הנותרים 2.05: אין חדר בפונדק

פורסם ע"י ‏מיכאל גינזבורג‏
בתאריך 04/11/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "הנותרים" עונה 2 פרק 5

The Leftovers - 02x05 - No Room at the Inn

בראיון שהעניק לפני כחודש להיטפיקס, ציין דיימון לינדלוף כי על מנת לקבל השראה עבור הדרך הנכונה והמתאימה ביותר לעבד את הספר של טום פרוטה, רגע לפני שהוא התיישב לכתוב את העונה הראשונה, עלה בידו גם לקרוא את יצירת המופת "הדרך" של קורמק מקארת'י, דיסטופיה קודרת על חורבן קולוסאלי.

הקריאה בו ענתה לו על התחבטות פנימית, על התהייה כיצד נראית אפוקליפסה נפשית ומה זה אומר להיות במשבר קיומי. "מוות הנו מותרות בזמנים אלה", זו הייתה החותמת של עיקר הכרוניקה מאת מקארת'י. לינדלוף גם טען כי היות והקטליזטור שהפעיל את הייזנברג ב"שובר שורות" היה מחלת הסרטן, הייתה לו את הזכות המלאה להשתמש בקטליזטור היעלמות פתאומית ובלתי מוסברת של 2 אחוז מאוכלוסיית כדור הארץ (140 מיליון איש) על מנת לספר על ההשלכות ונפתולי המטען הרגשי שהיו עד כה רדומים בלבבותיהם של רבים. אי לכך ובהתאם לזאת, לינדלוף ופרוטה הרבה יותר מעוניינים בתיאור עולם הנמצא על תנאי וחוסה תחת אי ודאות, מאשר לפזר את הערפל ולתת מענה הולם לכל השאלות והספקות.

במונטאז' פתיחה רפטטיבי יפהפה, נוגה ומכמיר לב, אנו רואים את הכומר מאט (כריסטופר אקלסטון חייב לשלוח את הפרק הזה לפרסי האמי) מנסה לשחזר אחד לאחד את האפיזודה הבלעדית בה אשתו התעוררה לכאורה מהמצב הקטטוני בו היא שרויה. כזכור, בפרק השני סיפר מאט לנורה כי לילה אחד אישתו חזרה לעצמה, הם שוחחו, צחקו, בכו ונרדמו יחד. והכל קרה מבחינתו בגלל השהות שלהם בעיירה מירקל (על שם הנס שהותיר את כל התושבים שלמים ובריאים לאחר מאורע ההיעלמות). למרות שהוא מבצע את שגרת ההרגלים כפי שהתרחשה ביום המיוחד במינו, לא צולח בידו להיות עד בשנית לתחייה קוגניטיבית נוספת של אשתו. בבדיקה רפואית טיפוסית מאט מגלה כי היא בהריון. העלילה מסתבכת, כפי שנהוג לומר. אבל לא בשביל מאט, בכלל לא. ממנו לא יקחו את
חוויית התניית האהבים הנדירה עם זוגתו בזמן שהתעוררה מזה זמן רב. גם אם האמת היא שהוא הזה את הכל ולמעשה אנס אותה.

זהו פרק נפלא, משופע בביטויים עגומים של ייאוש כרוני, געגוע לתקשורת אנושית חמה וקרע בין אמונות. מאט מעדיף לחשוב על עצמו בתור איוב המודרני, אדם המוכן לסבול הכל מכל ולהקריב את עצמו למען רעיון גדול ממנו. אשתו, במקרה הנוכחי. קשה שלא לדמוע לנוכח הנחישות וכוח הרצון היצירתי והאותנטי שלו כשהוא מתמרן בין דפוסים שונים של חוסר אונים. הגאולה פנים רבות לה, נצטרך לחכות ולראות איזו מהן מחכה מעבר לפינה עבור מאט, עכשיו כשהוא יוצא לדרך לא ברורה, ממתין בסבלנות שג'ון יתרצה ויראה במו עיניו מהו נס אמיתי. ג'ון כמובן יעדיף את שובה של בתו, זהו הנס היחיד לו הוא מצפה.

