הנותרים 2.08: מתנקש בינלאומי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 23/11/2015 בקטגוריה ‏סיכומי פרקים

מה חשבתם על "הנותרים" עונה 2 פרק 8?

The Leftovers - 02x07

 

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    הולי פאקינג שיט. זה כל מה שיש לי לומר. אין עוד סדרה כזו כרגע בטלוויזיה.

    • אני לא מבין למה אתה ממשיך להגיד שאין עוד סדרה כזו בטלוויזיה. הפרק הזה היה לטוב ולרע פרק של "אבודים", אולי לא סדרה שמשודרת *כרגע* אבל עדיין נדבך לא כזה ישן בתולדות הטלוויזיה.

      • Michael Ginzburg

        כי אין עוד סדרה כזו בטלוויזיה as we speak לא התכוונתי שלא הייתה כזו, כמובן שהיא קורצת ל'אבודים', זה כבר ברור מאליו.

  • Adva Lanciano

    זה היה פרק מעניין, אבל.
    משהו בו הרגיש קצת כמו גחמה יצירתית. כשהוא התחיל, קיוויתי שזה יהיה כמו החלום של קווין בעונה הקודמת – 10 דקות של מיינדפאק ואז בחזרה לעולם. אבל כאן הם השקיעו שעה פלוס במיינדפאק.
    אני לא בטוחה שהייתי צריכה את זה. שלמדתי משהו חדש על הדמויות או על העולם בעקבות הפרק. כלומר, הייתה בו חזרה על רעיונות שכבר הובעו בעבר בסדרה, פשוט בגרסת ההזיה/עולם מקביל/המרחב שלאחר המוות.
    אני ממש אשמח לשמוע עוד דעות לגבי מה קיבלתם מהפרק.
    ומשהו קטן לגבי וירג'יל – בפרק הקודם נראה שהוא עבד על קווין, בכך שהוא התאבד ואין מי שיחזיר את קווין לחיים. בפרק הזה (נראה ש) הוא עשה את זה בין היתר כדי להגיע למרחב המוזר ולהנחות את קווין. טרופ המג'יק ניגרו במירעו.

    • Yaron Baruch

      אני מסכים שפרק כזה חייב להצדיק את הקיום שלו ובאמת קשה לי לומר שהוא עשה זאת ב100% ובכל זאת אני חושב שקיבלנו לא מעט. בראשונה יש כאן קשירת קשרים בין לא מעט תמות ומטפורות שליוו אותנו לאורך שתי העונות ובשבילי השיא היה ההתייחסות למערה שקרסה בתחילת העונה ופטי שהסירה את הספק בקשר לאותה סצינה שנתנה ביטוי לפחד שבלב כל הדמויות – האדמה שכולנו דורכים עליה לעולם אינה יציבה ושהאובדן יכול להכות בכל רגע. הרעיון המרכזי הזה נקשר בצורה נהדרת לסמלים שונים בפרק (הציפור שנרצחת בפתאומיות, הסיגריות שמזכירות לקווין הארעיות שבעולם, השימוש בקטעים מוסיקליים שנקטעים בשיאם בכל סצינה וכד') ובמיוחד למטפורה של המתנקש הבינלאומי, מטפורה כל כך מדויקת עבור דמותו של קווין (ודמויות אחרות גם) לאורך העונות, להיות חופשי מאחריות וקשרים אנושיים מצד אחד, אך המחיר הכבד שנגבה מצד שני. בסוף הפרק אנו רואים שקווין מוכן לשאת במחיר, אבל גם מבינים שהבחירה של קווין בתפקיד המתנקש הינה האשלייה (גם אביו מחזק את הטענה הזו) אנחנו מבינים שאין כאן בחירה, אלא התפקיד נכפה על קווין, כנראה בגלל הפחד מהאובדן, אותו הפחד בדיוק ששיתק את פטי וכפה עליה להישאר עם ניל. הגילוי הזה מגיע במקביל לבחירה של קוין להרוג את פטי וקבלה שלו את המחיר הגלום בתפקיד המתנקש. הבחירה שהוא מקבל כאן לדעתי היא משמעותית מאוד ומצדיקה את המסע שעבר לאורך הפרק, וזו בהנחה שנראה את ההשלכות לבחירה שעשה בפרקים הבאים.
      אז אמנם אין הרבה חדש, אבל הרעיונות שליוו אותנו לאורך הסדרה מזוקקים ומסוכמים בפרק הזה בצורה כל כך אסתטית, מורכבת אך מאוד פשוטה בו זמנית שקשה לי לראות בו גחמה בלבד. אמנם לא הרגשתי צורך לחזור ולראות את הפרק שוב (בניגוד ללא מעט פרקים אחרים בסדרה), אבל קשה לי להתעלם ממעלותיו.

