הנותרים 3.08: ספר נורה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/06/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 3 פרק 8, האחרון לסדרה

 

תגיות:
  • meiravre

    אז אחרי שהשלמתי את כל הסדרה ברגע האחרון אני הראשונה להגיב לסיום? נייס



    אהבתי מאוד את הפרק. היחסים בין קווין ונורה, החללים והחללים השליליים שמשאיר מי שנעלם, התפרקות המשפחה והניסיונות ליצור חדש מן השברים – כל המוטיבים הכי יפים ומשמעותיים של הסדרה (בעיניי) היו בפרק הזה, ואילו המטפורות המבולבלות לרוב הסתכמו הפעם ביונים שחזרו הביתה ובהד קטן ליום שאחרי המבול, להתחלה החדשה אחרי שהבריאה כמעט ונחרבה לגמרי.
    המשחק של ג'סטין ת'רו וקארי קון היה מדהים, כמובן. איזו סצנה יפהפיה הייתה שיחת הסיום ביניהם. הצטערתי רק שקווין לא סיפר לנורה שהספר הקדוש של מאט היה נכון לחלוטין.

    אני אוהבת סדרות בלי 'פינאלה' גדולה אלא עם דף חדש, כמו שגירלז ומד מן עשו בסיומים המושמצים שלהן. בעיניי זה מתאים בהרבה לעידן הטלוויזיוני הנוכחי.

    קטנות: ההזקנה של קווין ונורה הייתה חלקית ומעצבנת. בניגוד לזוועה של פרק 5, השימוש במסורת היהודית הפעם, עם השעיר לעזאזל, היה יפה ואלגנטי.

  • סתם

    היה יפיפה.





    לא הבנתי כלום, לא מהמסע ולא מהסיום המינורי והמינימליסטי, אבל היה יפה.

    ולכולם ברור מי האמא החדשה של הילדים של נורה, נכון?
    הצרחה אמיתית בין קווין לנורה ובין שני היקומים.

    בקטנה:
    – הסכום של "חיי נורה" בליווי מנגינת הנושא של ריכטר עד לכתוביות הפתיחה, לפנתאון.
    – המיקוד על גליל נייר המגבת בבית באוסטרליה, מכמיר לב.
    – ה"נקיון" המינימליסטי הכמו מודרניסטי בסצינת תהליך השיגור היה עשוי למופת. עירום נתפס לעיתים בקונטקס מיני, אך בסצינה הוא פשוט היה חלק מההשלה של היקום הנוכחי על ידי נורה. מדהים ואמיץ.

  • מיכאל

    "ולכולם ברור מי האמא החדשה של הילדים של נורה, נכון?"

    סליחה על הבורות, אבל מי?

    • יריב

      ___


      האישה עמה קווין בגד בלורי, היא נעלמה לו באמצע הסקס. טראומה שהוא לא יכל לחלוק עם אף אחד. כמו לורי שלא יכלה לחלוק עם קווין את הטראומה של איבוד העובר.

      (שמתם לב איך תמיד קווין מגיע לאירועים רק באמצע ההתרחשות? אף פעם לא רואה את ההתחלה של הדברים? החל מהאיחור לפגישת המועצה לקראת יום הזכרון השלישי בפרק הראשון, דרך הפוגרום ב"אשמים" ועד לפצוץ הגרעיני שהוא שומע עליו ביציאה מהמלון ועוד).

      • Ron

        למה דווקא היא? פספסתי משהו?

      • יעל וזהו

        אני לא מבינה מה הקשר ולמה "זה ברור".
        גם לא את הרעיון ש"קווין מגיע תמיד באמצע" – הפיצוץ הגרעיני ממילא היה באזור גיאוגרפי לגמרי אחר כך שבכל מקרה הוא לא היה "מגיע לאירוע". מה זה משנה אם הוא צפה בטלוויזיה בדיווח הראשוני או שמע על זה אחרי שעתיים?

  • דור

    היה מושלם. רק דבר אחד הפריע לי.



    חבל לי שלורי לא התאבדה. זה מאוד מחסיר מהאימפקט הרגשי שהפרק ההוא הותיר בי.
    בסדרה מאוד אמביוולנטית בה אי אפשר לדעת אף פעם מה באמת קורה, בחרו לתת סוף מאוד מוגדר ללורי על אף הספק שנשאר בסוף פרק 6. באמת שיום אחרי הצפייה זה הדבר היחיד שחבל לי, ולא כי רציתי שהיא תמות אלא כי רציתי שמה שהרגשתי בסוף הפרק שלה יהיה אמיתי, טראגי יותר.

