מד מן 6.10: בין שתי ערים

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 03/06/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 6 פרק 10

o Credit: Michael Yarish/AMC

בעת פרסום הביקורת מקדימות אותה שתי תגובות

"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות, היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקות, היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים, היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של יאוש. הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי". כך נפתח הספר "בין שתי ערים" של צ'ארלס דיקנס (בתרגום של מרים יחיל-וקס, הוצאת כנרת זמורה ביתן), אחת הפתיחות המפורסמות בתולדות הספרות וכזו שוודאי תככב בכל ביקורת על הפרק. דיקנס אמנם התייחס לימים שלפני המהפכה הצרפתית, אבל איכשהו זה יושב בול גם על שנות השישים במאה ה-20 בארה"ב, במיוחד על רקע המהומות, האלימות של אוכפי-החוק, האזרחים הפשוטים נגד הממשל. דז'ה וו.

אני חושב שזהו הפרק הכי פוליטי-במובהק של "מד מן" מאז "ניקסון נגד קנדי" מהעונה הראשונה, ויש בכך משהו מעניין, כי השמות האלה מהותיים גם למירוץ הנוכחי, שמונה שנים אחרי, בזמן שהדמויות של "מד מן" נמצאות במקום אחר, ובכל זאת חיות על אדים רבים מהעבר. זה נכון גם במובנים שעל פני השטח – בעבר הסוכנות עבדה עבור הקמפיין של ניקסון, עכשיו שאט הנפש שדון הביע כלפיו אמרה הכל; פגי וג'ואן בוחנות את כברת הדרך שלהן מאז – אבל כמובן גם במובן העמוק יותר. אם בעבר קנדי וניקסון ייצגו את גורמי הכוח במשרד (פיט לעומת דון), ואת הסכסוך הפנימי של דון עצמו (זה היה הפרק שהציג לנו את הפלאשבק שבו דיק וויטמן מביא למותו של דון דרייפר וגונב את זהותו), גם הפעם האירועים הפוליטיים הכה-בולטים שיקפו את משחקי הכוח במשרד, וגם הפעם דון התמודד עם עברו.

אני מניח שלא במקרה הוזכרו דווקא הפעם מתיהם של שתי הסוכנויות: הרצח של רוברט קנדי, המתמודד הדמוקרטי המוביל למועמדות לנשיאות, די הרס את הסיכויים של המפלגה שלו. יחד עם המלחמה המשסעת וההפגנות האלימות, טריז לוהט נתקע בין חברי המפלגה הדמוקרטית ועלה להם בבחירות. הפילוג פוליטי לא פוסח גם על הסוכנות, אם זה בתוך כתליה – ה"אנחנו נגדם" שג'ים קאטלר מתעקש לשמר, או סערות פוליטיות של ממש דוגמת אלה שגינזברג מרגיש כורח לחולל – ואם זה בהעמדת פנים דיפלומטית כדי לנשוא חן בעיני לקוחות שהם מנסים להשיג. אבל בסופו של דבר, בניגוד למפלגה הדמוקרטית, הסוכנות המאוחדת מגשרת על הפערים, מוחלת על כבודה והופכת להיות "סטרלינג קופר ושות'". כמעט כמו בימים ההם, כלומר עוד קריאה אל העבר. ונדרשו להם רק שלושה חודשים כדי להחליט.

 

o Credit: Michael Yarish/AMC

מומלץ להגדיל ולבהות בפנים היפות האלה (ואני באמת מתכוון לפנים)

