שובר שורות 5.16: Felina

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 30/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "שובר שורות" עונה 5 פרק 16, פרק אחרון לסדרה
צפיתם בפינאלה? פנקו את עצמכם עם כמה תגובות מעולות של האינטרנט עליו ועל הסדרה.

Breaking Bad 05x16 - Felina

"This should make one hell of a story"
(וולט, תחילת הפרק)

זה מצחיק, אחרי הפרק הקודם תהיתי איך תתמודד הפינאלה עם כל כך הרבה מאורעות שאמורים לקרות בה. בדיעבד, אחרי שכבר פרסמתי את הביקורת, קלטתי שזה לא כזה מסובך – סרטים באורך מלא עושים את זה כל הזמן. אלא ש"שובר שורות" אינה סרט באורך מלא, ואלוהים וגולשי הקהילה הטובה הזו יודעים שלא חשֹכתי ממנה את שבטי לאורך חלק ניכר מארבע מתוך חמש עונותיה בעקבות פרקים שלמים שמתמקדים בזבוב מחורבן, סצינות אווירה יומרניות של שלט מתנופף ברוח, מכונית ריקה עושה באונסינג או דובי ורוד בבריכת שחור-לבן, וסתם רגעים בוטים שרצוי היה לוותר עליהם. העונה החמישית המחישה עד כמה הסדרה הזו יכולה להיות מעולה כאשר היא ממוקדת, והפרק האחרון היה מייצג מושלם לטענה הזו. ומושלם היא המילה, כי הפינאלה הזו מבחינתי יכולה להיכנס לפנתיאון.

הפרק סיפק הכל. רגעים של שקט, כמו הפתיח של וולט הקפוא – וואו, זה נראה ממש קפוא – שמנסה להתניע את המכונית. רגעים עזים של רגש, כמו הביקור שלו במגורי משפחתו. סצינת אקשן היסטרית, כמובן. וגם קלוז'רים מופלאים; לעתים רק בנגיעות קלות, אבל כה מספקות [1]. בתור התחלה, הבנו מה הצית בוולט מראם של אליוט וגרטשן שוורץ בפרק הקודם, רגע אחרי שכבר החליט להיכנע. התשובה: תכליתיות גרידא – הוא יכול להשתמש בהם כדי להעביר את הכסף אל משפחתו. זה היה מחוכם ונהדר, כי לא זאת בלבד שהשימוש של וולט בבני הזוג שוורץ כדי לסייע למשפחתו מתכתב יפה עם תחושת הנחיתות שמלכתחילה הובילה אותו אל הדרכים הרעות, אלא שקו העלילה הזה נולד מפאת בקשתו של ילד חולה סרטן מווינס גיליגן, כי הוא התעניין לדעת עוד על גרטשן ואליוט. יש בזה משהו פיוטי, לא?

[1] אפילו קיבלנו גם את באדג'ר וסקיני פיט פעם אחת אחרונה.

כשוולט נכנס בנון שאלאנט לביתם של השוורצים, הוא הסתובב בו בנחת, סקר אותו, התפעל. נדמה שהרהר על כך שבית כזה וחיים כאלה היו יכולים להיות מנת חלקו. יחד עם האופן שבו נהג בהם, הייזנברגי למהדרין, אפשר היה להבין שוולט עדיין שבוי באותן תפישות שתמיד הנחו אותו. אך לא. זה היה וולט שונה. הדאגה למשפחתו עדיין הייתה בראש מעייניו, אבל במהלך הפרק הוא עשה שלושה דברים שהתפרשו בעיניי כגאולה עצמית.

הראשון היה כאשר ביקר אצל סקיילר. הסצינה הזו הראתה לנו בפעם האחרונה את כל משפחתו של וולט שנותרה, כולל מארי בשיחת הטלפון, וזה היה כה מרגש. המפגש של וולט עם בתו הפעוטה הישנה, יודע בוודאות שלא יראה אותה שוב לעולם, שבר את לבי, בייחוד לנוכח העובדה שהגיע מיד אחרי שסקיילר קיבלה ממנו את מקום קבורתו של האנק. ואז, רגע לפני שיצא לגמרי מהמתחם, הוא ראה את בנו מגיע הביתה, פוסע אל המפתן. הוא דידה, נכנס, סגר את הדלת מאחוריו – גם זו הייתה הפעם האחרונה שבה וולט ראה אותו וידע את זה. אבל עוד לפני כן, בשיחתו עם סקיילר, וולט הודה בפניה בפשטות: "עשיתי את זה בשבילי". שעות ספורות לפני שימות, וולט מתוודה על חטאיו. לא על המוות והאלימות והסמים וכל הדברים הידועים, אלא על השורש, דבר שמעולם לא הכיר בו עד כה.

Breaking Bad 05x16 - Felina Holly

שני החיוויים הנוספים לגאולה של וולט הגיעו בסצינת השיא האורגזמטית, המפגש עם הניאו-נאצים. הראשון שבהם היה כמובן העובדה שהפיל את ג'סי ארצה רגע לפני שהפעיל את מכונת הירייה (כמה מגניב זה היה?), בוחר להציל את חייו אחרי שלפני מספר חודשים הקריב אותם ואף הגדיל והוסיף לו סבל כשסיפר על ג'יין. הפעם השנייה הייתה אחרי שנפסק הירי, כאשר ג'ק אמר לו שאם יהרוג אותו לעולם לא ידע היכן שאר הכסף. וולט לחץ על ההדק עוד לפני שג'ק סיים את המשפט, הדם שלו ניתז על המסך (כמה מגניב זה היה?). וולט הוא כבר לא אותו אדם. הוא מפוכח. חודשי הגסיסה לבדו בבקתה ללא ספק הקנו לו מספיק זמן להתמודד עם עצמו ולעשות חשבון נפש. מעט אחרי כן, רגע לפני שנפרדו דרכיו עם ג'סי, הוא הנהן כלפיו. ג'סי הנהן בחזרה. מחווה כה קטנה שהמשמעות שלה כה אדירה, גם עבור שניהם, אבל בעיקר עבורנו הצופים.

ובשעה שוולט נאסף לאטו אל אבותיו, ג'סי סוף סוף נגאל. קודם כל הוא חונק את טוד בשלשלאות ידיו – צדק פואטי וקתרטי במלוא הדרו. כלום לא יצליח לשחרר באמת את הנפש האומללה והדווייה הזו אחרי כל מה שעברה, רק הזמן יצליח לעשות את החסד הזה, בוודאי שנים מעכשיו. בינתיים המראה שלו כשהוא נוהג משם היה שווה הכל. ובכל זאת זכינו גם מעבר לכך. זכינו גם לראות שהוא יהיה בסדר.

יחסית לסדרה שעוסקת בסמים והציגה לא פעם ולא פעמיים אנשים בהיי, "שובר שורות" בדרך כלל נמנעת מסצינות הזיה או פנטזיה או חלום. הייתה רק אחת שאני יכול לחשוב עליה, אי אז בעונה הראשונה, שבמסגרתה ג'סי לקח מת' והזה ששני אופנוענים באים להרוג אותו. יתר הפעמים הראו מה קורה מסביב להיי ולא בתוכו. כעת ג'סי הכלוא והקשור והמוזנח מבשל מת', אבל חולם בהקיץ על מלאכת יד, עוסק בנגרות בסדנה המיועדת לכך, יוצר ומלטש, נוהג בעץ בעדינות, בוהק כתמתם נכנס אל תוך החדר. (עדכון מהתגובות: זה היה רפרנס ישיר לדבריו של ג'סי בעבר בקבוצת התמיכה שלו היה יכול היה עובד עם ידיו, כשם שעשה בכיתת מלאכה בתיכון). זו כל משאת נפשו של ג'סי ממקומו בשאול התחתיות. חיים רגילים, פשוטים, מקורקעים, אפשר לומר אפילו ישועים, מלאכת יד עם חומר שהיה כאן מאז ומתמיד. ייתכן שזו פנטזיה, אבל אני מאמין שכשם שעשתה העונה פעמיים עד כה, הסצינה הזו סיפקה מבט אל העתיד. מבט אמיתי, חומל ומרגיע. בין אם זה פלאש פורוורד ובין אם מאווייה שעוזרת לג'סי להתמודד עם השעבוד שלו, המטרה זהה: לאשש לנו כי למרות כל מה שעבר, ג'סי יהיה בסדר.

Breaking Bad 05x16 - Felina Jessy

***

שימו לב: מערכת התגובות חזרה להיות Disqus כמו בעבר, ומאפשרת המון פיצ'רים מצוינים למעקב אחרי התגובות ולכתיבה נוחה שלהן. עם זאת, עדיין יש שני באגים מציקים:
1) כדי להגיב לתגובה יש ללחוץ על כפתור "צטט". כן, המילה Reply תורגמה משום מה ל"צטט" ולא ל"הגב". משתמשים ישראלים כבר ביקשו תיקון לפני מספר שבועות, אבל עד כה לא קרה כלום.
2) כאשר מתחילים משפט במילה באנגלית, כמו נניח "LOL", הסדר של העברית והאנגלית בכל התגובה משתבש. לכן התחילו במילה בעברית ורק אז תמשיכו כרצונכם, כמו למשל, "אוי, LOL" או סתם "לול" (אבל עדיף לא "חחחחחחחחחח").

  • homer

    סיכום מבריק לפרק סיום מבריק בסדרה מבריקה.
    אתגעגע.

  • דור

    פרק סיום סדרה נהדר. לא יכולתי לבקש יותר.

    הקטע של ג'סי בנגריה היה ממש יפה ושבר את לבי, והזכיר את הטיפול הקבוצתי של ג'סי פעם מזמן:

    Group Leader: Jesse, last time, you seemed down about your job at the Laundromat. Let me ask something, if you had the chance to do anything you wanted, what would you do?

    Jesse Pinkman: Make more green, man. A lot more.

    Group Leader: Forget about money. Assume you have all you want.

    Jesse Pinkman: I don't know. I guess I would make something.

    Group Leader: Like what?

    Jesse Pinkman: I don't know if it even matters, but… work with my hands, I guess.

    Group Leader: Building things, like carpentry or bricklaying or something?

    Jesse Pinkman: I took this vo-tech class in high school, woodworking. I took a lot of vo-tech classes, because it was just big jerk-off, but this one time I had this teacher by the name of… Mr… Mr. Pike. I guess he was like a Marine or something before he got old. He was hard hearing. My project for his class was to make this wooden box. You know, like a small, just like a… like a box, you know, to put stuff in. So I wanted to get the thing done as fast as possible. I figured I could cut classes for the rest of the semester and he couldn't flunk me as long as I, you know, made the thing. So I finished it in a couple days. And it looked pretty lame, but it worked. You know, for putting in or whatnot. So when I showed it to Mr. Pike for my grade, he looked at it and said: "Is that the best you can do?" At first I thought to myself "Hell yeah, bitch. Now give me a D and shut up so I can go blaze one with my boys." I don't know. Maybe it was the way he said it, but… it was like he wasn't exactly saying it sucked. He was just asking me honestly, "Is that all you got?" And for some reason, I thought to myself: "Yeah, man, I can do better." So I started from scratch. I made another, then another. And by the end of the semester, by like box number five, I had built this thing. You should have seen it. It was insane. I mean, I built it out of Peruvian walnut with inlaid zebrawood. It was fitted with pegs, no screws. I sanded it for days, until it was smooth as glass. Then I rubbed all the wood with tung oil so it was rich and dark. It even smelled good. You know, you put nose in it and breathed in, it was… it was perfect.

    Group Leader: What happened to the box?

    Jesse Pinkman: I… I gave it to my mom.

