משחקי הכס 4.09: השומרים על החומה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 09/06/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 4 פרק 9

Game of Thrones - 04x09 - The Watchers on the Wall

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה 20 תגובות

פעם שנייה בתולדות הסדרה שאני נוכח לדעת עד כמה מרענן ונחמד לקבל פרק שכל כולו מתרחש במקום אחד. המקרה הקודם היה "בלאקווטר" מהעונה השנייה, וכמו אז גם הנוכחי מורכב כמעט כולו מאקשן המהווה את שיאם של אירועים שנבנו זה זמן רב. ההבדל המשמעותי בין אז לעכשיו הוא מה שקרה מסביב – העונה השנייה הייתה כה משמימה, מפוזרת ומבאסת עד ש"בלאקווטר" היה קרן אור בסופה. הפעם, לעומת זאת, האקשן עתיר התקציב והמרהיב למדי החוויר ביחס לאירועים המטורפים של יתר העונה.

לא מדובר באנטי קליימקס או משהו כזה, הפרק בהחלט היה חביב בעיניי, אבל מיקומו בעונה כמו זו גרעה מאוד מעוצמתו ומסעירותו והפכה אותו לעוד פרק שאפשר לנשום בו אחרי אירוע שעתק את נשמתנו. מה גם שנדרש זמן רב לסערה להגיע, כי עוד לפני הקרבות קיבלנו מנת דרמת יחסים, שיחות על אהבות ורעות, להזכיר לנו על מה בעצם נלחמים פה. זה לא מאוד עזר, אני מוכרח לומר. מלבד ג'ון, סם וגילי, החברים מהחומה רחוקים מכדי שיהיה איכפת לי מהם. מותם של פיפ ואד וגרן נראה שולי וזניח כשם שהיו דמויותיהם בסדרה מאז ומתמיד, והמקרה של איגריט מצער אף יותר. לו הייתה נופלת סמוך יותר לתחילת העונה, כאשר זכר יחסיה עם ג'ון עוד טרי ולא נמרח לאורך עונה שלמה כמעט, הייתי מתרגש ממותה הרבה יותר. ועדיין, זה היה יפה תחת הנסיבות.

ניל מרשל, שביים את "בלאקווטר", אחראי אף על הנוכחי וגם הפעם שמר על תנופה סוחפת ומענגת מהרגע שהתחיל האקשן. השלכת החביות הבוערות למטה (לא הבנתי מדוע איפשרו להם לעמוד ליד השער ולנסות לפרוץ אותו לאורך כל כך הרבה זמן), החרמש הקוצר את המטפסים, סר אליסר שלראשונה חיבבתי אותו (הערה למתרגם שובר השביתה ב'כן' – אם ראינו בפירוש שהוא לא מת אלא נוטרל, מן הסתם המשמעות של "fallen" אינה "נהרג"), והקרשנדו בסצינת וואן-שוט מפורטת שארכה 40 שניות מהרגע שג'ון ירד מהחומה אל הקרב שלמטה – תצוגת תכלית מרהיבה של הסט, של הכוריאוגרפיה, של הקאסט, של תנועת המצלמה ובכלל של התקציב. רחוקה אמנם משש הדקות המדהימות של "בלש אמיתי", אבל עדיין נהדרת.

בסופו של דבר כל הלילה הדחוס הזה היה רק סנונית ראשונה, כדבריו של ג'ון, ניסיון לבדוק את יכולתם ואמצעיהם של השומרים על החומה. זה עלה להם בהמון קרבנות, לא? כך נדמה לפחות. היו בסך הכל מאה וקצת ועכשיו נותרו הרבה פחות. כך שהיציאה של ג'ון אל מאנס נראתה מעט חפוזה וגחמנית, אבל ביחס למה שעתיד לנחות עליהם אם לא יעשו פעולת מנע כלשהי, לא נראה לי שיש להם מה להפסיד.

אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר! אפשר לעשות זאת בפוסט המוקדש לקוראי הספרים.

תגיות:
  • סתם אחד…..

    ספויילר

    ספוילר

    ספויילר

    ווואו- כמה כסף נשפך שם (בהפקה לא בעלילה…).

    – טוב- למרות שלטעמי היה די משעמם (צפיתי בפרק במהירות כפולה- חוסך זמן בבוקר לפני שהילדים מתעוררים) לא ספק היה כאן נסיון להראות שהסדרה/ השואוו ראנרים/ הרשת יודעים להביא אותה בפרק אפי א-לה פיטר ג'קסון.

    -ראבאק פרק שלם בשביל להראות לנו שג'ון הוא גבר גבר בעל כושר מנהיגות וכו'- בפרק הקודם עשו את זה בחמישית זמן עם ממזר אחר.

    -כמו שאמרו רבים וטובים לפני- עזבו אותנו מהחומה, מהזומבים- הבו לנו את מאבקי התככים והפוליטיקה במעלה המלך.

    – חראם על ייגרט- דמות שלא הבנתי עד הסוף: שונאת/ אוהבת את ג'ון אבל מחוייבת עד הסוף לשבטי הצפון ולמאנס ריידר.

    – אגב עם המוות של ייגרט פתאום השתרר שקט בזירה- קצת חור בעלילה אבל נו שויין…

    – שכוייעח לילד הקטן שאת נקמתו דמו לא ברא השטן ויקוב הדם את החומה (שיניתי מהמקור- יסלח לי ר' נחמן).

    – האם עכשיו יחסמו סופסוף את המעברים התת קרקעיים? לאלים החדשים והישנים הפתרונים.

    -שאלה לסוף: האם סצינות הקרב היו (פורנו)גרפיות פחות מהסטנדרט שהוצג עד כה? (הפרק משבוע שעבר ללא ספק הציב רף משל עצמו)- לפחות היוצרים התפרעו קצת עם העוגן שהיטלטל לו מהחומה.

    עד כאן……

    טוב שיקרתי-

    תהייה שכבר יש לי אותה המון זמן- וכאן לא המקום והזמן, אבל בכל זאת…..
    למה בתרגומים לעברית הופכים את הסדר של היחיד/ רבים-
    משחקי הכס במקום משחק הכסים (למרות שאני רוצה לראות את הרייטינג של הסדרה אם היו קוראים לה משחק הכסאות)- עשו את אותו דבר ב-Star Wars- שצריך להיות בעצם מלחמות הכוכב ולא מלחמת הכוכבים.

    • Michael Ginzburg

      לא חושב שהלחימה הייתה פורנוגראפית, בטח אחרי שבת בה צפיתי בסרט ההמשך של '300' 🙂

    • hel12

      לא יחסמו את המעברים, לפחות בינתיים עד שג'ון יחזור…

  • Michael Ginzburg

    אז רגע, ג'ון סנואו עדיין לא יודע כלום?

    מקום כה אסטרטגי כמעט נופל ולא ברור למה שומרים עליו לוחמים לא מיומנים מספיק עד כדי הפקרות.

    המיתות היו צפויות אבל אני מניח שהקרבות היו בסדר גמור ואהבתי את הענקים והפילים שלהם, הבו לי עוד מזה בבקשה.

    • hel12

      *ממותות, לא פילים…

      • Michael Ginzburg

        אכן, תודה על התיקון!

    • שנאוצר

      כי זה ארגון עצמאי (הממלכה לא מממנת אותו או משהו כזה), והגיוס אליו לא גדול במיוחד בגלל שהוא קיים כבר 8,000 שנה ורוב האנשים כבר התנתקו מכל האתוס שנוצר סביב המשמר, וכבר לא ממש מאמינים בסכנות שהמשמר מתיימר להגן על הממלכה מהם. אומנם עדיין יש מתגייסים מרצון, אבל הרוב המוחלט הם פושעים מורשעים ששירות בחומה הוא העונש שלהם על אונס או רצח או גניבה.