Viva la Resistance

הערים שבשם הפרק הן ניו יורק ולוס אנג'לס, שני הקצוות השוקקים של ארה"ב, והן סיפקו מעין תמונות מראה של מקרים דומים: הבנים מפתים לקוח במערב, הבנות עושות זאת במזרח. נאמנה לחוסר העקביות בכל הנוגע לג'ואן, גם הפעם "מד מן" הצליחה בעיקר להתמיה. זה היה בסדר כאשר ליין פרייס רצה לשדל לקוח אל הסוכנות אבל לא תקין כשג'ואן רוצה לעשות את זה? למה היא סופגת נזיפות ונראית על סף פיטורין כאילו הייתה מזכירה זוטרה? היא פאקינג שותפה. אני שמח שהיא לא נכנעה הפעם. ההתנהלות הזו הדהדה להתנסות שלה במיון תסריטים עם הארי קריין בעונה השנייה, שמסופה העגום לא לגמרי התאוששתי עד היום. בשעתו היא רק הייתה ממלאת מקום ונושלה מהתפקיד ברגע שהגיע גבר לבצע אותו, ובתגובה פשוט שתקה. הפעם, שוב מוקפת גברים, היא התעקשה לבצע את זה עד תומו. ושוב היא שתקה. שתקה כשפיט אמר לה שהוא זה שייפגש עם הלקוח בלעדיה, שתקה כשפיט וטד הוכיחו אותה בחדר הישיבות, כמעט בלי מילה.

אבל כפי שאמר פיט, זהו מרד. אותו מרד של המפגינים שראתה בטלוויזיה ערב קודם לכן. המהפכנים – אפילו כשהם מוכים – הם שנסכו בה השראה לקחת את העניינים לידיים, מה ששוב מהדהד לספר שממנו נלקח שם הפרק, עד שבסופו של דבר האצולה הפסידה, ומי טוב מפיט היאנקי כדי לגלם אותה. כמו תמיד, הסצינות המשותפות של ג'ואן ופגי היו מענגות. גם כאשר דיברו עם הלקוח במסעדה, גם כאשר פגי הצילה את ג'ואן ואפילו בוויכוחים ביניהן. הנשים האלה תמיד היו שונות זו מזו ותמיד היו חזקות ופורצות דרך כל אחת בדרכה האחרת, אבל על שתיהן רובץ צל הההתקדמות-באמצעות-סקס. כולם בטוחים שפגי שכבה עם דון וכך הפכה לקופירייטרית, וכולם יודעים שג'ואן שכבה עם הלקוח וכך הפכה לשותפה. אבל במקום שבו פגי אכן נמשתה והומשחה כממשיכת דרך, ג'ואן מעולם לא זכתה לעזרה והייתה צריכה להצליח בכוחות עצמה. מה שבכל זאת קצת הפריע לי זה הלקוח הדרדל'ה שאיתו הן התמודדו [1]. שלא הציג שום הסתייגויות או מכשולים. זה אולי היה פחות צורם אילולא הפגישה הדעתנית והמורכבת של דון, רוג'ר והארי בעבר השני של ארה"ב. היה נחמד פי כמה לראות את ג'ואן מפגינה תושייה גם מעבר לקיום הפגישה עצמה.

[1] הלקוח לא ידע אם הקו הפרסומי שעליהם לנקוט הוא גרובי (טד שאו) או נוסטלגי (דון דרייפר).

בינתיים פיט מפסיד כמו תמיד לאחרונה, זועק כלפי דון בסוף הפרק: "סמוך עלי, השם הזה הוא פרס ניחומים. זו מצבה על ההתנגדות שלנו. אין לך מושג מה קורה שם בחוץ, זה לא אותו עסק עוד". השם אולי מהדהד לעבר, אבל פיט מרגיש שהשליטה חומקת ממנו. העולם משתנה והוא לא יודע מה לעשות עם זה. או שאולי הוא כן יודע, כי בסופו של דבר הוא הולך ומעשן ג'וינט – אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם. מצד שני, אולי נבואת הזעם שלו מדויקת וקאטלר אכן ישתלט אט אט על העסקים.

