הנותרים 1.06: אורחת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/08/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"הנותרים" עונה 1 פרק 6

The Leftovers - 01x06 - Guest

לפני שהתחילה הסדרה ציינו רבים מהצופים המוקדמים (שקיבלו את ארבעת הפרקים הראשונים) את תהומות הייאוש והעצב שלה, אבל אני מוכרח לומר שעם כל האובדן הגדול ורגעים מרגשים רבים, מעולם לא הרגשתי בכך עד כה. בפרק החדש, לעומת זאת, העיסוק הבלעדי בדמות כמו נורה, שבעולמה של "הנותרים" היא זו שאיבדה הכי הרבה, הציפה למעלה את כל היגון שבבסיס הסדרה. ובניגוד לפרק שהוקדש לאחיה, לטעמי הנוכחי היה יפהפה וחכם.

נורה חיה את חייה תחת הגדרת זהות מאוד קפדנית, מאוד הרת גורל. היא לא סתם נורה דרסט, היא "נורה דרסט", האישה שאיבדה את כל משפחתה, ששם משפחתה נשאר בעינו גם כאשר היא מתגרשת מבעלה הנעלם. היא פועלת ונוהגת כאילו בביתה יש את כל הפיות הנוספים להאכיל, מכלה את כספה על מזון שלבסוף ייזרק לפח ועל זונה שתירה בה. אבל כאשר תג השם שלה נעלם, וגם אין נקודות אדומות לסמן את אובדנה, היא פתאום פלונית, אורחת, בלי אמפתיה מיוחדת כלפיה, ופתאום היא נחשפת לאופן שבו היא ושכמותה נתפשים מבחוץ. זה קורה בעזרת מרקוס ליקוקי (לא זוכר את שם המשפחה שלו, ליקוקי נשמע נכון), מייצר הבובות דמויי הנעלמים שכבר ראינו בסופו של הפרק הרביעי כאשר נפלו ממשאית. אין טוב ממנו כדי לעשות זאת – הוא ייצר את הבובה בדמותו כך שהוא מסוגל להסתכל על עצמו ועל הנושא מבחוץ באופן מאוד מפוכח. נורה עוד לא הייתה שם, וכאשר שאל אם יוכל לנשוק לה, היא בחרה בבובה ולא באדם.

נקודת המבט של מרקוס וחבריו היא בדיוק מה שחסר לנורה, מתבוססת בזהותה האבלה לאורך כל השנים שעברו, אותה אחת שנחמסה ממנה על ידי פלונית אחרת. החוויה הזו מצליחה לשנות את תפישת עולמה, עד שהיא מגיעה לוויין הקדוש ומסכימה שייקח ממנה את הרגשתה האיומה. היא השקיעה כל כך הרבה כסף במצרכי סרק ובשירותיהן של זונות כדי לשמר את תחושות היגון שלה, ואילו כעת היא מוציאה אלף דולר כדי לעשות בדיוק את ההפך. הבכי שלה במעמד הזה היה בעיניי זיקוק של הזיקוק, כל מה ששובר לב ב"הנותרים" בסצינה אחת מתוך פרק אחד שעסק ממש בזה, ונורה צלחה אותו כאישה חדשה. ההרגשה הקשה עזבה אותה, היא חוזרת הביתה עם קניות לאדם אחד, בשובה קווין מזמין אותה לארוחה. ובכל זאת, הפרק נחתם באופן שאינו משתמע לשני פנים: "לדעתך", נורה שואלת את המרואיינת, "האם הנעלם נמצא במקום טוב יותר"?
"לא", היא עונה.

קטנות:
* המשחק של קארי קון היה פשוט מופלא. איפה הייתה השחקנית הזו עד עכשיו?
* אני אוהב איך תמיד קווין גארבי מבליח לרגע גם בפרקים שמוקדשים כולם לדמות אחרת.
* האיש שדחף באגביות לנורה רימון לכף ידה – וואו.
* אני מבין את כוחו של משיבון אוטומטי כשמספרים סיפור, אבל עד מתי סרטים וסדרות ימשיכו לעשות זאת? (נורה קיבלה שתי הודעות לאורך הפרק בטלפון הביתי שלה, והיה אזכור קל לכך שקושי להשיג את מספר הטלפון שלה, כך שבעקיפין כאילו תירצו את זה שהיא לא בדיוק רוצה להיות זמינה).