    אנחנו אפילו לא יודעים אם נורה סיפרה את האמת לקווין, אז למה לא להשאיר לנו את הספק לגבי לורי? 🙁

    מעבר לזה, באמת שהיה פרק מושלם וסיום מושלם לסדרה מושלמת.

  • בנבן

    לדעתי נורה מתה. "המכונה" שנכנסה אליה ודרכה היא היתה אמורה לעבור לעולם הנותרים עבדה פשוט על ידי זה שהיא מתה. בדיווק כמו לורי שלדעתי אכן התאבדה. כל מי שמת מגיע לשם והנותרים נמצאים שם גם כן.
    נורה מצאה את הילדים שלה אבל בניגוד לשאר האוכלוסיה שנעלמה בעולם הנותרים הם היו די שמחים כי הם איבדו אך ורק אותה. הם ברי המזל בעולם הנותרים.
    שם היא פגשה גם את לורי. לדעתי אם היתה רוצה היתה פוגשת גם את אחיה לאחר שהוא מת. אולי אכן פגשה בו.
    ראינו כבר שלקוין יש את היכולת לחזור מהמוות. אולי הוא חוזר ומת שוב ושוב כדי לחפש אחר לורה או שאולי הוא באמת מת מהתקף לב, אותו התקף שהוא לכאורה שרד לפי הסיפור שלו, והוא אכן מוצא אותה בעולם הנותרים לשם הוא מגיע אחרי שהוא מת.
    קוין מספר שמאט סיפר לו שנורה עזבה. אבל הוא היה חייב למצוא אותה – למרות שכולם אמרו שהיא מתה.. הוא היה צריך לעשות עם זה משהו.. אז הוא חיפש אותה – כל שנה הוא "חזר לחפש אותה", "הוא לא יכל להפסיק".. בדיוק כמו שלא יכול היה להפסיק למות. עד שמצא אותה.
    תראו איך קוין מגיב כאשר שהיא מספרת לו שהיא מדברת עם לורי.. תראו איך לורי מגיבה כשנורה מספרת לה כשפגשה את קוין. היא לא מאמינה. היא לא מבינה איך זה יכול להיות.
    כשקוין מת הוא הגיע למלון, נורה הגיע לחניון ממנו עזבה. היא בחרה בגדים שהיו תלויים בחנות עזובה בדיוק כמו שקוין בחר בחליפה בחדר מלון בו שהה. היא היתה שם שנים. עד שהגיעה לניו יורק. עד שחזרה לאוסטרליה.
    אני לא מאמין לקטע בו היא חזרה בחזרה. לעולם ה 98 אחוז. אולי היא חשבה שחזרה אבל לדעתי היא לא.. היא עדיין בעולם הנותרים. עם הנותרים ועם המתים ועם קוין.

  • יעל וזהו

    רק אני התאכזבתי מהסיום?

    כלומר, זה לא היה פרק רע, אבל הסיום של קודמו היה סיום הרבה יותר מוצלח לעונה מצוינת. אם בעונה 2 העונה היתה מאכזבת אבל פרק הסיום מעולה, פה היתה עונה מעולה ופרק סיום… פחות.
    הוא הרגיש לי קצת לא קשור, כמו אפילוג שבא אחרי תום העלילה. היה בו הרבה רגש, ומשחק מעולה, אבל לא ממש היגיון.

    נניח שנורה אומרת אמת (איך, איך אפשר לא להאמין למונולוג של קארי קון?). ההתנהגות שלה הזויה להפליא. התאמצת כל כך, חצית אוקיינוסים (פעמיים), היית מוכנה למות, הכל בשביל לפגוש את ילדייך: והנה, ראית אותם ל-20 שניות, הם חייכו ולבעלך היתה אישה חדשה (לא תרחיש בלתי הגיוני אחרי 7 שנים בהן חשב שאת מתה), אז קמת והלכת כי "הם המשיכו בדרכם והם מאושרים"?
    האם הם לא היו חושבים את אותו הדבר עלייך אם הם היו מגיעים בדיוק לאחת הסצנות הרומנטיות בתקופה הטובה שלך עם קווין ולילי?
    האם זה שאנשים ממשיכים לחיות, מצליחים לחייך ולמצוא אהבה חדשה – בדיוק כפי שנורה עשתה חלק מהזמן – ואפילו שיש להם דמות אם חדשה, משנה את האובדן שהם חוו, את החור בלב ב"מוות" של אמם, עד כדי כך שהיא אנוכית מספיק לא לומר להם שאמא שלהם בחיים? לתת להם סגירת מעגל ותשובות כמו שהיא רצתה (וקיבלה) לעצמה?
    ואז מה? מאמץ עצום כדי לחזור לעולם שלה, בשביל… מה? לא לחזור לעולם שלה? לשבת באיזה עיירה חור שלמרות היותה עמוק לתוך המאה ה-21 אנשים עדיין משתמשים בה בטלפון ציבורי? בלי אף אחד מחייה הקודמים? אם רצית להתנתק ולהתרחק מכולם, כולל מאחיך ואחיינך, כבר היית במציאות אחרת ממילא.

