Archive for the ‘סיכומי פרקים’ Category

ריק ומורטי 3.04: המענישים 3: שובו של מסיים-עולמות

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 15/08/2017 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 3 פרק 4

אז האם לריק אכפת מהנכד שלו? או שלא באמת? קצת קשה לדעת מהפרק הזה. ברור לחלוטין שבניגוד למה שהוא מציג, לריק יש רגשות ואכפת לו מדברים. כל הפרק לכאורה נבנה סביב הנקודה שלריק איכפת ממורטי, וזה שמורטי מעריץ את הגיבורים שלו מפריע לריק ולכן הוא יוצר את פארודיית המוסר דרג ב' הזאת. אבל אז לכאורה – טוויסט! – לא איכפת לו ממורטי אלא מנוב-נוב.! מה ש: נו, באמת.

זה לא הקטע של לשחק עם הציפיות שלי שמפריע לי, או אפילו החלק שהכותבים של הסדרה עדיין מנסים להעמיד פנים שלריק לא איכפת מאף אחד למרות שבוודאות איכפת לו – זה העניין שאין שום סיכוי בעולם שלריק משוחרר ממשחקים ציניים יהיה באמת איכפת מאיש שפגש לשתי שניות וצוחק מהבדיחות שלו, בייחוד אם לוקחים בחשבון שיש סיכוי שהוא לא אמור להיות בהרפתקה הזאת בכלל. קריאה של הפרק הזה על בסיס העובדות היבשות היא מעפנה, ומתחילה להזכיר מישהו שנורא רוצה להזכיר כמה הוא אפל ולא איכפת לו מאף אחד. אבל אנחנו יודעים שלריק איכפת ממורטי, אז למה כל המשחקים האלה עוד פעם ועוד פעם?

אבל הנקודה הזאת לא הצליחה לעצבן אותי, כי פשוט לא הצלחתי לקרוא את המעשים של ריק בצורה הזאת. הרעיון שנוב נוב שוקל כמו מורטי והאתגר מופעל על ידי משקל (לא סביר בעליל), או לחלופין שכל מי שהיו שמים על המשקל היה הולך לנסיעת שעשועים הזאת, מופרך בעיניי. אני קראתי את הפרק (והעובדה שריק חושב שהוא השיכור היה חושב על מורטי עוזרת לנושא) בכך שריק השיכור הוא אמנם רגשי אבל עדיין ריק, וכזין אחד אחרון לנכד שלו הוא לא יכול להגיד לו שהוא אוהב אותו כי זה יפגע במצג האיש-הלא-קשור-רגשית שהוא מנסה להעמיד, אז הוא טוען שהכל קשור לנוב נוב הזה. אולי אני טועה, אבל הפרק לא עושה מספיק בשביל להוכיח אחרת.

ובשנייה שהנקודה הזאת הובהרה, ושהפרק הוא לא שוב "כמה ריק אפל ומניאק ולא צריך אף אחד" אלא חוזר יותר לתלם של "ריק ומורטי עושים הרפתקאות והורסים דברים על הדרך", הפרק נהיה קורע מצחוק. דרך נהדרת להשתמש בפארודיה דרך הדמויות ולא רק לשם ה"בוא נצחק על תרבות פופ אקראית", ואחד הפרקים הטובים יותר של "ריק ומורטי", עם סיום שבאמת מצליח לסגור את הכל על הצד הטוב שלו.

הערות צדדיות:

– נחמד לראות את ההתפתחות של מורטי לאט לאט. מעונה לעונה הנער נהיה יותר ויותר מסוגל לתפקד בעצמו בלי לאבד חלק מהתום והאמונה בטוב ובצדק, למרות הכל.
– הבדיחה על ישראל נהדרת. אם חושבים עליה לעומק היא גם קצת יותר מצחיקה: ריק, הבן אדם שיכול לפתור הכל – גם הוא לא יכול לפתור את המזרח התיכון אלא רק להתלונן על תקציבי ביטחון או משהו.
– "מי הולך לעקר מין שלם של יצורים בשבילי? אתה?"

