מד מן 6.13: בחסותו של

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 24/06/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 6 פרק 13, סיום העונה

עיקבו אחרינו בפייסבוק או בטוויטר

קשה לי לאמוד את העונה הזו ביחס ליתר הסדרה, אני צריך קצת זמן כדי לתת לה לשקוע לפני שאדע למקם אותה מבחינת העדפותיי, אבל אני יכול להגיד שרוב הזמן היא הייתה נפלאה בעיניי, ואני לא מצליח להבין את מסכת הקטרוגים כלפיה בשבועות האחרונים (בדמות כתבות בארה"ב, בעיקר). אחרי העונה החמישית הסנסציונית והבינונית, זו שבאה אחריה הייתה צריכה להשתפר אך במעט כדי לזרוח מעליה. היא עשתה הרבה מעבר לזה, ולמרות שאי אפשר לקרוא לה מושלמת היא הייתה מצוינת כמעט כל הזמן, באמצעה סיפקה פרק מופלא ובסופה פרק מושלם. אחרי שהציגה לכל אורכה את מלחמת האור בחושך, את הגיהנום מול גן העדן, את הטוב שבזמנים מול הרע שבזמנים, את החצי הטוב יותר מול החצי האחר, את דון מול טד, את דון מול דיק – מגיעה הפינאלה ומביאה את כל האלמנטים האלה לקרשנדו של ממש. כיאה היא גם מסתיימת בשיר Both Sides Now של ג'ודי קולינס (אני מעדיף את הגרסה של ג'וני מיטשל), שאם שמו לא מספיק, כוללת את השורות, "I've looked at clouds from both sides now / From up and down".

Mad Men Season 6 Episode Photosלא זאת בלבד שהפינאלה קשרה את קצוות העונה הזו ללא רבב, אלא בעצם עשתה זאת לסדרה כולה עד כה, עד שאלמנטים רבים בו היו יכולים לשמש כסיום יפהפה וחדור תקווה ל"מד מן". רגעים כמו פיט שעוקר ללוס אנג'לס, רוג'ר שמיישר מעט את ההדורים עם ג'ואן ומתקרב אל בנו, וכמובן דון שחושף את האמת על אודותיו ואז לוקח את ילדיו לראות את המקום שבו גדל. מעגלים נסגרים.

"הטוב לא מנצח את הרע".
(בטי פרנסיס)

דון הוא איש של התחלות, כפי שאיבחנה היטב פיי מילר כאשר שבר בעבר את לבה. והתחלה כזו הייתה על הפרק גם הפעם, כאשר דון תכנן להעביר את חייו לקליפורניה, שאיכשהו הפכה למשאת נפש של רבים בפרק, למקור של התחלות חדשות. מה טוב מזה? לעזוב את ניו יורק האלימה אל השמש והים, מייגן והוא יזכו להתחלה חדשה, הילדים יעדיפו לבלות שם חופשת קיץ שלמה על פני סופי שבוע אצלו מדי שבוע שני. "היינו מאושרים שם", דון אומר למייגן. כבר דיברנו על הדימיון בתהליך שעובר על דון העונה לעומת זה שעבר בעונה הרביעית, אחרי גירושיו מבטי ולאור מותה של אנה. כמו אז גם עכשיו פגע דון בתחתית, ראשית עם סאלי וכעת עם תגרה שהכניסה אותו למעצר והביאה אותו לשפוך את המשקאות לכיור. ההתחלה החדשה הזו בקליפורניה נראתה כמו סיבוב נוסף באותה לולאה מוכרת של דון דרייפר. אבל אז פתאום היא נעצרה.

"אבא שלי היה– אתה לא יכול להפסיק בבת אחת ככה".
(טד צ'ואו)

וואו! איזה רגע גדול בפליטת פה כה אגבית. לא רק שהוא מלמד כל כך הרבה על טד צ'ואו, אלא בעיניי גם מקרין באור שונה על מערכת היחסים בינו ובין דון כולה. אני לא יכול שלא להיזכר בפעמים הראשונות שבהן ראינו את טד בסדרה (שוב בעונה הרביעית), כשדון כינה אותו זבוב שמטריד אותו, או בשיחה של טד עם פרנק גליסון במיטת חוליו, כשתיאר את דון כשתקן, רהוט ומסתורי, או כשפגי אמרה לדון שהם אותו אדם לפעמים.

יש בזה משהו מרתק מהמון היבטים. אחרי שכל העונה טרחה להראות לנו את ההקבלות והניגודים בין דון לטד, הרגע הזה מציג מעין זיקוק של האלמנט הזה, כשניים שצמחו בצלם של אבות שיכורים – ההיסטוריה קושרת בין אנשים. לאורך העונה נרמז שוב ושוב שטד מנסה להתגבר על משהו: ננסי אשתו השאירה הודעה לא מזמן "לגבי העניין הזה" ובתחילת העונה שניהם יצאו לסדנה הנוצרית הזו שפגי ניסתה להשיג אותו בה. כעת דון, לעומתו, מנפנף מעליו את הכומר שמעיק עליו בבר. מאוחר יותר, בשיחה בינו לבין טד, האחרון קולט בדיוק מהי הסיבה שבעטיה דון רוצה לעבור לקליפורניה: "אני הוא זה שצריך להתחיל מחדש", טד אומר, מה שגורם לדון להבין שגם אצל עמיתו העניינים לא פשוטים. זו הייתה שיחה שבה שני הגברים הפגינו הבנה עמוקה ובסיסית האחד כלפי מניעיו של האחר. "אני יודע שיש שם אדם טוב בפנים", אמר לו טד.

כמו כן, אחרי שהפרק הקודם קשר בין בת טיפוחיו של דון לבתו האמיתית – את שתיהן הוא איכזב ואחרי שתיהן הוא התגלם בתנוחה עוברית – הפרק הנוכחי מסמן את דון כאביו של טד, שתיין שנגמל. כי אם טד רואה בדון זיכרון מאביו, דון רואה הזדמנות לעשות סוף סוף את הדבר הנכון, האבהי, וזאת אחרי ששוב איכזב מישהו באנוכיות אין קץ – סטן. ולבסוף, אחרי אדם וויטמן וליין פרייס, שוב מגיע אל דון אדם שזקוק לעזרה, ולמרות שהאינסטינקט שלו הוא לסרב ולהעמיד את צרכיו לפני אלה של טד, הוא חוזר בו במהירות.

Mad Men Season 6 Episode Photos

"החטא היחיד שאינו בר כפרה הוא להאמין שאלוהים לא יכול לסלוח לך".
(הכומר בבית הזונות)

דון ו"מד מן" סיפקו גיים צ'יינג'ר קתרטי מדהים בסדרה שכבר ידעה כמה וכמה כאלה – דון ובטי מתגרשים, במשרד מקימים סוכנות חדשה, דון מציע נישואין למייגן – אלא שבמקרה הזה מדובר בשינוי הרבה יותר קריטי. כלומר כן, התוצאות של מעשיו ממהרות להגיע, ולמעשה מהדהדות בדיוק אל אותם רגעים מרעישים מהעבר כעת כשדון מועזב מהחברה ומייגן תעזוב ללוס אנג'לס, אבל הסצינה המהותית היא לא אחת מאלה. אם בפעמים ההן צופה מהצד שנקרה לפרק יכול היה להבין שמתחולל כאן משהו גדול, אני לא בטוח שזה נכון במקרה הזה. דון פשוט חושף את עצמו האמיתי בפני חדר מלא באנשים, יתום שגדל בבית זונות וערג לבית יתומים קסום כלשהו. כל העונה הזו, כל הרגרסיה שחווינו יחד עם דון בדמות שלושה פלאשבקים אל אותה תקופת התבגרות עצובה, כל הכיסויים והמאמצים להסתיר והפחד להיחשף – כולם פתאום נהפכו על פיהם בפורום הכי לא מובן מאליו. כפי שכבר אירע בעבר, דיק וויטמן שבר את מעטה דון דרייפר, רק שהפעם זה קרה מתוך פיכחות. וזה היה כנראה הרגע הכי שובר לב בתולדות הסדרה, אבל גם עם הכי הרבה תקווה.

מאחר שדון מעולם לא הצליח להיגאל בתור דון, דווקא האקט ההרסני הזה, לכאורה, שבצפייה הראשונה הגיר אצלי דמעות ובצפייה השנייה נראה כמו התמוטטות עצבים, גורם לי להאמין שמשהו טוב עתיד לקרות לו. כי הגאולה הזו אינה אסקפיסטית כמו הקודמות. אם דיברנו על כך שהתהליך שלו העונה מזכיר את מה שעבר עליו אחרי גירושיו מבטי, הפעם הנוכחית מסתיימת באופן שונה דרסטית מאשר בסוף העונה הרביעית. בשעתו הוא הציע נישואין למייגן וזה נראה כמו סוף מושלם לתהליך שלו, מימוש כמיהתו להיות אדם טוב. המקרה הנוכחי שונה. היה נראה ששוב לשם הוא חותר, המעבר לקליפורניה, אבל ברגע האמת הוא זנח את החלום המיותר הזה וקפץ ראש אל תוך כל מה שנמלט ממנו עד כה. שלוש שנים אחרי שאותה פיי מילר ניסתה בעדינות לשכנע אותו לספר את סודו כדי שתחושת הבחילה תיפסק (גם כן בפרק סיום העונה הרביעית), מה שהוביל לפרידה ביניהם, דון שועה לעצתה.

