סוכני שילד 2.15: דלת אחת נסגרת

פורסם ע"י ‏שין גימל‏
בתאריך 04/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "סוכני שילד" עונה 2 פרק 15

marvels-agents-of-s-h-i-e-l-d-02x15-one-door-closes

חג המולד הגיע מוקדם השנה: קשה להימנע מההשוואה של פרק 15 של העונה הנוכחית לפרק 17 הנהדר מהעונה הקודמת. בשניהם עלילת המסגרת היא דומה: הפיכה מאורגנת ואלימה בש.י.ל.ד המלווה בסכינים בגב ופיתולי עלילה אחרים. בשני המקרים מדובר בפרקים מצויינים. זאת ועוד, אם לפרק המפנה בעונה שעברה היה סרט ופרק מקדים מוצלח שהכינו את הבמה, הרי שבעונה הנוכחית באמת מדובר בפרק שעומד בזכות עצמו.

בסדרת פלאשבקים באפור-מגורען אייטיזי, אנו נחשפים לאירוע המכונן של "ש.י.ל.ד האמיתית": אותה הפיכה של ה.י.ד.ר.ה מהעונה הקודמת. ההפיכה תפסה את הסוכנים שעל נושאת המטוסים "האיליאדה" לא מוכנים. בובי והארטלי (לוסי לולס בתפקידה מתחילת העונה) מגיעות להציל את היום, או לפחות לבצע את המשימות שהוטלה עליהן על ידי פיורי: להציל את רוברט גונזלס ("בובי 2"?), מפקד הספינה, ולהשמיד את הספינה לפני שתיפול לידי האויב – כי, לדבריו של גונזלס, יש עליה מטען שאסור שייפול לידי הידרה. ביחד עם מאק, גונזלס, ועוד כמה חבר'ה שככל הנראה לא שרדו, הם מגיעים אל חדר השרתים, ושם הם ניצבים מול ההחלטה האם להטביע את הספינה, או לנסות להשתלט עליה. לבסוף הם מחליטים, ביחד, להמרות את פיו של פיורי (שבשלב זה כבר "ידוע" כמת לאנשי הספינה).

עד כאן הפלאשבקים. יתר סיפור הרקע מועבר באופן יעיל במהלך הפרק: ההחלטה הנ"ל היוותה את הבסיס להקמתה של שילד האמיתית, ביחד עם התובנה שפרויקט "תובנה" של פיורי שהוצג ב"קפטן אמריקה 2", היה בעוכרי הארגון. בובי את בובי רואים במורשת פיורי כסיכון, וקולסון הוא בעיניהם חלק ממנה: החייאתו במסגרת פרוייקט טאהיטי תוך שימוש בדם חייזרי הופכת אותו בעיניהם לחשוד כשליח של גזע חייזרי (כלומר, הקרי), וכפי שגונזלס אמר בפרק הקודם, החלטותיו הפזיזות העונה רק מחזקות חשד זה. בקטנה, אנו נחשפים גם לסיפוריהן של שתי צלעות נוספות של הארגון: וויבר, שנלחמה פנים מול פנים בסוכן "משופר" של הידרה באקדמיה של שילד, וקלדרון, שהגיע לשם עם להק של קווינג'טים והציל אותה ואחרים.

סיפור הרקע הזה מעלה שאלות לא פחות משהוא עונה עליהן, כאשר המרכזית שבהן היא איך לעזאזל הצליחה נושאת מטוסים לחלוף מתחת לרדאר של קולסון, הידרה, וחיל האוויר (לכל הפחות). ועדיין, הסיפור הזה מתכתב היטב עם הסיפור בזמן הווה, כעת כאשר הטיעונים של בובי2 משולבים עם פעולה החלטית. למעשה בניגוד להידרה שהייתה באופן ברור הנבל, כאן שני הצדדים לא טוענים רק לכתר, אלא גם לעליונות מוסרית, ובובי ושות' מנסים לפחות להתנהל על פיה, ולפגוע כמה שפחות באנשי קולסון (באופן שמעקר מעט את המתח בעלילה, אבל ניחא). הצורה שבה צוות קולסון מגיב נמדדת אל מול הטיעונים של ב"ב, ובמידה מסויימת אף מצדיקה אותם.
הבדל נוסף מעניין מהעונה הקודמת הוא שבתחילת הפרק אנו כבר יודעים מי נמצא באיזה צד (אלא אם כן, כמובן, מישהו כאן הוא סוכן הידרה). הדרמה, אם כן, נוצרת מהתפניות ביחסי הכוחות, ומהגילוי של הדמויות עצמן על הבגידה, והגישה שלהן לנושא.

בזמן ההווה, בבסיס, מורס מצליחה להיחלץ מידי מיי כאשר היא ומאק נחשפים, וברשותה "ארגז הכלים" של פיורי. היא מובסת – על ידי סימונס, מכל האנשים, אבל לא לפני שהיא מצליחה להפעיל החדרת גז מרדים לבסיס, באופן שמאפשר לגונזלס ואנשיו לחדור ללא שפיכות דמים מיותרת. גונזלס מנסה לגרום לקולסון לסייע לו לפתוח את ארגז הכלים, אבל מיי, שמצאה את מסכת הגז של בובי בזמן ההשתלטות, מחלצת אותו (תוך שהיא נתפסת בעצמה). פיץ וסימונס, שבתחילת הפרק עוד מתכתשים לגבי סקאיי, מתאחדים בשבי אל מול האיום החדש, אך מסכימים לסייע למאק הפצוע כאשר וויבר דורשת זאת מסימונס.

סקאיי, בינתיים, מקבלת ביקור בלתי צפוי מגורדון בבקתת-ההסגר שלה, שמציע לה את חסותם של האיניומנס, ביחד עם אימון שיאפשר לה לשלוט בכוחותיה. לדבריו, כל חפץ בעולם רוטט, ולה יש את היכולת להשפיע על הרטט הזה. הוא מציב את האלטרנטיבה הזו אל מול שילד, והכפפות שלהם שמגבילות את כוחה של סקאיי (וגם, ככל הנראה, גורמות לה לסחרחורת). היא מצליחה לקבל הצצה קטנה לאמיתות דבריו כאשר היא מצליחה לשלוט בזרם המים מהברז, אבל אז מגיעים בובי וקלדרון לתפוס אותה (אגב, בשיחה בין אנשי בובי-שילד, הבקתה שבה היא נמצאת נקראת "הבית שבאנר בנה", ואנו גם רואים בתוכו עדות לכך שבאנר היה בו). כאשר קלדרון יורה בה, סקאיי מגיבה בעוצמה עם כוחה, ופוגעת קשות בקלדרון, ביחד עם בערך חצי מהיער. בתגובה להתפרצות זו, היא מזמנת את גורדון, שלוקח אותה "הביתה".

הרחק משם (הוואי, ככל הנראה), קולסון פוגש את האנטר, שחותם על הצטרפות לשילד – של קולסון – על גבי מפית נייר.

את פינת הרפרנסים האמיתית תמצאו בביקורת של טל מיכלס במולטיוורס .

© עידו ישעיהו