מד מן 7.03: טיול לשטח

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 29/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

"מד מן" עונה 7 פרק 3

Mad Men - 07x03 - Field Trip 05

פורסם לראשונה בוואלה (בשינויים)
הפוסט פורסם כשמקדימות אותו ארבע תגובות

פרק שלישי לעונה וסוף סוף אנחנו פוגשים בה לראשונה את הארי (סליחה, הרולד) קריין, בטי פרנסיס, ולא פחות חשוב – פרנסין הנסון. חברתה הטובה של בטי בארבע העונות הראשונות נעדרה מ"מד מן" מאז שהזוג פרנסיס עקר מאוסינינג אל משכנם החדש, ונחמד היה לגלות שהשתיים עדיין בקשר. כמובן, לא בלי אותה פאסיביות-אגרסיביות של "חיי מוצלחים משלך" שכה חיבבנו אצל נשות הפרברים הללו בעונות הראשונות, אותו שכנוע בעיקר-עצמי, אבל הלא זהו חלק מהקסם.

"איך הולך עם הנדל"ן?", שואלת בטי את פרנסין, מקורקעת כהרגלה.
"אני סוכנת נסיעות, בטי", מתקנת פרנסין. נסיעות הן העניין.
בטי, "חתולת בית, חשובה מאוד, עם מעט לעשות", כפי שכינה אותה אביה בהזיותיה בשעה שילדה את בנה הקטן. היא מתארת באוזני פרנסין את הצלחותיו של בעלה החשוב, כל כך מורגלת בחיים-מיד-שנייה, אבל מבינה כעת שעד מהרה ילדיה יהיו עצמאיים ויזלגו אל מחוץ לחייה עד שלא יישאר משהו ממפעל חייה המפואר, מה"תגמול" שלה. על אף העובדה שלשיטתה הג'וב שלה מתמצה בלהיות אם, בכל זאת מתברר שהיא שוכרת אומנת לילדים. אבל במקרה הזה, כשלורטה מציעה להתלוות אל בובי בטיול מטעם בית הספר, בטי מחליטה לעשות זאת בעצמה.

הבעיה היא שכפי שראינו פעמים רבות בעבר, בטי לא באמת יודעת כיצד לנהוג כאם. בזמן שבנה נהנה מנוכחותה, נדמה שבראש מעייניה היו ההתנסות והחווייה ושבירת השגרה. בגלל טעות של הילד היא תלבה את ייסורי מצפונו לאורך כל היום, ממש עד הערב. הכריך יכול היה לחזור אליה, אבל לא, היא עוצרת את בובי מלהחזיר אותו גם במחיר רעבונה שלה, אינפנטילית כתמיד. היום הזה היה כל כך נחמד עד שהוא בא והרס אותו. בסופו היא תוהה בפני הנרי אם היא אמא רעה. רגע נוגע ללב, אבל גם כזה שגורם לנו לזעוק "כן" על המסך.

Mad Men - 07x03 - Field Trip 04

הלוואי שהיה אתמול

כמו בטי גם דון יצא לשטח. הוא הולך לקולנוע, כפי שראינו אותו עושה פעמים רבות בעבר וכפי שאנשים עושים כשהם עצובים, על פי אבחנתו של בנו. הוא צופה ב"הדוגמנית", סרטו האמריקני היחיד של הבמאי הצרפתי ז'אק דמי ("מטריות שרבורג") שיצא לאקרנים ב-1969 – סיפור העוקב אחרי צעיר העומד בפני גיוס בזמן מלחמת וייטנאם ומפתח מערכת יחסים עם דוגמנית צרפתייה. סצינת הפרידה שלהם נראית קצת כתמונת מראה לביקור של דון אצל מייגן, אבל אצל דון תגובתה של מייגן הפיחה רוח במפרשיו. עכשיו, כחמישה חודשים אחרי שעמיתיו העזיבו אותו, אובדן רעייתו מביא אותו להילחם הן עליה והן על עבודתו. אפילו בחורה יפה נוספת שמשליכה את עצמה לרגליו אינה מסיטה אותו ממטרתו. במקום לעלות לחדר שלה הוא עולה לחדרו של רוג'ר. "אני מתגעגע אליך", אומר לו חברו בפירוש, כמה מקסים.

מאושש מהחדשות הטובות, התחנה הבאה של דון היא לתעל אותן אל מייגן. כאשר סיפר לאנה דרייפר שנים לפני כן על הפרידה מבטי, הוא אמר לה, "ידעתי ברגע שהיא ידעה מי אני באמת, שהיא לא רצתה להסתכל עלי יותר". אותה טראומה של חשיפת סוד שסיימה את נישואיו, מנעה ממנו כעת לבטוח במייגן עם האמת. הוא אומר לה משפט כל כך דומה: "חששתי שאם תגלי מה קרה, לא תסתכלי עלי באותה דרך". אבל מייגן היא לא בטי. היא אומרת, "אני לא מאמינה שאחרי כל הזמן הזה אתה עדיין לא מכיר אותי". כמו בסוף העונה הקודמת דון אומר לה שהוא אוהב אותה, משפט מאוד לא מובן מאליו עבורו, וגם הפעם אינו זוכה לשמוע זאת ממנה בחזרה.

לאורך כל הפרק דון משתופף ומשתופף, מודה בטעויות שלו אבל מכסה על אחרות. יחסו כלפי דון המזכירה היה ניסיון לשמר משהו מהדרת הכבוד שאמורה להיות לו, והיא, חמודה וחוששת, נעתרת לו כל הזמן, גם מביתו וגם במשרד. כאשר הגיע לסוכנות הוא נלכד בפנים רגע אחרי שהבין שרוג'ר לא טרח לספר לאף אחד, ורגע לפני שהצליח לצאת משם עם שאריות כבודו.

Mad Men - 07x03 - Field Trip 01היחס של האחרים כלפיו היה מרתק. קן הראה לו תמונות של בנו התינוק והסביר, "זו הקרוסלה בסנטרל פארק. תמיד גורמת לי לחשוב עליך". מקסים להיווכח שאחת הסצינות הזכורות והיפהפיות ביותר בתולדות הסדרה חקוקה גם בזכרונו. גינזברג ואחרים המשיכו כאילו כלום לא קרה (ומבחינתם אולי באמת כלום לא קרה). מנגד עמדה ג'ואן, שהייתה כה קורקטית וקרה כלפיו. ממש מצער, הכימיה בינה לבין דון תמיד הייתה מעולה והמפגשים הספורים שלהם נהדרים, אבל נראה שמערכת היחסים ביניהם לא התאוששה באמת מאז שהחליט על דעת עצמו לפטר את יגואר כלקוח, והפך בכך את ההקרבה שלה לחסרת משמעות.

גם במקרה של פגי דון עדיין רחוק מיישור ההדורים. הם לא התגעגעו, היא אומרת, ואולי גם מאמינה בזה. לא ראינו שום אינטראקציה ביניהם מאז שקראה לו מפלצת על כך שהביש אותה ואת טד במהלך הפגישה עם סנט ג'וזף. כעת כשהיא כמעט נטולת משענות ובודדה במערכה, סביר להניח שבעתיד הקרוב יוכלו דון והיא לחלוק שותפות גורל לנוכח האיש ששניהם יאלצו לדווח לו – לו אייברי הדביל.

אותה פגי כינתה פעם את ג'ים קאטלר כ"הרוג'ר סטרלינג שלנו, רק עם ריח פה גרוע" – עלבון מטורף לרוג'ר ובדיעבד הגדרה מאוד לא מדויקת. אט אט כבש ג'ים לאחרונה את המחוזות של רוג'ר בזמן שהלה מאפשר לו, אבל עכשיו, כדי לסלול את הדרך לשובו של דון, רוג'ר משיב מלחמה וזה מענג למראה. ג'ים שמביט בהשתאות בדון היושב לו במשרד, נמשך בזרועו על ידי שירלי לכיוון משרדו של לו, היה אחד מפניני הפרק (כולל תגובתו של דון).