משחקי הכס 7.05: מצפה המזרח

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/08/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 7 פרק 5

 

תגיות:

משחקי הכס 7.04: שלל מלחמה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 06/08/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 7 פרק 4

אם אתם מגיבים, סמנו בבקשה ספוילרים בתחילת התגובה מאחר שרואים אותה בצד גם בעמודים אחרים

תגיות:

ריק ומורטי 3.02: בעקבות האוצר הריקמנטי

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 31/07/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ריק ומורטי עונה 3 פרק 2

כבר שתי עונות ש"ריק ומורטי" מנסה ללכת על הקו העדין שבין שחזור הנוסחה לבין התקדמות הלאה. איכשהו, זה עדיין עובד לה. הפרק הזה הוא פרק קלאסי של "הרפתקאות ריק ומורטי (וסאמר) בעולם מקביל ללא השלכות" (הפעם, במחווה לעולמות של "מקס הזועם") והוא בכל זאת גם תוצאה ישירה של פרק הפתיחה של העונה השלישית שבו ג'רי ובת' התגרשו.
והקסם הכללי ששורה מעל "ריק ומורטי" שורה מעל הפרק הזה: התפתחויות מוזרות ומפתיעות שכוללות פלאשבקים של ידיים, רובוטים לא מתפקדים ומשחק עם קלישאות פוסט-אפוקליפטיות אז למה האפקט הכללי שיצאתי מהפרק היה… נחמד?

אפשרי שזה עניין של ציפיות. זה מתבקש, בצורה מסוימת: מתישהו, הרי, "ריק ומורטי" לא תעמוד בהר הציפיות שנערמו עליה (או לחילופין, באמת תידרדר ברמה). אבל אני חושב שמדובר כאן ביותר מזה: "ריק ומורטי" רצתה בצדק לעסוק בהשפעות הגירושין על הדמויות. אבל במקום לאפשר להן לעשות את זה במקום סגור בלי עלילת מעטפת ב"פרק בקבוק" או משהו דומה, הוא זרק אותן לעלילה מסובכת ומסועפת ועל כן עשה את פיתוח הדמויות בצורה נורא שטוחה ולא מספקת.

כל המידע שיש לנו על המסע של הדמויות נאמר בצורה מפורשת ולא מצליח להישאר עם הדמויות כמשהו מספק. סיפור הנקמה של היד (כן, יש סיפור נקמה של יד. כמובן שיש) נפתר במה שלא יכול להיות יותר משתי דקות זמן מסך בסך הכל, ואולי זה חלק מהבדיחה, אבל זה לא מצליח לשאוב פנימה. על כן המסע של הדמויות מרגיש מבולבל ולא מספק, ובהתאם פחות מצחיק. היחיד שהנושא אצלו מטופל כראוי הוא במפתיע ג'רי, שזוכה לסצנה הטובה ביותר בפרק – גם אם היא זאת שנמצאת אחרי הכתוביות.

בסופו של דבר, כנראה שהבחירה לפתוח את העונה בפרק השני לאו דווקא השתלמה. פרק הפתיחה (שהגיע במנותק מוקדם יותר השנה, ב-1 באפריל) היה חזק בהרבה כסיפתח ולא כממתק לפני תחילת הדבר האמיתי. ובכל זאת – גם בפרק חלש ויותר מבולבל של הסדרה: כיף שהיא חזרה.

תגיות:

משחקי הכס 7.03: הצדק של המלכה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 31/07/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 7 פרק 3

 

תגיות:

משחקי הכס 7.02: פרי סער

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/07/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 7 פרק 2

 

תגיות:

משחקי הכס 7.01: דרגונסטון

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 17/07/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

הנה הביקורת שלי על פרק פתיחת העונה השביעית. בתגובות הקפידו בבקשה לתת אזהרת ספוילר לפני שאר הטקסט שלכם, כי אפשר לראות את ההתחלה גם בעמודים אחרים בבלוג.

 

תגיות:

סמוך על סול 3.10: עששית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 22/06/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

 

תגיות:

הנותרים 3.08: ספר נורה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/06/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 8, האחרון לסדרה

 

תגיות:

הנותרים 3.05: זה עולם מאט מאט מאט מאטורף

פורסם ע"י ‏יעל וזהו‏
בתאריך 05/06/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 5

כריסטופר אקסלטון, הנותרים

כשהחל הפרק, עם השם (המשעשע) המגלה מיהו הגיבור הראשי, מיד חשבתי: הו, לא. לא שוב הפרק-העונתי-והגרוע-בכל-עונה נוסף אודות הכומר. האם לא קיבלנו חנינה ממנו הפעם, בזכות קווין האב על תקן איוב המודרני ושליח האל מטעם עצמו להצלת האנושות דרך מסע רצוף מכשולים וסטירות לחי, שאינו לומד לקח? כשהוא הסתיים, שנייה-שתיים לתוך מנגינת הסיום, בהיתי בכותרות ואמרתי לעצמי בקול: וואט דה…? מה?

