מד מן 7.10: התחזית

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/04/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 7 פרק 10

mad men - 07x10 - the forecast

פורסם לראשונה בוואלה

רגע אחרי אחד הפרקים היתר מאכזבים של "מד מן", כזה שחידד את התהייה איך התרחקנו כל כך מהרענון וההבטחה שהביאה איתה מצגת הרשי בסוף העונה הקודמת, אנחנו מקבלים פתאום פרק מקסים במיוחד המהווה מעין המשך ישיר להם. דון עצר בשעתו לרגע והביט לאחור, ואילו עכשיו הוא עוצר ומביט לעתיד. אגב כך מול מכונת הממתקים הוא מוותר על טבליית השוקולד שהיוותה את "הדבר היחיד המתוק בחייו", הנחמה שלו מאז ומתמיד, ולוקח ממתק אחר.

התחזית: נאה

"רק תקוות וחלומות סבירים", מנחה רוג'ר את דון בנוגע לתחזית, "זה לא חייב להיות מדע בדיוני". זהו רפרנס ישיר לפרק "ואלס חג המולד" מהעונה החמישית. הארי קריין אמר אז לליין פרייס על המסמכים שבידו, "אלה תחזיות. הן נגזרות מהמציאות אבל הן תקוות וחלומות", ממש הניסוח של רוג'ר; ומאוחר יותר באותו פרק מימן הארי את טיסתו פול קינזי ללוס אנג'לס כדי שינסה להפוך שם לתסריטאי מדע בדיוני. היה משהו אופטימי בשליחתו של קינזי אל לוס אנג'לס. הגם שלא ראינו אותו מאז, זה היה סוף הסיפור שלו ב"מד מן" (כפי הנראה), והוא היה יפה ונוגע ללב. פול חיבק את הארי ואמר לו שהרבה אנשים הבטיחו שיעשו עבורו משהו, אבל הוא הראשון שבאמת עשה זאת.

התחושה עתירת ההבטחה של הסצנה הזו, התקוות והחלומות הללו, נוכחים כאן ביתר שאת. מעט לפני סופה של הסדרה היא עוצרת כמו דון ותוהה מה הלאה – הרי ההתחבטויות שלו בנוגע לעתיד הן בעצם ההתלבטויות של מתיו וויינר באשר לסופן של דמויות הסדרה. לכן סיכוי לא רע שהיא מרמזת לנו במינוריות כי התחזיות והשאיפות של גיבורי הסדרה אכן עתידים להתממש ביום מן הימים, בין אם בארבעת הפרקים שנותרו ובין אם אחריהם.

דון שואל כמעט כל אחד שנקרה בדרכו על חלומותיו לעתיד, כולל את החברות של בתו, עד כדי כך שזה נראה אוטומטי. טד מספר שהוא רוצה להשיג חברת תרופות, פגי רוצה להיות מנהלת הקריאייטיב הראשונה ב'סטרלינג קופר', להשיג לקוח ענק, שיהיה לה רעיון גדול, לטבוע מטבע לשון, תהילה – דברים ש-99 אחוז מהם דון עשה. הגיוני שפגי תשיג את כל זה, ברור שהיא תשיג. ואצל ג'ואן האופק מתוק גם כן. הסיפור עם ריצ'רד נראה כמו הדבר שחיכתה לו, "זה מה שאת רוצה, להיות כמעט בת 40 בדירת שני חדרים עם אמא וילד קטן?" שאל אותה בוב בנסון כשנה לפני כן. "אני יודע שאני פגום אבל אני מציע לך משהו שאף אחד לעולם לא יציע". ג'ואן ענתה לו: "אתה לא, כי אני רוצה אהבה". הנה נכנסת כזו לחייה, וגם אם נדרש לריצ'רד הזה מעט זמן להתעשת, הוא לבסוף עושה זאת. אנושי, פגום, מרים את קולו, אבל מודה בטעות ובסך הכל נראה כאדם טוב.

במקרה של סאלי, הגם שקרוב לוודאי נראה ממנה עוד לפני תום הסדרה, דון עצמו מסכם את אופיה ואת אישיותה באופן שיקרין על העתיד שלה: "את כמו אמא שלך וכמוני, עוד תגלי את זה. את נערה יפהפיה, זה תלוי בך אם את רוצה משהו מעבר לכך". מזכיר מאוד את מה שסבה האהוב ג'ין אמר לה פעם, מעט לפני שמת: "את יכולה לעשות עם עצמך משהו. שאמא שלך לא תגיד לך משהו אחר". ואם זה תלוי בסאלי, כמובן שהיא תהיה משהו מעבר לכך ותעשה עם עצמה משהו.

mad men - 07x10 - the forecast 07

"הלוואי שהייתי גדול יותר"
(גלן בישופ בן ה-8 לבטי העצובה, 1960)

שובו של גלן היה סגירת מעגל נהדרת עם העונה הראשונה ועם מערכת היחסים המטרידה שהיתה בין בטי לבינו – אז ילד משונה בן 9 הדואג לאחותו הקטנה בזמן שאמו מחלקת עלונים פוליטיים ואביו מתחזק משפחה חדשה עם רעייתו השנייה והמרשעת. כאשר בטי שמרה עליו ערב אחד הוא נכנס לחדר השירותים בזמן שהיתה שם וסירב לסגור את הדלת חרף דרישתה, ומאוחר יותר באותו ערב ביקש ואף קיבל ממנה קצוות שיער. הילד היה מאוהב בה, אפשר להבין למה, ואילו בטי האומללה ראתה בו בן ברית, אולי אפילו נשמה ילדותית תאומה.

