פארגו 1.07: מי מגלח את הספר?

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 28/05/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "פארגו" פרק 7

Fargo - 01x07 - Who Shaves the Barber

קשה לתקן רושם כה גרוע כמו זה שהותירה עלי "פארגו" עד כה, סדרה בינונית מינוס שכל ההילולים כלפיה רק גורמים לאנטגוניזם שלי כלפיה לגבור. פרק כמו החדש, שרוב הזמן היה לגמרי חביב, כורע תחת הרושם הכללי שלי מהסדרה ומהווה יופי של דוגמה למטען שיצירה – כל יצירה – נושאת עליה. למשל: מולי משוחחת עם הרוצח השכיר החירש ושואלת אותו אם הוא יודע לקרוא שפתיים. הוא מהנהן. למה אם כן נאלצנו לחוות את הסצינה הארכנית והמייגעת בפרק השני שבה אדם גולדברג היה צריך לפרש לו כל דבר שנאמר? למשל נוסף: לסטר עושה מהלכים חכמים, מבריקים אפילו, האיש הוא גאון קרימינלי. אם בפרק הקודם לא הבנו מדוע שתל את האקדח בתיק של האחיין שלו, כעת אנחנו מבינים שעשה זאת כדי להביא במהירות את המשטרה לחפש אצל אחיו. איך זה עולם בקנה אחד עם הטמטום התהומי של לסטר במשך פאקינג חמישה פרקים, טמטום מהסוג שממש אילץ אותי לדבר עליו (שוב בפרק השני)? עד כמה שנחמד לראות אותו עם כל כך הרבה ביטחון, לא ראינו שום תהליך שהוביל לזה. רגע אחד הוא ככה ואז פתאום נעשה אחרת.

המטען שלי כלפי "פארגו" הביא לכך שבאמצע הסצינה הבאמת-חמודה במהלך הפרק – שעשויה להיות הטובה ביותר בסדרה – קלטתי שאני לא נהנה ממנה כשם שהיה קורה לו הופיעה בתוכנית אחרת, טובה יותר. נאלצתי להשתחרר מזה במודע כדי לקלוט שבאמת מדובר בקטע נהדר: לורן מאלבו, בלתי מנוצח כדרכו, נכנס אל מעוז הגנגסטרים של פארגו ויורה בהם בזה אחר זה, ואת כל זה אנחנו שומעים מבחוץ, נעים (לפעמים מהר מדי) על פי המקום שבו הוא נמצא.

כמובן, חלק ניכר מאהדתי לסצינה נפגם מיד אחרי כן, כאשר התברר ששני סוכני ה-FBI שיושבים ממש בחוץ, בלי מוזיקה או משהו, כנראה חירשים לא פחות מאותו רוצח ששוכב במיטת בית החולים. הסדרה הזו מתעקשת פעם אחר פעם להציג אוכפי חוק איומים בעבודתם, אבל האם "פארגו" באמת מצפה מאיתנו להאמין לשטויות האלה? כן, היא בהחלט מצפה, שוב ושוב. הקומיקאים המעולים קי ופיל, שגילמו את צמד הסוכנים, הצילו במידת מה את האווילות עם החן שלהם, אבל הסצינה שלהם עשויה הייתה להיות מצחיקה באמת אילולא הגיעה אחרי ששה פרקים שהיו עמוסים גם הם בחוסר יכולת משטרתית. בניגוד גמור לסרט המקורי, אגב, שם המשטרה בראשותה של פרנסס מקדורמנד הייתה נבונה ונשפה תמיד בעורפם של הפושעים. אבל בשלב הזה "פארגו" כבר לגמרי לא מתקשרת לי לסרט המקורי או בכלל לאחים כהן. אולי הם הצמידו את שמם כדי להרוויח מהעניין כמה שקלים, כבר לא באמת איכפת לי.