תגיות:
  • סתם אחד

    וואו
    וואוו

    ווואוווווו

    איזה פרק! מדהים!

    טוב, אני חוזר בי- שבוע שעבר תהיתי אם הסדרה סתם נפוחה ורק עושה את עצמה, אבל השבוע- אוי השבוע…..
    סופסוף הבנתי מה קורה כאן (=הכותבים הצליחו להעביר את המסר לעבי מצח כמוני).

    הדבר היחידי שלא הבנתי (והולא לא משנה) האם ה-DROP זוהי סוכנות ממשלתית, חברת ביטוח פרית או קבלן של הממשלה (הפדרלית?)- אבל זה ממש שולי.

    מהיכן להתחיל- היה לנו כאן גם ספור שלם מקופל בחייה של דורסט, גם מעין התקדמות בעלילה עם ווין, וגם המשך החקירה של מה קורה לאנושות אחרי הטראומה של ה-14.

    ללא ספק נורה בחרה את העבודה הכי לא אידאית שמזכירה את הכאב כל פעם מחדש- מצד שני בתור מישהי שמנסה להבין מה קרה כאן – היא ללא ספק בעמדה הנכונה.

    לטעמי התימה המרכזית של פרק היתה- אמנם נורה נראית מופרעת אבל בעצם בסוף הכל הגיוני כחלק מההתתמודדות.

    סצינת הקניות וסדור הבית (עם הגליל נייר המגבת הריק) שאמנם נראתה מופרעת במבט ראשון היתה במבט שני מכמירת לב ובנויה בצורה מדוייקת- היה כאן פכחון ורצון להאחז בעבר (נ: "האם אשכח אותם?" ויין: (לעולם לא").

    לגבי סצנת הירי והרצון גם למות(?) יחד עם שאר המשפחה- שתי הערות, אהבתי את גביית היתר של עוד $1000- ועוד משהו קטנוני- גם עם קוולר אמורים לרסק צלעות/ לדמם פנימית.

    גם הגירושין הוסברו בשל הרומן עם הגננת ולא כחלק מהאמונה שאכן הם נעלמו או מתו או אנאעארף.
    (לא רוצה לדעת לאיזה פלונטר נכנסה הרבנות הראשית כאן בארץ עם ארועי ה-14).

    אני מודה שבמהלך הכנס תהיתי ביני לבין עצמי האם היא לא מתחזה- שמחתי לגלות (והקב"ט קצת פחות) שהיא אכן היא עצמה.

    וכן צריך להעיר גם על הבחור שמוכר את דמויות ההולכים" ועל המתח בין ניצול ציני מהטרגדיה לספוק צורך אמיתי של הנותרים- על ההתפרקות במלון – ועל הסצינה בפאב שהובילה למפגש המחשמל עם ווין שלוקח את הכאב- אני אשאיר זאת לאחרים.

    השינוי לאחר ווין היה בנוי היטב, איפור, קנייה מדודה, החלפת הגליל – רק לא הבנתי מי השאיר את ההודעה במשיבון- והכי אהבתי את הייבוש של גארבי שעשה מאמץ ואיתר את הכתובת של נורה.

    בשורה התחתונה- שאפו על הפרק

    • סתם אחד

      ואם יורשה לי להגיב על עצמי- ברוח דבריי שבוע שעבר אינשאללה שיעשו פרק שבו ראשת העיר עומדת במרכז….

    • את ההודעה במשיבון השאיר אחיה.

      מבחינת הרבנות, סביר להניח שההתייחסות היא כמו לחללים שמקום קבורתם לא נודע – משחררים את הנותרים מנישואיהם.