    Group Leader: Nice. You know what I'm gonna say, don't you? It's never too late. They have art co-ops that offer classes, adult extension program at the University.

    Jesse Pinkman: You know, I didn't give the box to my mom. I traded it for an ounce of weed.

    • maayanzil

      יפה על ההבחנה. בדיוק באתי לכתוב אותה בתגובות. לדעתי הקטע עם הקופסה של ג'סי היה פלשבק לאותו אירוע שהוא מדבר עליו בקבוצת ה-א.א, (זה מה שישר קפץ לי לראש, כי זה אחד המונולוגים שאני חוזרת אליהם שוב ושוב, ג'סי מדבר על הקופסה הזאת שהוא עשה בכזו גאווה, שזה נראה כמו אחד הדברים היחידים אולי שהוא עשה והתגאה בהם, מלבד ייצור מת', וכמובן שבמת' לא נראה לי שיגע יותר בחיים.)
      מה שמחזק את התחושה שלי שזה היה פלשבק זה העניין שהא נראה שם נורא צעיר, צעיר ככל שהם יכלו לעשות אותו, מגולח והכל. זה נראה כאילו הוא זכר את הרגע הזה בזוהר כזה שלא היה ברגע האמת (עם הקופסה הנוצצת וכ'ו), זה טבעם של פלשבקים, אנחנו תמיד זוכרים אותם סלקטיבית.

      • לא חשבתי על פלאשבק, אבל במקור הוא מדבר על עבודה בחדר מלאכה של בית הספר, ואילו כאן זה היה משהו שונה בתכלית. קשה לי להאמין שהייפוי של הדמיון שלו עד כדי כך מאסיבי (:

      • יעל וזהו

        זה לא שהוא נראה צעיר (הוא הרי לא נראה כבן עשרה בסצנה), כמו שהוא נראה נקי, מסודר, מרוצה. כל האבק, הכובד, המעמסה והצער לא עליו, וזה גורם לו להיראות צעיר יותר במידת מה, רגיל. לדעתי הוא פשוט מדמיין את העתיד, וגם אני מיד נזכרתי בסיפור ההוא על הקופסא.
        בעיניי זה היה יפה שלא דחפו לנו לגרון את העתיד של ג'סי בדמות סצנה שמאלצית שלוש שנים אחרי, וגם לא אזכרו את השיחה במעגל אלא סמכו על כך שנזכור. הסדרה מסתיימת בכך שיש לנו סוג של הבנה שיש עתיד לג'סי, פשוט ונורמלי, או לפחות סיכוי לאחד כזה אם יבחר בו – ושיש לו סוף סוף את הרצון באמת לבחור בו.

  • Michael Ginzburg

    יופי של סיכום. אז קו העלילה עם הכסף מופקד אצל אליוט וגרטשן שייך לאותו ילד? אוי, מרגש!

    חבל מאוד שהוא לא זכה לראות את זה.

    הניבוי שלך על סצינת הפנטזיה בתור פלאש פורווד – הלוואי!

    משוגע הם קראו לי, משוגע! כולם ניפנפו את הניחוש הפרוע שלי בנוגע לשובם של סקיני פיט ובאדג'ר. ואני צדקתי! וולט אכן חבר אליהם! ביצ'ס!
    בכל מקרה, הסיום היה מושלם. הרגע הקטן ובו וולט משאיר את השעון על הטלפון הציבורי מצהיר בגלוי: אין לו יותר צורך בזמן. הכל נגמר עבורו. כולם קיבלו את מה שמגיע להם. סצינת האקשן הייתה WTF אחד גדול. רק הייזנברג יכול לחשוב על תכנית פסיכית ומופרכת שאשכרה תמיד עובדת.
    הייתה פאזה של התעלות הנפש. וולט נכנס לבית של אליוט וגרטשן, סגר הדלתות וברקע התנגנה מוזיקה קלאסית, צפינו במחזה. תרתי משמע.
    הסצינה בבית החדש של סקיילר הייתה מבוימת לעילא. העמוד שהסתיר את וולט ולאחר מכן היווה חוצץ בינו לבין סקיילר בשיחה האחרונה ביניהם, זה היה ממש תאווה לעיניים ומעך קלות את הלב. ומי עוד מעך את הלב ולא קלות בכלל? ג'סי. הנסיעה שלו לחופשי עם דמעות וצחוק בלתי נשלט, זה סידר לנו שבוע שלם של דמעות משלנו ותקווה שהוא וברוק יתאחדו ויחיו יחד. וד"ש לגרון של טוד. היה לא נעים להכיר.

    הפרק הפך את וולט לדמות דורשת חמלה, הבנה, הקשבה. הוא ידע שהגיע הזמן לספר לסקיילר ולנו את מה שידענו כבר כל הזמן. ערך המשפחה היה רק תירוץ לכל שרשרת מעשיו. הוא אהב להיות ארכי-פושע. זה עשה לו טוב. הזין את האגו והמגלומן שבתוכו. שיכך כיאות את כאבי חוסר ההצלחה בחייו.
    שמחתי על שקיק הריצין שהכריע באופן אירוני את חייה של לידיה ואת העובדה כי פלין עכשיו יזכה ללכת לקולג' ואולי לקחת קורסים בכימיה.
    קצת התפלאתי על אליוט וגרטשן. למה שוולט ישכור רוצחים עבור 200 אלף דולר שישמרו על 9 מיליון דולר? ציפיתי שהם יעמתו אותו עם השאלה. מה שכן, כמו שחשבתי ורציתי שיקרה, וולט לא חיפש לנקום בהם בשום דרך. אין טעם. הם נראים אולי זוג חמוד ומקסים אבל גם לי צורם שהם אלו האחראים לחוסר מימוש הפוטנציאל של וולט. בעקיפין, הם, יחד עם הסרטן, העירו בתוכו את השד הייזנברג.

    אז זהו זה, נגמרה לה הסדרה הטובה ביותר כיום בטלוויזיה. מה אקח ממנה?
    חרף לא מעט הפגמים שהיו בה לכל אורכה, היא הציעה מאז ומתמיד מבט שונה מהרגיל על המדיום, כילתה זעמה במושגי מוסר ומצפון. שובר שורות השתפרה מרגע לרגע, מפרק לפרק, מעונה לעונה. עם זאת, חוץ מרגעי השיא שלה, רגעים גדולים ובלתי נשכחים, היא לא באמת דיגדגה את הגדולות מכולן, לא התקרבה למורכבויות של 'הסמויה', לטכניקות הניתוח הפסיכו-קרימינולוגיות של 'הסופרנוס',

    לזיקוקי הדינור הרגשיים של 'עמוק באדמה' ואפילו לא לכור ההיתוך של 'אוז' או לספקטקל הדמויות המחוספסות של 'המגן'. היא הפכה למדוברת בכל מקום בגלל אטיטיוד בלתי מתפשר, בגלל נטילת פרוצדרות צפויות של נראטיב ובחישתן עבור ניסוי אנושי מרתק. מאיץ הספירלה המחשבתי של גיליגאן מצא די במהרה את החלקיק האלוהי הפרטי של שובר שורות. כמו שאמרתי בעבר, הוא פשוט דאג
    שהסדרה תהנה מהספק, תתתקיים באיזושהי מציאות מקבילה בה הפיזיקה יוצרת דאוס אקס מכינה לא פעם ולא פעמיים. ותמיד בעזרת הפרה בוטה של מוסכמות היגיון והפחתה משמעותית של הסתברויות נראטיביות – כל מה שאתה חושב שיקרה, ההיפך הגמור יכול לקרות ויקרה.

    יהיה קשה מעתה להתמודד עם העובדה כי תור הזהב של הטלוויזיה הגיע לסיומו, למרות ש'מד מן' טרם הסתיימה ואני אתן לה הזדמנות נוספת, בתקווה להדביק את הפערים עד שובה במאי. ואולי עכשיו נפתח פורטל לדור הבא של סדרות אמיצות יותר, מפתיעות יותר, שידאגו לכל הצרכים שלנו כצופים והכי חשוב – לא ישרתו שום אינטרס חיצוני אחר אלא מזה הנוגע לנו. עוד מצפה לנו עשור שובר דימיון.

    • maayanzil

      מרווח ספוילרים:

      – לא, הילד חולה הסרטן לא הגה את קו העלילה עם הכסף של גרטשן ואליוט. תרומתו ניכרת בכך שבשיחותיו עם וינס הוא דיבר איתו על כל מיני אספקטים של הסדרה, ובין היתר הוא אמר שהיה מעניין אותו לדעת עוד מידע על כל הסיפור מאחורי החברה של גרטשן ואליוט וההיסטוריה שלהם עם וולט. הוא אפילו לא אמר את זה בקטע של- "אני רוצה שזה יופיע בפרקים שנותרו", זה סתם אחד מכל מיני דברים שקשורים לסדרה שהוא דיבר עליהם עם וינס. אבל זה פשוט נתן לוינס רעיון להכניס אותם איכשהו לשמונת הפרקים האחרונים- ואת ה-"איך" ו"מה"- החליטו החדר הכותבים. התרומה שלו היא רק בשבזכותו וינס חשב שכדאי לשלב אותם איכשהו בפרקים האחרונים.

      – קודוס על החיזוי עם באג'ר וסקיני פיט. הרבה פעמים אתה מקשקש שטויות, אבל הפעם אכלתי את הכובע. כשמגיע מגיע. רק אל תתרגל! 😉

      מסכימה עם הרבה מדבריך. הסצנה בבית של סקיילר הייתה נהדרת- כמובן העמוד שהסתיר את וולט, ושאחר כך רוב הסצנה עמד כחוצץ בין סקיילר ו-וולט.

      – לא קלטת שוולט לא באמת שכר שכירים, אלא השתמש בסקיני פיט ובאג'ר שיכוונו אל אליוט וגרטשן אורות לייזר? ולמה הוא היה צריך לאיים עליהם? כדי שיעשו את זה מן הסתם, כי אחרת מה מונע מהם, שניה אחרי שהוא הולך להתקשר למשטרה ולמסור להם את הכסף? (למה להם להסתכן בכל הקטע עם התרומה לג'וניור? הם אנשים הגונים וללא האיום של וולט היו מעדיפים לא לשמור בבית ראיות פליליות. מן הסתם.

      "גם לי צורם שהם אלו האחראים לחוסר מימוש הפוטנציאל של וולט. בעקיפין, הם, יחד עם הסרטן, העירו בתוכו את השד הייזנברג." –

      אוח… די כבר יא לא מבין שכמוך!! אף אחד לא אחראי להתפרצות של הייזנברג לא גרטשן ואליוט, לא סקיילר, לא הסרטן ולא שום דבר- רק וולט עצמו! ומי שעוד לא מבין את זה בפרק האחרון פשוט- אוח!! זה כ"כ מעצבן. (ואם כבר, עם כל הגאולות שוולט גאל את עצמו בפרק, שהיו משמעותיות, לא אגיד שלו, לפחות המעשה הזה מוכיח שעוד נשאר בו הייזנברג. נכון שלא פגע באליוט וגרטשן, אבל הוא בכל זאת, עדיין עירב אותם בפשע שלו, ודיי הפחיד אותם למוות.)
      – אהבתי את האבחנה עם השעון.

      – ויש משהו לצפות אליו- הסדרה הבאה של וינס, למרות שבמעמד כזה תמיד אני אפחד להתאכזב.

      • Michael Ginzburg

        – בנוגע לרוצחים שכירים: התכוונתי שאליוט וגרטשן לא הביעו שום פיקפוק וקנו את הסיפור של וולט… "שילמתי 200 אלף דולר".. כשיש להם 9 מיליון בבית! חח
        – הייזנברג לא היה יוצא בחיים מתוכו של וולט אלמלא הסרטן וכו'. הם כן תרמו לכך.

