מה אם כולם טועים ואתה צודק?

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 20/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

FARGO - Pictured: Martin Freeman as Lester Nygaard . CR: Chris Large/FXעיבוד של יצירה מהוללת למדיום אחר תמיד מהווה חרב פיפיות – מצד אחד הוא זוכה לרכוב על שמו הטוב של המקור, אבל מצד שני נדון בוודאות לאכזב לפחות חלק מחובביו, אם מסיבות טובות ואם מטעמי נודניקיות. המיני-סדרה החדשה "פארגו" נתלית על אילן גבוה במיוחד, הקומדיה השחורה הנפלאה של האחים כהן משנת 1996 שזיכתה אותם באוסקר על התסריט המקורי ואת פרנסס מקדורמנד בפרס השחקנית. עלילת הסרט מתרחשת ב-1987 במיניאפוליס הקפואה, ומתארת את ניסיונותיו של סוכן מכירות מכוניות לוזר (וויליאם ה. מייסי המעולה) לפתור את צרותיו הכלכליות בדרך מקורית: להיעזר בצמד פושעים (סטיב בושמי ופיטר סטורמרה) כדי שיחטפו את אשתו לטובת כופר מאביה העשיר. בזמן שהכל משתבש במהירות כבר מהרגע הראשון, מפקדת המשטרה המקומית ההריונית (מקדורמנד) חוקרת את המקרה ועולה אט אט על עקבותיהם.

הגרסה הטלוויזיונית הנוכחית אינה הפעם הראשונה שבה נעשה ניסיון לייבא את "פארגו" אל המסך הקטן. שנה אחרי הסרט הזמינה רשת CBS פיילוט על פיו בלי מעורבותם של האחים כהן, ובמסגרתו נכנסה אידי פאלקו לנעליה של מקדורמנד כמפקדת המשטרה העדיין-הריונית, מארג'י גאנדרסון. זה לא צמח לכדי סדרה ולבסוף שודר בארה"ב ב-2003 כסרט טלוויזיה (שזכה לביקורות אוהדות), וטוב שכך, כי שנתיים אחרי הצילומים שלו לוהקה פאלקו לסדרה קטנה בשם "הסופרנוס". בדרך מקרה יצרה דרמת המאפיה HBO מעין "פארגו" משל עצמה. בפרק "פיין בארנס" מהעונה השלישית, הנחשב לאחד מהקלאסיים בסדרה, פולי וכריסטופר אובדים ביער המושלג אחרי שנסעו אליו כדי להיפטר מגופתו של בריון רוסי שהתברר כי הוא לא בדיוק מת. הקומדיה השחורה, הנוף הלבן והקפוא, סחרחורת ה'כל מה שיכול להתחרבש אכן יתחרבש' – הכל שם. ומי ביים את הפרק? סטיב בושמי. לא מקרי, יש להניח.

כל העניין הזה דורש אזכור כי הוא ממחיש יפה את האקלים הטלוויזיוני של לפני ואחרי "הסופרנוס", ואת העובדה שנדמה כי כעת קל יותר להביא פרויקטים איכותיים ויחסית נישתיים אל המסכים הקטנים. לא שפעם חסרו כאלה, "פארגו" החדשה עצמה מזכירה לפרקים את המוזרויות של סדרות-עיירה-קטנה אחרות, בעיקר "טווין פיקס" וגם קצת "חשיפה לצפון", אבל המיני-סדרה מצטרפת אל עושר טלוויזיוני שהמדיום לא זוכר, מה שדורש ממנה להתאמץ קצת יותר. זה והעובדה שהיא מבוססת על קלאסיקה.

"פארגו" החדשה אמנם לא מספרת שוב את אותו סיפור אלא מקרה חדש באותו מקום ובאותה הרוח, אבל על הנייר זה בכל זאת מסוג העיבודים שמעלים את התהייה למה אנחנו בכלל צריכים את זה. האחים כהן בכבודם ובעצמם סומכים עליו את ידם, ובחלקו הראשון של פרק הפתיחה (הארוך, שעה ושש דקות) קשה להבין מדוע. התוצאה נדמית כמו גרסה מרודדת של מה שקיבלנו במקור. הדיאלוגים קצת פחות טובים, הצילום קצת פחות מרהיב, המבטא הכמעט-נורדי הרבה פחות קיצוני ומבדר, והפרק רצוף קריצות אל המקור עד לשלב שבו הוא נדמה כרימייק ולא כמספר סיפור חדש. אלא שאיפשהו אחרי אמצע הפרק, היצירה החדשה פתאום מקבלת חיים משלה.

