Archive for ינואר, 2015

לצפות עם דמעות בעיניים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 25/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות

שלמה ארצי. צילום: איתמר צוקרמן

פורסם לראשונה בוואלה

אחרי הספר והסדרה "לרקוד עם דמעות בעיניים" על תולדות תרבות המועדונים בארץ הקודש ו"אנשי המכירות" על תולדות הפרסום הישראלי, ממשיך ניסן שור בפועלו המבורך ונובר בנבכי התרבות הישראלית. הפעם הוא התפנה לעסוק הנושא הרחב והמעניין ביותר עד כה – הפופ הישראלי, בסדרה התיעודית החדשה שלו בערוץ הראשון, "מקום בצמרת". למרבה הצער התוצאה מפוספסת. מראש נמנעת הסדרה מלהצהיר הצהרות או לסמן לעצמה מטרה, וכך הטאגליין שמופיע בצמוד ללוגו של "מקום בצמרת" הוא "ששה פרקים על פופ ישראלי". לא "תולדות", לא "כרוניקה", רק הקורקטיות הלקונית הזו שנראה כי תכליתה למתן ציפיות.

מדהים עד כמה הסדרה, שהפרק הראשון שלה שודר אתמול, אינה אחידה ברמתה. כמו מאזניים שכל המשקל בהם נמצא על מטוטלת אחת, חציה הראשון של הסדרה מפוספס, לא ממוקד ולעתים אפילו משעמם. לעומת זאת חלקה האחרון הומה מכל מה שחסר עד אז: עומק, תהליכים, עונג.

שלושת הפרקים הפותחים – "זמר הפופ", "זמרת הפופ" ו"להקת הפופ" – חולקים מבנה תמטי ומציגים בהם בזה אחר זה זמרים, זמרות ולהקות, במקטעים ואנקדוטות שקשה לאתר קשר ביניהם מלבד העובדה שהם זמרים, זמרות ולהקות. את חלקם רק שומעים ברקע, אחרים אנחנו רואים על המסך, לפעמים בלי שנכתב במי מדובר. הסתמכות כמעט מלאה על עוצמתם של חומרי הארכיון.

את חלק מהאמנים האלה אנחנו פוגשים גם בהווה, כוכבי עבר שהיום הם פתרון בתשבץ וחיוני שיצירה כמו "מקום בצמרת" תגאל את זכרם. בימינו הם עסוקים במה שהחיים זימנו להם אחרי שכוכבם הועם – לפעמים מדובר במוסכניק או בחקלאי, פעמים אחרות בגימלאי בבגד ים חושף טפחיים, אבל כולם מתבקשים לעמוד מול המצלמה על רקע חייהם הנוכחיים ולשיר את אחד מלהיטיהם הגדולים. ישנה תחושה שהקטעים האלה נועדו לדכדך ולהדגיש את הדיסוננס בין קיומם העכשווי של אלה שנגעו בתהילה לבין עברם הנוצץ, את הקלות שבה אדם חוזר אל האלמוניות והנשייה, אבל התוצאה שלהם מקסימה. קולותיהם של רוב זמרי העבר עדיין צלולים למדי, חלקם בגילאים מופלגים, וכאשר הם שרים שוב ומאחוריהם פרוזאיות עולמם, נדמה דווקא שהאפרוריות נצבעת במשהו שלעולם יישאר חלק מהווייתם ומזהותם.

מוטי פליישר. צילום: איתמר צוקרמן

על אף החביבות אין תחושה שמשהו גדול יותר נבנה מהסגמנטים האלה, והבחירה בזכרים, נקבות והרכבים נדמית שרירותית ובעיקר ממש שגויה. כלומר, אם מדברים על ירדנה ארזי למשל, למה לחלק את פועלה כסולנית ואת חלקה בשוקולד מנטה מסטיק לשני פרקים נפרדים, ועוד כאלה שמתוארים באופן לא כרונולוגי? הפירוק הזה מוביל לכך שרוב הזמן בשלושת הפרקים הראשונים לא ברור מה הסדרה מנסה לומר ומהי נקודת המוצא שלה, ובאופן אירוני הקצב בהם לקוי עד מאוד.

הבעיה המרכזית ב"מקום בצמרת" היא העריכה. יש בה החלטות תמוהות, לפעמים על גבול המקוממות, גם במיקרו וגם במאקרו. הדבר שמטיל בה מום מן הרגע הראשון הוא החלוקה שלה לנושאים. במהלך הצפייה בשלושת הפרקים הראשונים נוצרת תחושה של חוסר, של ממד קריטי שאינו מקבל ביטוי.

הצרה המהותית היא שאין בשלושת הפרקים הללו שום התייחסות לעוסקים במלאכה עצמם. זה צורם במיוחד בפרק הלהקות המתאר כיצד הונדסו להקות הבנות מנגו וללדין, אבל בלי למנות בשמות של אותם מפיקים ממולחים שהגו ויצרו אותן (דבר שדווקא כן נעשה עם סקסטה באותו פרק, אגב), קל וחומר שבלי לשמוע אותם עצמם מספרים על האופן שבו עשו את מה שעשו. לאורך כל הסדרה אנו מקבלים הקשרים מעיתונאי תרבות, מה שמביא ליותר מדי להג מייגע שלא תמיד ברור על מה הוא מסתמך.

