תני לי דקה להתרגל אלייך שוב

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/12/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים


פורסם לראשונה בוואלה

ב-4 בינואר 2012 עלתה הסדרה "תא גורדין" על מסכי yes, דרמת מתח וריגול מצוינת בכיכובם של רן דנקר ומוני מושונוב. היא עקבה אחרי דיאנה ומיקי גורדין, שעלו לארץ מברה"מ בשנות התשעים והכו שורשים בישראל, אבל אחרי כל הזמן הזה עברם שב לרדוף אותם כאשר המפעיל שלהם צץ על סף דלתם ודרש לשאוב גם את בנם לסיפור. אייל גורדין, בנם הצבר, קצין מעוטר, מצול"ש ומצולק, נדרש להחליט אם לבגוד בהוריו או במדינתו.

הנה מספר דברים שקרו מאז שהחלה העונה הראשונה של "תא גורדין" ועד עכשיו:
* שודרו שתי עונות של "האמריקנים", דרמה המתרחשת בשנות השמונים ועוקבת אחר סוכני קג"ב הנטמעים בארה"ב כזוג נשוי עם שני ילדים, על מנת לרגל אחריהם. העונה השנייה, ובעיקר סופה, עסקו בדיוק במה שמתארת "גורדין" – מה קורה כשאמא רוסיה תובעת את ילדיך. העונה השלישית מגיעה ממש בחודש הבא.
* הזכויות לעיבוד אמריקאי ל"תא גורדין" נרכשו על ידי רשת NBC שהפיקה לה פיילוט בשם "M.I.C.E", שינתה את השם ל-"Coercion", לא הזמינה לבסוף סדרה מלאה, הזמינה שוב פיילוט חדש שנה אחרי כן תחת השם "Allegiance" שצפוי להגיע בחודשים הקרובים אל המסכים בארה"ב.
* הכנסת ה-18 נפלה התפזרה תשעה חודשים לפני זמנה, נערכו בחירות לכנסת ה-19. יאיר לפיד כיכב.

הנקודה ברורה, וזה עוד מבלי שנכנסנו לכל הדברים שפוטין עשה בכמעט-שלוש שנים מאז ששודרה העונה הראשונה של "תא גורדין". העיכוב בין עונה לעונה בסדרות ישראליות אינו חדש, זו טיבה של תעשייה לא עשירה במיוחד, אבל נדמה שאין נפגעות גדולות יותר מכך מאשר סדרות מתח. נפתולי העלילה בהן קריטיים למה שקורה על המסך. לו היה פרק שמסכם את העונה הראשונה חיינו היו קלים יותר וצפייתנו מיודעת יותר, אבל לא היה, ולכן הצפייה בפרק הראשון הייתה רצופה אמירות של "אה, כן, זה ההוא מהזה", ו"רגע, הוא לא מת?".

מה שכן, העונה השנייה מתמודדת בפיקחות יחסית עם הזמן הרב שחלף: גם העלילה קופצת בזמן. אנו מוצאים את הדמויות במקום שונה לחלוטין מכפי שהיו, חלקן לא התראו זו עם זו מאז סוף העונה הקודמת, כך שמן הסתם ייתכנו לנו השלמות פערים והעלאות זכרונות. מצד שני, אולי בגלל הזמן החולף ואולי בלי קשר, פתיחת העונה החדשה נבדלה מהראשון של קודמתה – היא היתה חסרה את ההתרגשות וגם את היכולת לעשות הכל באופן אינטליגנטי, מינורי יחסית וכמו-אגבי, שהפך אותה לאלגנטית למדי. האלגנטיות הזו קצת נעדרה הפעם (ספוילר קל לפרק הראשון), מה שהגיע לשיא עם קרב יריות בסופו של הפרק – כלומר לא סתם אקשן, אלא כזה שהורג את שני הניצבים שמעולם לא ראינו לפני כן, ומותיר את השלוש החשובות בניסיון להשאיר אותנו במתח עד הפרק הבא.

ובכן, כולנו צפינו ב-"24", צפינו ומיצינו, ו"גורדין" הזכירה אותה יותר מאי פעם – גם מרווחי זמן גדולים בין עלילות העונות, גם פוליטיקה משרדית כבדה + חפרפרת, ולבסוף גם אקשן שבסופו הגיבור נותר עומד. כל אלה הותירו תחושה מעט מסורבלת וקלישאתית בסדרה שחלק גדול מכוחה נבע מהמקוריות ומהרעננות שלה.

יחד עם זאת, ואולי זוהי עדות לקונספט החזק של "תא גורדין", אפילו כך פרק פתיחת העונה היה יעיל ומהנה לצפייה. ז'רגון הריגול והביטחון עדיין נשמע אמיתי ונכון ככל שאנו ההדיוטות יודעים, סצינת הפתיחה האכזרית שבה נטבחת משפחה – האמא באופן מבעית במיוחד – היתה מקצועית להפליא, הטוויסט שבו מתגלה המניע של העובדת הסוציאלית היה חכם, והסיפור המרכזי שיפגיש בין האחים לבית גורדין מסקרן מאוד. כך שבסופו של דבר "תא גורדין" אולי איננה יצירת מופת, אבל הנדבכים החיוביים האלה עשויים ליצור עונה מעולה, או לכל הפחות לספק לנו אקשן ישראלי ראוי.