  • לא הזדמן לי להגיב על שני הפרקים הקודמים (לפחות את השבוע האחרון אפשר לתרץ בבעיות טכניות), אז אני חייב להצהיר על אהבתי לסדרה ולעזאזל עם השונאים והמשמיצים.*

    – כמו בפרק שהתמקד במאט, קווין מגיח בקצרה ועדיין משחק תפקיד קטןגדול בחייהם של האח והאחות ג'יימיסון. ידוע לנו שכנראה בעבר מאט ואשתו היו חברים של קווין ולורי ומתארחים אצלם בקביעות, עם נורה קווין נמצא בתחילתה של מערכת יחסים, שני גרושים טריים. הדבר היחיד שהפריע לי הוא שנראה שלמרות היכרות ארוכה עם מאט (ושלושת הדמויות בטח חיו בעיירה כל חייהם), קווין לא יודע שנורה היא אחותו הקטנה.
    – מעניין אם נורה יודעת שבתו של קווין היא זו שעקבה אחריה ופרצה לרכבה לפני מספר פרקים. בכל מקרה, מסכים עם "Fuck your daughter".
    – אגב הגירושין, שמח לראות את ההשלכות של הפצצה שמאט הטיל על נורה לפני כמה פרקים. מעניין אם השינוי שעברה בסוף הפרק יוביל לחזרה לשמה טרום הנישואין, מאחר ובבירור היא נשארה דרסט בגלל "ההטבות" שמגיעות עם השם והסטטוס שלה כ"בת מורשת".
    – לא זכור לי שנאמר שם משפחתו של מרקוס, אבל ליקוקי זה תחליף מספק.
    – זו בעיה כשמלהקים את טום נונאן לתפקיד כלשהו, קטן לכאורה, כי ידוע שבסופו של דבר תהיה לו חשיבות, לרוב בהיבט קריפי כלשהו. והוא לא איכזב.
    – זו הפעם הראשונה שראינו את וויים מאז הפרק השני, נשמה לי, וזו הפעם הראשונה שאני מחבב את הדמות. אולי מפני שהראו לנו את התהליך של לקיחת הנטל מ"לקוחותיו", אולי בגלל האמירה העמומה-אך-כה-ברורה על מותו המתקרב.
    – אחרי שבפרק הקודם ראינו את הממשלה משמידה את גופות חברי הכתות הנרצחים, נורה המתחזה חושפת לכאורה שמשמידים את הדוחות של נרה האמיתית ועמיתיה. לא חושב שהקונספירציות האלו יהיו במוקד העניינים, אבל זה עדיין מעניין.
    – למרות זאת, נורה ממשיכה לשאול את השאלות, הפעם בחייה החדשים. כנראה משהו השתנה באמת, אולי משהו שנורה הקרינה על מרואייניה ועכשיו כבר לא נמצא שם. אני לא אוהב את ההיבט הדתי-נוצרי של הסדרה (לכן אני מדלג על הפתיח; לא, הסיפור של מאט לא מפריע לי, להיפך) אבל ייתכן שנורה נטולת החיים והתקווה שידרה "הכל רע פה, אז לא יכול להיות שאהובייאהוביכם לא נמצאים במקום טוב יותר" ועכשיו, אחרי שמצאה טעם חדש בחיים, המסר הפוך.

    * לדוגמה, מאמר ההגנה הזה על הסדרה נולד בעקבות הודעת פרישה של מבקרת. דרמה קווין.
    http://www.buzzfeed.com/jaimieetkin/the-leftovers-is-pretty-good-so-get-over-it

    • למה אתה חושב שקווין לא יודע שמאט ונורה אחים?

      • נראה שעד לאחרונה הם לא הכירו זה את זו, חוץ מהמעמד הציבורי של שניהם, ומכך הסקתי שהוא לא יודע על הקשר שלה למאט. ג'ולי ואיימי חשדו שהיא מתכוונת לירות בכומר (אפשר לתרץ את זה בכך שהן נערות מופרעות וחסרות איכפתיות). נורה לא ידעה שאשתו של קווין חברה ב-GR. בקיצור, חוץ מלפלרטט אחד עם השני כאיש ואישה שרק עתה הכירו, לא נראה שהם מכירים באמת אחד את השנייה.

        • miss bojarsky

          ככה גם אני רואה את זה.

    • אני כל כך מסכים עם הכתבה הזו. למה כולם מתייחסים אל "הנותרים" כאל קודרת במיוחד, כאילו לא "עמוקב" או "הסמויה" לא היו מעולם?

      • גם אני לא מבין. אם אותם מבקרים לא מסוגלים להתמודד עם דרמה "מדכאת", צפויה להם אכזבה קשה בחיים האמיתיים.

        • Michael Ginzburg

          והעניין הוא שהיא לא עד כדי כך מדכאת, כנראה אלו מבקרים היפסטרים שלא חוו כאב מימיהם ווטסאובר.