גם אחלה סצינה כמו זו בתוך פרק נחמד כמו זה לא תהפוך את המכלול לטוב, וקל וחומר שיומרנות שמות הפרקים ("מי מגלח את הספר" הוא שמו של עוד פרדוקס, למי שתוהה) או ציטוטים מספר שמות לא יעשו זאת. סיקוונס התיק בתחילת הפרק, שבמסגרתו עקבנו אחרי האחיין של לסטר מהבית ועד לבית הספר, הזכיר לי מאוד את "שובר שורות", ולא בפעם הראשונה. זוהי סדרה נוספת שממש עיצבנה אותי לעתים קרובות, ובמיוחד בתחילת דרכה (יש לשער שסיקוונס דומה ב"שובר שורות" היה מציג את התיק נופל אל הרצפה, האקדח פולט ירייה והורג את אחד הילדים). אבל בניגוד ל"שובר שורות", שבעיניי זקנתה גאלה את נעוריה, "פארגו" לא צפויה למשוך את הסיפור שלה במשך חמש שנים ולא באמת תוכל להציב משקל נגד. וחשוב מכך – "שובר שורות" אולי הייתה לא פעם איטית, משעממת, יומרנית ולא אמינה, אבל היא והדמויות שלה לא היו מטופשות.

תגיות:
  • כפי שתכתבי בתגובה לרשומה על הפרק הקודם, זו הייתה נקודת המהפך הסופית של לסטר מלוזר לא-יוצלח ולא מתפקד לנבל נכלולי. אפשר לראות בכך התפתחות לא אמינה, אבל זו קשת הסיפור של הדמות שלו והוא נועד לסיים כנבל, תגובת שרשרת אחרונה למה שהחל כטעות אקראית. לא הייתי אומר שהוא ארכי נבל ברמה של לורן מאלבו, אבל בשני הפרקים האחרונים יש לא מעט דימיון ביניהם, בייחוד המזימה בשתילת הראיות אצל אחיו והאקדח בתיקו של אחיינו שמסתיימת בהטלת אשמת הרצח על צ'אז.

    בשונה ממאלבו שעושה את מה שהוא עושה כחלק מעבודתו ולעתים חורג ממנה כדי להנות מטימטומם של בני האדם, לסטר מבצע מעשים מרושעים לגמרי לתועלתו האישית, מהורדת החשד ברצח מעצמו ועד פיתוי האלמנה הס, נקמתו האחרונה בסאם המנוול. איפה לסטר הזה ואיפה לסטר של תחילת הסדרה?

    הסצנה בין מולי למר נאמברס, כשהוא למד על גורל שותפו וחברו, הייתה נפלאה גם אם היא סותרת את שפת הסימנים המיותרת מהפרקים הקודמים. קי ופיל נהדרים, גם אם זה מחזק שוב ושוב את אוזלת ידיהן של רשויות החוק. איך הם לא שמו לב לגבר שעומד מול רכבם ושולף נשק אוטומטי ממעילו, או לזעקות והרעשים מתוך הבניין?

    אם מישהו תוהה מה פשר הפרדוקס בשם הפרק, זה נשמע די מטופש: בעיירה בה יש ספר אחד וכל גבר שלא מתגלח בעצמו הולך לספר כדי להתגלח, מה אם אם אף גבר לא מתגלח בעצמו? מי מגלח את הספר, אם כן?

    • Michael Ginzburg

      הפריע לי קצת העניין של האקדח. לסטר הסתמך על זה שהוא פשוט יתגלגל מהתיק של הילד?
      ואם הילד היה מגלה אותו ואז מסתיר או נפטר ממנו?

      • לא יודע, זה באמת היה מופרך והנפילה של האקדח מאוד אגבית. אולי הוא קיווה שיעשו חיפוש בתיקים, או שהמוזרות של גורדו תגרום לו לשחק עם האקדח בכיתה. כבר היה עדיף למסור למשטרה טיפ אנונימי על צ'אז מאשר לסמוך על המזל.

  • Saturn

    אני באמת לא זוכר זמן רב סדרה שמתנהגת אל הצופים כאידיוטים גמורים. 'פארגו' מזמן הדיחה את 'דקסטר' כסדרה עם המשטרה הכי מפגרת שיש. ובכל זה פרק זה ממשיך וכל פרק מוסיף נדבך נוסף בטמטום שעליו מושתתת הסדרה.
    שוב, לא הייתה שום סיבה שעומדת במבחן השכל שלסטר ישמור את כלי הרצח. מתי השוטרים יריצו בדיקת טביעת אצבעות על הפטיש? למה המשטרה מקבלת את זה שאדם שכביכול רצח שומר את כלי הרצח אצלו – כולל הדם שלא נשטף. אנחנו צריכים לחכות למולי עד שמישהו שם יעלה על דעתו שמדובר בהפללה הכי צועקת לשמיים שיש? וכשיגלו שאין את טביעות האצבעות של צ'אז על הפטיש, למה שהוא ינגב את הטביעות אבל לא את הדם? מה עם רובה הציד בביתו של לסטר, כלי הצרח של וורן – האם השוטרים עדיין לא 'מצאו' אותו נח בביתו של לסטר?
    צמד בלשי הFBI לא מבחין באדם בדיוק מולם שמוציא תת-מקלע, ולאחר כן לא שומע אף פיפס ממסע הטבח על פני 3 קומות. F.B פאקינג I. ומאלבו, שריסס והרג מספר מכובד של אנשים מופיע לאחר מכן כאשר החליפה שלו נקייה לחלוטין. שום נתזים וכתמים מהCQC הזה?
    וכן, לסטר הופך לאיזה תככן קר-רוח במחי יד.