    אז כן, מן הסתם כולנו רצינו סיום טוב, שקווין ונורה יחזרו להיות ביחד כך או אחרת. אבל בעיניי איך שזה קרה היה די תמוה וקצת מקושקש. שוב מין סוף של "האיחוד שרציתם בעוד מיליון שנה במקום אחר שאנחנו לא במאה אחוז התחייבנו מהו" (ההחלטה המעניינת לתת לסיפור העלילתי העיקרי להיות מסופר כמונולוג, בלי פלאשבקים שיתמכו בכך שהוא אכן קרה, וכך הצופה בוחר האם להאמין או לא ואיך לפרש את הפרק). כן, קצת מזכיר נשכחות…

    היו דברים יפים בפרק, אבל כמכלול, לא חזק מבחינתי כמו קודמיו.

  • miss bojarsky

    כרגע אני רק מסוגלת לומר שאהבתי ושאני אתגעגע 3>

    • יעל וזהו

      גם אני.

      עכשיו באמת אין לי מה לראות בטלוויזיה. זמן לברוח מהארץ!

  • Zak Havvany

    אני חייב להגיב בשם כל אותם אלה שחוו מפח נפש מסיום הסדרה, ונשבעו כי לא יחזרו לראות סדרות נוספות שלנדלוף ייצר.
    אז מה ריתק אותי ומה גרם לי להקיא בסוף?
    1. כמו כל אוהב קריאה – אני אוהב סיפור טוב. וסיפור טוב אמור להכיל עלילה או תוכן שיגרמו לך להתעניין בו.
    אז בסיס העלילה היה טוב – ואם שואלים אותי מה טוב היה בעלילה הספציפית הזאת אשיב "המסתורין". כן כן! מה שמסתורי הוא מה שמושך אותנו ( אני לא מדבר על הסרט – בימוי, שחקנים, מוסיקה).
    אז יש לנו המון מסתורין בדיוק כמו בסדרה אבודים.

    אני חייב לקטוע את רצף הנאמר כי סדרת אבודים חייבת להיות מוזכרת כאן.
    כבר בעונה הרביעית הפסקתי לצפות בסדרה כי הבנתי שיש יותר מידי שאלות פתוחות ואין לי חשק לבזבז את זמני על צפיה ברצפים בלתי קשורים של פתרונות חידות ( בדיוק כמו שהיו רצפים מקוטעים של אירועים בלתי מחוברים שהכילו תעלומות שונות)
    אחרי שלוש או ארבע שנים שוטטתי באנטרנט לראות מה עלה בגורלה של הסדרה… ראיתי המון ויכוחים על סופה של הסדרה בין כאלה שלנדלוף שפך המון זבל לפתור את תעלומות הסדרה ולסיים אותה… כל זאת מול אוהדי הסדרה שטענו כי המבקרים "פשוט לא הבינו את הסדרה"
    לאחר צפיה בעונה האחרונה של אבודים הצטרפתי למחנה המבקרים שאומר כך :
    לנדלוף הוא זבלן תעלומות שיושב כל בוקר ושואל את החברים אם למישהו יש רעיון טוב לתעלומה?
    מישהו בטח משיב " יש לי רעיון לשני פחי זבל שמתחלפים כל לילה בין שני בתי השכנים… זה בטח ישגע את הצופים"
    לנדולף רץ לכתוב פרק על כך.
    ברורה לכם כוונתי… כן?
    המון תעלומות מבלי שום השקעה בשילובם בעלילה באופן קוהרנטי, שבאים גם לידי פתרון מושלם ולא מלאכותי.

