החץ 3.09: הטיפוס

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 14/12/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "החץ" עונה 3 פרק 9

המוות אינו מחוסר עבודה

בדיון על סדרת גיבורי על אחרת בבלוג דיברנו על זילותו של מוות בקומיקס מהז'אנר. מזה שנים, בייחוד בשנות האלפיים ואילך, קצו של אדם אינו סופי ומהווה לא יותר ממצב צבירה זמני. בין אם מדובר בגיבור קוסמי רב עוצמה או אדם "פשוט" בחליפת גומי וכמה גאדג'טים – המוות הוא לא מה שיעצור אותו.

שתי פעמים בודדות בחיי כקורא קומיקס מושבע אכן האמנתי שלמוות יש משמעות, כשהייתי הרבה פחות ציניקן. האחת הייתה כשוולברין מת בקשת סיפור שהיו מעורבים בה חוצנים משני צורה ו… אתם בטח כבר מבינים לאן זה מוביל. בפעם השנייה קולוסוס, חבר אקס-מן אחר, הקריב את חייו למען הצלת הגזע המוטאנטי מוירוס רצחני שרדף אותם במשך כעשור. זה היה מוות חשוב, משמעותי ועצוב. שלוש שנים מאוחר יותר וג'וס ווידון בכבודו ובעצמו השיב את פיטר רספוטין לתחייה. אחד הרגעים המופלאים בתולדות האקס-מן, אבל שלב נוסף באובדן חשיבותה של התמותה.

מזווית אישית וריאליסטית יותר, בחוג המשפחתי הקרוב התמודדתי רבות עם מוות. אף שזה אירע בין השאר בילדותי, הבריחה אל עולם הפנטזיה של גיבורי העל וספציפית האקס-מן, היא שסייעה לי לא מעט. לראות את הדמויות האהובות עליי משחקות בחיים ומוות כבזוטה יומיומית, זה היה עלבון. יתרה מזאת, מוות נוסף קרה מספר חודשים לאחר לכתו של קולוסוס. אני מניח שזו הסיבה שאיבדתי את תחושת האסקפיזם משחזר אל עולם החיים.

חרף האזהרה הקבועה בראש הפוסט אני משתדל להימנע מספוילרים עתידיים, אולם אין לי דרך אחרת להתייחס למוות האידיוטי של אוליבר, שאין ספק כי הוא זמני בלבד. מוות שנועד להציג אלמנטים על טבעיים חדשים לעולם של הסדרה הנושאת את שם הפרוטגוניסט שזה עתה קיפח את חייו, לכאורה. כשם שהמוות של סלייד ווילסון הוליד את המיראקורו. או התאונה של בארי אלן, שהייתה הורגת כל אדם אחר, יצרה מטא-יומנס. ניפגש בצד השני של לימבו.

אם הפוסט הזה הפריע למישהו, מתנצל שהתייחסתי לנושאים כלליים יותר ולעניינים אישיים, אבל באמת שאין לי מה להגיד על הפרק מעבר להתייחסות שהענקתי לכלי העלילתי הבלוי איתו סיימו את מחצית העונה הראשונה.

– סאראב: משמעות שמו החדש של מאסאו הוא Mirage. לא ברור אם יש קשר, אולם בקומיקס היו שתי דמויות שהשתמשו בכינוי הזה: האחד, קרי אוסטין, אויב של באטמן; השנייה, מרים דלגאדו, הייתה חברת Team Titans, גרסת עתיד חלופי של הטין טייטנס.
– נראה כי גורלו של מאסאו שונה בסדרה: בקומיקס הוא נרצח ע"י אחיו (שתי בנותיו מתו גם הן באותה תקרית). אשתו טאטסו הפכה ללוחמת וגיבורת על, קאטאנה, כשהנשק שלה הוא חרב מכושפת שנשמת בעלה כלואה בתוכה.
– אומגה: קיימות מספר משמעויות ביקום DC, ביניהן קבוצת הגיבורים הבין-גלקטית אומגה מן או קרני אומגה, מיכולותיו של דארקסייד.
OMAC ו-ATOM: מאחר ודיברתי עליהם בעבר, זו רק מחווה.
– אז… ייתכן שראס אישר את מקור הכוח שלו? ומה זה אומר על עתידו של אוליבר?
– משום מה, ראס אוהב מאוד להילחם ללא חולצה.

