אימה אמריקאית המלון 4: ליל השטן

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 30/10/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: המלון" פרק 4

האם ג'ון לואו (מר שוטר) הוא הדמות הכי מטומטמת בתולדות "אימה אמריקאית"? הבה נבחן את הראיות:
1. הוא בחר להתגורר במלון שעדיין משתמשים בו במפתחות ולא בכרטיסים, בשנת 2015.
2. הוא לא בטוח אם הוא אלכוהוליסט או סתם חולה-שליטה.
3. התגובה שלו ל"סדין עם דם על הרצפה" היא "אה, לא משנה".
4. התגובה שלו לפגישה עם אנשים מפורסמים מתים היא "מה, זה תחפושות?" ומיד לאחר מכן "אבל אתם מתים", ולאחר מכן לא שמעתי כבר כי האנחות שלי כתגובה לטמטום היו רועשות מדי.
5. לא לדבר על זה שהוא ניהל שיחה ארוכה עם מישהי שמתה לפני 80 שנה שהוא יודע שהיא מתה לפני 80 שנה כי הוא רואה תמונה שלה לפני 80 והתגובה שלו לזה היא *קאט לסצנה הבאה*
6. ובכל זאת, הוא עדיין לא מבין אפילו במידה מעוטה שהמלון הזה לא חשוד קצת.

אז, האם הוא הדמות הכי מטומטמת בתולדות "אימה אמריקאית"? לא, אני מקבל עכשיו הודעה שגברת מר שוטר (בגילומה ה…אה, כן. של קלואי סביני) זוכה בפרס על "הילד שלך אוכל את הכלב שלך, גברת, תעשי משהו. לא אל תהפכי בעצמך לערפדית, עזבי, שבי בצד".

הפרק הראשון משיב את הסדרה למחוזות הטמטום הקלאסי שלה, לטובה ולרעה. לאחר פתיחה רגועה יחסית בסטנדרטים של "אימה אמריקאית", זכינו למנות הטמטום המשובחות שלנו בשביל פרק ליל כל הקדושים השנתי. בתפריט השנה? מסיבת רוצחים סדרתיים! כי אם יש דבר אחד ש"אימה אמריקאית" עושה טוב זה לקחת מקרי רצח אמיתיים ולהתייחס אליהם בכבוד מופתי! או להזמין אותם לארוחת ערב שבה כל אחד מציג את עצמו כמו בפתיח של עוץ לי גוץ לי ("בוקר טוב הזודיאק! בוקר טוב, בוקר טוב") או, מה שכנראה נכון יותר, בשטיחת תיאורים אקראיים ושטחיים עליהם מדף הוויקיפדיה שלהם. עדיין, העובדה שהם נצמדו לעובדות (אני מניח? לא קראתי אנשים שטוענים נגד זה) ולא הפכו את כולם לגזרים אנושיים שנשלחו מהגיהנום זה כבר צעד לכיוון כלשהו.

הצגתם מוצבת כהתעקשות של מייסד המלון אוון פיטרס, שממשיך להיות נהדר העונה, לערוך מסיבה שנתית לרוצחים הסדרתיים האמריקאיים הגדולים ביותר. כולם מתארים איך הגיעו למלון בלילה כזה או אחר והם לא מרגישים אף פעם כמו יותר מסתם עוד סעיף בסקירה של באזפיד על הסדרה ("78 מחשבות שחשבתי בזמן צפייה ב"אימה אמריקאית": מלון פרק 4, מספר 56: OMG זה ג'פרי דאהמר! *גיף של חתול*), פרט להופעה ה… כנראה מאוד מדויקת של איילין מה-שמה, הרוצחת הסדרתית הידועה מה-שמה מהסרט ההוא שלא ראיתי כי הוא יצא לפני שהתעניינתי בקולנוע ואף אחד אף פעם לא הצביע כחובה צפיית אז פשוט הנחתי שאני יכול לחיות את חיי בשקט בלי לראות אותו. אז פרט לדיוק שיש או אין שם – היא שיחקה דמות מטורפת בצורה נהדרת. לא "נזירה שהשטן השתלט על גופה" נהדרת, אבל יש שיאים שלא ניתן לשחזר.

הפיאסקו הזה, אשר מלווה מדי פעם בהערות דביליות להחליט של מר שוטר (שכחתי את כולן לחלוטין ואני לא הולך לבדוק. משהו בסגנון " אבל אתם מתים!" שמונים פעמים ברצף) מציג עוד רצח נוראי ועוד שטויות וכולם נראים שהם נהנים ומגיע לשיא מסוים כאשר ג'פרי דאהמר פונה למר שוטר ואומר "אתה לא יכול פשוט להבין שאנחנו מתים?", משפט שיכול לשמש סלוגן לחיים לבחור הזה.

ואם אנחנו עדיין במשפטים שיכולים לשמש סלוגנים לחיים של דמויות כאן, אז "את שוכבת גם איתה?" הוא המשפט המדויק ביותר לתאר את ליידי גאגא העונה הזאת, שאומרת שמתישהו היא תעשה משהו משמעותי אבל בינתיים בעיקר הולכת והופכת עוד אנשים לערפדים. הפעם: אשתו של מר שוטר.

רגע על זה – אני לא יודע איך הסדרה תתייחס לעניין, אבל אני מניח שזה די מבאס לילדה לגלות שאימא שלה כל כך מעדיפה את האח שלה על גביה שהיא מעדיפה להפוך לערפד למרות שהיא מבינה שזה לא רעיון מומלץ. "היי, אימא, אמרת שתאספי אותי מהבית ספר היום".
"אה, נכון, שכחתי, פשוט הלכתי עם אח שלך לאכול זרים במכולת. תשארי שם אני תיכף מגיעה!"
" 🙁 "

שני רגעים בודדים הפרק זוכים לדרגת "רגעים סבירים גם מחוץ לעולם של 'אימה אמריקאית'": הזונה הג'אנקית של שרה פולסון מוצאת יושרה מינימלית ואמפטיה מסוימת בתוך המלון המטורף הזה והרגעים הספורים שלה בפרק מראים זאת. לעומתה, למרות הטמטום העז של שניהם, מר שוטר וגברת מנקה יוצרים חיבור של טמטום על ידי שיתוף החוויה הזהה של היעלמות הילדים שלהם.

הפרק לא הראה המון התקדמות עלילתית אבל הטמטום של מר שוטר כבר נהיה משובב ולא סתם מציק והוא הציג, סוף סוף, נבל כלשהו שאנחנו מזהים בתור נבל: אוון פיטרס, עם התוכניות הזדוניות שלו ומה שלא יהיה.

אה, ולליידי גאגא סוף סוף לא הייתה סצנת מין. נסיים בטון חיובי זה.

© עידו ישעיהו