    אז חוזרים לנותרים :
    הבנתם מדוע התחלתי לצפות כעת אסביר מדוע התאכזבתי :
    1. לא הבנתי מדוע יש קבוצה של שותקים בלבן שמעשנים סיגריות בצורה מטורפת.
    2. לא הבנתי מדוע עיירה אחת לא נפגעה בהיעדרות בני אנוש….( זה מסמל סלקטיביות בבחירה)
    3. היקום משוכפל, אבל בני אדם אינם משוכפלים ( שוב חוזר עניין סלקטיביות)
    4. האם העולם המשוכפל והמקביל נוצר בידי מכונה ( בדומה למה שהעביר את נורה לעולם אחר )? או שהוא נוצר על ידי ישות עליונה?
    5. בסעיף 3 ו 4 ברור לנו שיש כאן תבונה מסתתרת מאחורי אירוע ההיעלמות ושכפול העולם….. לעזאזל, אז מדוע התבונה הזאת העבירה עובר לעולם מקביל? מה? העובר הזה יפול על הכסא?
    6. קווין הוא בלתי ניתן לתמותה? מה בכלל הקטע הזה בא להגיד לנו? או שהוא סתם משתגע ( במקום אחד נראה כי הוא ממש השתגע ) בכלל, קווין מדוגם לאורך כל הסדרה באירועים מטורפים ולא פתורים :
    6א מפגשים עם דמויות שמתות ועוקבות אחריו.
    6ב. ירי בכלבים ( מה הקטע הזה בכללו בא ליצג לנו)
    6ג. הוא צריך להרוג את עצמו כדי להפטר מדמות שמטריפה אותו.
    6ד. הוא צריך להרוג את עצמו ולשלוף משם מפתח ( מישהו הבין משהו מהפרק הזה? שלוקח את הסדרה לעזאזל)
    7. אז היה מבול, או לא היה? היה יום הדין או לא היה? ככה? סתם שני צירי עלילה שנמחקים ללא זכר לפתרון בשני הפרקים האחרונים.

    ים של של שאלות בלתי פטורות…. ממש כרגיל… אני קורא לזה ממבו ג'מבו של לנדהוף.
    אמפוטנציה יצירתית.
    אני מניח שזאת תהיה הסדרה האחרונה שהוא יצור בתחום הז'אנר העלילתי.

    • יעל וזהו

      אני חושבת שרב השונה על הדומה בין שתי הסדרות. אני גם מהמיעוט כאן בכך שאני חושבת שהסיום היה פחות טוב (כאמור, הסדרה יכלה להסתיים בפרק הקודם בעיניי), אבל זה לא מסיר מהערכתי לסדרה כולה, ליוצריה, למשחק הנהדר ולעונה המופתית.

      ההבדל הגדול והמשמעותי בין אבודים לנותרים היה שאבודים שמה את המסתורין בבסיסה והתיימרה לתת תשובות כשלא היה לה אורך ראייה לחשוב עליהן לפני שהציגה את השאלות – בעוד שהנותרים מלכתחילה היתה סדרה שאמרה "לא תקבלו תשובות, אלו החיים: כך מתמודדים בני אדם עם הלא נודע, לא מוסבר והאקראי והנורא כשניצב אסון נטול סיבתיות והסברים מולם, כך הם ממציאים סיבות, עלילות, אמונות וכתות ואפילו ציפיות לסוף העולם כדי להתמודד עם שאלות".
      אם ציפית לתשובות, פספסת את המהות של הסדרה.
      האם ה-GR פחות הגיוניים מאום שינריקיו? מהכת של דייויד ג'ונס? מכתות אחרות בחיים האמיתיים? למה מיראקל מרמזת על סלקטיביות בבחירה, הרי גם אקראית יכול לקרות מקרה כזה (הרי גם בלוטו יכול להיות צירוף של 1-2-3-4-5-6, בסבירות נמוכה מאוד, אבל יכול בהחלט להיות) וזה בסופו של דבר ההחלטה שלך ושל אנשי מיראקל לראות בזה משהו אחר ולחפש תשובה/הסבר?

  • Dorit Carasso

    באמת? נורה חזרה וזהו? לא סביר שאם זה שבנה את המכונה , ובנה אחת נוספת עבור נורה כדי לחזור, לא תתחיל תחבורה משגשגת של מעבר מצד לצד בין קרובי משפחה ? לא סביר שאחרי שבונה המכונה ואילו שעברו בה אל קרוביהם ראו שהיא עובדת לא ירצו לאחד את המשפחות, לא ירצו להחזיר את כולם? מאכזב….