"יש משהו שמטריד אותך. אתה צריך לדבר".
(הכומר בבר)

כעת האיש הזה, האחד שהסיט את הצלב מצווארה של סילביה, המאהבת שהתפללה לגאולתו, נעתר לכמרים שדחה מעליו שוב ושוב, ומתוודה. הוא פותח את הדלת שהקפיד כל חייו שתישאר נעולה, סותר את דבריו של רוג'ר לפסיכיאטר שלו מתחילת העונה, ובמקום השדים הקבועים עוברת מבעדה אמת. מה שאני מוצא מדהים זה שהוא ממש הרגיש כורח לעשות את זה מול אנשי 'הרשי'. "אני מצטער, אני חייב להגיד את זה", הוא אמר – חייב – "כי אני לא יודע אם אי פעם אראה אתכם שוב". אחרי עוד סיפור מופרך עד דמעות, ודמעות בהחלט היו שם, הוא היה מוכרח להעמיד דברים על דיוקם. השקר פשוט היה גס, מצחין, בוטה, צורח מדי: "אבא שלי פרע את שיערי ולנצח אהבתו והשוקולד היו כרוכים ביחד". לא זאת בלבד שדון השתמש בטרמינולוגיה השנואה עליו – הוא נזף באנשי הקריאייטיב שלו בתחילת העונה על השימוש המופרז במילה "אהבה" – אלא שהכריכה המשותפת הזו היוותה חריקה עצומה עבור דון: מצד אחד אביו השנוא, האיש שהילד דיק רצה לרצוח, ומנגד הממתק שאהב ושעזר לו לחלום על מקום אחר שבו הוא רצוי. הדיסוננס פשוט צורם מכדי שיוכל לתת לו להימשך.

"אנחנו מדברים על אחווה רבת עוצמה בהרבה מאשר שתייה", אמר הכומר בבר, ואכן ישנה כזאת – האחווה של אלה שנכוו ממנה. דון מביט בשותפו לגורל, טד חפוי הראש, ואז שוב בידו הרועדת בעוויתות הגמילה, ופשוט חוזר בו מסיפורו המומצא, מילדותו הכה נחמדת של דונלד דרייפר, איזה ילד בר מזל. כמו בעונה הרביעית, גם במקרה הזה מדובר בשיאו של תהליך ארוך של דון, כזה שהתחיל עם הרצון שלו להיכנס למים ולהגיע לגן עדן (מה שקרה, בערך, כאשר טבע בבריכה בלוס אנג'לס). אני חושב שזה בדיוק מה שהוא עשה. התאבד. נכנס כדון דרייפר ויצא כדיק וויטמן.

Mad Men Season 6 Episode Photosזה התנקם בו במהירות, כפי שנגזר לקרות. עמיתיו הבליגו כאשר הציע לאנשי רויאל הוואיאן קמפיין מורבידי, כאשר לא הגיע לפגישות או סתם איחר אליהן, כאשר פיטר את יגואר, כאשר הזכיר את המלחמה בשיחה עם שברולט וכהנה וכהנה. המצגת הזו הייתה הקש ששבר את גב הגמל. הקארמה חזרה לנשוך את דון באופן מדויק להפליא – בדיוק כשם שהוא עצמו נפרד מפרדי ראמסן ל"חופשה בת חצי שנה" ערטילאית (ופגי קיבלה את משרדו), כך עמיתיו עשו לו (ופגי קיבלה את משרדו). פרדי השתין על עצמו מרוב שכרות, דאק פיליפס נפטר מהכלב שלו כדי שלא יוכיח אותו בעיניו, אביו של טד צ'ואו היה שתיין, אביו של דון נהרג שיכור מבעיטת סוס, דון עצמו מנסה שוב להיגמל, אפילו רוג'ר מוזמן לסעודה אצל ג'ואן כי בעלה של המזכירה שלו מצוי בתהליך גמילה. כדי להתרחק מעולם הפרסום והשתייה הבלתי נדלית שלו, גם פרדי וגם דאק הפכו לציידי כשרונות. פרדי קישר בין פגי לטד. עכשיו דאק מוצא את מחליפו של דון/פגי.

"מייגן, אני אוהב אותך".
(דון דרייפר)

לקראת העונה החדשה כתבתי כתבה שעסקה בשאלה "האם אתה לבד?", שחתמה את העונה החמישית, ודנה במצבו של דון לאורך כל שנותיו, באופיו החצוי ובבדידותו הנצחית. בין היתר ציינתי שם שמלבד פעמים ספורות לא ראינו את דון אומר לבטי ולמייגן שהוא אוהב אותן, וגם כאשר כן, זה בא בתגובה לכך שאמרו לו בעצמן. לכן הפעם כשאמר למייגן מיוזמתו שהוא אוהב אותה באופן הכי מפורש ובלי שאמרה לו קודם, זה היה רגע מכונן של ממש. והיא לא החזירה לו, בדיוק כשם שהוא לא החזיר לה בפרק המקביל בעונה הקודמת, מה שהופך את הרגעים האלה לתמונות מראה. ואני אפילו לא יודע אם הוא באמת אוהב אותה.

אבל זה לא משנה, כי מייגן עוזבת את הבית וכנראה גם תסע ללוס אנג'לס בלעדיו. דון שוב נשאר לבד, אולם הפעם זה לא נראה קיומי. יותר כמו פרט טכני עצוב, לא הרה גורל. בעבר הוא היה לבד כי תמיד בודד את עצמו, תמיד לכוד בסבך הרסני שבמסגרתו הקפיד לעשות את הדבר המקומם ביותר, תמיד מנודה, תמיד בחוץ. המצגת שלו מול 'הרשי' הייתה חציית קו באישיותו, ולשם שינוי היא הייתה כנה וחיובית.

מייגן קשרה את עצמה עם ילדיו של דון: "נהגתי לרחם עליהם אבל עכשיו אני קולטת שאנחנו באותה סירה". על המעטפה היה כתוב "העלמה סאלי בת' דרייפר, בחסותו של דונלד פ. דרייפר". כיתוב כמעט לעגני, בייחוד לאור המילה care המתנוססת שם. בתו שמפנה לו עורף, בתו המורדת, בתו שקוראת לעצמה בת' פרנסיס כשהיא משכרת את עצמה ואת חברותיה – נמצאת בחסותו על פי רשויות החוק. בטי חידדה את זה בשיחה הכנה שהייתה לה עם דון אחרי כן, "היא מבית שבור". בדיוק כמוהו, והוא לוקח אותה ואת אחיה לראות את הבית השבור שבו הוא עצמו גדל בפנסילבניה, מה שהזכיר לי את ההזדמנות ההיא שלקח אותם לראות את הבית של אנה בקליפורניה – שוב בעונה הרביעית.

הרגע הזה היה מזכך מסיבות רבות. ראשית, מאז שסאלי ראתה את דון וסילביה אנחנו מייחלים לאינטראקציה ביניהם, ובפרק הזה במיוחד מאחר שידענו בתחילתו שהוא הולך לאסוף אותה מהפנימיה אחרי שהושעתה. אבל הטעם המהותי ביותר הוא העובדה שדון חושף את עצמו בפני ילדיו באמת. כשבובי היה זעיר הוא תיחקר את דון על אביו, ולבסוף אמר לו "אנחנו חייבים להשיג לך אבא חדש". זה בדיוק מה שדון מספק כעת לילדיו, או לפחות יש לקוות: אבא חדש.

Mad Men Season 6 Episode Photos

קטנות

* ההעזבה של דון הייתה צריכה לקרות, אין ספק, הוא זקוק לחופשת ניעור, אבל חורה לי שלא ראינו את הדיון על כך. את התגובה של טד לנושא אחרי שדון ויתר לו כך וחשף את סיפורו, את מה שיש לג'ואן או לרוג'ר להגיד על כך. אם זה זמני מדוע הביאו מחליף כעין זה ולא איזה קופירייטר צעיר מדרג נמוך? מן הסתם הדרמה חזקה הרבה יותר בלי הדיון המקדים, וכל משפט של ברט קופר היה שווה זהב, אבל זה באמת חסר לי.