  • dorigil

    לא ברור לי כיצד מסדרת ריגול מרתקת שבוחנת את השתלבות העלייה רוסית בישראל ביותר מרובד אחד, סדרה מורכבת ומפתיעה עם משחק ברמה גבוהה, תא גורדין הפך ל24 לעניים. מבאס.

  • גמצופה

    אולי בגלל האמריקנים שעשוי כל כך טוב לא הצלחתי לעקוב אחרי 'תא גורדין' בשידור החוזר שלו בערוץ 2 (שם במקס אפשר גם ל'הריץ קדימה' קטעים דוממים 😉

  • אסף

    *******ספוילר לכל העונה השנייה עד הסוף*******

    נתחיל מהשורה התחתונה: בניגוד למצופה מ-90% מהסדרות, העונה השנייה של גורדין מתעלה על קודמתה ולא לוקה בשום "תסמין", להפך, הייתי מגדיר אותה כסדרת המתח הטובה ביותר שנעשתה פה (לפחות מאז ג'יגנ'י 🙂 )

    כמובן, ובהמשך לסיקור הראשי, אין מנוס מלהשוות את גורדין לשאר השחקניות החזקות במגרש: "האמריקאים" ו"הומלנד" (בעונתה הנוכחית). בעונתה השנייה לוקחת "תא גורדין" קצת מכל אחת ומתבלת בניחוח ישראלי מוכר. עשרת הפרקים החדשים יוצרים מארג עלילתי מושלם, לא תמצאו כאן פילרים וכל פרק מצוין בפני עצמו. היו קצת חריקות בתסריט ולהלן שני בורות שאני זוכר: 1. פטר מקבל סיגנל מהיעד מס' אחת אבל מחליט להגיע כמעט בגפו, בלי כל תגבורת, כשבדיעבד הוא מסתמך על מיסרון מתעניין מקרן 2. נטליה מצליחה לברוח לבי"ס נטוש באותה העיר כשחצי מהדרך היא עושה עם ניידת מאוכנת, גם משטרת ישראל לא עד כדי כך כושלת.

    Having said that, בימים בהם פיצוצים מסתוריים בסוריה מערבים בקלחת אחת את ישראל, הרוסים ואויבנו מצפון וכאשר מלחמה במזה"ת נהיית לשיחת היום כל שני וחמישי, "תא גורדין" מסמנת בקלילות את ה-V בקריטריון האקטואליה. נוסיף לכך את האקזוטיות הרוסית וקיבלנו מתכון מנצח.

    אפשר לציין את הבימוי המצוין, הצילום המרהיב, המשחק המשכנע (הדר רצון מבריקה כקרי מתיסון, אם כי הדמות קצת מעצבנת) והתחושה הכללית שאשכרה השקיעו בסדרה הזאת, אבל כל אלו מילים יפות ושמיניות באוויר שבאו להסביר את המסקנה הפשוטה: היה כיף אמיתי לצפות בכל פרק.

  • meiravre

    ספוילר לכל העונה
    *
    *
    *
    האמת, קצת התאכזבתי. העונה הראשונה הייתה בעיניי מעולה באופן שבו שילבה מתח/ריגול, ניתוח חברתי של מגזר ישראלי שלא נוכח בכלל בטלוויזיה הישראלית ומשחק מצוין. בעונה הזו אמנם המשיך המשחק המצוין (מוני מושונוב! הלנה ירלובה! ויסוצקי! וגם נטע ריסקין, רן דנקר והדר רצון רותם לא פראיירים) ואבל התסריט איבד את ערכו החברתי ועף על עצמו הרבה יותר מדי בתחום הריגול.
    החלק הראשון של העונה עם השב"כ, המוסד והאקשן עם הרוסים היה כיפי ומותח כמו שצריך, אבל ברגע שעברו בחצי השני של העונה לרמה הפוליטית כל העסק נהיה הרבה יותר מופרך והרבה פחות טוב.

    לא ברור למה לתסריטאים לערבב גם את הממד הפוליטי בעסק אם ממילא הם לא הצליחו להוציא ממנו משהו מעניין (מעשנים סיגרים בקבינט, נו אז מה). במקום לחדד ולסגור את הקצוות של הריגול מול הרוסים, מרחו אותנו בישיבות בבור האטומי שפשוט חזרו על עצמן, ומעל כולם מתנשאת הדמות המרגיזה של אהרל'ה. קודם כל הכיפה המודבקת שמדיפה מקילומטרים ניחוחות של מחלקת הלבשה עצלנית שלא טרחה לשאול את החברים מ"סרוגים" איך גורמים לשחקן חילוני להיראות אמין בתור דתי-לאומי, אחר כך הקומבינות והמניירות שהיו חיקוי גרוע של קוזו מפולישוק ובסוף העובדה שלא הבנו למה ואיך בעצם הוא הפך להיות החפרפרת.
    אז כן, נהניתי לצפות וביחס לסטנדרט הישראלי הסדרה עדיין עשויה היטב, אבל כדאי בפעם הבאה להחליט על מה הסדרה בעצם ולהתמקד בזה. ואה, הקטע שאנטון הוא הילד של אופיר היה לגמרי מיותר.

© עידו ישעיהו