 

מיתותיו של דון דרייפר

Mad Men - 06x10 - A Tale of Two Cities Don

"לך לשחות, זה תמיד עושה לך טוב"
(מייגן לדון)

פתיח הספר של דיקנס יושב בול גם על דון דרייפר עצמו, איש של סתירות תמידיות. וזוהי – פשוטה כמשמעה – רק ההתחלה: הרומן עצמו מגולל את סיפוריהם של שני גיבורים שונים שנראים ממש אותו דבר, אבל לא יכולים להיות שונים זה מזה באופיים. האחד רודף בצע ושררה, השני איש מצפון וצדק. אצל דון דרייפר אולי תכונות האופי שונות מאלה, אבל איש לא יכחיש שהוא ממש דומה לדיק וויטמן. למרות לבטיו ומצפונו המעיק של דון, התהליך שעבר בפרקים האחרונים אכן השפיע עליו ושיכך את נפשו החצויה, לפחות כרגע, לפחות במידת מה. נראה שהוא שוב מתקרב למייגן. מתלוצץ איתה בבית, מזמין אותה לבוא איתו, מתגעגע אליה בטלפון.

מהבריכה יצאה מישהי שמאוד דומה למייגן, אבל בתוך הבית הוא עישן סמים עם מישהו שמזכירה יותר את בטי. כשהבלונדה הזו קראה לו "דון", הוא חייך, "אמרתי לך, זה לא השם שלי". מחוץ לעיר הוא אדם אחר. אבל אז בכל זאת הגיעה מייגן, האמיתית. אפילו מתוך הזיותיו היא מגיחה ואומרת ששם היא גרה, שהיא התפטרה ולא יכולה לשאת את המרחק ביניהם, ודון שמח לראות אותה. כלומר, גם בת דמותה של מייגן נמצאת בשתי ערים. יש בזה משהו נורא יפה בעיניי, כי בחזיונותיו דון דרייפר משלים את מה שהמציאות חסרה – קליפורניה תמיד הייתה עבורו מפלט, הקייפ קוד שלו, שם הייתה אנה שידעה עליו הכל ובכל זאת אהבה אותו, מעין גן עדן. אבל זה כבר לא כך, כמובן. מספר שנים שזה לא כך. לכן מייגן מופיעה שם. בדעתו של דון היא מהווה שוב חוליה שמתחילה באנה, משקפת את קליפורניה החולמת והמזככת. אותה קליפורניה שבה הציע למייגן נישואין, שבה התאחו חייו אחרי שנשברו והכל היה מושלם.

עכשיו בדמיונו היא באה אליו ומלטפת את בטנה ההרה, הזדמנות שנייה ברחמה. האם היא באמת בהיריון והוא קלט את זה איכשהו? או שמא זו משאלת לב של דון שנבטה בעקבות השיחה שהייתה להם לפני חודשים, כשסיפרה לו על ההפלה הטבעית שעברה? גם אם האחרון הוא הנכון, זה עדיין מלמד הרבה על מקומו של דון. הוא רוצה איתה עתיד, הוא שוב מחפש הזדמנות שנייה (שלישית, רביעית). אבל אז מייגן נעלמה ותחתה הגיע טר"ש דינקינס, אותו חייל מהוואי שמבחינתו הגיהנום וגן העדן חד הם, אותו חייל שאת המצית שלו לקח בטעות. אם המצית לא מספיק כדי לאשש שבדעתו של דון דינקינס הוא דון דרייפר המקורי (למרות שהוא בעיקר נראה כמו רוג'ר סטרלינג הצעיר), החייל הביא עמו את הנראטיב המוכר: "אשתי חושבת שאני נעדר, אבל למעשה אני מת". ואם דינקינס הוא דון דרייפר, הרי שדון הוא דיק וויטמן. שניהם התערבבו בשיחה הפילוסופית שלהם.
"איך זה שלא קיבלת את הזרוע שלך בחזרה?", דון שואל.
"המוות לא עושה אותך שלם", השיב דינקינס. "אתה צריך לראות איך אתה נראה".
וכפי הנראה, דון מת לרגע [2]. הוא אמנם לא השיל את בגדיו, בניגוד לציור של סטן, אבל כפי שחלם בראשית העונה הוא נכנס אל תוך המים ומת. ובניגוד לציפיות שלו מאז, המוות לא עשה אותו שלם.

[2] כמה פעמים האיש כבר התעלף לאורך הסדרה? מישהו צריך לעשות אוסף ולהעלות ליוטיוב.