        זה הקטע. זה הטריגר לו הוא היה זקוק.

        • אליוט וגרטשן קנו את התדמית המאיימת של וולטהייזנברג (בצדק) ויקנו כל דבר שיגיד להם ויבטיח את מותם לכאורה אם לא ישתפו פעולה. אין להם חשיבה קרימינלית שתעמוד מול וולט, והוא יצר מצג שווא שהקנה לו אמינות.

    • Mika Gill

      ניתוח מקסים. תודה!

    • Nitzan Weisberg

      השעון אגב זאת מתנת היום הולדת 51 של וולט מג'סי…

  • Michael Ginzburg

    עוד נקודות:

    – משפט שנכתב ברשת: מעתה והלאה, סדרות יצטרכו לעמוד בסטנדרט של הייזנברג:
    איכות של 96 אחוז לפחות. גדול.
    – אז איך המשטרה הגיעה כ"כ מהר למתחם שאמור להיות די מרוחק מציביליזציה?
    מי בדיוק שמע את כל הירי? אניח שוולט צילצל אליהם מבעוד מועד.

    – היו גם תהיות על ספק מותו של וולט כי נדמה כאילו הוא התעלף מאיבוד דם ואפשר שהוא עוד
    יעמוד למשפט וייכלא. וינס גיליגאן דאג לשלול זאת מכל וכל ואמר כי וולט מת.

  • שנאוצר

    טוב…
    סיום מושלם. בכל הגזרות חוץ מגזרת סקיילר ו-וולטר ג'וניור. אפילו שזאת הייתה רק תקווה שלי ובאמת אין שום סיבה סיפורית הגיונית שזה יקרה, ציפיתי להבעת סליחה *מסויימת* מהם. זה לא קרה, אבל זה גם לא נורא. זה אומנם היה בדיוק הסוף שרובינו חשבו עליו עוד מחצי עונה אחורה, אבל מה לעשות, זה גם הסיום שהגיע לכולם.
    להראות וולטר. אתה והסדרה שלך פתחו לי את כל העולם הזה של דרמה טלוויזיונית (עד לפני סה"כ שנה, לא חשבתי אפילו להתקרב לסופרנוס ולכל הסדרות האלה), וגם אם אני אראה בעתיד משהו שמתעלה על "שובר שורות", עדיין תשאר לה פינה חמה בלב שלי.

    • Mika Gill

      כשהיא מרשה לו לראות את הולי בפעם האחרונה ורואים את הלב שלה קצת נשבר (אויש, השחקנים האלופים האלה!) – זו היתה הסליחה שלה, כלומר, קבלת ההתנצלות שלו בפניהם.

  • assafTV

    אין לי משהו מיוחד לומר למעט זה שבזמן שעלה הפתיח התכווץ לי משהו בבטן, "זו הפעם האחרונה!" אמרתי לעצמי

    I'm gonna miss you,
    Bitch!

  • ג'סי לא הפסיק לנסוע (הקריינות שלו נשמעת כמו משהו שיגיד הייזנברג, לא?)

    http://www.youtube.com/watch?v=fsrJWUVoXeM

  • קוויי דימיון כאלה ואחרים (טוב, אחד ספציפי שלא אציין לטובת אלה שלא צפו) בין הפינאלה של "שובר שורות" לזו של "אבודים", הביאו אנשים טובי לב להשתלח אתמול בטוויטר בדיימון לינדלוף.

    http://www.pajiba.com/trade_news/twitter-used-the-breaking-bad-finale-as-an-excuse-to-bash-damon-lindelof-because-people-are-horrible.php

    #אני_עדיין_אוהב_את_הסוף_של_אבודים

    • #כנ"ל

      גם אני חשבתי על "אבודים" בשוט הסיום (כמו גם על סיום הפרק מהעונה הקודמת, "מרחב זחילה", שמסתיים בשוט דומה של וולט במתקפת צחוק היסטרית לאחר שסקיילר נפטרה מהכסף שהטמין במרתף הבית). אבל להרחיק לכת ולסקול את לינדלוף למוות? אם כבר, לכו על פינאלה גרועה הרבה יותר שהתרחשה בדיוק שבוע לפני זו של "שובר שורות".

    • ביום שישי האחרון במהלך פסטיבל הסרטים של ונקובר, גיליגאן התארח בפאנל שהנחה לינדלוף.

      http://spinoff.comicbookresources.com/2013/09/30/breaking-bad-creator-vince-gilligan-fires-up-one-last-cook/

  • למי שתוהה על משמעות שם הפרק – אחד המגיבים כבר כתב את זה בתגובות לפרק הקודם, אבל ככל הנראה מדובר בשיכול אותיות שנועד לייצג את Fe-Li-Na, שהם ברזל, ליתיום וסודיום, Blood Meth and Tears.

    http://www.uproxx.com/tv/2013/09/meaning-behind-breaking-bads-final-episode-felina/

    • Michael Ginzburg

      לא, כתבו בבלוג אמריקני שמקור השם הוא בבלדה מקסיקנית על דמות נשית טראגית המתמודדת עם מעשים רעים שעשתה ומתה בסוף.

      • זה לא מסייג אף משמעות, רשמית או לא. גם לא את זו שמדובר באנגרמה של "finale".

      • פלינה הוא שמה של הנערה שמופיעה בשיר שוולט מקישב לו בתחילת הפרק. המספר חוזר לעיירה בה הוא מבוקש על פשעיו, אבל הבחורה שהוא אוהב היא זו שמשלמת בחייה.

        • maayanzil

          תיקון קטן:

          הסיפור בשיר שוולט מקשיב אליו מספר על קאובוי שמתאהב אכן בבחורה שקוראים לה פלינה. יום אחד הוא רואה אותה מדברת עם בחור אחר (או שהבחור האחר פוגע בה, לא כ"כ הבנתי). הוא יורה בבחור האחר מתוך קנאה, והופך לרוצח מבוקש ובורח מהעיר.

          עוברים זמנים והוא מתגעגע לפלינה אבל הוא יודע שאם יחזור כנראה יהרגו אותו, אבל יום אחד הוא מחליט שהפחד מהמוות קטן מהכאב שהוא מרגיש מהגעגועים לאהובתו, אז הוא חוזר לעיירה. השריף יורה בו בדיוק כשפלינה מבחינה בו, והוא מת בזרועותיה.

          עכשיו אני רק מנסה להבין, מי ה"פלינה" של וולט. המשפחה שלו, סקיילר, ג'סי או מעבדת במת'?

          והשיר למעוניינים: http://www.youtube.com/watch?v=kIHRgisdbeY

          • lennie james

            אחרי צפיה חוזרת בסצנה שוולט מכין את הרובה במדבר הצלחתי סוף סוף להבין משפט או שניים מהשיר שהוא ממלמל, מתברר שזה el paso.

          • roswella

            לדעתי ה"פלינה" של וולט היא מעבדת המת'. הוא ידע שהוא הולך למות, והלך למעבדה של הניאו-נאצים, עבר שם וליטף את המיכלים, כדי להיות במקום שהוא כל כך אוהב לפני מותו.
            לא משנה שהוא לא מכיר את המעבדה הספציפית הזו. זו מעבדת מת', וזה מספיק טוב.

    • יעל וזהו

      הדמעות שייכות לניו מקסיקו. המדינה הזו, ואלבקרקי בפרט הרוויחו יפה מאוד מהסדרה ב-5 שנותיה, עד כדי כך שמושל המדינה העביר הצעת חוק שכונתה "Breaking Bad bill", להגדלת הסובסידיות להפקות טלוויזיה המצולמות במדינה.

  • יגאל

    בצפייה ראשונה אמרתי לעצמי-מה זה-זה הכל? כי משום מה מכל ההייפ ברשת הייתה את ההרגשה שיהיה משהו גדול,בומבסטי,גרנדיוזי.

    צפיתי בפרק שוב פעם. וכמה שטעיתי,אוח,כמה שטעיתי-למרות שהכל כביכול היה "נכון",כל הקצוות נסגרו וכ'ו-עדיין היה פרק נהדר, פשוט, ואקורד סיום מעולה לסדרה מרתקת.

    הפרק עצמו לא היה עצוב, או אכזרי, או כל רגש שלילי שהכרנו בפרקים הקודמים, אלא היה פרק שכולו סובב סביב -ה ש ל מ ה-זהו, הכל נגמר, וולטר יודע זאת(וזה היה וולטר וויט לכל אורך הפרק ולא הייזנברג)והוא משלים עם גורלו-פעם הוא לא היה מוכן לקבל את זה שאשתו רוצה שהוא ימות, שלא יראה את ילדיו -אך בפרק זה הוא השלים עם מצבו סופית, לקח אחריות מלאה על מעשיו-הפסיק להאשים אחרים, ומת כמו שהוא היה צריך למות.

    היה נהדר וולר וויט, תודה על כל הרגעים הקסומים/אכזריים/יצירתיים/טובים/רעים שחשפת בפניי.

    אני לא עצוב,

    אני שלם עם המצב:)

  • Michael Ginzburg
  • יעל וזהו

    פנטסטי. ככה עושים פינאלה מצוינת. ותודה גם על הסיכום הקולע שלה, יאדו, ובכלל על כל סיכומי הפרקים, והתירוץ שהם נותנים לפצוח בתגובות ולקיים בכל זאת דיון מעניין ברשת, שלא במסגרת רשתות "חברתיות" מעיקות.
    מעט תוספות:
    * הרגע המשעשע ביותר בפרק: הקלוזאפ על וולט הנשכב על הרצפה בעיניים פקוחות ובמבט של השלמה עם הסוף ועם חייו א-לה ג'ק. מיד פרצנו בקריאת: "הו, לא! זה הסוף של אבודים! זו המעבדה של יוזמת דארמה!".
    * אפילו השימוש במוזיקה ובשירים היה מדויק. השיר שלפני מנגינת הפתיחה, למשל, וה"בייבי בלו" בסיום. בכלל, הסיום שבו וולט מטייל בחיוך נוסטלגי במעבדה, נזכר בהנאה הטהורה של תרגול הכימיה שאהב שהסתתרה אי שם בכל מסכת הפשע, ההרג ורדיפת הבצע. וכל זה כמה דקות אחרי הירי הבלתי מהוסס של ג'ק בטרם יגלה על הכסף הנוסף. אחרי האובססיה לכל דולר, הוא מבין שזה לא באמת משנה. פחות מיליון, עוד 50 מיליון. זה נגמר.
    * גיליגן, הו גיליגן. איזה כותב. קיבלנו את הסוף הטוב שרצינו לג'סי ואת הסוג הכי ייתכן של סוף טוב לוולט – לא היתה לו דרך לצאת חי מזה (סרטן סופני, בכל זאת), אבל הוא מת כוולט, לא הייזנברג, עם חיוך וניצחון. כל זה בלי טיפת שמאלץ, בלי חיבוקים מאושרים ואמירת סליחות מזויפות מהמשפחה, בלי פלאשפורוורדים ורדרדים של 5 שנים אחרי. אפילו בלי דיאלוג פרידה של ממש בין שני הגיבורים הראשיים, רק מחוות ראש קטנות. ככה עושים פרק מרגש להפליא ואפילו אופטימי אישהו, דווקא בזכות האיפוק המציאותי שלו, הכתיבה הנהדרת והמשחק המושלם של קרנסטון ופול (שמישהו יארגן להם מיד פרויקטים חדשים הראויים להם – לא עוד אנדרה באוור, תודה).

    • יעל וזהו

      אה, כן, עוד דבר: ההמצאה של מכונת הירייה בתא המטען היתה פשוט מגניבה לגמרי.