כך למשל העיסוק במיניות של זמרות הפופ – ורק שלהן, כמובן, כי אצל הגברים זה לא חשוב – הופך לאיזו תכלית. אין ספק שזמרות ישראל שמרו ברובן על פאסון תם וצחור, אבל הטיפול בנושא בסדרה גורם לו להישמע כאילו מדובר בדופי קריטי של הזמרות האלה, הדיון נעשה בשטחיות ורוב הזמן בא על חשבון המוזיקה עצמה. יתר על כן – פרק אחרי החפירה על המיניות, במסגרת העיסוק בלהקות, מוצגת באגביות תמונה פרובוקטיבית של שוקולד מנטה מסטיק עם פלחי עכוזה של רותי הולצמן מבצבצים בבגדים תחתונים. מה זה אומר על תזת המיניות? כלום, אין לכך התייחסות.

פחות מעניין לשמוע את אלה שתפקידם הוא להעיר, הרבה יותר מסקרן ומשמעותי לדעת מה הניע את אלה שידיהם יצרו את הדברים האלה. וכאן מגיע החלק השני והמוצלח של הסדרה. הפרקים "מוזיקה שחורה", "מאחורי הקלעים" ו"פופ ים תיכוני". מה שניתן היה לייחל לו בפרקים הראשונים מגיע אז, ובעיקר בפרק החמישי, שמציג את עבודתם של המפיקים וכל כך מענג עד שלא שמתי לב שהזמן עובר. זה היה פרק שהזכיר את סדרות התעודה המוזיקליות הגדולות של ה-BBC, כמו "ממשיכה לצעוד" על תולדות הפופ ו"רוקדים ברחובות" על תולדות הרוק.

בפרק אחד אנחנו מקבלים את החוסרים שהיו צריכים להופיע אצל הזמרים, הזמרות והלהקות – דיון על המעבר המוזיקלי מהתזמורות לסינתיסייזרים, אנקדוטות מקסימות דוגמת תקלה שמחקה את צלילי הפעמונים שקובי אושרת כל כך נלחם להשיג בתזמור של השיר "הללויה". אנחנו מתוודעים אל משפחת בוקובזה מרמלה ששלחה הררי גלויות למצעדי הפזמונים, ואף תייקה ואירכבה את התוצאות, שומעים על מעשה ההצלחה הגדולה שהשיגו יאיר ניצני ויזהר אשדות עם הרמיקסים שלהם לעפרה חזה (נושא שלגמרי היה צריך להופיע בפרק על הזמרות). לומדים סוף סוף מי היה האחראי ללהקת מנגו מאחורי הקלעים – יועד נבו, איש אתניקס (נושא שלגמרי היה צריך להופיע בפרק על הלהקות), ומי עמד מאחורי ללהקת ללדין – שי להב, איש מופע הארנבות של דוקטור קספר.

ששי קשת, אילנית, שלמה צח, אילנה רובינא. צילום: חנוך גינוסר

 

גם הפרקים האלה לא מושלמים. הפרק על המזרחית רחוק מלמצות את הנושא, ולעומתו פרק המוזיקה השחורה מיותר כמעט בכללותו. עם כל הכבוד לכושים העיבריים, להתכת ג'ז ותימנית ולמועדון הרגאיי "הסווטו", סדרה על הפופ הישראלי היא ממש לא האכסניה עבורם והשפעתם על הז'אנר אפסית. העובדה שהם ואמנים שוליים אחרים לאורך הסדרה תופסים זמן מסך יקר היא משונה ומבאסת, אבל מדובר בפרק מרתק דווקא בגלל שהוא עוסק בדברים פחות מוכרים, רק חבל שלא כסרט נפרד.

זה מצער במיוחד בהתחשב בפילים שנעדרים מהחדר: אם כבר חופרים בדברי הימים של הפופ הישראלי, הבחירה לא להתעסק אפילו קצת במלחמת המעריצות של ירדנה ארזי ועפרה חזה גובלת ברשלנות. וגם היא כאין וכאפס לעומת העובדה שאריאל זילבר, מזמרי הפופ הגדולים והמשמעותיים של ישראל, אפילו לא מאוזכר בששת פרקי הסדרה. איזו סיבה מתקבלת על הדעת יכולה להיות לכך? היו התעלמויות תמוהות נוספות, בעיקר ממה שקורה בעשור האחרון, מדודו אהרון ומשה פרץ, מהשפעת "כוכב נולד" ובית הספר רימון על הפופ העכשווי, ומרוני סופרסטאר, שמודרת אפילו מתוכנית על פופ ישראלי.

הלוואי שבעוד כמה שנים נקבל את "מקום בצמרת – העריכה המחודשת", שתטרוף מחדש את נושאי הסדרה ותגיש אותם על פי סדר הגיוני כלשהו, ותכלול עוד שניים שלושה אישים שיצירה המכבדת את עצמה אמורה לכלול אותם. כי אי שם בפנים מסתתרת סדרת תעודה מצוינת.

המלצת היום – ראשון

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 25/01/2015 בקטגוריה ‏כללי

האיגלס, מושבת הלהטוטנים האחרונה, פרק אחרון לגמרי של פרשויות סמויות, פרק אחרון לעונה של ליליהאמר, ג'יין הבתולה, אימפריה, המדריך לרוצח, אבא אמריקאי, חוק וסדר מדור מיוחד, הכוכב הבא, בייבי בום. שלל מהנכר: עונה שנייה וחדשה של מפרשים שחורים, עונה שמינית וחדשה של ג'ונתן רוס, סאטרדיי נייט לייב, הפעם בהנחיית בלייק שלטון.