      • Michael Ginzburg

        או 'עמוק באדמה', אולי הדרמה הכי טובה אי פעם ורוב רובה הייתה לא שמחה במיוחד.

        • עמוקב = עמוק באדמה.

    • Michael Ginzburg

      "לעזאזל עם השונאים והמשמיצים" הידד! 🙂

      גם לי די מפריע מוטיב הדת בסדרה אבל ניחא.

    • miss bojarsky

      איזה טענות מגוכחות נגד הסדרה, לחלוטין לא מובן לי. אבל והתמודדות איתו הם חלק מהחיים וזה נהדר שיש סדרה שחוקרת את הנושא ועוד בצורה רגישה ושלמה שכזו.

  • ארז.

    איך אני אוהב את הסדרה הזו. כל פרק רק יותר ויותר.

    מצד אחד אני מבין את הטענות של כל מתנגדיה, שעדיין לא כל כך ברור מה היוצרים רוצים מאתנו ולפעמים אנחנו צריכים לקבל פעולות של דמויות בלי להבין את המניעים הספציפיים שלהן. מצד שני, בזמן אמת, מסצנה לסצנה, הסדרה הזו כל כך מדוייקת ועשויה כל כך טוב שהיא עוקפת בסיבוב, לדעתי, סדרות שנחשבות "איכותיות" יותר. סדרות שברור מה היוצרים רוצים מאתנו בהן וזה הופך אותן למנופחות וזחוחות (העונה הראשונה של "מד מן" ישר עולה לי לראש. כן כן), או כאלה שלדמויות שלהן תמיד יש מניע לפעולות ספציפיות אך כשמסתכלים על הדמות בכללותה מגלים איזה ספוג מוזר שסופג כל מה שהיוצרים רוצים שיספוג ללא חוט שדרה או אישיות משל עצמו.

    את "הנותרים" פשוט כיף לראות. היא תמיד מבויימת טוב, משוחקת טוב. כל פרק כולל תמהיל מעולה של שאלות חדשות (רובן אגב נפתרות כבר באותו פרק), מסעות מאוד ברורים ומוצדקים של דמויות מנקודה א' לנקודה ב'. ויש גם הרגשה באוויר שהכל דוחף לאיזשהו כיוון, שהסדרה הזאת נמצאת שנייה לפני פיצוץ, וסקרנות אדירה לראות מה יהיה אותו פיצוץ ואיך הוא ישפיע על הדמויות.

    הפרק הנוכחי היה כנראה האהוב עליי. גם כי אהבתי את דמותה של נורה עד עכשיו, אבל גם כי הוא היה יפה וכן ואמין. ייאוש קיומי שהתערבב עם ייאוש רגעי. חוסר היכולת שלה לזרוק את גליל מטליות הנייר שנשארה בו פיסה קרועה אחת, שאחד מקרוביה שנעלם קרע. הגליל הזה נשאר העדות האחרונה לפיזיות של מי שהיו בני משפחתה, הקרע הזה סמלי ומוחשי בעת ובעונה אחת, וזו מטאפורה כל כך יפה, כל כך אנושית, שאי אפשר שלא להזדהות איתה.

    ומכיוון שפרק מבוסס דמות מצריך שהדמות תעבור שינוי קיצוני, אך האבל שלה גדול מדי כדי שיפתר "בעצמו", עשו היוצרים שימוש בוויין, התעלומה הכי גדולה והכי מסקרנת של הסדרה. זה היה יכול להיות דאוס אקס מכינה, אבל זה היה כל כך מתאים שזה לא הרגיש כך. להיפך. אחרי פרק שלם בו ראינו את נורה סובלת, נדחית, בקושי מתמודדת עם המציאות – היה מרגש לראות אותה בוכה על כתפו של וויין, בוכה ולאט לאט נרגעת. יהיה מעניין לאן תלך הדמות שלה עכשיו, כשהיא ככל הנראה נקייה מהאבל הזה ומוכנה להתחיל חיים חדשים – עניין קצת קשה בעיירה הקטנה שהיא חיה בה כולם מכירים את כולם.

