הנותרים 3.01: הבשורה על פי קווין

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/04/2017 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

מה חשבתם על פרק פתיחת העונה השלישית של "הנותרים"?

תגיות:
  • פ.נוקיו

    מילה קשה "לשנוא". לא ברור לי למה יש אנשים שממהרים לשנוא את העונה השנייה של "הנותרים". בעיניי עונה טובה לפחות כמו הראשונה (שונה, אמנם, אך לטובה). נראה לי שאם לא היתה חותמת "דיימון לינדלוף" על הסדרה, היא הייתה זוכה ליותר אהדה. וכמובן רייטינג (שהיה ועודנו נמוך מאוד).
    ובעניין פרק הפתיחה בפעם אחרת.

    • לי מעולם לא הייתה בעיה עם דיימון לינדלוף, אהבתי את "אבודים" ואפילו את סופה.

    • יעל וזהו

      אגיב על פרק הפתיחה כשיהיה לי זמן לכתוב בצורה יותר רצינית, אבל אומר לגבי הערתך על העונה השנייה: שמחת זקנתי בראש חוצות מי יצר את הסדרה. זה אולי הופך אותך למעט יותר סקפטי או נלהב בהתחלה, אבל בסופו של דבר התסריט וביצועו מנצחים. הרי גם ליוצרים מוצלחים יש נפילות, ומאידך, יש יוצרים משעממים עם הפתעות חיוביות. ואנחנו הרי פריקים של טלוויזיה פלוס-מינוס, אבל לרוב האנשים סביבי אין מושג קלוש ולא אכפת גם מי יצר את הסדרות שהם רואים. למען האמת, למדתי שזה אותו יוצר כמו אבודים (ואיכשהו אף פעם אני לא מצליחה לזכור את שמו) רק כשקראתי בדיעבד את דיוני הפרקים אחרי שסיימתי לראות את העונה הראשונה של הנותרים.

      אישית חשבתי שהעונה השנייה היתה הרבה פחות מוצלחת מקודמתה, אפילו לעתים ממש ממש מייגעת, אבל היה לה סיום מעולה. באמת, פרק הסיום היה שווה את המאמץ, עם כמה סצנות פנטסטיות. אז הנה, כמו שאמרתי – לכל יוצר יש נפילות ותהומות, הסיום של אבודים נורא, עושה עוול לסדרה, ופה בינתיים ההיפך המוחלט (:

  • יעל וזהו

    הנותרים פותחת עונה שוב בקטע שכולו אלגוריה – ובניגוד לפרולוג המייגע של העונה השנייה שעד היום טרם הבנתי מה היתה מטרתו, זהו סיפור המבוים היטב, עם פסקול שמזכיר עד כמה "הנותרים" תמיד היתה נפלאה בצד המוזיקלי שלה, אודות קהילה דתית המחכה ליום הדין ששוב ושוב מבושש לבוא בעוד קהל המאמינים הולך ונוטש, ונתקל בבוז ולעג סביבו. אפילו שם הלהקה בשיר הפותח סימלי – Good news cycle. לבסוף נשארת מאמינה אחת בשכונה, יורדת מהגג (שוב, סימליות) בבוקר שאחרי, פניה כשל אדם שאיבד הכל ושאסון פקד אותו – אך למעשה, על מה האכזבה והכאב? על כך שהאל לא בחר בך תוך שהוא הורג את כולם, כולל בנך ואהובך וכל מי שסביבך?

    הסיקוונס זולג יפה אל הכת המעצבנת ביקום, חמש שניות אחרי שהפכו את קן הקוקיה של מיראקל לתוהו ובוהו, ש-Lets face it, היה גורלה מראש של קהילה אליטיסטית הממסחרת עד זרא את העובדה שהאסון של כל אחד אחר פסח עליה, על חשבון מי שנפגעו. מג, סוציופתית כתמיד, מפטירה כלפי איווי שהיא היתה יכולה להחליף אותה בהנהגה. היא, עם המשל על הטיגריס שכבר לא יכל יותר ותקף את רוי אנושות, יודעת שזה הסוף, לא חושבת כמו איווי על "מה אחר כך". היא קיבלה את הנקמה הילדותית שלה, הדווקא לעיר שבישרה לה חדשות שלא רצתה לשמוע, שאין שום סימליות או כובד גורל במילותיה האחרונות של אמה שלא הגיעו, העיר שניפצה את בדל אמונתה האחרון בו נאחזה. המועצה לטבק, לאלכוהול ושאר התמכרויות עושה מה שהיא הציעה לקווין בעונה הראשונה: בוא נגמור עם זה.
    כולי תקווה שאכן נפטרנו מצמד המעיקות. נדמה לי שסיפור ה-GR מיצה את עצמו כליל.