* אי אפשר לקרוא לסיפור של פיט "קטנות", אבל מאחר שכתבתי יותר מ-1800 מילים על כל היתר, אני אפסיק כאן ורק אציין שהסיפור עם פיט היווה גם הוא סיומת נהדרת לקשת שלו העונה. הוא הפסיד הכל, מקביל מאוד לדון, אבל איכשהו לא נראה בדיכאון תהומי כמו ב"סיגנל 30". אולי כי כמו שטרודי הציגה את זה, הוא בעצם השתחרר מהכל. אבל מה הקטע עם הנסיעה ללוס אנג'לס? מאיפה היא צצה פתאום? היה רצוי אם היו מראים לנו משהו שמסביר את זה.

* הסיפור של בוב כרוך כמובן בזה של פיט, אחרי שבפרק הקודם פיט חנן אותו והחליט לא לגלות את סודו. למרות החרב שפיט מחזיק מעליו, בוב לא בוחל בהשפלתו מול אנשי שברולט. באותו אופן הוא מקל ראש גם ברוג'ר – למרות שהלה מאיים עליו לא להשלות את ג'ואן, ולמרות שלכאורה בוב מסכים איתו מכל וכל, הוא בכל זאת ממשיך בדרכיו. קשה לומר שאני מבין את המניעים שלו.

* וואו, הסצינות בין טד לפגי היו קשות לצפייה לפרקים. השבח לאל שזה נגמר.

* כעבור חודש קני עדיין עם רטייה. האם זה לנצח?

* תוספת מאוחרת: במגזין Slate המחישו באופן מרתק כיצד העונה הנוכחית סיפקה אלגוריה מדויקת למלחמת וייטנאם, ובמיוחד לשנת 1968 בה, שהייתה הקטלנית מכולן. הם גורסים שחשבון שברולט היה הווייטנאם הפרטי של "סטרלינג קופר", הסוכנות שקעה עוד ועוד בביצה בדטרויט בלי שבפועל יצא מזה דבר, החיילים שלהם (קני) נפגעו פעם אחר פעם במלחמה הזו, והעונה כולה המתה רפרנסים למוות ולמלחמה (כמו החנית שפגי יצרה ודקרה באמצעותה את אייב, שם אפילו כתבתי שזה נראה כמו לקוח מסרט מלחמה). הנה כתבת הווידאו, מומלצת מאוד.

תגיות:
  • ocean

    ללא ספוילר
    אחד הפרקים הטובים בתולדות הסדרה. הן מבחינה רגשית והן מבחינת כתיבה ומשחק, זה היה ללא ספק פרק סיום העונה הטוב ביותר שהיה במד-מן.כשאחוש טוב יותר וגם יהיו כתוביות, אצפה בו שוב ואסדר את המחשבות שלי.

    • יערה

      גם אני מרגישה צורך חזק לראות את הפרק שוב, משהו שלא הרגשתי מאז 'המזוודה'.
      תרגישי טוב!

      • ocean

        תודה. ומבחינתי במדד העצב זה: בחסותו של > המזוודה > ההתרסקות. עדיין לא ראיתי שוב את הפרק, אבל זה יתוקן בקרוב.

  • שולה

    יצא לי לראות את הפרק מוקדם מהצפוי.
    פשוט בכיתי כמו ילדה קטנה….פרק מדהים
    משחק גאוני של ג'ון האם

  • יערה

    איפה הכתוביות שלי, אינטרנט?!?!?!
    זה לא הזמן לבדוק את היכולת שלי לדחות סיפוקים מיידים ולתהות על תחושת הזכאות שלי לגישה מיידית לתוכן שמפר זכויות יוצרים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  • maayan1

    ספוילרים לה לה לה לה

    ראשית- שאפו ל"הרצלינית" על החלום הנבואי שלה 🙂
    (היא כתבה בפרק הקודם שהיא חלמה שבטי גורמת לדון ולסאלי להשלים. טוב זה לא בדיוק היה ככה- אבל בגלל שבטי מכריחה את דון לקחת את סאלי, הוא מביא אותה ואת הבנים למקום העבר שלו והם חולקים מבט בדרך להשלמה).

    בנוגע לפרק- מסכימה זה היה פרק נהדר…סיום עונה מעולה.. כ"כ הרבה תפניות. אין לי יכולת כרגע ממש לנתח את כולו אבל!!

    – הפרזנטציה- פאק! סצנה ענקית. משחק מצויין של ג'ון האם- לגמרי לא היה צפוי והשאיר אותי עם פה פעור. וואו.

    – הסצנה הסופית- דון לוקח את ילדיו לבית הזונות בו הוא גדל.

    נראה לי שזה הפרק הראשון שדון מנסה לקלף את כל מליון שכבות האשליה של חייו ולתת לאנשים קצת הצצה לדבר האמיתי.
    העניין עם השוקולד היה כ"כ מבריק. דון כרגיל עושה את השטאנץ הרגיל שלו- מוכר אשליה של שוקולד בעזרת סיפור של אב ובן, משהו שראינו אותו עושה אלף פעם. ובשניה שאחרי מנפץ לראשונה את האשליה. לא היה אב, לא היה אם, לא הייתה אהבה. היה רק שוקולד. כ"כ בוקס לבטן.

    מבחינתי דון גאל את עצמו בפרק הזה, אחרי שמספר פרקים כבר חשבתי שהוא מעבר לגאולה, שלא נשאר בו שום דבר רחום, הוא הציל להוציא את הצד הטוב שבו.
    נכון שיצא שהוא דפק כמה אנשים בדרך (מייגן וסטן).
    אבל הוא נתן לטד סוף סוף מתנה. ומעניין לראות איך אותו כלי- של המעבר לקליפורניה. משמש בדיוק ההפך עבור דון ועבור טד.
    בשביל דון- שרוצה זאת בתחילה, זה עוד הזדמנות לבריחה – עוד הזדמנות ל"התחלה חדשה" מאלה שהוא כ"כ אוהב. עוד הזדמנות ליצור פנטזיה, לקחת את מייגן ולעצב אותה לדמות שהוא רוצה שתהיה בראשו. זה כבר לא משנה איזה אישה זאת, הוא מכל מקרה לא רואה אותן, הוא מעצב אותן לפי ראות עיניו.

    בעוד טד רוצה לנצל את ההזדמנות הזה דווקא כדי לא לברוח, כדי לעשות את הדבר הקשה אבל הנכון.
    עצוב לי מאוד על פגי, אבל הוא עושה את הדבר הנכון, יש לו ילדים. "אני חייב לשמור עליהם, או שאלך לאיבוד בכאוס" 🙁
    רק חבל לי שזה אומר שנאבד את טד לעונה הבאה, כנראה?

    – הסיפור של פיט היה קריפי להחריד. מה לעזאזל קרה עם מנולו? בכל זאת מישהו מת בפרק סיום, אבל נראה לי שאף אחד לא ניחש שזאת תהיה היא. כל הכבוד על ההטעיות ווינר!

    בתחילת העונה דון עשה סימנים שהוא הולך להתאבד.. אבל זה לא בדיוק מה שהוא התכוון בכרזה ההיא. הוא רצה גלגול מחדש, ונראה שאולי הוא הולך להרוג את דון דרייפר, ולחזור כדיק וויטמן לראשונה.

    • יערה

      באמת הזכרת לי שוב את הכל הסיפור עם שרון טייט, שעשה כל כך הרבה דרמה אבל בסוך לא יצא ממנו כלום.

      אני מסכימה שכל הסיפור עם פיט ומנולו ואמא שלו היה הזוי לחלוטין. כשהמזכירה שלו אמרה "אלוהים אדירים, היא נפלה מספינה!!" זה פשוט היה רגע של "מהההההההההה………?". זה הרגיש כמו סצינה מתוך הצגת תאטרון על ספר של אגאתה קריסטי.

      אני מאוד מקווה שזו לא הפעם האחרונה שאנחנו רואים את טד. או פיט. מייגן. או כל בנאדם שאמור אולי בערך לעבור לקליפורניה.

      • ההרצליינית

        הסיפור עם פיט, אמו ומנולו, נראה ממש כמו סיפור מאופרת-סבון. אבל לדעתי זה היה סיפור מאוד מעניין.

    • ההרצליינית

      אני לא האמנתי לשניה אחת שבאמת החלום הזה שלי יתגשם- בייחוד לאור העובדה שהפיוס של שניהם בחלום נראה שהתקיים בסביבה זרה ודי מוזנחת שלא מזכירה את ניו יורק. אבל רגע אחד- הפיוס בין סאלי ודון (בסידרה, לא בחלום) התקיים מול בית הזונות בו גדל, בסביבה שהיא די מוזנחת. עכשיו אני מעכלת את זה שהחלום התגשם במלואו :-).

      וגם לי יהיה חבל אם לא יראו את טד- אני מאוד מסמפטת את דמותו.

      • maayan1

        לפעמים חלומות מתגשמים 🙂

  • לולי

    ספוילר ספוילר
    אני חייבת להגיד שסצנת הסיום גרמה לי לבכות כמו ילדה קטנה. אני חושבת שזה היה הפרק הכי מדכא בסדרה, ויש לו תחרות לא קטנה. פרק פשוט מצוין.