תגיות:
  • Bar Gnz

    הרפפטטיביות השחזורית של מאט היא רידוקציה לתופעה שראינו בעיירה ויכולנו-לא יכולנו להסביר כמו שחיתת העז ועוד כל מיני סצינות שכבר שכחתי כי הסדרה מקלה עליך לשכוח את רוב הסצנות המזלזלות שלה. מאט הוא לא היחיד שמשחזר בדיוק את התנהלותו בתקווה שהנס ימשך – כל העיירה קפאה במחזור רפפטטיבי שתכליתו להבטיח את המשך הניסיות של המקום.

    קצת מזכיר את הכתיבה של לינדלוף, מפחד לעשות משהו אחר וכותב עוד עונה של אבודים, וזה הקהל שמשלם את המחיר.

    בצער מסוים ואחרי העונה הראשונה שהיתה מרשימה ביותר – אני מותיר את הנותרים מאחור. עונה חסרת עמוד שדרה, או במילים אחרות – בעלת עמוד שדרה לינדלופי. האיש צריך לעשות רימייק לסדרות נוסח אזור הדמדומים – כל פעם פרק אחד, כל פעם סיפור אחר. שם החוזקה היחידה שהוא מציע מול הטלויזיה היצירתית של ימינו.

    • אני עוד לא שם, אבל לגמרי מבין אותך. הכתיבה נראית יותר ויותר גחמנית, מגוחכת ולא קשורה לכלום, והפרק הזה בעיניי תצוגת תכלית לכך. רגעים כמו המלקות "ושיקרא לי סטיבן" או סד העינויים הזה. כמו בעונה הקודמת, גם הפעם מאט מככב בפרק איום ונורא.

      • miss bojarsky

        וכמו בעונה הקודמת, אני חולקת עלייך. זה היה פרק נורא, אבל בצורה נפלאה.

      • Michael Ginzburg

        גם על פרק 6 (אותו טרם צפיתי) מתחילות להיערם ביקורות משבחות ואחת הכותרות אף מציינות ש

        The Leftovers just won’t stop kicking the rest of television’s ass

        • גיא

          לא צפיתי את פרק 6?!
          היה די ברור שהוא יגיע אחרי פרק 5 😉

    • Michael Ginzburg

      חולק על שניכם אבל יכול להבין את נקודת המוצא השלילית לטעמכם. זו סדרה שאכן חוצצת בין קהלים, מהסוג של או שמתעבים וסולדים קשות או שמתפעלים ונותרים (סטגדיש אה לה נטלי דוברזן!) עם לב מנופץ לרסיסים.

  • co2

    אתם רציניים? פרק מדהים. מדי כמה שעות אני נתקף בדחף לדבר עליו עם מישהו. הסצנה שג'ון מועך את מאט, והדרך שבה מאט מתאושש מזה היא סצנה מושלמת לכל פרטיה, החל מהכתיבה, דרך הבימוי וכלה במשחק.
    וזה לא שמאט מככב בעוד פרק שרירותי, אלא שהפרקים שמסופרים דרך תפיסת העולם של מאט מספרים את הסיפור הזה: העולם מתעקש להיות חסר משמעות, ומאט מתעקש להפוך את רצף הארועים האכזרי והאקראי לאודיסאה של אמונה.
    היא דמות מדהימה, הדמות של מאט, לא רק בגלל הכתיבה שלה, אלא בגלל הייצוג שלה של דת הומניסטית בתוך עולם ניהליסטי. והסדרה נהדרת בגלל שהיא מצליחה לפרוש בה את הניהליזם המשכנע של קווין לצד התפיסה הדתית של מאט – הדמות הדתית היחידה (חוץ מברנדון גליסון בהכומר) שמצליחה להראות הוויה דתית בצורה אמיתית ולא מדומיינת.
    ויש עוד כל כך הרבה דברים מושלמים בפרק הזה, שאני לא מצליח להבין מאיפה אתם באים בכלל.
    וזה לא שאין לי בעיות עם העונה הזאת – נדודי השינה של קווין מייגעים, וכל הסיפור עם השיגעון שלו לא משכנע, כמו גם ההפיכה של טומי לווין חדש, נו באמת, מה לעזאזל הקטע הזה. והאמת שגם הפתיח החדש ממש מעצבן אותי.

