וצדק חברתי לכל

פורסם ע"י ‏מיכאל גינזבורג‏
בתאריך 01/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות

30 שקל לשעה

הסדרה הישראלית "30 ש"ח לשעה" מציעה ריאליזם צורב ומפוכח, דמויות עם נוכחות טבעית כובשת ושמירה על הזכות להתרחק מטלוויזיה מסחרית. יוסי מדמוני כבר מספיק מיומן בכתיבת טלטלות רגשיות ("בת ים ניו יורק" יחד עם שותפו גם ליצירה הנוכחית, דוד אופק), וגם הפעם יש באמתחתו מצבורים גדולים של סיטואציות מורכבות המדברות על הכאן והעכשיו של מעוטי התקווה בארצנו.

מדמוני מביע קול שלא נשמע מספיק ועושה תפקידו נאמנה עם סגנון המזכיר דוקו-דרמה ואת הקולנוע המשובח של האחים דארדן הבלגים. הומניזם, מסתבר, איננה מילה גסה. לא כפי שרוצים שנחשוב. ערוץ 2 לרוב מעדיף להתחמק מפרויקטים העלולים להטיח את האמת הקשה בפרצוף. בערוץ הראשון, לעומת זאת, עשו חושבים והחליטו ללכת על מנגינה קצת אחרת ולתת הזדמנות ראויה לסיפורן של אירנה, אמל ואסנת – עובדות ניקיון הנתונות למרותו של קבלן. המנטליות הכלכלית המקומית שאליה הורגלו מונעת מהן תחילה מרחק ביטחון מאפליה או התאחדות למען האינטרסים שלהן. חשיבותה של הסדרה נמדדת לא רק באיכויות המצוינות שלה במסגרת היותה ממונה על ייצוגים מוכרים של אקטואליה, אלא גם במתיחות הסוציולוגית אותה היא משכילה לפתח למקומות רבים. קשה להישאר אדיש לטלוויזיה עם לב משלה.

כדי לעשות נפשות לסדרה ביקשתי מיוסי מדמוני לשוחח עמו על היצירה שלו, ולשמחתי הוא נעתר.

Yossi Madmony

יוסי מדמוני (Larry Busacca/Getty Images North America)

מר מדמוני, תודה רבה על זמנך. חמלה ותום לב הם מוטיבים מרכזיים אצלך. אתה מרגיש שיש להם מקום הוגן במאבק נגד חוסר צדק ועוולות יומיומיות בישראל?
חמלה וטוב לב הם תכונות אנושיות, חלק ממוסר אנושי, והמוסר הזה הוא כמובן חלק מתפיסת עולם מאחורי מה שקרוי בשם קוד "צדק חברתי". מאידך בפועל, המוסר האישי הזה בטל בשישים לדעתי בחשיבות שלו בהשוואה למהלכים מבניים. המרקסיזם לא מתיימר להיות מוסרי אלא לתת כלים מבניים שמביאים לשיוויוניות גדולה יותר. אני לא מרקסיסט כמובן, אבל תפיסת העולם שלי אומרת שמוסר אנושי – צדקה וחמלה, הם לא הכלים הנכונים במאבק לצדק חברתי, אלא דווקא פעולות בירוקרטיות של חקיקה, מיסוי, זכויות עובדים וכדומה ששואפות אולי לצדק, אבל אין בהן מגע אישי של חמלה והרבה פעמים אין בינן לבין צדק דבר. למעשה על הקונפליקט בין מוסר לתפיסה מעמדית, שהיא מרקסיסטית בעיקרה, מתבססת הסדרה "30 ש"ח לשעה". אגב, העניים בסדרה הם לא אנשים "טובים יותר" מעצם היותם עניים, והעשירים הם לא מושחתים מעצם היותם עשירים (כמו שגורסת הנצרות למשל, דת ה"חמלה"). בסדרה זה לפעמים הפוך – עשירים עושים מעשים טובים, עניים מתנהגים רע מבחינה מוסרית, ועדיין ההזדהות בסדרה היא עם העני, כי הסדרה מציגה עולם שפגום מבנית. אדם בעמדת כוח הוא ברמה מבנית במקום מסוכן, יש לו פוטנציאל גדול יותר לגרום רע לא כי הוא רע מטבעו אלא פשוט יש לו את האפשרות לייצר רוע, את הכוח לפעול ברוע (וגם יש לו יותר אפשרויות ופניות נפשית לפעולות מוסריות). לעני את את המנעד הזה. הוא עוסק בהישרדות.