  • שולה

    לגבי טד, ככל הנראה הוא יופיע בעונה הבאה…כי ווינר נתן רמזים שאף דמות לא הולכת להעלם.
    פגי וטד הם בדיוק ההוכחה לכך שדון צדק בכל העונה כשאמר לה "הוא עדיין לא מכיר אותך" במילים אחרות, הוא בדיוק כמו כולם והולך לפגוע בך.
    ווינר אמר לפני שידור פרק הסיום שיש דבר שהוא רוצה לעשות כבר המון זמן וזה כבר היה ברור שזה הולך להיות הוידוי של דון.
    דון התוודה לשותפיו, כפי שהתוודה בפני בטי….אבל כמו בטי, אף אחד לא מתכוון לוותר לו.
    הוא מוציאים אותו החוצה
    סצינה אחת לפני הסוף זה הפגישה של דון ודאק.
    דאק סגר מעגל יש לומר…אחרי פרק הסיום בעונה 2 שבו דאק נבעט החוצה, הפעם דון נבעט

  • תתש

    הסצנה עם דון בחדר הישיבות הייתה הסצנה הכי עצובה ומכמירת לב בתולדות הסדרה. אם הסצנה ב-"מזוודה" הייתה אגרוף לפנים, אז הסצנה הזאת היא בוקס לבטן כמו שנאמר למעלה.

    אשכרה האמנתי שדון אכן עומד סוף סוף לעבור לקליפורניה. ואיך שבטי הודיעה לדון על סילוקה של סאלי חשבתי שהיא תעבור יחד איתו וככה הם יתקנו את היחסים בינהם.

    החופשה הכפוייה של דון יכולה להתברר כברכה בסופו של דבר. אני מקווה שוויינר לא ידלג לגמרי על החופשה בהפסקה בין העונות. יהיה מעניין לראות את דון מתמודד עם כל כך הרבה זמן פנוי.

    מה נסגר עם פיט? האם הוא עובר ביחד עם טד או שהוא פוטר/התפטר והחליט לעבור ללוס אנג'לס על דעת עצמו?

    אז פגי סוף סוף נהייתה דון. אני לא חושב שזה מקרי שזה מקרי שבפעם הראשונה שחליפת מכנסיים מופיעה בתוכנית, זה על פגי כשהיא נמצאת במשרד של דון.

    • יערה

      ספוילרים

      זאת שאלה ממש טובה – האם נראה את החופשה הכפויה של דון או לא? לווינר יש נטיה לדלג על פרקי זמן גדולים בין עונה לעונה, אז אני מהמרת שנהיה שם כדי לראות את התוצאות של אותה חופשה.

      אני לא בטוחה שהכוונה היתה להציג את פגי כדון. אני ראיתי את הסצינה והלבוש שלה כדרך להראות שהיא כרגע חופשיה מכל דמויות אב/מנטור/מאהב שלה. כרגע אין לה מערכת יחסים משמעותית עם אף גבר, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה רומנטית. כמו שהיא אומרת בעצמה – כל מה שחשוב לה כרגע נמצא במשרד. אני כבר הרבה זמן לא ראיתי את דון כמישהו שכל מה שחשוב לו נמצא במשרד. אני לא יודעת אם אי פעם ראיתי אותו ככה.

      • ocean

        אם כבר פגי, שני דברים בלטו מאד לגביה בפרק:

        1. שמלת הפיתוי השחורה = האנטיתזה לשמלה האדומה אך המתוקה אותה לבשה פגי לארוחת הערב עם אייב, כשחשבה בשעתו שיציע לה נישואין.

        2. פגי פגשה לראשונה את טד ונפרדה ממנו כמעט באותו הלבוש – אותה השמלה + צעיף כמעט זהה שמלופף על הצוואר.

        יש לי עוד מיליון מה להגיד, אבל אני מחכה לפוסט כדי לחסוך לי במילים. רק אוסיף שכן, הסצינה של פגי יושבת על הכסא במשרד של דון מאד הזכירה לי את הלוגו של הסדרה (=דון), וכנראה שלא בכדי.

    • אבל ברור מה דון יעשה במהלך החופשה שלו – יקים קבוצת נשים פעילות עם שם המורכב מראשי תיבות של סם כלשהו וינסה לשנות את עולם הפרסום מבחוץ.

      • יערה

        LOL!!!
        הלוואי, זה נשמע כמו עלילה מדהימה

  • יערה

    ספוילרים
    להלהלה להלהלה להלהה

    וואו. וואו, וואו, וואו. כל סצינה וסצינה בפרק הזה היתה כל כך משמעותית.
    וואו.
    כמו כולם גם אני צריכה קצת זמן לעכל את הפרק ולראות אותו שוב ולתת לו לשקוע.

    קודם כל, השיר סיום של ג'וני מיטשל ,Both Sides, Now , כל כך מתאים לפרק שזה נראה כאילו כתבו אותו כדי להתאים לשיר.

    ג'ון האם עשה עבודה מדהימה ומכמירת לב הפרק.
    טד נתן לו עצה – אתה לא יכול להפסיק לשתות בבת אחת, חייבים להפחית מינונים בהדרגה. דון הקשיב לו בנוגע לשתייה, אבל לא בנוגע לשינוי ההתנהגות ולחשיפת האמת שהוא מרגיש שהוא זקוק לה באופן כל כך נואש. הוא מנסה לעשות מהפך דרמטי בכל חזיתות חייו בבת אחת, לקרוע את התחבושת מהפצע במהירות. בחלקן הוא נכשל, חלקן נותר עומד בסימן שאלה, בחלקן אפשר לראות שביב של תקווה.

    היו כל כך הרבה קטעים מדהימים בפרק –
    השיחה של טד ודון בנוגע למי צריך יותר את הבריחה ההיסטרית והנואשת הזו לקליפורניה, הרגע בפגישה בו הוא מביט בטד האומלל ומחליט את מה שמחליט. האם הוא ידע מה הוא מסכן בגילוי הזה? לפי התגובה שלו בפגישה האחרונה מול השותפים נראה שלא.

    השיחות שלו עם בטי ומייגן היו כל כך כנות. זה תמיד מדהים אותי מחדש, כמה כנות ומבט מפוכח הן מצרך נדיר בתוכנית הזו, כמה אני מתרגשת בכל פעם ששיחה כזו מתרחשת.

    הסדרה גם גרמה לי להזדהות לחלוטין עם נקודות המבט של טד ופגי. טד, שמבין שמשפחתו הוא גורם חשוב ומאזן שהוא חייב להאחז בו ולהילחם עליו, למרות האהבה שלו לפגי; ופגי עצמה, שברגע של כעס ועלבון ניסחה כל יפה את מצבה – "כמה שאתה בר מזל על זה שיש לך בחירות".

    בוב בנסון – קצת שמחתי על התרגיל המלוכלך שהוא עשה לפיט עם המכונית. הקטע שבו רוג'ר מבקש לקרוא לו למשרד והוא הופיע אחרי שניה היה קורע מצחוק.

    פיט עצמו לאט לאט נהיה יותר אנושי, לפחות בחלקים ספציפיים שבהם הוא נאלץ להכיר במה שהבחירות שלו עלו לו.

    הסצינה האחרונה מול בית ילדותו.
    בפרק הזה השלם עולה על סך חלקיו.
    כאמור – וואו.

    • ההרצליינית

      זה גם מה שאני חוושבת על פיט- בפרקים האחרונים הוא נהיה יותר ויותר אנושי. פתאום אני כבר לא שונאת אותו ושמחה לאידו בגלל שאיבד את הכל, אלא מרחמת עליו בשל כך.

  • אביעד

    מיד אחרי הפרק רצתי לצפות שוב ב'קרוסלה' מסוף העונה הראשונה. שבע וקצת שנים מפרידים בין הpresentation ההוא לבין זה שראינו אתמול, ומרחק עוד יותר גדול בין דון דרייפר בשיא כוחו של אז ההוא לשבר כלי הזה.

    נזכרתי בזה כי גם הקרוסלה נגמרה באותה תובנה כמו זו שנחתה אתמול על טד ואז על שוב על דון – כל מה שיש זו המשפחה. אז בעונה הראשונה דון הגיע הביתה מאוחר מדי וכנראה שהמומנטום התפספס לו, הפעם לא הייתה לו את העבודה שתעצור בעדיו.

    אני די בטוח ששובו לSC&P לא יהיה פשוט כל כך, אם בכלל. לא מודיעים לשותף בכיר על פיטורים, דוחקים אותו החוצה .ובעיקר לא מעסיקים בחור חדש להחליף את דון רק בשביל כמה חודשים.

  • מיס בוז'רסקי

    ספויילרים ספויילרים ספויילרים ספויילרים

    אני דווקא מצאתי את הפרק אופטימי למדי. כמובן שהיו הרבה רגעים עצובים וכואבים, אבל אני מרגישה שיש פה הזדמנות להתחלה חדשה, הפעם אמיתית.