      • יואב

        ובל נשכח את הקטע של ההתנזרות מנשים 😉

        • סאם מצא פרצה בשבועה…

          • יואב

            והוא לא חלק אותה עם כולם.
            ועוד אחר כך הם רואים בעצמם אחים! 😛

        • Michael Ginzburg

          בשבועה נאמר "לא תישא אישה ולא תביא לה ילדים", סאם מצא פירצה בחוק ופירשן אחרת 😉

    • Miv Miv

      יש קטע בספר השלישי שמגיעה לטיווין לאניסטר בקשה לחזק את המשמר, והוא אומר: מה אכפת לי, אם הצפוניים לא רוצים להיכנע למלך הם לא יכולים לדרוש הגנה, ואם הפראים יתקיפו אותם זה רק יועיל לנו.

  • בובי

    ספוילר
    ספוילר
    ספוילר

    האייגון טארגריאן הזה זה אבא של דינאריז?
    אני גם לא מת על העלילה של החומה אבל עדיין היה נחמד לראות ממותות,מעניין איזה עוד חיות פרה היסטוריות יש להם…

    • שנאוצר

      אני עוד לא צפיתי בפרק (ומסיבות שונות שאני אשמור לסקירה עבור קוראי הספרים – גם לא אראה) אז אני לא יודע באיזה הקשר דיברו על אאיגון, אבל בכל מקרה:
      אאיגון טרגאריין הראשון הוא למעשה מי שייסד את שושלת טארגריין לפני 300 שנה והיה המלך הראשון של שבע המלכויות. בשל היותו מייסד ומנהיג הבית, עם השנים "אאיגון" הפך לשם פרטי נפוץ בקרב בני טארגריין. מבין המלכים שבאו אחריו, היו עוד חמישה עם השם "אאיגון". כמו כן, אומנם לאביה של דאינריז לא קראו "אאיגון" אלא אאיריז, אבל לאחיינה של דאינריז (הבן של אחיה, ראייגר, ואחד מאלה שאליהם ההר התכוון כשהוא אמר I Killed her children) – אכן קראו אאיגון.

      • hel12

        לא דיברו על אאיגון, מי ששאל את השאלה התבלבל. הוא התכוון למלומד איימון, שכמו שענו לו היה אח של סבא רבא של דאינריז…

    • איימון, לא אאגון. הוא היה אחיו של אאגון החמישי, סבא-רבא של דאינריז, וויתר לטובתו על הכתר כדי לשרת בחומה. הוא סיפר על מוצאו המשפחתי לג'ון בעונה השנייה.

  • Chen Feller

    ספויילר

    ספויילר

    ספויילר

    אני חושב שההפתעה הכי גדולה בפרק הזה הייתה שסאם -לא- מת, במיוחד אחרי הפרידה הקיטשית שלו מגילי. ברכותיי, משחקי הכס, הצלחת להדהים אותה והשארת דמויות בחיים.

  • יואב

    ספוילר ספוילר ספוילר

    הבעיה בפרקי הקרבות של משחקי הכס שהם מתמקדים רק במעט קווי עלילה, כך שנותר לך לתהות בינתיים מה לעזאזל עומד לקרות עם טיריון. חוץ מזה היה פרק מאוד מגניב. הסצנות בהן החזיקו את הגוססים (ג'ון ואינגריד, סאם ומה-שמו) היו ממש עצובות.
    לא נראה לי שהיה צופה אחד שלא היה בטוח שסאם עומד למות אחרי ההבטחה שלו לגילי 😛

    • ייגריט ופיפ.

      • יואב

        אופסי. תודה! 🙂

  • Miv Miv

    לטעמי רוב הפרק היה מאכזב ומשעמם.