אבל עדיין, הפרק מספק קרן אור לדון על המטוס בחזרה לניו יורק. "אתה חייב להפסיק לדבר בלשון עבר", רוג'ר אומר לו. "הפסיכיאטר שלי אומר שהעבודה של חייך היא להכיר את עצמך. מתישהו אתה תתחיל לאהוב את מי שאתה".

 

קטנות

*למראה של דני – סליחה, דניאל – בקליפורניה. לא יכולתי שלא לתהות שני דברים: ראשית, אם דני עצמו כזה ביג שוט בחוף המערבי, אולי גם קינזי הצליח? שנית, מראים לנו את דני אבל לא את סאל? בחייכם! יש לציין שרוג'ר זכה בצדק באגרוף הזה ממנו, ושזו שגילמה את לוטוס הייתה ממש מעולה, בלי להוציא מפיה מילה.

* דון נשאל, "אתה הבחור שהגיע במונית?" והנהן. מסתבר שעד כדי כך הוא ורוג'ר לא רצו לנסוע במכונית הפתוחה של הארי.

*בוב האזין לתקליט מוטיבציה במשרד שלו, שזה א) קצת משעשע. ב) מחזק את הגישה של הטוענים שהוא בסך הכל בחור שמנסה להתקדם. השיחה שלו עם גינזברג והעצות שהשיא לו מאששות את זה גם כן.

* איזה חמודים סטן וגינזברג? "אני אוהב אותך, אתה יודע את זה, אתה אמא תרנגולת", ושתי הזדמנויות שונות שסטן יצא מהחדר מרוב מבוכה והשאיר את גינזברג להתמודד עם מי שהתמודד.

תגיות:
  • יערה

    ספוילרים לפרק
    לה לה לה לה

    זה היה פרק מאוד מהנה!

    היה נחמד לראות את דון מנסה להיות יותר קשוב ונאמן למייגן – איזה הבדל בין שניהם צופים בטלוויזיה כשבוב קנדי נרצח לעומת שניהם צופים במהומות בשיקגו, דון מוותר על הצעתו של רוג'ר לצפות בנערה רוקדת בכלוב, דון מתמזמז עם איזו בלונדה בקליפורניה. אה, רגע. טוב, אולי הוא דמיין את החלק הזה רגע לפני שהוא כמעט טבע בבריכה.
    דון, חשיש זה לא בשבילך.
    אגב, אם מייגן כהזייה בבגדים היפיים קליפורניים ובהריון היה אמור להיות הקישור לשרון טייט – אכזבה.

    מאוד אהבתי את השיחה בין גינזבורג לג'ים קרטלר, שבו האחרון לא נסחף אחר הזעם הקדוש והטירוף של הראשון, אלא הגיב לו בשיקול דעת וברוגע. מה שהיה מאוד צורם היה דווקא הצרחה שהוא דפק על בנסון. זה נשמע כאילו היו אמורים לבוא עוד כמה חילופי דברים קודם שנחתכו בעריכה. זה הרגיש מאוד מוגזם ולא במקום.
    לפי הנאום שהוא נתן לגינזבורג בוב בנסון עצמו פשוט נראה כמו בנאדם אולטרה חיובי ומתחנחן וקצת אטום, אבל לא נראה שיש איזו כוונה רעה מאחורי ההתנהגות שלו, והוא עצמו חשף את דפוס ההתנהגות שלו – פשוט להיות במקום הנכון כל הזמן, לשרוץ בו ולעלות לכולם על העצבים עד שמישהו ייתן לו הזדמנות.
    “Come on, buddy, you’re not death!” . גדול.