    • – אגב מוזיקה, היה גם את הרינגטון של טוד.
      http://www.youtube.com/watch?v=n4zRe_wvJw8

      – שכחתי שגם ב"אבודים" וולט הופיע בסצנת הסיום.

      • roswella

        LOL

  • נאור

    וואו.

    כאחד ש(אני לא אגיד "אהב", יותר "לא שנא".) את וולט במשך כל הסדרה, היה לי ממש עצוב לראות אותו מת, במיוחד בגלל שבמשך כל הסדרה זה הרגיש לי קצת כאילו הוא בלתי מנוצח.

    דרך אגב, למה וולט היה צריך להרוג את לידיה?

    • היא הייתה אחת מאלו שגנבו את עבודת חייו. ובדיעבד, מבלי שידע על כך, היא רצתה במותה של סקיילר (אע"פ שנראה כי הניחה לעניין תודות לטוד) ובשיחת הטלפון האחרונה ביניהם מסתבר שאף הורתה לטוד להרוג את וולט.

  • assafTV

    אחרי שעונת הסיום הנפיקה שיאי צפייה (לסדרה) פרק הסיום לא אכזב: 10.3 מיליון צופים – עלייה של 300% (!) מפרק סיום העונה הקודמת (5א)

    http://www.deadline.com/2013/09/breaking-bad-snags-historic-10-3-million-viewers/

  • Matoy

    סוף ראוי לסדרה ראויה.
    בסוף הפרק קצת התאכזבתי. לא בגלל שזה היה פרק רע, להפך. אבל קצת ציפיתי למשהו מפתיע. הסדרה הפתיעה אותי הרבה במהלך הפרקים שלה, ולכן לא יודע.. חשבתי שזה יבוא לידי ביטוי גם בפרק האחרון. אבל דווקא במחשבה שנייה אני חושב שטוב עשו היוצרים שבחרו לסיים כך את הסדרה. הם לא נתנו לנו סוף מפתיע (לא התברר שוולט תכנן איזה משהו כל הסדרה או שג'סי הוא הבן הביולגי של וולט או שטות כזו), והם לא נתנו לנו סוף מאכזב כמו דקסטר או אבודים, והם כן נתנו לנו סוף חד משמעי וסגור בניגוד לסופרנוס.

    בהתחלה לא הבנתי שוולט מת. חשבתי שהוא נשכב על הריצפה וגסס עד שהמשטרה תגיע אליו.. כן אני יודע, איך חשבתי כזה דבר מטופש? זה הרי ברור, ללא ספק ברור, ממבט ראשון שזהו הוא מת.. אז כן חשבתי ככה, ואני אולי לא מבריק או קולט מהר כמו אנשים אחרים, אבל זה לא הדבר הראשון שלא הבנתי ממבט ראשון בסדרה. בפרק הקודם לא הבנתי בשיחה טלפון האחרונה בין סקילר לוולט שהוא בעצם מפליל את עצמו בכוונה על מנת להגן עליה. חשבתי שהוא באמת הפך להייזנברג. ולכן אני אומר – שאפו. אם יש סדרה שמצליחה לבלבל אותי בכזו קלות, אולי היא יותר מתוחכמת ממה שאני מרשה לעצמי לתת לה קרדיט.

    שני דברים שאהבתי בפרק האחרון:
    1. הוידוי של וולט. כשוולט התחיל להגיד לסקיילר "רק שתדעי שעשיתי את כל זה בשביל..", המחשבות שלי היו בדיוק כמו שסקיילר ניסחה, רגע אחרי. "אם אני עוד פעם אשמע את הנאום המוקלט הזה של הכל למען המשפחה, אני אשבור את הטלויזיה". אבל שוב, הסדרה הפתיעה אותו. וולט בחר להודות בהתמכרות שלו. כג'סי היה במכון גמילה הוא גילה שהצעד הראשון הוא לומר "שלום, אני ג'סי ואני מכור". כלומר להודות בבעיה הוא הצעד הראשון להחלמה. וולט עד עכשיו דבק בשקרים. הוא אומנם התחיל את הכל על מנת להרוויח כסף למשפחתו אבל מהר מאוד מאוד, כמה פרקים אחרי הוא כבר עבר לסיבה אחרת.להרוויח עוד ועוד כסף גם כשהיה לו מספיק, להרוג את גאס, את העוזר שלו ששכחתי את שמו שג'סי הרג בפקודתו, את מייק, את כל האסירים, להכריח אנשים לומר משפטים דבילים כמו "השם שלך הוא הייזנברג".. את כל זה הוא עשה מסיבה שלא קשורה לרווחה של משפחתו – על מנת לספק את תאוות הכוח שלו. והפרק האחרון היה הפעם הראשונה בה הוא ציין את זה. הוא הודה בבעייה באופן כנה, בלי לנסות להכחיש או להלביש את זה על שקר כלשהו כמו רווחת המשפחה. אם יש קלוז'ר בפרק הזה הוא פה.

    2. הפלאשפוורדים. זוכרים איזה משמעות הייתה לרגעים שוולט חוצה את הבייקון ביום הולדתו, כשזה שודר לפני כמה פרקים? התחילו ספקולציות על ספקולציות. כנ"ל לגבי הריצין. אבל בפרק הזה, כשהם הופיעו בטיים ליין הרגיל שלהם, הם נראו כמו סתם שתי סצינות אקראיות שאפילו אין סיבה להתעקב עליהן. וולט הולך למסעדה ומדבר עם המלצרית, והולך הבייתה לקחת את כמוסת הרייצין. לא הייתה סיבה להתעקב עליהן, חוץ מלהראות כמה שניות רלוונטיות. הנקודה היא ש"שובר שורות" הראתה לי, כמה טוב אפשר לשחק עם קו הזמן. אפילו סצינות אקראיות כמו אכילה במסעדה או לקיחת רעל (תכלס וולט עשה דברים הרבה יותר חמורים מלקחת רעל במהלך הסדרה) יכולות לגרום אורגזמה לצופים כשהן מגיעות טרום זמנן. וגם על זה שאפו.

  • ניר גורלי

    לפני הכל תודה על המעקב השבועי הנהדר.

    אני חושב שהיה סיום מצוין. נכון, הוא היה feel good, וזה סותר את רוב מה שהסדרה האכילה אותנו בחמש עונותיה, אבל אחרי שני פרקי גיהנום מגיעה לנו קצת נחמה.
    למרות שנדמה שוולט יצא מנצח (כל מה שתכנן יצא לפועל, לפחות בפרק הזה), אני חושב שחשוב מאוד לזכור את כל מה שהפסיד, וזה המשפחה שלו. פלין התנכר אליו (והחליף את שמו, בדיוק ההפך ממה שוולטר say my name רצה), יחסיו עם סקיילר נהרסו בלי יכולת לשיקום (והעמוד הזה באמצע הפריים אכן שבר את ליבי), ואף מילה על האנק ומארי.
    זה נכון שהוידוי שלו מול סקיילר היה אמיתי וכנה, הוא עשה את זה בשביל עצמו, אבל עם יד על הלב, אם היו מראים לו בפרק הראשון את המחיר שתשלם משפחתו, האם הוא עדיין היה עושה את זה? אני לא בטוח.

  • ביצי פסחא ואיזכורים לעבר בפרק הסיום.
    http://www.buzzfeed.com/ryanhatesthis/18-fun-easter-eggs-in-the-breaking-bad-series-finale

  • Michael Ginzburg

    בראיין קרנסטון ואהרון פול קוראים ביחד את התסריט לפינאלה!

    http://collider.com/breaking-bad-series-finale-video-bryan-cranston-aaron-paul/

  • Saturn

    פרק סיום סדרה טוב ועשוי היטב שמדגים את חולשות וחוזקות הסדרה לכל אורכה.
    הסדרה עושה קפיצות הגיון וקפיצות עלילתיות גדולות מדי ובלי הסבר שמניח את הדעת. מהיכן וולט הישג את כל הציוד? זה לא מובן מאליו שהאיש שסייע לו בהעלמותו ימשיך לאור בקשות קיצוניות שכאלה. מה גם שוולט עזב את השמורה בפרק שעבר – תנאי הכריח כדי שאיש זה ימשיך לסייע. הוא לבטח שמע על כך וניתק כל קשר אליו. אז מאיפה בדיוק ואיך וולט משיג את ידיו על מצרכים שכאלה? הסדרה לא מנידה עפעף על סוגיה זו למרות שבעברה היא מנידה לדברים הרבה יותר פעוטים.

    וכיוצא בזה, כיצד וולטר גייס את חבריו של ג'סי? ולמה בכלל שהוא יפנה אליהם או שהם יסכימו ויגיעו עד לאיפה שגרטשן ובעלה גרים (אגב, השחקנית לוהקה מחדש?) , למרות שאני לא יודע אם זה אמור להיות קרוב לאלברקרקי.
    זה הרגיש פשוט שהם רצו לשלב את סקיניפי ובאדג'ר בפרק הסיום וזה הדבר הכי טוב שהצליחו לחשוב עליו.

    ובאותה הצורה, סיפור הרעלת לידיה. כיצד וולט הכניס את החומר לאריזה הזו שנראתה שלמה לחלוטין ובלי שום סימנים שהיא נפתחה ונחתמה מחדש? הסיבה המיידית לדלות במידע הזה היא שהם רצו שזה יפתיע אבל למישהו היה ספק אחרי השוט על האבקה המתפוגגת אל תוך המשקה שלה?

    אם אני לא טועה, וולט לחץ מספר פעמים על האזעקה כדי שהתחבולה תעבוד. אני מניח שמדובר ב shoutout לאותה בעיה בהתנעה של הפצצה עבור גאס.

    קצת מאכזב שהסוף היה כפי שאנשים חזו ו'ישר' לחלוטין של וולט מציל את ג'סי ונהרג במהלך.

    בכל אופן, מה שהוחלט ומה שנעשה היה כמו שצריך.

    • שנאוצר

      אתה לא זוכר למה היו הפלאש-פורוורדים? ראו בסצינה הראשונה של הפרק הראשון של החלק הראשון של העונה את וולט קונה את ה-M60 מסוחר נשק (שכבר הופיע בפרק אחד בעונה הרביעית). את ה"רובוט" הוא הרכיב, אני מניח, מאמצעים לא מתוחכמים במיוחד שלא צריך להיות גאון גדול כדי למצוא.

      • Saturn

        ממה שאני זוכר מהפלאשבק הראו פשוט שהוא פותח את תא המטען ושיש שם את המקלע (הקטע שהראו גם בפרק הזה).

        זוכר את הביקור שלו בדיינר אבל לא זכור לי שהראו את הקניה עצמה.

    • מה ששנאוצר אמר.

      למה שיראו בפלאשפורוורד את וולט נפגש עם סוחר הנשק, רואה את הרובה אבל זה לא היה רגע ביצוע הרכישה? הייתה שם גם חוברת הדרכה ו-וולט אילתר כל מה שהצליח למצוא כדי לבנות את הרובוט.

      כמה קשה למצוא שני מסוממים שלא מתאמצים להסתתר? הם גם קיבלו כסף נכבד על שירותיהם, אז למה שלא ישתפו פעולה? חוץ מלהראות את פיט ובאדג'ר פעם אחת אחרונה, והשימוש בהם לתכנית של וולט עם גרטשן ואליוט, הם גם אלו שאישרו לוולט שהמת' הכחול עדיין הולך חזק.

      גרטשן לא לוהקה מחדש, אבל אני דווקא לא זכרתי שהשחקן הבריטי ההוא שאין לי זמן לבדוק את שמו, הוא שגילם את אליוט במקור.

