התיקון 3.03: זרוע מלח

פורסם ע"י ‏חן הוניג‏
בתאריך 26/07/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "התיקון" עונה 3 פרק 3

אתחיל בהתנצלות קלה למי שכבר "זכה" להטביל עצמו בייסורי הבלשנות של דה-סוסייר, אבל ריי מקינון וקולמן הרברט (מי שכתב את הפרק) לא הותירו לי ברירה. ע"פ אותו חוקר (וזה בקצרה על מנת שלא תברחו) – המערכת הלשונית בנויה מיחידות שיש ביניהן קשר. המשמעות של כל משפט יכולה להשתנות בהתאם לשינויים פרדיגמטיים – החלפת מילה במילה אחרת יכולה ליצור משפט אחר לגמרי. הנה דוגמא: דניאל הולדן משתין לתוך כוס בשירותים בזמן ששריף דאגט מתחקר אותו לגבי התיק של ג'ורג'. דניאל, באיטיותו הסטנדרטית, רוצה להגיד שהוא לא יצר קשר עם ג'ורג' לפני שהוא "נהרג" אך בסוף הוא בוחר במילה "מת". הפועל הראשון רומז כי המוות של ג'ורג' נגרם ע"י מישהו אחר, השני משאיר את גורם המוות באפילה. אנחנו בתור צופים יודעים מה קרה לג'ורג', הוא הרי התאבד בסוף הפרק הראשון של הסדרה, אך נראה שהדיבור האניגמטי של הולדן יבוא בעוכריו. בסוף הפרק דניאל משתמש בפועל הבהיר ביותר, "נרצח", כשהוא מדבר על קרווין, ומקינון הראה ששלושה פעלים שונים יכולות לקבל משמעויות שונות לגמרי, כל הכבוד! (נאמר בציניות גמורה). המוות יכול להיות קליל כמו זה שדניאל חזה בו בחדר הכיסא החשמלי, הוא יכול להיות אכזרי כמו במקרה של האנה דין וקרווין, הוא יכול לרדוף אחר דניאל, ג'ורג' רדף את המוות וקיבל אותו, ובסופו של דבר האמת לא תימצא כשהפעלים הקשורים אליו טומנים בתוכם כל כך הרבה אפשרויות.

השנייה המשחקת ב"מה בפרדיגמה" היא גברת אמנת'ה. כשהיא יושבת עם הסוכן ווהן מ"זהות בדויה" (מייקל ורטן, איך ולמה נעלמת?), הוא אומר לה: "אני עסוק בלחיות חיים… לא את ה-חיים… אני חי חיים" ואמנת'ה בכלל מדברת על "החיים שלי". הזר שעמו אמנת'ה בוחרת לבלות את הלילה שלה הוא איש שכחלק מהעבודה שלו נוסע בין מקומות. הוא נייד בעוד אמנת'ה בילתה את מרב חייה באותו במקום. בעוד הוא מהרהר בקול על האם הוא חי את החיים בה' הידיעה או משהו אחר, יש רק סוג אחד של חיים שאמנת'ה מכירה, ואלו החיים שלה. בעיניה ההודאה של דניאל הפכה את חייה לכלום אחד גדול, ואילו ווהן (כן, אני יודעת שקראו לו פורסט אבל תנו לי) רואה את הרזומה המלחמתי שלה כמרשים ביותר. זו פעם ראשונה שאמנת'ה זכתה לראות כיצד נראים חייה מחוץ לעיירה שבה כולם מכירים אותה, ובנוסף לזה זכתה לדעת שיש גם צד חיובי לכל המאבקים שלה. הנה היא חזרה לשמלות הפרחוניות ומגפי הקאובוי, וכבר מצאה לה חבר ללילה.

