לקוראי הספרים, משחקי הכס 4.10: הילדים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 16/06/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"משחקי הכס" עונה 4 פרק 10, סיום העונה הרביעית, כולל ספוילרים לחמשת ספרי "שיר של אש וקרח".
אם אתם מחפשים את הדיון בלי ספוילרים לספרים, הנה הוא כאן.

הטקסט להלן זהה לביקורת הרגילה, אבל אפשר להגיב כאן עם ספוילרים לכל חמשת הספרים שיצאו. מאחר שניתן לראות את המילים הראשונות בתגובות גם כשנמצאים בעמודים אחרים בבלוג, אם אתם מגיבים הקפידו בבקשה לא לחשוף ספוילרים במילים הראשונות שלכם

ד.ב. ווייס ודיוויד בניוף אמרו מראש שמדובר בפינאלה הטובה ביותר של הסדרה עד כה, ולא שזה קשה לנוכח סיומי העונות הקודמות הנינוחים והפושרים, אבל הם לגמרי עמדו בהבטחה. לא רק מפאת רצף האירועים המסחרר בפרק שלמיטב זכרוני הוא גם הארוך ביותר בתולדות "משחקי הכס", אלא גם כי היו קשורים זה בזה באופן די מושלם. הוא המשיך בדיוק מאותה נקודה – עוד משהו שאני לא זוכר מתי ואם קרה בעבר – ג'ון יוצא אל מאנס.

השיחה ביניהם הייתה סגירה כה יפה של המון מעגלים, אחת מיני רבות בפרק, וזה מה שהפך אותו לכה חזק. לא זאת בלבד שזו הייתה הפגישה הראשונה שלהם מזה עידן ועידנים, מאז שג'ון עזב עם החבורה כדי לטפס אל החומה ומאז הבגידה שלו בהם, אלא שגם נעשתה מיד אחרי שחבריהם נפלו בקרב. ובעיקר, חברתם המשותפת איגריט. אני מאוד אוהב את העובדה שמותה לא עובר בלי אזכור והרכנת ראש. אם הקשר שלנו איתה עומעם לפני המעשה, מה שעבורי לפחות הפחית את דרמת החץ בלבה, טוב שלפחות אנו זוכים לכך אחרי לכתה, וכך גם בשיחה של ג'ון עם טורמונד מאוחר יותר – כל אלה היו מרגשים מאוד.

באותה שיחה מסתבר שמאנס, שהעוויות הפנים שלו היו קריקטוריות מאי פעם, לא מעוניין לכבוש או ללחום, אלא מחסה לאנשיו מפני המהלכים. בקשה לגיטימית ביותר שמעניין מאוד לראות כיצד יתייחסו אליה בהמשך. ואז פתאום הגיעה התשועה, אלפי פרשים, וזה היה מרהיב למראה. סוף סוף איחוד בין שני קצוות עלילתיים שמעולם לא ראינו ביניהם ממשק – סטאניס וחבורתו, כה תלוש בעיני ג'ון עד שאינו מבין מי בא להצלתם. זו הייתה הסצינה הראשונה מני רבות בפרק שהמחיזו באופן מושלם בעיניי את מה שקראתי בספר. המערך המדויק הזה של הסוסים ורוכביהם, תוקפים את היער משני צדיו. כל הדקות הראשונות הללו היו יכולות באותה מידה להשתייך לפרק הקודם. לא רק כי הן המשך ישיר לאירועיו וסיפקו קשירת קצוות רגשית, אלא כי מבחינה תימטית היו מנותקות משאר העלילות.

