סוכני שילד 1.13: T.R.A.C.K.S.

פורסם ע"י ‏Tomer Soiker‏
בתאריך 08/02/2014 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "סוכני שילד" עונה 1 פרק 13

"סוכני שילד" לא מקלה על צופיה, בייחוד לא מעריצי מארוול כמוני. ההתלהבות המוקדמת מהסדרה התחלפה מהר מאוד בעיקום אף. אני כנראה חלק ממיעוט שעדיין צופה בסדרה ולא משמיץ אותה בריש גלי, וזה לא קל. מזה כמה פרקים שלא כתבתי על הסדרה, מפני שהיא העלילה הייתה בינונית להחריד, במקרה הטוב, גם כשקודמו קווי סיפור מרכזיים (הסוד של קולסון, העבר של סקאיי, סנטיפיד והקלרוויאנט); אולי דווקא בגלל המטען הכבד הזה.

אם צריך לדרג את פרקי הסדרה, אז הפרק האחרון נמצא בראש הטבלה ולו בזכות המבנה שלו ומייק פיטרסון. מה שהיה נראה כהופעה חד פעמית בפרק הפיילוט עם הבטחה לחזרה בהמשך, מתפתח לתפקיד גדול מאוד, ואני שמח על כך. ג'יי אוגוסט ריצ'רדס חייב לקבל קידום לתפקיד קבוע בעונה השנייה, אם תהיה עונה שנייה.

המבנה של הפרק, מעין ראשומון, היה החלק הכי טוב של הפרק. לראות את אותו האירוע מנקודות המבט השונות של חברי הצוות המפוצלים, כשהשיא היה הקרבתה של סימונס למען פיץ וסקאיי, גם אם לא היה מדובר ברימון קטלני. בתחילת העונה לא התחברתי לפיץ-סימונס, והיום הם נקודות החוזק של הסדרה מבחינתי. איך אפשר לא לאהוב חנונית שנאמנה לסיפור הכיסוי שלה?

אחרי שיצא המרצע מהשק, בערך, בנוגע לשובו מהמתים של קולסון, המריחה הנוכחית שייכת לקלרוויאנט. האם התשובה תהיה מאכזבת כמו המחטים ששכתבו את זיכרונותיו של קולסון? המטרות של הדמות המיסתורית, חוץ מלהיות "הנבל", לא ברורות בכלל. מה הטעם בהריגתה או ניסיון הריגתה של סקאיי, כשהוא בטח יודע מה היא טומנת בתוכה? אלא אם סכנת החיים שהיא נמצאת בה תהיה הטריגר שיפעיל את… מה שזה לא יהיה.

נקודת חולשה נוספת שמאפיינת את הסדרה לאחרונה ופגמה בפרק, היא מערכת היחסים של מיי ו-וורד. היה אפשר להסתפק בידיעה שהם פרטנרים מזדמנים והדרך האגבית בה מיי סיפרה על כך לקולסון לפני שני פרקים, הייתה השיא של קו העלילה הזה. אבל ההתחבטויות של וורד וחילופי המבטים המביכים בין השניים בנוכחותו של קולסון, לא על זה חתמתי כשהצטרפתי לרמת סיווג 7.

אני בכלל פה בשביל ההערות:
– דת'לוק הוא שם שפעלו תחתיו מספר דמויות, הידועים ביניהם הם לות'ר מנינג ומייקל קולינס. כמו במקרה של מייק פיטרסון, דת'לוק בקומיקס היה אדם שהפך למכונת הרג סייבורגית בשליטת אחרים.
– סייברטק הייתה חברה-בת של תאגיד רוקסון, שמקושר ללא מעט פרויקטים ומעשים לא כשרים ביקום מארוול. סייברטק הייתה מעורבת באחד ממיזמי דת'לוק, ופורקה לאחר זמן קצר כמו מקבילתה בפרק.
אמיל בלונסקי, האדם שמוחזק בהקפאה באלסקה, הוא שמו האמיתי של אבומיניישן, אחד מאויביו העיקריים של האלק. בסרט הסולו האחרון של הדמות, בלונסקי (בגילומו של טים רות') נשלח כדי לעצור את הענק הירוק, אבל בעצמו הפך למפלצת – אבומיניישן – וניסה להחריב את ניו יורק. בקומיקס, לפני ששינה צורה, בלונסקי היה מרגל יוגוסלבי שניסה לחבל בעבודתו של ד"ר ברוס באנר.
סטן לי, המלך הבלתי מעורער של מארוול, מבצע בפרק את הופעת האורח המסורתית שלו.
– אם ויתרתם על הסדרה, קלארק גרג חושב שאתם לוזרים. תתמודדו עם זה.