    אני כל כך גאה בדון. האינסטינקט הראשוני שלו הוא לברוח. לברוח לקליפורניה ששם תמיד היה לו טוב, אל הים, אל חיים חדשים. לברוח מהילדים, מהמשרד, מהבעיות. אבל בישיבה עם הרשי הוא מבין שהוא לא יכול. הוא רוצה לחסוך מהילדים של טד את הילדות שלו, ללא אב, את הילדות של הילדים שלו, ללא אב. הוא רוצה לתת להם את ההזדמנות למשפחה לא שבורה. הוא לא וויתר בשביל טד, הוא וויתר בשבילם. ובשביל הילדים שלו, כי במקום לברוח מהם, הוא מחליט לראשונה להתמודד איתם, להראות להם מי הוא, לנסות להיות אב אמיתי. כדי שאולי, בכל זאת, הם לא יהיו "דפוקים" כמאמר מייגן. אז אני גאה בו ומחבקת אותו. האם הוא בדרך למטה? אני בוחרת להאמין שאולי הוא בדרך למעלה לשם שינוי. אולי זה נאיבי מצידי, אבל כך אני בוחרת.

    אני מבינה את הכעס של מייגן, כמו פגי, גם בשבילה הגבר מחליט. קודם לנסוע ואז לא לנסוע. אבל אני שמחה שהיא גם הבינה סוף סוף שהנישואים האלה לא עובדים ושהיא כן מקבלת בחירה משל עצמה לעשות את מה שטוב בשבילה.

    יש הגיון במעשים של השותפים, כשהם מחייבים את דון לקחת הפסקה, אבל עדיין בא לי להחטיף להם כאפה.

    אני מנסה להיות הוגנת כלפי טד ולהבין את הבחירה שלו ושיש מאחורייה מניעים מוצדקים. אבל קשה לי. אני רואה אותו כפחדן. וזה בסדר, שהוא מפחד לעזוב את המוכר והמנחם לטובת החדש ושהוא רוצה להיות שם בשביל הילדים שלו. באמת שזה בסדר. אבל יכולת להבין את זה לפני ששכבת עם פגי, לפני שהבטחת לה שתהייה איתה. כמו שכתבתי כבר לפני מספר פרקים, הוא רוצה את הבלתי מושג, אבל כשהאופצייה הופכת לממשית, הוא בורח. פעמיים שהוא עשה את זה לפגי, טיפח בה את האשלייה ואז ניפץ אותה לרסיסים. וזה מכוער וזה מכעיס אותי. וכואב לי הלב על פגי. אם כי לפחות יש לה תפקיד חדש ומרשים להתנחם בו. אני מקווה שבניגוד לדון, היא לא תאבד את עצמה בדרך הזו.
    חבל לי נורא שלא הייתה לה אף סצינה עם דון בפרק (נכון?), אבל לפחות דרך טד היא מבינה שדון לא כזה מפלצת ושטד לא כזה מושלם. ושהיא לא מאבדת את טד בגלל דון. אני מייחלת לתיקון היחסים בינה ובין דון בעונה הבאה.

    • מיס בוז'רסקי

      ספויילרים ספויילרים ספויילרים ספויילרים

      שכחתי מפיט! הזוי הסיפור של אימו. אז הוא צדק לגבי מנולו כל הזמן ואנחנו סתם חשבנו שהוא פיט הקטנוני וחסר האמון. כמובן שזה המ שהוא היה, אבל הוא גם צדק. הוא אכן חופשי עכשיו ואני מקווה שהוא ימצא דרך להיות מאושר שם בקליפורניה.

    • ocean

      שותפה לעניין האופטימיות. דון אמנם יורד למטה במעלית, אבל החיים הפרטיים שלו סוף סוף עולים קומה אחת, והחיים המקצועיים שלו – וול, למי אכפת. כמו שדון אמר כבר בעונה הראשונה לרוג'ר, הוא לא רוצה למות במשרד פרסום ולא רואה את עצמו שם לנצח. "'חיים', הייתי רוצה לנסות פעם את הדבר הזה"

      • מיס בוז'רסקי

        🙂

        בהזדמנות זו אני רוצה להגיד לך תודה שדחקת בי לראות בזמן אמת ולא לחכות להוט. היה לי נפלא להשתתף בדיונים ולא רק לקרוא אותם.

  • יערה

    נקודות מעניינות מפרשנות הפרק של טום ולורנזו –

    * מרגרט, הבת של רוג'ר, היא ביץ' קטנה ומפונקת. אני מסכימה לחלוטין, רק שבזמן שראיתי את הסצינה חשבתי עליה יותר כ'דורשת כאפה'.
    *ג'ואן מסיטה את המבט כשדון מסתכל עליה בפגישת שותפים בסוף הפרק. לדון אין יותר חברים…
    🙁
    *דבר ששיגע אותי שלא דיברו עליו –
    מסתבר שבראיון ממש ארוך שאין לי כוח לקרוא אותו עכשיו ווינר אמר משהו כמו "אה, ברור שג'ואן השיגה את אבון כלקוח, איך לא הבנתם את זה בעצמכם". פושטק ארור.

    לקריאת הראיון הממש-ממש ארוך –
    http://www.hitfix.com/whats-alan-watching/mad-men-creator-matthew-weiner-on-dons-confession-bob-bensons-origin-and-more-from-season-6

  • מירב

    אחחחח ת ע נ ו ג. ווינר לא אכזב. בעיני פרק אופטימי לגמרי, דון עומד מול השדים, לא בורח בסופו של דבר (ואני חולקת עליו ומסכימה עם פגי בעניין טד, דמות המראה שלו, טד משליך עליו טוב ומוציא ממנו טוב, טד רואה את הטוב בו, בעוד הוא רואה במראה את ההשלכות שלו במצבו- את הרע). אבל נחזור לדון ואופטימיות. לדעתי האקט של השותפים בא לחדד עד כמה המצב קיצוני. מוכר לי זה זה שהגיע עם דאג. אני בספק אם הוא הולך להחליף את דון. קשה להאמין. לא מסתדר עם כלום. הקטע עם דאק נראה לי מתנה של ווינר לצופים לדבר על זה עד העונה הבאה …. . הקטע עם הכומר במעבר ובהווה גורם לי רוחנית שכמוני לפתח איזו תקוה שדון נגיד ילך ל 12 הצעדים או משהו מחבר אחר. מסע הגיבור כבר אמרתי? ואפרופו אם מייגן אכן תיסע לקליפורניה ההזיה שהיתה לו שם לא מזמן עשויה להתגלות כנבואית.

    הקטעים עם בוב ופיט קשים. בוב מתגלה ככוחני רציני, גם עם רוג׳ר הוא ממצמץ וממשיך את הקשר עם גואן.וכל הקטע עם מנולו לגמרי הזוי ומיותר אם אין לו משהו להגיד לנו, אולי על בוב. אולי להראות לאן דון יכול היה להתדרדר.
    לסיכום פרק סיום כהלכתו. ונגע. מעניין איפה ואיך תתחיל העונה הבאה, ואם ווינר יקפיץ אותנו לזמננו. ומתי. רק שלא ידביקו יותר מידי איפור היה לי קשה בלי המימיקה של בטי. זה הורס.

    להתראות בשנה הבאה. תודה עידו וכולם.

  • יערה

    משהו ששמתי לב אליו –
    לפיט יש במשרד המון קשקושים עם מוטיב של ים – דגמים של ספינות, מגדלורים קטנים וכו'.
    לי זה הרגיש כאילו זווית הצילום דוחפת אותם לפריים ממש בכוח, אבל יכול להיות שהם קפצו לי לעין בגלל שרוב השיחות במשרד שלו היו על אמא לו והאופן בו היא מתה.
    עוד מחשבה מורבידית – אבא של פיט מת באויר בהתרסקות מטוס, אמא של פיט מתה בים בנפילה מאוניה. האם יכול להיות שפיט עם נהיגתו הגרועה ישלים טרילוגיה עם תאונת דרכים על היבשה?

  • ocean

    ספוילר ספוילר

    * השיר שליווה את דון בבר זהה לשיר שליווה אותו בסצינת הפתיחה בפרק הראשון של הסדרה (אף היא – בבר). מעבר לכך שמדובר בשיר אולדי שמקשר את דון לזמנים אחרים, הוא עוסק בצורך בלהיות קשור למישהי על ידי טבעת. מוזר, כי אחרי כן מגיעה ההתפכחות שלו ושל מייגן, ואז אולי גם דווקא ההתפרקות של קשר כזה, שמיוצג על אצבעה של מייגן על ידי טבעת האירוסין שדון דרייפר האמיתי קנה לאנה.

    http://www.youtube.com/watch?v=VmYiJ98o7l4

    * לגבי טד: אני חושבת שזה עמוק יותר. הנזקקות שלו לאנשי הדת והתגובה המלודרמתית לדון : "אני הוא זה שצריך להתחיל מחדש… אני צריך את העזרה שלך… אחרת החיים שלי גמורים" – כל אלה מציירים אותו כמכור שעומד למעוד, וכידוע – למכורים יש דפוס. לא ברור מהו בדיוק הדפוס של טד, אבל בסופו של דבר מסתבר שמעבר לחשש לגורל ילדיו, טד מפחד למעוד בבורות ישנים של הרס עצמי. דון מזהה בטד את הילד שאמנם טכנית לא היה יתום, אבל רגשית היה יתום מאב ולכן היה היחיד שלא חייך למשמע התיאור הפסטורלי. ואז הוא גואל את שניהם – את האנשים שהם היום, את הילדים שהיו פעם, ואת הילדים שלהם היום. איזה קטע נפלא, וכמה ברור שגם עליו ג'ון האם לא יקבל אמי.

