אימפריית הטיילת 4.05: שר היער

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 09/10/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" עונה 4 פרק 5

"מה שהתרחש – זה נגמר. אבל מפעם לפעם אתה תחשוב על הדבר הנוראי שקרה לילד שאת הפנים שלו אתה לא ממש זוכר. אני מבטיח, אתה יכול לחיות עם זה".
(נאקי משיא עצה)

אני לא יודע אם זו הפרשנות האישית שלי, שהיא באמת נורא אישית מאחר שזה אלמנט שאני תמיד מתלונן עליו בהקשר של "אימפריית הטיילת", או שמא הכותבים באמת הפעילו במכוון ובמודע זרמים תת קרקעיים בכיוונם של יסודות הסדרה. כך או כך, בלי שנאמרה עליו מילה אחת מפורשת, הרגשתי שרוחו של ג'ימי דרמודי שורה על הפרק הזה. כל כך הרבה רבדים פעלו בבת אחת עם המשפט הזה של נאקי למעלה, עברה בי צמרמורת אמיתית וממשית. מעבר לעובדה שהוא נועד במובהק להזכיר לנו את המעשה הבל יסולח שנאקי עשה, הוא הזכיר לי דברים דומים שג'יליאן אמרה לג'ימי אחרי הירצחה של אנג'לה – עוד זמן לא רב טומי הקטן כבר לא יזכור את אמו המנוחה. ג'ימי הזדעק, חנק את אמו והבטיח שוב ושוב שהוא עצמו בהחלט יזכור, כפי שאנחנו זוכרים וזוכרים.

כעת, צחוק הגורל, טומי לא זוכר את מימה שלו. ג'יליאן נפגשת איתו סוף סוף פנים אל פנים (הוא ממש נהיה דומה לפול מקרטני) ושוטחת בפניו את הסרט שבו היא חיה. מאוחר יותר ג'יליאן אומרת לרוי שעשתה דברים כה איומים. לא נראה לי שאי פעם ראינו אותה מכירה בזוועות שעוללה, החל מלשכב עם בנה ועד לרצח הכפיל שלו. ליטל בו פיפ, כאבחנתו של דאן פרנסלי, איבדה את עצמה. שוב אי אפשר שלא לתהות איזו גאולה יכולה להיות לאישה הזו, שחייה נרמסים פעם אחר פעם מאז שהייתה ילדה צעירה, אבל רוי הזה נראה כמו התחלה טובה.

אגדת שר היער משמו של הפרק אוזכרה כחלק מהחקירה של אדי קסלר המסכן תחת אגרופו של הסוכן נוקס. הסוכן הפגין את ידיעותיו בתרבות הגרמנית (הסופר-פסיכית) ובבלדה האפלה הזו של גתה, על אודות אב הנושא את בנו בזרועותיו ביער, ופוטר את חרדותיו של הבן מפני העל טבעי כשטויות ילדותיות, עד שלבסוף מסיים את המסע ביער כשילדו מת בזרועותיו. זה מאוד הזכיר לי דווקא את בנו של נאקי, שמת משחפת בזרועות אמו ונשאר כך בחיקה למשך ימים, עד שנאקי חזר הביתה וגילה אותם כך. גם יחסי נאקי-ג'ימי מהדהדים בהקשר של הסיפור הזה, אבל לא באמת, לא אליבא דנאקי. כפי שאמר לאחיינו, "הדבר היחיד שאתה יכול לסמוך עליו הוא דם"' ואכן, דם היה ויהיה בשפע.

בסיסרו התובנה הזו הייתה מדויקת במיוחד על כל היבטיה, עם האחים קאפון. ואן אולדן שמבקש להיפטר מאל קאפון, פרנק שקולט אותו ומנסה לשלוף אקדח, צרור יריות בלתי כלה שטובח בו לעיני אחיו ההמום – כל התורה על רגל אחת [1]. אבל תובנת הדמים של נאקי הוכיחה את עצמה גם מהעבר השני. אדי היה נאמן לנאקי במשך 12 שנה שבהן שירת אותו, ולבסוף אף חטף כדור עבורו. כעת, כאשר הוא מאוים בגירוש ובמפגש עם משפחתו המנוכרת שהותיר מאחור, הוא מוכר בלב כבד ובדמעות את מיטיבו.

