Hello world
Monthly Archives: יולי 2013
כי האדם עץ השדה
יש משהו סמלי בכך שבוב בלבן המקסים מתארח בתפקיד קטן בפרק האחרון של Family Tree, הסדרה החדשה של כריסטופר גסט, שעונתה הראשונה והקצרה הסתיימה השבוע ב-HBO. בלבן מנהל כבר כמעט 50 שנה קריירה מוצלחת של תפקידים קטנים, אבל רובנו זוכרים אותו בעיקר כראסל דאלרימפל ב"סיינפלד", אותו בכיר NBC שרצה – אבל בעצם גם לא ממש רצה – תוכנית על שום דבר. וזה בעצם מה שקיבלנו ב-Family Tree – סדרה שהיא לכאורה על שום דבר, אבל בעצם על המון.
וכשחושבים על זה, זאת בעצם גם נקודת המוצא של הסדרה: גיבורנו, טום צ'דוויק (כריס או'דאוד, שהופך אט-אט למעין גירסה משודרגת של יו גרנט) מקבל בירושה מדודה רחוקה תיבה קטנה של פיצ'יפקעס משפחתיים. לכאורה אין בתיבה שום דבר מעניין – כמה תמונות ישנות, כמה חפצים שייעודם לא ברור – אבל טום מצליח להפיק מכל הדברים האלה מסע מאיר-עיניים בעקבות ההיסטוריה של משפחתו. התיבה הזו היא ממש כמו אבן שנזרקת למים: בהתחלה היא מוציאה את טום מלונדון אל הפרברים, משם אל הקאנטרי-סייד, אחר כך אל לוס אנג'לס ולקראת הסוף הוא מגיע אפילו אל המדבריות השוממות של גבול קליפורניה-נוואדה.
וגם המסע עצמו מתנהל על פי אותו עיקרון: לכאורה טום לא מגלה על משפחתו דברים מסעירים מדי, וגם אם כן – הטוויסט המאכזב אף פעם לא מאחר להגיע. למעשה, סביר להניח שאם רובנו היינו יוצאים למסע כזה, היינו מגלים דברים דומים: קצת סיפורי אהבה חמודים, כמה בני משפחה שהתחככו באופן אקראי מאוד עם התהילה, והרבה אנשים קטנים שחיו את חייהם, הותירו רישום כזה או אחר (בעיקר אחר), העמידו צאצאים, מדי פעם נדדו ממקום למקום, ובסוף אמרו יפה שלום והלכו לעולם שכולו טוב.
אבל כמובן, מה שחשוב בסדרות כאלה, ובמיוחד ביצירות של גסט, הוא לא מה שקורה – אלא האנשים. גם המשפחה הגרעינית של טום לא מצטיינת בשפיות יתרה: אחותו החמודה והשברירית חולקת את חייה עם אלטר-אגו צמוד בדמות בובת קוף שמולבשת על ידה הימנית, אביו מכור לצפייה בסיטקום בריטיים ישנים ועבשים (ומומצאים לחלוטין, כמובן) וחי עם אישה מזרח-אירופאית שמחסום השפה הוא הבעיה הכי קטנה שלה. גם החבר הכי טוב של טום הוא, איך נאמר בעדינות, לא בדיוק העיפרון הכי מחודד במגירת הסכו"ם. ולכן לא מפתיע שגלריית הדמויות שטום פוגש במסע השורשים שלו היא קווירקית לא פחות.
ובעניין הזה, כאמור, גסט הצטיין מאז ומעולם. לבושתי לא צפיתי בשתי יצירות המופת הגדולות שלו ("ספיינל טאפ" ו"מחכים לגופמן"), אבל "כוכב התערוכה" (2000), שעסק בתחרות כלבים, היה מלאכת מחשבת של בניית דמויות שהן כמעט-קריקטוריות, אבל תמיד-תמיד אנושיות ואמינות. גם ב-Family Tree חוזר גסט לשחקנים הוותיקים האהובים עליו – ג'ים פידוק, מייקל מקין, אד בגלי ג'וניור, ופרד וילארד, שכל הופעה שלו היא תענוג קומי צרוף – ומצרף אליהם אנסמבל מעולה ומוכשר של שחקנים צעירים, בראשות או'דאוד.