      באחת העונות הקודמות של "האחות ג'קי" היא השתמשה בשקיות של סוכרזית כדי להבריח לעבודה כדוריםמשככי כאבים טחונים לאבקה שישמשו אותה לאורך היום. אם היא יכולה, גם וולטר ווייט הגאון יכול.

      הוא לחץ פעם אחת על השלט. כמו בהרבה צפצופי התראה לפתיחת רכב, הם נשמעו יותר מפעם אחת.

      • Saturn

        לא זכרתי שבפלאשפורוורד הראו שולט נפגש עם סוחר הנשק. אבל גם כאן אפשר לשאול כיצד הוא יצר איתו קשר ולהצטייד במצבו הוא.

        לא קשה למצוא מסוממים אבל דווקא את שני אלה? ושוב, לדעתי זה לא מובן מאליו שהוא הצליח ליצור איתם קשר אחרי שוולט שרף את איש הקשר שלו עד כדי כך שהם דילגו מהמצב בו וולט מסתלק מהבר דקות אחדות לפני הגעת המשטרה לוולט שכל התוכנית שלו קיימת.

        כיצד ניתן לפתוח שקית כזו ולאטום אותה מחדש בלי שום סימן לכך שהשקית הזו אי פעם נפתחה? ואני מניח שהוא עשה את זה לפני שלידיה הגיע לשולחן. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי רק שמפריע לי שהסדרה לא נתנה את דעתה לכך והתייחסה לכך כ non-issue. במיוחד שבמקרה הזה הם רמזו בצורה עבה מאוד שהמשקה מורעל כך שלא היה טעם להסתיר שוולטר 'חיבל' בתוכני השקית.

        • אדם עם שכל ותושייה כמו של וולט יכול להשיג הרבה, גוסס מסרטן ונרדף ע"י הרשויות או לא.

          למה הוא צריך את המבריח כדי למצוא את סקיני פיט ובאדג'ר? וולט הכיר את ג'סי ואת המקומות בה הסתובב עם חבריו הטובים ביותר, שבד"כ התנחלו בבית שלו.

          סכין יפנית ודבק? כמה קשה להשיג שקיק סטיביה מדיינר או בית קפה אחר (כמו זה שוולט ביקר בחזרתו לאלבוקרקי) ולהחליף את התוכן בריצין מראש? וולט הכיר את ההרגלים של לידיה האנאלית; היא ערכה את הפגישות החשאיות שלה בבית קפה קבוע, ישבה באותו שולחן ותמיד שתתה תה עם סטיביה. למיטב זכרוני, גם בשעה קבועה. וולט בסה"כ היה צריך להכין את הרעל מראש, להמתין בבית הקפה לפני שלידיה תגיע, להיפטר מכל הסטיביה על השולחן ולשתול את הריצין. הוא אף יכל להסב לשולחן כאחד הלקוחות ולעשות זאת מבלי שמישהו ישים לב.

          • Saturn

            שוב, זה לא עניין של היות הדבר בלתי אפשרי. זה היות העניין שהוא לא דבר של מה בכך שהם יכולים לדלג עליו בלי שאני אעקם את האף.

            אתה אומר שוולטר עשה לפחות עוד ביקור אחד לאלברקרקי לפני זה שנראה בפרק זה כדי לגייס את באדג'ר פיט?

            ה'בעיה' בשתילת הריצין היא שאני באמת ותמים שואל איך אפשר לקחת שקית אטומה, לפתוח אותה ולאטום אותה מחדש באופן הרמטי וכזה שאינו מעיד שמישהו נגע בה.
            מצידי שוולט היה הולך למפעל בו מייצרים את האריזות האלה אבל זה משהו שלדעתי לא מובן מאליו ויש להראות אותו מאשר להתנהג שזה non-issue.

            • יעל וזהו

              היו חורים של היגיון בברייקינג באד לאורך שנותיה, אבל באמת לא ברור לי למה אתה נתפס דווקא לפרטים הזניחים והקבילים דווקא הללו. מה הסיפור לקחת שבועיים קודם שקית של סטיביה מבית הקפה, ובשקט בבית להחליף את תוכנה ולסגור אותה מחדש (זה באמת לא כזה סיפור), ולנצל את הפתעתה של לידיה בעת המפגש כדי להחליף עם השקית שבשולחן?
              יש גבול לכמה אפשר להאכיל בכפית את הצופים או לדחוף להם הכל לגרון. וזה גם ממש משעמם – תאר לעצמך שהיית צריך לוותר עכשיו על חמש דקות מהפינאלה כדי להכניס סצנה של ביקורו של וולט במפעל לסטיביה, כולל קלוז-אפים על ייצור השקית בזמן אמת. עוד דקה-שתיים לרכישת הרובה, עוד כמה למפגש המקדים עם באדג'ר ושות', שתי דקות של הזנת הכתובת של גרטשן לווייז והקולות המעצבנים של הקריין בדרך "עוד. 5. מטרים. פנה. שמאלה", עוד 4-5 דקות להפסקת שירותים באמצע (ומה עם ארוחות צהריים? הוא לא עוצר אף פעם? מה, הוא ג'ק באוור?). בקיצור, זה לא היה ברייקינג באד – אלא מתקפת שעמום באורך של פרק ספיישל של ריאליטי בערוץ 2.

              • זה מצב הריאליטי גם בערוץ 10.

              • Saturn

                קודם כל, אין טעם להקצין בדוגמאות שכאלה שלא מוסיפות לרמת הדיון. כמו שכתבתי בתגובה שלא נקלטה למיקה, זה לא עניין של האכלה בכפית או שיוליכו אותי ביד. לטעמי מדובר בפרטים שהם לא דבר של מה בכך כדי שאפשר יהיה לדלג עליהם.

                בהגיון הזה אפשר להגיד על על כל דבר שהוא האכלה בכפית. שיראו את סצנת הסיום וזהו.
                למה הראו את וולט בונה את המתקן הזה לM90? האכלה בכפית. שלא נגיד שהוא ביטל את אלמנט ההפתעה ושהיה ברור לכל מה הולך לקרות ברגע שהוא שוולט הגיע עם המכונית למתחם של הניאו-נאצים.

                יש הערכה של כמה זמן עבר בין הפרק הקודם לנוכחי?

                וולט לא החליף את השקית באקט זריזות ידיים. הוא שם אותה מבעוד מועד כי הוא ידע שככה הלו"ז שלה. והוא דאג שזו תהיה שקית הסטיביה היחידה על השולחן.
                אני באמת שואל בתמימות וכבר ללא קשר לפרק, ניתן לפתוח ולאטום בחזרה שקית באופן שכזה שבלתי ניתן לדעת שהשקית נפתחה בעברה?

                הנקודה היא שלדעתי זה דרש התייחסות. ולדרוש התייחסות =! האכלה בכפית.

                "בקיצור, זה לא היה ברייקינג באד – אלא מתקפת שעמום" – כן, כי מתקפות כאלה אף פעם לא היו ב'שובר שורות'..

                ראית אותי מלין על הפתיחה? למרות שאני בטוח שיש הרבה שגירדו בראש שרבע שעה מפרק הסיום הוקדש לביקור של וולט בבית גרטשן ואיילוט ושהם סיננו משהו על האיטיות. לדעתי זה היה טוב.

                יכלו לנהל את הזמן של הפרקים האחרונים יותר טוב ולכלול מידע כזה או אחר נוסף. וממש לא צריך 5 דקות בשביל אפילו לאזכר ולהתייחס לנקודה מסויימת במקום להתעלם ממנה.

                עם כל הדיבורים שאיך הסדרה לא 'מאכפילה בכפית' הרי שהשוט הממוקד ומספיק ארוך על האבקה שמתפזרת בכוס של לידיה היה האכלה בכפית קלאסית. באותה מידה יכלו לשים פופ-אפ 'המשקה מורעל'.

                • Mika Gill

                  הפרק הזה מתחיל פחות או יותר בנקודת הזמן בה נגמר הפרק הקודם, כפי שמעידים הבהובי ניידות המשטרה שבדרך. מה שכן, זה שהם יודעים לחפש אותו בבר ההוא, לא אומר שכבר יש להם את הכתובת של הבקתה שלו, כך שמאוד יכול להיות שהוא חוזר לקחת את החבית שלו ורק אז נוסע משם. למעשה, יותר הגיוני שכך הוא.
                  למה הראו את וולט בודק את מכונת הפעלת הרובה מרחוק?
                  כי בניגוד לפגישה עם סוחר הנשק (שכבר ראינו) או ללקיחת הרייסין (שכבר ראינו גם) או לשאר הדברים שכל כך חסרו לך – זה אשכרה מעניין. וגם מתכתב עם סצינות קודמות, וזה שאתה יודע מה הוא מתכוון לעשות לא סותר את המתח כשג'ק מחליט להרוג אותו בו במקום, ושלא מחזירים לו את המפתחות והארנק אלא זורקים אותם על השולחן, רחוק ממנו.
                  אשר לעניין שקית הממתיק – תומר ענה לך – סכין יפנית ודבק. ייתכן מאוד שבדיקה מדוקדקת של השקית בידי מומחים היתה מניבה תוצאות. אבל למה שלידיה בכלל תבדוק בציציות של הסטיביה שלה ולא תפתח אותה כלאחר יד?
                  כאילו, אחרי שהיית עד לכל הפרפקציוניזם של וולט בבישולים ושאר עניינים, באמת נראה לך שהיה אפשר לראות על השקית שהיא נפתחה ונארזה מחדש?
                  בכל מקרה, מבטיחה לנסות לבדוק לך את העניין לגופו, אבל לא מתחייבת לזמנים. הולך?

                  • Saturn

                    לא קישרתי שמדובר בהמשך ישיר. יכול להיות שמדובר בכמה ימים אחרי והניידת היא חלק מסיור רגיל.
                    זה עושה את הכל התוכנית שלו דחוקה בזמן שאני לא מסכים שניתן לדלג על יצירת הקשר עם סוחר הנשק ועם חבריו של ג'סי בלי אפילו מילה.

                    זה לא הפריע להם להראות גם בפרק הזה לכמה שניות את אותם קטעים מהפלאשפורוורד של הנשק ושל לקיחת הרעל מהבית. לא יכלו לשים שנייה של וולט 'מטפל' בשקית של הסטיביה? אני בכלל לא מבקש שיראו את כל התהליך אבל שיזרקו עצם.
                    אי אפשר להגיד שהם רצו לשמור את השימוש ברעל כהפתעה כאשר הם צעקו את זה לשמיים במפגש במסעדה.

                    כל אחד מוצא עניין בדבר אחר. ואני לא אומר שהם היו צריכים להראות את זה כי זה מעניין אלא כי זה פרט לא מובן מאליו שמחייב התייחסות כלשהי ולו הקטנה ביותר במקום התעלמות מוחלטת.

                    שהיו מראים את וולט בונה משהו. למה היה צריך את ה'ניסוי היבש' שצייר את התמונה במלואה? גם על זה אם רוצים אפשר להגיד האכלה בכפית. מספיק להראות שהוא בונה את זה ליד האוטו או שמחבר איזה כאבל כדי להבין שהאוטו חלק מהתוכנית.

                    למה מראים את וולט גונב מכונית? באמת לא חשבנו שהוא הולך ללכת ברגל. יכלנו להשלים את המידע הסטנדרטי הזה לבד. האכלה בכפית.

                    האם זה משנה לי איך וולט השיג את הכתובת? מן הסתם בירר אותה בדרך כזו או אחרת. למה צריך להקדיש לזה זמן? non issue.

