קומיוניטי 5.11: ג'י איי ג'ף

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 05/04/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 11

Community - 05x11 - G.I. Jeff

הנה הגענו אל עוד פרק מיוחד של "קומיוניטי", ישנה תחושה שהיחס בין הפרקים הרגילים לספיישלים כבר הגיע לכ-50/50, אבל אני חושב שאני מתחיל להתרגל לזה. במיוחד בהתחשב בעובדה שאני די מבסוט מרובם. גם הפרק הנוכחי היה נהדר. אני מניח שלו הייתי זוכר יותר מ"ג'י איי ג'ו", שאצלנו נקראה "כוח המחץ", הייתי נהנה עוד יותר, ומוכרחים להודות שרוב הבדיחות על חשבונה היו מאוד קלות ומתבקשות, כאלה שנובעות מהסתכלות בוגרת על תוכנית ילדים אידיוטית וזולה, אבל הן פשוט היו ממש מצחיקות. כמעט כל אחת מהן.

הטלת הספק והתמיהות לנוכח מה שהיה מטומטם כבר כשהייתי ילד, בראש ובראשונה העובדה שהם אף פעם לא מתים, הפכו את הפרק לריביזיה הכרחית והיסטרית. באזקיל שתוהה על הדרגות בצבא שלהם, או השימוש החוזר באותה אנימציה כדי להכות באבנים בראשיהם של אנשים ולפתוח דלת ברזל, או ווינגמן שמתרעם על המסור בזרועה של באזקיל, או קוברה שסופד לדסטרו וראשו מכוסה הכרום. בכלל, קוברה היה הכוכב בפרק הזה (אבל הבדיחה שהכי הצחיקה אותי הייתה דווקא זו שקרצה ל"חומות של תקווה" – החור העצום שנפער בקיר רגע אחרי ששותפם לתא פירט כיצד חפר בקיר בכף).

זו כמובן לא הפעם הראשונה ש"קומיוניטי" משתמשת בפרק שכמעט כולו אנימציה כדי לחקור את נפשה של אחת מדמויותיה, אבל אפשר לסמוך עליה ועל המודעות העצמית שלה שתאזכר את הפעם הזו במסגרת הפרק. בשעתו זה היה "חג המולד הבלתי נשלט של עאבד" היפה אך מדכדך מהעונה השנייה, שכלל אף הוא את שם הדמות בשם הפרק, אלא שהפעם התוצאה הרבה יותר מבדרת ואולי מעט פחות מעמיקה. כמו אצל עאבד, הטראומה הסיגה את ג'ף אל חיקו של ז'אנר מוכר ומנחם מהילדות, וכמוהו נאלץ להתעמת עם הסוגיות הפסיכולוגיות שלו כדי להתגבר. אבל בניגוד לעאבד, ג'ף יצא מזה לבדו (בעזרת החברים אמנם, אבל כפי שהתגלמו בדימיונו ואולי מהמעט ששמע אותם מבעד לתרדמת שלו). אני מניח שמיקומו המתקדם של הפרק והיעדר-החידוש שבו, לכאורה, יהפכו אותו לפחות "קלאסי" בדברי ימי הסדרה, אבל בכל זאת מדובר ביצירה שהצליחה להיות כיפית ומבדרת בלי לוותר על מורכבות ומשקל סגולי.

תגיות:
  • Michael Ginzburg

    הפרק היה כה משעמם ונוראי. ואז ג'ף התעורר. הסצינה במציאות בה החבורה מתקבצת
    לחגוג לו 40 הייתה נפלאה וממש הצילה את הכל מקטסטרופה. אני אוהב מאוד את הצורה
    בה אתה, יאדו, מצליח לחלץ תובנות עמוקות במקומות הכי לא צפויים של הסדרה, גם כשאני
    ממש חולק עלייך.