נכון לפרק הראשון, המיני-סדרה נוקטת בגישת שלוש העלילות בדומה לסרט. באחת לסטר הוא לא יוצלח שכושל בעבודתו כסוכן מכירות ביטוח, אשתו מסרסת אותו בצורה פאסיבית אגרסיבית, אחיו בז לו, הבריון מהתיכון עדיין משפיל אותו ומסב לו נזקים גופניים. בשנייה חוקרים השוטרים המקומיים את מותו של איש בתחתונים בשלג ומאוחר יותר את מותו של של אותו בריון. בשלישית והמעניינת מכולם מגלם בילי בוב תורנטון רוצח שכיר זר ומסתורי המגיע לעיירה ומטעמים שאינם ידועים מתחיל לזרוע בה הרס. הוא משכנע – או שמא מאלץ – את לסטר להיות גבר, בתחילה ניתן לטעות ולחשוב שהוא מעין רוצח שכיר עם רגישות למצוקותיהם של זרים, אבל די מהר נדמה שהוא סתם נהנה לסכסך בין אנשי העיירה באגביות ותוך עטיית דמויות.

FARGO - Pictured: Billy Bob Thornton as Lorne Malvo. CR: Chris Large/FXהוא יודע הרבה יותר מדי פרטים על אנשים כדי להיות סתם עובר אורח, הוא מתפלסף על דרקונים ועל גאויות אדומות משל היה דמות שנשלפה מ"בלש אמיתי", הוא מצליח להיעלם ממרתף סגור ולזרות אימה בלבו של שוטר תנועה שעוצר אותו (קולין הנקס). הסצינה הזו נראית גם היא כמו קריצה מפורשת לסרט, אלא שהמיקום שלה לקראת סופו של הפרק, בשלב הרבה יותר מעניין ועצמאי בו, איכשהו מנתק אותה מהתלות במקור. הוא גורם לה ולמה שקדם לה ליצור סקרנות אמיתית בנוגע להמשך ובאשר למניעיו של הרוצח (פול, כך קורא לו מי שמפעיל אותו).

למרות שלא במפתיע הפרק הראשון נופל מהסרט, בזכות חלקו השני הוא עדיין משמר לא רע את רוחו של המקור ואת הטון הפקחי-המשעשע-עברייני-הזוי של האחים כהן, כך שניתן לבסוף להבין מדוע החליטו לשייך אליו את שמם. חשוב מכך, הפרק עשוי היטב וניתן לשער שגם – ואולי בעיקר – מי שלא צפה בסרט יהנה מהמיני-סדרה.

פורסם לראשונה בוואלה

תגיות:
  • Chen Honig

    אולי זה באמת היה אחרת אם הייתי רואה את הסרט לפני הסדרה, זה בטוח בגלל מרטין פרימן והמשחק המפתיע של בילי בוב ת'ורנטון (קורה כל פעם מחדש) – ממש התלהבתי מפרק הפיילוט. היה להכל פיל של האחים כהן (אמנם לא ראיתי "פארגו", אבל ראיתי הרבה אחרים), הכל משתבש, אף אחד לא בטוח, והמוזר הוא מפחיד וניתן להזדהות איתו באותה מידה, מה שמפחיד בפני עצמו. מצפה בקוצר רוח לפרק הבא, מקווה שלא הטמיעו בי ציפייה יתר על המידה.