עכשיו, כשהילד הצעיר והשמנמן הפך לעלם נאה, הוא חוזר – גדול יותר כפי שייחל פעם – בניסיון לכבוש את לבה של אהובתו הנושנה, שאפילו כשהיא דוחה אותו היא לא באמת דוחה אותו ("אני נשואה"). המפגש המחודש ביניהם מצית חיבור ואינטימיות כמו לפני עשור, ואת קצוות השיער מחליפה ידו על לחיה, שוב באישורה.

גלן מהדהד לדון הצעיר עם ההחלטה שלו להתגייס. הדרך של השניים לא היתה זהה, אבל שניהם גדלו בדחייה וקושי ושניהם פותרים את הבעיה בהתייצבות למלחמה. וכמובן, שניהם הסתחררו מבטי ואת שניהם ניסתה לאחרונה להרשים עם העובדה שהיא מתכוונת להתחיל ללמוד לתואר שני. אולם למרות תמונת המראה לדון, מי יודע מה יקרה עם גלן בווייטנאם, לא באמת קיבלנו תחזית לכך. האם כמוהו יהפוך לעריק?

mad men - 07x10 - the forecast 05

משהו שאפילו לא חשבתם עליו

"יש לי הרגשה טובה"
(דון למתווכת שלו)

דון ואנחנו מקבלים המון תחזיות באשר לעתיד, אבל הוא עצמו – האיש שבפרק הראשון של הסדרה אמר לרייצ'ל מנקן שהוא חי כאילו אין מחר כי אין מחר – לא מצליח לפצח אותו. עד כמה שהוא אדם נוסטלגי, לדון יש היסטוריה של למכור דווקא את הלא-נודע. כמו כשהציע לחברת בגדי הים להסתיר את החלק העליון של הביקיני כדי להשאיר מקום לדימיון, או בפיץ' שלו לקטשופ היינץ שבו הציע לא להראות את הבקבוק, או ברעיון המצגת לשברולט כאשר השווה רעיונות עם טד צ'ואו בדטרויט – "העתיד הוא משהו שאפילו לא חשבתם עליו" היה הסלוגן. כעת הוא מסביר למלאני המתווכת שאפשר להציג את הדירה הריקה כמשהו רב הבטחה. היא מעלה שוב ושוב את מפלות העבר שלו בהתאם למראה הדירה, אומרת לו שהמקום מצחין מכישלון. כמובן, הדירה משקפת את דון. "היא נראית כאילו אדם עצוב גר כאן", אומרת מלאני, "הריקנות היא בעיה".

חילופי הדברים בין דון למאתיס הם הצד השני של אותו מטבע – הפרק מקביל בין מלאני למאתיס. לאחת דון אומר "אל תפילי את הכישלון שלך עלי", ולאחר "קח אחריות על הכשלונות שלך". וכשם שמלאני תופסת את הדירה בצורה מסוימת, כך גם מאתיס לגבי דון עצמו. הוא מטיח בו, "לך אין אופי. אתה פשוט נאה".

לא נראה שמשהו מהדברים שלהם משפיע על דון בצורה יוצאת דופן, אבל אולי הסיבה שהם נשמעים בפרק נובעת מכך שדון בכל זאת מתבוסס במעין מצב ביניים, מתקשה לפענח את העתיד כי ההווה שלו חדש לו. לא רק בגלל שהוא עובר דירה, אלא מפני שכעת כאשר הוא כבר לא צריך לברוח מעברו, עליו להבין מה יש לו ומה יצמח ממנו.

mad men - 07x10 - the forecast 06

זה מצב הרוח שדון מצוי בו גם לנוכח המשימה שרוג'ר מטיל עליו. משימה פשוטה יחסית, "תקוות וחלומות סבירים" מהסוג שנתנו לו טד ופגי, אבל דון לוקח את זה למקום פילוסופי בהרבה, חופר עוד ועוד ותוהה מה הלאה. אין לנו מושג מה הם החלומות של דון, וגם הוא עצמו לא יודע – הוא מייעץ לסאלי לכתוב את שלה כדי שלא תשכח כמוהו. רק בפרק הקודם גילינו מדוע הגיע לניו יורק – הסרטים והספרים שעשו לו חשק – ושבכלל לא ידע מה זה פרסום, אך מה עוד רצה לעשות מלבד לברוח ולעטות את הדמות שהוא כאילו אמור להיות? מה הוא עוד יודע לעשות? מובן שאין לדון ידיעה לגבי העתיד, זו תקופה שבה לראשונה בחייו הוא נמצא במחוזות שלא הכיר לפני כן. שלם עם עצמו, מפויס עם עברו.

