בלש אמיתי 1.06: בתים רדופים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/02/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "בלש אמיתי" עונה 1 פרק 6, בקצרה (יחסית)

"אם תהיה לך הזדמנות, את צריכה להרוג את עצמך"
(ראסט קול לשרמיין בודרו, חותר לאט לאט למטרתו להכחיד את האנושות)

אוקיי, אז תיאוריית "ראסט ומרטי עדיין עובדים ביחד" קרסה, וגם יתר הפרק סיפק מושג ברור מאי פעם לכיוון שאליו הולכת החקירה של ראסט ולזהותו של המלך הצהוב, שמספק לכל מאן דבעי (או לעשירים, אם לסמוך על צ'ארלי לאנג) ילדים ונשים להתעללות. המטיף ג'סטין ת'ריוט (שנראה חף מפשע), הכומר בילי לי טאטל (שנראה אשם), הזונה בדימוס בת' (ראסט צדק – הכסף שמרטי הביא לה אז היווה מקדמה) והילדה שנעקרה מציפורני רג'י לאדו אל חיים קטטוניים שוברי לב ("האיש עם הצלקות היה הכי גרוע") – כולם חזרו לרגע או שניים ב-2002.

הסצינה עם הילדה המסכנה הייתה מסעירה, והצטרפה לחקירת שרמיין בודרו, רוצחת ילדיה, על ידי ראסט. המשפט שאמר לה לבסוף ושציטטתי למעלה העביר בי צמרמורת של ממש, אפילו שאפשר היה להרגיש שהוא מגיע. לא באמת מצפים שבלש יגיד את זה לנחקרת. וחרף הייחודיות הסוריאליסטית של ראסט, הנפולת ביחסיו עם מרטי הייתה ארצית כדבעי, ובדיעבד כל כך ברור שזה מה שקרה. המפגש המחודש שלהם ב-2012 היה אפילו קצת מרגש, למרות שמבחינתנו לא עבר בכלל זמן, והתבאסתי לחלוטין שהפרק נגמר לפני השיחה שלהם.

הסוף בישר את מה שאנחנו יכולים לצפות לו ברבע האחרון של העונה. בפרק הקודם ראסט קם מהשיחה עם בלשי 2012 ובפרק הנוכחי מרטי עשה זאת. מגי הובאה עם תסרוקת מעט מגוחכת כדי להשלים פערים, אבל בסופו של דבר לא נראה שיש עוד מה לספר על 2002 (שבה קיבלנו עוד פליט "הסמויה" אחרי לסטר והאח מוזון – ספירוס וונדאס ה"יווני" היה כאן מפקד המחלקה). אני תוהה אם בפרקים הבאים נראה שימוש נוסף בכלי של סיפור המאורעות במבט לאחור – זה אפשרי בשיחה הצפויה בין ראסט ומרטי, הרי יש להם עשור להשלים.

הפרק הזה היה פחות משלהב מאשר קודמו, אבל גם ככזה הוא סיפק כאמור כמה רגעים מופלאים, ודווקא במהלכו צפה בי פתאום ההכרה שאני מתקשה להאמין שניק פיצולטו יצליח ליצור עונה שנייה טובה באותה מידה. זה לא שאפשר לשחזר שוב דמות כמו ראסט קול, כזה דבר מגיע פעם ב-. ועכשיו כשאני כותב את זה עולה בדעתי שאני מסכם את טיבה של העונה הראשונה עוד בטרם הסתיימה, אבל בסופו של דבר זה לא משנה. עד כה מדובר בסדרה מעולה, וגם את הפיתרון לבסוף לא יהיה מושלם או יאכזב, מבחינתי הוא לא יגרע מהחוויה של ששת הפרקים עד כה.

תגיות:
  • איפי

    לכאורה פרק נטול התרחשויות חשובות בעניין החקירה. אמנם ראסט ממשיך לתשאל ולחפור אבל אין בינתיים פריצת דרך משמעותית.
    וגם בפרק הזה המשיכו עם הקו שמה שקרה באמת ב 2002 זה לא מה שמסופר לשני הבלשים המתשאלים ב 2014.
    האקדח שמופיע בסצנה האחרונה מסקרן, לא נראה לי שמרטי ירה בראסט ככה שדי מעניין לראות לאן זה יוביל.

    • Michael Ginzburg

      גם אני תהיתי למה הוא טוען את האקדח. המתשאלים הם ב-2012.

      • איפי

        תודה על התיקון, לא הייתי סגורה על זה 🙂
        ואני ממליצה לחפש את הפרומו לפרק הבא ביוטיוב, למרות שעכשיו הסקרנות הורגת אותי אפילו יותר

  • Iter Impius

    כל פרק בסדרה הזאת שובה אותי בקסמה מחדש. כדבריך יאדו, זה היה פרק פחות משולהב מהקודמים לו, אבל עדיין פשוט תענוג. יהיה לי מאוד קשה כשהסדרה תיגמר. לי באופן אישי יש הזדהות עמוקה עם ראסט ואני נוטה להאמין שבכל אחד יש איזשהו ראסט חבוי כזה. זאת דמות שעל-אף, ואולי בזכות, היותה אקסצנטרית – מצליחה לעורר אמפתיה. ובפרק הזה, הפכו אותו למאוד אנושי. הרבה יותר ממה שהוא בדרך-כלל. כיף עצום לראות את התפתחות הדמויות בסדרה הזו.

    הסוף היה פרייסלס. אני חושב שהאקדח נועד לכל מקרה שלא יהיה. מרטי הולך על גישת "כבדהו וחשדהו". מעין מקדם זהירות. ואפילו אם הוא מתכנן לירות בראסט, מה שקשה לי להאמין, כולנו יודעים שהוא לעולם לא יעשה את זה. ל"בלש אמיתי" יש ביצים ענקיות, אבל כבר יותר מדי.

  • דור

    לגבי הדמות של ראסט, אני מסכים שיהיה קשה לשחזר דמות כה עמוקה ומורכבת, אבל עם זאת הוא מזכיר לי דמות ספרותית אחרת של חוקר מוכשר ובודד בשם ג'ק ריצ'ר- אמנם בעל נפש מעט פחות אפלה אבל מאוד מזכיר אותו בסגנון ובמוחו החריף ובכלל במורכבות החקירות שלו. ממליץ מאוד על סדרת הספרים הזו למי שיתקשה להיפרד מראסט לאחר פרק 8.

