שובר שורות 5.12: כלב מוכה כלבת

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 02/09/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "שובר שורות" עונה 5 פרק 12

Breaking Bad - 05x12 - Rabid Dog

דברים רבים בפרק הזה נראו לי כמו הקבלות בינו לבין קודמו. ראשית, בפרק שעבר מארי הציעה לוולט להתאבד ולחסוך מכולם את כל עגמת הנפש, והפעם דבריה אצל הפסיכולוג הזכירו לי את ההלקאה העצמית של אנשים אחרי שמישהו התאבד: איך לא ראינו את זה קורה, איך התעלמנו מהסימנים, איך היינו כאלה אידיוטים. שנית, האנק מקשיב להודעה הקולית שוולט השאיר לג'סי, ויחד עם ההודעה שהשאיר לו טוד ב'וידויים' נבנית תמונה מפלילה למדי. שלישית, ג'וניור מחבק את אביו, מה שכמובן מזכיר את החיבוק שהעניק וולט לג'סי.

למעשה, התנהלותו של וולט הפעם הייתה בעיניי מעין שלוחה של החיבוק הזה. כולם מלבדו בטוחים שדרך הפעולה בכל הנוגע לג'סי היא להרוג אותו. כלומר, שוולט יהרוג אותו. סול מציע להרדים את הכלב חולה הכלבת, סקיילר בטוחה ש"שיחה" ו"הכנסת היגיון בקודקודו" הן מטאפורה, ומנגד וולט כעוס והמום לנוכח הלך המחשבה שלהם. זה יפה ונוגע ללב בעיניי, וממחיש לי שהאמונה שהבעתי אחרי הפרק הקודם הייתה נכונה – וולט אוהב את ג'סי. האנק קלט את זה מהווידוי של ג'סי לבדו.

בפרק הקודם רציתי שוולט יגיד לו משהו בנוסף לחיבוק, הבטחה כלשהי שהוא לעולם לא יפגע בו – מה שכמובן לא סביר מניה וביה, כפי שסוף הפרק הנוכחי הבהיר – אבל בסופו של דבר החיבוק נטול המילים הזה אמר את זה, לפחות אליבא דמיסטר ווייט. הפעם וולט מימש את המשאלה שלי והביע פעמיים השתוממות אמיתית וחוסר רצון מופגן לפגוע בג'סי. הוא תיאר את תכונותיו ובעיותיו של הבחור לסקיילר באופן טכני יחסית – בעיות רגשיות, בעיות אישיות, שימוש בסמים – ובמובן מסוים זה הזכיר לי את החיבוק ההוא; מכסה ובה בעת מביע את תחושותיו האמיתיות של וולט כלפי ג'סי. ועדיין – לא ראיתי את Old Yeller, אבל המטאפורה של סול נראתה בלתי נמנעת. וולט הוא טימי הקטן שכל כך אוהב את הכלב הנאמן שלו, כלב הבעיות שלו, אותן בעיות שוולט מונה ואחרות שלעולם לא יספר עליהן. אבל קו פרשת המים נחצה – הכלב חולה, להיעלם הוא לא יעלם ואין מנוס מלהרדים אותו. אם וולט לא יעשה את זה, זה מה שיביא למפלתו או למותו או לפגיעה במשפחתו.

בזמן שאנחנו רואים את כל זה, לא הנפשות הפועלות ולא אנחנו יודעים שזה כבר מאוחר מדי. העריכה הראשומונית של הפרק המחישה שלשם שינוי וולט אינו ער לכך שהוא משחק במשחק הלא נכון, לפחות לעת עתה. האנק נראה כה מובס לאור הווידאו הנחמד שהכין לו וולט, ומאוחר יותר נאלץ להסיג את אנשיו של גומז ממעקב אחרי סול. אבל הוא פשוט תפס את מקומם מעבר לכביש, עקב אחרי השתלשלות האירועים והיה נכון לקטוף את ג'סי כפרי בשל. האיחוד הבלתי נמנע ביניהם הגיע, ונכון לעכשיו הוא משאיר את וולט הרחק מאחור. הוא חושב שג'סי התחרט – הוא לא התחרט. הוא היה מעלה את המקום הזה בלהבות אילולא נעצר ברגע האחרון, ואכן יעשה זאת בדרך אחרת, כפי שחורבותיו העתידיים של בית משפחת ווייט מעידים. וולט וסול וסקיילר מדברים על המצב כאילו יש להם אפשרויות, אבל אין להם. כדור השלג הזה כבר התחיל להתגלגל, והוא – כלומר ארון פול – עושה זאת בהפגנת משחק מהפכת קרביים נוספת כאשר האנק תופס אותו עם המצית ביד.

השידוך הושלם. האנק תפס את ג'סי וסחט ממנו את כל המידע. וידוי אמיתי, מצולם, מכת נגד לכל הווידויים המומצאים של הפרק הקודם. גם אם בסופו של דבר לא יהיה להאנק כלום על וולט (ועל טוד), יש לו הכל על ג'סי – חמש עונות מתומצתות במסגרת וידוי אחד (סצינה שחבל שנמנעה מאיתנו – זה היה יכול להיות רב עוצמה כמו בסדרה מסוימת אחרת שהדמות הראשית בה התוודתה לבסוף על חטאיה, במיוחד לנוכח המצפון שחונק את נשמתו של ג'סי). את מה שבא אחרי כן קיבלתי ברגשות מעורבים. ציפיתי לעימות הזה בין ג'סי לוולט, בפרט כעת כאשר וולט מבין שהגיע שלב הפוסט-בולשיט. מעט לפני כן ג'סי הגדיר להאנק וגומז את וולטר ווייט ואת "שובר שורות", לטוב ולרע: "מר ווייט הוא השטן. הוא חכם יותר מכם, יש לו יותר מזל מאשר לכם. מה שאתם חושבים שאמור לקרות, אני אומר לכם – ההפך הגמור והמנוגד מזה יקרה". אז הנה ה'יותר מזל' של וולט – מה שגרם לג'סי לסוב על עקבותיו במקום להקליט את וולט היה גבר שעמד שם לגמרי במקרה.

אבל לשם שינוי, ג'סי נראה לבסוף אופטימי. הוא נראה כמו איש עם תוכנית במקום להיות הבובה הפאסיבית שמנסים לשחק לה במוח (וולט) או מפקירים אותה לגורלה (האנק). אם נחליף את סדר הסצינות שחתמו את הפרק – וולט מזמין את הג'וב על ג'סי > ג'סי אומר להאנק שיש לו תוכנית טובה יותר שתפיל את וולט – אפשר אולי לנחש שג'סי מבין מה יהיה המהלך של וולט ומתכוון להשתמש בו נגדו. והאמת היא שהייתי חושש יותר לחייו של ג'סי אילולא האדישות המוחלטת שהאנק הפגין כלפי מותו האפשרי. דווקא זה גורם לי להאמין שג'סי יצליח לעבור את כל זה ולצאת מהצד השני בשלום.

תגיות:
© עידו ישעיהו