  • Michael Ginzburg

    היה פרק טוב מאוד אבל נדמה לי שההייפ סביבו מעט מוגזם (ציון A כמעט בכל מקום) כי לדעתי הפרקים הקודמים נשאו עימם בשורות ואמירות מרגשות וחכמות יותר. יחד עם זאת, קארי קון סחבה על כתפיה את כל הפרק ועשתה זאת על הצד הטוב ביותר. אז כיצד וויין מדיר את העצבות ונוסך שלווה על אנשים? האם יש כאן מימד מיסטי עליו נגלה בהמשך? כי זה קצת יסיט את הדיון הריאליסטי בסוגיות נוקבות.

  • Michael Ginzburg

    קטנה משלי:
    בכנס מישהו אמר שצפון קוריאה לא איבדה אף אחד.

    • הוא אמר שהצפון קוריאנים טוענים שאף אחד מתושביהם לא נעלם, אבל בטח משקרים.

      • Michael Ginzburg

        למה משקרים? אחרי שהם גילו עדויות התומכות בקיומם של חדי קרן, איך אפשר לא להאמין להם? 😉

  • Saturn

    הפרקים שמתמקדים בדמות אחת אכן נראים כפן היותר טוב של הסדרה, ומבחינת המשחק הפרק היה די טוב, אך בכל זאת היו דברים שהפריעו לי.

    קודם כל, קו הדמות של נורה הוא כזה חבוט ויצא מהחורים מעשרות סדרות וסרטים אחרים. הדמות שחווה אובדן ומאז מתפלשת באומללות ולא חיה ושמנסה בדרכים, בעיקר קיצוניות, לחוות איזהו רגש.

    וכך זה היה בסצנת הפתיחה שנראה שהכותבים חשבו מה הדרך הכי קיצונית ושתגרור הכי השתאות כדי להראות את נורה מנסה לחוות רגשות מנסה להגיע הכי קרוב למות בלי למות. וכך קיבלנו את נורה מזמינה חשפנית כדי שתירה בה בזמן שהיא לובשת שכפ"ץ. נו באמת, כזו יד כבדה באיפיון הדמות.

    שנית, כל התזמון של הפרק ומצבה של נורה הרגיש לי לא מסונכרן ומאולץ כדי שזה ישתלב עם הקליימקס של הפרק.
    בחמשת הפרקים עד כה ראינו את נורה שכן מתחילה ופועלת לפתוח דף חדש ולהמשיך עם חייה. היא נפתחה בפני קווין והשיחות בינהם היו מתובלים בפלירטוטים והיה ברור שמשהו מתבשל בינהם רומנטית. בנוסף, אחיה הודיע לה על הבגידה של בעלה מה שכמובן מסייע מלהתייחס להעלמותו כאסון כביר.

    ורק בפרק הזה נורה מסיימת את הליכי הגירושין באופן רשמי ומיד לאחר מכן מציעה במפתיע לקווין לטוס איתה למיאמי (!). איפה זה ואיפה הצעה לארוחת ערב כסממן לאדם שפתח דף חדש?

    ובדיוק לאחר הסצנה הזו רואים את נורה קונה את המצרכים בסופר כדי להמשיך ולשמר איך הבית והמקרר נראו ביום ההעלמות. אז פשוט לא מובן לי הפינג פונג הזה. אומנם וויין טוען שזו ההתנהגות של נורה לחזור לכאב כל פעם שנדמה שיש אור בקצה המנהרה אבל זה עדיין הרגיש לי לא במקום.

    כאילו בשביל הקליימקס של החיבוק ושל נורה מתחילה את חייה מחדש הכותבים היו צריכים שוב לגרור אותה לשפל חדש כדי 'להרים להנחתה' למפגש עם וויין שריפא אותה והחזיר אותה לתלם. סליחה, אישה במצבה שהולכת לראות את האישה שבעלה בגד בה איתה, שמשלימה את הגירושין ממנו ושמציעה לבחור שהיא מעוניינת בו לנסוע ביחד לנופש – זו אישה שעושה עבודה למדי בזכות עצמה כדי להתגבר על מה שקרה לה ולהמשיך הלאה.

