הנותרים 1.02: פינגווין אחת, אנחנו אפס

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 10/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"הנותרים" עונה 1 פרק 2

אחרי שני פרקים "הנותרים" מסתמנת במובהק כסדרת ז'אנר מהסוג החביב עלי, כזו שמשתמשת בהיי-קונספט כדי להתמקד בדמויות. לא תמיד זה עובד, ג'יל בת העשרה היא כרגע נקודה חלשה בעיניי (אם כי החברה שלה, שמזכירה לי קצת את לייטון מיסטר מ"אחת שיודעת", מפצה), אבל היתר מעניינים, וכולם חובטים וחובטים בפינגווין דימיוני או בגזע עץ שבכל זאת מכניע אותם.

שניים מעניינים במיוחד: האב ובנו, קווין וטום דארבי, שניהם מיוסרים איש איש בחזיתו. הסיפור של טום אמנם מעט קלישאתי. הייתה לו השאגה האילמת מתחת למים בפרק הקודם, ואילו הפעם הוא נאלץ להישאר עם הבחורה של הבוס שהוא כמובן מאוהב בה. "אתה הבן זונה היחיד שאני לא מצליח לקלוט", אמר לו וויין הסופר-קריפי עם הרגישויות המופלאות לבני אדם – טום הוא מיוחד לא מאוד מיוחד, כבר ראינו כמוהו. הסיבה שאני בכל זאת אוהב את הסיפור שלו, מעבר לעובדה שגיבורים מיוסרים בכל זאת נוטים לרתק, היא שהוא מגולם נהדר (על ידי כריס זילקה, שלא הכרתי קודם אבל הבליח עד כה בכמה וכמה סדרות נעורים). התגובה שלו לנשיקה של וויין וחברתו המיוחדת כריסטין, הייתה יופי של משחק ללא מילים, ומעט אחרי כן אובדן העשתונות שלו ברכב שמסרב להתניע היה מעולה מתחילתו ועד סופו. למרות העלילה המעט-שחוקה, מעניין יהיה לראות מה יקרה עם טום וכריסטין בהמשך.

גם במקרה של אביו לא מדובר בסיפור שלא ראינו בעבר, אבל אני אישית ממש אוהב את סיפורי ההזיות האלה של קיים-או-לא-קיים והיה-או-לא-היה. חוץ מהקטע עם הבייגלים שמשום מה נשאבו אל תקרת התנור או מה שזה לא היה, אהבתי כל היבט בסיפורים של קווין. החשד של אחרים שהוא הוזה, מציאת הרכב בחצרו, הביקור אצל מג אבוט בלא-כת, ובמיוחד שתי סצינות: בתו וחברתה מגיעות בדיוק בזמן כדי לאשש לנו ולו שקוטל הכלבים אכן אמיתי, וכמובן הביקור של קווין אצל אביו והשיחה ביניהם, שחשפה כי לא בכדי כולם חושדים בו שהוא הוזה. קווין גר בבית של אביו, מאייש את התפקיד של אביו וכעת אולי גם נגוע בהפרעה הנפשית של אביו.

רגע אחר שמאוד אהבתי בפרק הגיע דווקא במסגרת עלילה מעט חיוורת, וזו מילה שיאה להשתמש בה בהקשר הזה כי היא התרחשה אצל הלא-כת של לובשי הלבן – מג מתעמתת עם לורי שמאלצת אותה להיפרד מחפציה. מוקדם יותר בפרק הפסיכולוג שאל את קווין אם גם לורי סבורה שהם עדיין נשואים. כאן קיבלנו את התשובה כאשר היא סיפרה למג שפגשה היום את בעלה. "אני זוכרת", היא כתבה לה, החיים הקודמים ומה שוויתרה עליו עדיין נוכחים אצלה. אם ליב טיילר מאוד אנמית ולא לגמרי משכנעת, לפחות דמותה של לורי יוצקת עניין ורגש בחזית הלבנה והמעושנת. יחד עם יתר בני משפחתה היא משלימה סריה של אנשים שנשרטו עמוק במיוחד, ואפילו בלי שאיבדו אף אחד מתוכם.

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    הקטע עם הבייגלים היה מבריק, דימוי אולי על מה שעובר-לא עובר על מי שנעלמו ועל מי שנותרו.
    צייד הכלבים כנראה אמיתי – ג'יל ראתה אותו ודיברה עימו, אז כרגע זו לא נדמית כהזייה.
    גם אני ממש אוהב את וויין ומקווה לראות עוד הרבה ממנו.

    זה הזכיר לי את פרק 2 של 'פארגו' – אחרי פיילוט עמוס ומרתק הגיע פרק מתון ומדוד מאוד ששם דגש
    על פיתוח איטי יותר של הדברים.

  • Yaara

    מאוד נהנית מהסדרה בינתיים. מסכימה עם כמה מנקודות החולשה – טום שלא נראה כמו מישהו מיוחד בכלל, וליב טיילר שבינתיים היא… ליב טיילר.
    כשהבנות הגיעו הביתה הייתי ממש במתח – הן יראו את הזר או לא?
    גם המשפט שחוזר על עצמו שוב ושוב "הם לא הכלבים שלנו", משעשע, ואני מניחה שימשיך לשחק חלק כלשהוא בעתיד.
    רוב הדמויות ממש מצוינות ובנויות היטב.
    וויין אכן קריפי ביותר. אני רוצה ולא רוצה לראות עוד ממנו.
    היה קטע בפרק הראשון, שקווין עושה ג'וגינג ומנסה לקרוא לכלב שהוא רואה ברחוב. זה ממש הזכיר לי את הפרק הראשון במתים המהלכים עם הזומבית – איש חוק שמסתכל על יצור קצת אבוד וחסר אונים, אבל קטלני לחלוטין.

© עידו ישעיהו