בלוויין,
בכן תעו ב-22:05, מושבת הלהטוטנים האחרונה.
מאז שנות ה-70 מצאו קוסמים, אקרובטים, מפעילי בובות ואמנים רבים אחרים את ביתם במושבה קטפוטלי שבדלהי, הודו. המקום נראה לכאורה כמו סלאם הודי רגיל, אבל הפעילות האמנותית העממית הענפה והבלתי-פוסקת בו מייחדת אותו מכל השאר. בשנה שעברה הוציאה הממשלה צו המורה על פינוי התושבים, והסלאם אמור להימחק על ידי בולדוזרים לטובת הקמת גורדי-שחקים יוקרתיים. התושבים נאלצים להיאבק על הבית היחיד שהם מכירים, ותוך כדי המאבק הם לא זונחים לרגע את האמנויות הססגוניות שלהם. אלה הם הרגעים האחרונים של תרבות עממית הודית נושמת ומפעפעת, שנדרסת על ידי בעלי ההון.

בכבלים,
בערוץ 8 ב-23:00, האיגלס.
האיגלס, אחת הלהקות המצליחות ביותר אי פעם, שילבה רוק עם אלמנטים חזקים של מוזיקת קאנטרי וזכתה להצלחה פנומנלית, כיכבה במצעדי המכירות של שנות ה-70 ואף הפכה לסמל של התקופה. חבריה הגיעו למעמד של כוכבי על, ולזכותם עומד אחד מעשרת האלבומים הנמכרים בכל הזמנים: Hotel California. הסדרה מביאה את סיפורה של הלהקה וכוללת חומרי ארכיונים נדירים, קטעי וידאו מהופעות וסרטים ביתיים שנחשפים לראשונה, לצד ראיונות חדשים של חברי הלהקה ומוזיקאים בני דורם. התוצאה היא דיוקן מרתק המעביר את הקשר יוצא הדופן שבין האמנים, המוזיקה והאווירה הייחודית של שנות ה-70. שלושה פרקים בשידור יומי.

סרטים

בלוויין,
בכן 3 ב-22:00, טריינספוטינג.
סרטים שחייבים לראות. סרטו המסעיר של דני בויל על ניסיונותיו של מכור לסמים לצאת מאורח חייו ההרסני אך המפתה, זכה להצלחה עצומה בעולם ולמעמד קאלט מוצדק. הוא היה מועמד לאוסקר בפרס התסריט; הוקרן בפסטיבל קאן; מוקם במקום העשרים ברשימת הסרטים הבריטים הטובים ביותר של כל הזמנים של מכון הסרטים הבריטי, וה-154 ברשימת 250 הגדולים של אתר IMDB; היה הסרט הבריטי הרביעי המרוויח בכל הזמנים. עם יואן מקרגור ("סיפורי דגים"), רוברט קארלייל ("ללכת עד הסוף"), קווין מקיד ("האנטומיה של גריי"), קלי מקדונלד ("אימפריית הטיילת").

ולא לשכוח:
הכוכב הבא בערוץ 2 ב-21:00.
בייבי בום בערוץ 10 ב-21:00.
ג'יין הבתולה בכן דרמה ב-21:15.
המדריך לרוצח בחם 3 ב-21:30.
אימפריה בכן דרמה ב-22:00.
פרק אחרון לגמרי של פרשויות סמויות בכן פעולה ב-22:00.
חוק וסדר מדור מיוחד 14 בערוץ 1 ב-22:45.
פרק אחרון לעונה של ליליהאמר 3 בכן או ב-22:50.
אבא אמריקאי 9 בחם 3 ב-23:40.

יש לכם המלצות משל עצמכם? אז תמליצו.

בנות 4.02: לעורר

פורסם ע"י ‏נטליה ירמין‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "בנות" עונה 4 פרק 2

Girls - 04x02 - Triggering

בכל עונה של "בנות" ישנו פרק אחד שברובו סובב סביב מעלליה של האנה. בדרך כלל הפרק הזה מגיע מאוחר יותר בעונה, אך הפעם יצא שהפרק השני בעונה הנוכחית יהיה זה שמתרכז בדמותה בלבד. או לפחות הראשון מביניהם.

הפעם אנו פוגשים את האנה בימיה הראשונים באוניברסיטת איווה. לבד לחלוטין אך מלאת ביטחון, האנה מחליטה לגור בדירת פאר הרבה יותר גדולה ממה שהיא צריכה, ולאכול ענבים כחטיף. עם זאת, בערך כמו שאנחנו יוצאים לסופשבוע בצפון ובהתחלה מתלהבים ושוקלים ברצינות לעבור לפריפריה ולהוביל מהפכה, ואז לקראת הערב של היום הראשון מתחילים להתגעגע לחברה האנושית, כך בדיוק גם הגיבורה שלנו. איווה, מסתבר, איננה מרגשת כמו החיים בניו יורק.

כמצופה, כפי שאיווה אינה לגמרי מתיישבת עם אופיה של האנה, כך גם האנה איננה מתאימה לסובביה. התוצאה, שניכרת במיוחד במהלך שיעור הכתיבה הראשון אליו היא מגיעה, כמובן מביכה וקשה לצפייה, ולמרות זאת עבורי הייתה בדיוק מה שחשבתי שתהיה. אני מאמינה שגם צופים קבועים אחרים של הסדרה לא נרתעו מהמבוכה הזו, שהייתה צפויה אך בה בעת גם מספקת במידה מסוימת, שכן ישנו סיכוי קטן שהיא החלה לסלול את הדרך לעבר שינוי בנקודת מבטה של האנה. אבל בואו לא נעלה את הציפיות יותר מדי, כי בכל זאת אין לדעת כמה עונות הסדרה עוד תימשך.