לבסוף דון ניצב בפני מסמך משפיל שעליו לאשר כדי לחזור, והבחירה שהוא עושה מפתיעה ממש. הפרק רומז די בפירוש שההסכמה שלו היא רצון דומה לזה של בנו – הלוואי שהיה אתמול. לחזור לפעם, למה שמוכר, לעשות את זה שוב בלי הטעויות. אבל כמו במקרה של בטי – "בטי דרייפר", כך קראה לה פרנסין מבלי משים – האקט הזה נראה כמו חזרה על דפוסים ישנים. "אולד פאשנד", כהגדרתן של בטי ופרנסין וכשם המשקה האהוב על דון. זה קורה כשכבר היה נדמה שדון ובטי משתנים ומתפתחים, מה שמתחיל לעייף. כוחו של דון עדיין במותניו, ראינו את זה עם העבודה שעשה באמצעות פרדי, ומעבר אל סוכנות פורצת דרך ומקורית כמו 'וולס ריץ' גרין' נראה על פניו בדיוק כמו המהלך שעליו לעשות. אבל לא. דון בוחר לדרוך במקום.

מצד שני, זה לא בהכרח העניין. הרי אם יש משהו שדון יודע לעשות זה לברוח, ואילו כאן הוא מתעקש להישאר ולהילחם, אפילו במחיר של פחיתות כבוד. אולי מדובר בניסיון שלו לחזור אל המקום שהוא תרם לפגיעה בו ולנסות לתקן את הנזק, את הכלי השבור. המילה "לתקן" נמצאת בשימוש אינטנסיבי בשלושת הפרקים עד כה, מהילד שצועק על פגי בפרק הראשון שתתקן את האסלה שלהם, דרך פגי בפרק השני שאומרת לג'ואן לתקן את עניין המזכירות ולדון שמספר לסאלי שהוא נשאר בעיר בניסיון לתקן, ועד לפרק הנוכחי שבו הוא אומר זאת גם למייגן בשתי הזדמנויות שונות. מה שבטוח, על פי האינטראקציה שלו עם כל האחרים כאן, יהיה מרתק לראות אותם שוב בפרק הבא.

קטנות

* אזכורי המוות ממשיכים להיערם: כאשר הארי נכנס אל משרדו של קאטלר בעקבות השיחה עם העיתונאי, ג'ים קורא את הספר "The American Way of Death", המתאר את הדרך שבה בתי לוויות מנצלים לרעה את כוחם בזמנים השבירים ביותר של לקוחותיהם. תגובתו של ג'ים הנכלולי? "אני יודע שזה לא המסר אבל אנחנו יכולים ללמוד משהו מעסקי הלוויות", רגע אחרי כן הוא נוזף בהארי על היותו האדם הכי לא-ישר שנתקל בו מעודו.

* הקלות שבה רוג'ר ויתר על הארי קריין הייתה מצמררת, לא נראה שהם מבינים את החשיבות שלו למקום הזה ולעתיד שלו. הוא שוב ושוב עומד בחוד החנית הטכנולוגית והם אף פעם לא מקשיבים לו, עד עכשיו עם ג'ים.

* למרות שכפי הנראה הובאה מזכירה חדשה למשרד, מרדית' (המעולה) עודנה המזכירה של פגי. "יש לה מוח של ילדה", פגי אמרה לג'ואן, אבל מאחר שגם היא עצמה מתבוססת לאחרונה בילדותיות, זהו שידוך מצוין.

* בטי לא מתחברת אל ילדיה כשהם גדלים, ואילו דון בדיוק ההפך.

Mad Men - 07x03 - Field Trip 02

תוספות מעניינות מהתגובות

* שם החברה של פרנסין הוא Wanderlust, שמשמעו חשק עז/אימפולסיבי לנדוד. בדיוק מה שהיינו מצפים מדון לעשות, וההיפך ממה שקרה בפועל. כמו כן בשמיעה יש משמעות נוספת לשם: שימור הפלא. האתמול. מה שלא יכול להתרחש לא עבור בובי, ולא עבור דון.

"מה אם שש היה תשע?" – שם השיר שחותם את הפרק. מה אם אפשר להפוך את הדברים? מתכתב יפה עם הבושם של שבלייה שקודם היה "מואר", ועכשיו הוא "שחור/חשוך".

כשפגי ירדה על דון, היא עשתה זאת בחדר הקריאטיב כשמאחוריה הציור הקבוע שם – טווס בהיר על רקע כהה, ומתחתיו בדיוק ההיפך. מזווית הראיה של דון זה נראה כאילו היא זו שמתהדרת בנוצות של הטווס, אלא שכאמור יש שם שניים כאלה. גם מייצג את פגי ודון, גם מתכתב נהדר עם הבושם המואר והאפל של שבלייה, ובכלל עם כל מוטיב הדואליות של הסדרה.

תגיות:
  • שולה

    נראה לי שבינתיים העונה הזאת משובחת משתי העונות שקדמו לה.
    החוסר אונים של דון כאשר הוא במשרד ולא מוצא את עצמו פשוט מקסים בעיני.
    כפי שבעונות הקודמות לדון היו פילגשות…עכשיו הפילגש זו העבודה – הוא "בוגד" במייגן בכך שהוא מנסה להשיג חזרה את עבודתו…במקום לעלות עם השכנה לדירתה (מה שחשבנו שעלול לקרות) הוא דופק בדירתו של רוג'ר נואש להחזיר את עבודתו.
    ודרך אגב- נראה לי שפגי מאוד התגעגעה

  • Queen_K

    ספוילר לפרק.

    הפרק הראשון ממנו באמת נהניתי מתחילת העונה. שלום לכם הארי קריין ובטי
    פרנסיס, שמחים לראות שאתם עדיין עימנו. או שלא? בכל אופן, ההקבלה בין מייגן הנואשת
    לעבודה ותוך כדי כך מחבלת לעצמה ובין דון, שנואש לעבודה ומוכן להשפיל את עצמו עד
    דלתו של רוג'ר, עד המשרד שבו הוא כבר לא מוצא את מקומו – היתה יפיפייה בעיניי.
    ג'ון האם כרגיל מצליח לנווט בין כל קשת הרגשות של דון כשהוא פוגש באנשי המשרד
    השונים, מנסה לשמור על מעט הכבוד שעוד נותר לו ומגלגל עיניים מול תנאי השותפים, עד
    שהוא מסכים בשוויון נפש.

    עלילת גריי והמחשב שיקפה היטב את הלך הרוח במשרד, שכבר לא מעוניין
    בפרסי קליאו אלא בעיקר נואש לעבודה. כשטד ודון לא בסביבה, פגי היחידה שעדיין רוצה
    לקבל קרדיט על עבודה יצירתית וגאונית ולא להישאר בבינוניות שבה מדשדשים קאטלר ולו.
    מדהים איך הארי קריין מצליח לשרוד את כל תהפוכות המשרד, גלי פיטורין ומיתות משונות
    ועדיין לענות בחוצפה לשותף בכיר – פשוט כי הוא מבין שמכאן כבר אי אפשר לרדת.

    בטי והטיול, שעל שמו קרוי הפרק, נראו כמו החוליה החלשה מבין העלילות.
    אבל אני דווקא נהניתי לצפות בנסיכה המפונקת מנסה להוכיח שעדיין יש לה ערך כאימא,
    רק כדי ליפול שוב במלכודות הילדותיות שהיא טומנת בעצמה. הנה היא שוב נשארת רעבה
    ולא מסופקת כפי שנאלצה להיות במשך עונה שלמה (כמה נקודות יש בעוגת קפה, אגב?) והנה
    היא שוב מתמודדת מול מורה צעירה וסקסית ממנה, כמו זו שכמעט גנבה ממנה את בעלה
    הקודם לפני אי אילו שנים. היא חוששת לאבד את בובי כפי שאיבדה את סאלי, אבל האופי
    הנרקיסיסטי שלה מתגבר עליה בכל פעם מחדש. המקום היחיד שבו היא מצליחה הוא כשאחרים
    נכשלים – כשדון מאכזב את סאלי היא מציעה לה סיגריה, וכשהאומנת מגלגלת עיניים על
    הילדים ("הם מלאכים קטנים") היא מיד מתנדבת ללוות את הטיול.

    החלק שאולי הכי חרה לי בפרק היתה ההערה הנבזית של פגי לדון, שהיתה מפתיעה
    ומיותרת. הבנו, פגי מאשימה אותו בעזיבתו של טד ובכל מה שהשתבש ביניהם (בין השאר,
    אולי, גם באובדן הפרס על "תינוקה של רוזמרי") אבל נראה שמת'יו ווינר בדרכו
    להפוך אותה לדמות שנואה וממורמרת כפי שעשה לבטי.

    • miss bojarsky

      אני עייפה מכדי לכתוב משהו משל עצמי, אז בינתיים פשוט אסכים עמך.