  • שולה

    אני גם ממש אהבתי את הפרק….כמעט כל חלק בו היה מעניין ולא היו חלקים מתים כמו בהרבה סדרות פשע אחרות

  • עברו שנים מאז הפעם האחרונה בה צפיתי בסרט, ובין אם שכחתי לא מעט פרטים או זכרתי את הדמויות העיקריותהעלילההאווירה הכללית – הפיילוט מצוין בפני עצמו. עד שלב מסוים חשבתי שזה הולך להיות העתק של אחד לאחד, ולמרות שבתחילה נכתב שההתרחשויות הן ב-2006, נראה כאילו העיירה לא התפתחה ב-10-15 השנים שקדמו לאירועי הפרק (ניחא הטלפונים הקוויים, אבל העיצוב המיושן שלהם; המדחום מעל מיטתו של לסטר בביה"ח.)

    אאז"נ, פארגו היה שם העיירה בסרט, נכון? פה זהו שמו של ארגון פשיעה שסאם הס היה מקושר אליו. גם שמות הדמויות שונו לא מבלי להישמע כמו המקוריים (לסטר נייגארדג'רי לונדגארד, מולי סולוורסוןמארג' גאנדרסון).

    לא חשבתי שדמותו של קולין הנקס* תמות, לא רגעים ספורים אחרי שהופיע לראשונה, שחקן מוכר כמוהו. בסוף הפרק הוא מקבל קרדיט ראשי, אז זה כנראה מבטיח את שלומו לפחות לפרק או שניים נוספים.

    דמות מפקד המשטרה דווקא הטעתה אותי לאורך הפרק (עד שלסטר התחיל לשחק עם הרובה, וחששתי שוורן יחטוף כדור בשוגג; בסוף הוא אכן נהרג ביריית הרובה, בנסיבות אחרות). הייתי בטוח שהוא פה כדי להישאר, אבל הנוכחות של מולי כמקבילת מארג' כנראה חייבה את מותו. וגם הצליחו לעשות מחווה לסרט המקורי בדמות רעייתואלמנתו ההריונית.

    בפעם הראשונה בה ראינו את סגן הצ'יף שמגלם בוב אודנקירק, ממש לא זיהיתי אותו. כשוהא הופיע בפעם השנייה בפתח משרדו של הצ'יף, רק אז זיהיתי אותו.

    * שתי הערות:
    1. בטוח שקולין הנקס הוא שוטר תנועה? יותר סביר להניח שהוא במשמרת לילה ועמד בפינה או היה בהפסקה, אז ראה את דמותו של בילי בוב ת'ורנטון נוהגת במהירות מופרזת.
    2. מנהל "משרד התיווך"המפעיל של הרוצח הרים את שפופרת הטלפון עליה היה כתוב "סנט פול". כל הטלפונים האחרים היו עם תוויות עליהן שמות ערים. סנט פול היא בירת מינסוטה. מן הסתם אלה כינויים. בימדב לצד שמו של בילי בוב ת'ורנטון מופיע שם הדמות: (ספוילר)







    לורן מאלבו (Lorne Malvo)

    • yaddo

      תיארתי לעצמי שזה לא שמו, אבל לא שמתי לב לשמות המקומות.
      אני לא לגמרי בטוח מה תפקידו של קולין הנקס בכוח השיטור, אבל לא מאוד עקרוני בעיניי.
      גם בסרט העיירה פארגו בקושי שיחקה תפקיד, אני לא לגמרי מבין למה זהו שם הסרט. רוב ההתרחשות בו קרתה בעיירה בריינרד.

      • אולי בסדרה לפארגו יהיה תפקיד חשוב יותר.

        שכחתי גם לציין כמה אהבתי את ההומור המאוד כהני (נגזרת מהאחים כהן) של הפרק, כפי שכתבת על ההרס שהזר המיסתורי מטיל על העיירה. מהעצה שנתן לנער במלונית וההלשנה עליו לבעלת המקום, עד שיחת הטלפון מהאחראי על הירושה למיקי הס.

        • הדמות של בילי בוב היא שיחוק ענק (אגב, שמו לא מופיע בפרק? אני שואלת לא בקטע רטורי, אני פשוט לא זוכרת).

