התיקון 1.01: תמיד שם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 08/06/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

הביקורת מפורסמת כשמקדימה אותה תגובה

אני שמח שידעתי במה עוסקת "התיקון" (Rectify בלעז) טרם הצפייה בה, כי יש מצב שאחרת הסצינה הפותחת הייתה קצת הולכת לאיבוד מבחינתי (ספוילרים מינוריים לפרק הפתיחה, אם אכן אפשר לקרוא להם ספוילרים). היא הייתה כה סמלית וכה יפה: דניאל הולדן, הגיבור שממש לא נראה כמו גיבור, עומד במדי אסיר מחוץ לדלת ומתבונן בחיפוש בעירום שמתבצע באסיר אחר בחדר הסמוך. האסיר מסיר את כל בגדיו ללא כל התרסה, מפנה אל הסוהר את גבו, מתכופף. הליך כה פולשני וגס, אבל שגרתי ומוכר במתחם הזה. אנחנו עצמנו רואים את כל זה מבעד לשלוש זגוגיות תמימות, כלומר בינינו לבין הגיבור עומדים שלבים רבים. ואז סוהר אחר נכנס אל החדר שבו ממתין דניאל ומביא לו בגדים להחלפה. אבל מסתובב ומפנה לו את הגב, מקנה לו פרטיות כדי שיוכל להחליף את מדיו. המבט המשתומם על פניו של הולדן אמר הכל. ההתייחסות הזו זרה לו.

הפתיחה לבדה הייתה בעיניי ממש מרגשת, לא מעט בזכות משחקו השקט והעצום של איידן יאנג, והגדירה את מה שהולך להגיע ביתר הפרק (ואולי גם הסדרה). הולדן הוא גבר שנמצא בחוץ ומתבונן פנימה, משתאה לנוכח שינוי תהומי וחד בחייו – דריכות עדינה שנוכחת לאורך הפרק כולו.

"התיקון" מגוללת את סיפורו של גבר שנדון למוות באשמת אונס ורצח חברתו דאז, נערה בת 16, וכעת משוחרר כי ישנן ראיות חדשות. 19 שנה אחרי שנכלא הוא חוזר אל העולם בדמות העיירה הקטנה שבה גדל, אל חזקת אמו ואחותו, האחרונה מעולם לא הפסיקה להאמין בחפותו. השריף ורבים מהתושבים עדיין בטוחים שהוא אשם, לא מעט כי הולדן נתפס עם הקורבן בזרועותיו והודה במעשה הרצח בחקירתו. תפישה שרולנד פולקס, התובע המחוזי דאז וכעת סנטור, מלבה כדי לא לחזור בו מטענותיו. העולם מחוץ לכותלי הכלא מהמם את דניאל, שכמובן מעולם לא חשב שיזכה שוב לחופש. הוא היה נער כאשר נכלא וכעת צריך להסתגל לשגרה שונה בתכלית, עולם שהתקדם משמעותית בעוד הוא נשאר מאחור ואמו שנישאה מחדש לגבר עם שני בנים בוגרים, האחד בן עשרה והאחר מפעיל עם אביו החורג את העסק המשפחתי. במקביל התובע המחוזי לשעבר מבקש לנסות להוכיח שוב את אשמתו של הולדן, ומפעיל לשם כך את הבלש שבעבר תפס אותו, כעת בפנסיה ומתחיל לפקפק אם הולדן הוא אכן האדם שביצע את הפשע.

יש הרבה דברים מעניינים בפרק הבכורה, אבל מה שמתווה אותו ומה שלכד אותי הוא האווירה, המובלת באופן מאוד מובהק על ידי נוכריותו של דניאל הולדן. נדמה שהזרות הזו נובעת לא רק מהעובדה שהשתחרר מהכלא, אלא מאופיו השונה, שלפרקים מקנה לו אפיל מעט אוטיסטי. כאשר אמו פורצת בבכי כשהיא מחבקת אותו בעת השחרור, גם הוא מגיר דמעות של ממש אבל עדיין נראה נוקשה כמו פסל. למעשה, ברגע הזה הוא הזכיר לי את הפסלים הנסיים של ישו הבוכה ששומעים עליהם לפעמים.