הוא בוחן מגזינים ישנים שמנסים לסקור את הצפוי בשנה הבאה, מבקש ממרדית' את עותק ההודעה לעיתונות שהוציאו כאשר כוננו את 'סטרלינג קופר דרייפר פרייס' בדצמבר 1963 – שם בתקופה המרגשת הזו אולי תימצא ההשראה. בדיוק מאה שנה לפני כן ערך אברהם לינקולן את נאום גטיסברג שלו, מקור ההשוואה של רוג'ר למה שהוא מצפה מדון, האיש שמלחמת האזרחים שלו, דיק ודון, שככה. מדובר באחד הנאומים הגדולים ביותר בתולדות ארה"ב – דון מצטט את תחילתו כשהוא עם הרשמקול שלו, "לפני שבע ושמונים שנה" – שבמהלך מלחמת האזרחים האמריקאית עסק ב"לידה חדשה של חירות".

והנה כי כן, אחת כזו מגיעה. לדירה – כלומר לדון עצמו – יש קונים בלי שיצטרך לשעות להפצרותיה של המתווכת ולשנות משהו. זוג צעיר בהריון, מה יותר מבטיח מזה? "עכשיו אנחנו מוכרחים למצוא מקום בשבילך", אומרת מלאני בחן ומשאירה את דון המופתע לעמוד בחוץ, מבין שהוא חייב להתקדם הלאה גם אם העתיד לוט בערפל.

mad men - 07x10 - the forecast 08

קטנות

* דון מלין שוב על זילות המילה "אהבה" במסגרת הקופירייטינג, כשם שעשה בתחילת העונה השישית מעט לפני שגילינו שהוא בוגד במייגן.

* באותו פרק רוג'ר סיפר את תובנת הדלתות נטולת התקווה שלו, "אתה מבין שזה כל מה שיש – דלתות וחלונות וגשרים ושערים. וכולם נפתחים באותה דרך, וכולם נסגרים מאחוריך". קשה לא להיזכר בזה בהתחשב בכך שהפרק החדש מתחיל ונגמר עם דלת הכניסה לדירה (מבחוץ).

* נדרשה חפירה מעמיקה מול הווידאו, אבל נראה שהממתק שדון לוקח מהמכונה הוא "קלארק".

* היה לכך רמז פעם אבל זו הפעם הראשונה שבה ג'ואן אומרת בפירוש שהיתה נשואה פעמיים. בעונה השישית היא יצאה עם חברה ותיקה לדיינר וחברתה העירה שהמלצר דומה לסקוטי. ג'ואן התרתה בתגובה שלא תתחתן איתו, אלה היו ששת החודשים הגרועים ביותר בחייה.

* ג'נוארי ג'ונס התמקצעה לאורך השנים, אבל המשחק שלה בפרק הזה היה לפרקים גרוע כפי שהרבה זמן לא ראינו אותה. אולי העבודה המביכה עם הבן של הבוס הוציאה את זה ממנה.

* תהינו מה נסגר עם לו אייברי ועם קליפורניה, והפעם קיבלנו את התשובה. מסתבר גם שהוא ממשיך עם העלילון שלו, "סקאוט'ס הונור", שהוצג כחלום של לו והנה הוא קורם עור וגידים.

* כשמאת'יס סיפר לדון על דבריו של רוג'ר על כך שלו גארנר ג'וניור היה דלוק עליו, מיד עלה בדעתי סאל, שפוטר על ידי דון לדרישתו של לו ג'וניור כי כביכול התחיל איתו. לך תגיד לו סליחה, דון.

mad men - 07x10 - the forecast 04

תוספות מעניינות מהתגובות

* פול קינזי לא עלה בדעתי רק בהקשר של חלומות ותקוות, אלא במשהו עתיק יותר. כשדון סועד עם סאלי וחברותיה הוא אומר שכדאי לה לכתוב עכשיו את החלומות שלה כדי שלא תשכח אותם כשתתבגר. אין תאריך לפרק, אבל אנחנו יודעים שהקיץ החל. איש הקיץ כתב פעם על גליון ניר רפליקציות למה שהוא היה פעם ומה שעתיד לקרות. המילים הללו מצאו לבסוף את דרכן לפח האשפה, עת אדונם קרע את דפי המחברת ובמקומן ניסח מכתב בנושא "מדוע לא אעבוד יותר עם חברות טבק". הנה כי כן, כשהמילים נעלמו גם דון איבד את דרך ושכח לאן הוא רוצה להגיע. או במילותיו של פול קינזי שבעצמו מצטט את פתגם סיני עתיק: "הדיו החלשה ביותר עדיפה על פני הזיכרון החזק ביותר".

* קשה ליצוק חיים לתוך קליפה של אדם מת עם עיטור ארגמן. אבל עכשיו כשעוד חוזה בחודש יולי נחתם ויש דד-ליין של שלושים ימים, לדון לא תהיה ברירה אלא לעזוב את המקום שסומן בקוד הנוודים של "ספר סיפור עצוב", להמשיך הלאה וליצור משהו בעל ערך.

"מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו" (נאום גטיסברג, ויקיפדיה).