                    בקיצור, דילוג ואי אזכור פעולות חשובות בתוכנית של וולט גרמו לי לעקם את האף. במיוחד שדברים אחרים שלא היו רמים במעלה ואולי אם גם היה עדיף לא לפרט אותם כל כך כן קיבלו את זמן המסך, ובמיוחד בתוכנית טלוויזיה זו שהרבתה לא מעט לתאר באריכות סצנות ואירועים לא חשובים.

                    • Mika Gill

                      תגיד, אתה על מת' כחול? 😉
                      איך "כמה ימים"? מה יש לו לעשות עדיין בניו המפשייר כשהוא גוסס וזו נסיעה של כמה ימים לכל כיוון? ובעיקר – כשמחפשים אותו שם. דבר ראשון שהוא עושה זה לקחת את האוטו, לאסוף את הכסף ולעוף משם, ליישם את השלבים האחרונים של תכנית הנקמה שלו.
                      אשר לדברים האחרים – מה שהם הראו לנו בפרוטרוט בפרקים הקודמים, לא מצריך יותר מכמה שניות. פגישה עם סוכן הנשק, פיט ובאדג'ר וההתעסקות עם הסטיביה – אלה לא דברים שאפשר לעשות ב"כמה שניות". ואלה לא דברים שמרבית האנשים צריכים שיזרקו להם עצם לגביהם. העצם היחידה שהיינו צריכים שיזרקו לנו בהקשרים האלה היו אלה שנזרקו – התת מקלע שכבר ראינו בעבר (והפגישה הראשונה עם ג'ים ביבר), השיחה שלו עם החברים של ג'סי *אחרי* התרגיל לגרטשן ואליוט, לבירור ענייני המת' הכחול (מה שככל הנראה עזר לשים את לידיה על הכוונת. זה והאזכור של הפלישה של המוצר לאירופה, שזה מה שהיא תמיד רצתה) וההתמקדות בזה שהיתה רק שקית סטיביה אחת, ובלידיה פותחת אותה, פזרת אותה לתוך הכוס ובוחשת. זה היה כדי להגיד לנו "הנה, ראיתם את זה מגיע, וזה אכן הגיע." בסוף, השיחה שבה הוא מאשש את זה ואנחנו רואים אותה בלי איפור ונראית איום ונורא, רק רק בשביל האורגזמה המשותפת של וולט והצופים שגם הזונה הזו קיבלה את מה שהגיע לה. מה גם שעצם השיחה מאששת שהיא הזמינה עליו היט (עבורו, כלומר).

                      בקיצור, אתה מעדיף את דקסטר, וסבבה לך לגבי זה. שאר העולם או מתמוגג משובר שורות כמו שהיא, או נחרד מהאלימות, הגלוריפיקציה של דברים, המיזוגניות כלפי דמויות נשיות ומה לא.
                      לפחות אתה בערך בחברה טובה עם אושן. רק שהיא מראש ויתרה כשהינה שזה לא מדבר אליה, ואתה סתם בוחר להתעצבן ולא להבין את מה שראית. נו, בקטנה. העיקר שנגמר כבר.

                    • Saturn

                      מה הקשר דקסטר עכשיו?

                      לא, לא צריך יותר מכמה שניות לראות את וולט מחדיר חומר לסטיביה. להגיד 'תסמכו עלינו וולט שם את החומר בשקית' בלי שום פיפס על איך זה יותר מדי עבור פרט בעל משמעות. יותר מאשר לקיחת מכונית, בירור כתובת וכיוצא בזה.

                      זה לא כאילו זה דבר חדש לסדרה, כן? יש מלא דוגמאות ל'קפיצות' שכאלה או למתיחה ברמה כזו או אחרת של ההגיון.

                      חשבתי שזה מתאים שגם פרק הסיום מכיל את הבעייתיות הזו שליוותה את הסדרה לכל אורכה.

                    • תודה לכם, חברים, על דיון מתיש נוסף, אבל בזאת נראה לי שמיצינו.

                • Michael Ginzburg

                  זה לא ביטל את אלמנט ההפתעה. הייתי בטוח שסקיני פיט ובאדג'ר או אולי מישהו אחר מסתתר בתא המטען ומוכן לפעולה.

                  • הולי, לואיס, בוגדן והעובד ההוא במכון השטיפה שלא מדבר טוב אנגלית.

                    זוכר מה אמרתי לך על הימורים? צריך לדעת גם מתי לעצור.

                  • Saturn

                    WTF?

                    גם אחרי הבדיקה של וולט שהראתה את המתקן בתוך תא המטען?
                    הזוי.

            • Mika Gill

              למה שוולט יעשה עוד ביקור לאלבקרקי? הוא מתקשר לאף בי איי להסגיר את עצמו, רואה את התכנית עם גרטשן ואליוט ומחליט שזו הדרך הכי טובה לסגור עניינים, להעביר את הכסף למשפחה שלו ולתת לסקיילר משהו לסחור בו כדי לקבל עסקה במשפט, עוזב את הבר, פורץ לאוטו – מתפלל לאלוהים שייתן לו רק להגיע הביתה בשלום,(מוצא את המפתחות בפנים!), אוסף את הכסף שלו, נוסע לאלבקרקי, בדרך נפגש עם סוחר הנשק וקונה את הנשק האוטומטי, מתקשר לברר את הכתובת של גרטשן ואליוט, נכנס לדיינר – ולפני כן או אחרי כן יוצר קשר עם באדג'ר ופיט. בטלפון? פנים אל פנים? (בשלב הזה, למה שהמשטרה – או מישהו – ימשיכו לחפש את ג'סי אצלו בבית, למשל?). ככל הנראה, הוא גם ביקש מהם לוודא ששלושה אנשים שונים יתקשרו למשטרה עם טיפים מזוייפים לגבי מקום הימצאו (בנוסף לקרול השכנה). סביר להניח שהוא לקח כמה סטיביה בדיינר שבו אכל ארוחת בוקר לכבוד יום ההולדת. אחר כך הוא עבד על המרת התכולה בעזרת סכין יפנית וקצת דבק. אולי באותו מקום ונקודת הזמן בה עבד על המכונת הירייה שלו. למי אכפת? זה לא כך non issue! איך הוא הרעיל את ברוק, זה סיפור מעניין. קצת. אבל איך הוא הרעיל את לידיה? האנלית להחריד? באמת?!
              ואגב, היה מאוד חשוב להראות אותו בונה את המכונה, מראה לנו שהיא מופעלת על ידי השלט. כדי שכאשר המפתחות יילקחו ממנו ולא יחזרו אליו, וג'ק ישר ירצה להרוג אותו, נהיה במתח. שלא נדע מה ואיך הולך לקרות עכשיו. ואכן, לא ידענו. ידענו רק מה הוא מתכנן וראינו אותו נלחץ כשדברים לא הלכו כפי שתכנן, כי לקחו לו את המפתחות לאוטו ולא החזירו.

        • Mika Gill

          כי זה non issue. כמו שהוא השתיל לג'סי (באמצעות היול) קופסת סיגריות זהה אך נטולת רייסין, ככה הוא מחליף מבעוד מועד את הסטיביה של לידיה. הסדרה הזו, בגדול, מיועדת לאנשים שלא צריכים שיאכילו אותם בכפית אוכל של תינוקות שנלעס עבורם מבעוד מועד לרכך אותו יותר. וכמו הקריצה של "הוא במקרה נכנס למכונית שבמקרה המפתחות שלה היו במגן מפני השמש מעל מושב הנהג (שבמקרה נופלים לחיקו ככה, בלי התראה. וגם אם אתה יוצא מנקודת הנחה שזו עיירה של "סוס אחד" ואולי לא רגילים שם לגניבות, זה ללא ספק דאוס אקס מכינאי).
          ולמה אתה רוצה שיראו לך אותו קונה את הרובה? לא הספיק לך שהראו לנו אותו נפגש עם סוחר נשק, קרי הוא יודע איך למצוא אותו? וסקיני פיט ובאדג'ר – איך זה מופרך לך? ועוד לאור מה שהם אומרים לו "יו, יו. אנחנו מרגישים קצת מלוכלכים לעשות להם כזה טריק" – וולט זורק להם כסף ואמר "ועכשיו?" והם עונים "לא כל כך". והם גם מתפלאים לשמוע שהוא לא חזר לבשל והמת' הכחול לא מגיע ממנו. קרי, הם מכירים את הייזנברג ושמעו מספיק על מעלליו. למה, בשם כל הקדושים, שהם יעיזו להגיד לו שהם לא מוכנים לבוא איתו?
          והם לא "רמזו". הם אמרו את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים. בכוונה.
          רק מוזר לי שהוא מגלה ללידיה שזה מה שזה. אני לא בדיוק זוכרת מה היה ההסבר בקשר לרעל הזה, אם יש לו תאריך תפוגה או משהו, רק שעל ברוק הוא השתמש ברעל אחר אבל עם השפעות דומות. אני תוהה אם הידיעה על הרעל שהיא לקחה לא מאפשרת לה לפנות לחדר מיון ולקבל טיפול?
          זה, והעובדה שמכונת היריה שלו הצליחה לחדור לתוך הבית בצורה כזו יעילה (כן, כן. הוא כבר היה שם. הוא יודע בדיוק ממה זה עשוי. ועדיין) – אלה החורים היחידים שאני נתקלתי בהם.
          וגם הם לא באמת מפריעים לי, מן הסתם.

    • maayanzil

      תיאוריה שיכול אולי להסביר את הבעיות שלך (שאגב, אני מסכימה איתן). אין סיכוי קלוש בעולם שהיא נכונה בעליל, אבל אני רוצה לחשוב שהיא נכונה:

      (בקיצור: הכל היה חלום)

      http://www.buzzfeed.com/daves4/was-the-breaking-bad-finale-all-just-a-fantasy-in-walter-whi?bffb

      • אז רגע, הפנטזיה של ג'סי הייתה בתוך הפנטזיה של וולט?

        אם כבר, אפשר להגיד שוולט מת כבר בפרק הראשון והכל היה פנטזיה; הדרך הלא ריאליסטית בה גאס מת, השיר המקסיקני שצץ משום מקום, "הקליפ" עם המכוניות של וולט ופלין ועוד.

        • maayanzil

          חה. כן.
          הפנטזיה של ג'סי הייתה בתוך הפנטזיה שלו.
          זה לא הגיוני שה"כל" היה פנטזיה – כי למה שוולט ידמיין את כל המכשולים שעברו עליו מהפרק הראשון? למה שידמיין שאימפריה שלו נשדדת ע" נאצים? שהשפחה שלו מתפרקת? וכו'? למה שידמיין שהוא חובר לאיזה תלמיד תיכון שהוא גם ככה לא העריך ובטח בקושי זוכר?
          אבל זה סתם. ברור לי כשמש שהפרק האחרון הוא לא חלום ואין שום דבר בעולם שישכנע אותי אחרת. אבל אני חייבת להגיד שהרעיון הזה הרבה יותר מוצא חן בעיני, ולמרות הקלישאה השחוקה והמעצבנת של לסיים סדרה ב-"הכל היה חלום", במקרה הזה ספציפי, אם הם היו עושים את זה ככה (והשוט האחרון היה שלו, גוסס במכונית בשלג וכל זה, מתנער מהפנטזיה) זה היה מרצה אותי יותר, לכל היותר, יותר מהסוף הזה.

          • יעל וזהו

            אם גיליגן היה בוחר בסוף של "זה היה רק חלום" (סימן רשום דאלאס), יש לקוות שקולבר היה נותן לו סטירה בתחילת הראיון ואומר לו: עזוב, מה אתה מתעצבן, תחשוב שזה היה רק חלום.