את אחותו המתוקה של דניאל מגלמת אביגיל ספנסר, שהייתה סוזן המורה ב"מד מן", וכמו שם גם כאן היא דואגת ומטרונית כלפי אחיה. היא המשיכה לבקר אותו בכלא גם כשאחרים הפסיקו, וכעת היא מנסה לקשר בינו ובין העולם, מה שבשלב הזה מתמצה בעיקר בנסיעות בעיירה ומחוצה לה, כאשר חלק ניכר מהזמן הוא מוכרע על ידי עייפות בלתי מוסברת. זה החופש שלו, הרוח בשיערו. כאשר עמד בחצר והביט באופניים המושלכים על הדשא, היה נראה כאילו היה רוצה לעלות עליהם ופשוט לדווש. עם אחיו הצעיר החורג הוא צופה בסרט "טריפ נעורים" (Dazed and Confused) של ריצ'רד לינקלייטר, דרמת התבגרות קומית על נערים שמסיימים את שנת הלימודים – חוויה שעבור דניאל הולדן נעצרה עם הרצח של חברתו.

Rectify - 01x01 - Always There

כפי שמאבחנת טאוני, גיסתו החורגת שנראית ממש מרותקת ממנו, "הוא פשוט רואה דברים באופן שונה". פילוסופי, אפילו. דבריו מול העיתונאים מחוץ לכלא בעת שחרורו היו ממש כאלה, על גבול הליריים.

אני לא בטוח מה לעשות
עם השינוי הדרסטי במסלול החיים שלי.
אני בטח לא נגדו.

במהלך שני העשורים האחרונים
פיתחתי שגרה נוקשה
שצייתתי לה באופן דתי
אפשר לומר
דרך לחיות
ודרך לחשוב
או לא לחשוב
כפי שהייתה לפעמים הנקודה של,
טוב, הנקודה.

הדרך הזו להתקיים לא עודדה את ההרהור
שיום כמו היום יוכל אי פעם לקרות
או שמחר כמו מחר יהיה עבורי עכשיו.
שכנעתי את עצמי,
אופטימיות מהסוג הזה לא שירתה
שום מטרה מועילה
בעולם שבו התקיימתי.

מובן מאליו
מערכת האמונה הקיצונית הזו הייתה פגומה
והייתה, באופן אירוני,
סוג של פנטזיה בפני עצמה.

לכל הפחות, אני מרגיש שמיומנויות ההתמודדות האלה
התאימו היטב לחיים שם מאחוריי.
אני בספק שישרתו אותי באותה מידה
בחיים שלפניי.
אז אצטרך לבחון מחדש ברצינות
את השקפת עולמי.

הוא חייך לעצמו, ואז קצת הופתע שהותיר את יתר הפרצופים ללא רושם.

הרגעים הלופתים ביותר היו אלה שחלק עם אמו, ראשית עם החיבוק ושנית עם השיחה על תפישת הזמן, אחרי שאמרה לו שיוכל להישאר אצלם ככל שירצה. "אני עדיין לא לגמרי קולט את קונספט הזמן", הוא אמר לה. "היו רגעים כאן היום שאני מרגיש כאילו נעדרתי רק כמה שבועות ואני עדיין בתיכון. אבל רוב הזמן נדמה שהייתי תמיד שם. אז אולי תצטרכי להגיד לי אמא. מתי שיגיע הזמן שלי לעזוב". להגיד לו מתי לעזוב את הבית, בדיוק כשם שאמרו לו מתי לעזוב את הכלא.

סחתיין על ריי מקינון, יוצר הסדרה שעד כה היה מוכר בעיקר כשחקן אופי. הוא ריגש אותי מאוד בתפקיד הכומר ב"דדווד", וכעת הוא עושה זאת שוב מאחורי הקלעים. מי ידע שיש לו את זה?

2013 Sundance Portrait - Rectify

  • יערה

    Rectify 1.01

    בלי ספוילרים!

    פרק ראשון. בעיקר הצגה של העלילה ושל דמויות. לא היה הכי מעניין, אבל גם לא משעמם. מספיק בשביל לרצות לראות את הפרק הבא.
    הדבר היחיד שמשגע אותי – השחקן הראשי נשמע כמו בדיוק פורסט גאמפ. לא בקטע שהוא נשמע כמו טום הנקס, אלא בקטע של מבטא דרומי מוגזם ופיגור שכלי קל.

  • יערה

    אני שמחה שאהבת את הפרק הראשון. אני כבר הספקתי לראות את השני ואני לא מרגישה שאני מתחברת לסדרה. כמה דמויות ממש מפריעות לי בדרך שהן נבנו או במשחק של השחקן. יהיה לי יותר מה להגיד על הפרק השני.
    אגב, אני חושבת שהנער הוא אח למחצה של דניאל. ראו את זה ביחס שלו אל דניאל ואל האימא, והוא גם בגיל שהגיוני כרונולוגית.