  • Michael Ginzburg

    פרק טוב מאוד, הוביל בחכמה רבה את הדמויות להשלים עם הרצון הנסתר שלהן לצאת מההכחשה:
    "אתה חושב שאני אמא טובה?" בטי. הטיול שלה עם בובי על פניו היה אמור לפנות מקום עבורה לגלות מחדש את עצמה כדמות אימהית, במקום זאת היא המשיכה להפגין אינטיליגנציה רגשית נמוכה והתנהגות ילדותית, על חשבון בובי המסכן. לכאורה, האפיזודה הזו הייתה שטחית בהשוואה לשאר ההתרחשויות אבל פלטת הצבעים המוארת העידה שאולי יש מקום לאופטימיות בשביל בטי. היא רוצה להבין את מקומה כאמא ולא הולך לה, לא מסתדרת עם הכובד של להיות אחראית על ילדים כשהיא עצמה עודנה קצת צ'יילדיש. ואם בטי לא תתחיל לשפשף עיניה ולהראות סימנים של בגרות נפשית, קשה לי לראות כיצד בובי לא יעשה כמעשה סאלי ויעזוב בנעוריו לפנימייה, לחפש רול מודלס ראויים יותר (סאלי אולי נקשרה לכמה נערות מפוקפקות ומרדניות אבל הן ילמדו אותה יותר על החיים בשבוע מאשר בטי לימדה אותה בשנים האחרונות).

    'תתנחמי, בכלל לא דחו אותך, אפילו לא שקלו מועמדותך!" גינזברג מסב את תשומת הלב לפגי, משפט
    שמרכיב למעשה את תמונת האופי שלה מאז תחילת העונה. גם היא טרם הצליחה להסתדר עם העובדה
    שלא הכל סובב סביבה ומרשה לעצמה להתנהג כאחרונת הדושבאגיות. בניגוד גמור לבטי, האישיות של פגי הלכה והתחזקה עם השנים ומשהו נסדק בה ומעיב על תפיסתה את עצמה. כעת, עם לב חמוץ ובלי מנטור משפיע כבעבר, פגי חייבת לגעת שוב בנקודות שעשו והפכו אותה למי שהיא היום, אישה המקדמת את הלך הרוח הפמיניסטי וחסרת תלות בגברים. כשדון מופיע על מפתן משרדה, היא זורקת
    לו הערה מזלזלת, "לא התגעגענו אלייך בכלל", כשעבור פגי זה יותר "לא היית חסר לי בכלל", מה שאומר שנוכחותו המחודשת דווקא תגרום לה לראות ממה היא כ"כ ניסתה להתרחק.

    לא הצלחתי למצוא איזכור בנוגע לסרט בו צפה דון בפתיחת הפרק בקולנוע אבל מהמעט שנראה על המסך, מכוניות בדרכן לאנשהו ואור ירוק ברמזור, אפשר היה לשער שהדימוי נועד לאשר לו את ההמשכיות והעקביות בדרכו החדשה. אם בפרק שעבר דון ביטל את כפתור השקרים מול סאלי וראה
    שאפשר להתחיל להוריד מסכות, אחת בכל פעם, אז הנה הגיע הרגע בו הוא התוודה למייגן, למרות שהיא מצידה לא מספרת לו על הכל. העונה הזו תמדוד את היכולת של דון לצאת מהקליפה שלו לאורו
    של עולם חדש, עולם בו הוא יכול להיות מישהו ששואף לתקן את עצמו ולהבין מהי המשמעות אליה הוא
    באמת ובתמים רוצה לחתור. וזה הזמן הכי קריטי. דון יודע את זה. ה"אוקיי" הלקוני שהעניק לאוזניהן המתרצות של שאר בעלי החברה גרם לו להתפכח – הוא אינו בשליטה. החזרה שלו, לצד ויתור על הצעה מחברת פרסום מתחרה, מסירים את האבנית שהצטברה בו, לקראת עלייתו המחודשת כאדם.

    לסיום, פסקה יפה שקראתי על הפרק –
    Betty and Peggy are bitter because they’re stuck in a kind of infantile
    power struggle with Don. He’s always been the one who paternalistically
    called the shots in their relationships. It made more sense with Peggy,
    because he was her boss. But with Betty—and Megan—the
    father-figure is a convenient and vacant role. You might argue that Don
    is clearly working through a dynamic with his mother through the women
    in his life, with Sally as the natural endpoint. Look at his sudden rage
    when Dawn can’t pay attention to his beck and call over the phone. Or
    his self-righteous anger when he tells Megan that her agent summoned him
    to L.A. It’s a type of tantrum he’s throwing. And I do like, too, that
    Don’s trip to L.A. is his own little field trip out West. Also, it’s
    interesting that though we get an interior shot of the plane on Don’s
    trip to L.A., we don’t see it for the way back. It made me think that
    it’s possible the field trip just never ends. “I wish it were
    yesterday,” indeed.

    • הסרט הוא "הדוגמנית". הנה מה שכתבתי בכתבה שתתפרסם הערב:

      כמו בטי גם דון יצא לשטח. הוא הולך לקולנוע, כפי שראינו אותו עושה פעמים רבות בעבר וכפי שאנשים עושים כשהם עצובים, על פי אבחנתו של בנו. הוא צופה ב"הדוגמנית", סרטו האמריקני היחיד של הבמאי הצרפתי ז'אק דמי ("מטריות שרבורג") שיצא לאקרנים ב-1969 – סיפור העוקב אחרי צעיר העומד בפני גיוס בזמן מלחמת וייטנאם ומפתח מערכת יחסים עם דוגמנית צרפתייה.

      והערה קטנה, כאשר אתה מצטט משהו מן הראוי לתת גם לינק.

      • Michael Ginzburg

        ז'אק דמי? נהדר, תודה! טרם ראיתי מסרטיו אך הוא בהחלט ברשימה.

        ובקשר להערה, נוטד, תנקס! זו הסקירה המקורית ממנה נלקח הציטוט
        http://www.avclub.com/tvclub/mad-men-field-trip-203894

  • קישרתי למעלה אל הביקורת שלי בוואלה.

    • miss bojarsky

      נהדר כתמיד.

  • ocean

    ספוילר ספוילר ספוילר:

    איזה פרק מעצבן ונטול השראה. כמעט מכעיס אותי שוויינר מרשה לעצמו לספק לנו עלילה שכזו במעט הפרקים שעוד נותרו לו.

    דון מוותר על ההזדמנות לפתוח דף חדש, כשלמרבה האירוניה סוף סוף לא מדובר בבריחה. לעזאזל, אם הסוכנות שנחשבת לאחת מהטובות ביותר מחזרת אחריו, כמה באמת נזק הוא גרם לסוכנות האם שלו? ברט קופר פלט שהוא לא אוהב את איך שמדברים עליהם. ומי אם לא דון יודע לשנות את נושא השיחה? ג'ים קאטלר זועק שהלקוחות שלהם חייבים לדעת שהם חושבים על העתיד, והציע מיד להחליף את דון במחשב – אבל מי אם לא דון דרייפר הוצג בעקביות כמתמחה בלמכור את העתיד ללקוחות? אתם מבינים: אנשים חושבים. מחשבים – לא. רוג'ר היטיב לנסח את הבעיה האמיתית: הכל אישי. ברט קופר טען אחרי מכתבו של דון בנושא הטבק ש"יצרנו מפלצת" וש"השפלת אותנו בכך שלא כללת את שמנו במכתב". ג'ואן נפגעה ממנו בגלל שנפטר מהתקציב של יגואר ובכך גרם לה "לעבור את כל זה לחינם". ג'ים אכן שונא את דון, ולהיפטר ממנו רק יעזור לשנות את מאזן הכוחות של הסוכנות לטובת האנשים שלו. ורוג'ר? ראינו כבר בפרק הקודם שהוא מתגעגע אליו. היום הוא גם הביע זאת באופן מפורש. הוא לא הטיפוס שיתן לאחיו לנשק לדמם בשטח ולהישאר מאחור.

    הבעיה שלי עם כל זה היא שאני באמת לא מבינה את ההיגיון התסריטאי בהסכמתו של דון לחזור לסוכנות שלו, ועוד בתנאים פחותים שכאלה. בסופו של דבר הוא זר גם בסוכנות של מרי וולס וגם בסוכנות האם שלו. במקום חדש הקולגות לפחות לא יהיו עוינים כלפיו, ויהיו לו המון אתגרים שירוו את צמאונו. אז מה העניין? הייתי מבינה אם מדובר בסוג של לקיחת אחריות, אבל כאמור – לא נגרם נזק של ממש לחברה! יתרה מכך: הדף הזה לעולם לא יחזור להיות חלק כמו פעם. האתמול לא באמת יכול לחזור. דון הושאר לבסוף מסיבה אחת ועיקרית: הפיטורין שלו יגרמו לחוסר יציבות כלכלית בסוכנות. ועדיין, הוא זורם עם זה.פשוט לא הגיוני.