Game-of-Thrones-04x10-The-Children 02"אחזיק מעמד יותר זמן ממך"
(אריה סטארק)

שם הפרק קולע באופן כה יפה למהותו: הילדים. ילדי היער שבראן פוגש ושהקדימו את ראשוני האדם, טיריון לעומת אביו, סרסיי כחוצצת נחרצת בין אביה לבין בנה, אריה שאיבדה את כל מי שיש לה בעולם. וגם ילדיה של דאינריז, הדרקונים, שהרגו את ילדתו הפעוטה של איכר בגילוי שובר לב – נראה שהיא הבינה במה מדובר ברגע שהאיש התחיל לדבר. דאינריז, שפעם אחר פעם גילתה עד כמה קשה למלוך, הגיעה אל השפל בשלטונה עד כה. רגע אחרי שהבינה שלא כל העבדים רוצים להיות חופשיים, נוכחה לדעת שהדרקונים שהביאו אותה עד כה פוגעים בה כעת. שוב אני לא יכול שלא להתפעל לנוכח הדרקונים. אפקטים יפהפיים בסצינה יפהפיה, דאני כולאת את שניים מילדיה. בספר היא הטילה את המלאכה על הלא טמאים, אבל הגיוני פי כמה שתעשה זאת בעצמה כאמם, האדם שהכי קרוב אליהם ושהסיכוי שיתקפו אותו כמעט לא קיים.

הבדל נוסף מהספר שאהבתי מאוד: המפגש של בריאן עם אריה והכלב. במקור הפציעה של סנדור בכתף (בסדרה זה קרה מנשיכת הגבר שתקף אותו בפרק השביעי לעונה, בספר זה קרה בקרב במסבאה שראינו בתחילת העונה) היא זו שלבסוף הכניעה אותו – אבל אהבתי את המפגש הבלתי צפוי הזה אף על פי שהיה לי ברור שלא יניב דבר. הוא האיר יפה ומחוכם גם את דמותה של בריאן וגם את דמותה של אריה והזכיר לנו את הלך הרוח של כל אחת מהן – "אז למה לא הגנת על אמא שלי?". כבונוס קיבלנו קרב אדירים בין בריאן לסנדור שהיה מעולה ובוצע היטב. התוצאה לבסוף היא אותה תוצאה. קלגיין התחנן בפני אריה שתהרוג אותו, ראשית בדברי זוועה ואז בתחנונים מפורשים, אך היא פשוט נותרה אדישה, נטשה אותו ועזבה. זו הייתה המחזה נפלאה נוספת של סצינה מעולה בספר, ומשחק נפלא של רורי מקאן. למרות שאריה חבשה את פצעיו, למרות החיבור ביניהם, היא לא עושה עמו את החסד של לגאול אותו מייסוריו – סנדור נשאר לגסוס בשעה שאחיו גסס בעצמו מפציעות הרעל של הנסיך אוברין.

אולי העובדה שאריה אינה הורגת אותו מהווה בעצם עדות לאמביוולנטיות שלה – היא דקרה בקלות יתרה את מי שצריך בפרקים הקודמים, אבל לא מסוגלת להביא את עצמה להרוג אותו. "זה מה שאתה עושה?", שאלה בריאן, "שומר עליה?". סנדור ענה בפירוש: "כן, זה מה שאני עושה", וזה בהכרח מה שהוא עושה, כי הוא עצמו מונה את כל האנשים שאיבדה – איזו עוד סיבה יש לו להישאר איתה למרות שאין אף אחד שיוכל לשלם עליה כופר? ברבות הימים נוצר חיבור אמיתי בין סנדור לאריה, שני היצורים הבודדים הללו, ולמרות שמדי לילה עדיין איזכרה את שמו במניית מועמדיה להרג, בסופו של דבר לא עשתה זאת למרות שהיו לה מספיק הזדמנויות. וגם הפעם לא.

היא עושה את הדבר הנבון ביותר המתקבל על הדעת ומשנוררת את דרכה אל מעבר לים הצר, שם סביר להניח שחייה יהיו הרבה פחות הפקר, ושם אנשים יכולים להחליף את מראה פניהם כשם שעשה ג'קאן הג'ר, אותו אחד שנתן לה את המטבע שהציגה כעת לקפטן הספינה. האופציות להמשך פשוט מרתקות, ואני בעיקר ממש רוצה שתפגוש שוב את סיריו פורול. לא ראינו שהוא מת ועל כן אני מאמין שהוא חי, וכנ"ל סנדור, אפילו בעולמה האכזר והאנטי-מוסכמות של "משחקי הכס".

