קומיוניטי 5.12: סיפור בסיסי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 12/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 12

Community - 05x12 - Basic Story

הלוואי, הלוואי שזה היה סיפור בסיסי, אבל כמו תמיד כאשר משתמשים בתואר מעין זה, מדובר בהתחכמות המכסה על מורכבות. לא שהפרק גרוע, הוא נחמד וכולל כמה קטעים משעשעים, אבל העיסוק האינטנסיבי שלו במלאכת הסיפור היה בעצם הערה אחת גדולה על "קומיוניטי", ובמקרה הזה באופן שמדגיש את חסרונותיה.

אני אוהב את הרבדים של הסדרה ואת העובדה שגם גם פרקי היי-קונספט טומנים בחובם משמעויות סמליות, אם בנוגע לדמויות ואם בנוגע ל"קומיוניטי" כולה. בעיניי הפעמים המושלמות ביותר שבהן זה קרה היו הפרקים "לוחמה מודרנית" (פרק הפיינטבול המקורי) ו"פרדיגמות של זיכרון אנושי" (פרק ה"לקט"), שני מקרים שבהם הפרקים היו מעולים כפשוטם גם בלי להתעמק במשמעויות, וזה מה שהפך אותם לגדולים. המקרה הנוכחי – חלקו הראשון של פרק סיום העונה – שונה. למעשה, נדמה שזו אחת מהפעמים האלה שבה "קומיוניטי" הפגינה מוזרות לשם המוזרות וחוסר הנגישות, פשוט כדי להתיישר על פי התווית שלה. כלומר, זה אולי משקף הערת מטא-מטא כלשהי, אבל הצעת הנישואין של ג'ף לבריטה הייתה רגע מטומטם ותלוש. וזה היה נחמד ומחוכם כאשר המצלמה התמקדה במישהו ששותה מרק כדי להמחיש את היעדר הסיפור, אבל יותר מדי כאשר עאבד ירד על ברכיו באמצע מסדרון הומה ודיבר על עצמו. Unsubscribe.

עדיין לא ברור אם תהיה עונה שישית לסדרה (אני מהמר שכן, קשה להאמין שסוני תוותר על מימוש הקאץ' פרייז "שש עונות וסרט" כשהם כבר כל כך קרובים אליו), וחוסר הידיעה הזה הותיר את כתמי טביעות אצבעותיו על הפרק. המתח בין היעדרו של סיפור כפי שגילם אותו ג'ף לבין הכורח של עאבד ליצור סיפור, נראה כמו התגלמות הספקטרום הסיטקומי ש"קומיוניטי" אמורה לנוע עליו – ואני כותב "אמורה" כי 99 אחוז מהזמן היא נמצאת על הצד הקיצוני שלו. ודווקא כשלא קורה כלום וכולם מרגישים נינוחים, כשגרינדייל במצבה הטוב מאי פעם אחרי עונה שלמה של ועדה שתכליתה לשפר אותה, היא מצויה בסכנה ממשית לחייה. כלומר, יש כאן שני לקחים: 1) מלכתחילה זו הייתה טעות לנסות לשפר אותה; 2) לא משנה עד כמה תנסה להימנע מלעשות סיפור, הסיפור יגיע (סליחה על השימוש הרב במילה 'סיפור', אבל זו הפואנטה, אני מניח).

אולם לא סדרה כ"קומיוניטי" תרים ידיים בכניעה. כפי שצועק הדקאן נואשות: "Let me be one of the six this year!" – זה נשמע כמו ויתור אובדני אבל בעצם גם כמו כמיהה להגיע לשש השנים האלה (ולסרט). החל מהרגע שבו התברר שגרינדייל נמכרת, נוצר מתח חדש בפרק, הפעם בין שני סוגי הסיפורים, כולם בסיסיים, קרי – קלישאות. האחד מתרחש בחדר הלימוד, שם אנחנו רואים את ג'ף ובריטה מקבלים את רוע הגזרה ומסכמים ברוב פינאליות את עברם המשותף, ומה קורה בפינאלות? סוגרים מעגלים עם הפיילוט, אנשים מציעים נישואין/מתחתנים/מתאחדים. השני מתרחש במשרדו של הדקאן, שם השלושה עדיין לא מוותרים, ההתחרפנות משתלטת כפי שקורה תכופות ב"קומיוניטי", בטח אם גם עאבד וגם הדקאן נמצאים באותו חלל, והדאוס יוצא מן המכינה – פאקינג מפת אוצר (אגב, אפשר להוסיף כסיפור שלישי את השיחה של היקי ודאנקן, רמז לסבוניה ולגילויים מופרכים שמגיעים בעונות מתקדמות של סדרות, אחרי שנגמרים הרעיונות. עדכון: וכפי שהוסיף בתגובות שיח רחב ועץ גבוה – הכנה לספין אוף).

