כולם אוהבים את ריי

פורסם ע"י ‏גיא הרלינג‏
בתאריך 29/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות
RAY DONOVAN

פנים קפואות

מבקרי הטלוויזיה לדורותיהם לימדו אותי להיזהר מסדרות קיץ. זה הזמן שבו הרשתות דוחפות את כל הדרעק שלהן, הם אמרו, כי הן חושבות שגם ככה אף אחד לא רואה טלוויזיה. וכשמבקרי טלוויזיה אומרים, אני מאמין.

אפילו בשנים האחרונות, כשכמעט כל רשתות הכבלים מעלות את הסחורה הכי מובחרת שלהן בקיץ (העונות האחרונות של "מד מן", "שובר שורות" ו"דקסטר" הן רשימה חלקית בלבד) אני עדיין נזהר. אני עדיין בטוח שתספיק לי הצצה אחת בחמש הדקות הראשונות של הפיילוט כדי לזנוח אותו ולנצל את הקיץ כדי להשלים סדרות שכבר מזמן רציתי להשלים, או אפילו לצאת מהסלון ולראות עולם, מה אתם יודעים. אבל בימים האחרונים, כשמכל עבר אני מוקף בפיילוטים גרועים יותר וגרועים פחות של סדרות סתיו חדשות, אין לי אלא להיזכר בערגה בסדרה המפתיעה של הקיץ האחרון, שסגרה עונה בדיוק לפני שבוע (ומגיעה ארצה אל 'כן או' ב-7 באוקטובר, יום שני הבא).

את הסדרה הקודמת של היוצרת אן בידרמן, "סאות'לנד", לא ראיתי, אז גם מהכיוון הזה באתי נטול ציפיות לחלוטין. ליב שרייבר הוא שחקן לא רע, והעיבוד הקולנועי החמוד שעשה ל"הכל מואר" של ספרן-פויר גם נתן לו חותמת איכות, אבל זה עדיין לא מבטיח כלום. אליוט גולד וג'ון וויט יודעים תמיד לגנוב את ההצגה, אבל לפעמים הם גם מנייריסטים עד כדי גיחוך. וגם קו העלילה הראשי – קומבינטור הוליוודי מפוקפק שמצליח לסדר הכל חוץ מאת החיים של המשפחה שלו – נשמע שחוק במקרה הטוב, ומביך במקרה הגרוע. אבל משהו ב"ריי דונובן" עובד. בפרק הראשון היא עוד מנסה להגדיר את עצמה, למצוא לעצמה את גבולות הז'אנר (זו סדרת מאפיה? זו דרמה משפחתית? זו דרמה קומית?), אבל מהפרק השני הסדרה מוצאת את הכיוון ופשוט הופכת לפאן טהור מצד אחד, אבל כזה שלא מעליב את האינטליגנציה מצד שני.

בקצרה: ריי דונובן (שרייבר) הוא, כאמור, מין Fixer כזה שעובד בשירותם של סוכן ועורך דין המייצגים לקוחות מהשורה הראשונה בתעשיית הבידור והספורט. הוא מוציא את הלקוחות שלהם מתסבוכות תקשורתיות ופליליות, ואם הוא צריך להרוג מישהו על הדרך – שיהיה, אבל שלא תחשבו שלא תתהפך לו הבטן על זה. הבעיה מתחילה עם המשפחה שלו: כאילו לא מספיק שאשתו והילדים נרגנים על כך שהם לא יודעים מה הוא עושה, וכאילו לא מספיק שאחיו הצעיר נאנס על ידי כומר בילדותו, שאחיו הגדול הוא מתאגרף שסובל מפרקינסון, ושאחותו הרביעית התאבדה לפני שנים – עכשיו גם אבא שלו יוצא מהכלא אחרי 20 שנות מאסר בעוון רצח, וריי חושש שאם אבא'לה יתחיל לספר לאנשים איך ולמה הוא התגלגל לכלא, הוא יהרוס את כל מה שריי הצליח לבנות בעשר אצבעות.

כאמור, הדרך הכי טובה ליהנות מהסדרה הזאת היא להגיע בלי ציפיות. אז מגלים תסריט מוצלח ומותח לפרקים, דיאלוגים שנונים, ובעיקר שחקנים מאוד יעילים. הבעיה הגדולה ב"ריי דונובן" היא הדמויות השטוחות: שני שותפיו היהודים והנוירוטיים, אָבִי העוזר הישראלי-לשעבר, שהוא כמובן סוכן מוסד בעברו (או כך הוא טוען, לפחות), בני משפחתו הקלישאתיים של ריי (האישה המבואסת-תמידית, הבת המפונקת והמרדנית, הבן המתבגר שלקרוא לו "נעל" יהיה עלבון לפריטי הלבשה באשר הם), אחיו הצעיר והילדותי, אחיו הבוגר והכמוש, אביו הנהנתן והנודניק, ובראש ובראשונה ריי עצמו – ששומר על פני פוקר קפואות כמעט לאורך כל 720 הדקות של העונה הראשונה.