בזמן שאחותו הגדולה פורצת דרך חדשה, כך גם עושה בראן בצפון הרחוק-רחוק, וכדרכו בקודש מספק את קו העלילה החלש ביותר (בסדרה כמו בספר). ידענו שאנחנו הולכים לקראת שיא כלשהו, משהו בלתי מוכר, אבל העניין הזה סיפק יותר מדי דברים ביזאריים בבת אחת. המתקפה המוזרה עליהם של השלדים היוצאים מן הקרח (1) – מה זה היה לעזאזל? מי אלה? האם אי פעם שמענו על דברים כאלה? ואז הגיעה ילדת היער (2), והיא זרקה על השלדים משהו עם אפקט של רימון יד (3). כולם מיהרו להיכנס אל תוך המערה ומסתבר שהשלדים לא יכולים לעשות זאת כי הם מתפוצצים (4), לאחר מכן הגיעה הפגישה עם העורב עם שלוש העיניים, שמתברר כי הוא זקן המלופף בעץ עצום ממדים (5) או מה שזה לא יהיה. ווטף? יותר מדי יש מאין בבת אחת. בתווך הזאב של בראן, סער קיץ, עשה מעט מאוד כדי לעזור לו כשהותקף על ידי השלדים, וג'וג'ן מת, מה שלא קרה בספר.

זה היה היעד של בראן אחרי שתי עונות תמימות, שנתיים וכעשרים פרקים שבהם הוא וחבורתו מתקדמים לעברו באיטיות משמימה. הקליימקס של בראן, והוא היה בלתי מלהיב ברמות מעציבות. אם זה לא עזר להפיח עניין בסיפור שלו, דבר כבר לא יעשה זאת. אפשר רק לקוות שישתלב בצורה מגניבה ומפתיעה כלשהי במרקם הכללי של "משחקי הכס", אבל אני לא בונה על זה.

לאן שזונות הולכות

שיאו של הפרק, כמובן, היה גורלו של טיריון. היה שם שינוי קריטי ועצום ממה שהיה בספר, והוא נוגע לגילוי על טיישה, הרעייה שהייתה לטיריון בצעירותו (אם הנושא הזה לא עלה עכשיו לא סביר שכבר יעלה בסדרה, אבל אם אינכם רוצים לדעת דלגו לכותרת הבאה): כזכור, כשהיה בן 16 נשא טיריון לאישה מישהי שהתאהב בה אחרי שג'יימי והוא הצילו אותה מאונס, ובדיעבד התגלתה כזונה שג'יימי אירגן עבורו כדי שידע אישה. כאשר הדבר הגיע לאוזני אביו, טייווין מסר אותה למשכב של אנשי המשמר שבזה אחר זה בעלו אותה ושילמו לה לעיני טיריון. כעת, כאשר ג'יימי משחרר את אחיו מהכלא בגרסה המקורית, הוא יודע שזו כנראה הפעם האחרונה שייתראו ולכן מרגיש צורך להתוודות: טיישה לא הייתה זונה כלל. טייווין פשוט ביקש לבטל את הנישואין האלה ועל כן המציא את הסיפור הזה ונעזר לשם כך בג'יימי. אישה אומללה שבאמת אהבה את טיריון ולבסוף נאנסה על ידי המונים. בתמורה לאמת שחשף ביקש ג'יימי לדעת את האמת מטיריון – האם אכן רצח את ג'ופרי? טיריון הנבגד, במאמץ להכאיב לאחיו, ענה שכן ואף נשבע להרוג את ג'יימי יום אחד.