צבעי הקליפסים על ראשה של אמנת'ה בסצנה שבה היא מספרת לקהל המתמודדים בכנס של "ת'ריפטי טאון" היו סממן משעשע לתקיעות שלה בסדרה. זה כבר פרק שלישי שהיא עדיין בוחשת בתוך ההודאה של דניאל, והיא תקועה בין התזוזה (ירוק בצד אחד) לבין העצירה (אדום בצד שני), אזור של לימבו שממנו אני מקווה שהמפגש עם פורסט יצליח להוציא אותה. הצבעים הזכירו לי את הסצנה בפרק השני כאשר טאוני יושבת במכונית ומסתכלת על הרמזורים בכביש שלפניה. שתי הנשים נמצאות בצומת דרכים: האחת צריכה ללמוד לשחרר מאחיה, השנייה מבעלה, ושום דבר כרגע לא זז.

הפרק היה חלש ביותר, למרות התחכומים הקלים ולמרות המתח המצטבר בין משפחות הולדן לטלבוט, הסדרה הזו הפכה מאיטית ללא מתקדמת בעליל. כולם נשארו באותו מצב, אפילו שטדי מדבר עם טאוני ומתקדם איתה לתקשורת בוגרת, הוא הולך שני צעדים אחורה עוד פעם ומתנתק ממנה בסוף הסצנה. טריי נשאר מעצבן עם הניסיונות שלו לעוות את האמת, הדיאלוגים האיטיים כבר מאבדים כל הקשר למציאות בסדרה שמנסה דווקא לחתור אליה. "התיקון" התחילה בתור סדרה שחוקרת את מבטו של אדם אל עבר החברה לאחר ניתוק ממושך ממנה והפכה לסדרת חקירות שאותי אישית ממש לא מעניינת.

אני מתגעגעת לרפרנסים הספרותיים, לדברים ברקע שאומרים הרבה יותר ממה שנאמר, להרפתקאות של דניאל הולדן בשדות זרים משונים, למשפטי מחץ מאירים, ומקווה לטוב להמשך. מי יודע, אולי הכל יתפתח לאיזה קליימקס מפתיע.

בקטנה:

* ג'ון בדרך לשבור שיא גינס באמירת השם "דניאל", אחרי הפרק הזה דרכו לתהילה מובטחת.

* "אתה יכול ללכת לכל מקום." – אמירה הזויה מצידו של ג'ון, שבתור עורך הדין של דניאל ידע שהסיפור לא בהכרח נגמר בכך שמצאו דגימת זרע שמנקה את שמו מאונס.

* טדי וטאוני – די.

* דניאל לשריף דאגט: "You’re searching for truth with a machete” – אפשר להגיד שזה תיאור כמעט מדויק של הסדרה עצמה.

  • חנה

    מייקל ורטן 3>

  • miss bojarsky

    ושוב כתבת נפלא, הסקירות הללו שלך מאד יחסרו לי (לא באה בטענות בהחלט מבינה את אי הרצון לכתוב בכוח, רק מציינת כי זו האמת).

    אני דווקא מאד נהניתי מהפרק. קודם כל – ווהן! זעקתי את שמו (כן, זה שמו!) בשמחה כשהוא הפציע על המסך. אני כה אוהבת את ג'ון והיה עצוב לי שהוא ואמנת'ה נפרדו, אבל אם הביא לכאן את ווהן, זה היה שווה את זה. ומגיע לאמנת'ה נקודת המבט המשתאה והמעריצה הזו שלו לגבי סיפור חייה ואופייה. היא באמת אישה מדהימה והיא צריכה להבין שההחלטה של דניאל להודות לא לוקחת כלום מכל מה שהיא עשתה. אם כי אניט בהחלט מבינה למה קשה לה עם זה. כשמבלים חיים שלמים עם מטרה מסוימת, המטרה הזו הופכת להיות החיים שלך וקשה להשתחרר מזה ככה ברגע כשפתאום המטרה הזו נלקחת ממך וכבר לא יכולה להתממש. אני בהחלט חושבת שבסופו של דבר היא תצטרך להבין שגם לשחרר את דניאל מהכלא ולהציל אותו מעונש מוות זה הישג יוצא מן הכלל, אבל אני מבינה שהיא צריכה קצת זמן כדי להגיע לשם. קצת זמן וגבר מהמם שיגיד לה את זה.