מערכות היחסים המיוחדות שאתה רוקם בין דמויות שונות לעיתים יוצרות את הרושם שיש לך אליהן קירבה חוצת גבולות בידיון. עד כמה עמוקה ההיכרות שלך עם המציאות בה הן חיות?
אני לא מאמין גדול במשחק. אני חושב ששחקן צריך תמיד לשחק את עצמו. לפעמים אני בוחר שחקן (הרבה פעמים זה בכלל לא שחקן מקצועי) ואז על בסיס ההיכרות איתו אני כותב מחדש את התפקיד, ואולי זה נותן את הרושם שהקרבה היא מעבר לבידיון. בשיטת עבודה כזו חשוב לי כמובן להכיר את האנשים שאני עובד איתם או כותב להם.

יש דיון מאוד בוגר ואותנטי בסדרה שלך, על הפער בין מה שחושבים לנכון לעשות ובין מה שבסופו של דבר עושים בפועל. איך הדיסוננס הזה מחדד את האמירה שלך על הפונקציה האנושית כגורם משתנה תחת נסיבות קשות?
בסופו של דבר הסדרה מציגה תפיסת עולם בה כל רגע וכל פעולה יכולים להימדד בכלים מוסריים. כל החלטה שלנו היא בעלת אספקט מוסרי, ולכן המטרה של האירועים בסדרה היא לחשוף את המנגנון המוסרי שלנו ולהציג אותו בדרך כלל בצורה מפתיעה (שהרי הפתעה היא כלי עלילתי רב עוצמה). פעולות שנראות מוסריות בסדרה, כמו הגיבורה אסנת שמאמצת בחורה מפגרת, מתגלים בפעולות תועלתניות. מצד שני מהלכים לכאורה לא מוסריים, כמו מעשי החסד בסדרה, מוצגים כמהלכים שעומדים בניגוד להיגיון, ולכן הם יותר כמו נקודות של אור לא מוסבר בתוך מציאות דטרמיניסטית. כאן אני חולק על המרקסיזם שהדטרמיניזם שלו מוחלט ולנקודות האור אין בו משמעות. כמובן שחלק מההתנהגות הלא מוסרית של הדמויות נובע ממציאות לוחצת, כלכלית, מגדרית ולכן הן לא תכונות רעות אלא סיטואציה. כדי לדון באספקטים האלה של המוסר הסדרה חייבת אם כן לייצר פערים בין ה"נכון" ל"מציאותי".

טלוויזיה, במיוחד בישראל, ידועה כעסק הפכפך. האם הפרסים בהם זכית במהלך השנים, כולל אלו על "30 ש"ח בשעה", נותנים לך אופציה רחבה יותר למימוש יצירתי? האם לפי ניסיונך אתה תופס את הטלוויזיה כמדיום עם מרחב פעולה עשיר יותר מזה של הקולנוע?
התווית שיש לי היא למזלי גם של מקצוען שיכול להתחבר למנעד רחב של סדרות, ומצד שני גם של יוצר אישי ואיכותי. ראשית זה מאפשר לי להתפרנס אך ורק מהעבודה כיוצר, מה שלרוב קשה בתעשיה הזו. מבחינת מימוש יצירתי, העובדה שאני יכול להציג קבלות בצורת פרסים/ביקורות ולפעמים גם אחוזי צפייה יפים זה בהחלט משהו שנותן לי סוג של עצמאות יצירתית. יש מגמה היום להסתכל על הטלוויזיה כמי שלוקחת את ההגמוניה. הרבה כוחות יצירתיים חזקים עוברים לטלוויזיה גם בגלל האפשרויות הכלכליות וגם בגלל השכלול של המדיום הזה. הבסיס לתפיסה הזו היא האפשרות שיש בטלוויזיה לייצר משהו יותר רחב יריעה, סדרה או מיני סדרה, שזה משהו יותר קרוב לרומן בעל נפח גדול ביחס לסרט. סרט הוא יותר נובלה קצרה. זה נותן לכאורה יתרון גדול לטלוויזיה. מאידך מבחינת שימוש בכלים סגנוניים הקולנוע נמצא שנות אור לפני הטלוויזיה (כמו שספרות מקדימה את הקולנוע).

