הנותרים 1.04: בי ג'יי והאיי סי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 21/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"הנותרים" עונה 1 פרק 4

The Leftovers - 01x04 - B.J. and the A.C.

בי ג'יי והאיי סי = בייבי ג'יזס והאנטיכרייסט? כי לא היה בפרק מיזוג אוויר ניכר לעין. ומה המשמעות של שם הפרק בנוגע לעובר בין 12 השבועות שברחמה של כריסטין? כריסטין שמה, הבחורה החשובה הזו, למקרה שפספסנו. אנשים מטורפים חולמים עליה חלומות נבואיים – "את הולכת מעל המתים. כולם בלבן". כך או אחרת, פרק יפהפה, בעיניי הטוב והמרגש עד כה. אחרי קודמו, שהתרכז בסיפור אחד שבעיניי לא היה מאוד מרתק ולא הצליח לחבר אותי אליו, הנוכחי מיד סחף אותי בחזרה פנימה. יש ב"הנותרים" כוח דווקא ברגעים קטנים ובפריסה המדודה שלהם על פני כמה סיפורים מצטלבים, והיו כאלה בשפע הפעם.

הדינמיקה של קווין וג'יל נהדרת בעיניי, במיוחד כאשר חברתה נוכחת (שזה כמעט תמיד), ואהבתי מאוד שקווין מיד חשד בה בגניבת הבובה, כלומר שהוא מכיר את הבת שלו מספיק טוב כדי לדעת שרמזה על אשמתה כשהתלוננה על הרעיון שלו להחליף את הבובה באחרת. אהבתי עד מאוד את הגילוי שהמתנה שלה תחת עץ האשוח נועדה לאמה, ולבי קצת נקרע לנוכח ה"אל תשכחי אותי" שחרות על המצית. אהבתי את הגילוי האגבי שטום אינו הבן הביולוגי של קווין ושאביו נטש. זה מסביר רבות על הייסורים שלו – אביו זנח אותו בילדותו ואמו בבחרותו. קווין אמנם גידל אותו ודואג לו, אבל כפי שאמרה ג'יל על בובת ישו התינוק – "אתה לא יכול פשוט להשיג חדש. זה מקודש". זה נכון בנוגע לכל תהום שנשארה בנפשו של כל אדם שאיבד מישהו.

הפרק שרטט יפה ומדויק את אותם אלמנטים בסיסיים שאהבתי בפרק הפתיחה של הסדרה, המתח בין המשבר לבין האמונה, בין מי שנותר למי שנעלם, בין מה שנותר בהם למה שנעלם מהם. מבובת ישו שנגנבת ועד למסגרות שנותרות מיותמות מתמונות (מזל שבעידן הדיגיטלי יש בוודאי גיבוי לרובן). "אין משפחה", כותבת פטי לקווין. "כל מה שחשוב לגביך נמצא בפנים", מצהיר העלון הריק מתוכן שמגישות המעשנות בלבן לטום. אין אבא ואין אמא לטום, אין שיחה מוויין. אין את ישו התינוק, יש אחר, אבל אי אפשר להחליף. את הרכב ששבק חיים לקווין אפשר להחליף, והרי לו יש אחד נוסף בהישג יד – הטנדר שהשאיר לו צייד הכלבים המסתורי. קווין כמעט דורס באמצעותו כלב נוסף שפורץ לכביש. ואפרופו הישג יד, המצית שלורי השליכה מצוי טיפ טיפה הרחק ממנו, מהישג היד, פשוטו כמשמעו.

בובת ישו התינוק הוציאה מהדמויות את הלך רוחן. ג'יל וחבריה שמתעמרים בה ולבסוף מכינים אותה לשריפה, אבל לבסוף היא לא מסוגלת לירות בה את החץ. קווין שבתחילה מקל ראש בסמליות הבובה האמיתית, אבל לבסוף נמלך בדעתו ומחליט לאתר את הדבר האמיתי. כאשר הבובה מונחת על מפתן דלתו, הוא אומר לג'יל, מוקסם, "מצאתי אותו". I found him. לא it. אבל כאשר בובה אחרת תפסה את מקומה של המקורית כי לכומר הייתה אחת רזרבית, קווין זונח את הבטחתו לתושבים, משאיר את התחליף ומשליך את ישו התינוק מרכבו בצד הדרך. זו בסך הכל בובה.

תגיות:
  • miss bojarsky

    בהלט היה פרק מקסים. אני נהנית משני הסגנונות של הסיפור, ההתמקדות בדמות אחת ומבט המבט שלה של הקודם והשילוב בין כמה דמויות והסיפורים שלהן בשני הפרקים הראשונים ובפרק הזה. אני תוהה אם זה המ שצפוי לנו – שני פרקים של כולם ואז פרק מאט, כי הוא כמעט ולא נכח בפרק הזה.

    • קשה לי להאמין, זו תבנית מוזרה. אני משער שמדי כמה פרקים יהיה זרקור על דמות אחת, אבל לא תמיד אותה אחת. אני מצפה שהסיפור שלו ישתלב בשאר הדברים.

