מחלקת גנים ונוף 6.17: גלנטיינ’ז דיי

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 22/03/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" עונה 6 פרק 17

Parks and Recreation - 06x17 - Galentine's Day

בשבוע שאמר כבר אמרתי נואש מ"מחלקת גנים ונוף", שהנפיקה את אחד הפרקים הגרועים בתולדותיה (לזלי ובן מחפשים סלוגן חדש לכבוד איחוד פאוני ואיגלטון, טום מחפש מקום למסעדה שלו ב"עזרת" דונה ואפריל, אנדי מגלה את זהותו המוזיקלית של רון). לא כתבתי עליו למרות שהיה לי הרבה לומר, דבר מזה לא היה חיובי. לדידי הפרק ההוא מהווה נקודת מפנה ביחסי אל הסדרה. חוסר החדווה המוחלט שבו, האוטומטיות שבה נדמה שהכל נע, גורמים לי אפילו להצטער על כך שחודשה לעונה נוספת שתמשיך לבייש את נעוריה. האם "ברוקלין תשע-תשע" שואבת את המוג'ו של "גנים"? האם הקריירה הפורחת של כריס פראט ויתר הפרויקטים של יתר החברים גורמים להם פשוט לבוא ולדפוק שעון?

אל הפרק הנוכחי הגעתי חסר ציפיות, לפיכך, וקיבלתי פרק ממש חמוד. זה היה מהפרקים האלה שבכל זאת מוכיח ש"גנים ונוף" מודעת לעובדה שיש לה עוד כמה כלים גדולים בארסנל שהיא יכולה להשתמש בהם, במקרה של הפרק הנוכחי זה היה החלל שהותירה אן בחייה של לזלי מצד אחד (אגב, אני הייתי לגמרי בעד שונה מאלווי-טוויפ), והזדמנות מאוד יאה ומקסימה להחזיר לרגע את אן ולהראות לנו שילדה – גם יופי של פאנץ' להודעה שהשאירה לה וגם בוודאי פיצוי לעובדה שלזלי פספסה בשבועיים את לידת בנו של רון.

מהצד השני, העובדה שג'רי הוא ממש בחור טוב שלא ברור מדוע כולם מתייחסים אליו כך (ומדוע הוא מאפשר להם) – נושא שהלנו עליו שוב ושוב, וכמונו כנראה גם אחרים כי לא בכדי נדרשה "מחלקת גנים ונוף" אל הנושא הזה, אבל כמובן בלי להימנע מלהשפיל אותו פעם אחת נוספת בסוף. גם האבהות של רון הייתה נושא חשוב שכזה, אבל במקרה שלו הייתי מעדיף לראות אותו יותר במסגרת המשפחה שלו. אולי פשוט לוסי לולס עסוקה בדברים אחרים. העובדה שאנדי מילא את תפקיד הילד הייתה צפויה ואולי לכן גם לא מצחיקה כבפעמים קודמות שבהן פגע בעצמו שוב ושוב; או, שמא, העובדה שישנה מטרה חדשה לא הופכת את הבדיחות שכבר ראינו פעמים רבות בעבר לישנות פחות.

וחרף העונג שהסב לי והצחוקים הלא מעטים שהנחיל, גם כך לא הושבה אפילו מעט מהתקווה שהייתה לי לגבי הסדרה. במקרה הטוב ביותר אופתע לטובה. במקרה הגרוע – אני את הפרידה שלי כבר עשיתי.

  • ocean

    מחרה מחזיקה. נראה שכל שביב של עלילה כבר מוצה, ושהשחקנים (מינוס אדם סקוט) לאים ושבעים כבר מהדמויות שלהם. נקודה לגבי ג'רי: קטע כל כך מפגר בעיניי, ולו רק בגלל שבן המשיך לקרוא לג'רי – לארי. חבל, זו היתה סדרה כל כך מופלאה. אני מתקשה לראות אותה מחדשת את ימיה כקדם בהמשך העונה, לא כל שכן בעונה הבאה.

