איך להיעלם לגמרי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/07/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

התמונה הזו מטושטשת במקור, אגב

מתישהו כש"שובר שורות" נגמרה צייץ דיימון לינדלוף בטוויטר משהו על הפינאלה המצוינת. הוא מן הסתם לא העלה בדעתו שהשבח התמים הזה יקים מרבצם שוב את כל שונאי הסוף של "אבודים", ואת שונאיו של לינדלוף עצמו. "תלמד מ'שובר שורות' איך לסיים סדרה" הייתה התגובה העדינה הרווחת, אבל רוב המצייצים – והיו המון – היו משולחי רסן בהרבה, עד כדי כך שלינדלוף לא יכול היה עוד וסגר את החשבון שלו בטוויטר. או זו לפחות הסברה הרווחת לסיבת הסגירה.

זה קרה ב-14 באוקטובר האחרון, לא תאריך מקרי, מסתבר בדיעבד. כידוע למי שצפה בפרק הבכורה של הסדרה החדשה שלו, שעלתה השבוע ב-HBO ואצלנו ב'כן' – ב-14 באוקטובר ב"הנותרים" נעלמו 2 אחוזים מהאוכלוסייה כלא היו, והותירו מאחור את משפחותיהם וחבריהם תוהים, מבולבלים ואבלים. לינדלוף ניצל את התאריך הקוסמי וצייץ את ציוצו האחרון שרק עכשיו הופך להיות מובן: "After much thought and deliberation, I’ve decided t", כאילו הוא עצמו נעלם באמצע המשפט (אבל בכל זאת מישהו לחץ על "שלח").

"הנותרים" מבוססת על הספר באותו שם של טום פרוטה, אבל קל מאוד להבין מדוע לינדלוף חבר אליו ליצירת הסדרה הזו. הדימיון ל"אבודים" כה ניכר ומצוי על פני השטח – בעברית אפילו השמות לא כאלה רחוקים, או לפחות עשויים להתכתב זה עם זה – עד שאפשר לחשוב שלינדלוף רואה בסדרה החדשה הזו הזדמנות יחסית קלה לתיקון, בהתחשב בעובדה שהוא מתבסס על ספר ויודע בדיוק מראש את כל הסיפור.

ב"אבודים" אלה היו ניצולים שהתמודדו עם התרחשויות על טבעיות באי מוזר שמטוסם התרסק בו. ב"הנותרים" אלה תושבי עיירה קטנה המתמודדים עם תרחיש על טבעי שבמסגרתו איבדו רבים מיקיריהם – אמנם מקרה שהשפיע על כל העולם, אבל ההתמקדות בעיירה הקטנה ובתושביה הופכת גם אותה למעין אי. גם בו יש התרחשויות ביזאריות שחלקן קשור לחיות, חלקן קשור לאנשים אניגמטיים ומבשרי רעות שאולי יש ואולי אין להם כוח יוצא דופן, והן נחשפות בפנינו בהדרגה מרתקת בפרק הפתיחה. ב"אבודים" מגלים הניצולים שהאי מאכלס בו אנשים נוספים, 'האחרים', קבוצה חידתית עם אג'נדה משלה. ב"הנותרים" העיירה מתמודדת עם אחרים משל עצמם, כת מוזרה של אנשים שותקים הלבושים לבן ומעשנים בשרשרת (אולי אפשר לקרוא לכת בחיבה 'מפלצת העשן'), שלא ברור מה בדיוק הם רוצים מלבד העובדה שהם מאשימים את אלה שנותרו מאחור ו"מעשנים כדי שהם יזכרו". ב"אבודים" היה עיסוק גדול באמונה מול מדע ואף כאן רואים ניצנים ברורים לכך (התפילה בכיתות, הפולמוס בטלוויזיה, ציטוטים מהכתובים). ב"אבודים" העיסוק המרכזי היה בדמויות וכך קורה גם אצל "הנותרים".

וכמו במקרה של אז, גם הפיילוט של "הנותרים" הדוק, אניגמטי ומעולה. לאט לאט הוא חושף בפנינו את עולמה של העיירה, את הקשרים בין האנשים (עוד אלמנט "אבודימי"), ואת הסוריאליזם העצוב הניצב בבסיס חייהם של האנשים האלה (מכאן והלאה ספוילרים לפרק הפתיחה). "אני חולם?", שואל גיבור הסדרה, קווין גארבי מפקד המשטרה [1], באחד הרגעים האהובים עלי בפרק. הצבי הזה ליווה אותו כפוחלץ על הדשא של בעלי הכלב שסירבה לקבל את גופתו, ואז כאשר קווין יצא מביתה הפוחלץ נעלם. מאוחר יותר הוא חלם שהוא דורס צבי והלה מפרפר תחת גלגליו בשעה שצבי אמיתי נכנס אליו למטבח וזרע הרס. ולבסוף כמובן נאלץ גארבי לחזות בלהקת הכלבים שטורפת את הצבי.