פרופ' תומס פיקטי, כלכלן מודרני מוערך מאוד, טוען בספרו "הון במאה ה-21" שיצא זה לא מכבר, כי אי־השוויון ילך ויעמיק, העשירים ימשיכו להתעשר בקצב גבוה מזה של האנשים העובדים, נחזור בצעדי ענק להיות חברה מעמדית על בסיס "קפיטליזם בירושה". הפתרון מבחינתו טמון בהעלאת המס על העשירים אבל הוא מודע כי אין כמעט סיכוי שזה יקרה. להערכתך, אירועים כמו מחאת האוהלים ב-2011 וסדרה נוקבת כמו "30 ש"ח בשעה" יכולים להשפיע על דפוסים שליליים מן הסוג אותם מנבאים פיקטי ודומיו? האם ישראל הקטנה מסוגלת להפנים ולאמץ אורח חיים אקונומי שיעניק שוויון במקום להמשיך ולהתכחש לו?
במובן הזה אני מרקסיסט. "ככל שיהיה רע יותר כך זה טוב יותר". במצב בו רוב העשירונים חיים באופן נסבל – אין הסתברות לפעולה. באופן אבסורדי, ככל שאי השיוויון יגדל ועשירונים שלמים יידחקו אל עבר העוני, כך הסיכוי לשינוי גדל.

לסיום, מהן הסדרות האהובות עלייך בימים אלה בארץ ובחו"ל?
אני אוהב את "הפמליה", את "מד מן" כמובן, אהבתי את "פארגו". ועדיין הפייבוריטית שלי היא "טווין פיקס". בארץ מאוד אהבתי את המיני סדרה שעברה מתחת לרדאר, "יחפים" של אורי סיוון.

30 Nis 02

העונה השנייה של "30 ש"ח לשעה" משודרת בערוץ הראשון, ימי רביעי ב-22:00

  • Michael Ginzburg

    באישורו של יאדו, אני מוסיף לצפייה את הפרקים ששודרו עד כה.

    8 פרקי העונה הראשונה כאן
    http://idanda.webix.me/30_Shekel_Leshaa.asp

    עונה שנייה
    פרק 1
    http://www.sockshare.com/file/F09B3C5D485531CB

    פרק 2
    http://www.sockshare.com/file/E4254ECA671423EE

    פרק 3
    http://www.sockshare.com/file/FEB642D14EDA8326

    פרק 4
    http://www.sockshare.com/file/FFBC89995F49F34E

    פרק 5
    http://www.sockshare.com/file/DD4FB3C1C16F60A8

    פרק 6
    http://www.sockshare.com/file/3CA71B4886C04E74

  • ocean

    מעניין. ותודה על הלינקים, תמיד רציתי להשלים את הצפייה בסדרה הזו.

  • Eliav Gutman

    לגבי העונה השנייה יש פתרון יותר פשוט, חוקי ונוח. הפרקים נמצאים באתר של ערוץ 1 לצפייה ישירה 🙂

    • הם מסירים אותם אחרי שבוע-שבועיים, מספר שבועות במקרה הטוב, לכן נכון לשבוע שעבר היה ניתן לצפות רק בשני הפרקים האחרונים, 5 ו-6 (האחרון בכלל נקטע כמה דקות לפני הסיום, אז לבסוף נאלצתי לחזור לאופציה הפיראטית).

      • איתי

        נכון לאתמול והיום, אני משלים את כל פרקי העונה השנייה באתר של רשות השידור בלי בעיה עד כה.

        • גיליתי את זה אתמול ולא הספקתי לעדכן. נראה שתוקנה אחת העוולות בממשק הקודם של האתר.

  • Sharon Glick

    נקי, מוסרי, עצוב. מייקל, כתוב מאוד יפה.

  • איתי

    ראיון קצר לצערי, אבל מעניין. בתשובתו של יוסי מדמוני כי הוא ״לא מאמין גדול במשחק״, הוא הצליח להרגיע טיפה מהבלבול אשר חשתי אתמול כשהתחלתי להשלים את העונה השנייה. סצנת הפתיחה בפרק הראשון היתה די מביכה מבחינת משחק לצערי הרב, וזה ציער אותי כפליים כי מאחוריה עמד רעיון תסריטאי מעולה שלא בוצע כראוי. אבל כרגיל לסדרה הזו, כל הפרק -כולל הסצנה הזו- זרח מרוב אנושיות וכאילו בשביל לעשות לי ״דווקא״ – סצנת הסיום בפרק הכילה את אותה הדמות (החדשה) כבסצנה הפותחת מקודם, אבל כאן היא כבר הצליחה לרגש אותי בטירוף. והפרק השני שבדיוק סיימתי ממשיך את המגמה החיובית הזו, לשמחתי. כנראה ששנתיים הפסקה דרש קצת התנעת מנועים חלודים, אבל אני מאמין שהם יצליחו להשתוות בסופה לעונה הראשונה הנהדרת שסיימה בפרק סיום שהיווה את שירת הברבור המרגשת של הסדרה.
    *ספוילרים לעונה 1*
    כמו כן, אני תוהה מדוע נעלמו כל כך הרבה דמויות כך פתאום ומקווה שיחזרו לסגור מתישהו מעגל, בראשם הבוס שעזר למנקות להקים את החברה שלהן ואחותה של נעמה שכעת גרה אצל אסנת.

