התיקון 1.02: קילוף מיני

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 15/06/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "התיקון" עונה 1 פרק 2

Rectify - 01x02 - Sexual Peeling

כשראיתי את שם הפרק במקור, Sexual Peeling, חשבתי לעצמי שאין מצב שאני מתרגם את זה בתור כותרת, משחק מילים די מטופש שלא יאה לסדרה המתיימרת להיות רצינית ומשמעותית. אחרי הצפייה בפרק אני חוזר בי לחלוטין: השם הזה מתאים לפרק כמו כפפה ליד ואין בו שום דבר מטופש. קילוף מיני הוא בדיוק מה שנעשה בפרק, שלימד אותנו המון על הדמויות באמצעות אקטים מיניים. טאוני וטד ג'וניור – ראשית היא מתחמקת, אחרי כן מתביישת ממנו ולבסוף שוכבת איתו מתוך הכרח. אמנת'ה שחפצה בסקס אחד אחרון "רשמי" עם ג'ון ואז הם מיד נתפסים. ואפילו סנטור פולקס והמלצרית, שמחליפים נוזלים, מידע וכסף.

אבל המהותי מכולם הוא כמובן דניאל עצמו, שמספר לטד ג'וניור בפרוטרוט מקפיא דם על האונס הקבוצתי שעבר בכלא פעם אחר פעם, ובפלאשבק אנחנו רואים את שכנו בתא הסמוך מאונן ומתגרה בו, ומאוחר יותר דניאל עצמו מקבל מטד חוברת פורנו שהוא עצמו משתמש בה לאוננות, מעט אחרי שהייתה לו שיחה נפלאה ומרגשת עם רעיית אחיו החורג, טאוני. השוני בין השיחה שהייתה לדניאל עם טד לבין זו שהייתה לו עם טאוני היא בסיס ההבדלים בין הזוג הנשוי, שהאחד בטוח באשמתו של דניאל והאחרת מאמינה שהוא נקי כפיים. כבר בפרק הראשון אהבתי את ההיקסמות שלה מדניאל כאשר צפתה בו בטלוויזיה, ובאמת בשיחתם האמיתית הראשונה ניכר שיש ביניהם איזשהו חיבור. "דיברנו על מזג האוויר", אמרה טאוני לטד מאוחר יותר, וזה באמת מה שהם עשו, אבל איכשהו שיחת החולין העקרה והמוכרת הפכה אצלם לשיחה מהותית ועמוקה שהייתה הסצינה שהכי אהבתי בפרק. כשהיא מתארת לו את החוץ, את הגשם ביום קיץ, את הרעם שמזכיר לה את אלוהים, דניאל מספר לה שהוא מבין שאת רוב חוויותיו נובעות מהפנים. בלי לשמוע רעמים, בלי לראות צבעים.

הוא ממשיך להתבונן. הולך למכולת, משתאה לנוכח הכמויות האדירות שנכנסות לכוסות המשקה הממותק והאנשים שנעשו שמנים יותר, יושב לו על הדשא לבדו, מחייך לנוכח ילדה שצוחקת כשהוא אוכל צהריים עם טד. "היה לך מספיק?", טד שאל אותו. "כן, היה לי מספיק", דניאל עונה. ואכן, דניאל לא מחבב את האיש, ובמקום שבו ביקש ממנו להודיע לו אם חצה את הקו, דניאל לוקח את ידו הרבה מעבר לקו הזה, ומושך אותו אל החווייה המחרידה ביותר שיכול היה לחלוק איתו. מפרט ומפרט ומפרט. זה היה מכוון, כך נדמה, מעין נקמה של דניאל בטד, מכות פטיש על הראש של אחיו החורג, שעוד לפני שמבין משהו עליו ועל מה שעבר, מדבר איתו על הבעייתיות בשובו לעסק המשפחתי.

ההסתכלות השונה של בני המשפחה מרתקת. השיחות של טד ג'וניור וטאוני עם דניאל לימדו עליהם המון. וכשם שדניאל ממשיך להיות האיש בחוץ שמסתכל פנימה, כך אחותו ממשיכה לעשות זאת כלפיו, לעקוב אחריו ולהסתכל על מעשיו. אבל בפרק הזה הכי ריתקה אותי היא זו שבעצם לא עשתה כלום – ג'נט, אמו של דניאל. הפרק שרטט באופן ממש יפה את הריחוק שלה, את הלא-קורה-כלום-אבל-בעצם-קורה-הכל, אם זה כאשר ישנה וטד נכנס לחדרה, ואם זה בתגובות האפאתיות שלה לשאלות של בתה. אחרי שאמנת'ה יצאה וג'נט נשארה לבדה, היה נראתה מסוגרת בפריים נהדר שכל כולו מסגרות ומרובעים. אולי גם היא נמצאת בסוג של כלא.