      • Saturn

        אוקיי. זו כבר הפעם השנייה שאני מעדיף פתרון 'הכל חלום' לסיום סדרה בעונה זו.
        מעניין מאוד ואני מוכן לקנות את זה (רק שהבחור יפסיק להשתמש בטוויטר כדי לנסות להסביר משהו שדורש יותר ממשפט וחצי).

        מה שיכול להיות בעייתי הוא עד כמה לקשר את הפנטזיה של ג'סי למה שהוא אמר בטיפול הגמילה על עבודת כפיים. אני לא חושב שהוא שיתף את זה עם וולטר.

        בנוגע לזה שוולטר, האדם המבוקש ביותר בארה"ב ברגע זה, מסתובב די בחופשיות – לא אתפלא אם המשטרה הדפוקה פרסמה את התמונות והמראה שלו עם המראה המגולח (הייזגנברג) ולא כפי שהוא נראה עם השיער הרגיל (שסביר שייגדל כדי להסתתר).

        • Mika Gill

          ייתכן מאוד שהם לקחו בחשבון שבהיותו חולה סרטן, הוא יטופל בכימותרפיה, מה גם שהגסיסה בבדידות ממש הזקינה אותו. או כמו שסקיילר אומרת כשהיא רואה אותו, "אתה נראה ממש רע". שלא לדבר על משקפי ההיפסטר. תמונה שאשכרה נראית כמו שהוא נראה כרגע, בטוח לא היתה להם.

  • נועם

    בדרך כלל השירים בסדרה מתלבשים יפה על העלילה. מישהו יודע איזו יצירה הושמעה בבית של השוורצים? אני מוכן להתערב שיש לכך משמעות.

    • מתוך גרסת הבלט של הטרגדיה "פאוסט".
      http://www.youtube.com/watch?v=1aq2hem5DJ4

      בפולקלור הגרמני פאוסט היה אדם מלומד שמכר את נשמתו לשטן תמורת ידע בלתי מוגבל ותענוגות אסורים. נשמע מוכר?

      • מזדמנת

        וגרטשן היה שמה של אהובתו.

  • samuel_j

    הערה אחת: הצורה שבה וולט ירה בג'ק היא בדיוק כמו שג'ק ירה בהאנק: באמצע המשפט.
    חוץ מזה מאוד נהניתי מסיכומיך.

  • יגאל

    היי,יש לי שאלה קצת בדיליי,אבל זה משהו שתמיד הטריד אותי-בעונה 2 כשסול מכיר בחור שמכיר בחור שיקנה מוולט וג'סי את המט שלהם, והם הולכים לפגוש אותו במסעדה-והבחור לא מגיע, וולט אחר כך חוזר-איך בעצם הוא הבין שהבחור הוא גאס פרינג, מה הסגיר אותו?
    תודה

    • Mika Gill

      משהו בצורה שבה עשה זאת ובטון שבו שאל אם "הכל בסדר" בשולחן. משהו שתאורטית מנהלי מסעדה עושים, אבל לא במזללת מזון מהיר. ולא ככה. זה העיד שגאס שם לב אליו/ אליהם, ומכאן שיש לו סיבה. בעיקר כשסול אומר לוולט שהבחור החליט שלא לעשות איתם עסקים.

  • פיצריות לעומת מסעדות תאילנדיות – למה שמישהו אי פעם ידון בזה? הנה הפינאלה של "שובר שורות" לו התרחשה רק בפייסבוק. http://happyplace.someecards.com/26585/if-breaking-bad-took-place-entirely-on-facebook-series-finale

  • א.ג.

    שואלת גם כאן :

    באחד הראיונות הרבים של וינס גיליגן (אני חושבת שזה היה בtalking bad האחרון) הוא אומר שפלין לנצח יחשוב על אביו כעל מי שרצח את האנק, וגם אם עכשיו סקיילר יודעת שזה לא נכון הוא לא יוכל לדעת לעולם. לא הצלחתי להבין את זה, למה שהיא לא תספר לו? זה ממש מציק לי כי הטריד אותי שפלין מאשים את אביו דווקא בדבר הרע האחד שהוא לא עשה (לפחות לא בצורה ישירה) ואפילו ניסה למנוע, וממש שמחתי כשהוא סיפר לסקיילר במפורש שאחרים רצחו אותו.

  • אמילי בן חיים

    מדהים שמעט מאוד אנשים הבינו מה בעצם ראינו… עכשיו זה כבר רץ ברשת אבל בעצם כל פרק הסיום הוא פנטזיה המתרחשת בראשו של וולט, בעודו יושב, גוסס, ברכב עטוף בשלג כששוטרים מקיפים אותו. החל מהרגע שהוא אומר "רק קחו אותי הביתה" מתחילה הפנטזיה – והופ הכל מתרחש כפי שוולט היה רוצה – המפתח של האוטו מתגלה בדרך פלא מעל ראשו, הוא צץ במקומות (הבית של הזוג שוורץ. בית הקפה של לידיה וטוד. ביתה של סקיילר…) וכל זה בחופשיות כאשר הוא האיש המבוקש ביותר במדינה. וכמובן בסצנת ההרג והשחרור של ג'סי הכל מתרחש בצורה מושלמת! כולם מתים! ואפילו טוד שורד בכדי שג'סי יזכה לחסל אותו בעצמו. הוא מחדיר את הריצין לשקית אטומה של סטיבה…. לתה של לידיה… ועוד ועוד. בצפיה שניה ושלישית בפרק זה כל כך ברור והופך את הפרק הזה ליצירת מופת וכנראה, אחרי הסופרנוס, פרק הסיום הטוב ביותר בהיסטוריה של הטלויזיה.

    • א.ג

      זו תיאוריה נחמדה, בייחוד למי שמעדיף סופים אפלים וריאליסטיים על פני מתקתקים ומרצי קהל, וסה"כ כל אחד יכול לפרש כל יצירה כרצונו – כך שזו פרשנות לגיטימית.
      א-ב-ל מהאזנה לפודקאסט וצפיה בראיונות של גיליגאן אני יכולה לומר שמה שאת מתארת ממש ממש לא הייתה כוונת הכותבים, מבחינתם כל מה שקרה בפרק אכן קרה.
      גיליגאן הודה שפרק הזה לוולט הכל הלך בצורה כמעט מושלמת, סוג של "עזרה אלוהית" החל מאותו הרגע שבו היא ביקש עזרה מאלוהים (אם כי הוא אומר שלא ברור אם וולט מתפלל לאלוהים או לשטן). ברור שזה לא ריאליסטי, אבל זו בחירה יצירתית לגיטימית, בין אם כי לתת מעט נחת אחרי כל הקושי שחוו כל הדמויות וגם הצופים, ובין אם כדי להראות שכשהוא קצת "חוזר לעצמו" כלומר מנסה טיפונת לכפר על הכל ופועל ממניעים חיוביים, דברים מסתדרים יותר טוב.
      לגבי זה שהוא "מסתובב חופשי" – זה לא נראה לי כל כך מופרך. הוא נראה הרי שונה מאוד מהתמונות שלו שוודאי פורסמו. הרוב הגדול של האנשים לא משננים פרצופים של פושעים שהם קראו עליהם בעיתון. הם רואים ושוכחים, בטח לרמה של לזהות את אותו איש עם זקן ושיער ומשקפיים גדולות. מה גם שאף אחד לא אמר שהוא "הכי מבוקש במדינה". עם כל הכבוד, יש הרבה רוצחים אחרים ובטח גם גדולים יותר…
      אגב בהקשר הזה – הייתה סצנה שנכתבה בתסריט של הפרק אך הושמטה מחוסר זמן וכסף – בסצנה אחרי שיחת הטלפון מה"טיימס" וולט נתקל בתלמיד לשעבר שמזהה אותו. הוא משלם לתלמיד וקצת מאיים עליו שלא יגיד כלום למשטרה, ולפני שהם נפרדים הוא שואל אותו "איזה מורה הייתי?"

    • כבר נכתב על התיאוריה הזו:
      http://tvyaddo.com/2013/09/breaking-bad-05×16-felina/#comment-1068672128

      אבל היא לא יותר מתיאוריה של מעריצים, אז זה לא ש"מעט מאוד אנשים הבינו". פלוס מה שא.ג. כתב.

      • maayanzil

        סלח לי, לא ריפרשתי 🙂

    • maayanzil

      זה לא! ראי דיון שלנו על העניין למטה.

    • Saturn

      צריך לציין את הכתבת שהעלתה את התיאוריה בביקורת שלה לפרק הסיום:

      http://www.newyorker.com/online/blogs/culture/2013/09/breaking-bad-finale-reviewed.html

      ככל שאני חושב על זה כך אני אוהב את הפרשנות הזו על פני שקיבלנו. צריך לגשת לזה
      לאו דווקא כ'פנטזיה' במובן שהכל מסתיים בדרך הכי אופטימלית שאפשר אלא כמשהו שהוא
      פרי מוחו של אדם חולה סרטן וגוסס ששהה זמן משמעותי לבד ושיודע שמותו הוא בלתי נמנע
      מהמחלה. כל מה שקיבלנו זה תמהיל של כל הגורמים האלה בפנטזיהחלוםהזייהאשליה או
      איך שלא תרצו להגדיר את זה.

      איזה צירוף מקרים צריך להיות שהיום האחרון של וולטר והיום בו הוא מבצע את התוכנית
      שלו הוא גם יום ההולדת שלו. המוח שלו משתמש בפרטים הקיימים האלה ולוקח את טקס
      הבייקון. וולטר לובש פריט שמזכיר את זה של ג'סי. כשראינו את זה לראשונה בפלאשפורוורד זה היווה מקור לתאוריה שוולט יהרוג את סקיילר או את ג'סי וייקח מהם מנהג כפי שהוא נהג בעבר. במובן הפנטזיה המוח שלו משתמש בפרטים כדי ליצור משהו הולם ופיקטנטי.

      וולטר מתעל את מייק במפגש עם גרטשן ואיילוט. הוא מגייס את באדג'ר וסקיני? למה לא
      מראים חלקים חיוניים מתוכניתו? מצבו הבריאותי והנפשי הרעוע, חלש מדי מכדי שנקבל את
      כל הפרטים לכל הדברים. אפשר אולי להגיד שהחברים של ג'סי נחברים כי זה המידע הכי קל
      הכי נגיש והכי מתאים שקיים אצל וולטר בראש כדי לממש תוכנית שכזו. יותר קביל מאשר לנסות ליצור דמויות חדשות בדמיונו. אולי זו גם הסיבה שמי שמוכר לו את הנשק זה
      אותו הסוחר שוולט פגש בעבר במציאות.

      התוכנית מבוצעת באופן מושלם ובלי שום תקלות. כאילו צ'קליסט שמישהו עשה; תוכנית
      לבקשתך. אתה מוצא פתרון להעברת הכסף למשפחה. אתה מבקר במקומות ציבוריים בלי
      שייזהו אותך. אתה מבקר את בית אישתך המתוצפת בלי שייזהו אותך. אתה רואה פעם אחרונה את ילדיך. אתה מתוודה בפני אישתך על המניעים האמיתיים ברגע שאמור להוות כ redemption כלשהו שלך. אתה מספק לה את המידע שיגרום לה להפסיק להיות חשודה.

      אתה מחליף שקית ממתיק ברעל שהשתמשת בעבר ואתה יודע איפה הסתרת עוד מנה שלו ובאופן כירורגי בל-גילוי. אתה בונה מעמד מתכוון מתוכחם לM90 שלך במודל מכונית שלא
      מציע פתיחת תא המטען בכפתור שלט. אתה נכנס למתחם הנאצים ומחנה איפה שאתה רוצה
      בניגוד להוראות אחד הנאצים. אתה רוצה לראות את ג'סי למרות שאתה לא צריך אותו שם
      כדי להפעיל את הנשק ולהרוג את הנאצים. אתה סומך שהאמירה שלך תגרום לג'ק להתחמם
      ולהביא אליך את ג'סי.