    * כולם נוסעים לקליפורניה כדי להתחיל מחדש: פול קינזי, דני סיגל, מייגן בסופו של דבר, פיט, טד, סטן רוצה לנסוע לשם וכיו"ב.

    • אני חושב שהשיר עשוי לרמז על הרבה יותר מזה – הוא מסמל שמבחינה קיומית דון נמצא בדיוק באותו מקום שבו התחיל את הסדרה, אבל עצם העובדה שפתאום שומעים את זה עכשיו, יוצקת משמעות אפילו גדולה יותר לפריצת הדרך שבאה אחרי כן. הוא אולי נותר אותו דבר עד אז, תמיד מרגיש לבד, אבל עכשיו דון באמת משתנה. או שזו סתם משאת לבי שמביאה אותי לפרשן את זה כך.

      • ocean

        או כדי לחדד: זה נועד להמחיש שלמרות שהתפאורה היא אותה התפאורה, הבן אדם (דון) הוא כבר לא אותו הבן אדם (דיק).

  • תמי

    במובנים מסויימים התאכזבתי מהפרק. אם זה היה פרק הסיום של הסדרה כולה זה היה יכול להיות טוב יותר. לא ברור לאיפה עוד יכולה להתקדם הסדרה מנקודה זו והלאה, אחרי שדון כבר עבר את תהליך ההזדככות שלו.
    סצינת הסיום עם המבטים של סאלי ודון היתה יפה ומרגשת במיוחד כסגירה לעונה שהיא די שנויה במחלוקת בעיני. היו בעונה הזו מוטיבים קצת מוגזמים של אופרת סבון, שגלשו לפרק הזה כמו הסצינות הדביקות המוגזמות בין טד לפגי, מנולו החתונה וההזרקות מספינה, בנסון ההזוי ועוד..
    הפרק כשלעצמו בוודאי לא היה הטוב בעונה (הטוב: ההתרסקות), מה גם שחלק מהדמויות איבדו קצת מהאמינות שלהן בפרק אחד. כך למשל רוג'ר שאף אחד לא היה מעז לחשוב שהוא ישתתף בפיטורים של דון בלי להתנגד, ועל כך מין הסתם יודח על ידי מעריצי הסדרה מהתואר הדמות האהובה. רוג'ר – אכזבת ביג טיים! בסה"כ דון הביא את החברה הזו לרוב ההישגים שלה ולכן לא היתה סבירה הדרך החפוזה שבה פיטרו אותו.
    גם פגי שמצד אחד פיתתה את טד בלי בושה אבל מראה שזה לא פחות סיפוק צרכי כיבוש מבחינתה מאשר רגשות אמיתיים. אני לא רואה אותה מחזיקה מעמד בלי מנטור לצידה בגלל האופי התלותי, הנרגן והלחוץ שלה.
    ולסיכום הפנטזיה לעונה הבאה: דון המפוכח נטול האלכוהול מנהל קריאייטיב ושותף מבריק במיוחד בחברה מתחרה, ומכה שוק על ירך את שותפיו הבוגדניים לשעבר מ-SD&P

  • QueenK

    עוד לא סיימתי לקרוא אז רק הערה קטנה (לא ספוילר לפרק) –
    "העניין הזה" שבגללו נאן התקשרה לטד לפני כמה פרקים היה מותו של פרנק גליסון, שמתברר כשכל שאר השותפים יוצאים מהישיבה (אאל"ט).
    ממשיכה לקרוא 🙂

    • גם אני חשבתי כך בשעתו, אבל ככל שהפכתי בזה זה נראה פחות סביר. למה שמוירה תגיד "העניין הזה"? הרי היא באה לקרוא לטד באמצע ישיבת הנהלה, כולם שם ידעו שפרנק גליסון גוסס. והכי מופרך: מה פתאום ננסי היא שמתקשרת להודיע על פרנק גליסון? זה כמו שמייגן תתקשר להודיע לדון על רוג'ר. מן הסתם משפחתו של פרנק הייתה מתקשרת בעצמה אל המשרד כדי להודיע לטד וליתר.

      • קרן

        אני מבינה מה שאתה אומר, ואני חושבת שמוירה פשוט שמרה על פרטיותו של טד (זה שלב מוזר כזה שבו שתי הסוכנויות אולי התמזגו אבל לכל אחת יש היסטוריה משלה ומארג רגשי משלה, ונראה חסר רגישות לבוא ולהכריז באמצע ישיבת שותפים שגליסון מת). קשה לי להאמין, בהתבסס על איך שהפרק התגלגל, שהיא התקשרה בתואנה אחרת ומיד אחר כך הוא מודיע לצוות שפרנק מת. במיוחד קשה לי להאמין שהיא הוציאה אותו מישיבת שותפים בשביל משהו שהוא לא דחוף כמו, נניח, מוות של שותף וחבר קרוב.

        • ocean

          זה לא היה מיד אחר כך. עברו כמעט שלוש שעות (ואנחנו יודעים את זה, כי דואן מציינת מפורשות לדון שהנמנום שלו במשרד נמשך כבר שעתיים וחצי). אני חושבת שכן היה קשר לפרנק, אבל שננסי לא התקשרה כדי לבשר על מותו אלא אולי כדי לבקש מבעלה לסעוד אותו על ערש דווי או משהו נוצרי שכזה. בעיניי זה צריך להיות משהו קשור אך כזה שטד לא ירצה לחשוף בפני כולם. יתרה מכך: מוירה יכלה להוציא את טד ולספר לו את החדשות בעצמה (כי ניכר שהיא היתה בקיאה בפרטים), ולא להשאיר את ננסי על הקו. במקום זה אנו רואים מאוחר יותר את קאטלר מספר את החדשות לעובדים ומוירה ביניהם, והיא מתייפחת. לדעתי אם ננסי התקשרה כדי לבשר על מותו של פרנק, מוירה כבר היתה בוכה בשלב ההתחלתי.

          • קרן

            עדיין – השיחה היתה קשורה לפרנק גליסון, גם אם זה היה רק כדי לעדכן את טד שהוא על ערש דווי. נראה לי קצת מוזר להניח שמדובר במשהו אחר לגמרי, משהו שקשור להתמודדות הכללית של טד עם נושאים בחייו (כמו אביו או הנישואין שלו).

            • ocean

              לא כתבתי שזה משהו אחר לגמרי, אלא ההיפך – הנחתי שיש קשר, אלא שלא מדובר במוות עצמו כי אם במשהו עקיף שגורם לטד (ולמזכירתו זה שנים) לשמור על פרטיותו.

              במקור, חשבתי כמוך. בדיעבד אני חושבת שזה בדיוק מה שוויינר ניסה לעשות: לגרום לנו לחשוב שיש הבדל בין הגבר שנקרא לשיחת טלפון על ידי אשתו בנוגע לחברו, לבין הגבר שנקרא לשיחת טלפון על ידי חברו בנוגע לאשתו (זה מה שדון חשב). עכשיו אנחנו מבינים שבמובנים מהותיים, דון וטד הם אותו הגבר (או הילד, אם לדייק), ומבחינתי השיחות האלה אמורות להקביל באיזשהו אופן.

  • כפי שניתן היה לצפות, אנשי 'הרשי' מבסוטים מפרק סיום העונה. מאט וויינר יכול לצפות לסלסלת שי מהודרת.

    • יערה

      לרגע הכתבה הרגישה לי כאילו היא לקוחה מ The onion

    • miss bojarsky

      לא שווה, הרשי זה לא טעים. האמריקאים טובים הרבה דברים, בייצור שקולד לא.

    • miss bojarsky

      לא חשבתי על הקשר בין אבא של טד ודון, יפה.

      • ocean

        אני חושבת שמהמעט שבדקתי היום בחו"ל, אף אחד לא שם לב או ייחס חשיבות למשפט הזה של טד. זה הדהים אותי כי כשראינו את הפרק לראשונה ממש נפלנו מהגילוי/משמעות של העניין, וציפינו שכולם ידברו על זה.

