ריק ומורטי 3.03: ריק המלפפון החמוץ

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 11/08/2017 בקטגוריה ‏כללי

ספוילר "ריק ומורטי" עונה 3 פרק 3

זה פרק!

שיווי המשקל בין טירוף לנורמליות, שהיה חסר בפרק הקודם, היה הפעם בדיוק במקום הנכון: בעוד ריק המלפפון החמוץ סיפק את כל ההרפתקאות המטורפות והמדממות שרק אפשר, הטיפול המשפחתי של בת' והילדים היווה את תשובת הנגד הלכאורה רגועה ובכל זאת קורעת מצחוק בפני עצמה. במקום פרק שדוהר באלפי אחוזים וצועק את הבעיות רגשיות, פרק מלא בניואנסים המאזן בין רגוע ובלאגן – עד שהוא משלב אותם בסוף.

אבל בוא נדבר על המלפפון החמוץ שבחדר – נדרש סוג מסוים של סדרה בשביל להפוך את השיא השיווקי של הסדרה, הרגע שבו כולם מחכים ל"בן אדם הופך את עצמו למלפפון חמוץ", ונדרש סוג ספציפי יותר של סדרה בשביל שהציפייה לא רק תהיה שווה לרגע הזה, אלא תתעלה עליו.

לא זאת בלבד שהשאלה לוקחת את נקודת המוצא המגוחכת הזאת ומספקת לה הרפתקה שמתפתחת לאט לאט יותר ויותר בטירוף, אלא גם נותנת לה צידוק עלילתי, ובעיקר רגשי. הסיבה שהפרק הזה עובד כל כך טוב היא לא רק בגלל שהוא כל כך מטורף ובעל המצאות, אלא גם שהסיום שלו (והפעם דווקא האחד שלא אחרי הכתוביות) נותן לנו התקדמות רגשית שלא ראינו: את הקשר בין בת' לריק. ואם אלך לאחור: הסיבה שהפרק הזה עובד כל כך טוב הוא שסוף סוף נותנים לבת' לעשות משהו, ולהראות לא רק צד אחר שלה מאשר "מישהי שסובלת את ג'רי" או "אלכוהוליסטית", אלא בדיוק את התיאור המדויק של כיצד להיות הבת של ריק ישפיע על בן אדם ועל הדרך שבה הוא מגדל את המשפחה שלו ומתמודד עם האחריות הרגשית – או ליתר דיוק, לא מתמודד.

אבל אולי אני מנתח דברים יתר על המידה. בכל זאת, מדובר על פרק שבו אדם מבוגר הופך את עצמו למלפפון חמוץ, וזה קורע מצחוק. ותכלס? זה העיקר.

תגיות:
  • מיכל שושן

    היי,
    רציתי לשאול אתכם, איך אתם יודעים אם פרק בסדרה כלשהי הוא פרק טוב, גרוע או רק נחמד.
    איך אתם מצליחים להבין את המבנה של הפרק. בקיצור איך אתם יודעים לבקר?

    אני מאוד מקווה שתענו לי,
    תודה מראש מיכל ⁦(:

    • TheOracularPig

      טוב, כל סדרה נשפטת לפי פרמטרים אחרים:
      נניח, אם פרק בסיטקום לא מצחיק אותי זה בעיה כי באתי לצחוק. לעומת זאת, אם זאת סדרת מתח אני כנראה אסלח לנושא הזה.

      השאלה הבסיסית בשבילי זה האם נהניתי מהפרק, והאם נהניתי כמו שהיוצרים התכוונו שאהנה ממנו. אם אני נהנה מהקמאפיות של "אימה אמריקאית" זה דבר אחד, כי זה מכוון. לעומת זאת, אם אני נהנה מהקאפמיות של "משחקי הכס" – יש בעיה, כי הסדרה אמורה להיות רצינית.

      מכאן, כל השאר זה ניתוח של כיצד האלמנטים של הפרק גרמו להנאה הזאת: העבודה של השחקנים, הבימוי, המשחק, המוזיקה ועוד עשרות אלפי המרכיבים השונים. מדי פעם הם עוזרים לחוויה, מדי פעם אלמנטים חלשים מפריעים לאלמנטים חזקים יותר – אבל הבסיס (בשבילי) הוא הלב: הדמויות והעלילה.

© עידו ישעיהו