      • פ.נוקיו

        יש כאן באמת שאלה לגבי "חופש הבחירה" של קווין. אחת השאלות העתיקות שהתיאולוגיה נוגעת בהן. האם ניתנה לקווין הבחירה? כשהוא פותח את הארון, מוצגים לפניו 4 תלבושות: בגד כהונה כלשהו (אולי של כומר?), בגדים לבנים כמו של ה-GR, חליפה רגילה למדי ומדים של שריף, כמו שהוא לבש לאורך כל העונה הראשונה. הוא "בוחר" בלבוש הכי נייטרלי, כי לכל השאר יש מטען (רגשי) כלשהו. אבל אז מתברר לנו (ולו עצמו) שהבחירה הטריוויאלית טומנת בחובה סכנה. "מישהו ניסה כרגע להרוג אותי", הוא אומר לוירג'יל בחניון. "תראה איך אתה לבוש. אתה מתנקש בינ"ל" וירגיל עונה לו. קווין מופתע, כי לא קולט עדיין את התפקיד שלו ב"מלון". האם קווין "בחר" להיות מתנקש במודע כשבחר בחליפה. כנראה שלא. אבל, בכ"ז הוא קיבל "חופש בחירה". ומעצימה את הדילמה הזו, האוטומטיות שהוא מבצע את ההרג, כחלק מההשלכות של "הבחירה" שלו (מתחיל בלהרוג את השליח, את הכפילה של פאטי לווין וכל הצוות שלה, ואח"כ את ניל). עד שהוא מגיע לבאר. שם כבר ברור לו שלהרג יהיו השלכות, כמו שאומר לו האיש המיסתורי על הגשר.

        • Yaron Baruch

          עוד בהקשר של חופש הבחירה אני חייב להוסיף את מוטיב הסנדק שקשה להתעלם ממנו ומופיע בפרק גם באזכור של האקדח מאחורי השירותים וגם במוסיקה שחוזרת לאורך הפרק ומשאילה כמה תווים בולטים מנעימת הסנדק המפורסמת. הרי מדובר בסרט שעוסק דטרמיניזם ובהיעדר חופש בחירה כשהתפקיד הרשמי של הסנדק בנצרות הוא לקבל בשם התינוק את הבחירה בדת שכן התינוק קטן מדי להחליט בשביל עצמו. למעשה שוללים ממנו את חופש הבחירה. לדעתי זה מעבה ומדגיש כמה מהתמות שדיברנו עליהן כאן.

  • פ.נוקיו

    זה אכן היה פרק מעניין, רק שלא ברור של איזו סדרה. הרגיש לי כמו פיילוט לאיזן סדרה אחרת (אולי “Lost 2”), לא כמו פרק של "הנותרים". לא שזה דבר רע כשלעצמו. הפרק היה עשוי בקפידה, וכמו שאדווה כתבה, גם לי הייתה איזושהי תקווה שבשלב מסויים הפרק יחזור לעולם. זה קרה רק בסוף.