    נקודות נוספות:

    * במגזר חוסר ההיגיון יש גם את בטי, שאלוהים יודע למה החליטו להחזירה לנקודת ה"אמא מהגיהינום". וג'ואן, שפתאום נזכרה להתנהג כמו שותפה אחרי שכל הסדרה התלוננו על הפאסיביות שלה.

    * שם החברה של פרנסין (!) הוא Wanderlust, שמשמעו חשק עז/אימפולסיבי לנדוד. בדיוק מה שהיינו מצפים מדון לעשות, וההיפך ממה שקרה בפועל. כמו כן בשמיעה יש משמעות נוספת לשם: שימור הפלא. האתמול. מה שלא יכול להתרחש לא עבור בובי, ולא עבור דון.

    * מייגן חוזרת על התנהגותה בעבר, הינו, סקס עם דון כאקט שלכאורה מעלה לה את הביטחון העצמי. זה לא עבד אז, וזה לא עובד גם היום.

    * הסרט שבו צפה דון הדהד לפרידה (?) ממייגן.

    * פגי לא מועמדת לקליאו כי הקמפיין שלה נעשה תחת חסותו של דון כמנהל הקריאייטיב. לו מתרץ לה שקר כלשהו. בתגובה היא עונה לו שלא ממש אכפת לה מפרסים, ואני די בטוחה שגם דון אמר משהו דומה אם לא זהה בעבר.

    * דון היה דחוי ברוב חלקי הפרק. תיאוריית הפצת השינוי שלו כשלה מלהיטמע בקהל היעד. אם לחזור לפרק שקצת הדהד לעלילה הנוכחית ("הדחויים"): "כרגע החיים שלי מאד…" – המשך יבוא.

    * "מה אם שש היה תשע?" – שם השיר שחותם את הפרק. מה אם אפשר להפוך את הדברים? מתכתב יפה עם הבושם של שבלייה שקודם היה "מואר", ועכשיו הוא "שחור/חשוך".

    * בובי הכי אוהב את איש הזאב, כי הוא יכול להפוך למישהו אחר. זה כבר הילד השני של דון שמפגין קשר כלשהו לדואליות.
    .

    • סמדר

      לגבי מדוע דון לא עוזב – יש לו הסכם המונע ממנו לעבור למתחרים. הוא יכול לעבור רק אם מפטרים אותו. לכן ההצעה שהוא קיבל מחשקת אותו בעצם – הוא יכול לקחת אותה על כל מגבלותיה או להתפטר ולהישאר קרח משני הצדדים משום שאז הוא לא יוכל לעבור למתחרים.

      • ocean

        משהו לא מסתדר: בישיבה בעניינו ג'ואן אמרה שהמסר היה ברור, ושהכוונה בשליחתו של דון הביתה היתה שהוא ימצא עבודה אחרת בצורה מכובדת. גם קופר חיזק את דבריה. עד שרוג'ר התערב דון אמור היה להיות מפוטר ללא שום סייגים, והסיבה שהושאר לבסוף היתה גם כלכלית וגם החשש שיתקלו בו בפגישות עם מתחרים. במילים אחרות – כולם הניחו שדון יעבוד עכשיו במקום מתחרה, ואף אחד לא דיבר על איזו תקופת צינון (שגם אם קיימת לא אמורה להימשך לנצח. הבחור כבר בבית חמישה חודשים).

        לכולם בנושא גילאי סאלי ובובי (כי לא בא לי לפתוח עוד תגובה): אני זוכרת שחגגו יומולדת חמש לסאלי בעונה הראשונה, ובובי אמור להיות קטן
        ממנה בשנה וחצי-שנתיים. סאלי עכשיו בת 14, מה שהופך את בובי לבן 12. בגיל
        הזה לרוב בנים עדיין אין פרץ גדילה, ובנות גילן נראות גדולות יותר.

    • ocean at work

      אה! רק עכשיו קלטתי שכשפגי ירדה על דון, היא עשתה זאת בחדר הקריאטיב כשמאחוריה הציור הקבוע שם – טווס בהיר על רקע כהה, ומתחתיו בדיוק ההיפך. מזווית הראיה של דון זה נראה כאילו היא זו שמתהדרת בנוצות של הטווס, אלא שכאמור יש שם שניים כאלה. גם מייצג את פגי ודון, גם מתכתב נהדר עם הבושם המואר והאפל של שבלייה, ובכלל עם כל מוטיב הדואליות של הסדרה. מתה על הפרטים הקטנים האלה 🙂

      • הנה התמונה. ובקשר לחיה זה טווס.

  • – אני מעט מאוכזב מהבחירה של דון. נכון שזה קצת בעייתי להציג בשלב הזה משרד חדש עם פרצופים חדשים במקביל ל-SC&P (בעונה הקודמת זה עבד לפגי, עד המיזוג) אבל עדיף מאשר לראות את דון משפיל את עצמו, מקבל תנאים מגבילים ולבסוף יוצא עם הזנב ביו הרגליים – כפי שלא רצה לעשות אם היה עוזב לפני ששמע על החלטת השותפים. מרבית התנאים עוד בסדר, אפילו בעניין השתייה (על כך בסעיף אחר); אבל לעבוד תחת לו אייברי?! זה היה צריך להיות הדיל ברייקר! חבל שדון לא התעקש על הסעיף הזה, הרי הוא עדיין שותף ולו שכיר.
    – דון אומר למייגן שהוא כמעט ולא שותה, ואכן לא ראינו עושה זאת הרבה במהלך הפרק ומאז סימון הבקבוק בפרק הקודם. במטוב הוא אף מזמין מיץ עגבניות. לא נראה לי שתהיה לו בעיה עם ההגבלה הזו במשרד.
    – ניחא ברט קופר שחושב במונחים עסקיים, לעתים שמרניים ולא תמיד חסרי טאקט (תגובתו לדון כפקידת קבלה בשבוע שעבר); מקאטלר אין מה לצפות (אהבתי את העקיצה של קופר בתגובה לדבריו על חוסר חשיבותם של אנשים יצירתיים במשרד, "אתה בטוח שאתה עדיין מדבר בשם טד?"); רוג'ר כצפוי הגן על דון, הראה שבמלחמה עם ג'ים כוחו עדיין במותניו, והוא היה באמת קול ההיגיון בשיחה; אבל ג'ואן איכזבה אותי. למרות שדון נפטר מיגואר (תודה על התזכורת בביקורת שלך, יאדו), מהסרח שהבאיש את כל המשרד, היא ראתה בכך מעשה מבזה בדיוק כמו הזנייתה עבור החשבון. למרבה הצער, היא שוכחת שדון היה הג'נטלמן היחיד מבין השותפים שניסה להניא אותה מכך.
    – קשה לי להגיד שהתגעגעתי לנוכחותה הילדותית של בטי ונוכחותו המעיקה של הארי קריין. בטי התנהלה כצפוי ממנה, הארי זכה במעט נקודות על העימות עם ג'ים. אם הוא אכן יפוטר, אולי בג'ואן נותרו מעט יצירתיות ועניין בתחום המדיה והיא תוכל להוביל אותו לעידן חדש.
    – די, הם בכוונה משחיתים את דמותה של פגי, נכון? אחרי היחס המשפיל של לו, חשבתי שהיא תשכח ממשקעי העבר ותקבל בברכה את דון.
    – אם סטן לא מכה את מייקל עד אמצע העונה, לא מגיעה לו החברות עם פגי. נראה שהוא מת להרוג אותו.
    – לא שגינזברג מפתיע, אם זוכרים את מערכת היחסים המעורערת שלו עם פגי מהיום הראשון. רק שעכשיו הוא ממש בלתי נסבל.
    – נדמה לי, או שהסוכן של מייגן הוא גם הבוס של לסטר נייגארד ב"פארגו"?

    • ocean

      ספוילר ספוילר ספוילר:

      אני מתה על ההתנהגות של הארי קריין. מתה. הוא אכן הדבר הכי קרוב שיש להם כרגע במשבצת החשיבה על העתיד, הוא מביא להם קבלות פעם אחר פעם (כן, גם "מצטער שהמעשים שלי לא נעשו באור יום" היה עם הז'קט המשובץ הזה), והוא באמת מבין בתחום שלו. ועדיין, איש לא סופר אותו. בדיוק כמו דון, גם הוא נופל קורבן ליחס מקצועי משובש על רקע בעיות אישיותיות. גם אם יפטרו אותו אין לו מה להפסיד, שהרי יש לו לא מעט הערכה, קשרים ומחזרים מבחוץ. וזה למה הציגו לדעתי את הסיפור שלו, להשוות בין ההתנהלות שלו ושל דון.