          אני מניחה שהוא אולי אמור להיות מקבילה לדמות של בושמי מהסרט, למרות שמכל ההקבלות הברורות (ג'רי/מרטין, מארג'/מולי)- ההקבלה הזאת הכי מרחיקת לכת. מדובר לחלוטין בשתי דמויות שונות.
          הדמות של בילי בוב מבחינתי יותר משחקת כקונספט מאשר דמות. מבחינתי היא מייצגת משהו שאפשר לגדיר כ-"יצר הרע", או תיאור מועדף עלי יותר הוא -השטן הקטן שיושב לדמויות בסרטים על הכתף ולוחש ומשדל אותם לממש את היצרים הרעים שלהם.
          זה נכון באופן מובהק לגבי האינטראקציה שלו עם מרטין, שהוא גם "פעול משליחותו" (בהריגת סאם), אבל גם מפעיל עליו את הפסיכולוגיה ללכת בדרך "הרעה".
          אבל אפשר לראות את זה גם בעוד אינטראקציות שלו – הוא יודע לזהות את נקודות החולשה של אנשים ולנצל את זה כדי להסיט אותם למקומות הרעים. כך הוא מעוררת את יצר הנקם אצל הילד שעובד באכסניה, וגם מעורר את יצר קנאת האחים הס על חיבתו וירושתו של האב.
          במובן זה המילים שלו לקולין הנקס הסיום הפרק הם אירוניות משהו. הוא אומר לו משהו בסיגנון- אתה בוחר את הדרך שלך- הדרך של האור או החושך, הטוב או הרע (לא ציטוט מדוייק). כאשר דרך "הטוב" לדידו יהיה לתת לו לחמוק. אך זה בדיוק ההפך. קולין השוטר מייצג את הטוב, ובילי בוב מייצג את הרע- ולהתעלם ממנו דווקא יהיה כניעה לרוע, ולא בחירה בטוב.
          בילי בוב הוא לא דמות מדומיינת או משהו כזה. ואני לא רומזת שיש סיכוי שיעשו לנו טוויסט שבו יתגלה שהוא בעצם פיצול אישיות של לסטר. לא אין סיכוי. ובכל זאת הוא לא דמות ריאליסטית, הוא בעיקר מייצג קונספט, מעין דמות ספרותית כזאת שנמצאת כל מיני רמות "מחוץ" או "מעל" להתרחשויות. הוא משפיע עליהם- אך לא מעורב בהם רגשית. נראה קצת כאילו הוא בכל מקום כל הזמן, כאילו הוא יודע דברים שמופרך עד בלתי אפשרי שהוא ידע, ובעיקר פועל בלי נימוק הגיוני של דמות ריאליסטית, אפילו על טבעית במידת מה.

          • עוד נקודה אגב שרציתי להגיד ושכחתי-
            עוד משהו שמחזק אצלי את מה שאמרתי על הדמות של בילי בוב- הוא היחידי שמוצג לחלוטין שלא בהקשר משפחתי. כל דמות אחרת מוצגת כחלק ממשפחה- הורים, בני זוג, ילדים, בני משפחה. אפילו הדמות של הנקס שנראית לרגע ממש קטן- ישר מוצגת בקונטקס של אב, והילדה שלו היא גם חלק מהאיום של בילי בוב נגדו – שלא כדאי לו להתעסק איתו כדי שהוא יראה את הילדה שלו גדלה.
            בילי בוב הוא היחיד שלא מוצג בשייכות לאף אחד אחר- אין לו ילדים, בת זוג, הורים, אחים, חברים. זה מה שמאפשר לו במובן מסוים להיות הדמות שהוא- אין לו שורשים, אין לו מחוייבויות לאחרים.
            זה מעניין גם באופן כללי לראות את התפקיד שילדים משחקים בפרק הזה בכל כך הרבה סיטואציות שונות בפרק הזה (הילדים של סאם- ומה הוא רוצה או לא לעשות לפני הילדים שלו, הילדה שלא נולדה לאישתו של וורן, הילדה של קולין הנקס, אפילו הזוג ההריוני שמגיע למשרד של לאסטר, ששהתינוק הלא נולד שלהם נכנס לשיכנועים שלו למכור להם את הביטוח).
            מעניין אגב שדווקא מולי, שבסרט הייתה הריונית ונשואה, פה רווקה וחסרת ילדים. מצד שני היא מייצגת קצת את הצד השני- היא דווקא בקונטקס של הבת לאבא שרוצה לגונן עליה. אני לא יודעת עדיין מה אני חושבת על השינוי הזה ואם אני אוהבת אותו. צריכה כנראה לראות לאיפה ייקחו את הדמות שלה כדי להחליט.