    שאלה לקוראי הספרים: האם הדיאלוג בין סם לג'ון בתחילת הפרק היה בספר?

    • יונ

      לא שזכור לי – סאם הגיע מאוחר יותר בספר…

  • יאדו תיקון לפוסט (ספוילר):



    אד נותר בחיים בתום הקרבות (הוא היה אחראי על החומה כשג'ון הצטרף לסאם), גרן מת כשהגן על השער הפנימי עם חמישה עורבים נגד הענק.

    • yaddo

      וואלה, תודה.

    • שין-גימל

      הא, יש להם צבא. וענק. וסטארק הוא אפילו לא סטארק.

      • נמען שגוי?

        • שין-גימל

          טוב, לא כל חץ יכול לפגוע. מצד שני, אם אנחנו לא יכולים להגן על האנשים שמאחוריי החומה הזו, תהיה בטוח שננקום את מותם.

          • אה, לא, חשבתי שהתגובה שלך נועדה למישהו אחר.

  • miss bojarsky

    אני גם הרגשתי שהיה פה נסיון לשחזר את ההצלחה של "בלאקווטר" שלא לחלוטין עבד. בין היתר, בגלל שבסדרה דמותו של טיריון הרבה יותר עצמתית מזו של ג'ון ונוכחותו הפכה את הפרק למשמעותי יותר. אבל כן, היה אקשן משובח בפרק הזה וסה"כ נהניתי ממנו.

  • בון ג'ובי מצטרף בנוגות אל הרגע ההוא בין ג'ון לאיגריט. http://youtu.be/A4oQzTGTc_g

  • Miv Miv

    כנראה שאם לא הייתי מגיע לפרק עם כאלו ציפיות הייתי נהנה ממנו יותר. תכל'ס, אני כבר מיום לפני תכננתי איך אני אספיק לראות את הפרק בבוקר, אז ברור שנורא התאכזבתי. זה לא היה יותר גרוע משבוע הפגרה (-: אבל לא הרבה יותר טוב. לא היה אף אחד מהדברים שאני אוהב בסדרה , ומצד שני היה שימוש נרחב בקלישאות קרב (למעשה היה משהו עייף בצורה שהקלישאות האלו הוגשו. בשר הטבעות, למשל, כשמישהו שואג קלישאה תוך כדי הנפת חרב הוא עושה את זה כאילו זה יזכה אותו באוסקר. פה זה הרגיש לי כמו מילוי חובה: חייב להיות פרק אחד של אקשן בעונה, אז בואו נעבור את זה.

    גם אני, כמו יאדו, הרגשתי שהסדרה לא סיפרה מספיק על פיפ וגרן כדי להפוך את המוות שלהם למשהו משמעותי, ושמחתי לראות שאני לא המוזר היחיד… כהסכמתי גם בקשר לייגריט.

    המעשה של ג'ון באמת לא נראה הגיוני במיוחד. קשה להאמין שהתכנית שלו היא להתקרב מספיק למאנס ריידר בשביל להרוג אותו, כי וואלה, יכול להיות שגם הפראים חשבו על זה. מצד שני, לא ברור אם יש לו תכנית בכלל. אולי למעשה שלו לא תהיה השלכה משמעותית על הארועים, ואיזה טוויסט אחר יסדר את העניינים.

    שאלה גיאוגרפית: האם זה אפשרי שסטאניס יגיע לעזור לעורבים? בסוף העונה השלישית דיברו על זה שהוא הולך לעזור בחומה, ועכשיו הראו אותו מתכונן לאיזשהו קרב (אבל אני לא חושב שהזכירו את החומה) המרחק בין דרגונסטון לחומה הוא עצום, אבל מכיון שהסדרה לא מספקת הרבה מידע על התאריכים בכל מקום יכול להיות שזה אפשרי.

    • עינב

      בפעם האחרונה שהראו את סטאניס, הוא היה בבראבוס, לא בדרגונסטון

      • Miv Miv

        צודקת. אבל האם זה משנה למה שכתבתי?