    • Saturn

      בנוגע לשתייה, תוך כדי השיחה עם הסוכן בתחילת הפרק הוא שולף בקבוק יין שזה עתה נקתנה (עוד בשקית) כך שאני לא יודע אם המאמץ שלו עובד. אולי הוא שותה רק בבית אבל עכשיו הוא חוזר ללחץ של העבודה.

  • דור

    זו אחת הפעמים הספורות בכל הסדרה שרוג'ר סטרלינג הוא לא רק מעין הפוגה קומית ומשעשעת (או מעט טראגית) – אלא הוא ממש מקדם את העלילה ויותר מזה – הוא מוצג כדמות חיובית. בעונות הראשונות, סטרלינג היה דמות מאד מורכבת לטוב ולרע – אני עוד זוכר את הסצינה שבה הוא מנסה להתחיל עם בטי, דבר שללא ספק הציג אותו באור רע. בהמשך הסדרה הוא הפך לדמות קצת יותר פלקטית – סתם איזה פלייבוי משועמם, ממזר ומשעשע. הפרק הזה קצת החזיר לו את הכבוד האבוד כשהזכיר לנו דבר מרתק: גם לרוג'ר סטרלינג יש רגשות אמיתיים וכנים והוא יודע להעריך חברות טובה.
    אולי משהו דפוק בי, אבל קצת יותר התחברתי לבטי בפרק הזה. נכון שהיא לא התנהגה כראוי וכמצופה מאם. מצד שני הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה – בובי אידיוט, והדמות שלו מרגיזה מאד. קודם כל לא נראה שהוא גדל בכלל. הילד הזה (שלדעתי גם השחקן שלו התחלף באמצע) נשאר בן 7 כבר שש עונות בערך ואין בו שום התפתחות. מעין אנטי-תזה ברורה לאחותו הגדולה, שהיא אחת הדמויות המרתקות בסדרה. בטי אמנם לא התנהגה כראוי – אבל זה קצת הרגיש שגם הגיע לבובי. הזכי רלי גם את הקטעים שבהם בטי כעסה על דון מידי פעם. מה גם שבכל זאת ההדואה שלה בסוף על כך שילדיה לא אוהבים אותה מאד נגעה ללב (וסאלי לדעתי כן אוהבת אותה, לבובי אולי יש איזה בעיות לא ברורות, ולמי אכפת מג'ין)

    אבל החלק המעניין הוא כמובן של דון, שאכן היה מוכן להשפיל את עצמו. אני דווקא אהבתי את זה וקיוויתי שהוא יחזור. זה אכן קו עלילה מפתיע יותר, אבל גם מעניין יותר. עם כל הכבוד, יותר מעניין לראות איך דון יסתגל לתנאים החדשים במשרד הישן – מאשר שהוא סתם יכנס למשרד חדש, עם דמויות פלקטיות יחסית. אי אפשר לחזור על השטיק של "משרד חדש עם דמויות משמעותיות" שוב. הקטע עם טד וג'ים (שכתובים ומשוחקים בצורה מעולה) הוא חד פעמי לדעתי.
    פגי ממשיכה לשקוע. לדעתי דון יושיע אותה בנקודה מסוימת. יותר טוב כמובן אם לא, אבל היא כנראה עדיין מאד מאד תלויה בו.

    • השחקן של בובי אכן הוחלף, זהו הבובי הרביעי, אבל הוא שם מאז תחילת העונה החמישית.
      בעיניי הוא דווקא היה מתוק מאוד, כל כך שמח על נוכחותה של אמו. הוא עשה טעות חסרת התחשבות, זה ברור, אבל הוא ילד.

    • שולה

      סאלי בהחלט לא מתה על בטי….לראיה הפרק הקודם שהיא אמרה לבנות שהיא הייתה מתה שבטי תמות.
      לגבי דון יש הסבורים כי הכל אצלו מתוכנן והוא הסכים לתנאים המשפילים כי הוא מתחמן משהו.
      ושימו לב למייגן – עד שכבר חשבנו שנפתרנו ממנה בסצנה בל.א מגיעה שיחת הטלפון

    • Queen_K

      אגב בעניין רוג'ר –
      צפיתי רק פעם אחת בפרק בינתיים, אבל בלט לי מאוד הרגע בו ג'ואן נכנסת למשרדו של קופר (דווקא קופר!) ואומרת לו שדון מחכה לרוג'ר למטה – ושניהם יודעים בדיוק למה הכוונה, כיוון שרוג'ר כבר עשה את הטריק הזה בעבר כששכר לראשונה את דון בלילה של שכרות. קופר וג'ואן הם היחידים שהיו בסוכנות אז, ולכן מבינים שזה קרה שוב.

      • שולה

        בין ג'ואן וקופר יש עוד יחסים מעונה 1 בפרק שלרוגר היה ארוע לב….והיא באה למשרד עם דייט…והוא אמר לה שהיא מסוגלת ליותר

        • Queen_K

          ברור שיש ביניהם יחסים – אבל עדיין היה משעשע לראות שהוא האדם הראשון אליו היא רצה בעניין הזה, כי שניהם היחידים שמכירים את רוג'ר וההחלטות האימפולסיביות שלו.

    • תודה שהעלית את נקודת ההתבגרות של הילדים, כי זה משהו שהטריד אותי במהלך הפרק דווקא בגלל ג'ין. הוא נולד ב-1963 ובקרוב (יוני) יהיה בן שש, אבל בפרק הוא התנהג יותר כמו תינוק (כיסא ההגבהה בארוחת הערב, לא מוציא הגה, נרדם על החזה של אמו).

      בובי עצמו היה תינוק בעונה הראשונה וצריך להיות השנה בן 12, אבל הוא נראה צעיר יותר. אולי זה רק עניין של צמיחה, כי נראה שאחת מחברותיו לכיתה הביעה בו עניין, זו איתה החליף את הכריך של בטי תמורת ממתקים; אבל איזה ילד בגילו לא שם לב לדד המבצבץ של מורתו הצעירה?

  • אלה

    ניסיתי להגיב בוואלה ואני לא מצליחה, אבל מצאתי תחליף טוב 🙂

    מישהו כתב שם בתגובה ששכחת משהו חשוב, והוא לדעתי צודק. דון עובר למשרד של ליין. בטוח יש לזה משמעות כלשהי. אולי זה עוד נזק שהוא צריך ללמוד להתמודד איתו ולתקן או משהו כזה.

    עוד משהו שחשבתי עליו זה השיר של ננסי סינטרה בקשר לג'ואן: this boots are made for walkin. לפחות לפי איך שהיא התנהגה בפרק, יום אחד המגפיים שלה Are gonna walk all over you. לא מבינה למה היא מתנהגת ככה למישהו כמו דון, אבל אין לה בעיה עם פיט.

    • Queen_K

      הקטע עם המגפיים היה לדעתי עניין של יחסי כוחות – עם כל הכבוד לקופר ולשטויות שלו, היא לא מוכנה לספוג את השיט הזה יותר. זה התחזק כשרוג'ר התבאס מכך שהוא כן צריך לחלוץ נעליים – השוואה מעניינת בין מי שאין לו סיי במשרד יותר לבין המזכירה והמאהבת שהפכה לשותפה בעלת ערך שווה או אפילו נעלה עליו.

  • Chen Honig

    אין לי משהו לחדש, רק רוצה לשבח את המשחק של הארי המלין (אני אוהבת לקרוא לו המיולין), שאני רגילה לראות אותו בתפקידים נדושים והפעם הוא מאוד בולט ולא בגלל שלדמות שלו יש יותר זמן מסך. היה כיף לראות את רוג'ר חוזר להרעים עניינים במשרד, אבל עצוב לראות את דון עושה את מה שנראית כמו טעות גדולה. למה לחזור עם כל התנאים האלה כשאתה יכול להיות כוכב בחברה אחרת? למה לחזור לחברה שהרסת את המוניטין שלך בה?

    מייגן מדאיגה אותי, אני יודעת שהיא לא דמות אהובה פה בבלוג, וגם אני לא הכי מחבבת אותה, אבל משהו בשבריריות שלה בכל זאת מראה שהדרך שלה הולכת יותר בכיוון למטה.