[1] מככב ג'סטין ת'רו, שגילם את ג'סטין האהוב למשך כמה פרקים ב"מחלקת גנים ונוף". לא קלטתי שם את האפיל הגדול שלו והקסם שהילך על הדמויות, אבל כאן אני סוף סוף מבין.

"אבא שלי לא יירה בכלב", אמרה בתו לילה לפני שעשה זאת. היעלמות שני האחוזים שינתה כליל את חייהם של הנותרים, כמובן, והחדירה אווירה קשה של אפוקליפסה ממשמשת. חלק רואים בכך את התגשמות נבואת ה-Rapture, יום הדין במיתולוגיה הנוצרית שבמסגרתו עולים הטהורים כדי להיפגש עם האל, בשעה שהנותרים מאחור ייוותרו עם מעין גיהנום עלי אדמות. אווירת סוף העולם הזו ניכרת במיוחד אצל בני העשרה, שאוכלים, שותים, עושים קוק ומזדיינים כי מחר נמות – אלמנטים פרועים שראינו אצל מספיק בני עשרה טלוויזיוניים בעבר, אבל במקרה הזה סוף סוף נראים הגיוניים. ובמקביל להם אחד מהנותרים נראה מנהיג מעין כת משלו ושועי ארה"ב מגיעים אליו כדי שיעשה להם משהו שיעזור להם להתמודד. "זכרו כי שלוש שנים, יומם ולילה, לא חדלתי להוכיח כל אחד ואחד בדמעות", הוא מצטט ממעשי השליחים. "תקופת החסד נגמרה, טום, הגיע הזמן ללכת לעבודה".

האמת, סיפור המסגרת הזה מעניין אבל פחות. ראינו כמוהו אחרים בטלוויזיה גם ב"אבודים" וגם בסדרות שניסו לחקות אותה ללא הצלחה לאחר מכן ("יריחו" היא העיקרית שעולה בדעתי). ההבדל הוא ש"הנותרים" מצליחה בפרק הפתיחה שלה לאחוז בידו של הצופה ולהוביל אותו באופן כמעט מושלם. סיבה מצוינת להגיע גם לפרק הבא.

  • Michael Ginzburg

    בסקירה של AV Club על הפיילוט נכתב בין היתר:
    One of the reasons I like television so much is that the medium is necessarily heavy on plot—you can’t get through four seasons of television without making something happen to your characters. The constraints of the form are masked as freedoms: serialization
    and infinite length are major challenges. Television has to master some kind of follow-through, and I appreciate that

    גם אני מעריך את זה.

    הגיעה העת עבור דיימון לינדלוף לנצוץ באמת. אחרי מפח הנפש שהוא גרם לנו עם הסיום המחפיר והמופרך של 'אבודים' – יש לו הזדמנות לתקן. הוא ידוע כתסריטאי עם בנייה מושלמת של סיפורי מסגרת והנחת יסודות עלילתיים עם פרמיס מרתק. אבל כשזה מגיע לעקביות יש לו נטייה להתחמק מהחומרים להם אחראי ופשוט לזרוק לחלל האוויר פתרונות-לא פתרונות. הפעם, יש לו משימה לעבד את הספר המוערך של טום פרוטה (כתב גם את 'ילדים קטנים' – עובד לקולנוע והתוצאה הייתה טורדת מנוח ויוצאת מהכלל). בינתיים, לשפוט עפ"י הפיילוט, הוא עומד בהצלחה רבה במטרה. ההישג הכי כביר של הפרק היה לגרום לנו להרגיש את המצוקה וחוסר הודאות של הדמויות. הבלחות של פלאשבקים מצמררים ושובי עין, לצד דימויים מוזרים של בע"ח, פתחו צוהר מסתורי לתודעה חדשה שנרכשה ועוצבה לאחר אירוע מחולל בו יום בהיר אחד נעלמו להם 2 אחוז מאוכלוסיית העולם, קרי 140 מיליון איש. וכך קיבלנו משהו שנראה כמו משל דיסטופי על ארה"ב פוסט 9/11. הכרוניקה הפסיכולוגית שולחת אותנו לבחון סוגים שונים של חשבון נפש. יש מי שקורא את 'הזר' של קאמי, ספר שיצא לי להשלים זה לא מכבר, בו מתואר אדם עם מחשבה אחת ברורה: מה שיקרה – יקרה. נועד לקרות. אין דרך לשנות או להשפיע על הדברים. השלמה מכנית עם המצב הקיומי האבסורדי. ויש מי שעוטה לבן ומעשן בשרשרת, לוקח חלק בכת קריפית שלא מאמינה בפרטיות או בהוצאת הגה מפיה. כת עם מוטו המקדש את התפרקות התקווה. אני קורא להם 'המעשנים הלבנים' The White Smokers 🙂