        • עינב

          כן, זה מעלה את הסיכויים לזה, מכיוון שבראבוס יותר קרובה לחומה מדרגונסטון

  • Aviad Levy

    פרק נורא מהנה, אם כי אין הרבה מה להרחיב לגביו.

    נק' קטנה למחשבה:
    ההבטחה של סאם לא למות (שקויימה) מול ה"לא הבטחה" של ג'ון לסאם שיחזור…

  • מבולגן!

    שכחתי למה בכלל הקאניבלים הענקים והווילדס תוקפים את החומה? אני לא זוכרת מישהו מוכן להסביר לי?
    מה יקרה עם הטירה תיפול? מי מרוויח מי מפסיד?
    פרק משעמם 🙁

    • Michael Ginzburg

      מאנס ריידר ירוויח.

    • נדמה לי שזו הייתה ייגריט שאמרה הפרק האחרון שתושבי ווסטרוז בנו חומה בצפון וחסמו את גישת האנשים החופשיים לחלק מאזור הצפון, שלטענתם כולו שייך להם. מאה השבטים היריבים מעבר לומה שמאוחדים תחת הנהגת מאנס ריידר רוצים למוטט אותה ולהשתלט על כל הצפון, מה שנמצא מדרום לחומה.

    • יואב

      עד כמה שזכור לי הסבירו גם באיזה פרק שכולם בורחים מההולכים הלבנים או משהו?
      (ואם לא, אז הם צריכים…)

  • ran

    משעמם?!?
    הפרק לדעתי היה מדהים, אחד מפרקי הטלוויזיה הטובים ביותר ששודרו אי פעם.
    מהבלאקווטר דווקא יצאתי עם חצי תאוותי בידי, היו בו יותר מדי רגעים שלטעמי כשלו בגלל ההפקה הטלוויזיונית.
    לעומתו, הפרק של אתמול, אחרי 10 דקות ראשונות איטיות, הרים אותי לרכבת הרים שרק כתוביות הסיום החזירו לי את האוויר.
    אני חייב לציין שקראתי את הספרים ובאתי לפרק עם חשש שרוחב היריעה של קרב כל כך מורכב יפרק את כל ההיי שנבנה בפרק הקודם.
    מלבד משהו פעוט שקצת פוקשש – מקרב אבוד ההופעה של ג'ון סנו הפכה לחלוטין את תוצאותיו מהר מדי,
    אני יצאתי מאד מרוצה.

  • Omer Zauber

    גנדלף לא אמר שהוא יגיע עם שחר?

  • thedarkmaster

    הבעיה הכי גדולה של הפרק היא שהינו התשיעי של העונה. מהפרק התשיעי למדנו לצפות לגדולות והפרק הזה לא מספק. המלחמה מרשימה ומאוד מהנה אומנם אך בלי אפקט רגשי חזק במיוחד ולא ממש מרגישה כמו אירוע חשוב כל כך, במיוחד כשמגלים בסוף שהמלחמה לא הסתיימה עדיין וש'ההמשך יבוא…' מה שנתן את התחושה שהפרק הזה היה לא יותר מבזבוז של זמן או לכל הפחות הכנה לדבר הגדול ולא משהו שצריך להיות בפרק הכי מצופה של העונה.

    אבל אם מתעלמים לרגע מהציפיות הגבוהות רואים עד כמה מהנה וטובה מלחמת טירת שחור באמת הייתה ועד כמה מרענן ונחמד היה לקבל פרק שמתמקד כל כולו בקו עלילה יחיד.