    הפרק מתחיל למעשה ב"חדשות טובות", או יותר נכון, נורמליות וחיים טובים. קווין ונורה חזרו לעבוד והם נראים אוהבים כתמיד, טום מצא מטרה לצד אביו, מאט נהנה מקהל מאזינים גדול מאי פעם והוא אב לילד, שני המעיקים ג'ון והפסיכולוגית הגרועה בתבל מצאו את האנשים היחידים שיכולים לסבול אותם ומשתפים פעולה יחדיו כדי לנסות לעשות סוג של תיקון, צדקה, לעזור לאומללי העולם – ג'ון למעשה רותם את האמונות הטפלות שלעג להן כדי לעזור למאמיניהם אבל דרך קול ההיגיון (לא מאמינה שקראתי לפייסבוק "היגיון"). לכן הוא גורס את הכסף – הרווח הכלכלי אינו המטרה (ושוב אני תוהה כפי שתהיתי כשנורה וקווין לא עבדו בעונה הקודמת: ממה חיים אנשים בג'רדין?).
    בסוף כולם מתנקזים למסיבת הפתעה שכולה חיוכים, אהבה, אידיאליה, איחוד משפחתי. הכל נפלא למראית עין – בדיוק כמו מסיבת ההפתעה בעונה הראשונה בפרק "המיטב של משפחת גארווי", וכמוה הסדקים מהר מתחילים לצוץ. כמו היעלמותה של לילי (הדי צפויה, כי סדרות אוהבות להכניס תינוק כדי ליצור דרמה, אבל אז מגלות שתינוק משנה את חייך גם בסדרה פיקטיבית, וצריך למצוא בייביסיטר לכל סצנה זוגית מחוץ לבית, ולשלם על טיולון ובוסטר בטיסה לאוסטרליה), או מאט, שטיפל במסירות שנים באשתו ועד שקיבל אותו בחזרה ועם ילד, משאלותיו התגשמו, הוא עסוק כל כך בבשורה החדשה, באמונה משיחית, שהוא לא שם לב שהכל עומד להתפרק בביתו שלו, ממש כמו בקטע הפותח.

    קווין קם בבוקר, נושק לאהובתו – ושם שקית ניילון על הראש. האם זהו טקס קבוע? האם הוא חוזר בכל פעם למלון שכה רצה לברוח ממנו? האם הוא בודק שוב ושוב האם הוא אלמותי?

    נעבור לסיום, שהיה ההפתעה הגדולה של הפרק. קודם כל, היונים – ראינו אותם גם בקטע הפתיחה. מי שולח את היונים לכת המוזרה ומבשר לה על יום הדין? מי שולח את היונה עם מסר שכנראה עורר את השאלה על קווין?
    המראה של נורה – או בת דמותה – צובט לב. היא נראית מבוגרת בהרבה, וגם כמי שעברה טרגדיה אחת יותר מדי. יום הדין כנראה לא הגיע, ואיך שרדה האנושות את מפח הנפש של הציפיה? האם קווין לא שרד? האם בסופו של דבר הוא לא היה המושיע, כך ששמו אינו שגור בפי כל כמו ישו? ואולי נורה בכלל בצד השני של ההיעלמות?

    העונה הקודמת היתה מאכזבת, אבל עם סיום נפלא. נדמה שהיוצר לקח את כל הביקורות על תום "אבודים" והפיק לקחים, כולל סוף טוב, קתרזיס, לדמות הראשית המיוסרת, מוקפת בכל אהוביה. Live together במקום Die alone. ואילו סצנת הסיום של הפרק הזה מעלה את החשש שסוף הסדרה לא ייראה כך, שאחרי סופים טובים ו"חיו בעושר ואושר" יש עוד חיים שלמים למודי אכזבות וצער מאחורי הדף הלבן של סוף הספר או כותרות הסיום של התוכנית. מבאס, עליי לומר. אני מאוד מקווה ששוב יהיה פרק סיום שלם ועם מעט אור לשם שינוי בחיים השבורים של הנותרים. אבל בינתיים זו כנראה הסדרה היחידה בטלוויזיה שאני ממש מחכה לפרק שלה, וגם זה כרגע לא מעט. נחכה ונראה מה הלאה.

    • Tally Sheinfeld

      תגובה מצוינת!!!

    • ברברה

      אמממ, תגובה יפה, אבל העונה השניה ממש לא "היתה מאכזבת". אני מבינה שזו דעה אישית, אבל זה ממש פיספוס לראות אותה כאכזבה. היו פרקים טובים ופחות אבל היה בה יותר מסתם סיום נפלא

      • יעל וזהו

        נסכים שלא להסכים. בעונה הראשונה חיכיתי בציפיה לכל פרק וזה עוד בצפייה של פרק ליום, בעונה הנוכחית כל פרק – על אף ההתקדמות המאוד אטית – מעניין וגורם לי לחשוב ולצפות לבא אחריו.
        בעונה השנייה, שמתי הקלטה לפרק ביום וקרה לי כבר ששכחתי מהפרק עד יום אחרי או שניים. היו בה לא מעט קטעים שאשכרה העברתי בהילוך מעט מהיר יותר כדי שזה יזוז כבר. כאמור, הסוף היה נפלא, השימוש במוזיקה תמיד מוצלח להפליא בסדרה והיו פה ושם דברים מעניינים, אבל רובה לא עמד בציפיות או ברמה של העונה שלפניה – והחוזק של העונה הנוכחית רק מדגיש את נפילת המתח שהיתה בה לטעמי האישי.

© עידו ישעיהו