    אין לי רצון שהסדרה – על 9 פרקיה הבאים – תתרכז בחיפוש המפתח לתעלומה. חידת ההיעלמות היא לא יותר מאשר ממקגאפין היצ'קוקיאני (מונח שטבע המאסטרו הבריטי ומתייחס לכלי עלילתי שנועד להניע את גלגלי הנראטיב ולהפעיל את הדמויות אך אין לו שום רלוונטיות נוספת). כלומר, המאורע המחולל תפקידו להניח לסדרה למצוא לבדה את הפרספקטיבה הלוגית של המתרחש. אולי נפלה החלטה אי שם, במימד אחר, לפיה האנושות היא לא יותר מניסוי כושל של הקוסמוס וגיע הזמן לדלל אותו בפעימות. לא שזה חשוב או משנה – סתם מעניין לשרטט לעצמך תיאוריות שיתאימו להשקפה פרטית. אהבתי מאוד את הפיילוט, בקיצור. הפסקול הסימפוני העגמומי תרם רבות לאווירה העכורה והרושם שנוצר הוא של יצירה שמתגברת נהדר על יומרה בפוטנציה ומתחמקת ממדרון תלול של חשיבות עצמית. במקום זאת, יש לנו את הדבר הגדול הבא של HBO שככל הנראה יהדהד עוד רבות עם סיומו.

  • ocean

    חיכיתי לניתוח הפיילוט 🙂

    **ספוילר**

    לא צפיתי ב"אבודים", אז לשמחתי אין לי אלמנט של השוואה ואני מגיעה ל"נותרים" בטאבולה ראסה. בעיניי הפיילוט היה מעניין והותיר טעם של עוד. הנופך האפוקליפטי משהו, חשבונות הנפש, החיות שהשתגעו, הקבוצה הסגורה, הצבע הלבן והפיכח שכנראה יוביל את כולם "לראות את האור", הזכירו לי קצת את "על העיוורון" של סאראמאגו (וזה טוב. טוב מאד). אהבתי את מוטיב הצבי/אייל וחיים הנגדעים באיבם. נדמה כי יוצרים אמריקאים מאד אוהבים להשתמש בו (בשלוף: החלום של נאקי ב"אמפריית הטיילת", פרק הפתיחה של "פארגו", העונה הראשונה של "הומלנד", האייל הקורא של "חשיפה לצפון" ובטח יש עוד).

    אהבתי מאד את האשליה לפיה מישהו מהמשפחה של גארבי נעלם ב-14 באוקטובר, ואת הגילוי ההדרגתי של דבר בגידה, רעיה שערקה לכת ובן שפנה לכת אחרת. נדמה לי שאם מישהו מהם אכן היה נעלם באותם מאורעות מסתוריים, זה היה הופך את המצב המשפחתי העקום והמרוחק הזה בין חבריה ליותר מתקבל על דעתם.

    מיותר לציין, שנאתי את השימוש הנואל והמגוחך בסיגריות. בעיניי זו עצלנות תסריטאית/ספרותית (בהנחה שהאלמנט הזה אכן נלקח מהספר), ואפשר היה להשתמש בכלי אחר כדי להעביר את המסר.

    נ.ב: חבל שליב טיילר שם. מזכרוני מדובר בשחקנית בינונית מאד. אני מקווה שהיא השתפרה בשנים שחלפו, ברמה שהיא מסוגלת להחזיק תפקיד ראשי במה שמסמנת להיות סדרה איכותית.