וזה אולי גם המקום לציין עוד "לכאורה" אחד: Family Tree נראית על פניה כמו עוד יצירת מוקומנטרי מבית היוצר של גסט, אחד מאבות הז'אנר. המצלמה מתנדנדת, הדמויות מדברות אליה מפעם לפעם, והכל נראה מאוד "מציאותי". אבל בעצם, נראה שגם גסט הבין שהפריחה הגדולה של המוקומנטרי סימנה בעצם גם את מותו של הז'אנר. ריקי ג'רווייס, שלמד הרבה מגסט, עוד עשה הכל נכון ב"המשרד" הבריטית, אבל ההתנסויות האמריקניות בתחום, גם כשהיו טובות ואפילו מצוינות ("המשרד" האמריקנית, "מחלקת גנים ונוף" ואפילו "משפחה מודרנית"), עיקרו למעשה את המוקומנטרי מכל עקרונות היסוד שלו, והפכו אותו לסתם סיטקום עם טוויסט. הציניקנים יראו בהיצמדות של גסט למאפיינים המקוריים של הז'אנר עווית לא רצונית ולא רלבנטית; אני מעדיף לראות בה הצדעה נעימה לעבר, אולי אפילו מסע שורשים קטן.
משולש אהבה ביזארי
פעם, לפני שמונה שנים, עשינו בפורום בנענע ספיישל "שלוש הסדרות המשמעותיות בחיינו" (כאן היה החלק השני), לא סתם כאלה שממש אהבנו, אלה כל הסדרות והתוכניות שהיו עבורנו ציון דרך, שעשו איזה סוויץ' בלב או אפילו ממש בחיים. כשאני מסתכל על הבחירות שלי אז, אני קולט שהמון השתנה. זה היה לפני שצפיתי בעונה הרביעית של "הסמויה", לפני ש"מד מן" שזפה מסך כלשהו, לפני שצפיתי שוב ב"דדווד", לפני השלמות שהפגינה "מחלקת גנים ונוף"', לפני החלק השני והכל כך פגום של "עמוק באדמה", וכהנה וכהנה. אני קורא את מה שכתבתי על "עמוקב" ופשוט לא מתחבר לזה יותר. הרבה השתנה בשמונה השנים האלה, גם מבחינתי – הן כאדם והן כצופה טלוויזיה – וגם מבחינת הדברים שהגיעו מאז.
אז עכשיו, אחרי בחינה מחודשת (או בפעם הראשונה), מה הן שלוש הסדרות שהכי השפיעו עליכם? עדיף כמובן לפרט, שיהיה מעניין. אם כבר הגבתם על זה בפעם הקודמת שלנו והבחירה שלכם השתנתה, ספרו מדוע.
דקסטר 8.02: כל נקודה חיובית
מה חשבתם על "דקסטר" עונה 8 פרק 2?
עדכונים: מופע שנות המה-שבא-לכם
סקנדל, עבודה ערבית, חוזרים לעבר עם דאונטון, ויקינגים, דה וינצ'י, הבורג'ס וקווין, אנדי דווייר חציך ועוד קצת חדשות ודברים שקורים בימים הקרובים בטלוויזיה.
יום ראשון
בלוויין,
בכן או ב-22:50, אחוזת דאונטון.
עונה שלישית.
בכן תעו ב-22:00, שתוק ותמשיך לנגן!