    וחוץ מזה, עניין החיבוקים זה פשוט כלי זול של פיתוח דמות. מה היה קורה לולא וויין? אז נורה הייתה מדברת עם מישהו שהיה אומר את מה שוויין אמר, מגיע להבנה וכו' ואז..ואז היא הייתה צריכה לפעול כדי לשנות את חייה. במקום זאת, כאן נורה היא במצב פאסיבי של קבלת חיבוק שאחריו הכל אמור להיות סבבה, והנה תראו היא מקבלת את התשובה השונה בשאלון והנה יש דייט עם קווין. כאשר בתכלס נורה עשתה יותר מזה לבדה ובלי צורך בחיבוק-קסם וכל הקליימקס של הפרק הזה כאילו מנפנף בכל מה שהיה עד כה כחסר משמעות וסתמי, ושרק עם החיבוק היא תיצא לדרך חדשה.

    כל מה שקשור לאלמנטים המיסטיים בסדרה ולדברים שנבעו מהאלמנטים האלה הוא אחד החולשות הכי גדולות בסדרה.

    הפס-קול בסדרה ברגעים הרגשיים פשוט דומיננטי יותר מדי.

    • זו באמת נורמליות לדעתך? הצעה לבריחה מהמציאות ומחיי היומיום לגבר שהיא מכירה חמש דקות? בלי לחשוב על ההשלכות ועל החיים שהוא משאיר מאחור, רק הגחמות שלה עצמה? הגירושים גם הם החלטה שייתכן ונורה לא הייתה מגיעה אליה לולא ההיעלמות, לולא חשיפת סודו של בעלה ע"י אחיה, שעשה זאת רק במטרה לשכנע אותה – כמו כל האחרים – שהנעלמים לא היו צדיקים, כדי שתסייע לו להציל את הכנסייה ואת המטרה שלו. מי יודע אם במציאות אחרת היא הייתה מגלה על הבגידה ומתגרשת? והסטוקינג של הגננתמאהבת, זה נורמלי? נורה הייתה תקועה בעבר ובכאב, לכן "החריגות" לטענתך, הן הן הסממנים האמיתיים למצבה הרעוע; הקניות המיותרות והחלפת מוצרי המזון כשהם פגים תוקף, השימוש בנערות הליווי לדימוי מוות.

      עד כמה שנורה שנאה את עצמה ואת המצב שלה, היא השתגעה כשמישהי גנבה ממנה את הזהות. תוסיף לסממנים הקודמים את ההתנהלות שלה במסיבה, הפעם הראשונה בה התאפשר לה לחרוג מהמסגרת ולהיות מישהי אחרת, משוחררת יותר. ועדיין היא הייתה כבולה לנורה דרסט המדוכאת ובעל חוש ההרס העצמי. עד כמה שאני לא אוהב את ההיבט המיסטי-דתי של הסדרה, כאמור, המפגש עם וויין הוא שהציל אותה והוביל אותה לשינוי אמיתי, גם אם אתה לא מסוגל להכיל זאת.

      גם עבור וויין זה היה מפגש חשוב. בתחילה הוא התייחס אל נורה כעוד לקוחה, עוד מישהי שמחפשת הקלה ממטען כזה או אחר. אבל היא לא הגיע אליו בכוונה תחילה, וכשוויין זיהה את האובדן הגדול שלה, אובדן שרק מעטים סבלו ממנו, והכאב העצום – הוא גאל אותה ממנו. כי מגיע לה להמשיך הלאה. מגיע לה להפסיק לחשוב על הבגידה של בעלה (הגירושין כבר שיחררו אותה מהעוגן הזה, אבל רגשית היא עדיין הייתה כבולה אליו), להפסיק לחיות חיי משפחה שלא קיימת, להפסיק לשחק במוות, להפסיק להיות בודדה. יהיו מה שיהיו דרכיו של וויין, החיבוק שלו הציל אותה.

      • Saturn

        כשזה נוגע לסוגיה עד כמה נורה תקועה ואם היא עושה מאמצים כדי לפתוח דף חדש בחיים, אז כן, ההצעה שלה לקווין ממחישה בצורה הכי טובה בפרק הזה עד כמה היא משתדלת ומנסה לעשות את זה. ואם המציאות של נורה זה מה שראינו בשאר הפרק אז אין פה שום דבר שלילי להגיד שההצעה היא 'בריחה מהמציאות' – יופי, היא מנסה לבנות מציאות חדשה ורעננה.

        מה הקשר בין הגירושין לההעלמות? כוונתי היא שמדובר בעוד צעד שהיא עושה כדי להמשיך הלאה טרם נסעה לניו יורק וטרם החיבוק.
        זה לא היה סטוקינג של הגננת, היא הלכה פעם אחת כדי לראות אותה בקונטקס הזה כדי לסגור את הפינה.