    אבל הפרק הזה היה לא פחות ממושלם.

    • אורי

      אהבתי לגמרי את מה שכתבת .. שתי דברים.. אחד, טומי לא נהפך לשום וויין. הם בדו סיפור לקבוצה… יש מלא פרשנויות בנושא.. תקרא על זה אחי זה מעניין.
      שתיים, השיגעונות של קווין זה ה-דבר בתוכנית. אני אישית אוהב דמויות עם פאראנויה ושגעונות אישיים..

  • Saturn

    בסך הכל פרק יותר טוב מקודמיו אבל כל רצף האירועים שבו שמוביל את מאט convoluted לגמרי. גונבים לו את הצמידים ומשום מה במיראקל לא משתמשים במערכת ממחושבת לזיהוי כאשר הם יודעים שזה סוג פשע נפוץ ולא מקלים על הזיהוי. וצריך שיהיה את הבחור בתור שיעלה למאט על העצבים שיוביל להתקוטטות ואז ג'ון מסכים לעשות להם טובה אבל נעלב מהשאלה המאוד מקום ומתבקשת של מאט ומבטל את העסק (ולמה קווין ונורה לא יכלו רגע אחר כך לעשות למאט ומארי ספונסורשיפ כפי שהפקידה הזכירה?) ואז צריכים ללכת להתאגדות המוזרה מחוץ לתחומי מיראקל וכל הדברים ההזויים שם ולגרד כסף בשביל מסלול סודי אל תוך העיר (שעדיין לא הבנתי אם זה היה מעשה מרמה או שפשוט שבגלל הסופה הם נספחו החוצה) ואז מוצאים את האב ובנו בדיוק רגע אחרי התאונה אבל אז מאט מחליט שהוא לא צריך להיות במיראקל ולפתע יש חטאים שעליו להכות (איפה המשטרה? התערטלות בציבור חבר'ה).

    ואי אפשר בלי כתיבת on the nose בזה שמאט, הדמות המעונה והמתענה של הסדרה אומר שהספר התנכ"י האהוב עליו הוא איוב.

    גם הייתי מוכן להסכים שהם מכוונים לכך שמאט בעל את אישתו ושהיא לא התעוררה אבל אז הראו מישהו שאמר למאט מילה במילה את מה שמארי אמרה לומה שהוא דמיין שהיא אמרה. למה להוסיף את זה? תלכו עד הסוף עם הכומר שחייב לשייך את הכל להשגחה עליונה ולחיוב עד כדי כך שהוא בדה את ההתעוררות של מארי. אבל הם ממשיכים לרצות לרקוד על שתי החתונות.

    אולי תהיה מגמת שיפור. מה שכן, כפי שלמדנו בעונה הקודמת, נעימת הפסנתר הזו אפקטיבית גם אם הם כן חורשים אותה.

    • Mika Gill

      למה קווין ונורה לא עוזרים לו?
      אותה האישה שהזכרת אמרה את זה בעצמה – ״אלא אם הם לא ץושבים כבר שישה חודשים״ – והם לא.
      אז הם לא היו יכולים לעשות כלום חוץ מאשר להביא מישהו אחר שכן תושב יותר משישה חודשים. כמו השכן.

      • Saturn

        זה נכון.

        מצד שני זה לא מסביר למה מאט ואשתו לא מתועדים במחשב של הפקידה או את זה שהם קיבלו אישור שהייה מהכומר.