      הנשק עובד בצורה מושלמת. כולם מתים. אתה חוטף כדור אבל כדי להגן על ג'סי. אתה נותן
      לו את האפשרות להרוג אותך – מכיר בכל מה שעוללת לו ומכיר בכך שבאופן כזה או אחר
      מגיע לך למות. עוד סוג של redemption.

      אתה שוכב ומת בתנאים שלך, תוך כדי ביצוע התוכנית שחלמת עליה כל הזמן הזה כדי לנקום
      בנאצים, להציל את ג'סי ולעזור למשפחתך. אפילו בשיאו של הייזנברג התוכניות
      והתחבולות אף פעם לא עבדו לוולטר חלק. תמיד צצו אילוצים. תמיד היו מהמורות. תמיד
      היה צריך לאלתר.

      אך הפעם, על סף כוחיו של וולטר ובנקודת המוצא הכי גרועה שיש, הכל עובד פרפקט.
      התוכנית שחלמת עליה עובדת פרפקט. כי זה באמת חלום. אתה שוכב, גוסס ומת כבר שם
      במכונית המושלגת; הכיסא מכוונן במצב שכיבה והשוטרים מתקרבים. כל מה שנותר לך זה
      לדמיין כמיטב יכולתך את הסוף שאתה רצית שלא יקרה.

      סקיילר עדיין תחשוב שאתה הרגת את האנק והתחבאת מאחורי תירוצים; הנאצים עדיין בחיים
      ומגלגלים כסף על ההמצאה שלך; ג'סי ממשיך להיות עבד ולחיות בגיהנום.

      האם אפשר לטעון שהתאוריה הזו לא מתיישבת במאת האחוזים? כן. אך גם הפרשנות
      הסטנדרטית של הפרק לא מתיישבת (לפחות אצלי) במאת האחוזים. והסדרה לאורכה הציגה
      דברים שלא מתיישבים והשתמשה ביד חופשית בתיאור חלק מהמצבים.

      אבל כתלות כאיך הצופה הסתכל על הסדרה לאורכה וכיצד הוא אפיין אותה, הפרשנות של
      הפנטזיה היא הרבה יותר משביעת רצון מהפרשנות הרגילה שמציגה פרק שהוא מאודby the books, בלי אקסטרה ושהוא בערך הסוף הכי טוב שיכולנו לקבל ותו לא.

      אני לא חושב שזה מה ש'שובר שורות' תיארה על פני כל עונותיה ואני לא חושב שזה הכי
      'ראוי' שאקורד הסיום שלה יהיה על תקן 'מפוייס' שכזה שמיושם באופן כה טוטאלי.

  • אפרסק

    סיום לא רע לסדרה שהיתה לרוב מעצבנת, איטית, מושחתת ומדכאת. 2 דברים שהיו הופכים את הסיום טוב יותר מבחינתי: 1. האישה הנוראית (שכחתי את שמה) היתה צריכה למות באופן ברור, ולא לקבל "ספוילר" מוולטר שהורעלה ברייצין. מה בדיוק מונע ממנה כעת לטפל בהרעלה על ידי נוגדן וכו'? 2. ידיעה ברורה שוולט טרח לחינם, ועבר את כל מסכת הייסורים בשביל כלום. זה יכל להעשות, למשל, על ידי סוג של פלאשבק עם פלין בגיל 18 מעביר את כל הכסף לדוד סאם.

    • איציק גור

      אין נוגדן ידוע להרעלת ריצין

      • אפרסק

        כיצד ניצל הילד? הוא לא הורעל בריצין?

        • לא. Lily of the Valley, צמח שהיה בגינתו של וולט (עליו התמקדה המצלמה בשוט היום של עונה 4). הוא רעיל אך ניתן לריפוי.

        • Mika Gill

          לא. הראו לנו את זה בצורה הכי ברורה שיש, אבל הנה ריקאפ:
          בסיום (הפרק או העונה, לא זוכרת) מראים לנו בבירור שוט של העציץ lily of the valley עליו מדובר בפרק, שממנו אפשר להפיק רעל שהאפקטים שלו דומים לאלה של הרייסין. ההבדל הגדול בין השניים, הוא שלרעל מהעציץ כן יש נוגדנים.
          שנית, אם וולט עשה שימוש ברייסין כדי להרעיל את ברוק, אז למה שתהיה לו עדיין מבחנה נסתרת בבית? הוא בסך הכל לקח מג'סי את קופסת הסיגריות שהכילה את מבחנת הרייסין כדי שג'סי יחשוב שזה היה הרייסין ואז יתומרן לחשוב שזה גאס ("מי אנחנו מכירים שמוכן להרוג ילדים? מי, תגיד לי?")

          • maayanzil

            וגם, בשיחה האחרונה של וולט וג'סי בסוף עונה 4 (אחרי שהרגו את גאס), ג'סי מספר לוולט שהרופאים מצאו את הבעיה ושזה לא הרייסן אלא הפרח – כלומר זה מוסבר בצורה ברורה (מה שנותר קצת לא ברור זה איך וולט גנב את הסיגריה- מה שמתגלה לנו בעונה שלאחר מכן, שהיול פילח אותה, ואיך הוא העביר לילד את הפרחים- זה נשאר לא מוסבר עד כה. אבל ברור שזה הוא לפי שוט הפרחים של סוך עונה 4)

  • דין

    אני מנסה להבין את המשפט האחרון בסיקור ואני לא מצליח להסכים איתו.

    קשה לי לראות איך ג'סי יהיה בסדר. הרי בעוד שהוא השתחרר סופית מכבלי הנאצים, אין זה אומר שמבחינות אחרות הוא עדיין בצרות.

    ראשית, יש את עניין הDEA, שמבחינתם הוא עדיין גורם בפרשה הזאת של וולטר וויט. הרי אחרי שחבר להאנק, הוא צולם והוסרט (בקלטת שלאחר מכן הושמדה, אך בכל זאת), אך חשוב מכך, מארי ראתה אותו. ואני מניח שהחברה חקרו אותה והוציאו ממנה מידע, הרי משם בין השאר הDEA קשר את וולטר וויט לאימפריית הסמים שלו. לפיכך, ג'סי פינקמן מבחינתם עדיין נעדר, שכן הוא נצפה לאחרונה יחד עם האנק וסטיב גומז ואולי מבחינתם הוא אפילו חשוד ברצח של הסוכנים.

    מעבר לכך, לאחר המוות של אנדריאה ובהתחשב בעובדה שג'סי נחקר בחשד להרעלה של ברוק, אני לא מניח שהוא יוכל להתקרב אליו, לכן אני לא מבין דיבורים (אפילו של וינס גיליגאן, אם אני זוכר נכון), על איחוד מרגש בין השניים.

    בנוסף, זה לא שלג'סי כרגע יש כסף או מישהו לחזור אליו. לכן יחד עם השמחה הגדולה שהוא יצא לחופשי, קשה לי לראות עתיד ורוד בשבילו.

  • miss bojarsky

    תם ונשלם. בקיץ הזה הטלתי על עצמי משימה – להשלים את שובר שורות. את
    אותה סדרה שהתפספסה לי בתחילת דרכה ושעליה שמעתי בלי סוף וקצת פיתחתי אנטי
    כלפיה כי היא גרמה לי להרגיש בחוץ ולא שייכת. זה לא הקיץ הראשון שבו תכננתי
    את ההשלמה הזו, אבל איכשהו, זה לא קרה. אבל בקיץ הזה הבנתי שאם לא אשלים
    אותה כעת, סביר להניח שכבר לא יהיה טעם. זה נס מוחלט שהצלחתי להגיע עד הלום
    מבלי לספוג ספויילרים מטורפים, אני לא מאמינה שזה היה יכול להימשך עוד זמן
    רב. אז עם קצת עזרה מחמאס (שדאג שלא אסתובב יותר מדי בחוץ בקיץ הזה),
    עמדתי במשימה ורגע לפני שחוזרת עונת ההורדות האמריקאית, צפיתי בפרק הסיום
    שלה, כשאני חפה (כמעט לגמרי) מידיעה לגבי כיצד הסיפור הזה ייגמר.

    חששתי קצת שלא אוהב אותה, שאגלה שההייפ יתברר כבלתי מוצדק לחלוטין, שעדיין
    לא אהיה שייכת. חששותיי הם שהתגלו כבלתי מוצדקים. נכון, הפרקים הראשונים
    קצת קרטעו, אבל כבר במהלך העונה הראשונה היא תפסה אותי ומשם רק צברה תאוצה.
    לא, זו לא סדרת הטלוויזיה הטובה בכל הזמנים (שלום הסמויה, מה נשמע מדמן?),
    אבל זו בהחלט יצירה ייחודית, כובשת, מרתקת, מטלטלת, מהנה, מכאיבה ומעוררת
    מחשבה. היא לא חפה מפגמים (הו, צירופי המקרים) אבל יתרונותיה מתעלים עליהם
    בקלילות.

    היכולת של וינס גיליגאן ליצור דמות שברגע האחד מתעבים
    ומייחלים למותה ובמשנהו מרגישים כלפיה אמפתיה וחמלה, שוב ושוב ושוב ושוב
    ושוב מבלי שנתעייף מכך, היא יכולת נדירה ואני מורידה בפניו את הכובע
    (השחור) על ההישג הזה. לא אכביר עוד במילים, כי אין משהו שאני
    יכולה לומר שלא נאמר כבר והרבה. אז רק אומר שלום לוולטר וויט, להייזנברג,
    להאנק, לסקיילר (שלא הייתה בי טיפה של שנאה כלפיה), למארי (שגם אהבתי),
    לפלין, להולי, למייק, לגאס, לבאדג'ר ופיט, לגומז ויותר מכל, לבחור שנכנס
    לי לתוך עמקי הנשמה, הבחור שלא היה רגע אחד בו לא רציתי לחבק אותו ולומר לו
    שאני אוהבת אותו ושהכל יהיה בסדר, ג'סי <3

    ומכאן – ספויילרים לפינאלה
    *
    *
    *
    *
    *
    *

    הסיום היה מאד מספק עבורי. אני שמחה בכל ליבי שלגיליגאן היה האומץ ללכת על הסיום
    האופטימי יחסית. אם ג'סי לא היה יוצא בחיים מהסדרה הזו, אני חושבת שלא
    הייתי יכולה להתגבר על הטראומה. אוזימנדיאס צילק אותי מספיק. הוא היה פרק
    הכרחי, וולט היה חייב לשלם את המחיר שבמותו של האנק, אבדן הכסף והגילוי של
    משפחתו בנוגע לאופיו המחריד. והוא היה מרהיב. אבל אם שם הייתה נגמרת הסדרה,
    המחשבה על כל הרע הזה, המחשבה על ג'סי מעונה וכלוא במחנה הנאצים לא הייתה
    מניחה לי לעולם. הגיע לו ולי השחרור הזה שלו. הגיע לסקיילר ולי לקבל את
    אותו וידוי של וולט שהוא עשה הכל למען עצמו.
    הספויילר היחיד שכן ספגתי לפינאלה אגב, לפני כשבוע וחצי סה"כ (תחנקו יוצרי השמועה
    בנוגע לעונה השישית של הסדרה) היה שוולט מת בסוף. אבל נו, זה לא באמת
    ספויילר, כשגזר הדין הזה ניתן בפרק הראשון של הסדרה. מה שהיה חשוב היה איך
    הוא מת ואת מי הוא לקח איתו ואת זה לא ידעתי.

© עידו ישעיהו