ושוב הלילה ב-1:20 ומחר ב-10:00. התחרות הרשמית – פסטיבל סאנדנס 2012. "אם זו לוויה – בואו נעשה אותה הכי שווה בעולם". ב-2 באפריל 2011, להקת LCD סאונדסיסטם נתנה את ההופעה האחרונה שלה במאדיסון סקוור גרדן בניו-יורק. ג'יימס מרפי, סולן ומוביל הלהקה, עשה החלטה מודעת לפרק את אחת הלהקות הידועות והמשפיעות של דורנו בשיא תהילתה, ולסיים את הפרק המצליח הזה בחייו עם הקונצרט הגדול והאמביציוזי ביותר בכל הקריירה שלו. כל הכרטיסים להופעה נמכרו כמעט מיידית ובמהלך הופעה אקסטראווגנטית של כמעט ארבע שעות, אלפי אנשים בכו בדמעות של אושר ועצב. הסרט מתעד את ההופעה הזו, קונצרט של פעם בחיים, ומציג דיוקן אינטימי של מרפי – לפני ההופעה, במהלכה ואחריה – שבו הוא מספר בכנות על ההחלטה לפרק את הלהקה ועל השלכות ההחלטה הזו.
יום שני
בערוץ 1 ב-21:30, קווין – רפסודיה הונגרית.
בקיץ 1986 התקיים מופע בלתי נשכח של להקת קווין בהונגריה, כחלק מסיבוב ההופעות "מג'יק טור" של הלהקה האגדית, סיבוב ההופעות האחרון של פרדי מרקורי. שלוש שנים לפני נפילת חומת ברלין, "רפסודיה הונגרית" התקיים מול 80 אלף צופים נלהבים והיה מופע הרוק הראשון שנערך מאחורי מסך הברזל. המופע ישודר ב-HD, ופס הקול עבר עריכה מחודשת לשיפור האיכות. במהלך ההופעה הלהקה מבצעת את מיטב להיטיה הגדולים, ביניהם "Bohemian Rhapsody”, "We Will Rock You", "Crazy Little Thing Called Love” ו-“I Want To Break Free”.
בכבלים ובלוויין הערב, יום של סדרות תקופתיות:
בכבלים,
בחם 3 ב-22:17, הבורג'ס.
עונה שלישית ואחרונה.
בלוויין,
בכן או ב-22:00, הוויקינגים.
הדרמה המתוסרטת הראשונה של ערוץ ההיסטוריה האמריקאי, היא הסדרה החדשה הנצפית ביותר של השנה בערוצי הכבלים והלוויין בארה"ב, עם פרק בכורה שמשך 6.2 מיליון צופים. הסדרה מבית היוצר של מייקל הירסט (תסריטאי "אליזבת'" ויוצר "שושלת טיודור") היא דרמה היסטורית העוסקת במסעם של הלוחמים הנורדים לכבוש את האדמות הצפוניות של אנגליה, ומככבים בה טרוויס פימל, זוכה גלובוס הזהב גבריאל ביירן וכוכבת glee ג'סלין גילסיג. הסדרה מבוססת על המעשיות העתיקות על הפשיטות ומסעות המסחר והמחקר של הויקינגים בימי הביניים המוקדמים בסקנדינביה, ועוקבת אחר המנהיג הוויקינגי האגדי רגנר לודברוק (פימל), צוותו ומשפחתו. רגנר הוא לוחם ויקינגי צעיר הכמהה לגלות תרבויות חדשות מעבר לים. יחד עם חברו האמן המוכשר פלוקי (גוסטאב סקראסגארד, אחיו של אלכסנדר סקראסגארד מ"דם אמיתי") הוא בונה סוג חדש ומהיר במיוחד של ספינת משוטים המאפשרת לו לפשוט על האזור הלא מוכר של צפון אנגליה. בכך הוא קורא תיגר על השליט המקומי באזור מגוריו, ארל הרלדסון (גבריאל ביירן) אדם חסר מעוף, הנעזר באחיו רולו, שמאוהב בסתר באשתו של רגנר, הלוחמת האגדית לגרטה (קתרין וינצ'יק, "בונז").
בכן או ב-22:50, הסודות של דה וינצ'י.