        כל אלה הם צעדים שמראים שנורה אכן משתדלת ופועלת כדי לצאת מהדשדוש כמו שראינו בפרקים הקודמים שהיא מתיידדת עם קווין.

        להגיד שהחיבוק הציל אותה עושה עוול למאמצי נורה עד כה כאילו שום דבר לא נחשב לפני החיבוק וכאילו זה החיבוק והכוחות של וויין שסללו לנורה דרך חדשה וכאילו בזכות זה היא מקבלת את ההצעה לארוחת ערב. מעין שכתוב של מה שהיה כדי להעביר את המסר והכוח של וויין.

        וכפי שאמרתי, גם אם אני מסכים עם הזווית הזו, העובדה שקבלת חיבוק פותרת לכאורה את הכל, זה כלי די זול.

        • שום דבר ממה שנורה עשתה לפני ניו-יורק לא היה ניסיון לשינוי, אלא התפלשות בזכרונות ודברים שקשורים לעבר (לטוב ולרע), או ניסיונות חיפוי מלאכותיים. לברוח מחיי היומיום, מחובותיה לעבודה ולנטילת חלק בפאנל בכנס – בדמות הצעה אקראית להימלט למיאמי.

          ראינו את נורה פעם אחת עוקבת אחרי הגננת, כמו שראינו אותה קונה את אותם מצרכים רק פעם אחת. עבר זמן מה מאז שגילתה על הבגידה, ורק עכשיו היא מוצאת אותה? לא, המבט הדואג של הגננת בסוף הפרק והגילוי שנורה כבר לא נמצאת שם – זו הוכחה שהיא רדפה אותה במשך תקופה.

          הגירושין היו תגובה מלאכותית ונזעמת, הרי נורה בחרה לשמור על שם משפחתו של בעלה כי זה מותיר אותה במעמד של "מורשת". היא "נהנית" מכל מה שהמעמד הזה גורר אחריו, ורק בניו-יורק היא עוברת תהליך שממוטט את עולמה ומסתיים במפגש עם וויין.

          • Saturn

            אני לא מבין איך אתה מחליט על דעת עצמך שהניסיונות של נורה לא 'אמיתיים'. מה בין יצירת קשר רומנטי לבין התפלשות בזכרונות בעבר? האימה, נורה עשתה מעשה ספונטני בהצעה שלה לקווין מה שמראה התלהבות (גם אם יתר) לגבי עתיד כלשהו עם קווין או פשוט לכייף.

            מה, אתה נוקף לחובתה שהיא רצתה להתפלח מאיזו מחוייבות בעבודה באופן כזה נוקשה שספק אם קיימת דמות בטלוויזיה שלא תינזף על-ידך.

            נורה לא צריכה למצוא את הגננת והיא לבטח יודעת איך היא נראית ממפגשים בגן. כפי שנורה אמרה שלום לנישואיה ביום הזה, כך גם הביקור בגן נועד כדי לשים את הגברת מאחוריה. לא מדובר בהתנהגות של אדם המתפלש בכאב ובמעשה ושהחליט להוציא את הגברת משלוותה על בסיס קבוע. מדובר בהתנהגות של אדם ששם את הפרק הזה בחייו מאחוריו, ולכן היא לא שם בפעם הבאה.

            המבט הדואג של הגננת לא יכול להעיד אם נורה עשתה לה סטוקינג. זה בדיוק באותה מידה יכול להיות מבט של מישהי שרואה את האישה של האיש שאיתו ניהלה רומן חונה מול מקום עבודתה, והמחשבה של 'שיט, זאת לא היא? זה בטח אומר שהיא גילתה, איך היא גילתה עכשיו אחרי 3 שנים? האם היא הולכת להתעמת איתי?'.

            לא מבין איך הנקודה לגבי שם המשפחה רלוונטית שכן היא נושאת את אותו שם גם אחרי המפגש עם וויין.

            אני באמת לא רואה איך אפשר להסתכל על ששת הפרקים האלה ולתת את הקרדיט לטיפול של וויין על כך שכביכול נורה פתחה דף חדש כאילו החיבוק הזמין איזה קרמה חיובית שיצר את המצב שקווין יזמין אותה לארוחה. זה מנפנף לחלוטין את המאמצים שנורה עשתה בכוחות עצמה ליצור שינוי בחייה עד כה. זו דרך זולה שבוצעה באופן גס מדי כדי להעביר את המסר לגבי החיבוקים של וויין.