    אז נתחיל מהסוף, מייקל מסתבר ישב מחוץ לקבר של קווין בצפייה שהוא יקום לתחייה. האם יש כאן רמז לקבורת הציפורים של אמא שלו? האם קווין היה קבור שלושה ימים?במהלך כל הזמן הזה קווין נמצא, כנראה, בפורגטוריום ("כור המצרף" בעברית). הבעיה שלי עם ההבנה הזו היא שבתיאולוגיה הנוצרית זהו שלב מעבר. הנשמות מכפרות בו על חטאיהן, לפני המעבר הלאה לגיהנום או לגן עדן. הן לא אמורות לחזור לעולם החיים אחרי ש"רצחו" נשמה אחרת (מה זה אומר בכלל, "לרצוח נשמה"?). עוד טוויסט לעניין הפורגטוריום, היה הקטע עם המים. וירג'יל מזהיר את קווין שלא ישתה מהמים במקום הזה. למיטב זכרוני, האלמנט הזה לקוח מהמיתולוגיה היוונית דווקא. במיתוס עונות השנה של פרספונה, כשהאדס חוטף אותה לשאול, והרמס, שליח האלים, בא לקחת אותה בחזרה, האדס מתרצה ואומר "בתנאי שהיא לא אכלה שום דבר מן המקום הזה". כשמתברר שהיא אכלה גרגר רימון (כי לא התאפקה, כמו וירג'יל בפרק), נגזר עליה לחזור לשאול למשך חצי שנה כל שנה. רפרנס נוסף הוא ל"קומדיה האלוהית" של דנטה. גם שם מי שמלווה את המספר (בתופת, כור המצרף וגן העדן) נקרא וירג'יל. מה שמעלה את השאלה האם כל קיומו של וירג'יל היה לטובת ליוויו/גאולתו של קווין?

    יש עוד המון מה להגיד על הפרק הזה. הציפור המתעופפת בלובי של המלון. ארון הבגדים עם ציטוט של הסטואיקן אפיקטטוס על הדלת ("דע מי אתה וכו'"), קווין בוחר את "התפקיד" שלו בפורגטוריום בעצמם בחירת הלבוש. פאטי שמוצגת כילדה קטנה. פאטי כסנטורית במסע בחירות. ווין הקדוש כשומר הראש שלה. האיש המסתורי על הגשר. ועוד ועוד. פרק עמוס במוטיבים ורמזים קדימה ואחורה בעלילה של שתי עונות הסדרה.

    בקטנה: באחד הפרקים הקודמים ("עדשה" הנפלא) נורה גנבה את השאלון מפרדי ראמסן (ממד-מן), הפעם קווין מתעמת עם בעלה של פאטי שהוא בעצם המנייאק של יגואר (ממד-מן). האם מצפים לנו עוד הופעות אורח מפליטי מד-מן?

    • הציפור במלון היא מן הסתם אחת מהציפורים הקבורות האלה.

    • לדעתי זו פאטי שנמצת בכור המצרף (או בלימבו, אני לא סגורה מה ההבדל בין השניים), והתפקיד של קווין הוא לעזור לה לעבור בשלום לעולם המתים. כשאני אומרת את זה מצלצל לי בראש שיש באיזה מיתולוגיה יצור שמטרתו לעביר אנשים מהחיים למתים, אבל אין לי מושג איך אני מחפשת במי מדובר.

      מוטיב המים היה חזק בפרק. קווין מתעורר בתוך אמבטיה מלאה. הילדה פאטי כמעט טובעת בבריכה, אסור כמובן לשתות מהמים. ולבסוף בבאר. מים מסמלים לרוב לידה מחדש, קחו את זה לאן שתרצו.
      לדעתי יש לשני הצדדים תפקיד בפרק הזה. תפקידו של קווין הוא לעזור לפאטי לעבור לעולם הבא, ותפקידה של פאטי לעזור לקווין להשלים עם החלק הלא שלם עם עצמו

      • במיתולוגיה היוונית כארון משיט את הסירה שמעבירה אנשים את נהר הסטיקס, תמורת תשלום. אגב מוטיב המים שציינת.