Rectify - 01x02 - Sexual Peeling Janet

  • יערה

    גם לי היה בזמנו חשש כבד מהפרק בגלל השם.

    מהפרק הראשון ממש רציתי לשנוא את טד, אחיו החורג של דניאל. הפרק הזה מבחינתי דווקא הפך אותו מדמות מאוסה נטו, שכמעט מכוונים אותנו לשנוא אותה, לדמות הרבה יותר מורכבת. הפרק הזה הציג אותו בנאדם מבולבל, אדם שלא אוהב להיות במצב של בלבול, ולכן עבורו אי וודאות הופכת מיד לחשש ופחד. הרגע שהכי אהבתי איתו הפרק היה הרגע בו הוא ישב במכונית עם אשתו ואמר לה 'אני יודע שהדיעות שלי הן לא הכי מקבלות ומלאות הבנה בעולם, אבל אלו הדיעות שלי ואני לא יכול לשמור אותן לעצמי ואני לא צריך להסתיר אותן ממך'.
    טאוני, מצד שני, ממש לא מובנת לי. כלומר, היא נראית גדושה בסימפתיה והבנה ואופטימיות כמעט ילדתותית, ולא ברור לי איך היא מצאה את עצמה נשואה לאדם כמו טד. כל הסצינה שבה היא מזדעזעת עד עמקי נשמתה מזה שבעלה ראה אותה עם מגבת נראיתה לי הזויה ברמות, וכנראה מצביעה על איזו שריטה אצלה שאולי תתגלה בהמשך. נראה לי שאני מבינה איך הסדרה רוצה להציג את מערכת היחסים ביניהם, אבל לחלוטין לא ברורה לי הדרך בה הם בוחרים לעשות זאת, אז אולי יש כאן משהו שאני מפספסת.

    דניאל מתגלה לנו לאט לאט, בשכבות, והפרק הזה הוסיף לו שכבה מאוד משמעותית עם הדברים שאיתם הוא היה צריך להתמודד בכלא. אהבתי את הצורה שבה הוא בחר להתמודד עם היחס הצבוע של טד – בעזרת כנות ברוטאלית.

    הפרק אחותו לא עניינה אותי במיוחד, וגם לא ענייני המשטרה שכרגע מרגישים כמו עלילה מאוד שחוקה וטרחנית.

    הקטע עם האמא האפאטית די עיצבן אותי, וקשה לי להפריד אם אני לא אוהבת את הדמות בגלל הצורה בה היא מתמודדת עם המצב או שאני פשוט לא אוהבת את הצורה בה כתבו אותה, שמרגישה די באנאלית.

  • יערה

    צפיתי היום בפרק השני של 'קצה האגם', ואמנם אין הרבה במשותף בין האגם לתיקון, אבל שתיהן מיני-סדרות שלהן לכאורה עלילת 'מי רצח את X ולמה' כשבפועל הן מנצלות את המצב כדי להתמקד בדמויות ובטבע האדם, לשתיהן קצב איטי למדי, שתיהן זכו לביקורות שנעות מ'שעמום על' ועד 'יצירת מופת', ואת שתיהן התחלתי לראות לאחרונה, אז לפחות בעיני יש בסיס כלשהוא להשוואה.

    'קצה האגם' היא היחידה מבין השתיים שבסיום פרק גורמת לי לרצות לדעת מה יהיה בפרק הבא.
    אחרי שני פרקים בלבד הדמויות באגם מרגישות לי הרבה יותר מסקרנות מאלו ב'תיקון'. ב'תיקון' לא חיבבתי את רוב הדמויות, כולל אלו שאני אמורה לחבב, ואילו ב'אגם' אני מחבבת את רוב הדמויות, כולל אלו שמוצגות באור שלילי למדי.
    היו לי הרבה בעיות עם הפרק הראשון של 'האגם', בעיקר שחצי מהדיאלוגים בו הרגישו כאילו הם לוטשו ולוטשו עד שהם איבדו כל זכר לשיחה נורמלית בין שני אנשים, ואפילו לשחקנים עצמם כבר לא היה מושג איך אפשר להקריא את הטקסט בצורה אמינה. לשמחתי בפרק השני המצב השתפר בהרבה (בניגוד ל"הג'נטלמן האחרון" שם המצב הזה גרם לי להפסיק את הצפייה בסדרה).
    בינתיים אני אמשיך לצפות ב'קצה האגם', ואת הצפייה ב'התיקון' אולי אשלים בהמשך עונת המלפפונים.