      • miss bojarsky

        זה עושה יותר הגיון באמת. העיקר שנראה אותו 🙂

  • homer

    טוב, באופן רשמי אני לא מצליח להבין מה אתם מוצאים בסדרה ההזויה הזאת. הפרק השלישי באמת היה יוצא דופן, כי הוא באמת היה טוב, אבל במהלך הפרק הנוכחי הרגשתי בדיוק מה שהרגשתי בשני הפרקים הראשונים – תחושה עמוקה ומאכזבת של שעמום. אני לא מבין את הסדרה הזאת, אני לא מבין מה היא מנסה להגיד, אני לא מת על (כמעט) אף דמות, ולצערי אני חושב שאני פורש ממנה.

    אה, וביס תרגמו את שם הפרק ל"בייבי ג'יזס והאנטי כרייסט", כך שהניחוש שלך (כנראה) נכון.

  • Michael Ginzburg

    פרק טוב מאוד (לא כמו הקודם אבל עדיין) עם הסתייגות קלה הנובעת מהמוטיב הנוצרי שמשתלט ביתר שאת על הנראטיב הכללי וזה די בעייתי. יש משהו בדמויות ובאווירה שמושך את הרגש עמוק פנימה וזו חוויה לא רגילה.

  • Saturn

    אני לא יודע אם זה הספר או הסדרה, אבל עד כה הסדרה עובדת על פי ספרו של לינולף מאבודים. שאלות על גבי שאלות על גבי תעלומות על גבי סימני שאלה ומעט מאוד פיי-אוף. חוויית צפייה מתסכלת. מבקשים ממך להרגיש הרבה כאשר חושפים קצת.
    והשיח של הסדרה הוא הרבה הרבה יותר מדי דתי, ושוב, עדיין אין סיבה למה לסדרה הזו יש את סיפור המסגרת שלה.
    כל העירייה עושה ביג דיל מהיעלמות הבובה אבל הימצאה נופלת על אוזניים ערלות בפאנדרייזר. מה הם רוצים ממני?
    הGR פורצים לבלוק שלם של בתים כבר 3 שנים ואין עדי-ראייה וצילומי אבטחה שיאפשרו לכוחות המשטרה לפרק את הארגון הזה? ושוב, מה הפואנטה שלהם מלבד לא לתת לכל השאר לשכוח מהנעלמים ועוד בדרכים פליליים? ולמה שאדם כמו לורי תצטרף אליו אם לא חוותה העלמות של קרוב?
    זה מזכיר לי את העונה האחרונה של 'אבודים' שציפו מאיתנו שיהיה לנו אכפת ושנהיה מאוד invested בפלאשפורוורדס למרות שלא היה ברור בכלל מה משמעותם ומשקלם בעונה.

    מתי הסדרה הזו תספק לנו מספיק מידע כדי שנוכל לדעת איך להציב את עצמנו כלפיה ולהתייחס למתרחש?
    לא הבנתי מה טומי ברח מהמשטרה כאשר לא נראה בכלל שכריסטין תרצה להפליל אותו לשווא. וזה לא כאילו יהיה קשה למצוא עשרות עדים על הבחור המשוגע שתקף אותה. כל הבריחה הזו כדי ליצור מין משבר אמונה שנפתר מסיבה כלשהי למרות ששיחת הטלפון המצופה הייתה הודעה פרסומית? איך זה גרם לו לדבוק במטרה? עדיף שלא היה נמלט וזהו.
    החברה של ג'יל – מעין שילוב של קליסטה פלוקהארט בימיה ב'אלי מקביל' + מורן אייזנברג + אלייזה דושקו.

    • Michael Ginzburg

      האירועים נגעו לא רק לאנשים שאיבדו יקיריהם וקרוביהם. רבים ראו באירועים כסוג של הארה על חייהם, לטוב ולרע. וזה הביא אותם לבחון מחדש את גבולות הפרספקטיבה הקיומית שלהם. פנייה לכתות היא פועל יוצא של בלבול ורצון לגאולה.

      כתות אינן חוקיות וגם אני תוהה מדוע לא עוצרים את המעשנים הלבנים לאלתר.

  • Chen Honig

    אני רשמית מאוהבת באנשים בלבן, אני לא יודעת מה הם מתכננים לעשות עם העיירה, אבל לדעתי הם עומדים אחרי רעיון מאוד מהפכני. הקטע עם הוצאת התמונות מהמסגרת, "אין כזה דבר משפחה", כאילו היעלמות האנשים עשתה בלאגן ולמרות שטבעם של אנשים למצוא את הסדר בכל הדבר הזה, האנשים בלבן מתעקשים להחזיר את המצב אחורה לגמרי. הדמות של פאטי מדהימה לטעמי, אין הרבה עליה, לא רואים אותה הרבה, אבל אני חושבת שמתחבאת מאחוריה חוכמה ואם יתברר עליה סיפור קטן וחסר פואנטה, או לחילופין משהו בדיוני מדי, אז אני ממש אתעצבן על מר לינדלוף וצוות הכותבים שלו. יש פה דמות עם פוטנציאל אדיר.

    זה מה שמסקרן אותי בסדרה הזו – הלבן. שאר הדמויות בינתיים הן בשבילי כמו רקע יפה לרעיון הגדול שמסתתר מאחורי החליפות הבהירות.

    אולי מספיק עם השתי דקות של אקסלסטון לפרק? אפשר יותר מהבחורצ'יק?

© עידו ישעיהו