זה היה רגע כה מבאס מבחינת יחסי האחים, אלמנט כה מקסים עד אז שגם בסדרה ראינו לאורך כל העונה ובפרק הנוכחי, עד שבמובן הבסיסי ביותר שמחתי ממש שפרידתם לא הוכתמה על ידי העניין הזה. מה שבכל זאת נפגם מהותית עקב ההשמטה היה הסצינה עם טייווין מיד אחרי כן. עד כמה שהייתה טעונה בסדרה, במקור היא הייתה נפיצה בערך פי אלף. הסיבה שמלכתחילה טיריון מגיע אל אביו היא זו, וכשהוא אוחז בקשת מולו בשירותים הוא שואל אותו לאן הלכה טיישה כעת. טייווין לא באמת לוקח את האיום ברצינות, וגם אינו זוכר. הוא עונה לטיריון: "להיכן שזונות הולכות". טיריון יורה בו בבטן. המשפט הזה בספר עתיד לרדוף את טיריון, מה שגורם לי להבין עוד פחות את ההשמטה הזו. זו לא פגישה ארעית בין בריאן לסנדור שאחריה הכל נשאר אותו דבר, או ניסיון הצלה מעפן של יארה את אחיה תיאון. זה נראה כמו שינוי דראסטי מהנתיב שדמות מרכזית אמורה ללכת בו (לגבי העניין הזה הגיבו בבקשה רק בפוסט המוקדש לקוראי הספרים).

הכפיר והאריה

ימיו האחרונים של טייווין לאניסטר לא היו מדהימים. כישורי ההורות שלו חזרו לבגוד בו. סרסי בתו המפוכחת הימרתה את פיו ואף סיפרה לו את האמת עליה ועל ג'יימי. טיריון בנו השנוא רצח אותו. התכנונים שלו לשמור על כוחה הגדול של משפחת לאניסטר ועל האינטרסים שלה נקטעו בבת אחת. ההימלטות של טיריון נעשתה באופן קתרטי – ראשית עצם העובדה שוואריז וג'יימי דואגים לו ועומדים לצדו (על ג'יימי ידענו, על ואריז לא), אבל אז טיריון גם מגלה ששיי בגדה בו ואת דו הפרצופיות התהומית של אביו, שסולד מזונות אבל מכניס אחת למיטתו, את זו שהייתה של בנו והוא שלה. פניו של טיריון כאשר חנק אותה היו בעיניי מפגן משחק טוב פי כמה מאשר במשפט שלו. עדיין אוהב אותה אבל מכלה בה את כל זעמו, את עלבון בגידתה, קודם במשפט שלו ועכשיו במיטת אביו. לאחר מכן הוא הולך אל הבא בתור, אביו שאומר לו שוב ושוב שהוא בנו והוא אביו. האיש החזק הזה, העצום הזה, מת בשעה שחירבן מחץ שירה בו בנו הגמד שכה שנא.

כעת, כשכבר לא נותרו לו עניינים להסדיר, טיריון חובר אל ואריז, מוברח בתוך ארגז כמו המכשף שהתעלל בוואריז ולימים יובא על ידיו כדי להחזיר לו רעה תחת רעתו. דנדון הפעמונים גורם לוואריז להבין שטיריון עשה משהו שלא אמור היה לעשות ושמוטב גם לו עצמו לעלות על הספינה. ואריז וטיריון על ספינה אחת, אריה על ספינה אחרת, מפליגים סוף סוף הרחק מהתופת של ווסטרוז.

Jaime-and-Tyrion Game of Thrones

תגיות:
  • Eliav Gutman

    ספויילרים
    ספויילרים
    ספויילרים

    * אני דווקא לא מסכים בעניין של בראן, הפרקים שלו תמיד שימשו כדי להסביר את המיתולוגיה של העולם שמרטין, בין אם זה ילדי היער, ראט קינג, או ההיסטוריה של אבא שלו. עצוב לי שלא מכלילים את קולדהנדס ושלא עיצבו את העורב בעל השלוש עיניים כמו בספר: בן אדם שהוא כבר חלק מעץ! תכלס גם אין לו יותר מידי פרקים בספר השלישי והחמישי. בשלישי הוא מופיע בארבעה פרקים ובחמישי בשלושה פרקים.