* יש פיץ' סוף כל סוף, אז קשה להתעלם ממנו. פיטר פן (דון) שכלוא לנצח בילדות יחד עם חבורה של ילדים אבודים מהוריהם (פגי ופיט) בארץ Neverland, באוטופיה. מתי תגיע הטינקרבל שלהם?

* היה משהו יפה ברגע שפיט ופגי רצים לדון כל אחד, עם הטענות שלהם. כמו בפרק ההוא ששלושתם מסיימים לאכול בברגר שף, היה משהו שקצת חיבר את שלושתם, זה הרגיש כמו ריב משפחתי ואינטימי, יותר מאשר ריב בין קולגות (העובדה שהם כמו שני ילדים רצים לדון האבא, וזה לא מרגיז אותו יותר מידי)

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    קו העלילה של ג'ואן היה חלש למדי אבל השאר היה טוב ומעניין, לשם שינוי.

    • ההרצליינית

      לדעתי גם קו העלילה של ג'ואן היה מעניין.

      • Michael Ginzburg

        חשבתי שהוא נדוש ולא שופך אור חדש על דמותה ונסיבות חייה של ג'ואן, חשוב לי לראות איך מד מן לוקחת מקטע רגשי ומוסיפה לו פיקנטריה לא צפויה. אי אפשר להיתלות על סיפורים חלולים שלא מובילים לשומקום, זה מפר את את האיזון הבין כה וכה מופר של הסדרה 🙂

        • SHULA

          מסכימה איתך. קטע גרוע. רק המידע שהיא גרושה פעמיים הוא המחדש פה

          • Michael Ginzburg

            נכון. זה פשוט פרט לא מפתיע במיוחד. איך בא לי לראות ספין אוף על סאלי, אולי וויינר ישנה דעתו ויעניק אור ירוק. זה עבד עם 'סמוך על סול' כך ש…

            • SHULA

              אני חושבת שבאופן כללי כאשר הם עושים עלילת משנה שאינה משליכה על העלילה הראשית, זה יוצא די גרוע.
              גם העלילה הקודמת איתה, בעונה השישית כאשר יצאה עם החברה…..כאילו בסופו של דבר, מזה תרם לנו בסך הכל.
              גם לתאר אותה עדיין ככזאת פאם פטאל- די זו לא העונה הראשונה, היא כבר לא נראית כזה טוב כמו פעם.

    • Tally S

      גם אני נשארתי לשמוע את השיר. אבל אני חייבת לציין שהקאבר שג'ורג' מייקל עשה לו עולה על זה של רוברטה פלאק עשרת מונים.

  • Michael Ginzburg

    Okay, I am now totally convinced that something happened between Roger
    and Lee Garner Jr. Weird lines about having to hold Garner jr's balls,
    this new thing about why Don had to be at all the meetings, Roger's
    reaction to getting fired was basically "After everything I've done for
    you?!" Plus, Garner was a total bully who clearly enjoyed his power over
    Roger and they spent a lot of drunken nights (and lunches) together.
    תגובה מהרשת בה נתקלתי

    • SHULA

      כבר נראה לי קונספירציה

  • מירב

    וואו. פרק מ ע ו ל ה !!!. אין על וויינר. שיחק אותה! כבוד

  • ההרצליינית

    פרק ממש יפהפה!

  • SHULA

    אני חולקת טיפה על יאדו בעניין של הבחור שאמר לו שהוא רק יפה. לדעתי זה היה הפרייז של הפרק ולדעתי זה כן חלחל בו, במובן שאחר כך אמר לסאלי שהיא דומה לו ולבטי והיא יפה. גם המבט שלו לאחר שהוא אמר לו את זה היה הרהור "אולי אני לא כזה גאון אחרי הכל". ואכן האקסטרא מידע עם לי גרנר היה חזק ….דווקא באמת כי דון היה עד לעניין עם סאל ולי.

    • זה קישור יפה, אבל נראה לי מוזר שבשלב הזה של חייו דון – האיש שכל חייו המקצועיים מתייחסים אליו כאל גאון – הוא יתחיל לתהות אם הוא לא יותר מפרצוף יפה.

      • SHULA

        מסכימה…אבל לדעתי זה בדיוק הפואנטה….שכנראה דון הוא לא כזה גאון כמו שהוא חשב שהוא. ומה שעובד אצלו כמו לצעוק על לקוחות, לא עובד בשביל אחרים, כמו במקרה של לי גרנר שמסתבר בדיעבד שהוא חשק בו.

  • naz

    לא הצלחתי להיזכר בסצינה שתיארת עם המלצר הדומה לסקוטי
    מישהו יכול להזכיר לי מתי ולמי ג'ואן היתה נשואה שוב?