        • Mika Gill

          כי הסבירו את זה בפרק הראשון, כשקווין, נורה ג׳יל והתינוקת מגיעים – שמרו על הצמיד הזה כי זו הדרך היחידה להוכיח שאתם באמת גרים כאן. לפחות בהתחלה או משהו כזה. ומאט ומארי עצמם עוד לא בעיירה מספיק זמן כנראה, כי עדיין יש להם את הצמידים שלהם עליהם.

          • Saturn

            כן אבל זו דרך מטופשת מאוד לנהל את העניין בשנת 2015 שמאפשרת את כל הסאגה הזו. בנוסף לצמיד הזמני צריך להיות תיעוד אלקטרוני של כל מי ששוהה במיראקל ולמי אמור להיות צמיד. השוטרים בעצמם אמרו שפשע מהסוג שקרה למאט הוא די נפוץ כך שזה די עקום שאין תיעוד נוסף ושהם מסתמכים רק על הצמיד ובעצם ההסתמכות הזו הם מגבירים את סוג הפשע הזה.

            • Mika Gill

              בדצמבר 2013, שניה לפני ששנת 2014 מתחילה, רופאה אנדוקרינולוגית אמרה לי ״יותר קל ליצור בת מאשר בן״ גם כשהכרומוזומים מאוד חד משמעיים.
              החל משנת 2012 ועד היום נכון לעכשיו, רשויות המיסוי בארה״ב מתעקשות שהבן שלי הגיש טופס מסים כשהיה בן שנתיים. כי איזה אידיוט ברשות המסים תייג את המסים של אבא שלו על המספר של הבן. והכל ממוחשב – הם לא יכולים להראות לנו את המסמך שהתינוק לכאורה הגיש – לא בלי שנשלם.
              ועכשיו כבר 2015.
              אז תתפלא.
              כי אנחנו לא חיים ביקום שבו אנשים נעלמים סתם ככה, ועדיין להסתמך על מערכות ממוחשבות יכול להמיט אסון.

  • ניר

    מאט מעדיף לחשוב על עצמו כאיוב מודרני זה מדוייק. השאלה אם הראייה הזו שלו נכונה? עוד שאלה, היא איך אפשר לראות את הסצנה האחרונה, שבה הוא תופס את מקומו של האיש האחר בסד העינויים עם הכיתובית "REPENT"? האם זה עוד ביטוי לטוב הבסיסי שלו, הנכונות להציל אדם ממצוקה גדולה ולקחת על עצמו את סבלו, או שיש פה משהו יותר?

    אני חושב שהעניין הוא בזה – מאט נכשל במבחן איוב. כשג'ון מציג בפניו בהתחלה את הסיפור השקרי (מבחינתו של מאט, ואני אוהב שהסדרה לא מראה מה באמת קרה באותו לילה ראשון, ומשאירה לנו לבחור בין שתי האופציות), מאט בוחר באופציה השקרית. והוא חוזר בו רק בשניות האחרונות של הפרק. כלומר, במקום שבו איוב הצליח – מאט נכשל. ועוד: לכל אורך הפרק אנחנו לא רואים את מאט פונה לאלוהים, מבקש ממנו עזרה וכדומה. במקום זה, הוא שם את יהבו על אמונה תפלה בעיירה ניסית. הפעם הראשונה – והיחידה – בפרק שהוא פונה לאלוהים, זה בביוב. ואז אלוהים מראה לו מה זה לפנות אליו בשלב המאוחר הזה, ואחרי שגילה את אובדן אמונתו. הוא שולח את מאט החוצה מהביוב. הבקשות של מאט נופלות על אוזניים ערלות. ודווקא אז מגיעה נורה. בתלבושת לבנה, כסוג של מלאך שנשלח משמיים ישר להציל את מאט. וזה מספיק להחזיר את מאט לאמונה שלו. עוד מבחן אחד עליו לעמוד בו – האם הוא ייקח את תג הזיהוי השני לעצמו או ייתן אותו לילד? זהו המבחן האולטימטיבי של האמונה, אחרי שאלוהים שלח לו הצלה בדמותה של נורה. ומאט לא מאכזב. אבל הוא גם כועס על עצמו, על החולשה שלו, על הנכונות לבגוד במה שהוא רואה כאמת, על ההליכה נגד האמונה שלו. ולכן הוא עולה על סד העינויים. לא כדי להציל את האיש ששם (או לפחות לא רק בשביל זה), אלא גם כי it's my turn – אני חטאתי, אני פשעתי, ואני צריך לשלם.