בסופו של דבר נדמה שכל הפרק הזה היווה הרמה להנחתה, הנחתה שתגיע בפרק הבא האחרון לעונה ותהיה בוודאי בעלת אופי שונה לחלוטין מהנוכחי. כל זה מהווה ניסיון ממש מעניין ואפילו מרתק מבחינה אינטלקטואלית, ואני אוהב את העובדה ש"קומיוניטי" מאלצת אותי לפצח את מה שעומד מאחורי החזית, אבל החכמה היא שהסאבטקסט לא יחתור תחת הטקסט. שהפרק בפני עצמו יהיה טוב וקולח ומהנה. כאן הניסיונות להיות חכמים היו בעוכרי הפרק, כי באופן אירוני, מוזרותו המופגנת פגמה בניסיון לומר משהו על יכולות הסיפור הבסיסי של "קומיוניטי".

תגיות:
  • כמו כן, אני מתגעגע לטרוי.

  • שיח רחב ועץ גבוה

    רק אציין שהדיאלוג בסוף בין דאנקן לפרופ' היקי, עם רמיזות מטא אדירות לכאילו ספין-אוף באיזו עיירה לא קשורה, היה מבריק בעיני

  • גיא

    1. אכן היה פרק די גרוע (למעט החיקוי המצוין של עאבד לשירלי). רוב הזמן התקשיתי להבין אם הדיאלוגים הקלישאתיים והמשחק המוגזם הם מכוונים או לא. בשורה התחתונה אני מניח שכן, אבל זה עדיין היה מעצבן.

    2. בפעם המי יודע כמה, אני תוהה כמה סאבוויי באמת מרוויחה מהדימוי השלילי-בכוונה שהיא בונה לעצמה לאורך כל הסדרה הזאת. והאם באמת אין דבר כזה Bad publicity.

    3. יש לי תחושה שהבחירה בסקאנת'ורפ לא היתה מקרית, אני מיד נזכרתי בדבר הזה:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Scunthorpe_problem

    • אפשר הסבר- איפה הופיע הביטוי סקאנת'ורפ בפרק? (לא הכרתי אותו קודם, ניכסתי ללינק ועדיין לא מבינה איך זה מתקשר לפרק)

  • eranbnn

    סיכמת הכל בצורה מדוייקת.
    בדרך כלל אני רואה את הפרק שוב אחרי כמה שעות להתרשמות נטולת ציפיות, הפעם אראה שוב רק ביחד עם החלק השני.

  • יותם

    יכול להיות שזו תוצאה של צפייה מחודשת בעונה הראשונה והמחסור בדניאל גלובר אבל העונה האחרונה מרגישה לי מאוד דהויה ושחוקה. בעונה הזאת כמעט כל הדמיות חוזרות כמה צעדים אחורה, כאילו לנסות למחוק כל התפתחות מהעונה הרביעית. אבל העונה מראה לנו שוב ושוב מחדש שאי אפשר לחזור לשם שוב, עכשיו גם בלי טרוי ופירס. הרבה פרקים העונה היו סוג של חזרה קונספטים מעונות קודמות, דוגמת פרק הD&D או הפרק אנימציה, נסיון לחזור להגדיר את קומיוניטי לפי הקונספטים שיצרו אותה במקום במקום להתקדם הלאה ולהתפתח.