      • פ.נוקיו

        רעיון מעניין, שתפקידו של קווין לעזור לפאטי לעבור לעולם הבא. באופן פרדוקסלי ע"י זה שהוא יהרוג אותה שוב.., בכל מקרה אם זה אומר שלא נראה יותר את פאטי מטרידה את קווין – דיינו (כי ת'אמת קצת מיצינו). אם כי נאמר לקווין, כשהוא הולך עם פאטי הילדה לבאר, שיהיו לזה השלכות.

        ההבדל בין הלימבו לפורגטוריום (כור המצרף), הוא שרק האחרון נחשב ל"אזור מעבר", של הטהרות לפני המעבר לגן-עדן. רעיון הלימבו נולד כי הייתה בעיה (תיאולוגית, תיאולוגית, לא באמת) מה לעשות עם נשמות של אנשים צדיקים שמתו לפני שישו (המשיח) הגיע וכיפר בשביל כולם על "החטא הקדמון", וגם כי תמיד מתים ילדים שטרם הוטבלו. הנשמות של כל אלה עברו אוטומטית ללימבו. לכן, נראה לי שאם "המלון" מרפרף למשהו מכל זה, זה לפורגטוריום. וכמו שתומר אמר, כארון היה השייט שהיה משיט את הנשמות על נהר הסטיקס מעולם החיים לעולם המתים (השאול) תמורת מטבע (ולכן היוונים היו קוברים את מתיהם, עם מטבע מתחת ללשון…), לדעתי האיש המסתורי על הגשר הוא ההקבלה לכארון, כשהוא מנסה למנוע מקווין לעבור בכיוון ההפוך. בחזרה לעולם החיים.

        • אני לאו דווקא חושבת שהחלק המרכזי בלהעביר אותה לעולם המתים היה להרוג אותה. אלא לדעתי דווקא לראשונה להראות חמלה כלפיה. אולי בגלל זה הוא צריך לראות אותה כילדה, לשמוע לראשונה את כל הדברים הרעים שהיא חושבת על עצמה ולהזדעזע מזה. ואולי תוך כדי כך לקבל חלק בעצמו, ללמוד להיות חומל כלפי עצמו.
          נכון האיש על הגשר באמת יכול גם לסמל את זה

  • miss bojarsky

    מיינדפאק מטורף ונפלא ואהבתי כל רגע ממנו. לא היה לי שום צורך שזה ייגמר תוך עשר דקות, מבחינתי נתנו לזה בדיוק את האורך המתבקש של פרק אחד ובסוף חזרו לעולם "הרגיל" של הסדרה.

  • Saturn

    'סדרת דמויות'.

    הבחור מנסה לעשות טייק 2 ל'אבודים'? עוד פעם עולם לימבו? בכל אופן, הוא שוב מניף אצבע משולשת לצופים ומשתמש באותם תירוצים חבוטים ולא משכנעים כדי להגן על תוכניתו:
    http://tvline.com/2015/11/22/the-leftovers-kevin-purgatory-season-2-damon-lindelof

    כמובן, זה לא עניין של כתיבה גרועה שמסתמכת על גזרים ושאלות ומשיכה באף אלא של כוונה להיות מעורפלים ולהחזיק את המקל בשני קצותיו.

    It is not our place to explain ourselves nor clarify this debate. The
    show has to speak for itself on this front. I make no apologies for this
    as Tom, the writers and I have always been upfront about the
    storytelling on this show being purposefully ambiguous… The Leftovers
    isn’t about answers, it’s about the frustration of not getting them and
    the emotional state that drives our characters to. Like throwing rocks through the windows of people we feel sympathy for or drinking poison.

    תבחר משהו ותרוץ איתו, בן-אדם. רוצה תעלומות ושאלות ופנטזיה? תגיד את זה בפה מלא. רוצה תוכנית מרוכזת דמויות אמיתית? תגיד את זה בפה מלא.