    • שולה

      כפי שכתבתי נראה לי שדון מתחמן משהו….לא לדאוג לו

    • Queen_K

      לצערי מסכימה איתך לגבי מייגן. כבר שני פרקים ברציפות שהסוכן שלה אומר בפירוש שיש לה פוטנציאל אמיתי להצליח בניגוד לשחקניות מתחילות אחרות. אני חושבת שמה שמנסים לבנות לנו כאן הוא את תחושת האשמה של דון, שדחף אותה מקריירה יציבה ובטוחה בניו יורק לצידו לגוב האריות של לוס אנג'לס, שם היא נאבקת על כל פיסת עבודה וכבוד עצמי לבדה. לא לחינם הוא מיהר להתייצב שם ברגע שקיבל טלפון מהסוכן – יש שם דאגה לשלומה, אבל גם תחושת אשם שלו.

    • Queen_K

      לצערי מסכימה איתך לגבי מייגן. כבר שני פרקים ברציפות שהסוכן שלה אומר בפירוש שיש לה פוטנציאל אמיתי להצליח בניגוד לשחקניות מתחילות אחרות. אני חושבת שמה שמנסים לבנות לנו כאן הוא את תחושת האשמה של דון, שדחף אותה מקריירה יציבה ובטוחה בניו יורק לצידו לגוב האריות של לוס אנג'לס, שם היא נאבקת על כל פיסת עבודה וכבוד עצמי לבדה. לא לחינם הוא מיהר להתייצב שם ברגע שקיבל טלפון מהסוכן – יש שם דאגה לשלומה, אבל גם תחושת אשם שלו.

    • dor_dugy

      המצב של מייגן מאד מאד מדאיג ולדעתי היא אכן בדרך למטה עד לכדי אני לא רוצה לומר מה

  • meiravre

    כל כך שמחתי לראות את התגובה של רוג'ר לדון וההודאה שלו בגעגוע, ולכן התגובה הקרה עד זועמת של פגי וג'ואן הייתה אפילו יותר כואבת. הסצנה בחדר הישיבות הייתה כל כך משפילה עבור דון, ולמרות שהם צדקו כשהם הוציאו אותו לחופשה, לא ברור על מה הם משתמכים כדי להישאר בלעדיו כשכל השותפים והבכירים הם אנשי מדיה/לקוחות ולו האדיוט מנטרל כל קריאייטיב אפשרי. די ברור שהם צריכים את דון אבל במאמץ לשמור עליו הם ניטרלו קשות את הכישרון והניצוץ שלו.
    הפרק עצמו לא היה משהו בעיניי, החלק עם מייגן והחלק במשרד הרגישו כמו שני פרקים שונים.

  • miss bojarsky

    בניגוד לרוב, לא מאכזב אותי שדון בוחר להישאר באיכשלאקוראים כרגע למשרד. כמו שאני רואה את זה, הוא בכלל לא התכוון לעבור לסוכנות החדשה. כל מה שהוא רצה מהם זו הצעה, כדי שיהיה לו עם מה ללכת לרוג'ר. לא בכדי הוא בוחר במלון בו רוג'ר מתגורר כמקום לנהל בו את הארוחה איתם. זה מציב אותו בעמדה חזקה יותר – "יש לי הצעה אחרת, תשחררו אותי או שתחזירו אותי" במקום "בבקשה תחזירו אותי אני מתחרפן בלי עבודה". כפי שהוא אומר לרוג'ר – זו החברה שלו, הוא הגה והקים אותה, אפשר להבין שהוא לא מוכן עדיין להיבעט ממנה החוצה, הוא יילחם עליה. הוא טיפס למעלה פעם אחת, הוא ייעשה זאת שוב. ואולי הוא רוצה את המאבק שיילבה אותו וידרבן אותו. או להוכיח את עצמו כשהפעם הוא לא מסתיר את זהותו, בסוכנות האחרת שוב לא יידעו מיהו ונמאס לו מהעמדות הפנים.

    פגי לעומת זאת בהחלט מאכזבת אותי. אני מבינה את כאבה, אבל די, די עם המרירות והארס שאת מפיצה לכל עבר. זה לא יוביל אותך לשום מקום טוב. כולי תקווה שהעבודה עם דון תחזיר אותה ואת הידידות שלהם למסלול.

    שוב הרגשתי שהתמה של הזמן מודגשת, במיוחד בסצינה בה רואים את דון מביט בשעונו, ממתין לזמן יציאתו חזרה לעבודה. האם זה שעון אקיוטרון שהוא עונד שם?

    גם שאלת המקום חזרה, דון מגיע למשרד ואין לו בו מקום, את המשרד שלו תופס לו. בסופו של דבר הוא מקבל את משרדו של ליין. רמז לעתידו העגום? אני מקווה שלא.

    מהרגע שדון מגיע למשרד, אנשים שונים פותחים בפניו דלתות, במה שנדמה כמו מחווה להיכנס. האמנם? נדמה יותר שסוגרים עליו, שחר סוגרת אחריה את דלת חדר הישיבות והשותפים מציבים לו גבולות, תנאים, שוב העניין הזה של התיחום. האם הוא יצליח לפרוץ מבעד או שמא יילך ויימחץ?

    מייגן – אפשר שתעלמי כבר? תתגרשי מדון, תמותי, באמת שלא אכפת לי (סליחה חן).
    המכונית הירוקה בסרט שדון רואה הזכירה לי את המכונית (המהממת) שלה מהפרק הראשון. אולי גם לדון היא מזכירה אותה.

    בטי -כן, את אמא נוראית. בובי המסכן כל כך נואש לקרבתה ולתשומת ליבה בעוד היא מרוכזת לחלוטין בעצמה. כל כך דואגת שמא הם לא אוהבים אותה מספיק, שהיא דוחפת אותם הרחק ממנה. נבואה שמגשימה את עצמה.

    • באשר לעניין הזמן – את ממש לא לבד. הנה סקירה מרתקת על הנושא בפרק הזה.
      http://www.vulture.com/2014/04/mad-men-and-time-ticking-clocks-of-field-trip.html

      • miss bojarsky

        הו, נפלא, תודה 🙂

    • ocean

      בנוגע לשעון (כי אי אפשר לזרוק הערה כזאת ולצפות שהיא תתפוגג לי מהראש): בדקתי עכשיו בפרק. זה לא אקיוטרון. זה כן אומגה, וכן חברה שוויצרית שנחשבה ליוקרתית ביותר ומתקדמת טכנולוגית. בויקי כתוב שהשעון שלה הגיע באותה שנה לירח, שכן הוא אומץ על ידי נאסא עבור האסטרונאוטים שלה.

      • miss bojarsky

        אין כמוך 🙂

  • ההרצליינית

    – בניגוד אליכם, אני לא מאוכזבת שדון חזר למשרד. למרות התנאים המגבילים ששותפיו הציבו לו הוא יעשה את המירב ואת המיטב ויחזור לככב במשרד. ורק אז שותפיו יודו שהוא פשוט נכס שאסור לוותר עליו (כי לי נדמה שחוץ מרוג'ר, אף-אחד מהשותפים לא מודע לעובדה הזאת). ובאותה הזדמנות הם ישלחו לעזאזל את לו הדביל והעצי.

    – אם בפרק הראשון די ריחמתי על פגי, אז ב-2 הפרקים האחרונה היא פשוט בלתי-נסבלת בעיניי, עם כל המרירות, הפרצופים החמוצים והקריזות שלה. שתעשה משהו עם עצמה! גם במישור המקצועי (מלהתעצבן כל הזמן על לו, מבלי לעמוד מולו ולומר לו כמה מלים שירעידו לו את הלב ואת הביצים, לא ייצא לה שום-דבר) וגם במישור הרומנטי-האישי (סטן?).

    – בטי מתגאה בפני פרנסין ב"תגמול" שקיבלה בחייה- ילדיה. אבל בפועל, היא היתה ונשארה אימא גרועה. להתעצבן חצי יום על הבן החמוד שלך, רק בגלל שהוא נתן בטעות את הכריך שלך לילדה אחרת? את פשוט פאתטית ודבילית! ובכוונה השתמשתי בביטוי "ילדה אחרת", כי בטי, למרות שהיא כבר אישה מבוגרת, רעייה ואימא, במנטליות שלה היא עדיין ילדה.
    ועכשיו כשאני חושבת על זה, לפי דעתי, היא ראתה בנתינת הכריך שלה על-ידו לילדה אחרת, איזושהו אקט של הפגנת חיבה והפניית תשומת-לב, לילדה האחרת ולא אליה. אפשר לדמות את זה למצב שבו ילדה מסוימת בגן, מחבבת ילד אחר בגן, ורוצה שהוא ירעיף עליה חיבה ותשומת-לב וישחק איתה ויסתובב איתה בחצר וכד'. אבל אותו ילד מחבב ומעדיף ילדה אחרת בגן, מה שגורם לה, לילדה המסוימת, להיעלב.