  • יעל וזהו

    הסיבה לנתק בין ראסט ומרטי התבררה כבדיוק-מה-שכולנו-חשבנו מהפרק הראשון. זה היה ברור. אבל זה היה שולי למדי בפרק. אחד הכוכבים המרכזיים היה שוב הצילום והנופים שתיעד, כולל בשוט האחרון של הנסיעה של מרטי, כשהנוף הירוק שמולו נראה כמו שרוט בצלקות מסודרות מדי, מעשה ידי אדם. כל כך הרבה סימבולוגיה בכל תמונה ושוט.

    מחשבה שרצה בראש: יש בכלל סדרה בזמן האחרון שהקייס שסביבו היא סובבת מורכב מרצח של גברים? נדמה שרק נשים וילדים מלוהקים בערימות ממש לתפקידי גופות אחרי התעללות קשה לאחרונה.

    • כי לאף אחד לא איכפת מגברים מתים.

      • maayanzil

        חבל שזה משמר trope מעצבן במיוחד שמקבע פאסיביות של נשים (ובמקרה של המיני סדרה הזאת, הייצוגים האחרים של נשים לא מעודדים במיוחד. גם "יוקו אונו שמפרידה בין האחוקים" או טינאייג'ריות "פתייניות" ו"הורסות משפחות", שגם מחופצנות על הדרך, כי למה לא, כבר יש לנו כמה כוסיות בסיפור). :
        talk about מדונה-זונה.
        סליחה על הרנט הפמיניסטי. זה לא שרוב הסדרות מציגות דמויות נשיות בצורה טובה, אבל הסדרה הזאת גרועה ממש בהיבט הזה.

        • may

          סחתיין עלייך מעיין, (מה לעשות, צריך רנט פמיניסטי בחיים….:)

          באמת כל דמות נשית כאן מוצגת כקורבן/פתיינית מניפולטיבית/משוגעת היסטרית/מעוותת נפשית

          לא שדמויות הגברים חוסכות בעיוותי אופי, חלילה,הסדרה בנוייה עליהם, אך הדמויות מושקעות מורכבות מעניינות רב מימדיות,מה שאי אפשר להגיד על שום דמות נשית כאן.

          ובהקשר של מה שקרה עם מגי- איכס. אכן היא יוצאת ה"יוקו" הרעה, כשמרטי-בגד בה שוב ושוב (ועוד עם זו שבנערותה ניצלה מזנות-איכס כפול)

          ועוד מתמלא זעם קדוש ואלימות כשמגי עושה את זה לו.

          ועוד ראסט- מוצג כקורבן לתעלוליה של מגי- נו באמת…(יכולת גם,לא לשכב איתה,אולי?) קיבלתי תחושה שהם מוצגים כ"פגומים"(אך אנושיים בלה בלה) אך היא מוצגת כמניפולטיבית ומחושבת.(שזה החטא הכי גרוע לאשה מוסרטת P:)

          וגם לדעתי הסדרה מעולה-ולכן האכזבה שהיא מתדרדרת לקלישאות וסטריאוטיפים רדודים ונדושים. .

          • maayanzil

            ישששש!!! יש לי עם מי לרטון 🙂 כבר כמעט פחדתי לכתוב את זה כאן.

            האמת.. אני גם חושבת שהסדרה היא מאוד אוברייטד בכלליות.

            הדמויות הגבריות גם מעצבנות אותי. ראסט הוא קלישאה של הגבר המהורהר והעמוק (כל מה שאתה צריך לעשות זה לדבר לאט בקול עמוק ומדי פעם להסתכל באופן מהורהר לאופק. ויתנו לך אמי. לא אשמתו של מקונהי, דווקא אהבתי אותו מאוד ב"מועדון הלקוחות של דאלאס. אבל הדמות שלו פה היא קלישאה מהלכת). ומרטי הוא עוד קלישאה קצת שונה. כן אני קולטת שהם אמורים להיות "פגומים אך עמוקים ומעניינים", אך סורי, בשבילי הם סתם פגומים ומשעממים. (ובמקרה של מרטי צבועים ודוחים. לגמרי דחה אותי עוד בפרק השני כשהוא הרשה לעצמו לשפוט את מנהלת מכון הזונות האלה, בעודו מזיין ילדה בת 17. ועכשיו איך שהוא מתייחס לילדה שלו. אוי).

            אבל באמת "מיילא" זה. הדמויות הנשיות בכלל מביאות לי עצבים. מגי עוד הייתה יחסית בסדר. ונכון שגם לאור מה שהיא עשתה זה לא צריך להפוך אותה למכשפה (וכן, באמת "מסכן" ראסט. לא יכל להתנגד אליה. נו באמת). אבל מראש למה לשים אותה בסיטואציה שהיא עושה את זה?? כאילו מה הנימוק שלה- שאם היא לא תעשה משהו שיגרום למרטי לא להיות יכול להסתכל עליה היא תהיה חלשת אופי מדי לעזוב אותו? תודה שאתם נותנים למישהי בכל הסדרה הזאת קרדיט כלשהו. שהיא אשכרה פשוט תוכל להתגרש ממנו ו…להיות מספיק חזקה כדי לא לקחת אותו חזרה!! נהה.. היא אישה. קשה מדי. בכלל לפי הסדרה הזאת כל הנשים רק תככניות רעות שפועלות לפי ההורמונים שלהם. (או שהם ילדות שאונסים אותן שגדלות להיות תככניות רעות שהורסות חיים של גברים.) 🙁

            *בורחת האבנים שעומדים לסקול אותי איתם*

            • Iter Impius

              לזרוק את האבנים עכשיו או אחר כך?
              סתם. אני רוצה להסביר למה ראסט הוא ממש לא קלישאה ואחת הדמויות היותר מרתקות שנראו על מסך הטלוויזיה, אבל אני אחכה עם כך לסוף הסדרה. לגבי מרטי, אני יכול להסכים, עם כל האהבה העצומה שלי לסדרה אני חושב שאת הדמות שלו יכלו לכתוב בצורה קצת יותר טובה, יותר מפולפלת. הוא דושבאג די רציני.

              בכל אופן, השילוב בין שניהם – נדיר. לא פחות. צמד מבריק.

