האמריקנים 6.01: מוסקבה אינה מאמינה בדמעות

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 01/04/2018 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

תגיות:
  • לא יודע למה זה לא נטען כרגע, אבל כאן אפשר למצוא את הביקורת שלי
    https://e.walla.co.il/item/3146648

  • Rachel Hod

    כדאי להאזין גם לפודקאסט של הסדרה עם ג'ון תומאס (באנגלית). הפרק הראשון מארח את ג'ו (וויסברג) וג'ו (פילדס) כותבי הסדרה. הם מספרים על תהליך הכתיבה של העונה השישית. תענוג.
    https://slate.com/culture/2018/03/the-americans-insider-podcast-for-episode-1-of-season-6-dead-hand-audio.html

  • תתש

    לצערי הפרק הזה לא הפיג את החשש שלי לגבי הקפיצה הרחוקה בזמן. הפרק הזה הרגיש כמו סופט-ריבוט של כל הסדרה, חבל שהמפיקים בחרו להשליך לפח חלק לא מבוטל ממה שהם בנו ב-5 השנים האחרונות.

    המונטאז' הפותח של הפרק היה מעולה ולפי דעתי אפילו עלה על הפתיח של הפיילוט. זה גם היה צפוי ש-Gold Dust Woman יושמע מתישהו במהלך העונה, רק חבל שזה בוזבז על קטע חסר חשיבות באמצע הפרק.

  • יעל וזהו

    פרק נפלא בעיניי, שהחזיר את האמון שלי בסדרה אחרי פצצת השעמום של עונה 5. למעשה, העונה הקודמת היתה עד כדי כך משעממת בעיניי שרובה נשכח ממני כליל והקלטתי את השידור החוזר של שני הפרקים האחרונים כדי לרענן את זכרוני. במקרה פתחתי את הטלוויזיה על ה-10 דקות אחרונות של הפרק האחרון וזה היה כל כך רע שמיד מחקתי את ההקלטה כדי שלא אצטרך להירדם מול זה שוב…

    הבחירה של השיר בפתיח היתה נהדרת. מילים שיושבות בול, טעונות ומעוררות כל כך הרבה הרגשות וקווי מחשבה בכל שורה כמעט.
    אהבתי גם את השימוש במוזיקה בסצנה הפגישה במקסיקו. המוזיקה לאט לאט הולכת ומתחזקת וגוברת על המונולוג הדרמטי של איש הק.ג.ב., באופן חכם שמנווט את המיקוד למה שהולך בראש של אליזבת' ולא למילים. השרשרת על צווארה היא כמו אבן ריחיים מילולית – היא נראית מרגע לרגע כמו הציורים המחוקים והמטושטשים של אשת הדיפלומט, צל חיוור של עצמה, כשעיסוקה מרעיל אותה מבפנים וכבר מתפשט החוצה, ועכשיו למעמסה הזו על כתפיה ולמחיר שהיא גובה ממנה יש ביטוי ויזואלי, שתמיד שם במראה – ציאניד בתחפושת נאה ותמימה, חונקת את צווארה, תזכורת תמידית לסוף הידוע מראש.

    הקפיצה בזמן היתה חכמה בעיניי. זו תקופה הרבה יותר מעניינת ביחסי ארה"ב-ברה"מ, על סף מהפכה, שבה פתאום הקרח שנראה כמו מסך ברזל בצור ובלתי חדיר לפתע מפשיר, והעולם בבת אחת משתנה. אני לא יודעת מה גילאי המגיבים האחרים, אבל אני זוכרת מהילדות איך הרוסים וברה"מ ומסך הברזל נראו לנו, בעולם המערבי, בשנות ה-80, ואיזה שינוי עצום זה היה כשהמלחמה הקרה נגמרה.
    זה כל כך מתבקש להביא את הזוג הזה בנקודה הזו אל התקופה הסוערת הזו שמעמידה את כל הניסיון, האמונות והעקרונות שלהם בפני מציאות חדשה, ובספק.

    זה גם מדהים בעיניי איך "האמריקאים" מגיעה לישורת האחרונה שלה דווקא בתקופה כזו. כשהיא התחילה, לפני 5 שנים, זה נראה כמו רעיון מעניין על פניו אבל קצת תמוה, לחזור שוב למלחמה הקרה והמאובקת מכל נושאי ההשראה שבעולם, שמבחינת הדורות הצעירים היא משהו מספרי היסטוריה ישנים. כולה 5 שנים חלפו, והעונה החדשה עולה ממש בלב פרשת ההרעלה בבריטניה שנשמעת כמו קו עלילה ב"האמריקאים", שלא לדבר על ההתערבות בבחירות האמריקאיות שעולה לדרגים הכי גבוהים (אליזבת' ופיליפ היו מתים להשיג מקורות/מושאי סחיטה כאלו בעונות הקודמות…).

© עידו ישעיהו