  • Zak Havvany

    בתגובה ליעל על עניין הסלקטיביות :
    הכנסתי במחשב מדעי ברשת את החישוב של 0.8 בחזקת 500 (תושבים)
    התוצאה הייתה : אפס נקודה 50 אפסים ואחריו 35.
    את מבינה מה זה 50 אפסים? זה ממש ממש מספר אסטרונומי. אם מספר האפסים אחרי הנקודה בהגרלת לוטו הוא בערך 7.
    מה עם האקראיות של שכפול היקום כשרק בני אדם אינם משוכפלים?
    איך אפשר לומר כי יש כאן עניין של אקראיות?
    בכלל בשביל מה הוא היה צריך לפתור לנו את חידת ההיעלמות, אם הסדרה אמורה אמורה לדון במצבים נפשיים של החברה האנושית הנקלעת למצב קיצוני?
    הבחור הזה, כמו שציינתי ממש גרוע בפתרונות… הם נראים מלאכותיים ולא הגיוניים.

    כל האלמנט הפנטסטי הזה של של שכפול היקום לתוך ממד מקבילי, יכול להתקבל על הדעת על ידי חובבי הפנטסיה/ הדת/ או המדע אם נשארים במסגרת (או פנטסטי או דת או מדע)
    אני ממש לא יודע מה הוא רצה להסביר על אותו עולם מקביל ובשביל מה שלח לנו לשם נוסעת במכונה שמספקת לנו עדות ( ממש בלתי משכנעת על רצונה לחזור )

    כמו שאמרתי : הפתרון של היקום ממש איננו נדרש… קיום האל או אי קיומו זה משהו שאפשר להשאירו פתוח.
    אבל, לשגע אותנו עם קווין מבלי להסביר לנו מה היה כל קטע החלומות, המוות….
    למישהו כאן יש הסבר לשאלה מה קרה באמת עם קווין?

    • יעל וזהו

      אבל זהו בעצם העניין. אנחנו לא צריכים "להסביר" מה היה עם קווין או מה התשובות. אנחנו לא יוצרי הסדרה. אנחנו רק יכולים להעלות תיאוריות.
      לא מעניין אותי מה ההסתברות שדווקא במיראקל לא היו נעלמים (ואגב, מיראקל היא באמריקה – תכלס, מן הסתם יכול להיות שהיו יישובים עם סיפור דומה במדינות עולם שלישי, אבל אף אחד לא היה שומע על זה או מתעניין בזה כמו האמריקאים שקפצו על המסחרה של מזלם טוב). גם הסתברות אפסית כמעט יכולה לקרות. זה בדיוק העניין באקראיות. וכאמור: זו לא סדרה שהתיימרה לתת פתרונות, אלא לומר משהו על אמונה, אובדן, דת וכו'. היוצרים אמרו את זה מלכתחילה. לא כל דבר בחיים מקבל מענה. זו הלא התימה של הסדרה…

      • Zak Havvany

        סליחה, טעיתי בחישוב. חשבתי ש 20% נעלמו ולא 2%… מכאן שיש סיכוי שיקרה מצב אי היעלמות בעיירה בת 500 תושבים בסיכוי נמוך אבל סביר.
        אבל לבטח שלא ניתן להסביר היעלמות של בני אדם מול מאות אלפי בעלי חיים וצמחים ששוכפלו בעולם החדש.
        אם רק בני אדם נעלמים סימן שזה קשור בתבונה ולא אקראיות.

  • פ.נוקיו

    פרק פינאלה משובח לדעתי.

