המטיף

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 27/05/2016 בקטגוריה ‏כללי

"פריצ'ר" שם אותי בפעם הראשונה בנקודה הזאת של אלה שקוראים חומר מקור כלשהו, מסתכלים על עיבוד של יצירה שלהם ומסננים בכל שלב "כן, אבל זה לא קרה ככה". אבל לפני כן, היסטוריה קצרה.

עיבוד טלוויזיוני/קולנועי לסדרת הקומיקס המצליחה "פריצ'ר" הוא משהו שמדברים עליו מאז שהקומיקס יצא בשנות התשעים, ובכל פעם שנושא העיבוד עלה לאוויר, נשמע שהולכים לשחוט את חומר המקור. עד שהוא הגיע לזוג ידיים מפתיעות – סת' רוגן ואוון גולדברג. צמד התסריטאים/במאים שמתמחים בכתיבת תסריטים עם בדיחות סטלנים שאחר כך זורקים לפח כי כל הקאסט מאלתר בדיחות לא מאוד מצחיקות, לפתע הוכרז כמי שהולך להביא את "פריצ'ר" ל-AMC.

הידיעה התמימה-לכאורה הזאת כבר העלתה שתי נורות אדומות לכל מי שקרא את חומר המקור. הראשונה היא השאלה כיצד אפשר להביא את אחד הקומיקסים הכי דוחים, קיצוניים ומופרעים אל רשת טלוויזיונית שאפילו לא יכולה להגיד "פאק". השנייה היא השאלה האם עכשיו אנחנו הולכים לראות את הדמויות הראשיות האהובות יושבות על באנג ומתבדחות על וונדר וומן במקום משהו שקשור לחומר המקור. בהמשך יצאו טיזרים מעוררי החשש, והשבוע יצא לנו לראות סוף סוף את הפיילוט.

העלילה מספרת על ג'סי קאסטר, מטיף בעיירה טקסנית רדומה – כזה שלא כל כך טוב בעבודה שלו והיה (כך נראה) עדיף בהרבה בעבודתו המפוקפקת הקודמת. זו באה לרדוף אותו בדמותה של טוליפ, המציעה לו עבודה אחת אחרונה שאנחנו לא יודעים מהי. דמות נוספת שמגיחה היא דמותו של קסידי, שנראה אמנם כמו אירי רגיל אבל יכול לשרוד נפילות ממטוס, עם חיבה מסוימת לדם אנושי ונוטה להישרף כשהוא בא במגע ישיר עם אור שמש. הפרק הראשון מסתובב בעיירה ובו זמנית ברחבי העולם, כאשר ישות הצווחת כתינוק חודרת אל גופם של מטיפים דתיים ברחבי הגלובוס ומפוצצת אותם, עד שהיא נתקעת בתוך ג'סי קאסטר לקראת הסוף ומעודדת אותו לא לוותר לעיירה אלא להילחם ולהיות מטיף טוב יותר.

הדבר הראשון שראוי לספר זה שהפיילוט הזה עובד. חד משמעית. הוא מעניין, הדמויות עגולות ובעלות עומק בזכות משחק נהדר של הקאסט, הוא מצחיק, האקשן נהדר ונכון לעכשיו לאף אחד אין דרך לדעת כל הדבר הזה הולך. הדבר השני הוא שאם לא היינו יודעים, לא הייתה דרך לנחש שרוגן וגולדברג קשורים לדבר הזה. אין כאן שום דבר מהמאפיינים של הכתיבה או הבימוי שלהם, וזה נאמר לטובה. כל גלגול עיניים שרוגן מקבל ממני על עבודתו הקולנועית מתבטל בפיילוט הזה, וגורם לי לפחות לחשוב שאולי כשהוא מוכן לצאת מאזור הנוחות שלו, שאכן מדובר ביוצר אמיתי ולא סתם בקומיקאי/שחקן/יוצר הכי מוערך-יתר-על-המידה בהוליווד כיום.

ואם "פריצ'ר" לא הייתה מבוססת על שום דבר, הייתי מסיים כאן את הביקורת ואומר שזה נהדר ולכו לראות, ושאחרי הרבה זמן ל-AMC יש סדרה נהדרת חדשה. וכל זה נכון.

אבל.

כל קשר בין הקומיקס לסדרה הוא מקרי. במקרה הטוב. החריגות בדמויות כל כך גדולות עד שיותר פשוט לציין מה משותף מאשר מה שונה, וזה מסתכם פחות או יותר בשמות הדמויות. גם לא מדובר כאן בשינויים קוסמטיים לדמויות. דברים שבקומיקס הם נקודות עקרוניות עבורן נהפכים לחלוטין על הראש שלהם ונזרקים מחוץ לחלון, למרות שאם אתלונן עליהם פה אני אשמע משוגע (לא אמורים לראות לו את העינייםםםםםםםםםםםםםםםם) עד כדי כך שהטון של הקומיקס והטון של הסדרה שונה לחלוטין. כל זה מוביל אותי ללכת עם הפיילוט, אבל בצורה מהוססת – כמה "פריצ'ר" הולך להיות ב"פריצ'ר"? האם קדוש הרוצחים הולך להיות שם? הר סטאר? האם יש להם תכנון מראש כמה עונות הולך להיות הדבר הזה? האם הוא הולך להוביל לאותם מקומות או שזה העיבוד הכי משוחרר אי פעם?

אז אם אתם אוהבים את "פריצ'ר" הקומיקס, ההמלצה קצת יותר מהוססת – תראו, כי זה פיילוט נהדר, אבל אל תבואו בציפייה לזהות דברים מהקומיקס כי אלה מופיעים שם רק בצורה השטחית ביותר.

נקודות לסיום:
– הסצנה הטובה ביותר וזאת שהכי מתאימה לטון של הקומיקס היא גורלו של טום קרוז. נהדר.
– מעניין אותי לדעת מה מי שלא קרא את הקומיקס חושב על הדברים שקורים ומי הוא מה ולאן זה הולך.
– המעבר הכי חלק מהקומיקס שחשבתי שיהיה הכי זוועתי: יוג'ין. אם כי בקומיקס הוא מוכר בשם אחר.
– מעניין שנכון לעכשיו, דווקא הדבר שהייתי מצפה שיהיה הכי משותף לקומיקס ולסדרה הוא זה שמופיע הכי פחות: אזכורי תרבות שמעצבים את הדמויות. ג'ון ויין הלך ולא חזר לו. חבל.
– האם הפריע לרוגן וגולדברג היהודים לעבוד עם חומר כל כך נוצרי במהותו?

תגיות:
© עידו ישעיהו