הפקת הדגל לשנת 2013 של רשת Starz ("ספרטקוס", "בוס") האמריקאית, המופקת בשיתוף פעולה עם ה-BBC. מאחורי ההפקה השאפתנית עומד דיוויד ס. גוייר, תסריטאי סרטי "האביר האפל" שיצר את הסדרה, והמפיקות המיתולוגיות של "דוקטור הו" ג'ולי גארדנר וג'יין טריינר. דרמה אפית והיסטורית, רחבת יריעה ועתירת תקציב, העוסקת בחייו המוקדמים של ליאונרדו דה וינצ'י כפי שמעולם לא נראה על מסכינו – ועל האנשים בצללים שניסו לעצור אותו ואת הקדמה. הסדרה, המוגדרת כ"פנטזיה היסטורית", עוקבת אחר הסיפור שלא סופר על לאונרדו דה וינצ'י (טום ריילי הבריטי) בפירנצה בתקופת הרנסנס. דה וינצ'י צייר, פסל ואדריכל איטלקי, מוצג כאמן, ממציא, סייף, מאהב, חולם ואידיאליסט בן 25, שנאבק כדי לחיות בגבולות של מציאות וזמן משלו וכמי ש"המציא את העתיד". דה וינצ'י היה "סלב" בתקופתו וזכה להשפעה רבה על הסביבה והכרה בגאוניותו, אך גם היה בן ממזר שמשתוקק ללגיטימציה של אביו המתנכר. דה וינצ'י הצעיר מנהל מערכת יחסים עם לוקרציה דונטי (לארה האדוק, "הארמון"), פילגשו של לורנזו מדיצ'י, וכופר במוסכמות בדרכו לחשוף את מה שהוא רואה כשקרים של החברה, כמו גם הניסיון של ארגוני צללים שונים בפירנצה לצבור כוח על ידי העלמה מכוונת של כל מידע שיכול לתת כוח להמונים – מדע, רפואה, אמנות, ובראשם ארגון הצללים "בני מיתראס", שמושך בחוטי מקבלי ההחלטות.
בכן תעו ב-22:00, ספחת.
אוטה ומרטיה הן שתי צעירות שהגיעו לארץ מגרמניה ומצ'כיה משאירות מאחוריהן משפחה, מולדת, דת וקהילה ומגיעות לישראל כדי להתגייר. דרך החתחתים שהן עוברות ומסען העיקש מפגיש את הצופים עם סוגיות חברתיות, פוליטיות ודתיות נפיצות וטעונות. הבמאית, נועה רוט, מתבוננת במסעם של המבקשים להצטרף לחברה הישראלית ומאירה זוויות לא מוכרות בתהליך הפיכתה של אישה ליהודיה וישראלית כיום. האם יצליחו לבוא בשערי חברה שקבעה "קשים גרים לישראל כספחת"?
יום שלישי
בערוץ 2 ב-22:45, עבודה ערבית.
עונה רביעית וחדשה של הסדרה הקומית המהוללת.
בכבלים,
בחם 3 ב-19:00, גדולה מהחיים.
עונה שלישית וחדשה.
בחם 3 ב-21:31, סקנדל.
עונה שנייה וחדשה לסדרה של שונדה ריימס. היה עליה באזז גדול ואמרו שהיא הפכה להיות ממש ממכרת, אני מתכוון לנסות אותה בקרוב (מההתחלה).
בלוויין,
בכן תעו ב-22:00, לא מצחיק: קריקטורות תחת איום.
"כדי למצוא ברומטר לחופש הביטוי של מדינה, וכדי להבין את הטאבואים שלה – פשוט צריך להתבונן בקריקטורות הפוליטיות המקומיות". לאורך ההיסטוריה, ההגנה על חופש הביטוי מצויה במאבק תמידי. בסרט מתועדים מספר מקרים מהשנים האחרונות שעוסקים בקריקטורות פוליטיות, מקרים שעשו כותרות בינלאומיות. קריקטוריסטים מובילים מישראל (למשל הקריקטוריסט האגדי קישקה), מהרשות הפלסטינית, גרמניה, טוניסיה, ארה"ב וצרפת מספרים על מצבו של חופש הביטוי היום.
יום רביעי
בערוץ 1 ב-21:00, מבט שני: נשק הקולנוע האיראני.