  • שין-גימל

    הסיכומים שלך הם חלק ממה שהחזיק אותי עם הסדרה עד הפרקים האחרונים, ולאחר מכן זו הייתה ההתקדמות בעלילה המתמשכת. אבל הפרק הזה היה מתחת לכל ביקורת. המבנה לא עבד לי – אף אחת מהעלילות הנפרדות לא הייתה מעניינת בזכות עצמה, ועד הסוף הטריק של הכרונולוגיה נראה כמו דרך מאוד מעצבנת למתוח את העלילה של הפרק.
    הקלילות של קטעים כמו סיפור הכיסוי של סימונס, או הניסיון של וורד וקולסון להבין איך להשתמש בשולחן – פשוט לא משתלבת עם העלילה המרכזית או עם שיחה רצינית לחלוטין על המשמעויות של יחסי מיי ווורד.
    אבל בעיקר – ההתפתחות בעלילות של הדמויות היא חד ממדית להחריד, ואם היה שם איזשהוא מומנטום – אז ההפסקה קטעה אותו. נו, אז אם מיי-וורד יפריע לתפקוד שלהם וורד יפוטר. ביג וופ. לוורד אין חיים מחוץ לעבודה, והסדרה הזו לא הורגת דמויות, שלא לדבר על לפטר אותן.

    נחמד שיש המשכיות עם מייק, וקישור לקומיקס, אבל בסופו של דבר לא היה לו משהו מעניין מדי לעשות בפרק, וזה כולל להיפטר מנבלים שגם ככה לא בוססו מספיק.

    • אני דווקא חושב להיפך – יש מקום להומור וקלילות כמו סיפור הרקע הבדוי של סימונס והכשל של וורד וקולסון עם המדמה התלת-מימדי, והניסיון להעלות על פני השטח את מייוורד הותיר טעם רע.

      אני חושב שעוד לפני הפגרה משהו שם לא עבד, ספציפית הפרק האחרון ששודר לפניה (עם החטיפה של קולסון וה"מוות" של מייק), לכן לא כתבתי על הסדרה עד עתה.

      אם כבר בעיה בהריגת אנשי סייברטק, קולסון והצוות לא שומעים את המהומה שמתרחשת באחד החדרים הסמוכים? לכל הפחות, במהלך חיפושיהם אחרי סקאיי, אף אחד לא הזדמן לאותו חדר בו היה מייק?

  • miss bojarsky

    אני גם משתייכת למיעוט הצופים אך לא קוטלים. התחלתי גם כבר להתייאש לאור הפרקים שקדמו להפסקה, אבל הפרק הזה בהחלט היווה שיפור והחזיר לי קצת את האמון, אני מקווה שהם ימשיכו ככה.
    סימונס מותק.

  • אחת הבעיות של הסדרה שמצוינת ע"י מאוכזביה, היא המחסור בגיבורי ונבלי על, ובקשר המועט-עד-אפסי לקומיקס. עבורי, אחת ההנאות הכי גדולות ב"חץ" היא הרפרנסים לקומיקס והשמות המוכרים. אני לא יודע אם זה תוכנן מראש או קרה בהשפעת הביקורות, אבל מייקדת'לוק והדמות של ביל פקסטון שתצטרף לקשת סיפור בפרק הבא, הם צעד בכיוון הנכון ונותנים כבוד לחומר המקור. גם ההצהרה המוקדמת של יוצרי הסדרה שימנעו מאיסטר אגס כדי לא לחרוג מהסיפור, נראה שהתרככה עם הזמן, וטוב שכך. אפשר לעשות משהו גדול, כמו הדמות של הצוער של שילד שהוצגה בפרק שעבר, שמבוססת על אויב של איירון מן, בליזארד, או דת'לוק. ואפשר לעשות משהו קטן, כמו שם של מחלקה בשילד שמופיע לחצי שנייה על שלט כלשהו.

    בשבוע שעבר סוף סוף צפיתי בסרט הקצר "הסוכנת קרטר" (הופץ עם מהדורת הדיוידיבלו-ריי של "איירון מן 3") ובסופ"ש האחרון ב-All Hail the King, המשך לסיפורו של המנדרין מ"איירון מן 3" (ותוספת לדיוידיבלו-ריי של "ת'ור: העולם האפל"). "הסוכנת קרטר" הוא, נכון לעכשיו, המארוול וואן-שוט הכי טוב של החברה, בכמה רמות. אני כל כך שמח שהולכים לפתח את זה לסדרת טלוויזיה (ד"א, אם לא שמעתם – ABC מפתחת סדרה של פגי קרטר, על ימיה הראשונים של שילד אחרי מלחה"ע ה-2).

    הסרט השני טיפה פחות טוב, אבל מהווה תיקון לא רע לעוול שנעשה לדמותו של המנדרין ב"איירון מן 3". לא יודע מה יעשו עם זה בהמשך, עם כל הדיבורים על רוברט דאוני ג'וניור שמתכוון לפרוש מתפקיד טוני סטארק אחרי שני סרטי הנוקמים הבאים שהתחייב להם. בכל אופן, בסרט הזה יש דוגמא טובה לרפרנס (כה זניח, ויחד עם זאת כה מגניב): אחת מדמויות האסירים, פלטשר הגס, נקראת על שמו של נבל שהופיע בשני גיליונות קומיקס בלבד ב-1982. תלמדו מזה, "סוכני שילד".

    • Nachman Ben Harush

      לקראת העונה החדשה הממשמשת ובאה עלינו לטובה, אני עושה מרתון שידורים חוזרים:) וכהרגלי אני מקפיד לקרוא פה את הסיכומים הרלוונטים לאחר הצפיה.
      כמה נחמד ומעניין לקרוא את ההודעה הזו בפרספקטיבה של לאחר שנתיים .. בהחלט עשו שיוני בכיוון הנכון 🙂

© עידו ישעיהו