    כל אימת שה'נותרים' תמשיך לקפץ בין האופציות היא תמשיך להיות סדרה לא טובה שמזיקה לעצמה.

    • אז אתה ממשיך לחפש סדרה שתיתן לך תשובות ישירות ותוביל אותך באף, בתכנית שמתעקשת לעשות בדיוק ההיפך, לא תמיד באופן נהיר, עד כדי כך שבין הצופים הנאמנים יש מגוון נקודות מבט ודעות. שוב ושוב נאמר שאתה צופה בסדרה הלא נכונה, אז הנה – זה תורי להגיד זאת הפעם.

      • Saturn

        אני מחפש סדרה שתהיה סגורה על עצמה ולא תשתמש בתירוצים כדי לרקוד על כמה חתונות.

        לא הייתה לפרק הזה שום מטרה חוץ מלהיות 'משוגע'. ניסיונות חפוזים לתת הסברים לקווין (אז הוא רוצה לחיות כמו מתנקש בלי דאגות ומחוייבויות?), בחירה שהיא לא באמת בחירה בחליפה, ניסיונות נואשים להפיח רוח בדמות של פאטי עד כדי שהם הם נצטרכו להפוך אותה לילדה קטנה כדי לנסות לסחוט איזה רגש חם של הצופים כלפיה כאשר כל הסדרה פעלה כדי להשניא אותה, ושאר דברים נוספים.

        אני לא מבין למה סדרה שרוצה לעסוק במה שלינדולף אומר בציטוט שהבאתי צריכה להמשיך ולהציג את האלמנטים האלה ולהמשיך ולהוסיף כאלה. הדיפארצ'ר הראשון הוא כר נאה מספיק בכדי לחקור תסכול של אי-תשובות מבלי להמשיך ולהתפלש בתעלומות, במיסטיות ובעל-טבעיות.

        איפה כל אלה שאמרו שוב ושוב שזה לא הקטע של הסדרה? שפאטי זה בראש של קווין ותו לא וכו'?

        אם הסדרה רצתה להעמיד אותי במקום אז קווין היה פשוט מת והם היו משתמשים כמסר לדמות שבחרה להאמין בדברים נסתרים ולא במציאות כך ששילמה בחייה.

        הרצון המכוון לא 'לתת תשובות' ולא להתקבע לכיוון כזה או אחר רק פוגע בסדרה. היא אולי יכולה להיות סדרת מסתורין טובה או סדרת דמויות טובה אבל בכך שהיא מתעקשת להשאיר את זה נתון לפרשנות כביכול כל צד נפגע והיא לא באמת מתרוממת כסדרה כזו או אחרת. עד כדי כך שפרק רווי פנטזיהעל-טבעיות כמו הפרק הזה לפעמים נראה כמו פארודיה על הסדרות האלה.

        • פ.נוקיו

          לדעתי לא הבנת את כוונתו (בציטוט שהבאת), הוא אומר:
          The Leftovers isn’t about answers, it’s about the frustration of not getting them and the emotional state that drives our characters to
          (ובעברית: "הנותרים" היא לא סדרה שבאה לספק תשובות, אלא היא סדרה על התסכול בלא לקבל תשובות, והמצב הנפשי אליו זה מביא את הדמויות שלנו.) ככה שאם קווין "היה פשוט מת" כ"מסר" כלשהו (למה בדיוק?), הרי זה היה הופך אותה לסדרה ש"מספקת תשובות". ולא היא.

          • Saturn

            וזה שהוא חי זה לא 'לספק תשובות'? הכוונה היא שהסדרה לא הולכת לתת תשובות לגבי דברים כמו הדיפרצ'ר ואולי גם להעלמות הילדות או שהיא תשאיר את השאלות בעינן בלי להתחייב בפה מלא על תשובה מסוימת.