בשנים האחרונות מפיצים האיראנים בעולם עשרות סרטים דוקומנטריים, שלכולם תכלית אחת: הכפשה ויצירת דה לגיטימציה של היהודים בעולם ושל מדינת ישראל באמצעות אומנות התעמולה הדוקומנטרית. הסרטים הללו נמכרים בירידי סרטים בינלאומיים ומיועדים לקהל המערבי. האיראנים מפיקים גם סרטי עלילה בתקציבים גבוהים, עם כוכבים מקומיים, שמיועדים לקהל המקומי או המוסלמי ולערוצי השידור הערבי בלוויין. העלילות בסרטים האלה עוברות לעיתים את גבול הדמיון בדרך בה מתוארים הישראלים או היהודים. מדובר בתיאורים קשים לצפייה, בהם מעורבת אנטישמיות ושנאת יהודים בנוסח שהיה ידוע בימי הביניים. שטיפת המוח של הקהל בעולם הערבי והמערבי היא המלחמה של העידן המודרני. נשק אכזרי שתפקידו להילחם על התודעה ודרכה לייצר פעולות נגד ישראל והיהודים. תחקיר מבט שני על המלחמה המתנהלת על מסכי הטלוויזיה והקולנוע.
בלוויין,
בכן תעו ב-21:00, חברים.
רגב קונטס ("החברה הכי גרועה בעולם", שישודר מיד אחרי כן) הוא במאי בודד אשר כל מערכות היחסים שלו הן וירטואליות, וחבריו היחידים הם בפייסבוק. יום אחד, מזמינה אותו חברת פייסבוק בשם דפני ליף לפגישה במרחב האמיתי. מהפגישה הזאת בדירה השכורה של דפני ליף נולדת המחאה הציבורית הסוחפת של קיץ 2011. עוד לפני שרגב מבין מה קורה, כבר מתנוססת תמונתו בעיתונים לצד כותרות על מחאה היסטורית, ובהפגנות הוא מוקף באלפי אנשים, בשר ודם, שמחבקים אותו ומדברים בלהט על צדק חברתי. האם האיש הבודד הזה יצליח לשרוד את המהפכה הפרטית שלו?
אנדי?
ובינתיים רעו ל"מחלקת גנים ונוף", אדם סקוט אהובנו, נזכר בעבודות מעברו, כולל ER, שולחן לחמישה, עמוקב, ואפילו וונדרפולז.
המבקרים עפים על הסרט החדש של ג'ים ראש ונאט פקסון, שגם מהווה את הניסיון הראשון שלהם בבימוי. זה הסרט ההוא שכוכבי "קומיוניטי" כאילו-עשו לו אודישנים לא מזמן.
התיקון 1.05: טיף, טיף
ספוילר "התיקון" (Rectify) עונה 1 פרק 5
טוני סופרנו והנוקמים במלאכים
אני אוהב טלוויזיה הרבה יותר מסרטים. אני לא מבין למה אנשים מתרגשים מהעלילות ומתחברים לדמויות תוך שלוש שעות מקסימום, לא ברור לי למה אני אמור להרגיש קתרזיס על דמות שהכרתי רק עכשיו. אני מעדיף סדרות או ספרים, אני מעדיף תהליך ארוך ומתון, אני רוצה ללמוד להכיר את הדמות כמו חבר חדש, אני רוצה שיהיה לי אכפת ממנו. האהבה הזאת התחילה עם סדרות פשוטות כמו "אבודים" או "נמלטים", אבל די מהר התקדמה ל"הסופרנוס", "שובר שורות", "אימפריית הטיילת" ו"הסמויה".