  • dor_dugy

    (כמה מהתובנות כאן הן לא רק שלי, אלא גם של חברה שלי, אנחנו דנים תמיד על הפרקים כשמסיימים לצפות והפעם הרשיתי לעצמי לתת גם קצת ממנה)
    סוף סוף פרק טוב במחצית השניה של העונה, הגיע הזמן. סאלי, כמעט כתמיד, היא מנוע טוב מאד לעלילה, והיא דמות מעניינת מאד. התחושה של זה היא מעניינת במיוחד על רקע הפרק הנוכחי. הפרק הזה עסק לדעתי, מעבר לשאלה "מה יהיה בעתיד", גם בתחושה חזקה מאד מאד של דריכה במקום. דון עכשיו חזר בערך למשבצת שלו מעונות 4-5: הוא ראש מחלקת הקריאייטיב ככה זה נראה (אין שום מאמר מפורש לזה, אבל בעובדה שהוא צריך לאשר ולנהל את כל המשברים מראה שהוא חזר לזה), הוא שותף, הוא עשיר, והוא חופשי להיות עם כל בחורה שרק ירצה – אבל אנחנו כבר ידועים שמעמדה כזו, לא בהכרח יצמחו לו דברים טובים ושממילא – זה לא באמת יספק אותו (האם משהו יספק אותו?). מנגד גם בטי דורכת במקום, לא עברה שום פיתוח משמעותי. העובדה שהיא מציינת שוב ושוב שהיא עומדת ללמוד לתואר שני, רק מדגיש עוד יותר את התקיעות שלה. ג'ואן גם במשברים, כשהיא צורחת "את/ה/ם הורס/ת/ים לי את החיים" (באנגלית המשמעות המשולשת היא כמובן נהדרת) זה מבטא את התסכול שלה.

    ומול כל אלה – סאלי. שמביטה בצורה צינית, גם אם נורא נערה-מתבגרת על העולם, אבל היא בעצם קצת כמונו – היא מצליחה לראות את הזיוף שמסביב, וזה מעלה לה ת'סעיף. היא צועקת על אבא שלה שהוא ובטי כל כך דומים אחד לשני, והם יעשו הכל בשביל קצת צומי. יש כאן אגב רגע מאד מעניין – סדרה שלמה בעצם, חופרים לנו על כמה דון ובטי הם אנשים שונים לגמרי, ושזה גם משתקף בסאלי וכו' – והנה סאלי בעצמה נותנת אבחנה הפוכה לגמרי – הם בעצם כל כך דומים, ואולי גם יש לה נקודה חשובה מאד – מדובר על שני אנשים שלא באמת מסוגלים להיות מאושרים, עסוקים בעצמם, כמהים לתשומת לב. אולי דווקא משום שהיו כל כך דומים, היחסים ביניהם עלו על שרטון.
    דון לא נשאר חייב כמובן, ואומר לה (וצודק כמובן) שתרצה או לא – יש בה מהאופי שלה ושלו, והיא לא תוכל להתחמק מזה. כל זה כמובן מעלה את העניין של העבר של דון – דון יודע יפה מאד שמהעבר שלך אתה לא יכול להתחמק, ואלוהים יודע כמה הוא ניסה לאורך הסדרה להתחמק מהעבר, ממי שהיו ההורים האמיתיים שלו והמשפחה האמיתית שלו – אבל הוא יודע שבתוך כל דון דרייפר קיים דיק ויטמן, וכך הוא גם אומר לסאלי – תרצי או לא, האדם הוא תבנית נוף מולדתו, גם אם תתכחשי אלינו, גם אם תברחי לקצה השני של העולם – את הבת שלנו, וזה טבוע בך.

    עוד קצת בקטנה: הסכמתי איתך יאדו מאד גם בקטע של מערכת היחסים הקריפית של בטי-גלן ואין לי עוד מה להוסיף חוץ משהוצאת לי את המילים מהפה, וגם האבחנה המעולה על לאקי סטרייק – זה הדהד לי ישר לסאל.

    האם יכול להיות שמכל הדמויות שהיו אי פעם בסדרה, רק לו אייברי, האיש המעצבן לאללה, השמרן, הנודניק (אם כי הלא באמת רע) הוא שיזכה להגשים את החלום שלו? ומה זה אומר בעצם?

    שימו לב שזו כבר הפעם המי יודע כמה במחצית הזו של העונה, שמטיחים בדון שהוא בעצם אדם ריק לחלוטין – המתווכת אומרת לו שהוא עצוב (זה לפחות מוסיף עומק), הבת שלו סונטת בו שהוא סתם יפה, הפרסומאי (לא זוכר את שמו) המפוטר סונט בו שהוא סתם יפה, מייגן סנטה בו את זה. פתאום מתבצע פירוק מחדש לדמותו של דון והשאלה האם הוא באמת כה עמוק ומיוסר – או סתם עוד ניג'ס? ואולי זה גם מראה למה דון מתקשה לחשוב מה הוא רוצה לעתיד – אולי הוא מתחיל להרהר על עצמו, מה בכלל מניע אותו.

    ונחמד שלג'ואן תהיה מערכת יחסים נורמלית לסיום. זה די מגיע לה ומתבקש.