    הבילד-אפ שלפני המלחמה היה נפלא וכלל שיחה נחמדה ומשעשעת על סקס בין סאם לסנואו, שיחה מעט מרגשת על אהבה בין סאם לאיימון טארגריין (אנשים באמת שכחו שהאיש העיוור הזה הוא ממשפחת טארגריין? הרי אני מחכה לרגע בו יסבירו לנו איך הוא הפך מ'המלך העתידי' ל'אח במשמר הלילה' מאז שדמותו הוצגה!) וסצינת הפרידה בין סאם לגילי שכללה נשיקה והבטחה שהוא לא ימות (במלים אחרות הדבר האחרון שכל , דמות עושה לפני שהיא מתה בכל סרט כלשהו. ולכן ההפתעה הכי גדולה של הפרק היא דווקא הישרדותו של סאם. 'משחקי הכס' משתמשת ביכולתה להרוג דמויות מרכזיות כדי להפתיע אותנו בכך שהיא משאירה אותם בחיים. חכם.

    הקרב עצמו עשוי נהדר. מעט מדי דם ולא אלים מספיק לדעתי ואם בוחנים את כל הקרבות המתחוללים, במיוחד של ניצבים ברקע, בהחלט אפשר למצוא כאלה שהם לא אמינים או סתם נראים מגוחך, ואפשר גם למצוא חורים עלילתיים פה ושם (איך זאב הבלהות של ג'ון יודע את מי לתקוף, למשל?) אבל אותו קרב גם גדוש ברגעים מגניבים (הענק שיורה בחץ) ואפילו אדירים ממש (החרמש). גם הצילום (השוט הארוך היה בהחלט מרשים, גם השוט מנקודת מבטה של ייריט) והסאונד (החביות הנזרקות, בעיקר) והאפקטים (הממותות נראו נהדר) מנצלים את התקציב שיש להם בצורה טובה מאוד. וראמין ג'אוואדי מפתח את הנעימה המוזיקלים של אנשי המשמר לנעימת אקשן קצבית ונהדרת שחוזרת מספר רב של פעמים לאורך כל הפרק ופשוט עובדת בו נהדר.

    הרגע הכי גדול של הפרק, או הכי משמעותי עלילתית לפחות, הוא מותה של ייגריט. קצת התבאסתי ממותה האמת, לא בגלל שהוא היה עצוב או משהו, הרי אני מת על זה כשדמות שאני אוהב מתה או סובלת, אבל הרגשתי שלדמות שלה, ולרומן שלה עם ג'ון סנואו, היה פוטנציאל למשהו הרבה יותר מעניין וגדול ועם סוף הרבה יותר טרגי. עדיין, סצינת המוות הייתה מוצלחת ועשויה טוב. האופן בו היא נהרגה (קיבלה חץ בלב בזמן שהשתהתה בהריגת ג'ון) הרגיש נכון ויאה לדמות. והגסיסה שלה בזרועותיו של ג'ון סנואו, קלישיאתית ככל שתהיה, עבדה והצליחה לרגש. אני גם מאוהב ברעיון שבאופן עקיף סאם היה זה שגרם למותה. אם כי אני לא כל כך בטוח עד כמה אני מבסוט מכך שמי שהרג אותה היה דווקא הילד ההוא. זה הרגיש כמו סוף שמח מדי לסיפור שלו (הוא נקם את מות הוריו בידי ייגריט) בנוסף לכך שהוא סתם מעצבן ושהייתי מעדיף לו דמות מפותחת יותר מהילד או דמות לא ידועה בכלל הייתה עושה זאת. דמותו של הילד תקועה איפשהו באמצע. הוא לא אף-אחד, אבל הוא גם לא ממש מישהו.

    בגדול, פרק מאוד מהנה וכיפי שעובר ממש מהר והצליח לכלול גם התעמקות בנפשן של כמה מהדמויות של הסדרה ופיתוחן, גם סצינות אקשן מפוארות ומגניבות, גם הומור, וגם להרוג עוד דמות מרכזית. היה מותח (כי באמת שלא היה לי מושג מי עומד לנצח, מי עומד למות ומי עומד לשרוד), היה כיפי והיה מרגש אך בעיקר היה מרענן ושונה. ממש לא ברמה של 'בלאקווטר' ובהחלט מאכזב בתור הפרק התשיעי של העונה, אבל סולחים לו.