זה היה הפרק שבו למדנו הכי הרבה על אדי, מה ששוב מזכיר את פרקיו האחרונים של ג'ימי. כעת נודע לנו מי הוא ומה הנחה אותו. כעת אנחנו יודעים שהאדם הזה שמקרין הוד והדר ייקיים, הוא בעצם גנב שעזב את משפחתו וארצו כשפילגש ארעית תלויה על זרועו, והוא מבכר לטרוף את נפשו ולא להיות מגורש בחזרה אל גרמניה. אבל הוא אכן איש של כבוד, ככזה אנחנו מכירים אותו. בזמן שנאקי שוכח את ג'ימי ומשכנע את אחיינו למכור את החבר היחיד שהיה שם לצדו, אדי אינו מסוגל להתמודד עם הפגם העצום בנאמנותו שלו, בטח לא כאשר סוכני הבולשת מבטיחים לו פגישות נוספות. הוא עוד דואג לגרביים של נאקי בטרם יתלבש בהידור האופייני לו ויקפוץ אל מותו.

[1] המשחק בסדרה הזו מעולה באופן כללי, אבל סטיבן גרהם בתפקיד אל קאפון מצליח שוב ושוב להתבלט מעל כולם. בפרק הזה הוא עשה הכל, מהיי הקוקאין ועד לתהומות הצער, ובדרך אפילו חיקה באופן מושלם את מייקל שאנון בתפקיד נלסון ואן אולדן, וכל זה תוך סיגול מבטא איטלקי מושלם תחת המבטא הבריטי המקורי שלו. האיש הזה צריך לזכות בפרסים.

  • Michael Ginzburg

    פרק ממש נוגע ללב.

    מוטיב החללים הריקים היווה אלגוריה מושלמת למצב הדמויות.

    אי אפשר שלא ללכת שבי אחרי היופי הרגשי והפרטים הקטנים המחברים עלילות משנה
    ליצירה אחת מדויקת. כרגע, אין יחידת הנעה עלילתית אחת ברורה אלא התמקדות מהפנטת
    על הנפשות הפועלות.

    ושימו לב, פרק שני ללא הארו.

  • ocean

    כתבת יפה. פרק נהדר. סוף סוף רואים את טביעות האצבע של כותבי הסמויה, הגם אם הם לא היו הכותבים הראשיים הפעם. אם לפני שבועיים גלגלתי עיניים למשמע חידושה של הסדרה לעונה נוספת, היום אני ממש שמחה שנתנו לה עוד הזדמנות.

    יאדה על סטיבן גרהם (אירי, כמדומני). הוא הופך את פאקינג אל קאפון לדמות שאפשר להזדהות בצערה ובשגעונותיה. כמעט מבאס אותי שנאקי הוא הדמות הראשית והוא – לא. מקווה שכניסתם של אנשי הסמויה אכן תהפוך את 'אמפריית הטיילת' לסדרת האנסמבל שהיא חייבת להיות.

    שמחה שקלי מקדונלד עדיין לא הפציעה. גם בסמויה לנשים היה נתח יחסית קטן מהעולם הקשה שהציגה, וזה לא הפריע לי כהוא זה. אלה הן שנות ה-20 בארצות הברית, לא צריך לדחוף דמויות נשיות פסאודו חזקות ומיוסרות, אלא לקדם נשים חזקות באמת כמו ג'וליה, אחותו של ריצ'רד ואשתו של נלסון. העולם ההוא היה שייך בעיקר לגברים, וצריך לשמור עליו ככזה.

    • ויקי טוענת שהוא אנגלי (וידאתי בזמן שכתבתי, גם אני זכרתי איריות).

    • Michael Ginzburg

      קלי מקדונלד בהריון ולא תשוב, ממקורות שונים ברשת.

      סטיבן גרהאם מאז ומתמיד היה שחקן נפלא, מומלץ מאוד הסרט 'זוהי אנגליה',
      ככל הנראה תפקיד חייו.

  • ocean

    כי הזכרת את זה (בצדק), וגם כי זה אחד הקטעים הכי טובים בסדרה:

    http://youtu.be/RvZ3QhlGPnM

  • שיח רחב ועץ גבוה

    פרק מצוין. בכלל, הורדת המיקוד מענייני ניו ג'רזי והטיילת הקיטשית של אטלנטיק סיטי עושה טוב לסדרה, וככל שיראו עוד מחיי הפשע המאורגן הפורחים של אותה תקופה, כך ייטב.
    עם זאת, אני חייב לציין שיש שם סיפורים ודמויות שעדיין לא ברור לי מה רוצות מחיי, ובראשן ג'יליאן. אני לא יודע אם זו כתיבה רעה של הדמות, או משחק מלא מניירות, אבל ג'יליאן (שמלכתחילה לא ממש הבנתי את ההתלהבות מדמותה בעונות הראשונות) הופכת להיות ממש עול על הסדרה, ובפרק הזה אכלסה את הרגעים הכי משעממים בו. הסטורי ליין שלה מיותר, ולא שייך, ונראה כאילו נכתב רק משום שגרטשן מול חתומה על חוזה והיה צריך לדחוף אותה איכשהו לפרק. גם העלילה של ריצ'ארד בתחילת העונה הייתה צידית לעלילות הראשיות, אך בעוד שהוא דמות מרתקת, ג'יליאן הופכת להיות קריקטורה.