    היה משהו יפה ברגע שפיט ופגי רצים לדון כל אחד, עם הטענות שלהם. כמו בפרק ההוא ששלושתם מסיימים לאכול בברגר שף, היה משהו שקצת חיבר את שלושתם, זה הרגיש כמו ריב משפחתי ואינטימי, יותר מאשר ריב בין קולגות (העובדה שהם כמו שני ילדים רצים לדון האבא, וזה לא מרגיז אותו יותר מידי)

  • מירב

    תודה יאדו אחלה ניתוח, נהניתי ונתרמתי. לגבי האופטימיות לדעתי היא כבר התחילה בסוף הפרק הקודם- בהתרוקנות מהרהיטים (בודהיסטי לגמרי). בפרק הזה התוספת לדעתי היא שויינר מראה לנו שגם דון שם, רואה את זה ככה וחש את זה ככה. כל הפרק הוא סובב סביב זה, בהתחלה ניתנות שתי האופציות לסיפור – של דון ושל המתווכת, ושל דון לוקחת. אז הוא גם יכול להפגין אבהות כמו שצריך ולהעביר את זה לסאלי. אבל, כמו שהיטבת לתאר, אופטימיות לא בדיונית. לא חשבתי על הקישור לפרק ההוא. נראה גם כמו שכתבת שהחזרה המעולה של גלן, מעבר לשמחת חזרת הסיפור הקריפי, יחד עם האינפורמציה על בחירתו של דון בניויורק ועצתו לסאלי לגבי חלומותיה, באים לתת לנו השלמה של שנות הבגרות המוקדמת של דון. מקסים!! תודה ויינר אתה אלוהי!. לגבי עלילת ג׳ואן חוששת לשמוח, ההתפרצות שלו היתה קריפית, קצת הזכירה לי את הקריפיות של בעלה, שגם אותה זיהתה בשלב מוקדם אבל בחרה להתעלם. מאד מקוה בשבילה שזה היה פשוט משחק מוגזם של הדמות. וואלה, סאל.. מקוה שאכן דון מתנצל בליבו. אין סיכוי עכשיו שווינר יחזיר גם אותו, זה כבר יהיה דביק מידיי.

  • ocean

    פרק מקסים אך שטחי לדעתי.

    האם שברתי את הכלי? תהה דון בתחילת העונה השביעית. ועכשיו כשברור שהתשובה חיובית, לא נותר אלא לתהות מה יש שם בפנים. בפרק הקודם דון אמר לדיאנה בצחוק "I'm vain", ומסתבר שהריקנות הזו צפה על פני השטח מבלי משים. בניגוד למה שיאדו כתב, הטחת האמת בפניו מאד הפריעה לדון. הפריעה עד כדי כך שניסה שוב ושוב לשכנע את המתווכת שהיא טועה לגבי הדירה ("המון דברים טובים התרחשו פה –איש לא יכול לדעת זאת"), פיטר את מתאיס ותפס בחוזקה בידה של בתו במקום לתת לה ללכת כרגיל. הרי לא ההערה לגבי מה שיש – החיצוניות שלו -היא זו שהפריעה. אלא הפרשנות שלה, שאין לו כלום. היתה לנו תזכורת לכך שזה הדבר שהכי מפריע לדון בימינו: הריקוד שלו עם פגי בפרק "האסטרטגיה", שם אמר לה מפורשות שהוא מוטרד מכך שאין לו שום דבר ואף אחד. אני חושבת שרק בפרק הזה הוא קלט שזה עלה לפני השטח ושגם אחרים רואים זאת. מה שיפה זה שבראיה רחבה יותר, בטי עשתה פחות או יותר את אותו הדבר, ומתישהו כשהיא נושקת לארבעים החליטה להוכיח לעולם ולעצמה שהיא יותר מסתם קישוט על עוגת החתונה / אשת פרס / מישהי שיכולה לשכנע את נהג הגרר שיסתפק בתשלום נמוך בזכות הפרצוף היפה שלה, ונרשמה ללימודי פסיכולוגיה. היא לפחות מנסה ליצוק תוכן לחיים, אבל דון? מצליח לעשות זאת רק בפרסומות. יש בכך מידה רבה של היגיון. קשה ליצוק חיים לתוך קליפה של אדם מת עם עיטור ארגמן. אבל עכשיו כשעוד חוזה בחודש יולי נחתם ויש דד-ליין של שלושים ימים, לדון לא תהיה ברירה אלא לעזוב את המקום שסומן בקוד הנוודים של "ספר סיפור עצוב", להמשיך הלאה וליצור משהו בעל ערך.

    "מוטב כי אנו כאן
    נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו – כי ממתים עטורי תהילה
    אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה,
    כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו" (נאום גטיסברג, ויקיפדיה).

    • ocean

      כל מיני תוספות:

      * פול קינזי לא עלה בדעתי רק בהקשר של חלומות ותקוות, אלא במשהו עתיק יותר. כשדון סועד עם סאלי וחברותיה הוא אומר שכדאי לה לכתוב עכשיו את החלומות שלה כדי שלא תשכח אותם כשתתבגר. אין תאריך לפרק, אבל אנחנו יודעים שהקיץ החל. איש הקיץ כתב פעם על גליון ניר רפליקציות למה שהוא היה פעם ומה שעתיד לקרות. המילים הללו מצאו לבסוף את דרכן לפח האשפה, עת אדונם קרע את דפי המחברת ובמקומן ניסח מכתב בנושא "מדוע לא אעבוד יותר עם חברות טבק". הנה כי כן, כשהמילים נעלמו גם דון איבד את דרך ושכח לאן הוא רוצה להגיע. או במילותיו של פול קינזי שבעצמו מצטט את פתגם סיני עתיק: "הדיו החלשה ביותר עדיפה על פני הזיכרון החזק ביותר".