זה היה אולי הפרק ההזוי ביותר ב"הנותרים". ואנחנו מדברים על סדרה שבה אדם שנורה למוות מתעורר במלון הזוי היישר לערב הקריוקי, שבה 2% מאוכלוסיית העולם נעלמת בלי הסבר כהנחת המוצא ושבה ליב טיילר היא שחקנית. הנה שלושה דברים בשליפה שלעולם לא הייתם מנחשים שיקרו בעוד פרק מעלילותיו של הכומר:
1) תנוחת יוגה בעירום גברי מלא כדי להגיע לכפתור האדום של פצצת האטום.
2) יותר עירום וסקס (על יאכטה!) מפרק ממוצע של משחקי הכס.
3) שהתירוץ לכך יהיה קשור באריה זקן מקרקס במקסיקו.

בצפייה הראשונה הביזאריות הכללית סביב בה נטוע הפרק היתה בעיניי בעוכרו, אבל גם אם הייתם אמביוולנטיים לגביו שווה לצפות בו שוב תוך ניפוי התפאורה בדמות כת האריה שנולד עם ויאגרה ביד: יש בו כמה סצנות מופלאות, חומר למחשבה, הומור משונה, משחק מצוין ושבירה של התבנית הקבועה של הפרקים סביב הכומר מאט: זה היה אגרוף אחד יותר מדי מאלוהים, יהווה, הקול של המשחקים האולימפיים, או איך שלא תקראו לו.

זהו הפרק שבעצם מסמן את הסדרה כאגנוסטיקנית (כנראה), אולי לפרקים אפילו מעט פוזלת לכיוון האתאיזם שם מרחוק, כי בניגוד לפרק הקודם היא מציגה את חוסר התוחלת באמונה, את הצורך להיאחז בנראטיב שאדם ממציא לעצמו ובאותות שהוא מדמיין משמיים, לא דרך אדם עם עבר של שפיות מעורערת ושמיעת קולות תוך סגידה לספר הקדוש "נשיונל גיאוגרפיק מאי 1972", אלא דרך הכומר הטוב, נציג הדת הנוצרית הממוסדת. שימו לב, אגב – אולי שמתם לב, ולא כמוני הכופרת שגילתה את זה רק בחיפוש הפסקול בגוגל – לבחירה המעניינת לפתוח את הפרק במין קטע מוזר של מלמול, שהוא בעצם תפילה יהודית (אשרי יושבי ביתך), וגם מה שהיה נדמה לי כשירת כנסיות נוצרית במהלך הפרק היו כולן תפילות יהודית (אבינו מלכנו, למשל) דווקא. האם לא רצו להרגיז את הציבור הנוצרי עם שימוש בתפילותיו כפסקול לאורגיה המשונה, או שמה רצו להכות שתי דתות ממוסדות בפרק אחד?

It's a mad mad mad world סביב מאט מאט מאט, וכרגיל, שום דבר לא הולך לו. המשיח נעלם לאוסטרליה, צרפתי משונה ועירום מפוצץ אי נידח (בסצנה מוצלחת שעונה על השאלות מסוף הפרק הקודם) ומשבית לו את הטיסות, הטיסה שהשיג לא נוחתת בשדה התעופה הנכון, והוא היה מעדיף מחלת ים קשה על פני הפרטנרים שאיתם הוא חולק את ההפלגה. מילא אנשי כת הפסיכים, אבל הוא בנה על "משלחת שלושה חכמים", וקיבל 3 חכמים ולורי. "אני לא מאמינה שהאיש הזה (קווין) הוא הביאה השנייה של ישו", היא אומרת, וסוף המשפט הזה מלווה ברעמו של כיס אוויר בטיסה. המבט של מאט זורח. הוא משלב ידיו בחיוך קטן אך יודע כל: אלוהים הראה למחללת הקודש את כוחו.

A post shared by Damon (@damonlindelof) on

הבחירה למקם את פרק הכומר אחרי הפרק על קווין האב, מראה על הדמיון ביניהם: מאט כה חדור משימה אלוהית שהמציא לעצמו שהוא אינו רואה דבר סביבו. הוא מופתע כשלורי תוהה למה הוא לא ניסה להתקשר לנורה כאילו שכח מי זו (אגב, באופן שמזכיר את נורה עצמה, שהיתה כה חדורת משימה להגיע לאוסטרליה שלא עלה בדעתה המובן מאליו – לחלק את הכסף בינה לבין בן זוגה כדי למנוע בעיות בשדה). הוא לא קולט בכלל שאין סיכוי לחזור עם קווין בזמן למירקל ולהשלים את המשימה. הוא תקוע באותו נראטיב שהמציא: "זה ריפא את אשתי, זה העניק לי את בני" – בלי לקלוט שאותה דבקות שלא רואה מה קורה מצדדיה היא גם זו שגרמה לו להפסיד את שניהם במו ידיו.