  • Matoy

    גם באבודים העונות הראשונות היו מעולות. אבל המסתורין לא החזיק מאחוריו כלום. זה כמו שמישהו שואל אותך כל מיני שאלות מעניינות ואז כשאתה מחכה לשמוע מה התשובה שלו הוא מגמגם איזה שטות מונפצת. ואם זה לא מיק, קטעי הדרמה באבודים היו הגרועים ביותר, ואני לא ממהר לתת את ה״מחמאה״ הזו, שראיתי אי פעם בסדרה או בקולנוע. בין הגרועים ביותר. אבל יכול להיות שזה נבע מהגריעות הבלתי נסבלת של ג׳י ג׳י אברהמס (שמאז אבודים התנזרתי מכל מה שקשור אליו( ואני מחשיב גם סדרות של הולמרק בשקל תשעים. בנוסף לינדוף עשה גם את התריט פרומיתאוס הנוראי. כן, אני חושב שאחכה שיצאו כמה עונות ואקרא כמה היקורות עליהן לפני שאחליט אם לצפות.

    • זה דיסקליימר שאני תמיד שוטח, אבל הנה שוב: אהבתי את "אבודים" עד סופה, וגם אם קשירת הקצוות לקתה בחסר (ואני מסכים עם הטענה, אם כי לדעתי היא הרבה פחות פתוחה מכפי שחושבים), היא הייתה טלוויזיה מרתקת מתחילתה ועד סופה. העונה הרביעית שלה היא המופלאה ביותר בעיניי. באשר ל"הנותרים" – כאמור, היא מבוססת על ספר ולכן יש לה חזון ברור מההתחלה, כך שנראה לי שגם שונאי לנדלוף יכולים לצפות בה בשקט.

      • miss bojarsky

        אני איתך.
        וגם בלי קשר ל"אבודים", פרק הפתיחה של "הנותרים" היה מרתק ומסקרן ואני בהחלט אמשיך לצפות.

    • Saturn

      אבודים התחרבנה כבר בעונה השנייה שלה עד לחצי העונה השלישית. החצי השני של העונה היווה שיפור, עונה 4 הייתה הכי טובה של הסדרה, עונה 5 לא רעה עד הפרקים האחרונים ועונה 6 היא על הפנים וחזרה ביתר שאת על כל הטעויות ומגרעות הסדרה כולה.

    • Michael Ginzburg

      הפעם יש לך 10 פרקים בעונה, במקום 22-24 כמו שהיה נהוג עם 'אבודים'. ויחד עם ההתבססות על מקור ספרותי, לינדלוף די כבול אמנותית וזה לטובתו.

  • תתש

    בזמן שלוסט הייתה משודרת אחד מן הטענות הנפוצות שהשתמשו בהן כדי להגן על לינדלוף, זה שהוא לפחות יודע לכתוב דמויות טובות. קאובוים נגד חייזרים, פרומית'יאוס, מלחמת העולם Z (בין אם זה התסריט המקורי או המשוכתב) וסטאר טרק – "תראו איך הרסנו את אחת הנבלים הכי אייקונים בהיסטוריה של הקולנוע", מראים כמה הטענה הזאת לא נכונה היום.

  • Michael Ginzburg

    סקירה מצוינת.

    • ocean

      ביקורת. סקירה זה בשביל אנשים עצלנים שחושבים שהם כותבים ביקורת, אבל בעצם רק מתארים את העלילה.

      • Michael Ginzburg

        סקירה זו מילה אחרת לביקורת, כמו כן את לא יכולה לבקר סדרה מבלי לתאר עלילה.

        • האמת היא שגם אני לא אוהב את המילה 'סקירה' (שההגדרה המילונית שלה היא "תיאור כולל של עניין"), זה לא מה שאני עושה. תיאור עלילה הוא חסר משמעות אם לא מגיע איתו ערך מוסף.

          • Michael Ginzburg

            טוב, בוז למילה סקירה! 🙂 ביקורת מעולה על הפיילוט!