            • פ.נוקיו

              אני רוצה להגיד משהו על הסדרה באופן כללי, כי מה שאתה מרגיש, ומבטא כאן, שבוע אחר שבוע, הוא לדעתי חלק מההצלחה של הסדרה. לא כשלונה.
              "הנותרים" בחרה במודע כיוון שונה בעונה השנייה – המוטיב הדומיננטי הוא: "הסתרה" או בעצם "תעתוע". (יש עוד סדרות כרגע שעוסקות בכך, למשל "פארגו", במשל המריצה של מייק מיליגן מהפרק של השבוע. אבל אף אחת לא עושה את זה כ"כ ברור כמו "הנותרים").
              זה התחיל בפרק הראשון, והתגובה המיידית של צופים רבים (גם אני) הייתה: "אוי, הסדרה השתנתה לנו". אבל, אז הנערות נעלמו ולא חזרו, הגארבים הגיעו לג'רדן טקסס והביאו איתם את העולם שבחוץ למירקל. והסדרה התחילה לתעתע בנו. לכן, למשל אלמנט כ"כ בסיסי (או צדדי) כמו נעימת הפתיחה שונה גם הוא. הפתיח של העונה הקודמת, הקודר, עם הפרסקאות [1] הוחלף בשיר פולק היפי חייכני כביכול [2]. אבל גם זה חלק מהתעתוע. כל פרק הוא סיפור בפני עצמו. יש סיפורים טובים ועוצמתיים (כמו בפרק החביב עליי, "עדשה"), וכל פרק הוא גם חולייה בסיפור אחד ארוך ומתעתע, על "הניסים" הקיימים, כן או לא, במירקל. ובו בזמן, כל פרק הוא סיפור עצמאי. גם הפרק הזה. לכן, לדעתי מה שאתה מפרש ככישלון, הפסיחה הזו על שתי הסעיפים, היא חלק מאיך שהעונה השנייה תוכננה, ולמעשה חלק מההצלחה של הכותבים במימוש התוכנית הזו.

              [1]

              https://youtu.be/3PTNHQND6MA

              [2]

              https://youtu.be/rLSH-81yT7s

              • ארז.

                ואם כבר אנחנו עוסקים בשיר הפתיחה – הוא הרי נותן את כל המפתח לכל החידתיות וחוסר הבהירות של העונה. Let the mystery be. באמת שאי אפשר להיות ברורים יותר בהצהרת כוונות מזה.

              • miss bojarsky

                אני מסכימה. מה שהופך את הסדרה לעצמתית ומהווה את עיקר ההנאה שלי ממנה הוא תחושת הבלבול הקבועה שמלווה אותה.

  • יעל וזהו

    מוזר שאף אחד לא הזכיר פה את אחד הפרטים הכי מעניינים בפרק: העובדה שמרי נמצאת גם היא באותו "חדר המתנה" או כור מצרף או איך שלא תקראו לזה שאחרי המוות.
    אני כל הזמן תוהה מתי היא תתעורר. בכל זאת, בשביל תפקיד כזה לא היו צריכים דווקא את מיס דונה מוס. דרישות המשחק לתפקיד הנוכחי כה מינימליות, שאני יכולתי להתאים, וזה כמי שאפילו "נר שישי של חנוכה" היה גדול עליה מכדי להיבחר לתפקיד בהצגת החג של גן טובה.

    פרק די מייגע. הרצתי אותו מעט. הרגשתי שעוד רגע אשבור את הטלוויזיה בניסיון לרצוח את פאטי במו ידיי, רק שתסתום כבר. מה שכן, כרגיל, השימוש במוזיקה נהדר. כאילו קווין חי במעין סרט דרמטי, אבל בלופ מוזיקלי מלאכותי.

  • אור

    וואו. כמעט ולא מצאתי לזה אזכורים ברשת, אבל הפרק כולו מלא מחוות לספרים של הרוקי מורקמי, ובעיקר "קורות הציפור המכנית". אני חייב להודות שזה הכניס לי לא מעט עניין לפרק, שבלעדיו כנראה והייתי מתייאש מרמות הטרלול הגבוהות שלו.

© עידו ישעיהו