    * הפילרים של העונה הזאת היו גרועים! בעונה הקודמת נהניתי מהקטעים שלא היו בספרים יותר מהקטעים שהיו בספרים, השיחות בין ליטלפינגר לואריז, בין טיווין למלכת הקוצים… והעונה הזאת? מריחת זמן מיותרת שג'ון נוסע מצפון לחומה כדי לנקום בבוגדים במצודת קרסטר, זה נחוץ כדי לטפל בקו העלילה הזה, אבל אם היו מכניסים את קולדהנדס זה היה יותר מספק ומסקרן לטעמי.

    * אם הפרקים של בראן נועדו כדי להראות מיתולוגיה אז הפרקים של אריה (לפחות בספר השני והשלישי) נועדו להראות את זוועות המלחמה בווסטרוס, כיצד אריה נוסעת לצפון ועוברת על פני כפרים שרופים ותושבים מסכנים שבורחים למעלה המלך, ואחרי זה שהיא לוקחת חלק באחווה. אומנם כל הפרקים שלה בעונה הזאת היו מריחה, אבל דווקא כאן זה עוד היה משתלם כדי להעביר את האווירה של המלחמה והמערכת יחסים בינה לבין ההאונד. אגב אחרי זה בריאן החליפה את התפקיד של אריה והפרקים שלה נועדו להראות את זוועות המלחמה, אבל כאן מה שקרה תכלס זה פשוט נדידה אינסופית ומיותרת ממקום למקום. הפרקים היחידים שהיו מעניינים היו המפגשים שלה עם פליטי הבלודי מאמרס או עם הספטון שטען שהוא קבר את ההאונד.

    * אני לא מבין למה לא עשו את ההצבעה למפקד משמר הלילה בפרק הזה. נשארו להם עוד 3 עונות והם צריכים להכניס לכלול בתוכם 4 וקצת ספרים. אז אפשר להוריד הרבה מהספר הרביעי, אבל כל העלילה של ג'ון משמעותית. מתי הוא יבחר למפקד המשמר? בסוף העונה הבאה? מתי הוא ישלוט ביד רמה ויקבל את ההיבריס שלו?

    *ואחרון חביב: למה לעזאזל לא הראו את ליידי סטונהארט?! היו יכולים להוריד את כל המריחות המיותרות שהיו ולהציג לנו את זומבי קייטלין! אני מקווה שלא יסירו אותה מהעלילה, כי אם כן אז העלילה של האחווה מהעונה השלישית קצת מיותרת. אבל מתי יכניסו אותה? ישימו את הסצנה במשך העונה הבאה בסופו של פרק או שיחכו את הרגע שהיא פוגשת את בריאן?

    יכול להיות שהם החליטו למרוח את העונה הזאת לפני שהוחלט שיהיו 7 עונות ובגלל זה לא הייתה חלוקה חכמה, אבל הם הכניסו את עצמם לבור בעייתי במיוחד

    • שנאוצר

      נראה לי שהיא למעשה תפתח את העונה הבאה (או תסיים את הפרק הראשון), בערך כמו המהלכים הלבנים בעונה הראשונה, ואז היא לא תופיע שוב עד סיום העונה אבל ידברו עליה כאיזה איום ברקע במשך כל העונה.

  • Omer Zauber

    אבל אבל אבל…. איפה זומבי-קאט?!?