    כך שאני רואה את הפרק כפרק הגאולה והחזרה בתשובה של מאט, אחרי שהוא נכשל ואחר כך עובר ב"מועד ב'" את מבחן האמונה האיובי.

    • Michael Ginzburg

      אהבתי את מה שכתבת, תיארת עוד מחשבות שלי על קרע האמונות הפנימיות המתחוללות אצל מאט, קשה להפסיק לחשוב על הפרק הזה..

      • אורי

        אולי זה רק אני .. אבל אני לא חושב שצריכה להיות השוואה של אחד לאחד בסיפור של מאט לפרק על איוב. זאת אומרת יש הקבלה אבל התוכנית היא דבר אחד והברית החדשה היא נטו השראה. הפרק היווה עוד חלק במסע הארוך של מאט ..

  • co2

    קודם כל, הצמיד הוא האופציה היחידה להזדהות בגלל שמיראקל מסתמכים על קהילה. לא על מחשב שניתן לפרוץ אותו וגם לא ממש על הצמידים, אלא יותר על הקהילה ועל אנשים שמכירים אנשים אחרים בתוך העיר.
    וחשבתי שכולם ראו את זה אבל מסתבר שלא, אז אני אדבר על זה – מאט בפעם הראשונה מבין את החטא הגדול של המקום הזה שהוא חי בו בתחילת הפרק, כשהכביש נחסם ואנשים ניצודים כמו חיות כשכל חטאם הוא לנסות ולחיות בתוך העיירה. כל הפרק מדגיש את המבט של מאט שעובר מהדחקה וניסיון עצימת עיניים אל מול הפגם המוסרי של העיירה אל קבלת החטא והמחיר על החטא של שהייה במיראקל. אם להמשיך את ההקבלה הנחמדה מהעונה הראשונה, שמחברת את הסדרה לאסון התאומים וטוענת שהסדרה דנה בטראומה האמריקאית, הרי שהפרק הזה מדבר על אמריקה השאננה שאנשים נאספים על שעריה ומנסים להיכנס בעוד שהיא מנסה להאחז בעבר.

    לגבי ההקבלה לאיוב זה לא במרדף אחר הכאב והאומללות או בדיקת יכולת העמידה במכות נוראיות, אלא בגאווה של איוב.
    מאט מקבל את הגרסה של ג'ון לא בגלל שהיא נכונה, ולא בגלל שג'ון חושף אותו, אלא בגלל שהוא חייב להכניס את מארי אל תוך מיראקל. והוא מוכן לבלוע את הגאווה שלו ולהודות בדבר הזה שג'ון מכריח אותו להודות בו. הוא מוכן לעשות את זה בשביל מארי. אבל ברגע האחרון הוא נשבר, והוא מתנשא על ג'ון. כשמאט שואל את ג'ון מה קרה לו, מאט למעשה מוחל לג'ון על היחס שלו. במהלך הסצנה ג'ון ביסס מערכת כוחות ביניהם, שבו ג'ון הוא זה שמכתיב את המציאות. וכשמאט מקבל את מערך הכוחות הזה, ג'ון מוכן לאפשר לו להיכנס חזרה לעיר. אבל ברגע שמאט מפר את הכוח הזה, מגלה כלפיו חמלה והבנה, הוא למעשה מציב את עצמו מעליו, ג'ון מבין שהוא לא יכול להכניס את מאט, כי הוא לא יכול לשלוט במאט.