    הסיפור של ג'ואן, פגי והקליינט החדש היה מרגש למדי. אני בטוחה שלטום ולורנזו יהיה הרבה מה להגיד על ההתכתבויות בצבעי הבגדים של ג'ואן ופגי. אני חייבת להודות שלא לגמרי הבנתי למה כולם הזדעזעו מזה שג'ואן נפגשה עם האיש הזה ולא פיט. זה בגלל שהם חוששים שג'ואן לא יודעת איך למשוך אותו לחברה ופיט כן?
    אה, פיט. חזר להיות המניאק שולנו מכירים ושונאים. "אל תדאגי, ג'ואן, כל הקרדיט יילך אליך". לך לעזאזל, פיט.
    היתה נחמד לראות את ג'ואן שמה זין על החוקים ולוקחת את הסיכון הזה. אני מניחה רק שחלק נכבד מזה היה רצון להוכיח להראות שגם היא תורמת לחברה ע"י רדיפה אחרי לקוחות ושהיא לא הגיעה למעמדה רק כי היא שכבה עם לקוח. זה נזרק לפרצוף שלה הרבה הפרק.
    הפגישה בסוף הפרק היתה מעולה. פגי, בחורה ערמומית שכמותך! אהבתי שהיא עזרה לג'ואן למרות שהיא לא הסכימה עם דרך הפעולה שלה, ואני ממש מקווה שהסיכון של ג'ואן ישתלם ואבון תהיה לקוחה של החברה.
    אני גם מקווה שפיט ישקול בחיוב לעזוב את החברה. פושטק ארור.
    “Because it’s better than being screwed by you”
    Burn!

    אחלה שיר סיום.

    • ocean

      לה לה לה לה לה

      לגבי הבגדים: הדבר הראשון שהבזיק לי מיד לראש היה הפרק "הבנות היפות" – בתחילת הפרק ג'ואן לובשת משהו *שמאד* מזכיר את השמלה של סאלי, ופגי לובשת צהוב כמו שמייגן לבשה בשעתו. מייגן הרימה אז את סאלי האומללה מהרצפה, והפעם פגי מתעשתת ומרימה את ג'ואן החבוטה.

      כריסטינה הנדריקס מושלמת. חבל שהיא לא תקבל אמי על המשחק הנפלא שלה. הסצינה הזאת בה היא מקפלת את החולצות הזעירות והמתוקות של בנה, צופה ומזדעזעת מצילומי המחאה בטלוויזיה – היתה נפלאה. אבל היה נפלא יותר לחזות בהשראה שהיא שאבה מהאימג'ים הללו: למרות הסיכון והפחד שמישהו ינחית עליה אלה, ג'ואן פצחה במחאה הפרטית והכל כך, אבל כל כך מוצדקת שלה.

      אהבתי מאד את האינטראקציה בין ג'ואן לפגי. בסופו של דבר פגי לא היתה מגיעה למעמדה אלמלא דון החליט לקחת אותה תחת חסותו (וטד המשיך במשימה), וג'ואן לא היתה מגיעה למעמדה אלמלא הרב הנאלח החליט "לקחת אותה" תחת חסותו שלו. בשני המקרים זה מצער, שהרי מדובר בנשים מוכשרות שמאד לא סביר שהיו מצליחות כך בהינתן תנאים אחרים.

      מה לא אהבתי? את השיפוטיות והיהירות האוטומטית של פגי. את חוסר הכבוד שלה כלפי ג'ואן. את השתיקה הפחדנית והדיפלומטית שלה בשיחה הראשונה עם טד ופיט (כשניכר שהיא לא היתה מרוצה). את "טד יסדר את זה", רק כדי לגלות שוב שדון צדק – טד אמנם אינו משובש, אבל הוא עדיין גבר. כאמור, שמחה ש"את באמת אחת מהם" חילחל לה בסוף לתודעה.

      נ.ב: נכון שלפיט יש יותר מניות מג'ואן, אבל עדיין – האם זה הופך אותו לבוס שלה? ומתי לעזאזל יתחילו להתייחס לג'ואן ברצינות הראויה לה?
      נ.ב2: היו מלא נשים במיני צהוב בפרק: פגי, מוירה, הבחורה מקליפורניה עם הכלבלב, השוט האחרון של הפרק. בטח טום ולורנזו יגידו שזה מעיד משהו על התחזקות מעמד האשה או משהו.