    כפי שכבר יצא לנו דון כמה פעמים, לי אין בעיה עם החקירות ואותי כן מעניין לדעת מה קרה אז באותו לילה שהאנה מתה והחקירה של מותו של ג'ורג' סביר להניח תוביל לקראת פענוח הדברים. אני גם מאמינה שזו הייתה כוונת היוצרים מלכתחילה, אחרת הם לא היו בונים לקראת זה כבר מהעונה הראשונה עם ההתאבדות של ג'ורג' והפרק שבו טריי ודניאל מבקרים בביתו.

    אהבתי את הניגוד בין הסצינה שבה ג'ון מספר לדניאל שהוא עומד להתשחרר, האופטימיות שלו, ששיקפה גם את זו של בני המשפחה, לעומת הקושי שלהם עם המצב כיום, הקושי שדניאל חזה.

    וגם מאד מעניינת אותי ההתמודדות של בני המשפחה עם מה שקורה, אפילו טדי וטאוני יותר מעניינים, עכשיו כשהם כנים יותר אחד עם השני ועם עצמם.

    • Chen Honig

      עניין התחקיר בעייתי לי כי דניאל בעצמו הודה שהוא לא זוכר מה קרה. היחיד שנשאר שיכול להעיד בנושא ולהגיד את האמת זה הכריסטופר המסתורי שדניאל ציין, אבל מה אומר שכריסטופר יזכור את הכל? כל הקטע של התוכנית הוא האפור, ופה מנסים לחפש יותר מדי שחור ולבן לטעמי.

      השאלה שעניינה אותי בתחילת הסדרה היא איך דניאל ישתלב או לא ישתלב בחברה, והיא נדחקה לצד ומטופלת בצורה עצלנית מאוד יחסית לכתיבה של העונה הראשונה.

      אני יכולה לכתוב עוד ועוד על דברים שהפריעו לי אבל סתם יבאס אותי, אז אני אפסיק 🙂

      • miss bojarsky

        צר לי שמבאס לך <3

  • Me

    אוקי, אז אני מבינה שאין יותר סקירת פרקים לעונה 3? חבל…
    *פרצוף עצוב שרומז 'אולי בכל זאת?'*

    • Chen Honig

      מתנצלת לאכזב אותך, אבל כמו שאהבתי את "התיקון" בעונה הראשונה ככה התייאשתי ממנה בעונה הנוכחית ולכן לא המשכתי לכתוב עליה

      את מוזמנת לנסות לשכנע אותי שעדיין נשאר מן העומק שהיה בשתי העונות הקודמות, אם זה יחזיר לך קצת שמחה לפרצוף העצוב 🙂