            • אני אוהב את הניתוח הזה שלך, אבל יש עוד שתי דמויות שלא ידוע לנו על קשרי המשפחה שלהן: השוטר שמגלם בוב אודנקירק ואיש הפשע המאורגן הקירח שהיה עם סאם הס ולאחר מכן יעץ למשפחתו.

              נראה ש"פיצלו" את הדמות של מארג' גאנדרסון למולי ואיידה ת'ורמן, או לפחות הציגו את אשתו של הצ'יף כמחווה למארג'.

              • נו אבל הן היו דמויות כ"כ שוליות, נו ועכשיו תגיד שאמרתי שלכל הדמויות קטנוני! 😛
                אז נגיד שאת כל הדמויות המשמעותיות הראו בהקשרים כאלה, וחלק מהשוליות. אבל כל אלו שהיו בסדר גודל של בב"ט כן הוצגו בהקשר הזה.
                מעבר לכך, על השניים האחרים שציינת (אגב, הקירח הוא איש פשע? חשבתי שהוא העו"ד שלו משום מה, למרות שבמחשבה שניה זה לא כ"כ הגיוני), לא אמרו לכאן או לכאן. אבל בסצנות הבודדות שראו את בב"ט בהקשרים יותר פרטיים- אז ידוע לנו שהוא משתכן במלון- כלומר שהוא אדם נודד דיי מסמל את חוסר ה"שורשים שלו" בדמות משפחה או ילדים (אגב, היה משהו בנושא בשיחה שלו עם לאסטר- כשהוא אמר לו שלאסטר מרגיש פחות גבר בגלל שהוא "בויית" עם משפחה). אני משערת שלא אמרו במובהק שאין לו, אבל נראה שאידאולוגית הוא קצת מתנגד לזה.
                לגבי מארג' ומולי ועניין הפיצול-
                מארג' הייתה דמות מאוד מעניינת והיוותה כמה טוויסטים על קונבנציות מגדריות.רוב דמויות השוטרים בסדרות/סרטים הם גברים, וברוב המקרים יש להם בת זוג שכל תפקידה בסדרה זה להיות "בת הזוג של". מארג' הייתה מאוד מעניינת, ראשית כי הייתה אישה, רוב הדמויות הנשיות שהם שוטרות שזכורות לי הן רווקות. אצל מארג' דווקא היה בן זוג ודווקא הוא היה רק דמות של "בן הזוג של הדמות היותר חשובה", מעבר לזה הוא גם ניכס תכונות "נשיות" כמו להכין לה אוכל לדוגמא. אבל זה עוד יותר מורכב- כי יכלו לקחת את זה לקיצון השני ולעשות אותה "גברית", אבל דווקא ההיריון שלה עוד יותר ערבב את הדברים – זה גם מיתג אותה כאימהית מאוד (גם היו לה מניירות אימהיות כשהיא דיברה עם דמויות אחרות בסרט, היא בהחלט לא הייתה "גברית"). ועם זאת היא עבדה במקצוע גברי, והיא עשתה אותו טוב.
                הפיצול, שאתה מדבר עליו, אם זאת הייתה הכוונה, מעקר את המורכבות הנפלאה של הדמות. כי לתת את ההיריון לדמות שגם ככה מוגדרת כ-"בת זוג של" ולהוסיף לה כביכול גם את התיוג "האמא של", בעוד את מולי הציגו כרווקה וחסרת ילדים- החזיר משהו לבינאריות המוכרת (או שאת אמא ובת זוג, או שאת בעבודה גברית אך רווקה).
                עם זאת אני עדיין לא ממהרת לשפוט את הדמות שלה, כי זה רק הפרק הראשון ומעניין לראות לאן יקחו את הדמות שלה (ובאותו עניין מעניין אם יחזרו לדמות של איידה).