      • יערה

        קישור מעניין לשמלה של סאלי, למרות שהדבר הראשון שעלה לי לראש היה שהפרינט המקושקש בא כדי לשקף את חוסר הביטחון שהיא מרגישה כרגע. קצת כמו החליפה המקושקשת של גינזבורג (פסים ואלכסונים ביחד) בזמן הBreakdown שלו על הרצפה במשרד שבאה להראות את המצב המעורער שלו. טום ולורנזו העירו הערה מעניינת – יכול להיות שאנו עדים אצלו לתחילה של סכיזופרניה, משהו שהתחיל בנאום 'אני ממאדים' שלו ועד לפרק זה בו הוא אומר שמישהו משדר לו מסרים למוח שהוא לא מסוגל לחסום. מעניין ומטריד.
        היו להם עוד תובנות יפות השבוע, אחת מהן נוגעת לג'ואן ולסיכון שהיא לקחה – הפרק ראינו שג'ואן לא מבינה הרבה מאוד אספקטים בחברה, ובהשגת ושימור לקוחות, וזה נובע מכך שכל הניסיון שלה בחברה היה אך ורק באדמיניסטרציה. היא ידעה להגיד ללקוח דברים על השארת מפתחות בקבלה, אבל התקשתה בניסיון שלה להראות ללקוח הפוטנציאלי למה החברה שלה עדיפה על פני השאר, ולא היה לה משהו משכנע יותר מהאמירה הבנאלית על 'הקשבה ללקוח'. בנוסף, היא התפרצה לנאום של פגי בו היא הראתה את הקשר האישי והנוסטלגי שלה לאבון, דבר שמאוד אופייני לדרך הפעולה שלה ושל דון – חיזור אחר לקוח דרך קשר רגשי למוצר. ג'ואן לא הבינה את הערך שבדברי פגי ללקוח פשוט כי היא לא מנוסה מספיק בצורה בה מתנהלת מחלקת הקריאייטיב.
        גם אני קצת כעסתי על פגי שלא הביעה הפרק תמיכה אוטומטית בג'ואן ולא התעקשה יותר על צירוף ג'ואן לפגישה. עם זאת, זה באמת יראה מוזר לעמוד ולהתווכח על זה עם פיט בזמן שג'ואן עצמה לא אומרת על זה יותר מילה, כאילו היא כבר קיבלה את ההפסד שלה בעניין. זה היה מאוד לא אופייני לה לא להגיב לפיט, אבל אולי זה גם נבע מהחשש שלה להגיע לפגישה בלי ידע על איך היא אמורה להתנהל. בכל הנוגע לפי, טום ולורנזו הביאו כמה דוגמאות יפות לכך שבעונות מוקדמות יותר בסדרה ג'ואן גם לא בדיוק הביעה תמיכה או הבנה של הרצון של פגי לצאת ממקום העבודה הזה עם קריירה ולאו דווקא עם בעל, והביעה שיפוטיות רבה בנושא. מערכת היחסים ביניהן ידעה הרבה עליות ומורדות אבל נראה שעכשיו הן מבינות אחת את השניה יותר מתמיד וגם יש להן יותר כוח ורצון לתמוך אחת בשניה.

        • ocean

          רגע, אז יש כבר פוסט אופנה אצל טום ולורנזו? אני לא מוצאת שם כלום מלבד פוסט רגיל על הפרק…

          • יערה

            לא, איו עדיין פוסט אופנה, לוקח להם כמה ימים להריץ כל סצינה מחדש מאתיים פעם ולנתח כל תפר בבגד
            (:
            מה שהבאתי היו הדברים שהם אמרו בפוסט הרגיל על הפרק

        • שולה

          כן….באמת הזכיר את השמלה של סאלי
          וגעגועי לשמלה הצהובה המדהימה של מייגן מעונה 4
          שם בעצם ווינר נתן רמז ראשון לגבי התפקיד של מייגן בעלילה

          • ocean

            מעניין. כאמור, גם מוירה לבשה בפרק שמלת מיני צהובה. בכלל נראה שהיא נוכחת יותר ויותר בסדרה. תוהה אם זה אומר משהו לגבי התפקיד שלה בהמשך.

            נ.ב: נזכרתי פתאום שבמיזוג, המזכירה של פגי לא שרדה את המעבר. אולי כשם שקרה לברט פיטרסון, אף אחד לא נלחם למענה. ככה לא מטפחים אנשים, פגי.