פולה מלקומסון בוסטונית

אבל העניין הוא שצוות השחקנים יודע להפיק מהדמויות שקיבל את המיטב, ויותר מזה: ג'ון וויט ודאש מיהוק נותנים הופעה שראויה לאמי, פולה מלקומסון מדויקת לעילא (ומטפחת מבטא בוסטוני הורס וסקסי להפליא), אדי מרסן חמוץ כהרגלו אבל מעורר חמלה והזדהות, ואפילו סטיבן באוור בתפקיד "אָבִי" מצליח להיות גם ישראלי-קלישאתי וגם פרודיה על ישראלי-קלישאתי בעת ובעונה אחת. וכן, גם שרייבר בעצמו, חמור-סבר ככל שיהיה, פורט מצוין על כמה נימי רגש נסתרים. אבל מעל כולם, בעיניי, עומד בגאון – ובתפקיד קטן, קטן מדי – ג'יימס וודס הנהדר, שבחמישה פרקים בלבד מצליח לבנות דמות עגולה, מצחיקה, מצמררת ובעיקר מאוד אמינה, שמעוררת נוסטלגיה לימיו הגדולים.

בעיקר משמח לגלות שגם הקהל נתן אמון בסדרה; בפרפרזה על קרמבו מ"מבצע סבתא" – היא התחילה הכי מהר שלה, ולאט לאט הגבירה. הפרק הראשון היה הפיילוט הנצפה ביותר בתולדות "שואוטיים", והפרק השני השיג רייטינג גבוה עוד יותר, גם זה נתון חסר תקדים בכל דברי ימי הרשת. הסדרה חודשה לעונה נוספת, ומעניין לראות מהיכן תמשיך, לאור העובדה שהעונה הראשונה לא נגמרה בקליפהאנגר מטורף.

בקיצור – אם לא מצאתם דרמת סתיו חדשה שתשבה את לבכם, תנו צ'אנס לגיבורה של הקיץ.

***

שימו לב: מערכת התגובות חזרה להיות Disqus כמו בעבר, ומאפשרת המון פיצ'רים מצוינים למעקב אחרי התגובות ולכתיבה נוחה שלהן. עם זאת, עדיין יש שני באגים מציקים:
1) כדי להגיב לתגובה יש ללחוץ על כפתור "צטט". כן, המילה Reply תורגמה משום מה ל"צטט" ולא ל"הגב". משתמשים ישראלים כבר ביקשו תיקון לפני מספר שבועות, אבל עד כה לא קרה כלום.
2) כאשר מתחילים משפט במילה באנגלית, כמו נניח "LOL", הסדר של העברית והאנגלית בכל התגובה משתבש. לכן התחילו במילה בעברית ורק אז תמשיכו כרצונכם, כמו למשל, "אוי, LOL" או סתם "לול" (אבל עדיף לא "חחחחחחחחחח").

תגיות:
  • איתי

    אבל.. אבל.. זו סדרה של שואוטיים :/ להתחיל לראות ולהנות ממנה ואז להתבאס רצח כשהיא מתחילה להתדרדר ולקלל את היום בו התחלת לצפות בסדרה? (דקסטר, העשב של השכן, הומלנד! יותר מדי דוגמאות!)

    הבנתי שהפרקים האחרונים בעונה דווקא די שנויי מחלוקת, כשחלק מהטענות היו אודות פתרונות מאולצים וזלזול באינטליגנציה. אזי מומלצת בכל זאת? לא עדיף לחכות לעונה השנייה לראות אם איכות הסדרה נשמרת?

  • אני מכיר שני אנשים שפרשו ממנה אחרי פרק או שניים, וקצת מבין אותם. היא לא רעה ואני דבקתי בה ואמשיך לעונה הבאה, אבל מובן לי למה רבים התאכזבו ממנה (חוץ מהשניים שציינתי, אתרי הביקורות שאני קורא בקביעות התעלמו ממנה לאחר זמן קצר או נתנו לה ציונים בינוניים לאורך העונה).