"העזיבה של מרי היתה מבחן", הוא אומר לג'ון. כבן דמותו של איוב ביקום של הנותרים, מאט למוד מבחנים, עוד מילדותו בצל מחלה קשה והתייתמות מהוריו בשריפה. אבל עכשיו, מששבה המחלה שבגללה החלה אמונתו להמריא (בגלל המחשבה שאלוהים שעה לתפילותיו כילד ובא להצילו), העובדה שאפילו המתחזה לאלוהים מתעלם ממנו היא מבחן אחד יותר מדי.

כמו אחותו, שנתלית בתפקיד מומצא של חושפת הונאות כדי לתרץ את רצונה לשוב אל ילדיה ולקבל תשובות, מאט מתקשה להסביר לחכמים (ולורי) את האובססיה סביב ברטון: הוא נתלה בהתחלה בעובדה שהוא מתחזה, אחר כך ברצח, אבל בסופו של דבר הוא כועס, הוא כועס על התעלמותו של אלוהים, וכרגע הוא יסתפק לפחות בשטיחת טענותיו מול הטוען הכי קרוב לכתר.

אלוהים, הידוע גם לשעבר בשם דייויד ברטון.

קל לפספס את זה (אני מאשימה את הזקן), אבל זו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים או שומעים על דיוויד ברטון. הבחור על הגשר בפרק המלון הראשון בעונה הקודמת, שתופס את קווין בצווארו ומזהיר אותו שאם יהרוג את פאטי הוא לעולם לא יהיה אותו הדבר. הוא גם האדם שאומר לקווין לשיר בקריוקי בתום העונה. למעשה אנחנו שומעים עליו עוד קודם – בפתיחת העונה השנייה "אלוהים" שעל העמוד שולח דרך מייקל מכתב הממוען לדייויד ברטון. שני פרקים אחר כך הידיעה על שובו לחיים נשמעת ברקע בטלוויזיה כולל המשפט המעניין: "הוא אמר שהוא כרגע חזר ממלון".

הסצנה הטובה ביותר בפרק היא סצנת העימות האחרון בין מאט לברטון. משחק מעולה של שני הצדדים, ודיאלוג שמלא בהומור ("אתה כופר באבהות?", "זו מילה של מריה מול שלי") מחד אבל מרגש מאידך, בתהליך שעובר מאט במהלכו ממאשים אדם מטורף בהתחזות לרצח למאמין, שבעבור סוף סוף קבלת תשובות מאלוהים מוכן לראות אותו בזוכה מדליית הארד בקרב רב, רק כדי לשאול: "למה? כי חייבת להיות סיבה".
"כי חשבת שאני צופה, כי חשבת שאני שופט", אומר לו ברטון, עשית את זה בשביל עצמך. נבואתו מתחילת הדיאלוג מגשימה את עצמה: מאט משחרר אותו כשהשיג את שרצה, את תשומת לבו של אלוהים.

דווקא הדיאלוג המוזר והמטורף הזה משחרר סוף סוף את מאט. הלא אם קצין משטרה יכול לקום מהחיים ולהפוך לישו, אין שום סיבה ששדרן ספורט שהתארח עמו באותו המלון לא יוכל להיות אלוהים, ועוד כזה שספר הבשורה שלו מתומצת באופן קריא ונוח על כרטיס עם למינציה (אגב, את הכרטיס המלא אפשר לקרוא למעלה. החלק האהוב עליי: "הביצה והתרנגולת הגיעו סימולטנית"). למעשה, באיזשהו אופן, בעוד אחד מכפלי המשמעות הרבים בפרק, דייויד ברטון אכן ריפא אותו. טה-דההה!

הוא מושך את ידיו מהחיפוש אחרי קווין. הוא משלים עם מותו הקרב. הוא מסתכל שליו על האופק.
ואז מגיע אריה וטורף את אלוהים.

זו הסצנה השנייה הטובה ביותר בפרק. בסופה מאט מסתובב אל החכמים (ולורי) ובעיקר ישירות אל הצופים בבית, וכמו פאנץ' ליין של בדיחה בשבירת הקיר הרביעי, בלי שנדע אם הוא מדבר על אלוהים או על דייויד ברטון, הוא אומר: "That's the guy I was telling you about".

תגיות:
© עידו ישעיהו