            • שולה

              את הראשונה שיודעת את השם שלה
              דמות שולית לחלוטין
              אבל מעניין

    • הצעקה של קאטלר על בוב אולי נראתה כאילו באה משומקום, אבל זה הקנה לה אפקט קומי של ממש, ואני משער שזו הייתה הכוונה. הוא הוציא עליו את העצבים שלא הוציא על גינזברג.

    • ההרצליינית

      גם אני כמוך, קראתי את השמועות בנוגע לדמותה של מייגן (שהיא כביכול תירצח, באותו אופן שבו שרון טייט נרצחה). אני אתאכזב מאוד, אם זה יהיה הקו העלילתי שבו ינקטו בסידרה.

  • 5 הפרקים הראשונים העונה היו די מבאסים. טוב לפחות מפרק 6 כל הפרקים ברמה מצוינת או סבירה++.
    הפרק הזה היה שוב פרק מבולבל אבל מצוין.
    כריסטינה הנדריקס – בסופו של דבר, ואחרי נהר המילים שנשפך על הסידרה בכל ששת עונותיה – היא לטעמי ה-כוכבת והתגלית, פשוט כל סצינה שלה, כל בגד צמוד ומדהים, היופי המהפנט והאצילות – תענוג, תענוג לצפות בה. אמא אדמה.

    והגברים? גברים. כל אחד מהם עם שיגעון הגדלות שלו וכל אחד מושך לכיוון שלו. הכל אצלם מאבקי כח. למי יש יותר גדול. נו, הם כבר לא ישתנו.
    ילדים מגודלים היו ונשארו.

    ופגי שוב באמצע. הפעם בין ג'ואן (והנשים בעיקרון) לבין משחקי הכח הגבריים. לטעמי פגי איבדה משהו מה"להט" שלה ומנסה לשחק אותה ביתר דיפלומטיות ושתיקות רועמות. זה לא טוב עבורה, וזה לא עובד טוב לה כמו לג'ואן. היא חייבת ל"התחצף" יותר אם היא רוצה להגיע לכסא ההנהלה.

    ואם מדברים על כסא ההנהלה איך אפשר שלא להזכיר את ידידנו בוב בנסון.. והנה: במקרה, במזל או כשעיר לעזאזל הוא מקבל את ההזדמנות שלו ומתחיל לזחול כלפי מעלה. משום מה לא מחבבים אותו עדיין והוא מקבל בהכנעה (זמנית*) הרבה קיתונות של בוז, אבל זה עוד יקרה: הוא יכנס להנהלה באיזשהוא שלב.

    • ההרצליינית

      אכן, מפרק 5 (שעסק ברצח של מרטין לותק קינג), העונה הזאת השתפרה והפכה למצוינת ולמרתקת. לפי דעתי, העונה הזאת, תיזכר כאחת המוצלחות בתולדות הסידרה (ביחד עם עונות 3 ו-4).

  • שולה

    הדרך ארוכה ומסוכנת אני נופל וקם….דון דרייפר התעלף אינספור פעמים, בפעם הקודמת בקליפורניה זה היה בעונה 2 בבית הצרפתים….כמו בכל הפעמים הקודמות דון קם לתחיה מיד אחר כך…מה יהיה הסוף? יש תאוריות על כך שדון ימות בסוף העונה, מה שלא נראה לי. אבל כל הניחושים למינהם מעניינים. חוץ מזה, ראיתי שלא הייתה התייחסות לטד צואו וקטלר, שלטעמי מנסים לחתןר תחת דון ורוגר האדישים ורוצים להשתלט על הסוכנות…ימים יגידו

    • דווקא טד שאו היה מאוד נגד הפילוג שליבה ג'ים קאטלר, כך שקשה לי להאמין שהוא יתן לזה יד.