  • – אני מוכרח לפתוח בוידוי: הגעתי לסדרה עם אפס ידע מוקדם, למעט זהות היוצר הראשי, דיימון לינדלוף. למרות עומס דמויות ומעט בעיות, הפרק הראשון היה מרתק וכמובן שאשוב לפרקים הבאים.
    – חוץ מלינדלוף, שמאז "אבודים" (אותה אהבתי גם בפרק הסיום) השמיד כל שארית של חלקה טובה במוניטין שלו עם "פרומיתיאוס" וסרטים שנואים אחרים, הנוכחות של טום פרוטה מבטיחה (לא קראתי את ספריו, אבל הסרטים "ילדים קטנים" ו-Election שמבוססים על יצירותיו הם מעולים). פיטר "אית'ן הוק הפחות מוצלח" ברג ביים את פרק הבכורה (וגם הופיע כשומר בכניסה לחווה של וויין), כשמאחוריו הסרט המתועב "באטלשיפ". לינדלוף לא לבד.
    – לא זיהיתי את ג'סטין ת'רו (וגם לא הייתי בטוח מי זו אמי ברנמאן, אבל לא צפיתי ביותר מפרק אחד של "המשפט של איימי" אז אין לי קונטקסט תרבותי) עד הקרדיטים, אולי כי הפעם האחרונה בה ראיתי אותו הייתה ב-Your Highness עם פאה ואיפור מכוער. למרות שנרמז שאשתו של קווין היא בין הנעלמים, חשדתי שהיא האישה בהירת השיער מהכת, בייחוד כשהצ'יף ניפץ את התמונה המשפחתית בדיוק במקום בו היו פניה. כשהוא התעלם ממנה רגע לאחר שסייע לה לקום במהלך העימות בפארק, חשבתי ששגיתי, אבל זו הייתה הטעייה של התסריט לשם סצנה נהדרת בה קווין מגיע למגורי הכת ומנסה לשכנע את לורי לחזור הביתה.
    – מכיוון שלא ידעתי דבר על הסדרה, הופתעתי לראות את ליב טיילר. נכון לעכשיו קו העלילה שלה הכי פחות מעניין, ואין לי מושג מה מתוכנן עבורה מרגע שהחליטה להצטרף לכת (מצד אחד, נראה היה שהיא במשבר כלשהו; מצד שני, זה לא קרה מהר מדי?) ודרכיה יצטלבו עם אלו של לורי ודמויות ראשיות אחרות. לא בטוח למה חברי הכת עושים סטוקינג לאנשים מסוימים, אבל חשבתי שמדובר באנשים שקרוביהם נעלמו (אבל איך קווין נכנס לתבנית, מאחר ואשתו לא נעלמה?) בכל אופן, עד כמה שמבין הדמויות הראשיות מג לא מעניינת, אני מקווה לפייאוף בהמשך.
    – חשבתי שחבר הקונגרס יהיה דמות מרכזית, אבל הוא בסך הכל היה שער הכניסה שלנו לעולמם של טום ו-וויין. משפחת גארבי מקשרת בין כל קצוות העלילה, אה? לא בטוח מה וויין מוצא בטום, אבל נראה שהוא חשוב עבורו לאור המשימה שניתנה לו. העלילה של אחותו, ג'יל, לא עשתה הרבה חוץ מלהראות שבני הנוער ממשיכים לזנות ולעשות סמים ושטויות כמו מקביליהם בסדרות טלוויזיה אחרות, רק עם אווירה פוסט-אפוקליפטית. הקטע הכי מעניין היה עם התאומים וקבירת הכלב הירוי.
    – בין אם תהיה חשיבות למיסתורין מאחורי היעלמות שני אחוזים מאוכלוסיית העולם, או לא, נראה שההתנגשות בין דת למדע – יותר מתמיד – תהיה אחד ממוקדי הסדרה. בינתיים הם רק ברקע, בטלוויזיה, ובהופעתו הרגעית של מטיף בגילומו של כריסטופר אקלסטון. אם אישה שהתעללה בילדיה, כדבריו, וגארי ביוסי הם בין הנעלמים – איך אפשר להגיד שזה ה-Rapture? ואם הדתיים אכן מאמינים בכך, כמו הסנטור שצלב את המדען בועדה ששודרה במהדורות החדשות, הם לא חושבים שהם עצמם נידחו מהעולם הבא ולכן כל הקישקושיאדה הזו מיותרת?
    – דובר רבות על החיות – הצבי והכלבים המשוטטים – אבל מעניין לציין שכשלהקת הכלבים בסצנת הסיום צדה את הצבי, הם עברו ליד קווין והתעלמו ממנו. לא יודע אם יש שם משמעות כלשהי, או שהצבי קרץ להם הרבה יותר כארוחה משתלמת.

    • גם אני לא ראיתי "המשפט של איימי", ואת איימי ברנמן אני מכיר ומוקיר מ-"NYPD", אהבתי אותה שם.

  • Saturn

    מאיפה השחקנית שמגלמת את ג'יל מוכרת לי? IMDB לא הושיע.

    ומי זה היה חבר הכת המבוגר והממושקף שקיבל את פניו של קווין? נראה כמו שילוב של טובין בל (מסרטי 'המסור') והדמות של בנג'מין ליונס מ'אבודים'.

© עידו ישעיהו