    צל"שים :

    – המיתות של דמויות משנה כמו שני חבריו של ג'ון נעשו בצורה עצובה ויפה, למרות שהדמויות עצמן לא היו מעניינות בכלל.

    – היו לא מעט רגעים מוצלחים של אליסר ת'ורן בפרק שכללו גם נאום מגניב במיוחד (וג'ורג' ר.ר. מרטין ממשיך להוכיח את יכולתיו המדהימות בכתיבת נאומי מלחמה מרשימים גם פה).

    – אני לא כל כך אוהב את הרעיון שיש ממותות בעולם של הסדרה. לא יודע, זה פשוט לא מרגיש מתאים.

    – איזו הופעה נהדרת של דומיניק קארטר (יאנוס סלינט, האחד שברח מהמלחמה והלך להתחבא עם גילי). השורות שלו היו טובות הוא העביר אותן מצוין ואפילו גרם לי להזדהות אתו ועם הבריחה שלו קצת.

    – הפרק היה גם מצחיק ביותר. הכותבים הצליחו להכניס לשם הרבה הומור איכשהו.

    וכן, יש עוד פרק!
    https://www.youtube.com/watch?v=fXb_zI1Rb5w

  • Saturn

    מבחינת הקרב וגודלו והבימוי, הפרק היה טוב מאוד. כנראה הפעם הראשונה שהסדרה מספקת את הסחורה בקרב רגלים רבוי-משתתפים, אבל מכל שאר ההיבטים זה היה די חלש. זה כאילו כתבו את הפרק מהסוף – אנשי החומה חייבים לנצח, אז איך נעשה את כשהרוב נגדם?

    נתחיל מסאם. לא ברור לי למה הדמות הזו קיימת בסדרה הזו. הדמות הכי מעצבנת והכי לא במקום. ה selling point של הסדרהספרים האלה שלא מדובר ביקום פנטזיהימי-ביניים טיפוסי שבו הטוב מנצח את הרע במינימום אבידות וכו'.
    לא ברור איך בעולם שכזה, דמות כמו סאם קיימת ולא מזמן מצאה את מותה. בחור חסר מושג, בלי שום כישורים פיזיים או טכניים שמשום מה מרגישים שהסדרה מנסה ליצור מסביבו הילה של 'הבחור החביב הזה והכי דג מחוץ למים' שאיכשהו מצליח לשרוד, כביכול, לשמחת הקהל. הדמות הכי שגרתית שאפשר להזדהות איתה.

    א. הוא מעצבן ולא אכפת לי ממנו. בטח לא כש20 דקות מהפרק זה הסיפור שלו עם גילי. לא מעניין ומציק.
    ב. דמות סתמית שצריכה להיות בצמרת רשימת 'הדמויות שיש להרוג בסדרה'. הוא לא מוסיף שום דבר מיוחד אלא נקודת החולשה של הסדרה, הוא אנטי-תזה של הייקום הזה וקיומו בו נראה כמו נסיון של הפוך-על-הפוך.

    ישנם דמויות מורכבות יותר ומעניינות יותר שהכותבים משום מה נפטרו מהם (פאקינג איגריט) אבל משום מה אני אמור לשמוח שסאם trucking it along?