    אם טומי לא הפך לווין וזה רק סיפור בשביל הקבוצה זה מעניין קצת יותר. למרות שמוזר שהיא תקים עוד כת. ומוזר שטומי יסכים לקבל עליו את הדבר הזה אחרי שהוא ראה לאן זה מוביל. נראה לאן זה יקח.
    וזה לא שיש לי בעיה עם השגעון של קווין. הכלב בעונה הראשונה באמת היה הדבר האמיתי והפרק שהוא התעורר בבית המשוגעים היה נהדר. אבל אי אפשר להמשיך ולהניע את העלילה בעזרת העלמויות מסתוריות וסימני שאלה כלפי קוין. כבר עשו את זה כמה פעמים בסדרה. אני לא מבין למה הוא צריך להיות בברכה הזאת.

    ניר, אני חושב שהקריאה שלך את מאט ואת האמונה שלו לא נכונה כל כך. כל אמונה האמת. האמונה של מאט מושתת על אמונה בבני אדם. על אמונה בעולם ובמצב והאחזות בתקווה בכל מצב שלא יהיה. זה המהות של הדמות שלו וכל פעם שהוא מופיע בסדרה זה מה שהוא עושה – למרות שכל העולם איבד אמונה הוא ממשיך להאמין בכל אדם, בין אם זה קוין בבקתה עם פטי, אבא של קוין והשגעון שלו, או מגי שנעלמה בתוך הגילטי רמננט. אני לא מבין איך אפשר לומר שהוא לא פונה לאלוהים כל הפרק.
    כמו בפרק הקודם של מאט, זה ברור לחלוטין שאין לו באמת מעצורים. או אולי נכון יותר לומר שלמאט יש מצפן פנימי מאוד חזק. הוא יודע מה נכון ומה לא נכון, והוא סומך על עצמו לשפוט את המציאות, מה שמאפשר לו לשמוע אותה באוזניים כרויות ולהחליט בעצמו. זה מה שהופך את הדמות שלו לדמות כל כך חזקה. זה נכון, כומר שהולך להמר על כל הכסף שלו ברולטה זה דבר משונה ולא לחלוטין מוצדק תסריטאית, אבל זה מוצדק אם מבינים עליו את הדבר הזה – זה לא משנה אם יש אלוהים או אין אלוהים, זה לא משנה מה המשמעות של כל דבר באשר הוא, משנה הפעולה. ומאט פועל מתוך אמונה – הוא קשוב למציאות ופתוח לשינויים, אבל מרגע שהוא בחר הוא הולך את כל הדרך ומשלם את המחיר המלא. וזו גם, בעיני, ההצדקה לסיום הפרק הזה.

    • אורי

      ניתוח יפה של הפרק ושל הדמות של מאט..
      ולגביי טום, הקטע שבאמת נשאר פתוח ודי קשה לעיכול זה שבעצם לורי כנראה מי שדרבנה את טומי "לתת להם משהו" (כפי שאמרה לו באוטו בסצינה שלפניי כן) לתת להם את הסיפור הזה כדי סוג של לאלף אותם או למתן אותם.. שליטה בכל מקרה. מה שגם מבלבל בסיפור שלהם זה שיכול להיות שטומי מתחבר עם הסיפור , שהכוחות של ווין דבקו בו, הוא לא חיבק את אחותו ג'יל שפגש אותה..

  • גיא

    ומישהו זיהה את ברט באטלר?

    • כן. עד השנה שעברה היה לה תפקיד חוזר ב"סדנה לעצבים" אז כבר ראיתי אותה מזקינה, אבל פה היא נראתה זקנה אף יותר.

      • גיא

        אתה יודע, זה מין דבר כזה שקורה לאנשים…
        בכל מקרה, היא היתה מצוינת בשתי הסצינות שלה.

        • לא התלוננתי, רק מציין שפגעי הזמן ניכרים עליה. במקרה של הופעתה ב"הנותרים" אני חושד שזה מכוון, תוספת איפור וכד'.

© עידו ישעיהו