    • Tomer Soiker

      מה שמזכיר לי שלאחרונה חשבתי רבות על היחס של החברות המופיעות בסדרה כלפיה, והאם הן משתפות פעולה. המקרה היחיד שאני מכיר הוא כתבה איפשהו בתחילת העונה לאחר הפרק בו מופיעות אוזניות של קוס. למנכ"ל החברה כיום, מייקל קוס, יש יותר מקשר אחד ל"מד מן" (אע"פ שהחברה לא ידעה מראש על מעורבותה בפרק): הוא התחיל כאיש פירסום ובוגר המכללה ממנה הגיע לכאורה בוב בנסון.
      http://adage.com/article/media/koss-headphones-capitalized-mad-men-role/240796/

  • תמי

    פרק הסיום הוכיח בעיני את מה שחשבתי תמיד – שכשסדרה מוסרת את הנרטיב שלה בידי קתרזיס גאולה נוצרי, היא מאבדת את הצפון. הייתי בטוחה שהכומר בתחילת הפרק הוצב שם באירוניה חריפה- האם אכן ג'ון אף, בובי, מרטין לותר, לא היו אנשים מאמינים כמו שהוא אומר? אז אם הסדרה לא מבקרת את התפיסה המיסיונרית הזו – מדוע היא מקדמת אותה בבחירתו של דון במעשה הטוב, בכנות, בתיקון העבר? מדוע העונה מסתיימת בהערצת התא המשפחתי והצגת האדם שהתקדם, או יותר מכך, האישה שהתקדמה, כצללית בודדה? הסדה שידעה בעברה לבנות תמונות עולם ככ מורכבות, שנהגה באמת להציג את שני הצדדים של כל מטבע, ולא רק של דון, בחרה לסיים את העונה באמירה חד צדדית, עתירת-תשוקת-פיוריפיקציה, שתואמת הרבה יותר את התקופה השמרנית שבה אנחנו חיים היום מאשר את ימי סוף שנות השישים. בשביל האמירה הזו הסדרה שילמה בעיניי מחיר כבר בצורת חורים בעלילה שהיטבת לתאר ב"קטנות" שלך, בנטישת רוב המוטיבים והתמות שהיא ככ היטיבה לבנות לאורך העונה כולה – הדלתות, הקרע המערפל בין אהבה וסקס, ואווירת המלחמה ברחוב לדוגמה – אבל השארת מוטיב אחד צורם:הצלב על צווארה של אימו/מאהבתו שזוהר בכל הפרק מעל לראש הדמויות.

  • Tomer Soiker

    מוקדם יותר העונה דובר פה על כמה שהעונה מושפעת מאופרות סבון, בייחוד לאור עיסוקה של מייגן. הסיפור של פגי וטד בפרק האחרון הביא את זה לשיא, כשבאינטרקציה ביניהם בדירתה ציפיתי לכל הקלישאות האפשריות ("אני לא בחורה כזו" ו-"אני עוזב את אשתי" בהחלט היו כאלה). טוב שזה נגמר כפי שזה נגמר. טד רצה להינצל מגורל דומה לדון, ודון בסופו של דבר הסכים לעזור לו.

    אגב דון וטד, רק בדיעבד הבנתי לחלוטין למה טד התכוון כשיצא ממשרדו של דון. כן, זו הייתה התייחסות לשתייה של דון, שרק לפני חמש דקות הבטיח למייגן שייגמל. אבל כשטד נכנס ודון הציע לו לשתות, טד הביט באופן מוזר בידו של דון המושטת לעבר הבר (וצולמה רק חלקית ובטישטוש בגלל הפוקוס על טד). לבסוף דן שתה לפני המצגת, ואחרי הסיפור המצוץ מהאצבע אותה יד רעדה, ואז דון נתן לדיק להשתחרר והשאר זו היסטוריה.

    אני חושב שכל התמונות ברשומה הן ממחלקת היח"צ של AMC ולא ישירות מהפרק, כשהזווית בלפחות שלוש מהן מוכיחה זאת (רוג'ר וקווין, פגי במשרד של דון, דון והילדים). בתמונה האחרונה זה ברור לגמרי, מאחר ובית הזונות\ילדותו של דון שהוצג בסוף הפרק היה חורבה מוחלטת, ובתמונה, למעט חצר מוזנחת, הוא נראה כאילו לא השתנה מאז הפלאשבק (ההרס בפרק הוא בטח תוצאה של CGI). סתם הערה שהרגשתי צורך לציין.

    לסיכום:
    – צילומי מסך של עם ציורים עליהם: http://madmenwiththingsdrawnonthem.tumblr.com/
    – "מד מן" אז ועכשיו: http://www.buzzfeed.com/erinlarosa/mad-men-then-and-now

    • שולה

      קודם כל ממש תודה על שני הלינקים הנפלאים הללו!!!
      לגבי הבית הישן של דיק…..הוא ממש השתנה. אני זוכרת שהעיניים שלי התפקסו בבנייני השיכונים הכעורים שסובבים אותו וכמה הוא בודד שם ובטח הוא גם הולך לההרס.

      לגבי פגי וטד….אכן טוב שזה נגמר ככה, רק כדי להוכיח שדון צדק כאשר פגי השוותה בינהם בפרק 7 ודון כתגובה אמר לה שטד הוא בדיוק אותו זבל כמוהו.

    • ocean

      יודע מה הכי אהבתי בבית ההרוס (לכאורה)? את הילד השחור שבהה בדרייפרים. שכונה גרועה, בית שנראה כמו חורבה, עזובה, ילד מלוכלך ומוזנח, אבל – עם קרטיב. כלומר, תחת חסותו של מישהו. אולי אמא שלקחה, שברה וחילקה (ואהבה) את הקרטיב כמו בפיצ' של פגי, ואולי לא. אבל הילד הזה, שגדול אולי בשנה-שנתיים מג'ין לא יכול היה להשיג לבד את הממתק הזה. מישהו דואג לו. וזה היה הסממן הכי מובהק בעיניי לשביב של תקווה עבור דון וילדיו.

      • ocean

        והיום התחוור לי שטום ולורנזו חשבו בדיוק על אותו הדבר (אבל יום אחד אחרי, אז – כבוד לי!). וגם הם עלו על השמלה הזהה של פגי. לא נכתב על הדמיון ההופכי לשמלה של פגי בפגישה שלה עם אייב. כן נכתב על מיליון דברים אחרים:

        http://www.tomandlorenzo.com/2013/06/mad-style-in-care-of.html

  • יריב המגניב

    הלו הלו ספויילר ספויילר

    האם פיט התפטר מסטרלינג קופר ושות' ("אתה חופשי מהם…")- הוא נוסע לל.א. עם טד? מקים סוכנות חדשה?

    • Tomer Soiker

      כל הפרק דובר על פתיחת שלוחת קריאייטיב של איש אחד בגלל העסקים החדשים בחוף המערבי, אז איך הגעת לפתיחת סוכנות חדשה? סטן רצה את התפקיד בתקווה שיוכל לפתח את המשרד הקטן לסניף גדול בהנהלתו, אבל דון הרג את החלום שלו כשגנב אותו והחליט לברוח לל"א עם מייגן, לפתוח חיים חדשים הרחק מהבלאגן שרודף אותו. טד בתורו ביקש לקחת את התפקיד כדי להתרחק מפגי ולהציל את משפחתו.

      לא יודע מאיפה הגיע התפקיד של פיט בקליפורניה, אבל החופש שלו הוא מהוריו המנוחים ומשפחתו התובענית (לא טרודי ותמי).

  • orenmendez

    ספוילר

    מישהו מצא את הבית ששימש כבית הזונות שדון מראה לילדיו ב"שכונה רעה". רמז: הרבה CGI
    http://franklinavenue.blogspot.co.il/2013/06/we-found-it-actual-la-location-of-don_25.html?spref=tw

    • טוב, היה די ברור שהם לא הרסו את הבית כדי לצלם את השוט האחרון ההוא.

    • Tomer Soiker

      מזכיר קצת את הבית מ"מכושפות". בדקתי, זה לא הוא (הכניסה לחצר דומה, אבל מימין לבית יש גישה לחניה ולאחריה חצר שכנה).

      • שולה

        מגניב!!!!
        באמת דומה לבית ממכושפות…
        לגבי המעבר לקליפורניה…
        דון רצה לעשות את מה שהוא תמיד עושה "לברוח"
        אבל, כמו שד"ר פיי בסיום העונה הרביעית אמרה לו שכדאי להפסיק לברוח ולהתחיל להתמודד.
        ובאיזשוהי הבנה, כזאת או אחרת, הוא החליט באמת להתחיל להתמודד עם עצמו ולתת לטד לברוח לקליפורניה.
        להתמודד עם הילדים, עם גרושתו, עם הילדות העשוקה, עם ההתמכרות לאלכוהול ועם האישה העכשווית.