  • scorsese

    יכול להיות שכבר מישהו ציין את זה לפני, אבל בובי וסאלי לא אמורים להיות מבוגרים יותר? הסדרה התחילה בשנת 60 ואנחנו בשנת 69 ומשום מה עושה הרושם שבובי נשאר באותו גיל עוד משנת 60.
    ועוד נקודה. איך דון לא שכר עורך דין בעקבות הסיטואציה שהוא נקלע אליה? הרי הוא יצא ממש פראייר ובכלל לא ידע על ההשפעה שיכולה להיות לו מאחר והחברה תצטרך לשלם הרבה כסף כדי לקנות את החלק שלו וגם לשלם לו פיצויים.

    • Michael Ginzburg

      והם, מצידם, יכולים לתבוע אותו על כך שעירער את כבוד ושם החברה, באותו אירוע של התמוטטות רגשית. הוא יצר את הסיטואציה אליה נקלע, שיקול דעתו המקצועי נתון בשאלה,
      עליו לרכוש אמון מחדש של הסובבים והלקוחות.

      קשה לאמוד מדוע דון בחר לקבל את התנאים ולשוב לחברה, יכולות להיות כל מני סיבות.
      אני חושב שהוא פשוט רוצה לחזור לחיק המקום שהוא עצמו בנה ואחראי למיקומו היוקרתי
      בסולם הפרסום, זה לא משהו שמוותרים עליו בקלות. כמו כן, זה גם צעד אמיץ וחשוב מבחינתו,
      להתמודד עם האמת והמציאות ולא לברוח ממנה, כמו פעמים רבות בעבר. הגיע הזמן לתיקון הדרגתי.

  • Saturn

    מה קרה לפנים של גו'אן בפרק הזה? נראו שונים.

    לי זה היה נראה שדון ממשיך להתייחס לדון כאילו היא המזכירה הפרטית שלו והקטעים איתם היו בוסיים-למדי. לא בטוח אם דון יודע או לא לגבי הקידום שלה – המבט שלו על שלט משרדה החדש היה כנראה סימון שהוא כן הבין.

    בטי כזו דמות מעצבנת? למה צריכים להראות אותה בכלל? זה לא שיש לה מנעדים בדמות. היא באמת אימללה את בנה רק כי לא אכלה את הסנדוויץ' הזה? תקני משהו בדרך או שבכל זאת- את נמצאת בחווה, בטח אפשר להכין משהו. פשוט טפשות שגובלת אולי באיזה מוגבלות שכלית של הדמות.

    פגייי. יש מצב שהיא הדמות הכי מעצבנתשנואה עליי בטלוויזיה היום. צריך לעשות דירוג עדכני. וקלואי מ'24' אוטוטו חוזרת.

    גם אני לא סגור על החוזה החדש של דון וההסכמה שלו. אולי הוא יהיה על ה best behavor שלו ואחרי כמה הצלחות יצליח להרחיב את הלולאה – אבל כל דבר שהוא הולך להגיד בסביבת לקוחות צריך להיות מאושר מראש והוא פשוט ידקלם תסריט בלי אפשרות להבלחות באמצע פגישה? די מסורס.
    הסעיפים האלה גם הראו שמבחינת החברה מדובר יותר בנטל הכלכלי שפיטורין שלו יגרמו ופחות מאי הרצון שהוא יתחרה בהם. אפשר להגיד שהמגבלות נחברו כך כדי במוקדם או במאוחר דון יפר אותם וכך יוכלו להפטר ממנו בלי להניד עפעף.

  • תודה לחן הוניג בעמוד הבלוג בפייסבוק: ג'יימס פוניווזיק המצוין ב"טיים" תוהה מדוע הפכה פגי אולסן לכה חד ממדית. http://time.com/81554/mad-men-what-have-you-done-with-peggy-olson/

    • Chen Honig

      אני מסכימה עם מה שהוא כתב, פגי הפכה לילדה קטנה שלא קיבלה את חטיף הצ'ו שלה ועכשיו היא רוקעת את רגליה על הרצפה ולא מסכימה לזוז מהמקום. אבל זה ישתנה, גם כמו שהוא כתב.

      אני חושבת שלו אייברי וטד צ'או (בגרסת המאהב, לא הבוס), הם שני מכשולים במסלול של פגי למעלה. העובדה שהיא נשברה ובכתה בפרק הראשון רק מראה שהיא מבינה שיש כמה דברים לתקן לפני שעולים מדרגה.

      וכמו שמת'יו ווינר אמר: בשביל לספר סיפורים, צריכים להציב בעיות בפני הדמויות כדי שהן יוכלו לגדול.

    • ובהמשך לזה, כתבה מעניינת באינדי ווייר שמנסה להגן על פגי ובטי (ומאזכרת גם את הכתבה שהבאת):

      http://blogs.indiewire.com/criticwire/betty-draper-peggy-olsen-mad-men-defense

  • meiravre

    כמה ימים אחרי הצפייה התבהרה לי הכותרת של הפרק הזה טוב יותר: "טיול לשטח", במובן המעשי של המילה שטח. כל דמות נאלצה לעזוב לרגע את מה שהיא חושבת על עצמה מרחוק ואת ההחלטות התאורטיות ולפעול במישור המעשי, ונכשלה.
    בטי בחנה את יכולות האמהות שלה אחת-על-אחד, בלי העוזרת או הטלוויזיה שתיחלץ אותה, והבינה שהיא לא יודעת איך. דון ניסה להפעיל את שיטת ה"נישואים מחוף לחוף" במקרה משבר וגילה שאין בה שום תועלת, ואחר כך ניסה להפעיל את התיקון העצמי שלו ואת קסמו הישן במשרד והצליח רק חלקית. רוג'ר התבקש ליישם את ההשפעה העקרונית שיש לו מתוקף מעמדו ("השם שלי פה על הקיר בחוץ!") ולהציל את דון ובקושי גירד משהו, כשמנגד גם השותפים האחרים, ובראשם ג'ואן, בדקו האם השותפות שעל הנייר מתרגמת להשפעה ממשית, וגם כאן השיגו משהו רק בקושי.