      * סאלי עונדת את השרשרת. כן, אני אמשיך לשים לב לזה עד יום מותי כנראה. כמו כן לפחות מבחינת הבגדים בסוף הפרק, היא היתה לגמרי מתואמת עם גלן מה שמעיד אולי על הקשר ביניהם ועל דרכם שתצטלב שוב.

      * יש לסאלי שעון בצורת אריה בחדר בבית אמה (וציור על המקרר), וכרית או תמונה של אריה בחדר בבית אביה. אביה של בטי העיד על בתו שהיא כמו חתולת בית מפונקת. אריה? אין סיכוי *שלא* יצא ממנה משהו.

      * אחת החברות של סאלי אמרה שהיא רוצה להיות סנאטורית. זאת אותה אחת שנסעה איתה למודל-UN בעונה שש.

      * בטי לובשת בסצינה הראשונה שלה שמלה בצבעים שמכילים את כל הלבוש של גלן בפרק. בסצינות בהן היא איתו בפועל, אין בינהם שום סינכון. היא ממשיכה לפרוח בשמלות שלה, ותקנו אותי אם אני טועה, אבל נראה כאילו ניסו להשמין אותה קצת.

      * גם אני שמתי לב שדון מוציא ממתק אחר. Clark. זה בטח לא מכוון, אבל מיד הזכיר לי את סופרמן ומכאן הדרך לגינזברג היתה קצרה. הלוואי ויציגו לנו אותו בפרקים שנותרו.

      * דון בוחר את 1963 כנקודת הפתיחה של הסוכנות. לא את מועד ההקמה המקורי שלה, ולא בתאריך המיזוג, אלא את מה שהוא יצר עם סטרלינג קופר ופרייס ז"ל. שבע שנים עברו מאז. שבע שנים רעות של אובדנים מהיבטים שונים. אולי עכשיו הגיע הזמן לשנים טובות.

      * ג'ואן מקבלת פרחים במשרד – סגירת מעגל עם פרק יגואר במהלכו קיבלה שם זימון לגירושין, ואז התלוננה בפני דון שפעם נהגו לשלוח לה פרחים וזה לא קורה יותר.

      * יש פיצ' סוף כל סוף, אז קשה להתעלם ממנו. פיטר פן (דון) שכלוא לנצח בילדות יחד עם חבורה של ילדים אבודים מהוריהם (פגי ופיט) בארץ Neverland, באוטופיה. מתי תגיע הטינקרבל שלהם?

      * בהקשר לנ"ל, דון חוזר כמעט לגמרי על הלבוש של פיט מהסצינה הזו ביום למחרת. וכן, החולצה כחולה = אמת יוצאת החוצה.

      * באמת אין שום סיבה להזכיר את לי גארדנר ונטיותיו המיניות בצורה כזו מאולצת, ודיר באלק אם הם לא מתכננים להראות לנו את סאל.

      * תקעו לפיט שיער שיבה בצדעיים! אלוהים, כמה אפשר להתעלל בוינסנט קרת'זייר?

    • מירב

      וואו תודה על נאום גטינסברג, מאד מסתדר לי. חשבתי על זה שוויינר לא יוכל לסיים בלי להחזיר אותנו גם לאשמת הניצולים של דון מול דון דרייפר האמיתי. לדעתי בניה לפרק הבא. המצתים והאש יחזרו.

  • rachel

    מה דעתך על השיחה בין סאלי לבטי, בה סאלי אומרת שמאוחר מדי לקיים את השיחה על הפרפרים והציפורים, וש"היא מאחרת"? אפרופו תחזיות – זו תחזית מעניינת.
    תודה.

    • לא חשבתי על זה, גם אפשרות, אם כי לדעתי לא לכך הייתה הכוונה.

  • meiravre

    כמות הקלוז'רים שניתכה עלינו בפרק הזה הייתה פשוט מדהימה: הרשי, גלן, SCDP, לאקי סטרייק, שיחת הנשיקה הראשונה של בטי עם סאלי, אפילו במלון של ג'ואן עם יגואר נזכרתי.
    לא כל כך ברור לי לאן זה הולך, אבל לפחות הכיוון חיובי.

    אגב:
    שני פרקים כבר בלי אזכור אש, נדמה לי.
    איזה מין דברים טובים התרחשו בדיוק בבית של דון? אולי הזוביזו.
    איפה דון-הבת? לא ראינו אותה מאז הקידום בתפקיד בעונה הקודמת, נדמה לי.
    ויחי החלומות של פגי.

    • "מייגן היקרה. הלכתי לקנות נורה. כשאחזור אוכל לראות אותך טוב יותר. באהבה, דון". היו להם שם זמנים יפים.

      גם אני תהיתי לגבי שחר. אירוני שהקידום שלה בסדרה משמעו הורדה דרסטית בדרגה שלה בסדרה.