    טקטיקה ואסטרטגיה של הויילדלינגס:

    אומנם לקראת הסוף, הפרק הציג את התקיפה הזו כגל הראשון אבל זה עדיין לא גרם לי לקבל לחלוטין את זה שהשומרים הצליחו לגבור על מה שנשלח בגל הזה.
    קודם כל, לא ברור לי למה התקפה ישירה על מעוז השומרים יהיה משהו שנעשה בגלים כשיש לך יתרון מספרי כזה עצום. מה ההגיון כאן? הרגנו חצי מהשומרים, אבל בוא נחכה 24 שעות כדי שהם איכשהו יצליח להתארגן ולהתכונן במקום להכות על הברזל בעודו חם ולשלוח עשרות ענקים וממותות? איך זה בספרים וכיצד זה הוסבר? כי הסבר של 'גלים' נראה לי מתאים יותר למדיום חזותי ואילוצי תקציב והפקה.

    הכלים והטקטיקות של השומרים בראש החומה היו בסדר אבל לא הצלחתי להבין את אלה של הויילדלינגס. יש להם וורג שמבצע משימות תצפית רק כמה שהם רוצים אבל משום מה לא נראה שהם היו מוכנים לשום דבר שהשומרים זרקו עליהם, תרתי משמע. לא סביר בעליל. פשוט מסתערים ראש בקיר (החומה). אין בצד השני של החומה דברים שווה-ערך לחומרי נפץ כמו חביות השמן?
    ואחרי כל התצפיות הם לא שמים לב למעלית שמקשרת בין הבסיס החומה לפיסגתה ולא מחליטים שהדבר הראשון שהם צריכים לעשות כשנכנסים בפנים זה להשמידלהשתלט על המעלית?


    אי עקביות וסתם דברים טיפשיים:

    אז ממותה + 2 ענקים + שאר חיילים לא מצליחים לפרוץ את השער, אבל לאחר שהענק היחיד נשאר לבדו הוא מצליח להרים את השער? ולמה השומרים לא זרקו חבית עליו? (אולי החומה לא תלולה מספיק כך שהחבית לא הייתה מתפוצצת ממש בסמוך לשעק והענק, ואולי זה יפוצץ את השאר עצמו).

    הענק מרים את השער ונכנס פנימה, וכפי שאנחנו למדים בסוף, יש בצד מנגנון שמרים את השער. נשאלת השאלה, למה הענק לא הרים את השער והשאיר אותו פתוח והזמין תגבורת כדי להכנס? במקום זאת הוא מחליט לשעוט לעבר השער הפנימי וששת החיילים. וזה שהם חתכו ברגע האימפקט ולא הראו איך הענק מת היה cop-out.

    כל הבנייה לדמות של איגריט העונה וזה מה שיצא בסוף? הדבר הכי קלישאתי שאפשר לעשות כאשר ידידים לשעבר- אוייבים בהווה מתעמתים בפעם הראשונה – היסוס והשתהות האם הואהיא יילחצו על ההדק. היסוס שעולה לבעל הנשק במוות. תעשו לי טובה. ככה מסיימים את זה? על כך מתווסף שאיגריט היא דמות טובה ושלהיפטר ממנה זה בזבוז משווע. בוודאי זה שאיגריט נדחקה לשולי השוליים של העונה הזו לעומת היותה במרכז בעונה הקודמת לא עזרה כהוא זה בסצנת הפרידה שלה.
    את איגריט הורגים אבל סאם עדיין מפזז לו?

    אין הרבה הגיון בתוכנית של סנואו, גם אם איכשהו יהרוג את מאנס. 'מחינו חצי מהבסיס שלהם בשבריר מהכח שלנו, אנחנו במרחק יריקה להגשים רצון של 2000 שנה נגד הנמסיס שלנו, אבל המנהיג מת אז בואו נחזור להלחם אחד בשני'.

    אפשר תיאור על איך כל הדבר הזה התנהל בספר במינימום ספויילרים? כי הפרק הזה הרגיש כך שהדבר הראשון שהחליטו לגבי הסטוריליין הזה זה סופו ועל בסיס זה כתבו את כולו, ויותר מדי דברים שתרמו לסוף הזה לא היו הגיוניים, לא משכנעים ושממש השתדלו שהצד השני יבעט בדלי.

© עידו ישעיהו