      • Me

        יש כמה דברים שפחות אהבתי בעונה השלישית, לדעתי העונה השניה היתה הכי טובה אגב, אבל אני עדיין מכורה לדניאל, עלילותיו, חוכמותיו, גורלו, יופיו, והמערבולות שהוא מביא אותו (והחשק שלי לחבק אותו ולעשות לו טוב, חחח) ואני פשוט לא יכולה לחשוב על לוותר על זה. יש רגעים מדהימים בעונה השלישית, ומשפטי דניאל מובהקים כמו "I’m revisiting my blue period" שהוא בעל כמה משמעויות, כולל כחול במשמעות עצב, או הסצנה בה דניאל יושב על המזרון בחדר בדירה של אמנתה והוא בפינה בכל כך הרבה מובנים והשיחה שלהם פשוט הדמיעה אותי, או כשהוא מתבונן מבחוץ על הכלא שהיה "ביתו" במשך כל כך הרבה זמן, או כשהוא סופסוף זוכה להגיע ל source (כמה דניאל מצדו 🙂 ). אז נכון שלטעמי העונה הזו עמוסה מידי בטדי, שממש לא מעניין אותי לראות אותו מתחבר לרגשות שלו או מבין את אשתו, אבל עדיין, יש התפתחות בדמויות השונות, יש התפוררות של משפחה וניסיונות נואשים להיאחז, דניאל שמתחיל להרגיש ולהבין את ההשלכות של הבחירה שלו בעסקת הטיעון, בכך שחייו לא חופשיים, ועוד ועוד.
        מה שממש הפריע לי בעונה זה שלדניאל ולטאוני לא היתה אפילו סצנה אחת משותפת עד הפרק האחרון וגם שם זה היה רק חלום, גם אם משמעותי למדי. אחת הסיבות שאני כל כך אוהבת את הסדרה היא שאני כנראה מכורה ללא תקנה ליחסים בלתי אפשריים ולאנגסט שהם מביאים וכאלה הם היחסים בין דניאל לטאוני, כמה yearning יש שם, עוד משהו שאני מכורה לו (והו, כמה זה שונה
        מהחיים הזעיר בורגניים שסידרתי לי). ועדיין, גם מבלי לראות אחד את השני, כל התייחסות שלהם אחד כלפי השני בעלת משמעות, והמשפט she was someone I could trust with who I am הרג אותי…גם טריי שזכה לטעום מהדייסה שבישל והיפוך הגורלות בינו לבין דניאל מעניין וטעון, בקיצור, אולי עונה קצת חלשה יותר אבל עדיין…Rectify! וזה על קצה המזלג 😉

        • Chen Honig

          הנה מה שהפריע לי בעונה השלישית וסליחה אם זה מרגיש כאילו אני דורכת על דברים שאמרת, זה ממש לא ככה – פשוט החווית צפייה שלנו הייתה שונה בעונה הזו:
          המשפטים של דניאל הרגישו לי מאולצים, מאחר וזה היה דניאל אחר בעונה השלישית. הוא כבר לא היה הדמות הראשית, אלא דמות משנית – ממי ששולט במושכות בלי להיות מודע לזה הוא הפך לבובה על חוט, והקטעי בונדינג שלו עם המשפחה נראו לי מוקרצים מהטוסיק היפה של ריי מקינון. הקטע הכאילו קומי בפרק האחרון עם אמנת'ה באמצע וג'נט ודניאל שצדים אותה היה מגוחך בעיניי.
          טדי הציל לי את החלק הראשון של העונה, בעיקר בזכות הכישרון של קליין קרופורד שהתעלה על עצמו. הוא הפך דמות בלתי נסבלת לדמות שעדיין רציתי להקשיב לה כי יש הרבה מתחת למים הסוערים שהוא השפריץ החוצה בשתי העונות הראשונות. הוא עדיין חמור, אבל חמור שאפשר להתחבר אליו, בגלל שכמו דניאל יש לו פגמים והוא גם הוכיח כמה הוא מודע אליהם. אהבתי את טדי במיוחד כשהוא היה לבד או עם דמות אחרת מטאוני.
          וזו הבעייתיות העיקרית שלי עם הסדרה: טאוני. אני רואה את החיבור הרוחני בינה לבין דניאל וקיוויתי שהוא יישאר ככה ומשום מה הכותבים שינו את זה בעונה השנייה והשלישית. אני כמוך, מעריצה של אנגסט ויחסים בלתי אפשריים, אבל לא בסדרות עם עומק כמו של "התיקון" שבהם הרומנטיקה היא לא העיקר, והיא גם לא המשנה. בסוף העונה השנייה קיוויתי שנגמר הסיפור של טאוני.
          האנושיות הייתה חסרה לי.
          הסיפור עם טריי אותי אישית ממש עיצבן, זה כן מחוכם איך שבסוף העונש בא על טריי מכיוון אחר, אבל הדרך שבה הם היו צריכים לחקור משהו שכבר היה ברור לצופה… נכון שהתוצאה הייתה שונה ממה שבאמת קרה (ג'ורג' ירה בעצמו ולא טריי), אבל זה היה משעמם ובאיטיות של הסדרה, נראה לי חסר משמעות להראות כזו חקירה.
          אני חושבת שהאכזבה שלי נובעת בעיקר מכמה החזקתי מהסדרה הזו בשתי העונות הראשונות, ונפילה ברמה שלה מבחינתי זה הרבה יותר ממה שנראה לעין מכיוון שאני ציפיתי כל כך הרבה ממנה (אובר-רגישות, אני יודעת). עכשיו אני לא בטוחה לגבי אם אחזור לצפות בעונה הרביעית.