  • הדבקתי את הקצב של הסדרה (נכון לעכשיו סיימתי את עונה 2 פרק 7).

    דעתי (ספוילרים עד לכאן).

    העונה הראשונה הייתה מעולה מעולה מעולה. ממש אהבתי בה את הכל. את הדמויות את העלילה הלא צפוייה, השאלות המוסריות שעלו. הסדרה כ"כ נגעה בי ואשכרה זיגזתי בין רגעי יאוש עמוקים לבין רגעים אופטימים ומחממים.

    העונה השניה, לצערי מאכזבת אותי. אולי אני אוכל להסביר מה כ"כ אהבתי בעונה הראשונה ע"י ההשוואה לדברים שלא אהבתי בשניה:

    – השאלות המוסריות שעלו בראשונה הרגישו מאוד אותנטיות, מציאותיות ואנושיות. כמעט לא הייתה פעולה שנראיתה לי קיצונית- או רעה לגמרי או טובה (טוב, לא מדוייק, הדמות של יגאל עדיקא לרוב נראיתה לי רעה לגמרי, אבל אפילו בו היו פה ושם רגעים אחרים). אהבתי את העובדה כשגם שמישהו אולי לא התנהג אפילו באופן המוסרי או הנחמד לגמרי, הצלחתי להבין מאיפה הוא בא. באמת שהבנתי. (הדוגמא הכי טובה הייתה כשאוסנת הפקידה את הכסף שכהן-מינץ נתן לה עבור שלושתם. הבנתי שיש בזה משהו לא מוסרי, ויחד עם זאת לא יכלתי לשניה להאשים אותה).

    -הדמות של כהן מינץ עצמו- מאוד אהבתי אותו בעונה הראשונה את האניגמטיות שבו. את העובדה שלא ברור מה המניע שלו בהתחלה. את העובדה שהוא חצי מציאותי חצי סמלי, מטאפורי אפילו. מאוד אהבתי את זה, את הפילוסופיה שעולה מהדמות שלו, התהייה אם מדובר בבן אנוש, או במעין יצור על טבעי. אבל בעונה השניה הוא הפך הרבה פחות אניגמטי. החל מהעובדה שמראים שהוא יודע דברים שהוא לא אמור לדעת, ומתערב בדברים שאדם נורמלי לא היה מתערב בהם, אבל מעבר לזה, יש משהו בהתערבות שלו שמוציא את היופי בבחירה היותר חופשית שניתנה לדמויות בעונה הראשונה. כן, בראשונה גם הייתה את הנדיבות שלו ואת העובדה שבזכותו הדברים התאפשרו, אך הדמויות היו אלו הפעילות. אסנת היא זאת שפנתה אליו, ושלושת הבנות החליטו להיות בחברה ביחד בלי התערבות שלו.
    הרגשתי שהדמות שלו היא מעין סמל אלוהי בעולם המחוספס והריאליסטי של הסדרה, אבל מסוג של "אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו". בעונה הזאת, כאשר הוא מתהלך כמו מעין מלאך כזה בין האנשים ומזכיר להם מה הם עשו לא בסדר. זה גם הורס מעט מהקסם מהדמות שלו, שכפי שאמרתי, האניגמטיות, המיסתורין שלו בעונה הראשונה היו ממש הברקה בעיני, אבל מה שעוד מפריע זה העובדה שדרכו יש יותר "האכלה בכפית" לגבי השאלות המוסריות בסדרה, כאילו דרך קולו היוצר אומר לנו- "הנה, פה הדמות לא התנהגה בסדר". ואני לא כ"כ אוהבת את זה. יותר אהבתי שבעונה הראשונה זה היה תלוי בצופה להחליט לגבי כל המעשים מה הוא חושב לגביהם, ולא קיבל דמות ש"מקריינת" את המסר.
    – הנקודה הזאת מתקשרת קצת לקודמת, וזה שבעונה הזאת אני מרגישה שהדמויות יותר קיצוניות מוסרית בצורה שלא מרגישה לי אמינה (לשני הקצוות, בין אם בצדיקות יתר של אמל, ובין אם אירנה שפתאום נהיית רעה לכולם בלי סיבה מובנת. מיילא האי נחמדות שלה לקוסטה או לדמות של יגאל עדיקא, זה יכול להיות מובן, אבל חוסר הנאמנות הפתאומי שלה לבנות, אחרי התהליך שהיא עברה בעונה שעברה, אחרי התהליך ששלושתן עברו מבאס אותי).

