קומיוניטי 5.07: היקשרות ומיניותו של זכר בטא

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 01/03/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "קומיוניטי" עונה 5 פרק 7

Community - 05x07 - Bondage and Beta Male Sexuality

יפה עשה הפרק הזה שהתמקד ביחסים בין הדמויות. ליתר דיוק, ביחסים בין שתי דמויות בסיסיות לשתי דמויות מחוץ לחבורה המקורית: המקרה הראשון הוא ג'ף מול דאנקן, משהו שאולי היינו צריכים לקבל מזמן, פרק העוסק בחברות שלהם הקיימת עוד לפני שהתחילה עלילת הסדרה, אבל גם כאן זה היה במקום. וכיאה לאווירת הרה-פיילוט, הוא השיב אל פני השטח את חשקו של ג'ף בבריטה (אם כי הפקרתה לחיזוריו של דאנקן לא הייתה חברית כלפיה כלל וכלל).

אבל חשוב יותר היה המקרה השני: הפרק עסק יפה ומדויק בניסיונות של עאבד להסתדר כאשר אין לו עזר כנגדו, אינפנטיל כמוהו שזורם עם המשחקים והדימיונות שממלאים את חייו. למעשה, הפרק פשוט לקח אותו אל הקיצוניות השנייה – פרופסור היקי. אחד שלא אוהב משחקים וסולד מהעובדה שזה שנים כל הקמפוס מאפשר לעאבד לנהוג כפי שהוא נוהג. באופן מבריק, המפגש הכפוי בין השניים מילא את החלל שהותיר טרוי בחייו של עאבד במשהו שונה בתכלית. אם שני החברים היו באותו ראש, עאבד והיקי הם הפכים גמורים ועל כן משלימים אחד את השני. אני תוהה אם מראש היקי תוכנן ועוצב להוות את היין ליאנג של עאבד, כי זה נעשה די מושלם. יחד עם רייצ'ל מהפרק הקודם, "קומיוניטי" מצליחה לספק יופי של פיצוי לעאבד, ועקב כך גם לנו. ויחד עם זאת, באותה מידה שברור שעאבד עדיין מתגעגע לטרוי, כך גם אנחנו (או לפחות אני).

Community - 05x07 - Bondage and Beta Male Sexuality Changגם הסיפור השלישי בפרק היה נהדר – צ'אנג והצגת היחיד שלו מול קהל של רוחות, או שמא השרת הוא הרוח. באמת תהיתי איך אף אחד לא מסתובב למשמע הצרחה של צ'אנג כאשר פרץ בבהלה מהחדר ההוא ושעט החוצה, אבל פטרתי את זה כהרגל שלהם לטירוף שלו – מבחינתם קולו הוא בוודאי כבר רעש לבן. הסוף שבו התברר שאולי הוא רוח הרפאים, עם התמונה ההורסת הזו ואז לבסוף הכיתוב שלה – כה מעולה.

בכל זאת יש לי טרוניה קטנה אך משמעותית. אפשר להגיד הרבה דברים על העונה הרביעית נטולת דן הרמון, אבל לעזאזל, היא ידעה שיש ברשותה נכס עצום – ג'ים ראש – ושעליה לנצל אותו. העונה הנוכחית אחרי שובו של הרמון פשוט מתעלמת ממנו כמעט לחלוטין באופן ממש מכעיס. כלומר, השיבו את ג'ון אוליבר, מה שמאוד מבורך, והוסיפו את ג'ונתן בנקס הגדול, אבל אגב כך דחקו לשולי השוליים את ראש. רק בסוף הפרק קיבלנו מעט ממנו, וזה היה כה גאוני. מעין הפגנת היכולות הקומיות הגדולות שלו ושל אוליבר, שמצליחים להפיק זהב טהור משיחה של הברות ונהמות, והמעט הזה לבדו הזכיר לי עד כמה אני מבואס מהיעדרו. אולי זה עניין של לוח הזמנים של ג'ים ראש עצמו, תסריטאי ובמאי, אבל גם ג'ון אוליבר לא סובל מעודף זמן פנוי ובכל זאת הצליחו לדאוג לו לזמן מסך מכובד. מבחינתי זה פשוט גורע מהעונה הזו, לא פחות.

תגיות:
© עידו ישעיהו