    • Michael Ginzburg

      ההיטפלות הזו לפרטים אינה מהותית או חשובה, לא ראיתי שום סקירה ברשת שמתעסקת בזה כי אין צורך. דקסטר הייתה מחורבנת בעונות האחרונות לא רק בגלל כתיבה מרושלת אלא גם בגלל שהכל הלך שם לאיבוד גמור. פארגו לא מציעה לך לשחק בלש, היא מציעה לך לחשוב על הבחירות אותן הדמויות עושות, המניעים, הנסיבות, התוצאות וכו'. הטריטוריה בה הדמויות פועלות היא לא ריאליסטית בעליל ומגזימה בכוונה עם הניסיון שלה לתת אופי קאמרי-אבסורדי לסיפור. הופעתו של מאלבו יכולה להתפרש כגורם המשבש דעתם של כולם והופך את בורותם לתועלתו האישית והאנטי-מוסרית. חוש ההומור של פארגו יוצא מנקודת ההנחה לפיה המילה "מבוסס" אפשר לעוות לה את הצורה כמה שרוצים. בניגוד גמור לדקסטר, זה מאוד מצחיק.

      • miss bojarsky

        אני מסכימה. אני מבינה למה הטמטום בסדרה כה מפריע ליאדו והמגיבים האחרים, אבל אני באמת פשוט קיבלתי אותו כחלק מהאופי האבסורדי של הסדרה והיא בעיקר מבדרת אותי עד מאד.

        ח"ח למרטין פרימן שגורם לי כה לתעב את לסטר. לא חשבתי שאוכל להרגיש תיעוב כלפי איזהשהו דבר שקשור לפרימן.

        • מסכימה. גם. בערך. יש לי קצת בעיות עם הסדרה, אבל זה לא ברמת הניטפוקים הטכניים שמפרטים פה יאדו ועוד כמה. יש יצירות שלא מתחייבות לחוקים של העולם שלנו וזה בסדר גמור. לפעמים יש הגזמות לצורך קומדיה/ביקורת /סאטירה.
          כמו למשל בפרק זה שהסצנה (הנהדרת) עם השוטרים שיושבים במכונית מחוץ לבניין שבו מאלוו מבצע טבח, ולחלוטין לא שמים לב לזה- היא הקצנה לצורך אמירה. כמו שאני קוראת אותה לפחות, העברת ביקורת על אזלת היד, או האדישות או חוסר האכפתיות של אנשי החוק, תמה שחוזרת גם עם הדמות של בוב אודנקרק ועוד כמה שוטרים שברח לי שמם (מנגד, יש כמובן שוטרים שכן מאוד מחוייבים לעבודתם ומוסריים מאוד, כמו מולי. והאמירה היא לא להכפיש את כל השוטרים, אלא להראות שהיכולת תלוייה בבן אדם, לא בסממנים חיצוניים כמו העובדה שהוא לובש מדים. אפשר לקשר את זה גם לעובדה שמאלוו ידוע ככומר ולהשליך עניין דומה על אנשי הדת).
          אני מסכימה שהסצנה הייתה מוגזמת, אבל היא הגיונית בתוך עולם שמוקצן לצורך אבסורד בכוונה תחילה (לו סצנה כזו הייתה מתרחשת בסדרה שמתיימרת לראליסטיות מוחלטת זו הייתה ביקורת נכונה. במקרה הזה זה מרגיש לי קטנוני בטירוף).

          אם זאת, הסדרה הזאת לא חפה מביקורת לטעמי ויש לא מעט דברים שצורמים לי. דווקא בעולם כזה, שמראש מוקצן ואבסורדי, אני מצפה לאמירה מסוימת ולערך מוסף, שאני מוצאת לעיתים אבל במקרים אחרים אני מרגישה שמקצרים תהליכים.