לאחר שביססנו את העובדה שהאנה מרגישה לגמרי לבד ולאף אחד לא אכפת, מגיע אלייז'ה להציל את היום. לא ברור למה הוא החליט פשוט להגיע או איך (טיסה של שעתיים וחצי מפרידה בין ניו יורק לאיווה, רק אומרת), כיצד ידע איפה היא גרה, או מה בדיוק יקרה כשהוא יעזוב, אבל הוא היה שם בלי חולצה, עם שיער ערווה חדש והרבה מצב רוח. בהתאמה, בערך בשבע הדקות האחרונות של הפרק מוצגים האנה ואלייז'ה בעודם מוציאים את המיטב מהחיים המשמימים במדינה השקטה במידווסט האמריקאי.

אלה אולי המאפיינים החזקים והמהנים ביותר של הסדרה. כשיש מסיבה, הולכים עד הסוף. וזה מנחם ומרגיש טוב, כי בניגוד לחיי היומיום של האנה או כל אחת מהבנות האחרות המאופיינים בכל כך הרבה עמימות, חוסר ביטחון, בלבול, חרדה, וכל שאר הרגשות הכיפיים שבאים ביחד עם שנות העשרים שלכם, כשחוגגים, all hell breaks loose. כשזה מגיע לאינטרקציה חברתית, לפחות, המסיבות הן אלה שבהן הדמויות הן הכי אותנטיות, בהן האנה כבר לא צריכה להתעסק באיך להתנהג או במה חושבים עליה. היא פשוט משחררת לגמרי, בדיוק כמו במשפט האלמותי "dance like nobody's watching".

אחרי החוויה הזו לא ברור לאן אנו חוזרים. אלייז'ה כמובן לא יכול לעשות עליה בייביסיטר לנצח, והאמת היא שיש קצת רמאות בתמיכה מתמשכת מצדו. הערב המשותף היווה תזכורת לכך שלא הכל אבוד, אבל הגיע הזמן שהאנה תתחיל להתמודד עם החיים בצורה יותר עצמאית. זה כמובן נאמר בערך מתחילת הסדרה, אבל הדף החדש הזה, ההזדמנות הזו שקיבלה האנה, גדולים מכדי לזרוק אותם לפח כמו כל דבר אחר שהיא ניסתה לעשות במשך העונות הקודמות. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם היא תפרוש מתוכנית הכתיבה ותשוב לניו יורק בידיים ריקות, עבורי זה יהיה שברון לב עצום. וגם אם יש סיכוי לא קטן שזה באמת מה שיקרה, ולו רק בשל העובדה שלא ניתן לנהל עונה שלמה על רקע היותה של הגיבורה הרחק ממרכז ההתרחשות, יש בי עדיין תקווה שמשהו שם (לפחות משהו קטן, אלוהים, תנו לנו משהו) אולי יעבוד.

באשר לקונספט הזה של פרקים הסובבים אקסקלוסיבית סביב האנה – האם זה אומר שמילאנו את המכסה לעונה או שמא מצפים לנו פרקים נוספים באותו סגנון בהמשך? אני חייבת להודות שלא הייתי מתנגדת לעוד כאלה. כי בין אם הסיבה לכך היא שתשומת הלב מופנית לדמות אחת בלבד ובין אם לינה דנהאם הכי טובה כשהיא כותבת את עצמה, הפרקים שהם האנה-centric תמיד מתגלים לדעתי כיותר מורכבים ומעניינים מהרגיל. חוץ מזה, לאחרונה כל הפסקה מהחיים המדכאים של מארני/שוש/ג'סה היא מבורכת.

וכמובן המסר הכי חשוב מהפרק, Get Low של ליל' ג'ון? עדיין ללא ספק שיר המסיבות האולטימטיבי.

המלצת היום – שבת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כללי

רכבת הקרח, הגולדברגים, סוכריות, אני עצמי ואמא שלי, שומרי האגדות, שביתה, כוח, אחוזת דאונטון, The Fall, גלי, בחורה חדשה, המירוץ למיליון, שני גברים וחצי, משפחה מודרנית, NCIS, המפץ הגדול.

שלל מהנכר: Constantine, גרים, גלי, חשיפה לדרום, באנשי, Real Time With Bill Maher, מרק הוליוודי, 12 קופים, Helix, גרהם נורטון, QI.

בכן קומדיה ב-18:40, הגולדברגים.
עונה שנייה וחדשה.

בערוץ 1 ב-21:00, שביתה.
ב"חיפה כימיקלים דרום" מתקלחים לפעמים במים קרים. זה נשמע אבסורד, אבל במפעל, המייצר 70 אחוז מתצרוכת חנקן האשלגן העולמית, לעתים אין מים חמים במקלחות. לכן קורה שהפועלים הולכים הביתה בלי להתקלח. כשניסו לומר למנהלים שאולי אפשר לעשות משהו בנדון, התגובה הייתה תמיד אותה תגובה: "לא מוצא חן בעיניך – הנה השער! אתה יכול ללכת". בכל פעם כאשר פנה עובד למנהל עבודה ואמר "יש לנו בעיה", גם אז ניתנה אותה תגובה: "מי זה אנחנו? פה אין אנחנו! תגיד: לי יש בעיה! אם עוד פעם תגיד אנחנו – הנה השער!". היחס הזה גרם לעובדים לחיות בתוך תחושת השפלה יום יומית. בסופו של דבר, הרצון לקבל יחס אנושי, הרצון לומר "אנחנו!", גבר על הפחד העמוק שהמנהלים כה התאמצו להחדירו. עמרם בן סימון, עמרם פרטוש, אסי קסוקר, יעקוב בוקובזה, דודו ביטון וחבריהם לא ביקשו העלאה במשכורת – הם רק רצו שיותר להם לומר "אנחנו" במקום "אני", לקבל יחס הוגן יותר, לקבל נימוקים מההנהלה על פיטורים שרירותיים שהיו שגרה מקוללת במפעל. לשם כך הם החליטו להתאגד ולהקים ועד עובדים. זה סיפורם של עובדים שניסו להיאבק בבעל ההון ובשיטה הכלכלית החדשה, כי כל רצונם הוא להיות עובדים מאוגדים בעלי זכויות, ולא עובדים עבדים. במאים: אסף סודרי ואמיר טאוזינגר.

