המתים המהלכים 4.09: אחרי

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 11/02/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "המתים המהלכים" עונה 4 פרק 9

ההחלטה לחזור מהפגרה אחרי פרק עמוס אקשן ואירועים, עם פרק סולידי ופוקוס על שלוש דמויות בלבד, הייתה נכונה בהחלט. כך גם הבחירה להתמקד במישון וקארל; האחת דמות מיסתורית שלא התפתחה יותר מדי בעונה וחצי בה הצופים מכירים אותה, האחר הוא מקור לתגובות נאצה בקרב מעריצי הסדרה. אני חושב שהאשמה היא בעיקר במשחקו של צ'נדלר ריגס, מפני שדמותו של קארל בקומיקס מקובלת הרבה יותר, בייחוד ככל שהזמן עובר והדמות משתנה.

היו לא מעט הקבלות בין שני הסיפורים: משתמע מסיפור הרקע של מישון שבן-זוגה מייק הרג את בנם מכיוון שלא האמין שיוכל לשרוד בעולם החדש; קארל מאס בהחלטותיו של אביו וחשב שיוכל לשרוד לבדו, אבל נכשל בכך וכשעמד בפני מה שנראה כמו ההחלטה להרוג את ריק הזומבי, לא הצליח; בין שניהם הייתה החנות של ג'ו וג'ו ג'וניור, והמכתב שהותיר אחריו הבן – "בבקשה עשו מה שאני לא יכולתי" – והנה, במקרה אחד אב (מייק) הצליח לעשות זאת, ואילו בן אחר (קארל) לא. סמליות נוספת הייתה בכישלונו של ריק הפצוע והחלש להרוג את ג'ו הזומבי, אלא בסיועו של קארל.

הקבלה אחרת הייתה באובדן התקווה של מישון והחלטתה לחזור למקומה הישן, נדודים בגפה עם שני מהלכים מנוטרלים, עם מבט נבוב וחסר חיים, מהלכת בין מהלכים. המהלכת שהייתה לצידה ולבסוף העירה אותה וגרמה לה לשנות את החלטתה, הייתה סימבוליות שקופה מדי, גרסה מזומבבת של אישה מאוד דומה למישון. בצד השני, קארל גם הוא איבד תקווה וניסה להראות שהוא גבר וכמעט נהרג בשתי תקריות שונות. לבסוף, כשמישון מגיעה לפתח הבית בו הסתתרו ריק וקארל, היא דומעת מאושר; כשריק מביט בפתח ההצצה כדי לראות מי נוקש בדלת הוא אומר לקארל בחיוך "זה עבורך".

אמנם הייתה סבירות אפסית שריק ימות, אבל הסצינה בה הוא מתנשם בכבדות, מזדחל וקארל לא מצליח לראות אותו מבעד לצללים וחושב שאיבד את אביו אחרי שהצהיר כי הוא לא זקוק לו עוד – זה היה אחד הרגעים הכי מלחיצים בתולדות "המתים המהלכים". אני מוכרח לציין את מחלקת האפקטים הקוליים, מפני שכשריק וקארל חיפשו בבית, נשמעה נשימה כבדה כמו של מהלך, והייתי בטוח שעוד רגע הם ימצאו אותו. עברו כמה רגעים עד שהבנתי שמדובר בריק עצמו.

אם מישהו חשד ולו לרגע שנראה את המושל חוזר, הובהר היטב שכדאי לשכוח מזה עם שוט קצר של ראשו המנוקב (אע"פ שאפשר לצפות להופעת אורח של דיוויד מוריסי, בפלאשבק או הזיה של ריק). אם כבר ראשים, אז הפרידה הסופית מהרשל – או ראשו המזומבב חסר הגוף – הגיעה באבחת חרבה של מישון.

לסיום, עוד נקודה ראויה לציון, רגע מאוד קטן אך יפה, היה כשקארל מוצא חדר של נער או ילד בן גילו עם אוסף גיטרות, משחקי מחשב וטלוויזיה שטוחה. החיוך המאושר שלו היה יכול להתפרש כתגובה טינאייג'רית טיפוסית (לא רק, אם אתם כמוני למשל), אבל תוך שתי שניות הוא מתעשת ולוקח את הכבלים כדי לקשור את ידית דלת הכניסה, כי זה הרבה יותר פרקטי ובכל מקרה הבית בטח מנותק מחשמל. בכל מקרה את האושר האמיתי שלו קארל מצא מאוחר יותר בפחית פודינג של 3.5 ליטר.

© עידו ישעיהו