זוכרים את הימים הטובים של "סאות' פארק"? זוכרים?

south-park-season-20

סאות' פארק – עונה 20

בצפייה רצופה של שבעת הפרקים הראשונים של העונה ה-20, התגלה משהו: "סאות' פארק" היא כבר לא סדרה מצחיקה. אני לא מתכוון לומר שאין בה בדיחות מוצלחות, או שאתה לא מוצא את עצמך צוחק. יש בה, וזה קורה, אבל במעבר לעלילה עונתית אחת ארוכה נטשה "סאות' פארק" את הצחוקים לטובת העלילה שלה. פרקים שהיו מסתיימים בפאנצ'ים או באגרופים לבטן מסתיימים בקליפ-האנגרים, ובכלליות נראה שהמשימה של פרקר וסטון השתנתה.

וכל זה מקובל, כמובן. פרקר וסטון משיטים את הספינה הזאת כבר 20 שנה ומותר להם לרצות לשנות דברים, בייחוד בשנה כל כך קיצונית ומטורפת, אבל זה כן אומר שאפילו יותר מהעונה הקודמת (שאולי הייתה בה עלילה אחת ארוכה אבל עדיין בכלליות הייתה מסודרת כך שכל פרק עמד בפני עצמו) העונה הזאת נבדלת לחלוטין מכל האחרות, בכך שאנחנו לא יודעים כמה טובה היא תהיה ממש עד הפרק האחרון. ויש משהו מוזר בלכתוב עליה במצב הזה, קצת כמו לכתוב על בדיחה לפני ששמעת את הפאנצ'ליין. יש תחושה מוזרה בביקורת על עונה שכזאת: עונה שדורשת בינג' כדי ליהנות ממנה אבל מתפתחת, בעקבות אילוצי המציאות, פעם בשבוע. אי אפשר להגיד גם שנוכל ליהנות מהעונה הזאת במבט לאחור, כי היא גם אחת היותר אקטואליות שהיו להם. כמה נהנה מבדיחות על חשבון הילרי קלינטון עוד עשור, בעצם?

אבל אם כן צריך לכתוב משהו, אולי הפרק האחרון הוא לא נקודה טובה לשפוט את העונה על פיו: הוא נכתב תוך יום, לאחר שהכותבים התכוננו לניצחון של הילרי ויותר מאשר הוא פרק עם פאנץ' קומי כלשהו, הוא בעיקר מקדם עלילה יעיל מנקודה לנקודה – אין בו ממש עוקץ, בדיחה גדולה או אלמנט של פרקים ישנים של "סאות' פארק", אבל אני מת לדעת מה יקרה בפרק הבא. לא תמיד זה ככה. הפרק שלפניו, למשל, "פורט קולינס", הרבה יותר משעשע וחד ממנו. לא מספיק כדי לעמוד כפרק עצמאי בעונה עלילתית, אבל מספיק כדי לתת מנת צחוקים שבועית מספקת, גם אם מדוללת.

אז מה היה לנו בעונה הזאת עד כה?
העלילה של מר גריסון והמירוץ לנשיאות נגמרה, איך לא, בניצחון טראמפ. הדבר הכי מדהים יהיה לראות עכשיו את מר גריסון כנשיא ארה"ב בעולמה של "סאות' פארק". אלא אם כן, כפי שנרמז, להילרי יהיו עוד קלפים בשרוול. גריסון סיפק רגעים טובים, יש לציין, אבל לעולם לא השתווה לדבר האמיתי וההזוי. גריסון הוא מה שהיינו רוצים שטראמפ יהיה – אבל ככל הנראה לא מי שהבן אדם באמת.

ג'רלד הטרול. קשה לי עם העלילה הזאת. מצד אחד, אני אוהב את היכולת של "סאות' פארק" להראות צדדים חדשים לחלוטין בדמויות, ואין ספק שג'רלד נראה אחר לחלוטין. מצד שני, ג'רלד הוא השמוק הענקי? באמת? יש לציין שבתוך עלילה שמנסה לרדת ללב הסיבה למה אנשים נהיים טרולים, הסיבה שלו נשארת בעקביות "כי הוא חושב שזה מצחיק", ובכלליות הוא יוצא די נוראי בעונה הזאת. איך בכלל יצא לו בן יחסית מוצלח כמו קייל? ההערה של אייק "אבא קרא לך נקבה", נהדרת. אז לפחות זה.
הבנים נגד הבנות. אה… אני… בוא נחכה לראות לאן הם הולכים עם זה? ההופעה של ביל קלינטון אצל באטרס מבטיחה אירוע גדול ואני לא יודע מה לחשוב בנוגע לזה, חוץ מזה שכנראה אהבתי את זה יותר כשזה היה בפרק שלהם על חינוך מיני.

קארטמן החדש. מכל הטוויסטים הגדולים שצצו, זה אולי הגדול שבהם וגם המצחיק שבהם. פרקר וסטון קולעים בדיוק בהרגלים המעצבנים של זוגות חדשים מאוהבים יתר על המידה, אבל הם לא מסתפקים בזה. וגם כאן, הריצה שלו לעבר החלל מראה כיוון מעניין לעלילה שתתפתח ל… משהו?

וכמובן, הסיבה היחידה שבשבילה העונה הזאת שווה משהו: הממברבריז (הזוכריות? הזוכרניות?). הממברבריז מתפתחים עכשיו לכיוונים קצת אפלים, וטוב שכך. פרקר וסטון מיצו כל אפשרות שהיא בנוגע לכמה "נוסטלגיה זה לא משהו" ואני מוכן, אם כי מפחד לחלוטין, מפלישת החייזרים המתקרבת. אבל הממברבריז עצמם הם המצאה קומית גאונית שרק בזכותה הייתה שווה העונה הזאת (הסצנה שלהם על הכביש היא אחת הפסגות של העונה), גם אם ככל הנראה הם היו נהנים מדחיסה לפרק יחיד ולא המריחה הזאת שקצת מקהה את העוקץ שלהם.

לסיכום, בוא נראה לאן המופע הזה מוביל אותנו. יהיה יותר פשוט לשפוט אותו בסופו. מה שברור זה שהוא לוקח את "סאות' פארק" למקום חדש, הן עלילתית והן מבחינת התוכן, ואני מחכה לראות מהו המקום הזה. באקל אפ, באקרוז.

© עידו ישעיהו