סרטים

בלוויין,
בכן 5 ב-17:45, שומרי האגדות.
פנטזיה קסומה המבוססת על ספרו של הסופר, המאייר והאמן האמריקני, וויליאם ג'ויס. כשמלך הסיוטים מחליט להציף את העולם באפלה, מתאחדים סנטה קלאוס, פיית השיניים, ארנב הפסחא ואיש החול ונער השלג, ג'ק, ויוצאים למשימת חייהם לעצור את האופל ולהגן על ילדי העולם בעזרת החברות, האמונה והקסם. עם קולותיהם של כריס פיין, ג'וד לאו, יו ג'קמן, אלק בולדווין.

בכן קולנוע ישראלי ב-22:00, סוכריות.
סרט גנגסטרים ים-תיכוני, אפל ושופע בכוכבים. סלאח (מכרם חורי) סוחר ערבי ישראלי, שואף להביא אושר לילדי המגזר הערבי בישראל באמצעות פתיחת רשת חדשה של חנויות ממתקים. לכך מתנגד טייקון ישראלי בשם קלאוזנר (שמואל וילוז'ני), העומד בראש 'החברה' – תאגיד ישראלי השולט בשוק הממתקים הישראלי, ונוטר לסלאח על המהלך העסקי הקודם שלו: השתלטותו על שוק הקפה הטורקי המקומי והפקעתו מידי החברה. בתוך כך משתלב גם משולש רומנטי שכולל את עמנואל הצולע (מנשה נוי), קלאודיה הצרפתייה (שרה אדלר) ובעלה הגרמני שהוא בנו של פושע נאצי. המאבק על השליטה בשוק הממתקים מידרדר במהירות לאלימות ברוטאלית בינלאומית שסופה מרחץ דמים חסר תוחלת. גם עם מוני מושונוב, עזרא כפרי. ביים יוסף פיצ'חדזה ("לנגד עיניים מערביות", "בסמה מוצ'ו", "שנת אפס") (ישראל, 2013).

בכן 2 ב-22:00, רכבת הקרח.
סרטו השאפתני ועתיר שבחים של הבמאי בונג ג'ון-הו הוא מסע אפל, אלים ומדהים עם תקציב ענק, צילומים מרהיבים ושחקנים שהולכים מעבר לגבולות המסורתיים שלהם בעולם הקולנוע. בעתיד הלא רחוק כדור הארץ נכנס לקיפאון תמידי. היחידים ששרדו הם אלו שהצליחו לעלות בזמן על רכבת הקרח, רכבת שחוצה את כל העולם בנסיעה מתמדת, ובכך שומרת על חום מספיק לקיום חיים. אולם לא כל הנוסעים שווים – העניים מצטופפים באחורי הרכבת, והעשירים חיים חיי מותרות בקדמתה. בחור צעיר מהחלק האחורי מחליט להמריד את שאר התושבים ולהתקדם קדימה אל עבר הקטר, שם נמצא האיש ששולט ברכבת ואחראי למצבם העגום, אולם הדרך לשם רצופה סכנות שונות ומפתיעות. עם כריס אוונס ("קפטן אמריקה"), טילדה סווינטון, ג'יימי בל ("בילי אליוט"), ג'ון הארט, אוקטביה ספנסר, סונג קאנג-הו ("שלום לנוקם").

בכן 3 ב-22:00, אני, עצמי ואמא שלי.
סרטו האוטוביוגרפי של הקומיקאי הצרפתי, גיום גאליין, שהיה לאחד הסרטים המצליחים בצרפת, וזכה בשני פרסים בפסטיבל קאן ובפרסים החשובים של הסזאר. סיפור התבגרותו של גאליין מתואר דרך נקודת מבטו עם דגש על יחסיו המורכבים עם אמו השתלטנית, בזמן שהוא מחפש את זהותו המינית ואת דרכו בעולם. גם עם דיאן קרוגר ("ממזרים חסרי כבוד").

ולא לשכוח:
בחורה חדשה 4 בכן קומדיה ב-18:15.
המפץ הגדול 8 בכן קומדיה ב-19:05.
משפחה מודרנית 6 בכן קומדיה ב-19:30.
שני גברים וחצי 12 בכן קומדיה ב-19:55.
גלי 6 בכן דרמה ב-20:00.
שני פרקים ברצף של בונז 9 באזור חם ב-20:15.
אחוזת דאונטון בכן או ב-20:20.
המירוץ למיליון 4 בערוץ 2 ב-21:00.
NCIS 11 באזור חם ב-21:45.
כוח באזור חם ב-22:30.
The Fall 2 בכן או ב-22:45.

יש לכם המלצות משל עצמכם? אז תמליצו.

