דיון יומני הערפד 8.16, סיום הסדרה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 13/03/2017 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

בטקסט להלן יש ספוילרים עד לעונה החמישית כולל, אבל בתגובות אפשר לספיילר עד לסוף הסדרה.

לפני כחודשיים החלטתי לחזור לראות את "יומני הערפד" כדי ליישר קו עם סופה. הפסקתי בעונה הרביעית (אז עוד היו בסביבה המקוריים הבלתי נסבלים, כולם חיפשו את התרופה לאלמוות ולבסוף העירו את סיילאס מרבצו). חזרתי לצפות קצת אחרי הנקודה שבה הפסקתי, והבנתי לחלוטין מדוע עשיתי את זה בעבר. זו הייתה נקודה מאוד מייגעת בסדרה. החזרה לסדרה אחרי כמה שנים גם גרמה לי לקלוט עד כמה רבים שם שחקנים ממש ממש גרועים, בעיקר איאן סאמרהולדר (דיימון) וסטיבן ר. מקנייט (ג'רמי), שאפילו ממצמץ באופן מלאכותי. כמה שמחתי שהוא מת וכמה הצטערתי שחזר. במקביל נזכרתי שוב שקנדיס אקולה (קרוליין) נמצאת כמה וכמה דרגות מעל היתר, היא חזרה להיות העוגן שלי גם ברגעים הקשים.

העונה החמישית שהגיעה אחרי הזמנים הקשים – עם קתרין שכבר אינה בת אלמוות, ההשתלטות על גופה של אליינה, החיבור עם בתה, הפרק ה-100 שהחזיר את כל הדמויות החשובות מתולדות הסדרה, וכן הלאה – הייתה נפלאה. בזמן שהתקדמתי בצפייה בה גיליתי פתאום שהסדרה לא צפויה להסתיים כרגיל במאי אלא היא מקוצרת ומסתיימת ב-9 במרץ (רגע לפני חגיגות 20 השנה ל"באפי". מקרי?), כך שלצערי יישור הקו כבר לא יקרה, אבל אני לגמרי מתכוון להמשיך לצפות.

במסגרת ההתייחסויות אליה בימים האחרונים במדיה, ראיתי כותרת שממש אהבתי (כמובן, לא נכנסתי לקרוא מחמת ספוילרים) – "'יומני הערפד' הייתה סדרה טובה בהרבה מכפי שהייתה צריכה להיות". זה פשוט נכון. גדולתה בעיניי הייתה שברגעיה הטובים הרבים היא תמיד הייתה כתובה מעולה, גם כשהציגה תרחישים מלודרמטיים – כזה ישנו כבר בבסיסה כמובן, אהבתם של שני האחים לאליינה, מסיבה שנותרה תעלומה. הדמויות בה היו מנומקות, למעשים שלהן היו השלכות לטווח ארוך – מרחק שנים ועונות – ולא נשכחו ונדחקו הצדה. ובעיקר, רוב הזמן הרגש בה שידר כנות ואמינות. אפשר היה להיווכח בזה כל פעם מחדש כאשר מתו דמויות ותיקות – ההשפעה של המיתות האלה הייתה חזקה ומשמעותית על הנותרים מאחור.

כסדרה שהייתה חלק מהותי מהבלוג הזה, חשבתי שאולי חלק מהנוכחים ירצו להתייחס אל הפינאלה שלה. אני עצמי אגיע לקרוא אותן מתישהו. רק תנו אזהרות ספוילר מספקות כדי שהמילים הראשונות לא יסגירו את האירועים.

  • Nachman Ben Harush

    אומר פה מה שאמרתי במקומות אחרים. הסיום הותיר רושם עז שהוא היה כפוי. כאילו רצו לסגור את העניינים בבום, ולא היה להם זמן, אז הם פשוט דחפו את כל מה שהיה להם בקנה וערבבו. מבלי לספיילר, הופעתו של האנטיגוניסט שהופיע בפרקי הסיום, שוב, היה כפוי מאוד ולא קשור.

  • May

    **** ספוילרים חמורים מאוד****
    **** ספוילרים חמורים מאוד****
    **** ספוילרים חמורים מאוד****

    **** ספוילרים חמורים מאוד****
    **** ספוילרים חמורים מאוד****
    **** ספוילרים חמורים מאוד****

    פעם ראשונה שאני מגיבה פה אבל קוראת נאמנה של הבלוג הזה.
    את יומני הערפד התחלתי לראות בגיל 16 באופן קבוע כל שישי/שבת במשך 8 שנים. היא תמיד היתה חלק מהנוף שלי, גם אם אהבתי את העונות וגם אם לא. זו בין אחת מהסדרות הראשונות שהתחלתי לראות מן הטלויזיה האמריקאית (ביחד עם משפחה מודרנית,גלי ואחת שיודעת) וזה נראה שהסדרה תמיד היתה שם.
    אחרי שנינה עזבה בסוף עונה שישית הסדרה קצת התחילה לשעמם אבל הם ידעו להתעלות על עצמם ברגעי השיא.