      • Michael Ginzburg

        כתבת יפה!

  • עמיר

    פרק מעולה, מורכב, חיבור מושלם של מתח ומלנכוליה.
    המעבר מנורה שמשלמת 2000 דולר (ואז 3000) כדי שיירו בה, עד לנורה שמשלמת 2000 דולר כדי שמישהו יקל על הכאב שלה. בשני המקרים – אלמונים מוחלטים.
    המורבידיות שבסצינת ה"אהבה" עם בובה בדמותו של מישהו שנוכח שם, במלון. נגיעות קלות של קרוננברג.
    השפה החדשה/טכנית שצומחת מתוך הסדרה – i'm a triple legacy .
    ולבסוף – השיר שחותם את הפרק, עם הכותרות – Pass them by של אגנס אובל. מושלם.

    in your opinion, is the departed in a better place now?

  • גיא

    רובכם בטח כבר צופים ברגעים אלה בפרק האחרון, אני רק היום השלמתי את פרק 6. אוגוסט לא קל עובר על כוחותינו.
    כמה קטנות משלי:
    1. היה פרק מצוין.
    2. אם הבנתי נכון, קארי קון התמקדה בעיקר בתיאטרון עד לאחרונה, ואפילו היתה מועמדת לטוני על תפקיד ראשי ב'מי מפחד בווירג'יניה וולף' בברודוויי. ללא ספק התגלית של הסדרה.
    3. מסכים עם תומר – הפצעתו של טום נונן לרגע במעלית היתה סימן ברור לזה שעוד כמה דקות יהיו עליו פוקוס גדול יותר. איזה שחקן נהדר. אחד האהובים עליי בקאסט של Damages זצ"ל.
    4. ומסכים עם מי שכתב כאן על ראשת העיר – בהחלט תפקיד מצוין. מעניין מתי תקבל את הפוקוס שלה (אם עוד לא קיבלה בפרקים שטרם ראיתי).
    5. ומה הסיפור עם קווין ג'ארבי והחברה של הבת שלו? היא תצליח לפתות אותו בסוף או לא?

    • הפרק האחרון ישודר רק בעוד שבועיים.

    • פרק סיום העונה ישודר בעוד שבועיים.

      אכן נראה שקון הייתה בעיקר שחקנית תיאטרון לפני תפקידה בסדרה. בעקבות הפרק חיפשתי עליה מידע, וגיליתי שהיא נשואה לטרייסי לטס (רבים יזהו אותו כסנאטור לוקהארט ב"הומלנד"), עמיתה ל"וירג'יניה וולף" שאף זכה בפרס הטוני על התפקיד הגברי הראשי (בעבר הוא זכה בפוליצר על המחזה שכתב, "אוגוסט: מחוז אוסייג'", שעובד לסרט בשנה שעברה).

      • גיא

        ואללה? משום מה בוויקיפדיה כתוב שהעונה הראשונה מונה 8 פרקים.
        טוב, אז יש לי עוד זמן לסגור פערים.

        ובאמת? טרייסי לטס?! הוא מבוגר ממנה ב-16 שנה… איזו קלישאה.

    • miss bojarsky

      5. גם אותי זה הטריד.

  • Chen Honig

    כמו שכתוב פה בביקורת הפרק, הסדרה הזו מפתיעה אותי כל פעם בכוח שהיא משתמשת בו ומצליחה להכניס אותי לדמות שבכלל לא זיהיתי בה הרבה עניין.

    אולי יקרה אותו הדבר גם עם כריסטין?

    שמחתי לראות קצת משיטת העבודה של "וויין הקדוש", עננת "אבודים" תלויה קרוב לתקרות הבתים שם בעיירה של "הנותרים" ואיתה החשש שלי שהיא תהפוך לערבוב של על-טבעי לא מובן, ומכאן באה השמחה – יש סוג של ריאליות בדרך העבודה של וויין (כן כן, זו סדרת מדע בדיוני, אבל אני אוהבת כשיש לי פיסות של היגיון בהן, משהו לנגוע איתו בקרקע).

© עידו ישעיהו