משחקי הכס 4.02: האריה והשושנה

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 14/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "משחקי הכס" עונה 4 פרק 2

Game of Thrones - 04x02 - The Lion and the Rose

בעת התבוסה הנפשית שהגיעה בעקבות החתונה האדומה, כתבתי כך: "…כל העניין הזה שפל. הגורל האיום הזה, היעדר החסד, טבח האח והאם רגע לפני שהאחות מגיעה, הניצחון המתמיד של הרוע (לאניסטרים) על פני הטוב (סטארקים) – הכל מרפה ידיים. כלומר, אחרי הסצינה הזו אני מרגיש מותש נפשית". מסתבר שלא נדרש זמן רב כדי שמאזני הצדק יתאזנו במשהו – שלושה פרקים (אוקיי, ועשרה חודשים) אחרי כן אנחנו מקבלים סוף סוף מנה מהבילה של צדק ונפטרים מהדמות הכי נתעבת בטלוויזיה (בפרק שאת התסריט שלו כתב ג'ורג' ר. ר. מרטין עצמו).

לא זאת בלבד, אלה שלפני המוות האיטי והמייסר כיאות הזה, קיבלנו כמעט חצי שעה של תזכורת לנקלותו ושפלותו של ג'ופרי [1], שבעקיפין דאג לעלוב כמעט בכל אחד מהנוכחים עם שחזור מלחמת חמשת המלכים (אוי, המבט של סאנסה), התעמר בטיריון, ואולי החמור מכל, זרק מטבעות על סיגור רוס כשהתחילו לשיר. מי שר עכשיו, הא ביץ'? והקטע הוא שהנער הנבזה הזה אפילו לא עוזב את העולם בלי טאץ' אחד אחרון, אלא מצביע על דודו באופן שנראה לסובבים כמאשים. בווסטרוז כמו בווסטרוז, אין טוב בלי רע (או, אפשר לטעון, אין טוב). כל כך הרבה אנשים רוצים במותו של ג'ופרי, אבל למה שהאשמה לא תוטל על אחת הדמויות החביבות עלינו?

[1] מוכרחים לציין את ג'ק גליסון, שגילם את התפקיד באופן כה אדיר, כולל בסצינת ההיחנקות, והוא ללא ספק יחסר. אני מקווה שיחזור בו מההחלטה לפרוש ממשחק.

במבט לאחור העובדה שפרק פתיחת העונה היה כה דל באירועים נדמית כמו תמונת מראה לסוף העונה הקודמת – אחרי "גשמי קאסטמיר" קיבלנו את "מיסא" הרגוע יחסית שחתם את העונה, ואילו עכשיו העונה נפתחת עם רגיעה מקבילה ואז בפרק הבא מגיע פתאום מותו של ג'ופרי בחתונה נוספת, אירוע עצום מהסוג שבדרך כלל מגיע בפרק התשיעי של כל עונה ב"משחקי הכס". אבל כמו במקרים של אנשי סטארק, גם המוות הזה מאוד הגיוני. ניצחונו התמידי של הרע אולי סוכך את עינינו, אבל אחרי מפגן הזוועה של אישיותו, ברור מאי פעם מדוע 90 אחוז מהיקום ירצה במותו של ג'ופרי. וכשכל כך הרבה אנשים רוצים במותך, סביר להניח שבמוקדם או במאוחר הוא יגיע.

יתר הפרק כמובן נותר בצל האירועים שחתמו אותו, אבל אין ספק שנוצרה הקבלה מאוד ברורה בין ג'ופרי לבין רמזי שלג. פסיכופת גדול כמו ג'ופרי, אם לא יותר, שמתעלל בבחורות התמימות שלו עד כדי הבאתן למוות איום ומנסה לזכות בשמו של אביו. הלורד בולטון אפילו מזכיר באופי שלו את טיווין לאניסטר, כך שקווי הדימיון ברורים ונותר לנו מישהו לייחל למותו בכל רגע נתון. מדהים אותי לראות כך את תיאון – תמיד אהבתי את דמותו, אבל ייסורי נפשו מלבים כל הזמן את אהדתי כלפיו עד שאני שוב ושוב צריך להזכיר לעצמי שהוא שרף למוות שני ילדים קטנים (עניין שהפעם אוזכר גם בפרק, כמובן). אני ממש מקווה שיצליח לגאול את עצמו.

עדכון: זה ממש משעשע – תגובות של דמויות קולנוע וטלוויזיה למותו של ג'ופרי.



מאחר שהמילים הראשונות של התגובות מופיעות גם בעמודים אחרים בבלוג, הקפידו בבקשה לסמן ספוילרים בראש התגובה שלכם. אין להגיב עם ספוילרים לעלילות בהמשך הספרים, אפילו לא עם אזהרת ספוילר!

תגיות:
© עידו ישעיהו