הפלאש 1.10: נקמת הנבלים

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "הפלאש" עונה 1 פרק 10

ממתינים לטלפון מראלף באקשי

ממתינים לטלפון מראלף באקשי

המשך…

תגיות:

גות'אם 1.12: מה שהציפור הקטנה לחשה לו

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "גות'אם" עונה 1 פרק 12

"שאל אותי שוב על הסיום של 'דקסטר' ותגלה מה למדתי ממנו."

"שאל אותי שוב על הסיום של 'דקסטר' ותגלה מה למדתי ממנו."

המשך…

תגיות:

על מה אתם מסתכלים?

פורסם ע"י ‏אריאל נורה כהן‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות

Looking 2"לוקינג" מנסה לצייר מצג אותנטי של חיי הלטה"בים בארה"ב. עכשיו תחליפו את "אותנטי" ב"מטעה" ואת "להט"בים" בהומואים צעירים ויפים (ולסבית לכסת"ח), וקבלו את הסדרה שהיא הכל חוץ מגרסת הגייז ל"בנות".

בואו נודה בזה – צריך ביצים, ולא רק במובן המילולי, כדי לנסות ליצור סדרת דרמה הומואית שמאוגפת משני צדדיה על ידי "בנות" בעלת הקונספט הדומה מחד, ו"הכי גאים שיש" הקלאסית והלהיטית מאידך. עצם הניסיון, שמתרחש על רקע מציאות טלוויזיונית לא סובלנית בעליל, ראוי להערכה. אחרי החיזוק החיובי הזה צריך להודות על האמת – אם הסדרה הזו שואפת להראות את הומואי דור ה-Y האמריקאי מנקודת מבט אותנטית, היא נוחלת כישלון צורב.

זה כמובן לא אומר שהסדרה לא שווה צפייה. היא מעניינת ושנונה, הגיבורים עוברים תהליכים אמינים והפרק הראשון של העונה השנייה, לכל הפחות, זורם כמו צ'ייסר נוסף כשאתה כבר מחוק (עלילה במסיבת יער שאליה מכוונת פיה בדראג עם סמים? קניתי). עדיין, נדמה שהפוטנציאל לומר משהו גדול יותר דווקא דרך הדברים הקטנים, זה שמגולם באופן כה נפלא ומדויק ב"בנות" – לא ממומש כלל, למרות שלכאורה זה בדיוק הייחוד של הסדרה הזו. אם האנה, שושנה, מרני וג'סה משתכרות ומשתינות ללא התנצלות על מצג השווא של החלום האמריקאי כפי שהוא מגולם ב"סקס והעיר הגדולה", התחושה היא ש"לוקינג" לא מצליחה לתת תמונה עמוקה יותר, דמויות מרתקות יותר או אותנטיות עלילתית כללית ביחס ל"הכי גאים שיש", שהצל שלה קיים באופן שקשה להתכחש אליו (למרות כל ההבדלים).

העונה נפתחת כשהחברים הטובים מסן פרנסיסקו פטריק, אוגוסטין ודום, מחליטים לברוח קצת מחייהם האבודים. פטריק מנסה להכחיש את העובדה שיש לו בעיה מוסרית גדולה עם הרומן הסוער שהוא מנהל עם הבוס התפוס שלו, אוגוסטין מתאושש (או ליתר דיוק, לא מתאושש) מפרידה כואבת ודום מתמודד עם קשר חדש ושונה. החבר'ה נוסעים לחופשה בבקתה בסביבה יערית שכוחת אל, ולמרות שזה נשמע כמו התחלה של סרט אימה, האירועים מובילים אותם למסיבת יער לילית, מינית ורווית חומרים כאלה ואחרים – מה שדווקא מזכיר לפרקים ז'אנר אחר של סרטים.

החוויות שעוברות על הדמויות, בפרק ובכלל, היו יכולות להיות משמעותיות עבור הצופים, כי מי בעצם לא יכול להזדהות עם לב שבור. יש רק בעיה אחת – כולם יפים, כולם לבנים. כולם צעירים. כולם מוצלחים. כולם מסודרים. כולם שנונים. לכולם יש גוף לא "רגיל" – שעונה על סטריאוטיפ הומואי כלשהו (הרזה והשרירי, השרירי וה"דב"). יש גם לסבית אחת לגיוון. במילים אחרות, לא רק שהם לא מייצגים שום דבר ואף אחד (ואולי גם לא מתיימרים, שזה בסדר) – החיים שלהם כל כך תלושים מהמציאות שלפעמים קשה שלא לתהות מתי יש להם זמן להתעסק בכל מערכות היחסים האלה. כמובן שזה משהו שאפשר לומר על כל סדרה – אבל רק פה זה בולט ברמה שבה המחשבה הזו הופכת לקצת יותר מדי מודעת.

האם רגשי הנחיתות האישיים שלי מניעים את הדעה הזו? אולי. אני לא חי חיי קהילה נוצצים, לא מתעסק במערכות יחסים שני שליש מהיממה ולא מתבשם מקצב האמרות השנונות של עצמי שלוש פעמים ביום. אבל בעצם, מי כן? גורם הזדהות הוא חלק טבעי מההנאה שבסדרות, ותסריטאים מתוחכמים יודעים לגרום לך את התחושה הזו גם ואפילו במיוחד כשאתה לא מחבב דמות מסוימת. כולם הרי שונאים את מרני מ"בנות" – האבודה, המעצבנת ולפעמים גם די סתומה, לטס פייס איט. פה טמון הקסם – היא אמיתית. קל לדמיין אותה. קל להבין אותה. היא חברה של אחות או אחות של ידידה של כולנו. האם קל באותה הרמה להזדהות עם הגייז הנאים שלא מסוגלים להרפות ולהיות קצת טיפשים, רגילים, לא מפלסטיק – אפילו לא לרגע אחד (ולא, הרפתקאות האלכוהול והסמים של אוגוסטין לא אמינות מספיק)? התשובה שלילית. כמו הציור בבקתת העץ של מאהבו של דום, שכולם מסתכלים עליו במבוכה ולא כל כך יודעים להגדיר את הרגשות המעורבים שהוא מעורר בהם – כך אני מביט בקריקטורות הגייז האלה ולא כל כך מבין מה הן אמורות לייצג.

