לקוראי הספרים, משחקי הכס 4.09: השומרים על החומה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 09/06/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"משחקי הכס" עונה 4 פרק 9, כולל ספוילרים לחמשת ספרי "שיר של אש וקרח".
אם אתם מחפשים את הדיון בלי ספוילרים לספרים, הנה הוא כאן.

הטקסט להלן כמעט זהה לביקורת הרגילה, אבל אפשר להגיב כאן עם ספוילרים לכל חמשת הספרים שיצאו. מאחר שניתן לראות את המילים הראשונות בתגובות גם כשנמצאים בעמודים אחרים בבלוג, אם אתם מגיבים הקפידו בבקשה לא לחשוף ספוילרים במילים הראשונות שלכם

פעם שנייה בתולדות הסדרה שאני נוכח לדעת עד כמה מרענן ונחמד לקבל פרק שכל כולו מתרחש במקום אחד. המקרה הקודם היה "בלאקווטר" מהעונה השנייה, וכמו אז גם הנוכחי מורכב כמעט כולו מאקשן המהווה את שיאם של אירועים שנבנו זה זמן רב. ההבדל המשמעותי בין אז לעכשיו הוא מה שקרה מסביב – העונה השנייה הייתה כה משמימה, מפוזרת ומבאסת עד ש"בלאקווטר" היה קרן אור בסופה. הפעם, לעומת זאת, האקשן עתיר התקציב והמרהיב למדי החוויר ביחס לאירועים המטורפים של יתר העונה, וזה כולל מן הסתם גם את מה שעתיד להגיע בפרק הבא.

לא מדובר באנטי קליימקס או משהו כזה, הפרק בהחלט היה חביב בעיניי, אבל מיקומו בעונה כמו זו גרעה מאוד מעוצמתו ומסעירותו והפכה אותו לעוד פרק שאפשר לנשום בו אחרי אירוע שעתק את נשמתנו. מה גם שנדרש זמן רב לסערה להגיע, כי עוד לפני הקרבות קיבלנו מנת דרמת יחסים, שיחות על אהבות ורעות, להזכיר לנו על מה בעצם נלחמים פה. זה לא מאוד עזר, אני מוכרח לומר. מלבד ג'ון, סם וגילי, החברים מהחומה רחוקים מכדי שיהיה איכפת לי מהם. מותם של פיפ ואד וגרן נראה שולי וזניח כשם שהיו דמויותיהם בסדרה מאז ומתמיד, והמקרה של איגריט מצער אף יותר. לו הייתה נופלת סמוך יותר לתחילת העונה, כאשר זכר יחסיה עם ג'ון עוד טרי ולא נמרח לאורך עונה שלמה כמעט, הייתי מתרגש ממותה הרבה יותר. ועדיין, זה היה יפה תחת הנסיבות.

ניל מרשל, שביים את "בלאקווטר", אחראי אף על הנוכחי וגם הפעם שמר על תנופה סוחפת ומענגת מהרגע שהתחיל האקשן. השלכת החביות הבוערות למטה (לא הבנתי מדוע איפשרו להם לעמוד ליד השער ולנסות לפרוץ אותו לאורך כל כך הרבה זמן), החרמש הקוצר את המטפסים, סר אליסר שלראשונה חיבבתי אותו (הערה למתרגם שובר השביתה ב'כן' – אם ראינו בפירוש שהוא לא מת אלא נוטרל, מן הסתם המשמעות של "fallen" אינה "נהרג"), והקרשנדו בסצינת וואן-שוט מפורטת שארכה 40 שניות מהרגע שג'ון ירד מהחומה אל הקרב שלמטה – תצוגת תכלית מרהיבה של הסט, של הכוריאוגרפיה, של הקאסט, של תנועת המצלמה ובכלל של התקציב. רחוקה אמנם משש הדקות המדהימות של "בלש אמיתי", אבל עדיין נהדרת.

בסופו של דבר כל הלילה הדחוס הזה היה רק סנונית ראשונה, כדבריו של ג'ון, ניסיון לבדוק את יכולתם ואמצעיהם של השומרים על החומה. זה עלה להם בהמון קרבנות, לא? כך נדמה לפחות. היו בסך הכל מאה וקצת ועכשיו נותרו הרבה פחות. כך שהיציאה של ג'ון אל מאנס נראתה מעט חפוזה וגחמנית, אבל ביחס למה שעתיד לנחות עליהם אם לא יעשו פעולת מנע כלשהי, לא נראה לי שיש להם מה להפסיד.

תגיות:
© עידו ישעיהו