    (מפה והלאה ספוילרים למכביר)
    .
    .
    .
    הסדרה יכלה להסתיים בפרק הקודם או, למצער, אחרי העונה השנייה, וטוב שזה לא קרה. הפרק הזה הוכיח שגם בסדרה מהסוג הזה, ש"הנותרים" היא כמעט זן בפני עצמו בה, אפשר להציג סיום מוצלח שיקלע כמעט לרצונות של כל מי שצפה בסדרה באדיקות. נורה וקווין יחסרו לי (וגם לורי וג'ון. קווין האב ומאט קצת פחות). מערכת היחסים המורכבת שלהם, בינם לבין עצמם, האחד לשניה, וכל אחד מול העולם המשוגע שמסביב, תמיד עניינה ותמיד ריגשה אותי מאוד.
    הפרק מצליח גם לסגור יפה את העונה ה-3, ע"י רפרנס לסצינת הסיום בפרק הראשון (שבו הנזירה שואלת את "שרה" אם היא מכירה "קווין"). אבל גם, אם כי "בקטנה", סוגר את כל שלוש העונות כולם. שוב מדברים ונזכרים במייפלטאון, ב"פרקים הקודמים ב…" ממש רואים איך קווין ונורה נפגשו (ונפרדו). וכשקווין מגיע לפתח ביתה של נורה, בסוף העולם שמאלה, הוא ממשיך בדיוק מאותה נקודה, מוחק את כל העבר המשותף בינהם – כאילו לא קרה כלום מאז אותה פגישה אקראית במסיבה במייפלטאון.
    ישנה עוד רמה, נוספת, של רפרנס לסדרה כולה, ובמיוחד לעונות השנייה והשלישית – וזה שקר מול אמת. נורה נדמית לנו לאורך רובו של הפרק (ואולי אף כולו) כמי שנאמנה לאמת שלה. לכל אורךך הפרק היא אומרת לקויין "לא כך זה קרה" או "זה לא מרגיש לי נכון", עד שהוא מתוודה על בדיותיו. והסדרה נעה כל הזמן על הספקטרום הזה – מה אמיתי ומה שקרי? מה קרה באמת ומה אנשים מדמיינים שקרה להם? מי נאמן לעצמו ומי משקר לעצו ובוגד באמת הפנימית שלו? וכן הלאה. ודווקא אנקדוטה קטנה בפרק – כשנורה מופיעה בפתח ביתה של אשה (דמות ללא שם אפילו) ומעמתת אותה עם השקר שלה "כרגע ראיתי גבר יורד בסולם מעליית הגג שלך", דווקא סצינה קטנה זו מדגישה את הנקודה לא פחות – כולם משקרים לכולם (ולעצמם) כל הזמן. אז האם נורה אמרה אמת בסצינת הסיום הנפלאה? מה זה חשוב? העיקר שקווין האמין לה. והצופים נדרשים להחליט: להאמין או לא.
    יש עוד שכבות – המוזיקה, החלום, המים, המוות – שאולי אתייחס אליהם אחרי צפייה חוזרת. אבל בגדול, מבחינתי לפחות, הסדרה הצליחה להשיג סיומת מוצלחת, נפלאה, מרגשת וחכמה, לא פחות מאף פרק מוצלח מעברה.

  • הוספתי למעלה לינק לביקורת שלי

  • עוד אחד

    אני מתעלם לרגע מהעלילה של הסדרה ומהתעלומות או השאלות שעלו כתוצאה ממהלכי העלילה, שרובן לא נענו ומבקש להתמקד באווירה או בחוויה של הסדרה.

    באלמנט החוויה "הנותרים" היתה מעולה, מטלטלת, מרגשת, לופתת בחזה, אמינה עם דמויות נשיות משובחות.
    הסדרה העבירה בצורה מטלטלת ומדוייקת את תחושת האבל, חוסר התוחלת, הכמיהה לסדר ולמשמעות. היא עשתה זאת בצורה מעולה עם תחושה שנשארת לאחר זמן.
    הדמויות הנשיות שבה היו מעולות, בעיקר נורה (ולא סתם נורה, אלא נורה דרסט!) שהפרק שלה בעונה הראשונה היה מופתי (והגיע בתזמון נוראי עם צוק-איתן), ראשת העיר שנעלמה מהמסך, ג'יל שלא קבלה ביטוי בסוף הספור ועוד (לדמויות הגבריות כולל לקווין ובטח מאט פחות התחברתי).
    ומעל לכל תימות המוזיקה של ריכטר לפסנתר וכלי מיתר שליוו את רגעי השיא ובעיקר רגעי השפל של הדמויות.

    למרות החורים בעלילה, דרכי הללא מוצא, האפיל העל טבעי ושאר המניירות והשטויות, את תימת השכול, הבלבול והמועקה הקיומית של אלו שנותרו מאחור, הסדרה העבירה וחקרה באופן מיטבי ורק על זה היא נכנסת לפנתאון.

    אם אני משווה אותה לסדרות אחרות שראיתי בשנים האחרונות כגון מד -מן, איפריית הטיילת, דקסטר, האוס, בלש אמיתי ועוד כמה (אני יודע שזו לא הרשימה הכי מיטבית) שנגעו וחקרו בענייני גבריות, השארת חותם, קריירה וחיים בעולם קפיטליסטי, דווקא הנותרים היתה הסדרה שהכי לפתה את גרוני וליבי ועל זה אני מודה לה.

© עידו ישעיהו