    הפינאלה.
    העונה קוצרה משום מה ל16 פרקים, מה שהרגיש לי קצת מדי. נינה דוברב יכלה לחזור ל7 פרקים בשקט והעונה יכלה להסתיים ב23 פרקים בלי הרגשה של ריצה לאורך הפרק האחרון.
    אז הפרק האחרון הרגיש לי מאוד כמו ריצת ספרינט. קת'רין חזרה לעיר ורוצה להשמיד סופית את מיסטיק פולס. כמובן שהאחים צריכים לריב בינהם מי יקריב עצמו למען אלנה שעומדת להתעורר בהמשך הפרק. בסוף סטפן הוא שמשלם על חייו למען דיימון כדי שיוכל להיות עם אלנה.
    הקטע הזה כל כך עצבן אותי כי זה לא הגיוני בעליל. קת'רין פירס היא בין הדמויות הכי חזקות בכל הסדרה הזו. אני לא מאמינה שבחצי סצנה סטפן האנושי הצליח לגבור על קת'רין מלכת הגהנום. זה לא הגיוני. לקח להם 5 עונות להפטר מקת'רין בשביל שהיא תחזור לסצנה וישר תכנע? גם אני חושבת שלא היה הכרחי בכלל להרוג את סטפן/דיימון. יכלו בקלות לקשור אותה ולזרוק אותה למנהרה יחד עם האש מהגהנום.
    כנ"ל במקרה של ויקי. למה לא היה אפשר לקשור אותה? מה זאת אומרת אי אפשר לעצור בעדה? אני לא קונה את זה כי בכל העונות כן היו יכולים לעצור אותה.
    גם עוד נקודה שהפריעה לי היא ההתעוררות של אלנה, פתאום בוני כן יכולה להעיר אותה (נכון שהיא מוצאת כוחות אבל קאי הסביר את זה טוב מאוד שזה בלתי ניתן להסרה).
    בסופו של דבר סטפן מת יחד עם קת'רין, הגהנום הושמד, דיימון נעשה אנושי (מאט,אלריק ובוני גם כאלה…) ואלנה חזרה לחיים. בגזרות האחרות היחידה שנשארה ערפדית היא קרוליין (אני כבר ממש רוצה לראות אותה ואת קלאוס במקוריים! הם כל כך ENDGAME) מאט רץ לראשות העיר, בוני נוסעת סביב העולם וקרוליין ביחד עם אלריק בונים בית ספר לילדים מיוחדים.
    החלק שאכזב אותי הוא שלאלנה ולדיימון לא היתה סצנה עם דיבורים, אלא המפגש כלל רק חיבוק ונשיקה. הייתי יכולה להיות מהחלק הזה סופר מאוכזבת אלמלא הסצנה המקסימה של סטפן ואלנה בחלום/הזיה/מוות.
    מתחילת הסדרה ועד סופה אני האמנתי בסטלנה. הם נועדו אחד לשני ואין לי באמת מושג איך אלנה מצאה את עצמה עם דיימון. כל כך התרגשתי מהשיחה הזו "בפעם האחרונה" לדברי סטפן. האופן שבו הוא דיבר על אחיו הראוי, האופן שבו הוא חושב שהם צריכים להתנהל והאופן שהוא סיפר על הקרב עם קת'רין גמר אותי. היציאה שלו משערי בית ספר אל לקסי גמרה אותי גם כן. עבודה מדהימה של התסריטאים. הוא מצא שלווה.
    הפינאלה כללה הופעות אורח מאוד מוצלחות לטעמי מהעבר של ויקי, טיילר, ג'ו, ג'רמי והשריף. כל אחד התגעגע למישהו שאיבד ופתאום הרגיש חיבור/ספק ראה אותו.
    רק לא אהבתי את הסוף של אנזו, אם לומר הרוח אנזו. אנזו ישאר בתור רוח וילווה פשוט את בוני במסעותיה בעולם… אני בטוחה שיכלו להחזיר אותו. בטוחה.

    אלנה חזרה למיסטיק פולס בתור רופאה והיה אפשר לראות את הטבעת על האצבע שמראה כי היא ודיימון נשואים. סוף הסדרה הוא סוף שכל אחד יכול לראות אחרת ולתת אינטרפטציה שונה. אלנה ודיימון חיו חיים אנושים ארוכים ומלאים ביחד לפני שהם מתו ומצאו את השלווה- אלנה מתאחדת עם משפחתה בבית משפחת גילברט ודיימון נפגש עם סטפן באחוזת סלבאטור.

    -DAMON
    -HELLO BROTHER

    סוף.

    עצוב לי, באמת שעצוב.
    תודה יומני הערפד שליווית אותי תקופה ארוכה.
    תודה רבה.

  • תתש

    מסכים לגמרי עם הקביעה שיומני הערפד הייתה הרבה יותר מוצלחת ממה שהיא הייתה צריכה להיות, במיוחד בשתי העונות הראשונות. חבל רק שבתודעה הקולקטיבית מה שיזכר זה בעיקר משולש האהבה המשמים והמקוריים המעיקים.

© עידו ישעיהו