          • Me

            אני דווקא שמחה לשמוע דעות כנות כמו שלך, אז אל דאגה, ציפור נפשי לא נפגעת 🙂 . ולעניין – שמחתי לראות את טדי מתפתח, קליין קרופורד הוא שחקן אדיר והוא לגמרי טדי בעיניי, הוא גורם לי לשנוא אותו ולרחם עליו ולקוות שיהיה לו טוב אבל לא יותר מידי כי הוא מספיק מרחם על עצמו וכו'. אבל לדעתי הוא לקח יותר מידי פוקוס בעונה הזו, הוא ומערכת היחסים הלא מתפקדת שלו עם טאוני, שאותה הייתי מעדיפה לראות יותר בפריזמה של דניאל ופחות כפי שהוצגה. דניאל דווקא היה מעולה בעיניי אך היה לו פחות זמן מסך וזה היה מאכזב. גם לא עניין אותי במיוחד הקטע של אמנת'ה והבחור במלון, אם כבר אנחנו פותחים את זה. הקטע שלה מול העמיתים בכנס היה מצויין ולדעתי זה היה מספיק. ועוד ביקורת – איך שסיימו את הסצנה עם אמנת'ה וטדי גם הגעיל אותי – היה בזה קיטש אמריקאי שקשה לי לעכל בדומה לסצנה עם אמנת'ה, ג'נט, דניאל והסופגניות. ועדיין, ועדיין…דניאל נכנס לי למחזור הדם כנראה, וגם אם יש נפילה כלשהי בעונה האחרונה היא עדיין מצויינת לדעתי ובעלת עומק ומשמעות יותר מכל דבר אחר שיש היום על מסך כלשהו. ולסיום – גם בסדרות בעלות עומק אני עדיין רוצה שה shipping שלי יתממש 🙂 נו, אולי בכל זאת תכתבי ותבקרי, אפילו בקצרה, את פרקים 4-6? יש הרבה מה להגיד ולנתח 🙂

            • Chen Honig

              אני מסכימה איתך לגמרי לגבי האובר-פוקוס על מערכת היחסים של טאוני וטדי, חלק מלמה חשבתי שיהיה זה נכון לוותר על טאוני בעונה הזו (ולפי היכרותי הדיונית איתך, את בטוח לא תסכימי על זה:).

              אוי, אם כבר הזכרת את הסצינה בין טדי לאמנת'ה: מה שכתבת? זה בדיוק מה שאני חושבת. ספרתי שלושה גלגולי עיניים תוך כדי שהם עשו סולחה.