  • גיא

    אני דווקא מסכים איתך לחלוטין.
    כבר מזמן אני תוהה על עיקום האף שלך (ושל רוב מגיביך כאן) בכל הנוגע לפרקים המיוחדים.
    חברים, מדובר בסיטקום. נכון, מטא-סיטקום אנד אול דט שיט, אבל בשורה התחתונה גם תפקידו של המטא-סיטקום הוא מטא-להצחיק.
    ואת זה קומיוניטי עושה נהדר ב-98 אחוז מהפרקים שלה, וב-90 אחוז מהפאנצ'ים שלה.
    כולל, כמובן, בפרק הזה, שהיה משמח ברמות על. גם בגירסת האנימציה וגם בגירסת המציאות.
    וכרגיל צ'אנג אחראי על הפאנץ' המוצלח ביותר בפרק ("אני נשבע שאני מרגיש קוריאני!").

    רק לא הבנתי למה עאבד היה צריך להמציא שהוא בן 38, כשבמציאות הגיל שלו (35 וחודש) מופרך לא פחות.

    בקיצור: אחלה פרק.

    • כירבולית

      המממ…תהיתי לגבי הגיל של עאבד/דני פודי…כלומר, אם זה רפרנס לגיל של דני פודי. בראיונות הוא נראה מבוגר יותר מאשר בסדרה, ובו בזמן, כשהוא משחק את עאבד בסדרה, הוא נראה לי אמין לחלוטין בתור בן עשרים ומשהו.

    • Michael Ginzburg

      הפאנץ' של קרייג

      "מה דימיינת שלבשתי?" בלחישה..

  • פשוט יעל

    היו הרבה דברים מגניבים בפרק (ומן הסתם עוד יותר מזה לאנשים שגדלו על כוח המחץ – הבנזוג, למשל, אמר שהוא ידע את השמות של פחת או יותר כל הדמויות ברקע), אבל יצאתי ממנו בהרגשה שהוא בעייתי קצת, ואתמול כשחשבתי על זה הבנתי למה: כמעט לא היה לו אימפקט בעלילה, מפני שבעצם רוב מה שהתרחש היה רק בראש של ג'ף. כלומר, כל הדינמיקה שלו מול הדמויות האחרות לא באמת התקיימה מולן (עד הכמה דקות האחרונות ממש, אחרי שהוא התעורר). בעיניי זה קצת פספוס, ומשהו שלא כ"כ מתאים להרמון – בד"כ ההרגשה שאני מקבלת ממנו היא שגם אם הוא מחליט לעשות משהו סתם כי זה מגניב, הוא בכל זאת ימצא דרך להכניס שם ערך עלילתי. וכאן ממש בקושי היה.
    אבל בכל זאת, היה כיף! זה בטח לא פרק *גרוע* בעיניי. סתם פחות טוב מאחרים, למרות הקונספט המגניב.

  • גדלתי על "כוח המחץ" אז עבורי זו הייתה חזרה לגיל 6. ייתכן שחלק מהחיבור לפרק הגימיקי (אם לא נכנסים לעומקו של המשבר של ג'ף) נובע מקשר נוסטלגי לסדרה עליה נעשתה הפארודיה. אם זה משבר גיל הארבעים – חכו לי, אקס-מן!

    נ.ב.,
    1. היו קולות אורחים מוכרים? לא הצלחתי לזהות מישהו וגם לא התעכבתי על הקרדיטים. אני מניח שדן הרמון הוא האסיר השמן והישנוני שמתחיל עם טייטשיפ.
    2. אם מישהו מחפש סיבה נוספת לצפות ב"קפטן אמריקה: חייל החורף" – דני פודי מגיח בתפקיד קטנטן.

  • אם גלגלתי עיניים מול הקונספט של הפרק הקודם, בא הפרק הזה וגרם לי לרצות לעקור אותן.
    מלבד הרגעים של הדיקאן הרוכן מעל ג׳ף המתעורר אפשר מבחינתי לשכוח שהפרק הזה אי פעם שודר.

© עידו ישעיהו