אימפריית הטיילת 4.05: שר היער

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 09/10/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "אימפריית הטיילת" עונה 4 פרק 5

"מה שהתרחש – זה נגמר. אבל מפעם לפעם אתה תחשוב על הדבר הנוראי שקרה לילד שאת הפנים שלו אתה לא ממש זוכר. אני מבטיח, אתה יכול לחיות עם זה".
(נאקי משיא עצה)

אני לא יודע אם זו הפרשנות האישית שלי, שהיא באמת נורא אישית מאחר שזה אלמנט שאני תמיד מתלונן עליו בהקשר של "אימפריית הטיילת", או שמא הכותבים באמת הפעילו במכוון ובמודע זרמים תת קרקעיים בכיוונם של יסודות הסדרה. כך או כך, בלי שנאמרה עליו מילה אחת מפורשת, הרגשתי שרוחו של ג'ימי דרמודי שורה על הפרק הזה. כל כך הרבה רבדים פעלו בבת אחת עם המשפט הזה של נאקי למעלה, עברה בי צמרמורת אמיתית וממשית. מעבר לעובדה שהוא נועד במובהק להזכיר לנו את המעשה הבל יסולח שנאקי עשה, הוא הזכיר לי דברים דומים שג'יליאן אמרה לג'ימי אחרי הירצחה של אנג'לה – עוד זמן לא רב טומי הקטן כבר לא יזכור את אמו המנוחה. ג'ימי הזדעק, חנק את אמו והבטיח שוב ושוב שהוא עצמו בהחלט יזכור, כפי שאנחנו זוכרים וזוכרים.

כעת, צחוק הגורל, טומי לא זוכר את מימה שלו. ג'יליאן נפגשת איתו סוף סוף פנים אל פנים (הוא ממש נהיה דומה לפול מקרטני) ושוטחת בפניו את הסרט שבו היא חיה. מאוחר יותר ג'יליאן אומרת לרוי שעשתה דברים כה איומים. לא נראה לי שאי פעם ראינו אותה מכירה בזוועות שעוללה, החל מלשכב עם בנה ועד לרצח הכפיל שלו. ליטל בו פיפ, כאבחנתו של דאן פרנסלי, איבדה את עצמה. שוב אי אפשר שלא לתהות איזו גאולה יכולה להיות לאישה הזו, שחייה נרמסים פעם אחר פעם מאז שהייתה ילדה צעירה, אבל רוי הזה נראה כמו התחלה טובה.

אגדת שר היער משמו של הפרק אוזכרה כחלק מהחקירה של אדי קסלר המסכן תחת אגרופו של הסוכן נוקס. הסוכן הפגין את ידיעותיו בתרבות הגרמנית (הסופר-פסיכית) ובבלדה האפלה הזו של גתה, על אודות אב הנושא את בנו בזרועותיו ביער, ופוטר את חרדותיו של הבן מפני העל טבעי כשטויות ילדותיות, עד שלבסוף מסיים את המסע ביער כשילדו מת בזרועותיו. זה מאוד הזכיר לי דווקא את בנו של נאקי, שמת משחפת בזרועות אמו ונשאר כך בחיקה למשך ימים, עד שנאקי חזר הביתה וגילה אותם כך. גם יחסי נאקי-ג'ימי מהדהדים בהקשר של הסיפור הזה, אבל לא באמת, לא אליבא דנאקי. כפי שאמר לאחיינו, "הדבר היחיד שאתה יכול לסמוך עליו הוא דם"' ואכן, דם היה ויהיה בשפע.

בסיסרו התובנה הזו הייתה מדויקת במיוחד על כל היבטיה, עם האחים קאפון. ואן אולדן שמבקש להיפטר מאל קאפון, פרנק שקולט אותו ומנסה לשלוף אקדח, צרור יריות בלתי כלה שטובח בו לעיני אחיו ההמום – כל התורה על רגל אחת [1]. אבל תובנת הדמים של נאקי הוכיחה את עצמה גם מהעבר השני. אדי היה נאמן לנאקי במשך 12 שנה שבהן שירת אותו, ולבסוף אף חטף כדור עבורו. כעת, כאשר הוא מאוים בגירוש ובמפגש עם משפחתו המנוכרת שהותיר מאחור, הוא מוכר בלב כבד ובדמעות את מיטיבו.

זה היה הפרק שבו למדנו הכי הרבה על אדי, מה ששוב מזכיר את פרקיו האחרונים של ג'ימי. כעת נודע לנו מי הוא ומה הנחה אותו. כעת אנחנו יודעים שהאדם הזה שמקרין הוד והדר ייקיים, הוא בעצם גנב שעזב את משפחתו וארצו כשפילגש ארעית תלויה על זרועו, והוא מבכר לטרוף את נפשו ולא להיות מגורש בחזרה אל גרמניה. אבל הוא אכן איש של כבוד, ככזה אנחנו מכירים אותו. בזמן שנאקי שוכח את ג'ימי ומשכנע את אחיינו למכור את החבר היחיד שהיה שם לצדו, אדי אינו מסוגל להתמודד עם הפגם העצום בנאמנותו שלו, בטח לא כאשר סוכני הבולשת מבטיחים לו פגישות נוספות. הוא עוד דואג לגרביים של נאקי בטרם יתלבש בהידור האופייני לו ויקפוץ אל מותו.

[1] המשחק בסדרה הזו מעולה באופן כללי, אבל סטיבן גרהם בתפקיד אל קאפון מצליח שוב ושוב להתבלט מעל כולם. בפרק הזה הוא עשה הכל, מהיי הקוקאין ועד לתהומות הצער, ובדרך אפילו חיקה באופן מושלם את מייקל שאנון בתפקיד נלסון ואן אולדן, וכל זה תוך סיגול מבטא איטלקי מושלם תחת המבטא הבריטי המקורי שלו. האיש הזה צריך לזכות בפרסים.

© עידו ישעיהו