              לגבי הנשים, נו טוב, אין מה לעשות. ככה זה בהרבה מקרים בעולם הקולנוע והטלוויזיה. גם "שובר שורות" לא הציגה נשים חזקות או מורכבות במיוחד. נשים חזקות יצא לי לראות רק ב"משחקי הכס" וב"בית הקלפים". רובין רייט… אם רק הייתי מבוגר ב-20 וכמה שנים. אוף.

              • maayanzil

                אני לא לוקחת את משחקי הכס כדוגמא לסדרה עם דמויות נשיות חזקות (כי סליחה, אבל סדרה שמראה בכל פרק 700 שוטים של חפצון נשי בוטה, ואישה חזקה רק אחרי שראינו לה את הציצי 500 פעם ושאנסו אותה לפחות 10 פעמים, זה לא מחפה על זה שנותנים לה סצנה אחת אעלק מעצימה פעם בעונה). בית הקלפים טרם ראיתי כך שלא אוכל לשפוט עדיין.

                בשובר שורות הנשים לא מדהימות, א. כי יש הרבה פחות מהם וכשיש כבר הן לרוב על תקן החברה של, או האישה של. אבל אין מה להשוות! בלש אמיתי ממש מיזוגני. שו"שו אמנם התמקד בגברים אבל לא שנא נשים (כאילו, אני יודעת שהרבה שונאים את סקיילר, ואין לי כוח להיכנס כרגע לדיון הזה שוב, אני חושבת שעל המשבצת שהיא הייתה כאשתו של "האנטי גיבור" נתנו לה הרבה מנעד, הפעולות שלה היו מאוד מנומקות. היא לא עשתה דברים מטומטמים, היא הייתה חכמה ואקטיבית באפשרויות המצומצות שהיו לה. וגם את ג'יין מאוד אהבתי). ב. אני נכנסת קצת לקטע פילוסופי, אבל מה שמפריע לי בהרבה דמויות גבריות מובילות בסדרות של היום זה המנעד המאוד קטן שלהם שלא יוצא מהסטריאוטיפ המצ'ואיסטי. כאילו זה תמיד הגבר המהורהר, הגבר הכועס, הגבר הזועם. אבל הם לא יוצאים מהקומפרט זון. הגברים של שובר שורות (ומה שהופך אותם לדמויות שאני הכי אוהבת) זה שלא פחדו להשפיל אותם ולהתעלל בהם- לגרום להם לבכות, לפחד, להיות עלובים ואנטי גבריים בעליל (שזה הטריגר ההתחלה לכל הבחירות של וולטר ווייט- תחושת איבוד הגבריות). יש משהו בבחירה הזאת שגם קורא תיגר על כל התפיסה הגברית המצ'ואיסטית.
                אז לא, אני לא אטען ששו"שו היא הסדרה הכי פמיניסטית בעולם, אבל היא הלכה הרבה יותר רחוק עם משחקים של מגדר וכאלה.

                נגיד ראסט- אני יכולה מאוד להבין למה נופלים ממנו. כל הקטע המהורהר הכבד שלו וכל זיוני המוח הפילוסופים האלו הופכים אותו לכאילו עמוק. אבל זה לא באמת מביא משהו חדש שלא ראיתי, והכי גרוע – הוא לא יוצא מה"קלישאה" של הדמות. אני לא רואה אותו בחולשתו, אני לא רואה בן אדם- אני רואה דמות. וגם סיפור הרקע שאמור לתת לו עומק, עם הבת המתה – לא הוציא ממנו שום תגובה, לפחות בסדרה, שגורמת לו לצאת מהקומפרט זון ולגרום לו להיות יותר אנושי.
                וראבק, לא ביקשתי דמויות נשיות סופר חזקות ופמיניסטיות. אבל אפשר בבקשה שהדמות הנשית הנורמלית היחידה שהייתה בסדרה, לא תלך לשכב עם השותף של בעלה ותגיד לו על זה מיד אחר כך כשהיא יודעת שזה ידפוק את ראסט, רק כי "זו הדרך היחידה שלה לגרום לו להתגרש ממנה"? בחייך, אתה לא באמת קונה את זה שהדמות שלה שהייתה דיי נורמלית ונחמדה תעשה משהו כזה דושי לראסט שהיא מאוד חיבבה. זה מרגיש כ"כ כפוי, רק כי היו צריכים להכניס איזה ריב בניהם.

            • may

              אכן הידד 🙂 ואני גאה בך שהעזת להיות הלא 'מגניבה' (אעלק) שמבקרת ביקורת פמיניסטית את הסדרה שכולם אוהבים לאהוב.

              מה לעשות,נשברו שיאיי מיזוגניה בפרק הזה (בפרקים הקודמים עוד משכתי מחמת הספק-אויש רציחות טקסיות של נשים,אויש דמויות קורבניות,אויש דמויות שהן אובייקט מיני ומתגלות כמטורפות נקמניות)

              ואכן,אשה בונה את דרכה רק במניפולציות ותכסיסים,כי אין לה כח משלה, הכח היחיד שיש לה הוא ניתוב כוחם של גברים דרך מין(ואולי קורבנות לעיתים) והפעלת הגברים (חסרי האונים אל מול פתיינותה המעוורת כמובן) בסביבתה והסתתם אחד נגד השני.
              מיזוגניכס.

              אני דווקא התלהבתי מהסדרה בהתחלה-לא חשבתי שדמותו של ראסט היא הגבר המהורהר והעמוק, חשבתי שהוא נשמע לעיתים (בכוונה) כמו הפארודיה שהיו עושים עליו בsnl ,אבל שהוא דמות מעניינת,ובהגות המתמשכת שלו יש נקודות מרתקות,ומעניין אותי להבין מה באמת קרה איתו במהלך השנים. אהבתי את ההבניה של הסיפור עם 3 הזמנים,הדינמיקה והמשחקים מול החוקרים, מה אמת מה שקר,מה לעזאזל קרה ומי מפעיל את מי וכל זה, וכל הרמזים באשר לגורל הדמויות בהמשך,המיסטיקה של הדרום אני חושבת שזו סדרה מעניינת(הבימוי והצילום מדהימים)

              ולא אכפת לי שהיא "מייל אוריינטד" ודמויות הנשיות יהיו משניות, ואני לא חושבת שכל דמויות הנשים צריכות להיות "חיוביות"(,אבל שיהיו עם טיפונת אישיות ומורכבות אנושית בבקשה?)
              אך למה ליפול לקלישאות המכוערות וההרסניות הללו? ממש הרס. זה שהדרם העמוק הוא מקום מסורתי ושוביניסטי ברובו, לא אומר שעל הסדרה להיות כזו.