    עוד דמות שמתחילה לעשות קולות של רוורס היא נלסון ואן אלדן. מאוד אהבתי אותו בעונות הראשונות, אבל נראה שמאז הבריחה שלו מאטלנטיק סיטי הכותבים לא כל כך יודעים מה לעשות איתו, וכתוצאה מכך הוא הפך בשתי העונות האחרונות לדמות פאסיבית לחלוטין. הוא לא יוזם כלום, הכל פשוט קורה לו. הוא זז כמו כדור פינג פונג בין גנגסטרים, ופרצוף העצירות-התמידית של מייקל שאנון, שהיה מבריק בשתי העונות הראשונות, לא מחזיק מים בעלילות שנתפרות לו. עכשיו הפכו אותו למעיין נקודת המבט שלנו על הצמיחה של אל קפון בסיסרו. אבל למעשה, באותה מידה ממש הסצינות הללו יכלו להתנהל ללא נוכחותו. אני מאוד אוהב את שאנון, וחבל לי שנראה שלא ממש יודעים לאן לקחת את הדמות הזו.

    מעבר לזה, נראה שהסדרה צועדת בכיוון הנכון אחרי העונה הקודמת המביכה. מקווה שזה ימשיך כך.

    • maayanzil

      דווקא לחלוטין לא מסכימה לגבי ג'יליאן. היא אחת הדמויות המרתקות בעיני כרגע והאהובות עלי בסדרה. אני מסכימה שיש הרגשה מסוימת של תלישות שלה מהעלילה הראשית, אבל אני כ"כ אוהבת את הסטורי ליין שלה שלא אכפת לי. היא מרגישה לי בדיוק ההפך מקריקטורה- כי אני מרגישה שלראשונה באמת נותנים לה עומק, עומק שלא היה בה בעבר. כן היא עשתה מעשים נוראיים, ומצד שני היא קורבן להתעללות (מגיל 13, אם אני לא טועה, מפליא שהיא מציעה סקס לכל גבר שהיא רואה בשביל לקבל את מבוקשה? מה עוד היא מכירה?). אם כי הסצנה בבית הספר כשהיא באה לקחת את טומי, הרגישה באמת צעד יותר מדי. חבל. הייתי מעדיפה להשאיר את הסצנה הזאת בחוץ, התחושה של איבוד השפיות שלה התבטא יפה מאוד בסצנה מול השופט, ובסצנה שבה היא קונה הרואין, לא צריך לדחוף לגרון- איזה מטורללת היא (דווקא זיגזוג בין המצוקה שלה לבין העמדת הפנים שהכל בסדר כמו שהיה בפרק 3, נתן מבחינתי אימפקט הרבה יותר גדול, והיה הרבה יותר מעודן, ופחות "דוחף לגרון"). בקיצור הסצנה בבית ספר גרעה ולא הוסיפה (לס איזה מור).
      לגבי הארו- זה בדיוק הפוך אצלי- הוא כבר לא מעניין אותי. וחסרונו בשני הפרקים האחרונים היה מבורך מבחינתי. פשוט אין שום מקום מעניין שאני מרגישה שאפשר לקחת את הדמות שלו יותר.
      מסכימה גם לגבי נלסון- משהו באמת רפטטיבי ולא ברור בדמות שלו. העניין הוא גם שלא כ"כ אהבתי אותו מההתחלה. היה משהו לא ברור בדמות שלו שכל פעם עברה פאזה אחרת עם תחושה של חוסר אורגניות לדמות. נו מיילא.

  • Saturn

    התאכזבתי שהם כנראה סגרו את העניין עם האחיין של נאקי ושנכון לעכשיו זה לא יוביל להשלכות על העסק של נאקי. אולי אם הוא יהפוך לדמות יותר מרכזית העלילה הזו תהיה כדאית.

    סיימו להרוס את הדמות של מרגרט בעונה הקודמת ועוברים לדמות הנשית שאחריה? מלכתחילה לא אהבתי את אנגל התמכרות לסמים ואני מקווה שאחרי הפרק הזה היא תתנער מכך מכיוון שזה עולה לה בטומי.

    הסיפור עם אדי היה מוזר ופתאומי. מאיפה הפילו עלינו את זה שהוא פושע נמלט מגרמניה? לא ידענו על זה ועליו חצי דבר כך שאני לא מבין מה הקטע. בשביל הצופים לא היה שום דבר שיכול היה לשכנע את אדי לדבר. נראה כמו קיצור דרך גדול להתרחשות בסוף הפרק. לרגע חשבתי שהם ישתמשו בשיחה האחרונה בינו לבין נאקי כסיבה שהוא יעבוד עם הסוכנים. בסוף נאקי שוב מתייחס לאדי כמשרת כאשר הוא מתרה בו על הבלבול בגרביים וכך הוא ממשיך לראות אותו.