  • miss bojarsky

    פרק יוצא מן הכלל וניתוח נהדר, כתמיד.

    בהמשך לשיר שליווה את הפרק הראשון של מחצית העונה, דון תוהה "האם זה כל מה שיש". הוא שואל את כולם על חלומותיהם אבל הקולגות שלו נותנים לו כתשובות חלומות שהוא כבר הגשים, הישיגים שכבר נמצאים על חגרותו (או הישגים שלא רלוונטיים לו) והוא מנסה להבין לאן הוא הולך מכאן. אותם הישגים לא הביו אותו אל המנוחה ואל הנחלה, אז מה כן? מה יעניק לו תוכן? מה יספק אותו?

    אני הרגשתי שבוויכוח עם המתווכת ועם מאת'יס, דון בעצם נוזף בעצמו, מטיף לעצמו לקחת אחריות על הכשלונות שלו ולתקן ולהצליח.

    אני לא חושבת שזה נכון, שכל מה שיש בדון זה המראה שלו וזה מה שהקנה לו את תהילתו. אין ספק שזה עזר, אבל דון בהחלט יודע למכור, בין היתר בגלל שהוא יודע לקרוא חדר ולקרוא אנשים ולדעת מה מתאים באיזו סיטואציה ולמי. בגלל זה לו הצליחה השורה של "אני לא מאמין שבא לכאן אחרי שהבכת עת עצמך" בעוד שמאת'יס נכשל איתה. מאת'יס לקח שורה של מישהו אחר שנראה לאנשים אחרים וחזר עליה כמו תוכי, במקום לפענח מה נכון לומר לאנשי פיטר פן. אני לא אתפלא גם אם המתכוות הצליחה בסוף למכור את הדירה תוך שימוש באסטרטגיה שדון נתן לה ופשוט הייתה גאה מכדי להודות שהוא צדק (אם כי הוא בהחלט גם טעה, כי אנשים לא מסוגלים לדמיין את הדברים שלהם בחלל ריק ובהחלט כדאי לעשות סטייג'ינג לדירה כדי למכור אותה).

    אלוהים, כמה שגלן גדל ורזה! אם שותפותיי לצפייה לא היו אומרות לי, לא הייתי מזהה אותו גם אני עד הרגע שבו סאלי גילתה לבטי מי הוא.

  • אז מה, הפרק לא הזכיר לאף אחד את תפקידו של ג'ון האם ברוק 30?

    • אוי, נכון!

    • miss bojarsky

      וואלה, לול!

  • Saturn

    פתיחת החצי השני של העונה האחרונה ממש חלשה וסיפקה עוד פרק די סתמי וללא פואנטה. מציגים את ה issue בתחילת הפרק ואז 40 דקות של לחזור על אותו הדבר.

    יותר מדי בעונות האחרונות הפרקים של מאד מן הם כאלה. אני מרגיש שהפרקים נכתבים כדי לאפשר כמה שיותר למעריצים לפתח תאוריות וניתוחים שונים ומשונים ולעשות חיבורים מסואבים ולנסות להוציא מים מהסלע בלמצוא משמעות שהם מיד משייכים לגאונותו של וויינר.
    היכן עובר הגבול? אני בספק ש75% מהקישורים שאנשים פה הם חלק מכוונת המשורר ונעשו ביודעין בדיוק כדי להעביר את המסר המדובר.

    ויש פרקים כמו זה שפשוט כולו היה גלוי, על פני השטח ושטחי. כל הדברים שקרו פשוט צעקו 'הקבלה לחיים של דון!' שום ניואנסים ושום כלום. חצי מהפרק חשבתי 'או, הנה עוד משהו שהמגיבים יקשרו'.
    רוג'ר מבקש נאום על עתיד החברה והצעדים הבאים ומה צופן עתידם – בדיוק כמו דון שלנו שנמצא באותה נקודה ומהרהר לאן עכשיו. בדיוק כמו שמכירת הדירה מאלצת אותו לחשוב. בדיוק כמו מה שהדברים שמתיס זרק לעברו גורמים לו לחשוב. בדיוק כמו שג'ואן נראה שמקבלת צוהר לעתיד טוב יותר. בדיוק כמו שב L.A. לו קרוב להפיכת חלום הקומיקס שלו למציאות (מה, אף אחד לא קישר בין האמרה של דון של 'לכתוב על נייר את החלום' לכך שהחלום של לו הוא כתיבה ואיור על נייר? שאפו לויינר!)

    דון מציב את השאלה בפני מספר דמויות אחרות בשאר הפרק וזהו.
    אני בעד שהסדרה תהיה יותר גלויה ומפורשת מאשר תצרף מוזר שצריך לקרוא תגובות כדי לנסות ולמצוא פואנטהמסרמשמעות הגונה אבל לא ככה. ואחרי הכל, לא החכמנו בתום ה47 דקות יותר ממה שהחכמנו 7 דקות בתוך הפרק, למעט הסיפור החביב של ג'ואן.

    ועדיין לא ראינו אינטראקציה בין דון לג'ואן. חבל.

© עידו ישעיהו