              מסכימה שמארטי יוצא סתם דושבאג צבוע. בתחילה הוא מוצג בתור איש המשפחה ה"ארצי" אבל אני לא רואה שום קשר בינו לבין הבנות ומגי, כאילו הוא רוצה ש"תהיה לו משפחה" בתור עוגן,אך הוא מעולם לא היה שם (אני יודעת שהוא נשוי לה הרבה שנים ואף 'החזיק' 7 שנים בין ניאוף לניאוף,אבלל אין שום סצינה שמראה קרבה ביניהם וגם בינו לבין הבנות, הן פשוט..שם), ולא ברור לי מה מחזיק אותו בתור בן אדם.

              • may

                ומה ששכחתי להוסיף בקשר למגי- כן, זה אכן היה לא אמין תסריטאית, כאילו היא זקוקה ל'מהלך' הזה?? כאילו היא לא יכולה לעזוב אותו כמו בפעם הקודמת?

                • היי.. דבר ראשון תודה!! את כזאת חמודה 🙂
                  תשמעי, אין לי בעיה אידיאולוגית עם ראסט, כאילו אם מישהו אוהב את הדמות שלו סבבה. הוא לא מקדם משהו לא חיובי בצורה צורמת. אני אישית לא מתחברת אליו. זה לא שהקטעים הפילוסופיים שלו לא מעניינים אותי, אני בעצמי פלספנית לא קטנה ויכולה לחפור עם אנשים שעות על החרא הזה (אפילו לקחתי כמה קורסים בפילוסופיה). הבעיה היא שראסט לא מרגיש לי כמו אדם. יש לו 2-3 מצבי צבירה. מהורהר, כועס, מוזר. או משהו כזה. וכל הנאומים הפילוסופים, עד כמה שהם מעניינים לא מרגישים לי אורגניים. אני רוצה לראות בן אדם, לא תזה פילוסופית, בשביל זה אני יכולה פשוט לקרוא ספרים.
                  עוד בעיה שלי היא שהסדרה כל-כך כבדה. כאילו היוצרים פוחדים שאם הם יזרקו כמה קטעים קלילים הם חס וחלילה יהרסו את השם הרציני של HBO. אני ממש חושבת שיצירה טובה יודעת לשלב קטעים קלילים עם רציניים- והיא צריכה את שניהם. hell, המתכונת של שני הבלשים יחד עם הדמות ההזויה של ראסט היו יכולים ליצור זהב של מצבים קומיים אם היו כותבים את הדמות השניה קצת אחרת. יכול מאוד להיות שזה היה עוזר לי להתחבר יותר לסדרה, אבל כרגע זה כל כך כבד ומתיש ונמרח.
                  איזה פארודיה עשו ב-snl על ראסט? יש לך לינק לזה? פריטי פליז? 🙂

                  • may

                    לא עשו פארודיה בsnl 🙂

                    פשוט לעיתים,הדמות שלו כזו קיצונית,מבחינת מבט מהורהר ושטיחת משנתו- (שוב ושוב ושוב)שזה נראה לי כמו פארודיה דמיונית שהיו עושים עליו בsnl ,
                    וחשבתי שהיוצרים גוררים את זה בכוונה לגבול ההקצנה הקומית, וכן אם ההומור היה יותר ברור (ואולי לא רק בראש שלי 🙂 הסדרה בהחלט היתה יותר כיפית

        • Saturn

          אני לחלוטין לא מסכים עם כל הפתיל הזה.

          א. אני לא מבין את הגישה הזו שמטילה על כל יצירה את העול להציג את הספקטרום השלם של אופי הדמויות ומגדרן. אילו הדמויות שהן כתבו עבור עלילה זו – למה להלביש על פריט אחד את ייצוג ושיקוף מדיום שלם?
          מדוע יוצר צריך להיות מוכרח לכתוב דמות נשית נגדית בנוסף לזו שהוא חפץ בלכתוב רק כדי שאנשים לא יגידו שהיצירה שלו מיזוגונית? האם כל יצירה שמציגה דמות בעלת אפיון מסויים כביכול שלילי צריכה להכיל דמות באותו מין עם אפיון נגדי כדי להמנע מפרשנויות של אנשים שהיצירה היא כזו וכזו כי היא רק מציגה דמות נשיתגברית אחת?

          ב. איני מסכים בכלל עם הפרשנות לגבי הדמות של מאגי ומעשיה כאן. לול יוקו אונו. מהרגע הראשון שציוותו בין מארטי לראסט אמרו והראו לנו שהיחסים בינהם מתוחים, מתנודדים ותמיד בעלי פוטנציאל התפוצצות. להגיד שהסדרה מיזוגונית בגלל שהדמות הנשית הפרידה בין החברים זה כזה תלוש במקרה של 'בלש אמיתי'. ראסט ומארטי – ממש חברי ילדות הכי טובים שמעולם לא רבו.

          כפי שהפרק הזה הראה, היחסים בינהם היו כבר מרוחקים ועל סף שרטון. ראסט פותר את הקייס לבד ומארטי ממורמר; העימות על נושא הקלדת ההודאה ברצח ('לקשור לך גם את השרוכים?'), אי-הגיבוי של מארטי בפני המפקד לגבי החקירה המחודשת של ראסט את התיק שנסגר; האצבעות המשולשות ההדדיות..

          לנסות ולהפיל את התיק של ניתוק היחסים בין השניים על מעשי מאגי הוא נסיון שמתאים להקרא 'מיזוגוני' יותר מכל דבר שהסדרה עשתה בעצמה. מסופקני שרוב הצופים הניפו אגרוף בעצבים 'לעזאזל הנקבה הזאת שהפרידה בין ידידי הנפש האלה. מוות לנשים!'.

          שלא נדבר על כך שלא מן הנמנע שראסט היה עולה על הבגידה הנוספת של מארטי ומספר למאגי וגם כך הקשר בין הבלשים היה ניתק.

          אם מאגי הייתה מגלה על הבגידה ושותקת – הייתם אומרים שמדובר בייצוג נשי גרוע ומיזוגוני כי הנה היא האישה הצייתנית שנשארת עם בעלה למרות שהוא בגד בה פעמיים.