"לוקינג" בעונתה הראשונה וכעת גם בשנייה מעבירה אותי תהליך די מעניין – אני קצת מוקסם, אחר כך מקנא, בהמשך חש תסכול על כך שאלו ממש לא חיי ובסוף – מבין שאלה לא ממש חייהם של אנשים, לפחות לא בישראל, ומתנחם. זה המתכון המובטח לצפייה כיפית – אל תצפו לאותנטיות. אפילו לא אם אתם שומעים את צליל ההתראה של הודעה חדשה בטינדר ובעצם מסתבר שזה מהנייד של אחת מהדמויות ולא שלכם. קרה לי.

תגיות:

אימה אמריקאית 4.13: המסך יורד

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימה אמריקאית: פריק שואו" פרק 13, סוף העונה

American Horror Story - 04x13 - Curtain Call

המשך…

גאלבנט 1.05-06: גבירת מבוכים ודרקונים

פורסם ע"י ‏יהונתן צוריה‏
בתאריך 24/01/2015 בקטגוריה ‏כללי

ספוילר "גאלבנט" עונה 1 פרקים 5-6

Galavant - 01x05 - Completely Mad... Alena

אם זה מה שקורה כש"גאלבנט" מנסה את ידה בעלילה, אז אני מוכן לבטל את המינוי שלי ל"קידום עלילה שבועי". לא שהתקדמות בעלילה לא הייתה מעניינת, אלא פשוט שלעזאזל עם זה, לא באתי לכאן בשביל גורל הדמויות – באתי לצחוק ולשמוע שירים טובים ושני הפרקים האלה סיפקו מעט מדי מהדברים האלה.

החלק המוזר הוא שנראה כאילו היה דווקא פוטנציאל. ווירד אל וריקי ג'רווייס הגיחו בפרקים ולמרות שאפשר להגיד עליהם כל מיני דברים (בייחוד על ג'רווייס והזחיחות הבלתי נסבלת שלו), להצחיק הם יודעים ובגדול. אבל הפרק לא באמת רצה שהם יעשו משהו אלא העדיף להשאיר אותם עם שתי שורות ושיר לא זכיר במיוחד.

נראה ש"גאלבנט" מתכננת סיום גדול, ואני בהחלט אצפה בו – אבל סוף המערכה השנייה הזאת היה חלש במיוחד ונשען על מספר בדיחות בודדות שחזרו על עצמן במהלך הפרקים, וכל השירים נראו סובבים סביב אהבה: השיר בין הטבח והמשרתת, בין גאלבנט למדלינה ובין גאלבנט לאיזבלה. כן, היו שני שירים לג'רווייס וינקוביץ' – אבל הם הרגישו כל כך פילר. וכך גם שני הפרקים האלה – למרות שעלילתית היו בהם התרחשויות חשובות, הקומדיה שבהם הרגישה כמו פילר בזמן שאנחנו מחכים לדברים הגדולים באמת שיקרו בפרקים הבאים.

נותר רק לקוות שכך יהיה ושהסדרה לא תחרבש את הסוף שלה, כי ההתחלה שלה הייתה טובה מאוד ומגיע לה סוף תואם.

הערות לסיום:
* לכל מי שחושש לגבי קול השירה של ריקי ג'רווייס – לא לדאוג, זכרו שג'רווייס היה חלק מצמד מוזיקלי בשנות ה80!

* השיר של מדליין לגבי "אני הכי טובה לעצמי", הזכיר בצורה חשודה מדי את "בחור כמוך" מ"הגיבן מנוטרדאם". לקראת הסוף הוא השתנה לחלוטין, אבל כל ההתחלה הייתה קרובה מדי בשביל סדרה שתלויה בשירים שלה.

* סצנה אחת נהדרת בכל זאת: המלך ריצ'רד תופס את גאלבנט ומנסה להיות מגניב תוך כדי.

המלצת היום – שישי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 23/01/2015 בקטגוריה ‏כללי

עמק האושר, ג'ק ריצ'ר, רובוקופ, סוף שבוע בפריז, של מי השורה הזאת בכלל, שקרניות קטנות, חידושי העולם העתיק, היהודים באים, הכל הולך, כך היה, זאב צעיר.

שלל מהנכר: ראסל דיוויס השיק אתמול פרויקט מטורף בטלוויזיה הבריטית עם שלוש סדרות חדשות וקשורות זו לזו בנות שמונה פרקים – האחת בערוץ 4, השנייה בערוץ הבן המיועד לצעירים E4 והשלישית ברשת.
Cucumber – שש עשרה שנה אחרי שעשה דבר דומה ב"קוויר בעיר", חוזר דיוויס לחקור את חייהם ומערכות היחסים של גייז במנצ'סטר במאה ה-21 עם הדרמה החדשה הזו. כאשר גבר בן 46 וחברו הסובל יוצאים לדייט מהגיהנום, הכל משתנה.
Banana – עוד סדרה שעוקבת אחרי היבטים של חיי הלהט"בים. לדין בן ה-19 יש עבודה, דירה וחיי מין בריאים, אבל הבעיות בכל זאת מגיעות אליו.
Tofu – סדרת רשת קלילה ותיעודית הסוקרת את חייהם של גייז בני עשרים ומשהו בעיר.