תגיות:
  • Jakob Jakubowitsch

    ספוילר ספוילר ספוילר

    גם מרלין חזר מן המתים. הכל תלוי איפה אוליבר נפל… זה לא חייב להיות החזרת מן המתים בצורה על טבעית..

    • מומלץ לערוך את התגובה. שלוש המילים הראשונות נראות בטיקר מימין ויחשפו גולש אקראי לספוילר.

      מן הסתם ראס אל גול לא דחף את אוליבר למקום בטוח. הדקירה לא הייתה במקום קטלני, על פניו, והדחיפה מצוק גבוה (תזכורת: לפני חמש דקות סיים טיפוס מאוד ארוך לנקודה הזו) בטח תרמה להריגתו. האמירה האגבית של ראס על קריאת התיגר האחרונה עליו שאירעה לפני 67 שנה רומזת על אלמנטים על טבעיים, ולכן הסיכוי היחיד בעיניי הוא השבתו לחיים של אולי באמצעות הכלים בידיו של אל גול. בכל מקרה, ברור שהדמות הראשית לא תישאר מתה לאורך זמן.

      • ערכתי.

        • שכחתי שאני יכול לערוך בעצמי. מתנצל על הטרחה.

          • בכלל לא ידעתי שאתה יכול (:

    • זה כן, על תשכח שהוא גם נדקר אנושות ע"י ראס אל גול.

  • חן

    אני אישית נורא אהבתי את הפרק, אני לא חושבת שאוליבר מת שם (בפרומו להמשך העונה רואים שמישהו מצא אותו) ככה שלא ברור שבאמת מדובר בכלי להכניס את הלאזרוס פיט לסדרה (אני מניחה שלזה אתה מתכוון..), במיוחד כשהסדרה נטתה להישאר די ריאליסטית סו פאר.

    • אכן, יש בה הרבה ריאליזם. צעירה שמעולם לא הלכה מכות הופכת בחצי שנה ללוחמת מיומנת. ראס אל גול. סלייד ווילסון והמיראקורו. הפלאש ושאר המטא-יומנס. הרמיזות העבות למסע בזמן בסדרה האחות.

  • Roy Sharabi

    ההסתכלות שלי הייתה אחרת לגמרי, אני חושב שברור לכולם שהוא לא מת. יותר העניין סביב העשייה ואיך הדמויות שיחקו שהגיבור שלה מתמודד עם נבל על שלא ממצמץ, או מושך זמן, אלא ישר מתמקד בעשייה ומבחינתו הורג את אוליבר.
    עם בלייד החץ פחד להתמודד ולוראל נתנה לו להבין שהוא חייב למען..
    אבל פה הוא לא פוחד, הוא מודע לזה שאין לו סיכוי, ולכן הוא כבר נפרד מכולם.
    גם זה נבל ראשון שיצר אימה והיה ברור שהוא שונה מכל סתם פסיכופט כמו מרלין, או בלייד עם רגש נקם חזק, פלוס על סם. הוא חד, לא מונע מרגשות ועם ניסיון ארוך שנים.
    לדעתי, זה פרק אחד החזקים בסדרה.

    נ.ב אם כבר הבעייתיות בקומיקס שלגיבור של הסיפור יש בעל ברית שיכול לעזור לו מאוד. (והתירוץ שהוא עסוק, תמיד טפשי אבל אין מה לעשות). כאילו אלוהים פליסיטי את חכמה לא? תרימי טלפון לחבר המהיר שלך, שיציל את המוות הוודאי של אהבת חייך!