          מאגי ידעה שמארטי עדיין יכרכר סביבה גם אם היא תגיד לו שהיא בגדה בו בחזרה עם איש זר. הוא היה עושה מה שהוא עשה בפעם הראשונה כשנגלה לה שהוא בגד בה – הוא לא היה עוזב אותה לנפשה. מאגי לא רוצה את מארטי ואת קרבתו, לוודאי לא כשהבנות שלה מתבגרות ולכן היא עושה את מה שיבטיח לה שמארטי לא ירצה להשאר בסביבתה.

          איך זה מיזוגוני או חוטא לקיום הנשי, אני לא יודע. וגם אם כן, אז מה? למה הסדרה חייבת לתת דמות נשית אחרת כקונטרה?

          יותר משונה זה שלדעתכם גם דמויות הגברים נכתבים בצורה קלישאתית ורעה – ופשוט כינתם את זה כתיבה לא טובה. אבל ברגע שפירשתם שדמות נשית נכתבת באופן שכזה – זו כבר לא רק כתיבה רעה, אלא מיזוגוניזם!

          איפה הקריאות שהסדרה היא אנטי-גברית? תראו איך מארטי מוצג, אדם נשוי הבוגד ללא הרף, סקסיסטי ושובניסטי לחלוטין (גם להחליף ערוץ בטלווזיה הוא מבקש מביתו), עובר על החוקים, מתהדר באיבר-מינו.
          איפה לעזאזל הדמות הגברית שהיא הבעל והאדם למופת? בלעדיה, אין מנוס מלהגיד שהסדרה הזו מתעללת במין הגברי.

          ואה, למה אין דמויות עליזות בסדרה? היא בטח גם הומופובית.

          • אוקי אז ככה (עונה לא לפי הסדר):

            א. ההשוואה להומואים לא נכונה, כי התלונה שלי לא הייתה שאין דמויות נשיות בסדרה, אלא אלו שקיימות כתובות בצורה רעה. להתלונן על מיעוט דמויות נשיות בטלוויזיה ובמדיה זה דבר הגיוני, כי באמת יש חוסר ייצוג, אבל לא הייתי כותבת על כל סדרה מצליחה אם היא רק הייתה מתמקדת בדמויות גבריות בלי להדר את הסקסיזם וזלזול הנשים שבהם. ולראייה אני יכולה להביא את שובר שורות, אחת אולי הסדרה האהובה עלי בכל הזמנים, שרוב הדמויות המרכזיות בה היו גברים. (חוץ מזה שכן, יש הרבה מבקרים שכן באים בטענות לסדרות מסוימות- על חוסר ייצוג נשי, חוסר ייצוג של שחורים ועוד. אני אישית לא הייתי מתלוננת כלפי סדרה מסוימת רק על חוסר ייצוג נשי, אבל בהחלט יש מבקרים שעושים את זה).
            ב. אני היחידה שהתלוננתי על כתיבת הדמויות הגבריות. אפילו מאי חושבת שהם דמויות מעניינות. אם תסתכל בכל הדיונים בבלוג הזה של הסדרה, לא הייתה הודעה אחת שכתבה משהו רע על הדמות של ראסט חוץ ממני. אם אנשים היו נרתעים מהדמויות האלו, בפרט מהדמות של מרטי על ההתנהגות הסקסיסטית הדוחה שלו, הייתי אומרת שהסדרה בעצם מבקרת אותו והמטרה שלה היא לא שנתעניין או נאהב את הדמות הזאת. אבל הסדרה כמעט לא עושה מאמץ כזה. גם, למרות שהוא יוצא לא מעט דוש, הסדרה איכשהו, בגלל שהוא אחד הדמויות הראשיות, ושאר הנשים בחייו הן דמויות משניות- יוצא שאנחנו מזדהים איתו איפה שאנחנו אמורים לבקר אותו (ולראייה- אין פה הודעות נאצה כלפיו).
            ג. אם מגי הייתה נשארת עם מרטי לאור הבגידה כנראה לא הייתי אוהבת את זה, לכן הטענה שלי אליה לא הייתה שהיא עזבה אותו, או אפילו לא הייתה לי בעיה אם היא הייתה בוגדת בו עם הגבר הזר. היא מצטיירת ככלבה כי היא דפקה את ראסט שהיה ידיד טוב שלה ושהיא חיבבה אותו (וזה בולשיט להגיד שזה הדרך היחידה להתגרש ממרטי).

            טוב, לא התייחסתי לכל הדברים שרציתי להגיד, אולי יותר מאוחר.

            • יעל וזהו

              אני לא חושבת שכמעט דיברו פה ממש על דמותו של מרטי. הוא די בצל של ראסט, ולא נראה לי שמישהו מחבב אותו במיוחד או בכלל. וכן, דמותו נוראית. אם כי כשאני חושבת על זה, השחקן כמעט מעולם לא שיחק דמות שחיבבתי. הוא תמיד הגבר הפשוט, הלא חכם מדי, עמך, בין אם הוא רוצח או מישהו שאמור להיות דמות חיובית.
              ולחשוב שמקונוהיי היה אמור לגלם אותו, אבל התעקש שהוא רוצה את הדמות של ראסט. אתם יכולים לדמיין בכלל את התפקידים הפוכים? לא נראה לי שהייתי מצליחה לשרוד יותר מדי בצפייה בזה.

              • וואלה? מקונוהי היה אמור לשחק את מרטין?! וואי, לגמרי לא יכולה לדמיין את זה גם. אני דווקא מחבבת את וודי הארלסון (במשחקי הרעב הדמות שלו דיי כבירה). וגם ס"כ אין לי תלונות אליו כשחקן- גם פה הוא משחק טוב. זה פשוט שהדמות שלו דוחה. לא יודעת, צודקת שלא הרבה כתבו דברים טובים על הדמות שלו, אבל גם לא כתבו דברים רעים. וזה לא שצופי טלוויזיה לא לוקחים דמויות אישית ועושים להם לינץ' אינטרנטי אם הם מציקות להם ממש (נגיד- ג'ופרי במשחקי הכס, או סקיילר), אבל לא נתקלתי ביותר מדי ביקורת על ראסט, כאילו יחסית לדמות שאני פשוט שונאת, כן… שונאת ברמה שחלק מהאנשים שונאים את ג'ופרי.