    הדמות של שירלי הצטמצמה להערות על ישו ודיבור בשני קולות (כפי שעבאד ניסח זאת). בקשר לג'ף-בריטה אין לי הרבה מה להגיד, יש שם משהו שנשחק יותר מידי מרגיש מאולץ בשלב זה.
    עבאד מעצבן אותי בזמן האחרון, הוא יותר ויותר מזכיר לי את הדמות של שלדון, חוזר על אותם קטעים שוב ושוב ושוב (היי תראו אני מדבר במאטה כמה מתוחכם). נהניתי לראות שצימדו לו חברה וחבל לי שלא קיבלנו יותר פוקוס עליהם במקום סצנות של עבאד לבד, שבעיקר הזכירו את המחסור בטרוי.

    הפרק הזה סיכם באופן טוב את התחושות שלי לגבי העונה, ולדעתי שיקף בצורה טובה את מצבה של הסדרה. הניסיון להציל את גרינדייל שצלח ובסוף השאיר טעם מר בפה. עבאד ניסה בכוח למצוא סיפור או עלילה מסביבו וחזר בידיים ריקות, והתגובה של ליאונרד unsubscribe, שיתכן שחלק עם עוד צופים.

    היו גם כמה פנינים בעונה כמו פרופסור היקי, שכל סצנה איתו מעולה עוד קטעים מסויימים כמו קטע הראפ של הדין בתור חטיף בוטנים. אבל הם טבעו בתוך כל הקונספטים והניסיונות האקספרמנטלים של דן הרמון, שבמקום לקדם קדימה את הסדרה ולזכור שבמהותה הסדרה קומדיה החליט להרים רגל ולסמן טריטוריה. במצב הנוכחי אני לא רואה עונה שישית אלמלא משהו ישתנה.

  • Michael Ginzburg

    "זה היה נחמד ומחוכם כאשר המצלמה התמקדה במישהו ששותה מרק כדי להמחיש את היעדר הסיפור" –
    ובכן, אמנות הסיפור נמדדת עפ"י הקונפליקט (עבד תהה על היעדר הקונפליקט) וגם כששותים מרק חם,
    מתרחשת התנגשות – מינורית וחסרת חשיבות – אך בכל זאת התנגשות – בין רצונות שונים. החיים שלנו
    מורכבים מסדרה בלתי נגמרת של "עלילות משנה" וגם כשנדמה כי קיימת הפוגה (עבד ממש חרד מכך)
    זה לא אומר שלפתע משתלט החידלון. אני מניח שהפרק ניסה לחקור גבולות של נראטיב, מה קורה כאשר
    אין צירי סיפור שאפשר להיאחז בהם. הגדולה של קומיוניטי האירה פניה הפעם כי היא מראה לנו שיש לה
    יכולת מבריקה לשבור רצפים של שגרה ואקראיות, לסדר אותם מחדש בקונטקסט מודע לעצמו.

    • דלית

      ובוא לא נשכח את התאורה המבריקה המחישה עד כמה ריק הקיום של גרינדייל מצד אחד, ואיך התקווה אורבת בכל זאת בין הצללים התהומיים.

      מיכאל, לא בשביל להעליב או משהו, אבל שמתי לב שהרבה פעמים אתה כותב דברים כל כך מופשטים עד שהם ריקים מתוכן, והתגובה הזו היא שיא חדש. כאילו, איזה קונפליקט יש בשתיית מרק, למען השם? תמתן את עצמך.

      • Michael Ginzburg

        כתבתי את זה בשביל להמחיש שגם בפעולה כה פשוטה כמו שתיית מרק יכול להתרחש קונפליקט, זה ריק מתוכן למראית עין. אם את רעבה, אז המרק פותר לך את הרעב, אבל זה לא מעניין אף אחד. וזה מה שהפרק בא להראות לך, החיפוש של עבד בפרט וקומיוניטי בכלל אחרי מקומות חדשים לקחת אליהם את הסיפור לפעמים הופכים את התפל לעיקר ולהיפך, זה פוסט מודרניזם במיטבו.

        אם אני כותב לעיתים תגובות מופשטות לכאורה זה כי פרק מסוים מרגיש לי מופשט בעצמו. והיית יכולה לשמור דעתך לעצמך, זה ריק מתוכן לומר את שאמרת, מה אני אעשה עם זה? ואל תפקדי על אנשים למתן עצמם וכו', זה לא מנומס ולא יאה.

© עידו ישעיהו