כבר שנים שמתנהל ברשת ובארוחות שישי הוויכוח האלמותי: “איזו סדרת טלוויזיה היא הטובה ביותר?". לאחרונה הוא התעורר אחרי שאנטרטיינמנט וויקלי דירגו את "הסדרות הטובות ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה". הוויכוח מיותר, לא כי אנחנו חבורה של פרדות שלא משנה מה, אנחנו לא נשנה דעה. אלא כי העימות לא נכון. אנשים למעשה מנסים להשוות בין תנין לדרקון. בואו ניקח את הדוגמה הקלאסית, "הסופרנוס" מול "הסמויה", לכאורה שתי סדרות דומות: שתי יצירות מופת מז'אנר הדרמה שעוסקות גם בפשע, שתי סדרות שנוקטות בגישת הסיפור העונתי במקום האפיסודי, שתי סדרות מתור הזהב של HBO וכיו"ב. אבל הבעיה שזו נקודת מוצא מוטעית – בעוד שב"הסמויה" יש במספר ענק של דמויות והיא יותר מתעסקת בהצגת מצב חברתי קיים, "הסופרנוס" מציגה בעיקר את טוני סופרנו, נבכי נפשו ומצבו הפסיכולוגי.
אם כבר להשוות, אולי עדיף לעשות זאת בין "הסמויה" ל"הפמליה" או בין "הסופרנוס" לאנימה "נאון ג'נסיס אנוואגליון"? על פניו ההקבלה אולי נראית מוזרה בהרבה מאשר "הסופרנוס" ו"הסמויה" – סדרה אחת עוסקת במאפיונרים והאחרת בילדים הנמצאים בתוך רובוטים ונלחמים במלאכים, אחת דרמה מורכבת והאחרת היא מדע בדיוני מובהק. אבל כאן צריך לעצור ולשאול, מה מאפיין ז'אנרים? מדע בדיוני אינו רק רובוטים ועתיד, הרי היה יותר מכך בסרט "בלייד ראנר". פנטזיה אינה רק אבירים ודרקונים, "משחקי הכס" לימדו אותנו אחרת. קומדיה היא לא רק צחוקים ובדיחות, היו פרקים של "הסמויה" שבהם צחקתי יותר מאשר בפרקים של "איך פגשתי את אמא". וכמובן לא חסרות דוגמאות נוספות.
כיום בטלוויזיה, בסרטים, במשחקי המחשב, בספרים, בקומיקס ובמקומות רבים נוספים, יש שילוב בין ז'אנרים. מעין התנגשות בלתי נמנעת הנובעת מהפוסט-מודרניזם ומהעובדה שבערך הכל כבר נעשה קודם לכן. זו הסיבה שבעייתי להמשיך להשתמש בשיטות החלוקה הישנה לז'אנרים. כשאני רוצה להמליץ לאנשים על "משחקי הכס" בגלל הביקורתיות שבה והעלילה המרתקת, אבל היא נשללת די מהר בגלל "שיש בה דרקונים", איך אפשר להסביר שהדרקונים בה מהווים פרט משני?
צריך להתחיל להסתכל על ז'אנרים כחוויה שאותה הצופה עובר ולא כתמונה חיצונית. "הסמויה" משקפת את התקופה שבה אנחנו חיים, היא מראה את החיים הקשים והזנוחים בשוליים הקשים בעולם הקפיטליסטי בראשית המאה ה-21. בעוד "הפמליה" מציבה מראה בפני הנהנתנות והזוהר ההוליוודיים. שתיהן בוחנות את אותה מדינה רק במקומות שונים, מעין החלום האמריקני ושברו. שתיהן יוכלו לאפשר לאנשים בעוד מאה שנה להבין כיצד חיו פעם בארה"ב. חוויה אחרת היא נפש האדם והתפתחות פסיכולוגית, כאן נחקור את נפשו של טוני סופרנו, את העבר שלו, איך זה משפיע עליו בהווה וכיצד הוא מגיב לדברים. אותו הדבר נעשה עם דון דרייפר מ"מד מן" או שינג'י איקארי מ"אנוואגליון".