    בניגוד אליך, ואולי זה מפני שאני לא מבין גדול במבטאים, הרגשתי אצל אבי (Abby, בניגוד לאבי [Avi] סוכן המוסד בספק*ילד של אמא) שרידים למבטא האירי ועד שדובר על כך שהיא וריימונד גדלו יחד, חשבתי שהיא עלתה מאירלנד (עדיין יכול להיות שהיא עלתה בגיל צעיר). אה, ומהרגע הראשון היא נפלה לסטריאוטיפ "האישה המעצבנת", נותנת תחרות קשה לסקיילר ווייט.

    שרייבר, ווייט ומיהוק בהחלט הובילו את הסדרה בהופעות מדהימות. הפרק לפני האחרון היה מצויין, והגילוי בסוף גרם לי להבין הרבה יותר את ריי. לא מבין איך לא ראיתי את זה מגיע.

    ספוילר לסוף העונה:

    הפיתרון לסיפור עם סאלי היה תלוי ביותר מדי דברים; אני מניח שריי הוביל אותו בכוונה לסירה של פרנק, בלי לשתף את האחרון, אבל איך הוא ידע שיצליח לצאת מזה בכוחות עצמו? כל התכנית שלו התבססה על בגידה בסאלי ע"י מיקי, ואחרי כל מה שהם עברו, מיקי הסכים לשתף איתו פעולה? אחרי שריי הוציא עליו חוזה? אולי זו הדרך שלו לנסות ולכפר על העבר ולהתאחד עם ילדיו, אבל זה עדיין היה מאוד מלאכותי ולא אופייני. הכל כדי להשאיר את ג'ון ווייט בסביבה.

    סוף ספוילר

    הסיפור עם הזמרת-שחקנית הצעירה שניסתה לפתות את ריי היה מיותר בסופו של דבר. לא אהבתי גם את הסיפור של טרי עם האחות, רק כדי לצאת מידי חובה ולתת לו קו עלילה כלשהו. הדמות של דרקסלר המעצבן נעלמה בפרקים האחרונים וטוב שכך; הלוואי ופיטר ג'ייקובסון לא יחזור לעונה הבאה.

    * בסיום העונה הוא אומר שהיה חובש בצבא, אז לך תדע מה הקטע שלו. בטח היה שקימיסט בקריה.

    • גיא

      תשובה לתומר עם ספוילר:
      אני חושב שמיקי באמת אוהב את ריי, או לפחות מרגיש אשם כלפיו, ומוכן לעשות כל דבר כדי להשאיר איזושהי אפשרות שהוא יסלח לו.
      ונכון, גם אני חשבתי בדיעבד שהסיפור של הזמרת-שחקנית היה קצת מיותר. אבל זה כנראה נועד בעיקר כדי לבסס עוד פן בדמות של ריי – באופן כללי הוא נאמן לאשתו אבל לפעמים הפיתויים שוברים גם אותו.
      ובאותו אופן, גם החברה של טרי נועדה בסופו של דבר לספק עוד פרספקטיבה על חוזק הקשר בין האחים.
      ודרקסלר באמת מעצבן. גם הדמות של אליוט גולד, אגב, אבל אני עדיין מחבב אותו כי בילדותי הוא היה אחד השחקנים האהובים עליי.

  • תתש

    פולה מלקמומסן היא אובררייטד בטירוף.

    הסבר ממצה ומדוייק למה ריי דונבן היא סדרה מעאפנה ברמות:

    http://www.youtube.com/watch?v=PUduhk9JMvs&feature=youtu.be

    • היה שם איזה רגע ממש לפני הסוף שהוא הזכיר לי את באנצ'י.

    • גיא

      נראה לי שאם קצת תתאמץ, לא תתקשה למצוא חורים תסריטאיים כאלה ב-80 אחוז מהסדרות שאתה צופה בהן ואוהב אותן.
      ואני אישית לא ראיתי את מלקומסון לפני זה בשום מקום (אה כן, ב"לוסט", אבל לא ממש זכרתי אותה), אז מבחינתי היא בסדר גמור. ויש לה שיער מהפנט.

  • Michael Ginzburg

    פרשתי אחרי 4 פרקים, לא אהבתי. היא לא הצליחה לגבש אצלי שום סקרנות או הזדהות.

    יש בה קאסט מצוין, יצוין לזכותה. רק עבורו, ועבור הפוסט האוהד שלך, שווה אולי לצפות 🙂

    • אתה אחד הפורשים שציינתי (השני הוא חבר לעבודה).

      • Michael Ginzburg

        תיארתי לעצמי 🙂

        • נתנאל

          כולכם מדברים שטויות…

          אחת הסדרות הטובות שראיתי לאחרונה

          מצפה לעונה השניה בכליון עיניים

          מכ

          • מי זה "כולכם"? תקרא את הביקורת של גיא ואת התגובה שלי.

© עידו ישעיהו