  • בנוגע לענייני בוב והתהייה שהעליתי בקטנות לגבי ההתנהגות שלו, הנה דיון שהיה ללי להב ולי בפייסבוק.
    וכבונוס, הנה ציור שלה מאמש, עת ערכה ערב סוער של ציורים על פי בקשות ההמונים: גינזברג ובובנסון יוצאים לדייט רומנטי.
    .
    10:34am
    Leigh Lahav
    יש הקבלה רצינית בין בוב בנסון לדון דרייפר מסיבות ברורות. אני חושבת שההבדל העיקרי ביניהם הוא שבעוד דון סוג של רומס מה שנקלע לדרכו (במהירות או באיטיות) והופך אנשים, וול, אליו, בוב הגיע (ובניגוד לציפיותיי שיהיה רוצח סדרתי) די בנה וסידר. גם אם בדרכים עקלקלות. הוא פתר לפיט את בעיית הטרחה של לטפל באמא שלו ולהיות כבול. הוא סוג של שיפץ את מערכת היחסים בין ג'ואן לרוג'ר, וסיפק לג'ואן ידידות גברית לא נצלנית לשם שינוי. ובאופן כללי נכנס להרבה חורים בעייתיים שהיו בחבר'ה שהיה צריך לסתום/לפתור/מישהו שיאייש כיסא. מעין פלסטר/קרם מרגיע קונטרה לדון.
    מה אתה חושב?

    10:43am
    Ido Yeshayahu
    אני לא בטוח שאפשר להגיד שיש לבוב חלק בפיוס שלה עם רוג'ר – לזה אחראית המזכירה שלו, שסיפרה לג'ואן על בדידותו. אולי הידידות עם בוב הפכה אותה ליותר מפויסת והכשירה כך את הדרך, אבל אנחנו לא באמת יודעים. בכל מקרה, על פניו בוב נראה הרבה יותר נינוח וחמוד מדון, שלא לומר חנפן בלתי נלאה, אבל יש שני דברים חשובים לשים אליהם לב, לדעתי: ראשית, לא באמת ראינו את דון בתחילת דרכו בסוכנות, מלבד האופן שבו השתחל אליה כאשר שיטה ברוג'ר. שנית, דווקא פרק הסיום הראה לנו בוב אחר, כזה שהתחיל לצבור ביטחון, אולי יותר מדי ביטחון. הוא נוקם בפיט ומשפיל אותו ומתעלם מהאזהרה של רוג'ר. יש מצב שאנחנו רואים אותו בשלבים הראשונים של להפוך למניאק. כלומר, צריך לזכור שהאיש נוכל שמשקר על כל שעל ומתרועע עם רוצחים כמו מנולו, יש סיכוי סביר שהכסות המקסימה שלו לא דומה לאופי האמיתי שלו אפילו קצת. מעניין יהיה לראות אותו בעונה הבאה.

    10:46am
    Leigh Lahav
    אבל מה שלא ראינו לא באמת משנה. הוא הגיע עכשיו, ומביא קונטרה ברורה. לא התכוונתי שבוב מלאך תם שבא רק לעזור, מן הסתם הוא בעיקר רוצה לשמור על מעמדו והנחמדות שלו היא חנפנות מחושבת היטב, והוא יכול להיות MEAN QUEEN כשהוא רוצה D:
    אבל הוא כן, עם המתיקות המלאכותית שלו, סוג של מצליח להביא את הדמויות למקומות שהם רצו להגיע אליהם במידה מסוימת, גם אם זה אומר שזה בדרך עקלקלה או לא חיובית במיוחד (מוות של אמא ^^; )

    10:48am
    Ido Yeshayahu
    עכשיו מעניין אותי לראות את דון בימים ההם. מצד שני, כל פלאשבק שיעשו לשנים ההם ייראה נוראי כי ג'ון האם נראה הרבה יותר זקן. אבל הנקודה שלי לגבי בוב היא שאני לא בטוח שכך הוא יישאר.

  • Tomer Soiker

    שכחתי לציין שהתקבל מענה לתהייה שלי לפני כמה שבועות (בעקבות יום הכיף של רוג'ר עם נכדו והשטיפה שקיבל מבתו לאחריו): רוג'ר לא נשאר פראייר וסירב לממן את המיזם של חתנו, גם אם במחיר הרחקתו מחיק המשפחה.

    מה שמוסיף לנושא ריחוק\קירוב המשפחה בפרק: רוג'ר מאבד את הקשר עם בתו ונכדו אבל מרוויח את קווין; פיט משתחרר מכבלי הוריו אך מצליח להתקבל בזרועות חמות אצל פרודתו ובתו, למרות הפירוד והמעבר הקרוב; טד מחליט לוותר על אהבה חדשה בשביל משפחתו; דון מאבד את מייגן וכל מה שיקר לו לכאורה, אבל מתקרב יותר מתמיד לילדיו.

    • נכון, יפה.

  • Saturn

    כנראה אני צריך שיעור היסטוריה: למה שפיט לא יידע איך נוהגים עם גיר ידני?

    • Tomer Soiker

      קודם כל, פיט הוציא רישיון רק בשנה שעברה וכנראה מאוד גרוע בנהיגה. ההערה על הגיר הידני בטח לא נגעה לזה (למה שהאיש משבי יידע את הפרט הביוגרפי הזה על פיט?) אלא לעובדה (את זה נאלצתי לבדוק) שכבר משנות החמישים מרבית המכוניות בארה"ב נמכרו עם גיר אוטומטי. כנראה, כמו היום, גיר ידני נחשב באמריקה למשהו שמתאים לנהגים "אמיתיים" ולכן הותקן במכוניות יוקרה\ספורט, כמו השברולט שהופיעה בפרק.

      • שולה

        האמריקאים היו הראשונים שיצאו עם כל החידושים:גיר ידני, חלון אוטומטי (ע"ע פרק 1 עונה5, המכונית של דון)
        בסקס והעיר הגדולה צחקו על העניין של ניו יורקים עם גיר ידני.
        בוב בנסון, הגרגמל של הסדרה , ידע על נקודת התורפה של פיט וידע בדיוק מה הוא עושה.
        בוב בנסון הוא פשוט ריפלי מ"הכשרון של מר ריפלי".

        נ.ב הציור של לי להב עם בוב בנסון ומייקל גרינזבורג מדהים!!!!

        • Tomer Soiker

          גרגמל…?

          • שולה

            הוא הbig bad wolf
            הוא היה חשוד מהפרק הראשון, כאשר קני דפק לו הערה.
            מכיוון שקני מצטייר כהבחור הטוב והפיקח במשרד, אז ההערה שלו לא הייתה מקרית

        • ocean

          אה, הלו הלו! מה זאת ההשוואה המעליבה הזו?!? גרגמל הוא מכשף-על עם יחסי ציבור גרועים. הוא לא איש רע, הוא נשגב. נשגב אמרתי! איך אפשר להשוות אותו לבנסון הכלכלב הזה?

  • אתה לא חייב להתעניין בנשים כדי להתעניין בג'ואן: הנה סוף העונה של "מד מן" לו התרחש רק בפייסבוק. ספוילר כמובן.

  • Pingback: הטוב, הרע והמכוער: 7 גברים ב'מד מן' | אום כולתורה()

  • ocean

    בהמשך לפסקת הסיום: חשבתי גם על ילדיה העתידיים של סאלי והתחקיר שלהם על אבא שלה, אותו אני משערת שלא יזכו להכיר. עד לשלב הזה, סאלי, בדיוק כמו דון, לא יודעת כלום על אביה מלבד הצלקות שהתכונות הרעות שלו הותירו בה. עכשיו יש תקווה שהתחקיר העתידי הזה יוציא ממנה תשובה אחרת.

    לגבי ההחלטה להדיח את דון: לא יכולתי שלא לחשוב על הקומדיה האלוהית של דנטה, שהרי בסוף דנים את החוטאים שם לשבט או לחסד. לא ברור אם אכן מדובר בפיטורין או בהשעייה, אבל בעיניי מדובר במעשה מבורך ששולח את דון מהגהינום היישר לכור המצרף/טור הטוהר, היכן שצריך להתייסר כדי לטהר את הנשמה מחטאיה. ואז דון לוקח את ילדיו לבית זונות שהיה בית ילדותו.

  • עוד משהו שעלה בדעתי: בפרק הראשון לסדרה (כמדומני) דון אומר שפרסום גורם אושר, מאשש לאנשים שהם בסדר, שהכל בסדר. סביר להניח שזו הסיבה שמלכתחילה נכנס לתחום הפרסום, כדי להאמין שהוא מאושר. אבל הוא לא, כי פרסום הוא בחלקו הגדול רמייה, וזאת אחת הסיבות המהותיות לווידוי שלו.

  • הוספתי בסוף הכתבה מאמר וידאו מעולה של סלייט מגזין, המשווה בין העונה הנוכחית לבין שקיעתה של ארה"ב בביצת וייטנאם.

    כמו כן, לינקון לתגובות עליו בפייסבוק שלנו.

  • יפית

    משהו שעלה לי מצפייה חוזרת, דאק חזר לתמונה והוא כבר יודע שבוב בנסון הוא מתחזה…

    • Tomer Soiker

      גם אני חשבתי על זה. נראה מה יהיה בעונה באה.

© עידו ישעיהו