                • יעל וזהו

                  את צודקת, אבל לדעתי הסיבה שלא צלבו את האישיות שלו ודמותו היא פשוט כי היא פחות מעניינת לדיבור מאשר אספקטים אחרים של הסדרה. לא מדברים עליה כמעט בכלל, לכאן או לכאן.
                  הוא שחקן מצוין, אבל יש איזה חוט שעובר בין כל התפקידים שניתנים לו, ורבים מהם הם של דמויות שאני לא הכי מחבבת או אדישה אליהן.

                  מסכימה גם עם דבר נוסף שהועלה פה – הרצינות התהומית של הסדרה הזו, יותר מדי רצינות תהומית. חלק גדול מהכיף של "שובר שורות" ו"הסמויה" היה שהן ידעו גם להכניס מעט הומור ואת הפרטים הקטנים והמעניינים של החיים פנימה (לא במובן של הומור, אלא פשוט רגעי חסד קטנים, יופי, טיפת אנושיות). זה לא גרם לעונה 4 של הסמויה להיות פחות עוכרת נפש ומדכאת, ועם זאת, זה תרם למצויינותה ולהנאה מהצפייה בה. אני לא מצפה לגאגים ודאחקות שישברו את התמה של "בלש אמיתי", אבל אכן נדמה שהיא לוקחת את עצמה יותר מדי בכבדות בכל צעד ושעל. אין בה ולו רגע חסד אחד.

                  • כן, כן! על זה בדיוק אני מדברת- על קלילות סטייל הסמויה ושובר שורות. וכן זה לא חייב להיות גאגים של הומור, הקלילות יכולה להתבטא בכל מיני מובנים. וכן אני מסכימה, זה ממש לא גורם ליצירות טובות לשבור לי פחות את הלב, אם כבר זה אפילו יותר עושה לי את זה. קלעת בול!

          • יעל וזהו

            האמירה "למה אין דמויות להט"ביות" היא ממש לא רלוונטית לדיון. באותה מידה היית יכול לומר גם "סינים". זה לא שאין דמויות נשיות. יש. השאלה מה עושה העלילה איתן ומה חלקן בה. אם העלילה היתה מציגה סדרה של דמויות מקהילת הלהט"ב ועושה זאת בצורה שמתייחסת לכולן במנעד מרגיז ומצומצם של בין קורבנות לזונות, היית אולי יכול להשוות.

            יש סדרות שהדגש בהן הוא גברי, כמעט על טהרת הגברים. מקבלת את זה. אני לא יושבת עם מדד בקדל ומחפשת את רמת הייצוג הנשי בסדרות שאני רואה – מה שמעניין אותי זה אם העלילה טובה וכנ"ל הביצוע שלה. "בלש אמיתי" היא סדרה מעניינת, אם כי מבחינתי הצילום שלה והמשחק של מקונוהיי הם שעושים אותה, הרבה יותר מהעלילה. עם זאת, היחס לנשים בה מדכא. הוא חלק מהתחושה המעיקה שהיא מעבירה, אולי זה בכוונה תחילה, אבל לעתים זה קצת יותר מדי – זו הסיבה ששאלתי את ששאלתי שפתח את כל הדיון הארוך הזה.
            לגבי מגי (בלי א'!), לדעתי זה לא קשור לעילה לגירושין. היא כבר עזבה את מרטי פעם אחת, היא היתה יכולה לעשות זאת שוב. לדעתי היא פשוט רצתה להכאיב לו בחזרה. היא ניסתה בבר, אבל כנראה הרגישה נוח יותר ללכת על מישהו מוכר, שגם ניכר מהפרק הראשון שהיה לה חיבור כלשהו איתו (כמו שאמרתי, זה היה טוויסט צפוי מקילומטרים). היא אולי ניסתה לתרץ זאת לעצמה, אבל הרעיון היה להחזיר למרטי באותה צורה (ותגובתו השוביניסטית היתה צפויה מדמותו הניאנדרטלית הלא סימפטית).
            מה שכן, הכעס של ראסט על "מה עשית לי???" גרם לי ממש לגחך בקול מול הטלוויזיה. נו, באמת.

            • may

              מה שגם, אני לא חושבת ששום תכנית טלוויזיה מודרנית היתה מרשה לעצמה
              לכלול קבוצת דמויות לה"טביות כה שליליות מעוותות המהוות מפגן בוטה של סטריאוטיפים (או אפרואמריקאים יהודים,או סינים, לצורך העניין)

        • הנה ניתוח מעניין ב'סלייט' של ווילה פסקין, הטוענת שהנשים ב"בלש אמיתי" אכן מוחלשות, אבל זה נעשה כך במכוון כחלק מהמוטיב הכללי של מיזוגניה בעולמה של הסדרה עצמה. גם אם לא מסכימים עם השורה התחתונה, יש לה כמה נקודות מעוררות מחשבה. http://www.slate.com/articles/arts/television/2014/02/true_detective_the_women_on_the_show_are_treated_badly_but_there_s_a_good.html

          כמו כן אני חייב לציין שמבחינתי מגי תמיד נדמתה כדמות עגולה, ה"נדנודים" שלה מעולם לא נראו לי ככאלה כי מרטי תמיד היה ראוי להם, בלשון המעטה, וכל דבריה היו חדים ומדויקים. כך שהתלונות לאחרונה על שרטוט דמותה באו לי בהפתעה.