          הבעיה שיש הרגשה הרבה פעמים שהיוצרים קצת מורחים את הפואנטה שלהם, או שלפעמים לא ברור מה היא. ברוב הסרטים של האחים כהן האוירה היא סוריאליסטית, אך אני מרגישה שזה לא סתם דמויות מגניבות לשם היותם מגניבות. אני מרגישה שיש אמירה מעבר ששווה לחקור אותה. בפארגו, הסדרה, לצערי אני מרגישה הרבה עצלנות וחיפוי על התוכן ע"י האלמנטים המגניבים. יש פה ושם את הרגעים הטובים שלה (כמו זה עם השוטרים שציינתי קודם). ובכל זאת זה מרגיש עצלני ולא מספיק מתאמץ.

          אהבתי את הפרק הזה אחרי כמה פרקים שאכן התנדנדתי לגבם. אני חושבת שסיום קו העלילה של בעל הסופרמרקט טרם לזה (במבט לאחור, הוא שיעמם אותי. שמחה שזה נגמר), וגם השלמת המהפך של לסטר לנבל חד משמעי, כפי שתומר ציין, הזריקה לסדרה כדור מרץ חדש מבחינתי, ואחרי תחושת אדישות הולכת ונבנית בפרקים האחרונים, לראשונה מזה הפיילוט כנראה אני מחכה לפרק הבא.

          יאדו השווה בין סדרה זו לשובר שורות. וזו השוואה נכונה לדעתי. אני רואה המון דמיון בין הסדרות בעיקר באוירה הסוריאליסטית, וגם בתהליך שעובר לסטר מול זה שעבר וולטר ווייט

          ספוילר לעונה ראשונה של שובר שורות מפה:
          קשה היה לי שלא להשוות בין הסצנה שבה לסטר הורג את אשתו לבין הרגע שבו וולט הורג את קרייזי 8. במיוחד הרכינה של שניהם מעל הגופה והלחישה "I'm sorry" שמגלמת בצורה נפלאה את האמביוולנטיות שבפעולת הרצח.
          יחד עם זאת דווקא ההשוואה הכה מתבקשת בין שני המקרים, מחדדת את המעלות של שובר שורות מול אלו של פארגו. בשובר שורות הרצח הוא נקודה מאוד משמעותית בתהליך שעובר וולטר וויט. ואין שום חיסכון בהתעכבות על ההשפעה שלה על הדמות. החל בכל בניית סצנה הרצח עצמה, עד להחלטה של וולטר לרצוח, וכלה בהשלכות של הרצח על וולטר אחר כך. בפארגו דילגו על כל כך הרבה תהליכים שזה אפילו קצת מכעיס אותי. ראשית, סצנת הרצח קצת גרוטסקית ומשעשעת, אבל היא מסתכמת ב-"הייתה לו אישה מעצבנת ומסרסת, קפץ לו ופיוז והוא הרג אותה." כל זה בניגוד לתההליך העמוק שעובר על וולטר עם קרייזי 8, עד ההחלטה האמביוולנטית עד הרגע האחרון להרוג אותו. שנית, לסטר נראה כאילו הוא בכלל לא מושפע מהרצח שהוא זה עתה ביצע. יש פה דילוג על איזה 5 שלבים בהפיכתו מחנון שכולם דורכים עליו- לאשף תחבולות מיומן וחסר כל מצפון. מה קרה לו בנתיים? איך הוא מרגיש לאור העובדה שהוא רצח את האישה שהוא חי איתה עכשיו רוב חייו. ליוצרים הפיתרונים. בקיצור לסטר הוא וולטר ווייט לעניים (לא אשמתו של מרטין פרימן הנפלא שעושה את מיטב יכולתו עם התסריט).

  • ocean at north

    הסדרה הזו מזכירה לי את הפארודיה על סרטי סטודנטים שאריאל וייסמן ושות' עשו לא מזמן. אלא שהם הגדירו את העשייה שלהם מראש כפארודית-סאטירית, ולכן זה באמת היה מצחיק וגאוני. מבחינתי אם פארגו נמצאת בטלוויזיה ורוצה למצב את עצמה כתיאטרון האבסורד, אני מצפה לליגה אחרת.

© עידו ישעיהו