  • הסיבה שאני אוהבת כל כך את "סוף העולם", הפרק האהוב עלי בגנים ונוף (גנוף!) והפרק האהוב עלי ב-2012, הוא שהוא כל כך לא טריוויאלי ולא סיטקומי קלאסי.
    לזלי מבינה, נוכח האפשרות הקלושה שהעולם יחרב, שהיא רוצה להיות עם בן אם הכל נגמר. בסיטקום אחר היא היתה רצה להגיד לו את זה. אבל בגנים ונוף נשארנו עם "ובכן, זה משמעותי, אבל העולם לא נגמר, אז באסה". כן, לזלי ובן מצאו זה את זו שניים או שלושה פרקים אחר כך, אבל לא בגלל שצריך לחיות כל יום כאילו הוא האחרון, אלא בגלל שצריך להחליט מה הקו האדום שלא מוכנים לחצות כשיש מטרה.

    כל זה נראה כמו זכרון רחוק בסיטקום הסופר-קלאסי שגנים ונוף הפכה להיות. אני אומרת את זה כביקורת, למרות שכידוע אני אוהבת *מאוד* סיטקומים קלאסיים, אז אני מתכוונת כמובן לסיטקום הקלאסי כקונבנציה, ובפרט לגרועים שבסיטקומים הקלאסיים. אלו שבהם הפתרון הברור נצפה מקילומטרים, והוא מרגש לכאורה בלבד.

    כשאני כבר אומרת משהו על גנים ונוף, אני חוזרת על דברי מאז תחילת העונה, אז אני לא אעשה את זה הפעם. אני גם לא חושבת שהיה פרק חמוד במיוחד (אם כי בן היה נאה במיוחד הפרק). כל מה שהפריע לי מעט בעונות הראשונות, הפך להיות המהות של הסדרה, וזה חבל. זה לא שובר את ליבי, אבל זה בהחלט מצער.

    אני כן אגיד דבר אחד (שכבר אמרתי פעם אבל לא נורא). המשרד תמיד היתה משעממת במהותה. חיים משעממים של אנשים משעממים שיש בהם המון יופי. גנים ונוף הלכה להיות ההפך הגמור, וניסתה להיות הקיצון השני של העולם – משוגע וילדותי. לכולם יש שם חלומות ענק והחיים שלהם נראים כמו חלום של ילדים ("אני רוצה להיות פקיד ממשלתי בעל בר". "אני רוצה להיות פקידה בערייה ולנסוע למזרח אסיה כל שבועיים". "אני רוצה להיות כוכב בלוז בלילה, ולעבוד בעבודה הבזויה ביותר בעיני ביום. אה, ואני שונא אנשים, פויה"). כל זה היה טוב ונחמד כשהם התעמתו עם עולם שהיה פחות או יותר מציאותי. לאט לאט גילינו שפוני מאוכלסת רק באנשים משוגעים כאלו. ואלו אנשים שאני לא יכולה למצוא את עצמי בהם בשום צורה. אולי איזו פנטסיה אבל זה דבר כל כך לא סיטקומי, עולם שכל כך מנותק מהעולם שלנו. בקיצור, אין שום בסיס להזדהות. זה משהו שהלך ונהיה קלוש יותר מעונה לעונה. לזלי פעם עוד הפגינה פגיעות, אבל את על הדמויות עיגלו לכיוון של שלמות, ואז גם אפריל היא מושלמת עם קצת עוינות שמסווה לב גדול. ודונה היא מושלמת עם אדישות שמסווה לב גדול. ואנדי מושלם עם טיפשות שמסווה לב גדול וחשיבה יצירתית. וטום מושלם עם יומרנות שמסווה חוש עסקי מפותח. וכו' וכו'. עכשיו, סבבה שגנים ונוף אוהבת את הדמויות שלה, אבל אהבה אומרת להתעמת עם הפגמים. להתמודד עם זה שלזלי יכולה להוציא אנשים מדעתם ושאנשים לא מגיבים היטב לדמויות סמכות כאלו. לא חייבים להפוך את החיים למושלמים, גם אם זו האג'נדה המכוונת של הסדרה. אפשר להשאיר קצת מהשעמום.