          • תשמע, היה דיי ברור לי שהסדרה מודעת למיזוגניותה כדי כביכול לבקר את המיזוגניה. הדמות של מרטי לטעמי כתובה כ"כ רע שאין שום סאבטקסט, הכל האכלה בכפית (על כל צביעותו ביחס כלפי נשים). השיחה שלו עם ג'יין (מנהלת הזונות) הייתה כזאת שמאוד ברור ש"מנסים לבקר אותו- תראו איזה צבוע". כנ"ל הסיפור עם הבת שלו (שני המקרים המטרידים בילדותה, ויחסו אליה בבגרותה). אבל הנה הקטע – אני זוכרת שבאיזה קורס דיברו איתנו על סרטי מלחמה שאמורים להיות ביקורתיים כמו אפוקליפסה עכשיו לדוגמא. זה אמור לגרום לנו להרגיש כמה מלחמה זה רע. אבל לפעמים הסרטים האלה עושים סצנות קרב כ"כ מגניבות שלא משנה מה כוונת המשורר, הקהל מרגיש שמלחמה זה מגניב.
            אני מרגישה משהו דומה כאן. כאילו, כן- רוצים אולי להגיד לנו- תראו איזה צבוע ודוחה מרטין, אבל יחד עם זאת נותנים לקהל "להתענג" עם סצנות סקס שבהם ילדות בנות 17 חצי ערומות גונחות מעליו, אבל זה כדי שנבין את הצביעות שלו, לא? (המקבילה של- "אני רואה פורנו בשביל במחקר"). וזה מעצבן אותי פעמיים. הקטע הוא שאם אתה רוצה להציג עוול מסוים בעולם – כמו היחס הצבוע של גברים לנשים, האלימות שנשים חוות וכו'? הדבר הראשון שצריך לעשות זה לספר את זה מהעיניים של הנשים. אם אתם מספרים את זה מהעיניים של הגברים החטא כפול- אתה גם יוצא צדקן, וגם נותן לקהל "להתענג" על הדושיות של הגיבורים שלו. ככה אני חושבת. מוזמנים לא להסכים איתי.
            לגבי הנשים והדמות של מגי תשמע, הבעיה היא שכשאתה מראש יוצר דמות שכל מהותה היא להיות ה"אישה של"- היא תצא מנדנדת. אין מנוס מזה כי הדיפולט שלך הוא להזדהות עם הדמות הראשית, האישה, במיוחד שכל הסיפור שלה רק מתקשר לבעלה, תצא זאת שהורס לו את הכייף, מגבילה אותו וכו'. ולא משנה עד כמה היא צודקת. או הו, כמה שזה לא משנה. אנשים פשוט יתעצבנו ממנה (לא אתה ספציפית כן? אבל יהיה קהל שיתעצבן מזה). הפתרון- פשוט להפסיק לעשות דמויות כאלה, כי ברצינות נמאס לי כבר מזה. (וזה עוד במקרה של הדמות הנשית "הכי עמוקה" בסדרה. זה עוד כלום ביחס לעוול שהדמויות הנשיות האחרות מטופלות בו).

            • may

              ושוב, אני מסכימה עמך מאוד,

              אם רצו לעשות ביקורת אמיתית ופשוטה על המיזוגניות והצביעות של הדמות-
              יכלו לעשות את זה עם הצגת הזווית של איך זה משפיע על הנשים שמצויות עמו באינטראקציה, ולתת להם קצת אישיות נפח ותוכן רגשי.

              אבל כל הסיטואציות קודם כל מוצגות בצורה מאוד "סקסית"( קלוז אפ על השדיים של זו, על ישבן של אחרת. וניכר שכל ביטוי של רצון וחוויה שלהן מסתכם ב- 1 לרצות שמרטי יזיין אותן כך וכך(+קלוז אפים) 2 לרצות לחבל בחייו של מרטי ברשעות מחושבת/טירוף (רגע, אולי הכל פארודיה??) ולהרוס אותו כי זהו המנעד- אובייקט/ אובייקט נקמן שהשתגע.-לך תבין נשים בנאדם…

              ואפשר להציג סקסיזם ולעשות זאת בצורה ביקורתית ולא מתענגת ומתחרמנת-ב"כתום זה השחור החדש" עשו את זה היטב.

              דאמ, אם היו נותנים לדמויות הנשיות כאן אישיות ונפח ותכונות לא קריקטוריות ומשפילות בלבד
              (גם בלי להפוך אותן לדמויות ראשיות כי רוצים שהסדרה תתמקד ב2 הגברים)
              זה היה עשוי להיות מוצלח ולקלוע למטרה.

            • יעל וזהו

              אני לא רואה בכלל את מגי כטיפוס מנדנד, היא אכן האישה הכי – אולי היחידה – הסימפטית בסדרה. הביקורת שלי עליה היא שלא ברור לי מה לעזאזל מישהי מצאה במרטי מלכתחילה.

              "אפוקליפסה עכשיו" בעיניי דווקא עושה עבודה טובה. הוא מאוד משדר מועקה, אבסורדיות וחוסר אונים מדכא במלחמה. מה שכן, אני מבינה מה את אומרת לגבי סרטי מלחמה, ונוכחתי בזה במיוחד כשהלכתי עם מקומיים בניו זילנד לקולנוע וראינו את "להציל את טוראי ריאן" לפני המון שנים – הם היו בגילאי 18-21 ומאוד התלהבו מהגרפיות של סצנות הקרב כאילו זה היה מיצג פעלולים, ואני ראיתי את זה לגמרי אחרת על רקע שלל הפיגועים שהיו בארץ באותה תקופה. אני חושבת שלפעמים תחושת ה"זה מגניב" בא מהקהל ולא בגלל פספוס בעבודת הבמאי, כשהמלחמה רחוקה מהמציאות של אותו קהל פחות או יותר כמו פלישת חייזרים לכדור הארץ, ולכן הוא יכול להתייחס לסצנות כאלו בריחוק ובנונשלנטיות – כמו סרט מדע בידיוני. היי, אנחנו מדברים על מדינה שבאותן שנים החליטה לבטל את חיל האוויר שלה כי הדבר היחיד שהוא עושה זה מטס ראווה של מטוסים אקרובטים ישנים פעם בשנה…

              • אני גם לא רואה אותה כמנדנדת, אבל אני כמעט אף פעם לא רואה נשים במשבצת הזאת כ"מנדנדות"- אבל מסתבר שיש קהל שכן- ואז זה לא נמנע שהם יחשבו שהיא כזאת כי זה בערך כל מה שנותנים לה לעשות.
                לגבי הקטע עם סרטי מלחמה- זה לא בדיוק תיאוריה שלי, זה פשוט משהו שאמרו לנו באיזה קורס (היה לזה איזה שם "מדעי" כזה- האסטיזציה של האלימות, או משהו). ונתנו את אפוקליפסה עכשיו כדוגמא. אני אישית לא חשבתי על זה בזמנו, אבל זאת נקודה מעניינת. כי אם אתה רוצה להעביר מסר מסויים, שווה להבין איך הוא נתפס, גם אם הכוונה שלך היא טובה ואתה רוצה להראות משהו רע אבל יש סיכוי שאנשים יחשבו שהוא מגניב.
                אני דווקא גם חשבתי שטוראי ראיין היה מאוד ביקורתי כלפי המלחמה. כלומר כשראיתי אותו הקרבות נראו לי לא סקסיים בעליל ומעיקים וקשים מאוד (אני אומרת את זה לחיוב כי הרגשתי שזאת המטרה- וזה אחד הסרטים האהובים עלי)- אז גם לי היה מוזר לשמוע אחר כך שאנשים חשבו שהקרבות כ"כ מגניבים והוא בכלל לא אנטי מלחמתי.
                אולי הפיתרון, אם מישהו באמת רוצה לבקר מלחמה כלשהי, זה לשים יותר דגש על האוכלוסיה הנפגעת- להראות, לפחות חלק מהזמן את הצד שלהם, לא הקורבנות. לתת להם פנים. קצת כמו שעשו ב"שלושה מלכים" למשל (למרות שגם יש לי בעיות איתו קצת, אבל הוא יותר באזור של מה שאני מדברת עליו).