    • הסיפור עם אדי לא היה מוזר ולא היה פתאומי, הוא צמח כבר מסוף העונה הקודמת ונעשה באופן מאוד אורגני ויפה. למעשה, הוא מתכתב ישירות עם פרק 3.11, שנקרא "שני מתחזים". בעיניי הפרק ההוא מקביל לאגדת שר היער: נאקי סחב את אדי אחרי שנורה, אדי שקע בהזיות עקב פציעתו ושנה את שירו של אדוארד קיפלינג שממנו נלקח שם הפרק ההוא. אז יש לנו כאן פטרון שנושא את האדם הכי קרוב לו כשהוא הוזה מבעד להתרחשות מסוכנת – נאקי הוא האב, אדי הוא הבן. אדי תמיד היה דמות מסתורין, כך שכאשר התברר בשעתו שיש לו ילדים בגרמניה זה הפתיע לא רק אותנו הצופים, אלא גם את נאקי. את משפחתו באירופה אדי החליף בנאקי בארה"ב. הוא בגד במשפחתו המקורית וכעת נאלץ לבגוד גם במשפחתו כאן. לא נותר לו דבר.

  • maayanzil

    שיפור משמעותי בשלושת הפרקים האחרונים (3-5). אחרי שני הפרקים הראשונים המשמימים ביותר. גם אני הרגשתי את רוחו של ג'ימי על הפרק הזה, במיוחד במשפט שנאקי אומר (אותו ציטטת בתחילת הפוסט). וזה עשה דקירה כזאת בלב (אוף אני מתגעגעת 🙁 ).
    כרגע הדמויות האהובות עלי הם ג'יליאן והאחיין של נאקי (אני מאוד מקווה שימשיכו לראות מה קורה איתו ולא יזנחו את דמותו). אני רואה שיש לו מצפון וכואב לו על מה שהוא עשה, ובכל זאת הוא בחר לעשות את זה.
    גם הסיפור של אדי היה מעציב ונוגע ללב. מה שהרגיש לי כהתנהגות מאוד טרחנית מצידו של אדי בפרק 2 (לא העובדה שהוא כועס על נאקי, אלא ה"פאסיב אגרסיב" שלו) התפתח בצורה, אמנם צפויה במקצת, אך עדיין נוגעת ללב. ונאקי יצא מגה דוש- ראשית עם העניין שלא טרח לבדוק אפילו איפה אדי נמצא, ולבסוף עם הקטע עם הגרביים. אוי. 🙁
    אני דווקא חולקת על המחמאות על דמותו של קאפון. היא מרגישה שלי קריקטוריסטית וקופצת ממצבי קיצון בשניה. חסרה מאוד עדינות.
    חסרונו של הארו חידד לי שלא אכפת לי שדמותו תעוף מהסדרה, כבר לא אכפת לי ממנו.
    ולמרות הכל, אני כן רוצה לראות את מרגרט. לדעת לפחות מה קרה לה מאז עונה שעברה.

  • קריימר

    בפרקים האחרונים (עוד יותר מכל הסדרה) היא גם ממחישה לנו עד כמה היה גרוע העבר. נסיון הטיית הבחירות שכיום שייך למדינות עולם שלישי. הצורה בה נוהג תובע מחוזי (אולי זה קיים גם כיום?) ובעיקר מעבר לכל, שיטות החקירה של הFBI כשהיה בחיתוליו. כיום אסור לנהוג בכזו אלימות וודאי שלא לחקור מישהו בצורה שאפשר להעלים אותו מבלי שמישהו ידע עליו.
    כמו כן, למיטב תשומת ליבי, בעונה הזו יותר במקודמות יש הקפדה גם על צילום אמנותי. כך זו סצנת הקבורה של דיקי פסטור בפרק הראשון, וכך סצינת ההתאבדות המהודרת של אדי.

    • הגזמת, מאז ומתמיד הסדרה התפארה בצילום מפעים, ע"ע שוטים שריכזתי מעת לעת בעונות הקודמות.

      כמו כן, ברוך הבא!

      • קריימר

        אין ספק שהסדרה מתפארת בצילום מפעים. אבל היו העונה הזו סצינות שממש שבו את ליבי.
        תודה על קבלת הפנים. אני מכור לאתר הזה וכבר הגבתי כאן על כמה סדרות, אבל בגלל שזה הולך אצלי במרתונים, אני שוכח בכל פעם את השם בו השתמשתי בפעם הקודמת…

© עידו ישעיהו