    בסך הכל מכל מה שמשודר היום בטלוויזיה גנים ונוף רחוקה מהטופ ורחוקה מהתחתית. זה קורה לסדרות, גם עם 30 רוק היו לי בעיות קשות עד עונתה האחרונה שאהבתי. גם פיוצ'רמה איכזבה אותי לפני שחזרה לשיאה (ובוטלה מיד כדי לא לאפשר לה להתדרדר שוב). זה בסדר. אני לא אפרוש ממנה כמו שעשיתי עם קומיוניטי ואני לא אחזור אליה כמו למשרד כי בסך הכל, כשחושבים על זה, היו לה שתי עונות מושלמות (3-4), וכל השאר היו קרובות אבל לא ממש, או ממש ממש לא זה. אני חושבת שיטיב עמה אם יבטלו אותה אבל מבינה שזה לא יקרה, ובסך הכל זו צפיה חביבה.

    מה זו הפואנטה הזו שאתם מדברים עליה?

    (אגב, זו לא הקומדיה הראשונה וגם לא האחרונה שזה קורה לה. פשוט גנים ונוף התיימרה להיות מונעת דמויות ולא עלילה, ולכן זה מצער במיוחד)

    • אני הייתי מכניס את עונה 2 ומגלח את החצי השני של העונה הרביעית. חשבתי על זה לאחרונה – כל הרעות החולות של הסדרה התחילו עם הקמפיין. ברור שהיו רגעים אדירים בדרך, אבל שם התחילה הנפילה.

      • אני לא נפלתי מהעונה השניה. היו דמויות ודינמיקות שלא אהבתי בכלל. רק בסופה עם הגעתם של בן וכריס הדברים התחילו להתחבר מבחינתי (כלומר, בעונה השלישית).
        ואני מסכימה שהשליש האחרון של העונה הרביעית לא משהו.

  • Saturn

    ייפ. הקטע עם ג'רי הפעם אולי היווה שפל חדש כי הפרק סבב את זה שבן מעריך אותו ואז בסוף בא לעמוד לפני כולם ולדבר בשבחו, אבל כל הדמויות האחרות פשוט מבטלות את זה ומתרעמות על מחשבה שכזו. ואז ג'רי מפליץ והפרק נגמר בעוד רגע 'או, ג'רי' והכל חוזר לנקודת המוצא.

    באמת לא ברור לי העניין. הכותבים מקבלים פידבק טוב על הקטעים האלה? לא ברור לי אנחנו אמורים לראות את הדמויות האלה כטובות לב כשהם מתנהגות כמו חארות.

    • אני לא בטוח שבן יחזור בו מהצהרת החברות לג'רי רק בגלל שהוא הפליץ, אבל מצד שני, אולי אלה שאריות של אותה אופטימיות שצפיתי איתה בסדרה בעבר.

      • Saturn

        גם אם לא, זה בכלל לא מתחיל לכפר ולחפות על ההתייחסות והשימוש בדמות. מה שבאמת תמוה זה שהכותבים כבר די גאלו את דמותו של ג'רי בפעם הקודמת כאשר התמקדו בחיי המשפחה המושלמים שלו ואיך שבביתו הוא מלהטט ולא עושה אף פדיחה, וכך הוא היה אמור לצאת לגמלאות. אבל הם החזירו אותו ומאז הם במצב full-force של היותו שק חבטות נלעג.

    • miss bojarsky

      אני מסכימה, זה היה עלוב ביותר. במהלך הפרק קיוויתי שהם סוף סוף משנים כיוון עם נושא היחס כלפי ג'רי רק כדי לגלות בסוף שהם רק עשו עוד סיבוב סביב הכיכר וחזרו לאותה הנקודה. נו, אולי בפעם הבאה הם יצליחו לצאת ממנה.

© עידו ישעיהו