                • יעל וזהו

                  לגמרי בגלל מגורייך פה. גם האדישות. אנחנו חיים עם זה מגיל אפס, וזה משפיע על ראיית העולם שלנו בדרך כזו או אחרת, בעוד שלתושבי אוסטרליה או הולנד למשל זה משהו שקיים רק בסרטים, חסר רלוונטיות לחיים שלהם.
                  היה לי פעם חבר טוב בקנדה, פנסיונר שפגשתי כששנינו תפסנו טרמפים באותה צומת בניו זילנד, וכשאמרתי על המצב בארץ שזה לא כזה נורא כמו שזה נראה משם, התרגלנו, זה המציאות, הוא אמר לי שתפיסת העולם שלנו עוותה בגלל זה. "גם אני בילדותי התרגלתי וזה נראה לי שגרת חיים סטנדרטית לשמוע רעשי הפצצות של הנאצים בלילה הלונדוני. זו לא".

                  רק אתקן – הם לא חשבו שהסרט לא אנטי מלחמתי, אבל מה שהם לקחו ממנו זה לא המסר, אלא "יואו, איזה מגניב שהרגל שלו עפה באוויר, אחלה אפקטים".

                  • וואלה? זה מעניין. מאוד יכול להיות. בשביל שאני אדע באמת אם התפיסה שלי מושפעת מזה שאני חיה בישראל אני צריכה לחיות חיים שלמים במקום אחר ואז להשוות. אז אני אודיע לך את המסקנה בגלגול הבא, אחרי שאחיה אותו בארץ אחרת 🙂

    • Michael Ginzburg

      הפרופיל של רבים מהרוצחים הסדרתיים מכיל רצח של נשים וילדים, כי קל יותר להשתלט ולהיאבק בהם פיזית, זו ברירת מחדל פסיכופתית מובנית.

  • Iter Impius

    http://www.ign.com/articles/2014/02/26/cary-fukunaga-will-not-be-back-to-direct-true-detective-season-2

    אוי, תראו 🙁
    לפחות הוא יעשה עיבוד חדש ל-It. יכול בהחלט להיות מעניין.

  • Saturn

    אהבתי את הטאץ' לגבי מקור הסכסוך בין הבלשים. לא סתם בגידה אלא מבצע מתוכנן של מאגי שידעה שאם תבדוג במרטי עם זר, הוא ייסלח לה. אבל אם זה יהיה דאסט היא תקבל את מבוקשה בגירושים.

    שוט הסיום כולו בפוקוס על הפנס האחורי השבור בואן של דאסט – אותו אחד שנשבר במאבק בינו לבין מרטי במגרש החנייה לפני 10 שנים ושלא תוקן. מעניין אם יש לזה משמעות מיוחדת.

  • לירן

    פרק ענק.
    אני חייב לשתף כמה נקודות מעניינות,
    "אי אפשר לסמוך על בן אדם שלא יכול לסמוך על עצמו עם בירה" – זה כל הזמן היה שם. אבל כשטאטל זרק את זה בשיחה על ראסט כאילו אישרר לנו את הבעייתיות שיש בראסט בעניין החקירה. ישר זרק אותי לשישיית הבירות שביקש ראסט בפרק הראשון מהחוקרים. האמנם??

    השוט האחרון והמדובר – חוץ מהרגע הסימובלי הזה בו אנחנו רואים את הפנס ברכבו של ראסט עדיין שבור בדיוק כמו מערכת היחסים של השניים. הרגע היותר חריף של הסצנה הגיע כשאנו רואים את ראסט במראת הצד הקטנה של הרכב. הקבלה ברורה לראי העגול והקטן שהיה תלוי על הקיר העירום בבית של ראסט ב95. עד עכשיו ראסט הסתכל על העולם דרך ראי קטן ומוגבל – היום העולם מסתכל עליו באותו ראי???

    סצנות המין בפרק הזה היו פשוט ענקיות. ההבניה עבדה על פי "מד חוסר אונים" – תחילה נתנו לנו בילד אפ עם אותה צעירה שחירפנה את ראסטי. סצנה שקדמה לסצנת הבגידה של מגי וכביכול אישררה לנו את אותו חוסר אונים של ראסט. כל אחד וחוסר האונים שלו.
    מה שיפה זה שמהרגע הראשון ידענו שיש וייב מיני בין מגי לראסט (באתי רק לכסח את הדשא) אבל עדיין הרגע הזה הצליח להגניב אותי.

    אז פרק ענק. ושוב, סדרה גאונית.
    לפי הסטטיסטיקה הפרקים הבאים, השביעי והשמיני, אמורים להיות החזקים ביותר. והאחרונים.
    באסה.

  • Saturn

    לא יודע איך אנשים מוצאים את הדברים האלה.

    http://i.imgur.com/cvRO1FF.png

    http://i.imgur.com/LRZmsmg.png

    http://i.imgur.com/5ZpNovt.png

    • וואלה (אם כי השני והשלישי הם אותה סצינה).

  • diamond dog

    ספוילר 1.06

    או גוד, סצנת המין בין קול לבין מגי. חצי שניה נדירה של רוך ואלימות כה רבה.
    הזכיר לי באיזשהו אופן את הסצנה בה רקד עם החברה שלה (שלא היה מעוניין בה) בפרק השני אני חושבת שזה היה.
    והמכות אח"כ. אפרופו רנט פמיניסטי. כל הגברים עודדו אותם ורק האישה שם, המזכירה, באה וצעקה שצריך לעצור את זה.
    או לורד. מה אעשה שהסדרה תסתיים לי.

© עידו ישעיהו