הו שלום וברכה

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 16/06/2017 בקטגוריה ‏כללי

ג'ון מולייני, ניק קרול, "הו שלום בברודוויי"

מהו בדיוק "הו, שלום בברודווי" (שזמין החל מהשבוע בנטפליקס)? התשובה השטחית היא שמדובר בהצגת ברודווי בכיכובם של ניק קרול וג'ון מולייני בה הם משחקים את דמויותיהם של גיל פייזון וג'ורג' סנט גיגלנד – שני גריאטרים שניסו להצליח בעולם הבידור ומעלים הצגה (בתוך ההצגה שהיא "הו, שלום! בברודווי") שהם כתבו. אבל זאת תשובה מעט מבולבלת שתיצור אפילו בלבול רב יותר בקרב אנשים שאין להם פאקינג מושג מה זה לעזאזל "הו, שלום!".

אז בואו נתחיל מההתחלה: "הו, שלום" הוא מעין מערכון שקרול ומולייני התחילו לפני 10 שנים על זוג זקנים טרחנים שתלויים אחד בשני באותה מידה הם מתעללים אחד בשני או באנשים אחרים. בתוכנית של ניק קרול הם עשו תוכנית מתיחות ללא פואנטה שנקראה "יותר מדי טונה" בה הם נתנו לאנשים סנדוויץ' עם יותר מדי טונה בלי שום פאנץ' מבריק חוץ מזה, ולכן ההחלטה שלהם להפוך את הצמד למופע נראתה לי מוזרה ביותר.

למזלי, החלטתי לסמוך על ג'ון מולייני (הסטנדאפיסט הטוב ביותר שעובד כיום, בקלות) וצפיתי במופע בכל זאת. מופע שהוא בו זמנית פארודיה על התיאטרון (כולל הדגמת שיחת הטלפון החד צדדית), מחקר דמויות על צמד הגיבורים וסתם הומור נונסנס לא ברור במיוחד (אם הומור שמבוסס על ביטוי לא נכון של מילים מעצבן אתכם, אז המופע מאוד לא מומלץ עבורכם). מופע שלוקח את היתרונות של קרול כשחקן, של מולייני כסטנדאפיסט ומשלב אותם יחדיו למופע שבחלקו אימפרוביזציה מופרעת ובחלקו כתוב ומוסכם עד הרגע האחרון.

רמת ההנאה מהמופע תלויה ככל הנראה בכמה גורמים: ראשית כל – כמות האזכורים שאתם מכירים. הפאנצ'ים עפים בקצב מספיק מסחרר כדי שגם אלה שאתה לא מבין לא הורסים את הקצב, אבל וואו, המופע מלא באזכורים ורגעים ספציפיים מאוד. היכולת של הצמד לבודד ולצייר דבר היא מופלאה, אך כאשר אין לך מושג על מה אתה מדבר (וכלא-תושב-ניו-יורק מדי פעם אין לי מושג) היא נוטה לעבור לך מעל הראש.

שנית, ההנאה תלויה גם בהתחברות לסגנון ההומור של הצמד. נבזי, חסר מעצורים, מודע לעצמו, מודע לזה שהוא מודע לעצמו, טיפשי עד כאב, חכם ומושחז – ישנו קצב מסוים למה שקרול ומולייני עושים (כפי שאפשר לראות גם בהנחיה המעולה שלהם לטקס פרסי האינדי) וכמו בצמדים הטובים ביותר, אין בדיוק מישהו שעושה את זה בדיוק כמוהם. אף אחד מהם לא צריך אחד את השני כדי ליצור קומדיה טובה, אבל ביחד הם מצליחים ליצור משהו ייחודי שאין כמוהו כרגע בשום מקום אחר.

החלק החלש במופע הוא האורח הסלבריטאי. ניתן לראות ביוטיוב את כל הסלבריטאים שהם אירחו בזמן שהריצו את המופע, ולמרות שיש שם דו שיח חמוד מדי פעם, הוא לא מתקרב לפסגות הכתיבה והיכולות שלהם כרק שניהם שם לבדם.

אז במקרה ובא לכם לראות מופע קומדיה קצת אחר מ"איש מדבר למיקרופון על נושאים כאלה ואחרים", או מופעי אלתור שהם יותר מ"מי כאן בבת ים?" או "שמישהו יביא לי שם של מקצוע" – "הו שלום" הוא המופע בשבילכם.

© עידו ישעיהו