  • מתנצל מראש, אבל צפיתי בעונה הראשונה (6 פרקים) והיא סופר-משעממת. ממש אבל. השחקן הראשי יפה תואר – אבל זהו זה. חבל.

  • שיח רחב ועץ גבוה

    אני חולק בגדול על דעתך.

    בעיני מדובר בסדרה עדינה, רגישה ומרגשת על בדידות, הקשר של אדם לעצמו ולחברה, ניכור, והתבוננות חכמה ובלתי שיפוטית כלפי אנשים באופן כללי.
    היו בה גם דברים שפחות אהבתי, אבל כלל לא מצאתי אותה משעממת.

  • אופיר

    בעיני הויכוח של "משעמם" או "לא משעמם", חוץ מעובדה שהוא סובייקטיבי כמובן, לא כל כך רלוונטי. זו סדרה עם קטע – היא איטית, כבדה ומהורהרת. מבחינה מסוימת היא היפוך מושלם של סדרות אהרון סורקין, אבל היחס אליהן דומה – או שאוהבים את הקטע הזה, או שבולעים את הגלולה ומצליחים ליהנות מהסדרה בכל זאת, או שמוותרים כליל. הראשונים לא ישתעממו בכלל, האחרונים יפהקו כל שנייה. האמצעיים, כמוני, יצליחו למצוא בה דברים אחרים לאהוב.

    כמו למשל עניין החפות. הבוקר פורסם ראיון של רותה קופפר עם איידן יאנג, ובו היא כותבת "המתח הזה ואי-הודאות משמרים רמת עניין גבוהה גם כאשר הסדרה היא אטית", וזו גם דעתי. העובדה שלא ברור אם הוא אשם או לא אשם עלולה להוביל אותנו בשלב מסוים למצב שבו אנחנו מזדהים עם רוצח קר-דם (דקסטר, הרי, הורג אנשים רעים אז "זה בסדר"). רק סדרות גדולות באמת יכולות לעשות את זה.

  • אתמול צפיתי בפרק הראשון, מאחר וקראתי פה באתר על הרעיון שלו והוא נשמע לי מעניין. הפרסומת שלו ב"חם 3" לא עשתה עם התוכנית צדק וגרמה לי לחשוב שמדובר בסדרה שיותר נוגעת בפשע. כמה אני שמחה שטעיתי.

    קרות הרוח של דניאל עושה את הדמות שלו מרתקת מעבר לסיפור הרקע שלו – הקלות בה אני רוצה להאמין שהוא לא אשם מתערבבת עם הפחד שאולי באמת הוא אנס ורצח את הבחורה המסכנה. אי אפשר לדעת, העיניים מראות רגש, אך לא מראות איזו תכונה שקל לזהות ולפיה לנסות ולשפוט את הדמות. דניאל אפוף מסתורין, ומלא בחוכמת כלא (אם אפשר לקרוא לזה ככה), וזה חלק מהקסם שמושך אותי לדמות.

    ספויילר:
    בסצינה בכלא, בו שכנו של דניאל לתא מדבר איתו על סומרסט מוהם – שווה לציין, מאחר ומוהם כתב את "הפרוטה והירח" בו מתואר בן אדם שעזב מרצון את חיי המותרות כדי לנסות לשרוד חיים דלים כאמן באיזורים העניים של פריז. מעניין איך זה לקרוא סופר כמוהו בכלא ולצאת לתוך עולם שמייצג בדיוק את מה שהגיבור בספר ניסה לברוח ממנו.

    מאוד התרגשתי כאשר דניאל הודה לאימו על כך ששלחה לו ספרים לבית הכלא. למרות חוסר הביטחון שלה בנושא ההרשעה, היא מצאה לנכון לשלוח לבן שלה חלון לעולם בחוץ, שיעזור לו להתמודד עם זה שבפנים.

    משום מה, בשבילי הסדרה אינה איטית, היא עוסקת במלא רבדים – חלקים מתנגשים וחלקם מסתנכרנים ביחד, וכל סצינה מייצגת תהליך כזה. אני באמת מאוהבת, היום כבר ראיתי את הפרק השני, אני ממש מחזיקה את עצמי חזק לא להמשיך, ולחכות למחר. בסוג של זמן שלי.

    שמחה שהבלוג מקדיש לסדרה הזו מקום וירטואלי, תמיד נחמד להגיע לפה ולהמשיך לחוות את הפרק מעבר למה שרואים. תודה!

    • גם אני אוהב לראות אותה לאט, להמתין בין פרק לפרק. מבחינתי שבת הוא היום האידאלי בשבילה.

© עידו ישעיהו