    העונה הראשונה הייתה לגמרי מסע מרתק בשבילי, העונה השניה מעט מאכזבת.
    בכל מקרה, תודה על הראיון ועל ההמלצה, לא הייתי מכירה את הסדרה בלעדיו

    • Michael Ginzburg

      איזה יופי כתבת!

    • איתי

      לא יכולת לתאר מדויק יותר את הרגשתי לגבי העונה החדשה. היא מאכזבת מבחינתי נורא. אם היתה בי איזושהי תקווה בחצי הראשון של העונה (הבסדר בסה״כ – הסיפור של המנקה הרומנייה ובתה של אסנת היו מאוד מעניינים) שהסדרה תחזור אל האיכות של עונת הבכורה, חזרתו של מינץ בחצי השני לגמרי ריסק לי אותה. דמות מסתורית ונהדרת מהעונה הראשונה שהפכה לייצוג כל מה שרע בסדרה כעת.

  • Michael Ginzburg

    הצלחתי למצוא את השיר היפהייפה המתנגן בסוף כל פרק ולו אחראי אוהד מרבך

    https://www.youtube.com/watch?v=ag9g4vrhdyI

  • Michael Ginzburg

    לרגל סיום העונה השנייה, יוסי מדמוני פירסם בפייסבוק שלו:
    "הסתיימה העונה השניה של "30 שח לשעה" עם רותי בורנשטיין אישתי, סופי אוסטריצקי וסמירה סרייה בתפקידים הראשיים. התחושה היא תחושה של הרכנת ראש מול כוח טבע גדול מהחיים – ערוץ 1. רצינו להגיד משהו על הקשר בין כסף, מגדר ויחסי מרות לבין מוסר. הרגשנו שאמרנו את מה שהיה לנו דרך זווית מעניינת שלא הוצגה כאן, אבל האכסניה… היא היתה קשה מנשוא. חצי שנה הסדרה ישבה על המדף של ערוץ 1, ורק שבוע לפני, מישהו שם טרח להודיע לנו (או למשרד יחסי הציבור) על העלייה לשידור. התוצאה – אפס ביחסי ציבור עם העלייה. פרק ראשון עולה, ואנחנו מגלים שהשיבוץ הוא מול "האח הגדול". ניחא, מישהו צריך להיות שם. פרק שני עולה. איכשהו צוברים קצת תאוצה ויחסי ציבור, ואז מתגלה דרך לוח השידורים שבעיתון, שבמקום פרק 3 תהיה הפסקה מתודית של שבועיים לכבוד שני משחקי כדורסל חשובים. אחרי עוד שבועיים באה הפסקת מונדיאל ידועה מראש גם היא… במשהו אחד לא יכולנו להאשים את הערוץ – במלחמה בעזה שהתחילה באמצע המונדיאל (עם חפיפה משמעותית למזלנו) שנתנה לנו עוד הפסקה של חודש. כשהערוץ חזר לשדר שידורים סדירים היינו בטוחים שלפחות את שלושת הפרקים האחרונים ישדרו ברצף. לא. כל פרק שודר בלי סיבה בשעה אחרת (ובגלל זה הורידו את הפרומואים כי אף אחד שם לא חשב שאפשר לשנות את הכיתוב של שעת השידור החדשה). תוך כדי כך הוחלט גם על עוד הפסקה, בדיוק לפני פרק הסיום, לרגל שידור פרק חשוב של סדרה כלשהי על גירושים. תודה למי שבכל זאת צפה בסדרה. תודה לששי אפרתי שהיה היחידי בערוץ שניסה לעשות משהו.. מקווה שתהיה עוד עונה במידה ויוקם ערוץ חדש, שלפחות מבחינת הניהול המקצועי יהפוך מקוריוז לגוף רציני."

    כמו כן, קישר לכתבה שפורסמה אתמול ב-NRG על סיום הסדרה (ספוילרים)
    http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/608/360.html#.U_HbuUzDJhs.facebook

© עידו ישעיהו