  • תתש

    ספויילר ספויילר

    *חשבתי שהסיבה שבגינה הגעתו של סטאניס לא נכללה בפרק הקודם היא שהם שומרים את זה לסצנה הלפני אחרונה של הפרק (כפתיון מושלם לצופים בלבד לפני חשיפתה של ליידי סטונהארט), מסתבר שטעיתי. אז עכשיו אין שום הסבר מניח את הדעת לגבי למה זה לא קרה בפרק הקודם. מבחינה בימוי הסצנה נראת הרבה פחות טוב ממה שראינו בפרק הקודם וגם זה נראה זול יותר.
    מזל שיש את קרי ואן האוטן, המבט החודר שלה כלפי ג'ון דרך הלהבות היה פשוט נהדר.

    *קרצופו של טיריון מכל שביב של דבר שיכול להיחשב "אפל" לגמרי עבר את הגבול. כאילו, סצנה לפני סאנדור אמר שהוא "היה צריך לזיין עד זוב דם" את סאנסה בת ה-13, אבל אסור שטיריון ירצח את שיי בדם קר? מאז שקראתי את סופת החרבות לפני כשנתיים, הסצנה הזו וזאתי מיד אחריה עם טייווין בנוחיות, היו שתי הסצנות שהכי ציפיתי ראות על המסך. ממש יכולתי לדמיין הבעת פניו של פיטר דינקלג' בעודו חונק את שיי ובמיוחד את צ'ארלס דאנס אומר "wherever whores go". אני ממש עצבני שהרגעים האלו נגזלו מאיתנו, אבל לך תספר את זה למי שלא קרא את הספרים שחושב שמה שראינו בין טיריון לטייווין זה שיא המתח ודרמה.

    *השינוי שנעשה בסצנת הפרידה בין ג'יימי לטיריון הוא חלק ממגמה יותר רחבה של שינוי קיצוני בעלילה, מערכת היחסים ודמויותיהם של ג'יימי וסרסי.
    ההתנגדות של סרסי לרצונו של טייווין שבסגרתו הוא מתוודה לגבי טיב יחסיה עם ג'יימי נראה כמו עוד ניסיון לא מתאים של בניאוף ו-ווייס ליצור רגע "גירל פאוור" מחומר שבכלל לא מתאים לכך, כי להתנגד לנישואים שנכפים עליך בגלל שאת כבר מזדיינת עם אחיך זה לגמרי העצמה נשית. הגרסה הספרותית של סרסי כל כך פחדה ובו זמנית העריצה את אביה ורצתה לזכות באהבתו. לכן היא לעולם לא הייתה מעזה לעשות כזה דבר..
    ומיד אחר כך הצהרת האהבה של סרסי כלפי ג'יימי והפאקינג נישוק של ידו התותבת לגמרי סותרת את כל מה שראינו ב-9 הפרקים הקודמים. ולפני שאתם אומרים שדמויות יכולות לשנות את דעתם, זה עדיף אם זה קורה בתהליך הדרגתי לו הצופים נחשפים ולא בפתאומיות תוך כדי שלילה של בערך כל מה שראינו לגבי הנושא הזה לאורך העונה.
    בתכלס זה לא היה צריך כזה מפתיע, מההתחלה בניאוף ו-ווייס משנים את דמותה של סרסי מהגרסה המרשעת שלה בספרים, ל-"קורבן של נסיבות" שלא מוערכת ע"י גברים בגלל היותה אישה בגרסה הטלוויזיונית. ועכשיו ג'יימי חסר הידע לגבי בגידתה של סרסי בו, ומתוחזק ע"י אהבתה המחודשת וחוסר שנאתו של טיריון כלפיו, הוא ממש לא אותו ג'יימי של הספר הרביעי בו באמת קורות ההתפתחויות המשמעותיות בדמותו. המסקנה הכי הגיונית לגבי למה השינוי הזה נעשה, היא שבניאוף ו-ווייס למעשה "התאהבו" בג'יימי/סרסי מה שדי מתאים עם גישת הפאנפיקשן שהם נקטו בעונה הזאת.