אנחנו עוברים חוויות פנימיות או הארות מסוימות בזמן שאנחנו צופים בסדרות כאלו ואחרות, ובעקבות זאת ממליצים על הסדרות הללו גם למכרים שייהנו מאותה חוויה ויתרגשו ממנה, אבל הז'אנר יכול להוות גורם מפריע שמביא לשלילה מיותרת. מצד שני אם היינו יודעים שסדרה מסוימות מקוטלגת בגלל החוויה שהיא מעבירה לנו, פסיכולוגית, הרפתקנית, לאמשנה, היא יכולה לעזור לנו יותר בסינון אילו סדרות לבחור ואילו לא, כי אנחנו יודעים ממה אנחנו נהנים יותר. במילים אחרות: כדאי לא לשפוט ספר לפי הכריכה.
ארסטד 4.06: קושרי קשר
ספוילר "ארסטד דיבלופמנט" עונה 4 פרק 6
עדכוני סופ"ש: היום השלישי
הכל טוב, מן, אצל סול גודמן, הבאנהד הופך לסתם שיער, דקסטר נקניקיה ועוד חדשות, קטעי וידאו (שחלקם פורסם לאחרונה בפייסבוק וטוויטר של הבלוג) וכמה דברים שקורים בימים הקרובים בטלוויזיה.
יום חמישי
בלוויין,
בכן או ב-22:00, דקסטר.
עונה שמינית וחדשה, שכבר זמינה ב-VOD.
בכבלים,
בערוץ 8 ב-23:00, המתערבים.
הבחירה הרשמית, פסטיבל סאנדנס 2012. פרס מיוחד, פסטיבל שפילד 2012. דוקאביב 2012. סרטו של הבמאי המוערך סטיב ג'יימס (Hoop Dreams, 1994) עוקב אחר שלוש דמויות עם עבר אלים שהחליטו לרתום את חוכמת הרחוב שלהן למטרה חדשה – מניעת אירועים אלימים באמצעות התערבות ישירה בחיי התושבים. מבעד לעבודתם של "המתערבים", המשלבים את ניסיונם האישי עם טכניקה פסיכולוגית להתרת סכסוכים, מצלמתו של ג'יימס מתעדת מקרוב ובזמן אמיתי את המתח השברירי של הרחוב. בנוסף למבט בלתי-אמצעי על מציאות קשה של סמים, עוני ותסכול, מראה הסרט כיצד התערבות אנושית יכולה לתת תקווה לשינוי.
סרטים
יום שישי
בערוץ 2 ב-21:30, המעגל עם דן שילון.
במסגרת חגיגות 20 שנה לערוץ 2, חוזרת התוכנית הקלאסית (שהתחילה בכלל שנים לפני כן, בערוץ הניסיוני).
סרטים
בלוויין,
בכן 2 ב-22:00, פרומתיאוס.
בכורה. מותחן מד"ב שמהווה המשך, או פריקוול או ווטאבר ל"הנוסע השמיני". רידלי סקוט חוזר לעולם של "הנוסע השמיני", עם סרט מד"ב מרהיב שזכה להצלחה רבה בעולם. משלחת הממומנת על ידי מיליארדר אקצנטרי יוצאת לחקור את הסוד למקור החיים בכדור הארץ. הכוכב עליו הם נוחתים מתגלה ככר פורה לתגליות מסעירות אך גם כמקום מלא סכנות ויצורים שלא מומלץ להעיר מרבצם. עם שרליז תרון ("שלגיה והצייד"), מייקל פסבינדר ("X-מן: ההתחלה"), נומי ראפאס ("נערה עם קעקוע דרקון"), אידריס אלבה ("הסמויה"), גאי פירס ("ממנטו").
בכן 3 ב-22:00, ילנה.
בכורה. סרט הנעילה של מסגרת מבט מסוים בפסטיבל קאן, זוכה פרס מיוחד של חבר השופטים בקאן. מועמד לאוסקר האירופאי לשחקנית הטובה ביותר; זוכה ארבעה פרסי ניקה (האוסקר הרוסי); השתתף בפסטיבלים רבים בעולם בהם מוסקווה, טורונטו, הלסינקי, סאנדנס, חיפה ועוד. דרמה משפחתית שגיבוריה הם זוג נשוי אשר לשניהם זהו פרק ב' בחיים. בעוד האישה, ילנה, הגיעה מרקע דל וקרובה מאד לבנה המפונק ולמשפחתו, בעלה הוא אדם עשיר אשר בתו בקושי מדברת איתו. כאשר בנה של ילנה צריך כסף רב והיא מבינה שבעלה לא יסכים לתת לו את הסכום הנדרש, היא מחליטה לעשות מעשה.