  • סטיבן אמל פירסם בפייסבוק תמונות שהכין מעריץ. תבינו מזה מה שתבינו.
    http://www.comicbookresources.com/?page=article&id=57815

  • אורי

    – – ספויילר לפרק – –

    לדעתי האישית, המוות של אוליבר בסוף הפרק הוא סוג של קו פרשת המים עבור הסידרה,
    או אולי מה שאפשר לקרוא "קפיצת הכריש (?!)".
    אסביר: הסדרה מההתחלה תמיד לקחה קו ריאליסטי מעניין, מהעונה הראשונה שהייתה שילוב של טלנובלה משפחתית משולבת בלייב-אקשן עם קורטוב של מסתורין בפלאשבקים אה-לה אבודים.
    לכן לדעתי נהיו לסדרה המון מעריצים שכלל לא מכירים את הקומיקס ולא קראו קומיקס בחייהם, כי הסדרה באמת הייתה מעניינת בלי קשר לקומיקס ולרפרנסים הרבים ששתולים בה עליו.

    מהעונה השנייה נכנס אלמנט העל-טבעי הקומיקסאי, שהיה חייב להשתלב מתישהו, עם הופעת המיראקורו והסיפור המרכזי על סלייד.
    עדיין זה היה מספיק ריאליסטי ומעניין שלא הבחנו כמעט בכלל באלמנט הקומיקס שבדבר.

    החל מהעונה השלישית נכנסה לחיינו גם הסדרה הבת "הפלאש" שמשלבת בעיקרה אלמנטים על-טבעיים עם אנשים בעלי כוחות על, ומכיוון שהיא מתקיימת באותו עולם של החץ, היה ברור שהן ישיקו גם בתחום הזה.

    לכן, אם נחזור לקו פרשת המים – המוות של אוליבר מסמל עבורי סוג של סיום החלק היותר ריאליסטי של הסדרה, והפיכתו של החץ לגיבור-על הקומיקסי שכולם מכירים.
    ברור לכולם שמפציעה שכזאת ונפילה שכזאת אפשר לחזור רק ע"י "ריפוי מיוחד" ככל הנראה בביקור במעיינות החמים של לזארוס 🙂
    לי אישית זה קצת פוגע, למרות שבסדרה (בפרק המשולב עם הפלאש) טרחו להסביר שהחץ הוא אפל יותר מהפלאש שממציא לאויביו שמות מגניבים, אבל עדיין, תם עידן התמימות והחל עידן הקומיקס שבו הכל אפשרי.
    אגב רפרנסים שיש בסדרה כל הזמן, בפרק המיוחד עם הפלאש, מישהו שאל את אוליבר איפה ספידי (כשהתכוונו לבארי) והוא חשב שמדובר ברוי, אולי עדיף על השם ארסנל :))

    אם בעונה הראשונה אוליבר היה צריך שבועות כדי להחלים מהיתקלות בגנגסטר מהרשימה של אביו, בעונה השלישית מספיקים לו יומיים כדי לחזור ולהלחם באיזה "מטא-יומן" שמחרב את עירו.

    אז כן, זאת הייתה אבולוציה הכרחית לסדרה ולגיבור שלה, בייחוד מכיוון שסיפור האי מתחיל למצות את עצמו, והחץ התפתח מנקמה אישית לשמירה על כל תושבי העיר, אבל עדיין קיוויתי שישמר הקו הריאליסטי יותר.

    לפחות אפשר להתנחם בסטיבן אמל, שחקן שהוא לא מהמושלמים והמדוייקים שיש, אבל רואים שהוא נותן מעצמו לסדרה ומשקיע, והופך אותה למהנה.
    האדישות שלו הייתה סוג של קלולסיות בעונה הראשונה, בעונה הנוכחית היא קצת מעצבנת, אבל כבר התרגלתי 🙂

© עידו ישעיהו