    *נקודה כללית לגבי הפספוס/התעלמות מכוונת המתמשכת לגבי אקספוזיציה על ההיסטוריה והמיתולוגיה של העולם בו מתרחשת הסדרה. באמת היה קשה לדחוף סצנה של 3-4 דקות העונה בה מייסטר איימון מספר על אירוע הגעתו לחומה + סקירה היסטורית קצרה על בלאדרייבן? או אחד מבני ריד מספר על הטורניר בהארנהול? או את סלמי מספר לדאנריז על משפחתה? או פאקינג להוסיף לאוברין עוד כמה שורות בסצנה בתאו של טיריון על איך האמהות שלהם היו חברות ורצו שילדיהם יתחתנו אחד עם השני (וגם בקשר לזה, סצנה של אוברין וג'יימי, רצוי מול הכס, הייתה צריכה לקרות). מה שכן יש להם זמן לשים סצנה של 5+ דקות על פגוע ראש שאהב למחוץ חיפושיות.

    *הסצנה של בראן והשלדים (שנראו כמו השלדים בטירת הרוחות בהירוז 3) וילדת היער עם רימוני היד הקסומים אכן הייתה מגוכת ברמות. אני דווקא בדר עם מותו של ג'וג'ן, אני ממש לא רציתי לראות אותו גוסס באיטיות לאורך העונה הבאה.

    *הסצנה של ברי-אן והכלב הייתה מפשוט מטומטמת, לא נחוצה, לא הגיונית, פאנפיקית… פאק איט, כבר מאוחר וחפרתי מספיק.

    • dror

      hear hear!!

  • miss bojarsky

    תגובתי המאוחרת – אולי בגלל שראיתי את הפרק ביום שני שעה מאוחרת והייתי עייפה, אולי בגלל שציפיתי כל הזמן שיגיעו לטיריון וטייווין וזה קרה רק ממש בסוף, אבל לא נפלתי כלל מהפרק. הוא הרגיש לי מגובב וקופצני מדיי.

    גם לי מאד חסרה הדמות של קולדהנדס ומאד מציקה לי ההשמטה של הווידוי של ג'יימי כלפי טיריון. ולא ממש התחבר לי המפגש בין בריאן ואריה והכלב. אבל זה בסדר, יכול להיות שזה עוד ייצא לטובה אם ישכילו לעשות עם הדמות שלה משהו מעניין יותר ממה שמרטין עשה אתה בספר הרביעי.

    הסצנה של אריה והכלב הייתה מאד יפה, זה כן. ואני שמחה שמתחיל קו העלילה של בבראבוס.

    בד"כ את הסצנות הגדולות ומשמיטות הלסת של הספרים הם יודעים להוציא לפועל היטב בסדרה, אבל עם טיריון וטייווין אני מרגישה שהם נכשלו. גם לא נתנו לכל ההתפתחות לקראתה מספיק מקום, גם כאמור השמיטו חלק חשוב ממנה וגם ביצעו אותה בצורה מזורזת. כל זה גרם לה לצאת אנטי קליימקטית מבחינתי.

    ולבסוף, הייתי בטוחה שהפרק יסתיים עם זומבי קאט וזה לא קרה. אני מניחה שהם הרגישו צורך לשמור קצת אקשן לעונה הבאה, לאור המיעוט בו בספרים ארבע וחמש.

  • Eliav Gutman

    Seven Hells!!

    מסתבר שליידי סטונהארט לא תופיע בסדרה בכלל 🙁

    http://www.huffingtonpost.com/2014/06/25/game-of-thrones-lady-stoneheart-michelle-fairley_n_5530215.html?ncid=txtlnkusaolp00000592

    • miss bojarsky

      אני מאד מקווה שמדובר בהכחשות שווא לשם שמירת אלמנט ההפתעה. כי אם לא, אז הם יוצאים ממש ממש פארשים.

© עידו ישעיהו