שבת
סרטים
בלוויין,
בכן 1 ב-21:30, הוואלס האחרון.
בכורה. דרמה רומנטית נוגעת ללב בכיכובה של מישל ויליאמס. מרגו היא בחורה צעירה הנשואה באושר (יחסי) לבעלה החמוד (סת׳ רוגן בתפקיד דרמטי מצויין), בפרבר קטן בטורנטו, וחולמת להיות סופרת. יום אחד היא פוגשת אמן צעיר וכריזמטי. בין השניים נוצר חיבור ומשיכה מינית מהרגע הראשון. מעט אח"כ היא מגלה כי הבחור הצעיר אותו הרגע פגשה, הוא למעשה השכן החדש שלה. כעת על מרגו להתמודד עם רגשותיה החדשים, לעומת התחושות של המוכר והאהוב, ולהבחין בין מציאות לפנטזיה. זהו סרטה השלישי של השחקנית והבמאית הצעירה שרה פולי, שמצליחה באלגנטיות ורגישות רבה להתמודד עם שאלות על אהבה, משיכה, נאמנות וכל מה שביניהם. גם עם לוק קירבי ("ממבו איטליאנו"), שרה סילברמן (בעירום מלא).
בכן 4 ב-22:00, מלכוד 44.
בכורה. אקשן בכיכובם של ברוס וויליס, מלין אקרמן ("השומרים"), פורסט וויטקר ("גוסט דוג", "המלך האחרון של סקוטלנד"), ניקי ריד ("דמדומים"). שלוש פושעות קשוחות ושוות מקבלות הזדמנות נוספת מהבוס שלהן לאחר שפישלו במשימה. הפעם עליהן לעצור משלוח סמים גדול של מספר אנשים שבגדו בו. המשלוח אמור להתבצע בדיינר מרוחק. מה שנראה להן תחילה כמשימה פשוטה לביצוע, הופך להיות משחק מסוכן וקטלני. הפושעות מגלות בדרך הקשה כי הן יכולות לסמוך רק על עצמן.
חם רכשה את "כתום הוא השחור החדש", הסדרה החדשה של ג'נג'י כהן בנטפליקס.
אני יודע שרובכם מתכחש לאפשרות הזו, אבל וינס גיליגן מקפיד לעדכן: ספין אוף של סול גודמן נע קדימה במלוא הכוח.
עד שהעונה האחרונה תגיע, הנה הגרסה העברית של "שובר שורות". לא כולם מכירים.
"מיאמי וייס" חוזרת! וגם "הצלצול הגואל"! ועוד כמה סדרות עבר, אבל בדמות קומיקס.
סימן נוסף שאינו מבשר טובות ל"באנהדז" – הסטים פורקו. בכל זאת הידיעה המצ"ב שומרת על אופטימיות זהירה, מאחר שאין הודעת ביטול. לא הייתי תולה בזה תקוות.
לכבוד יום העצמאות האמריקני, הנה 20 דמויות טלוויזיוניות המגלמות את ארה"ב. רשימה ראויה.
הסרט החדש הזה לא מזיז לי כהוא זה, אבל לרבים אחרים כן, אז הנה תמונת פרומו של "ורוניקה מארס".
העונה השביעית של "דקסטר" מבוצעת על ידי נקניקיות. מעולה, ואידאלי לסדרה כזו שעדיף לא לצפות בה (אם כי ודאי מצחיק יותר עבור מי שכן צפה).
והנה גם העונה החמישית של "דם אמיתי".
דקסטר 8.01: יום יפהפה
מה חשבתם על פרק פתיחת העונה השמינית והאחרונה של "דקסטר"?