ובנושאים אחרים: David Attenborough's Galapagos, סדרת טבע חדשה בת שלושה פרקים, והפעם מגיע סר דיוויד אנבורו אל איי גלפגוס על חייהם הייחודיים. Backstrom, דרמה קומית פרוצדורלית של רשת פוקס המבוססת על סדרת ספרים שבדית. ריין ווילסון (דווייט מ"המשרד") מככב כבאקסטרום, בלש ישיר וגס רוח בעל נטייה להרס עצמי. יצר את הסדרה הארט הנסון, יוצר "בונז".

בנוסף פרקים אחרונים של Bad Judge ו-A to Z, פרק אחרון לעונה של The Taste, וגם Crims, Death in Paradise, The Book Of Negroes, פורטלנדיה, ארצ'ר, Lucas Bros Moving Company, Never Mind the Buzzcocks, ממי, שני גברים וחצי, אלמנטרי, הורים במשרה מלאה, אמריקן איידול, פרויקט מסלול: נבחרת הכוכבים, הרפתקאות פין וג'ייק (Adventure Time).

בכן בולמוס ב-VOD, עמק האושר.
זה עלה כבר אתמול ושכחתי – דרמת מתח של ה-BBC, אחת הסדרות המדוברות של השנה וכוכבת קבועה ברשימות הסדרות הטובות של השנה. את הסדרה יצרה סאלי ווינרייט ומככבת בה שרה לנקשייר בתפקיד קת'רין, סמלת משטרה חזקת אופי וסבתא חד הורית, שמתקשה להתגבר על ההתאבדות של בתה. כשהיא רואה ברחוב את האיש שהיא סבורה שאנס את בתה וגרם לה להתאבד היא מחליטה לחפש אותו באובססיה, מבלי לדעת שהוא עומד מאחורי פרשיית חטיפה שהשתבשה. ראיתי את שלושת הפרקים הראשונים והיא מוצלחת בהחלט.

סרטים

בלוויין,
בכן 1 ב-21:30, סוף שבוע בפריז.
דרמה של רוג'ר מיטשל, במאי "נוטינג היל". זוג נשוי בגיל הזהב חוזר לעיר האורות, פריז, שלושים שנה לאחר ירח הדבש שלהם, במטרה לעורר מחדש את הרומנטיקה שדעכה עם השנים. הטיול מספק להם שלל רגעים מצחיקים ומרגשים, אך גם כואבים, כאשר הצטרפותו הלא מתוכננת של חבר ותיק לחופשה הרומנטית יוצרת לחצים ובלבול. עם לינדזי דאנקן ("כל הזמן שבעולם"), ג'ים ברודבנט ("יומנה של ברידג'ט ג'ונס"), ג'ף גולדבלום.

בכן 4 ב-22:00, ג'ק ריצ'ר.
אקשן בכיכובו של טום קרוז, מבוסס על סדרת ספרי הפשע הנודעת של לי צ'יילד. ג'ק ריצ'ר הוא חוקר לשעבר במשטרה הצבאית שחיי בבדידות ומתחת לראדר ומופיע רק כשיש בו צורך. הוא ידוע ביכולתו הפנומנלית לאבחן דברים, לתרום לחקירות שמסתעפות ולטפל באופן יסודי ביותר באשמים. כאשר בעיירה קטנה בלב ארצות הברית מתרחשת תקרית ירי קטלנית בה נהרגים חמישה קורבנות, המשטרה ממהרת לעצור חשוד במקרה, צלף צבאי מיומן שטוען כי הוא חף מפשע. ריצ'ר, שמכיר אותו מהעבר, מעוניין לעזור לו וחובר לעורכת הדין של הנאשם במטרה להוכיח את חפותו. גם עם רוברט דובאל, רוזמונד פייק ("נעלמת"), ורנר הרצוג.

בכבלים,
בזהב חם ב-22:00, רובוקופ.
גרסה מחודשת לסרטו של פול ורהובן מהאייטיז, מותחן מדע בדיוני עתיר תקציב המגולל את סיפורו של אלכס מרפי (ג'ואל קינמן, "טעון הגנה"), שוטר מצטיין שהוא אב ובעל למופת, שנפצע בפעילות מבצעית ומשתקם כחצי רובוט בדטרויט בשנת 2028. סמואל ל. ג'קסון מגלם בתפקיד אורח איש תקשורת מניפולטיבי המשוחד לטובת תאגיד אומניקורפ יצרן הרובוטים. גארי אולדמן הוא המדען שמחזיר לחיים את גופו של מרפי. גם עם מייקל קיטון, אבי קורניש.

ולא לשכוח:
שני פרקים ברצף של זאב צעיר 3 בחם 3 ב-16:30.
שקרניות קטנות 5 בחם 3 ב-17:55.
כך היה בערוץ 1 ב-18:00.
חידושי העולם העתיק בערוץ ההיסטוריה ב-18:00.
היהודים באים בערוץ 1 ב-21:30.
הכל הולך בערוץ 2 ב-21:30.
של מי השורה הזאת בכלל בערוץ 1 ב-23:35.

יש לכם המלצות משל עצמכם? אז תמליצו.

© עידו ישעיהו