  • לא אהבתי את הפרק. אני חושבת שהסיבה העיקרית היא שהרגשתי שהיוצרים לא אוהבים את הדמויות. או שהפרק התעסק בלהשפיל אותן, או בלגרום להן להיות ילדותיות ומעצבנות שמוציאות את החרא שלהם על אנשים אחרים (ניחא עוד אם זה היה נעשה באופן ניואנסי ולא כה בוטה, מיילא אם זה היה מנסה להעביר מורכבות של המצב הפנימי שלהן, מיילא אם זה היה כלי כדי לדבר על מה שעובר עליהם, אבל לא ראיתי ניסיון כזה, לא ראיתי התמקדות בפנימיות, אלא רק בחיצוניות, וזו כתיבה עצלנית בעיני), או בשניהם.
    בטי היא הדוגמא הכי בולטת בזה, ומה שיותר מעצבן אותי בקו העלילה שלה, זה שאני לא רואה את זה בונה למשהו, וגם שזה עוד שחזור מיותר של דברים שראינו בעונה 1. בתחילת הסדרה לבטי הייתה פוטנציאל להיות דמות מרתקת. כן היא הייתה ילדותית ולא רגישה, אבל היו לה עוד רבדים. התקף החרדה, ההליכה לפסיכיאטר, זה יצר דמות יותר מורכבת. והיו לה עוד רגעים מעניינים במהלך הסדרה. אני מרגישה שבשלב מסוים לא ממש ידעו יותר מה לעשות אותה, ואני לא ממש מקבלת תחושה של בילד-אפ כלשהו לדמות שלה, אבל לפחות הרגשתי שמנסים לקחת אותה למקומות מעניינים מדי פעם (עניין ההשמנה, הפרק שהיא הגיעה לבית של ההיפים לחפש את החברה של סאלי, כשסאלי קיבלה מחזור ועוד). העלילה הזאת שהיא מתעצבנת באופן כ"כ ילדותי על הקטע של הסנדוויץ' זה פשוט מעליב אותי. זה לא שום דבר חדש שראינו, ואין פה שום אמירה מעניינת על הדמות שלה. פשוט אוף.
    לגבי עניין פגי- זה קצת דומה, אבל שונה. עם פגי זה לא בדיוק מחזור שכן ראינו אותה במצבי צבירה אחרים. אבל כן יש פה כמה דברים מעצבנים באיך שמציגים אותה בפרקים האחרונים. הכתבה שיאדו הביא מדייקת בכמה נקודות מאוד נכונות שהפריעו לי (העניין שמראין אותה רק זועפת ומרירה וילדותית כבר 3 פרקים ולא שום צד אחר שלה).
    אני מבינה שלפעמים צריך להעביר דמויות ירידה לצורך עלייה. ראינו את זה כבר כמה פעמים עם דון- באופן בולט בעונה 4 ו-6, שהוא גם התנהג בילדותיות והיה אסהול לשם האסהוליות, רק כדי להראות לנו שהוא הגיע לשפל והיה צריך את זה כדי לעשות מפנה שהגיע לקראת סוף העונה. בניגוד לבטי, אני כן מנחשת שעושים דבר דומה עם פגי בעונה הזאת ושההתנהגות הזאת תוביל לשינוי כלשהו ולמידה. ובכל זאת, עדיין יש משהו מקומם. גם בגלל מה שהוזכר בכתבה- שאנחנו רואים אותה רק במצב הזה כבר שלושה פרקים ולא רואים אותה בקונטקס של משפחה/בני זוג/חיים אישיים. אבל גם אני חושבת שלטעמי לפחות היא עושה דברים שהם לגמרי ooc בשבילה. אני יכולה לראות אותה רעה לדון או לשאר הבוסים והעובדים שלה. זה מסתדר לי עם איך שהיא התנהגה בעבר, גם כשהיה לה טוב. אבל הקטע בפרק שעבר ואיך שהיא התייחסה לשירלי, פשוט לא מסתדר לי עם הדמות. אני לא מצליחה לראות את פגי אף פעם מתנהגות באופן כ"כ מגעיל לעובד בדרגה נמוכה ממנה, במיוחד לאישה, במיוחד כשהיא מבינה לגמרי שהיא פישלה, והיא משתמשת בכוח שלה כדי להוציא את זה על מישהו חלש ממנה. לא מסתדר לי, לא הגיוני לי.
    לגבי מייגן- אני אישית לא מתה עליה אבל אני גם לא שונאת אותה. אני חושבת שמיציתי את הדמות שלה דיי מזמן, ואת הזוגיות שלה עם דון בפרט, פשוט כי זה לא כזה מעניין אותי יותר. אבל בפרק הזה, אני חושבת שהיא הדמות היחידה שאהבתי את ההתנהלות שלה. הגיע הזמן כבר שביחסים שלהם שאחד מהם לפחות יעלה דברים על פני השטח. כן. מייגן התעצבנה לגמרי בצדק, כי זה לא הגיוני שאת עוקרת את כל החיים שלך עבור בעלך, ובסוף את מגלה שאת עושה את כל זה לחינם והוא לא עובר איתך, ואז את עוד מגלה שהוא יכל לעבור איתך אבל הוא לא, והוא אפילו לא סיפר לך למה. ואז הוא משתמש בחוסר הביטחון שלו ומפיל את זה עליך ("פחדתי שלא תסכלי עלי באותה צורה"). נכון יש לו ממי אישיוז ודדי אישיוז, אבל זה החרא שלו, והיא מעולם לא גרמה לו להרגיש שהיא מודדת אותו ע"פ הכסף או המעמד שלו. זה החרא שלו והוא צריך להתמודד איתו ולא להפיל את זה עליה. ומצד שני, היה גם את הקטע שהיא התמוטטה בעבודה והמנהל שלה התקשר כדי להגיד לדון, זה כ"כ יחסי אב-בת שזה ממש גרם לי להרגיש לא בנוח, זה חצא את הכיוון המרומז, ולמרות שכן שמחתי שהיא מצאה את האומץ לעמוד מולו סוף סוף, היה קשה לי לא להתבאס מהמכות שהיא סופגת מכל הכיוונים.
    לגבי דון וכל עניין העבודה. לא יודעת מה להגיד על זה כ"כ. אני לא ממש בטוחה מה חשבתי על זה ולמה. משהו בתגובה של כל העובדים פשוט הרגיש לי מעט מגוחך. הפאניקה שלהם למראה של דון הרגישה לי לא הגיונית. כאילו ג'יזס, הם מתחילים לדבר על מאבטחים או וואטאבר, כאילו הוא נכנס שיכור בפיג'מה והתחיל לעשות שטויות. תרגעו, זה דון. אתם מכירים אותו. אבל התגובה המוזרה של כמעט כולם (למרבה האירוניה, היחיד שלא הגיב מוזר היה מייקל, לא כי הוא התנהג נורמלי, אלא כי הוא גם ככה מטורלל תמיד אז הגיוני שיגיב בצורה מוזרה), דיי גרמו לי בסופו של דבר שלא ממש היה אכפת לי מה יקרה בסוף. הייתי כזה לגמרי- אז הוא חוזר? סבבה. meh- ולא נראה לי שזה סימן טוב שאני מגיבה ככה למשהו כ"כ גורלי שקשור לדמות הראשית.

  • ניר גורלי

    ראיתי את שני הפרקים האחרונים ברצף (ובהתאמה נכנסתי לקרוא את הסקירה אחר כך)
    בפרק הקודם נתת תובנה מעניינת על אזכורי השריפות
    זה צלצל לי גם בפרק הזה כשבטי כמעט נכנסה לאסם עם סיגריה והמארחת ביקשה שתשאר בחוץ
    עוד לפני שקראתי את התובנה שלך והבנתי בדיעבד שהיו כבר רמיזות לשריפות (שפספסתי) משהו ברגע הזה השרה עלי אימה שאולי יקרה אסון.
    ואולי זה הכל חלק מהבילד אפ

    • וואלה, אפשר להוסיף את הקטע באסם לאזכורי השריפות. ויש לשער שאכן מדובר ברמזים מטרימים כלשהם.

  • שין-גימל

    משהו על רוג'ר ודון:

    ציינו כאן שרוג'ר הוצג באופן חיובי, וכמובן שזה לא לגמרי נכון – הוא הוצג כרוג'ר, על הפגמים והמעלות שלו. מצד אחד הוא מגיע למשרד מאוחר ולא קובע מראש את הפגישה עם השותפים ונותן לדון להתבשל (אגב – לא שונה בהרבה מהצורה בה ראינו את דון מתנהג פעמים רבות, ולפחות פעם אחת גם כלפי רוג'ר). מהצד השני, הוא לא סתם משחק משחק נשמה על העבודה של החבר שלו – *הוא הגיע מוכן*, מה שאולי לא אומר שהוא חשב על הנושא מאז הפגישה עם דון, אבל כנראה אומר שהוא חשב על הנושא מאז שדון עזב.

    אני חושב שרוג'ר, ועוד כמה מהדמויות שציינו כאן ככאלה שלא קרה להן שום דבר חדש, באמת כבר אינן מתפתחות – התזוזות שלהן הן מאוד קטנות, והן בעיקר פריטה על מה שלמדנו לצפות מהן עד עתה. אני לא חושב שאני מצפה מהסדרה לעשות הרבה יותר מכך לכל הדמויות (או אפילו לרובן), והיא עושה זאת בצורה לא רעה בכלל.

    לגבי דון – שוב, לא תהליך שלא ראינו כבר בחצי הקודם של העונה, אבל יש מן הקתרזיס לצופה בענווה-כלפי-חוץ הזו, במיוחד כי הצופה מודע לחלק באישיותו שהוא נאלץ להתמודד איתו. גם אם מתייחסים לכך בתור הפנים שדון בוחר לעטות כעת, גם זו בחירה.

    החשיפה של האמת כלפי סאלי קודם ומייגן כעת קצת מזכירה לי את הקלישאה הקומית הזו שבה הדמות חייבת לדבר אמת, רק שכאן החשיפה הזו היא דווקא דרמה טובה בגלל ההיכרות של הצופים עם דון הישן, שפשוט היה ממציא עוד שקר.

    הפרק נקטע לי בדיוק לפני השיר, ולאימתי הרבה, זה מה שקפץ לי לראש באותו הרגע.
    https://www.youtube.com/watch?v=ijPL6Yi8VRM

© עידו ישעיהו