              לול. מחמיא לי מאוד שאת מבקשת שאמשיך אבל להגיד ולנתח אומר לצפות עוד פעם בשלושת הפרקים האלה ואם פעם הייתי מצפה כבר לפני הצפייה הראשונה לצפייה השנייה בפרק, עכשיו אני נחרדת מהמחשבה על לעשות את זה, אז תסלחי לי. את כן עושה לי חשק לתת צ'אנס נוסף לסדרה כשהיא תחזור לעונה רביעית 🙂

              • Me

                טוב, לפחות זכיתי לדון קצת בסדרה, זה גם משהו, אולי אחרי מנוחה של שנה תתני צ'אנס לפחות לפרק הראשון של עונה 4 ואני מקווה שהוא יהיה וואו מספיק בכדי שיעשה חשק גם לפרק השני. יש משהו שכן אהבת בעונה שלוש? איזה רגע (או רגעים) שממש אהבת?

                • Chen Honig

                  היו כמה:
                  אהבתי את הסצינה של דניאל מביט מעבר לזכוכית על עצמו בזמן שקושרים אותו לכסא החשמלי. זו הייתה סצינה מקבילה לאחת שלו כשהוא יושב בפארק הפתוח. המוות היה קליל ומלא הומור, מזמין אפילו. לעומתו עמדו החיים בפארק מלאים בחדוות הטבע (השמיים, הדשא, הצבעוניות) אך גם חסרים באנושיות של האישה שלא ממש רצתה לתקשר עם דניאל (ואפשר להבין אותה, אחרי הכל, היום מישהו שפותח איתך שיחה רנדומלית בכל מקום נראה לך מוזר). זו הייתה הקבלה מחוכמת שמאוד אהבתי.

                  מעבר לזה אהבתי את הסצינות שחשפו עוד שכבות של תוכן בתוך טדי. הסצינה שלו עם ג'נט בפרק הראשון כשהיא מתנצלת על הדרך שבה היא נהגה בו מאז שדניאל חזר, איך הוא החזיק את עצמו למרות שראו שהוא עומד להישבר לגמרי. הו קליין קרופורד, פרצוף צב שכמותך, שברת לי את הלב.

                  בפרק השני ממש אהבתי את הסצינה של טדי כשהוא מספר לג'ארד על איך הוא שידל בחורה לשכב איתו בצורה הכי מביכה שיש. ממש נהניתי לגלות עוד עליו, אבל אז הכל חזר להיות לגבי טאוני וזה הרס לי.

                  • Me

                    הסצינה של טדי וג'ארד היתה חזקה, טדי גם כיפר בה במשהו על איך שדיבר על דניאל עם ג'ארד בפרק 8 של עונה 2, אז אמר לג'ארד שלא ידאג כי הוא לא כמו דניאל, וכאן הזכיר את זה ואמר שהוא גם לא כמוהו וזה עזר לי לחבב אותו מעט יותר גם כי הכיר בכך שהוא לא בהרבה יותר טוב מאיך שהוא מצייר לאחרים את דניאל וגם כי הוא ממש מכה על חטא עם מה שעשה כנער.
                    אהבתי את ההקבלה שעשית לגבי סצנת הפארק וההוצאה להורג, לא חשבתי על זה..

                    פרק 4 הכביד עליי מאוד, בסופו הייתי מיואשת והרגשתי שאין לדניאל סיכוי, אבל הפרק עצמו היה מלא ברגעים עשויים היטב. שפלות הרוח עימה הוא נאלץ ללכת ולהחתים את אמנתה ואז את קצינת המבחן, הויז'ואל שהזכיר את הליכתו במדרונות הכלא וכו', הממסד ששוב גובר עליו ומכפיף אותו, והשיחה עם אמנת'ה על 'נערת ישו'.

                    • Chen Honig

                      כתבתי לך עכשיו רשומה ארוכה על כמה שלא אהבתי את אמנת'ה בעונה הזו וככל שכתבתי יותר, ככה הבנתי אותה.
                      היא הורידה את כל המגננות העונה, היא תמיד הייתה לוחמת והקפידה להגיד את מה שהיא חושבת, אבל הפעם היא ממש פתחה את כולה מול דניאל, גם אם זה אומר להוציא את הרפש שיש לה עליו למרות הנושא הרגיש שהוא.

© עידו ישעיהו