    אגב, ל'קצה האגם' שני כותבים – ג'יין צ'מפיון וג'ררד לי, כשהראשונה היתה הבמאית/תסריטאית של הסרט 'הפסנתר', מה שמסביר כנראה את המשך שיתוף הפעולה בינה לשחקנית הולי האנטר גם כאן.

    • אצלי זה ממש ההפך. אין לי ולו זיקה הכי קטנה ל"קצה האגם", אפילו הילדה הנעלמת לא מעניינת אותי. שני הפרקים הראשונים היו משעממים בטירוף, וקצת אחרי שהתחלתי לצפות בפרק השלישי נרדמתי. זה כמו "ההרג" רק בניו זילנדית (ומינוס המשיכה באף וחוסר היכולת המשטרתי). אני כבר לא אמשיך אפילו שמדובר בששה פרקים, כל פרק מרגיש כמו שעתיים.

      • יערה

        טעם זה דבר משעשע
        (:

        בינתיים אחרי הפרק השלישי פשוט המשכתי לראות את כל הסדרה ומאוד נהניתי. היה מעניין, מותח, מרגש ועם אווירה ודמויות מאוד מיוחדות.

        לא היו דאוס-אקס-מאכינות מופרכות או דמויות שמתנהגות בצורה מטומטמת לחלוטין כדי לקדם את העלילה ורוב הטוויסטים היו הגיוניים, ואלה דברים שאני תמיד מעריכה.

        יש לי בעיה גדולה עם העורך של הסדרה, כי המון פעמים המסך החשיך בטעות באמצע הסצינה ומיד היה מעבר לסצינה הבאה, וכל פעם לקח לי כמה שניות להבין שמישהו אכן התכוון לסיים את הסצינה בנקודה הזו. בנוסף יש כל מיני עלילות קטנות שהופיעו ונעלמו בלי סיבה, אבל הן לא הפריעו לי.
        בסך הכל מיני-סדרה שאני בהחלט הייתי ממליצה עליה.

        • אוי, כן, העריכה פשוט מזעזעת. בפרק השלישי היה רגע שממש קטעו סצינה שבריר שנייה לפני שדמות סיימה משפט.

    • ocean

      לגבי "קצה האגם": אין לי שום אפשרות אחרת לנסח את זה מבלי לצאת מיזוגנית, אבל שיהיה – מדובר בסדרה לנשים במובן הכי רע של המילה. יתר על כן, עריכה *מזעזעת*, עלילה משמימה-בנאלית, אפס הזדהות עם איזו דמות, הולי האנטר לא משכנעת אותי עם שפתי הקולוגן שלה, ומבטא מזעזע של אליזבת' מוס. היתרון היחיד: הצילומים מרהיבים. בכל זאת, ניו-זילנד.

      וכמו יאדו גם אני הרגשתי בסיום כל פרק כאילו עברו שלוש שעות ולא שעה. זוועה.

    • ocean

      לא קשור לפרק, כן קשור "לתיקון". לא צופה עדיין בסדרה [1], אבל בחייאת: אמנת'ה? אמנת'ה? איזה מן שם זה אמנת'ה? כאילו מה, אמנדה/סמנת'ה מיוחדג'ת? לא ברור למה אבל זה כל כך מעיק עלי!

      [1] וכנראה שלא אצפה. מהצד היא נראית לי איטית מדי, ופילוסופית מדי. דומה כי כל העלילה מושתתת על כך שמשום מה אסיר שישב כמעט 20 שנה בכלא ושוחרר במפתיע, לא הופנה/פונה לפסיכולוג.

      • Tomer Soiker

        לא צפית ב"פרברי הגיהנום", נכון? יש דמות בשם קימנת'ה, ויחד עם התאומות קנזי וקייטלין הן "ה-KKK".

      • Saturn

        אני אהבתי את השם.

© עידו ישעיהו