              • Michael Ginzburg

                השוטר אותו מגלם אודנקירק מתנהג קצת באופן מגושם וילדותי, היה סוג של דגש על העניין ברגעים הקטנים והספורים בהם הופיע. מעניין אם הוא גם מייצג
                דמות שזקוקה לכיוונון תודעתי בעזרתו האדיבה של המחסל.

          • Michael Ginzburg

            מסכים עם כל מילה! הדמות של בילי בוב, כפי שציינתי, מרגישה לי כמו אח קטן של אנטון שיגור, דמות מסתורית עם תחושת שליחות, פועל עפ"י מצפון ומוסר שטניים בשביל לעורר כאוס בשלווה המקפיאה סביבו. וכמו שאמרת, הוא באמת
            מרגיש כמו מתערב חיצוני, מתעב את בני האדם בהם נתקל ומחפש לתקן אותם
            ומתעלם במופגן מההשלכות הקולוסאליות שעוד יבואו. הכל עם חיוך.

      • Michael Ginzburg

        איני חושב כי הוא שוטר תנועה, יותר לכיוון של שוטר סיור במשמרת לילה.

    • Michael Ginzburg

      כמו כן, תושבים מהמקום די מלינים על העובדה שתיאור המקום והדמויות לא עושה חסד
      עם מקום מגוריהם, הלבוש ומנהגי השפה לא בדיוק תואמים את המציאות לדבריהם.

  • יש לי מליון דברים להגיד, ואפס כוח או יכולת ריכוז כדי להגיד אותם עכשיו אולי בהמשך, בתקווה.
    אז במילה אחת- פרק נהדר ומבטיח שמצליח לא ליפול בנתיים מהסרט (וזה לא משימה קלה).
    אחלה סקירה אגב. מגניב המידע על העיבוד הטלוויזיוני עם אידי פאלקו- לא ידעתי על קיומו וזה לגמרי מסקרן אותי עכשיו להשלים אותו.

  • ocean

    אני תוהה מה היו התגובות לו המיני-סדרה הזו לא היתה קשורה איכשהו לסרט כה מהולל וליוצרים כה מחוננים. לתחושתי, ספק אם היתה זוכה לכל כך הרבה סופרלטיבים. פרק הפיילוט היה מוזר מדי, יותר מדי "מטא" כמו שאתם אוהבים לקרוא לזה והתנסויות תסריטאיות די פשטניות (באמת הייתי צריכה לקבל כמה וכמה פעמים את המילה המפורשת "לוזר" כשבמשחק הנפלא של מרטין פרימן עסקינן?). לאיזו דמות אני אמורה להיקשר כאן? ממי וממה אני אמורה להסתקרן, עוד דאוס אקס מכינה מתובל בפילוסופיה של איזה וירדו? מאיזה "עומק" בדיוק תאי המוח שלי אמורים להיות מעוררים כאן? איף, נשבר כבר מסדרות אווירה עאלק מתוחכמות.

  • Iter Impius
  • Michael Ginzburg

    מאוד אהבתי את הפיילוט, היה מצוין. הומור מקאברי משובח, דמויות אקסצנטריות לא צפויות,
    בילי בוב ת'ורנטון מתנהג כמו האח הקטן של אנטון שיגור מ'ארץ קשוחה' ורבדי עלילה מעניינים,
    מה עוד צריך? עצם העובדה שהאחים כהן מפיקים את העיבוד (לו יש קשר רופף ומקרי למקור)
    הופכת את הסדרה לדבר הטוב הבא על המסכים שלנו. לשפוט מהפתיחה ומהשתפכות המבקרים
    שראו את שלושת הפרקים הבאים, הציפייה לא יכולה להיות גדולה יותר.

  • miss bojarsky

    ראיתי את הסרט פעם אחת לפני שנים רבות וכל מה שאני זוכרת לגביו הוא שקוראים לו "פארגו", כך שלא הייתה לו השפעה על התרשמותי מהפרק. חוץ העובדה שהיה קצת ארוך מדי, מאד נהניתי. השילוב בין ההומור לאלימות היה מצויין ויצר אווירה אבסורדית מרתקת ומרטין פרימן אליל כתמיד.

© עידו ישעיהו