      • שולה

        הוא נחש מתחת לקש
        אין לי ספק בזה
        הדברים שם הריחו לא טוב בעליל
        ודון ורוג'ר נפלו לפח
        היחיד שהיה סקפטי היה פיטר

  • מיכל

    השתיקות של ג'ואן ופגי דווקא היו נראות לי מאוד טבעיות ואנושיות. הן עדיין נשים בעולם של גברים והרבה פעמים מזכירים להן את זה. עם כל האסרטיביות של ג'ואן, עדיין לא סומכים עליה ועדיין מתייחסים אליה כאל מזכירה (פנים יפות "שיראו את המקום"). מאוד אנושי בעיני שהיא תפקפק במרד שלה לרגע ותקבל את הנזיפה.

  • אליאב

    בוב לא הגיש משקאות לאף אחד הפרק!! הוא מתקדם בחיים! אני באמת מאמין שהוא בא מטוב לב, אני מרגיש שהוא הולך להחליף את קני, בתחילת העונה קני לא אהב אותו ועכשיו אמרו שאולי הוא יעשה עבודה טובה יותר עם המכונית מאשר קני. אולי אני מגזים אבל רוב הסיכויים שזו עונה אחת לפני האחרונה ויכול להיות שכבר מכינים את הקרקע, אני כל הזמן חושב לעצמי איך דון הולך לעזוב את החברה בסוף הסדרה ואולי בוב יחליף אותו.
    אגב זו באמת פעם ראשונה שדון בקליפורניה והוא יוצא עם תחושה רעה? זו לא הפעם הראשונה שהוא מתעלף שם

    • את דון בוב לא יחליף, כי בוב הוא לא קופירייטר.
      באשר להתעלפות, הוא אמנם התעלף בעבר, אבל אחרי כן המשיך ונהנה עם חבריו החדשים בחוג הסילון, וחשוב מכך, המשיך משם אל אנה.

  • miss bojarsky

    כרגיל, יפה כתבת.

    אני כמו שולה למעלה, קיבלתי את התחושה שטד בסוף מצטרף לג'ים ושהם הולכים לדפוק את דון ושות'. אני מקווה שאני טועה.

    פגי קצת דרשה כאפה בוויכוח שלה עם ג'ואן, אבל בסופו של דבר היא נחלצה לעזרתה ואני מאמינה גם שהכעס שלה נבע לפחות בחלקו מדאגה לג'ואן. ושוב טד מאכזב אותה.

    • Tomer Soiker

      גם אני הבנתי כך משיתוף הפעולה של טד אחרי שקאטלר הסביר לו מה הוא עושה. הייתה התנגדות קלה בהתחלה, אבל אח"כ הוא נתן לו להוביל עד "מכירת" השם החדש.

      • miss bojarsky

        והפעם פגי באמת תצטרך לבחור בין דון וטד.

      • ocean

        גם אני חשבתי בדיוק אותו הדבר. וממה שהבנתי גם טום ולורנזו חושבים כך, לפי ניתוח הבגדים שלהם (והם גם כתבו על השמלה של ג'ואן שמייצגת בצבעיה את שאר השמלות/נשים במשרד – בדיוק כשם שהם כתבו על השמלה של סאלי. כבוד לי!).

    • שולה

      בהתחלה לא ראיתי התייחסות לכך בבלוג הנוכחי
      אבל מבלוגים אחרים הבנתי שעוד אנשים רואים את זה ככה
      אנחנו מתקדמים לקראת פרק 13, ולדעתי הם הולכים לדפוק משהו רציני ביותר

      • Tomer Soiker

        אני חושב שכיסינו את זה מספיק בדיון על הפרק הקודם, בעקבות התיאוריות שנפוצו ברשת.

        • אני חושב ששולה מתייחסת למשהו במשרד, לא למייגן.

  • Stan Rizzo does not like this, for the record.
    הנה "מד מן" 6.10 לו היה מתרחש בפייסבוק.

    • יערה

      מצוין.

  • פליגן

    אני באופן אישי הצטמררתי בהזיה של דון על מייגן, כי מיד אח"כ הגיע החייל המת, ומשהו הרגיש לי כמו הכנה למוות של מייגן

    • פליגן

      וגם, אהבתי את ההערה של דון על קונרד הילטון. הוא מסמל בשבילו את התקופה של התפרקות הנישואים שלו, התפרקות החברה, ובאמת שאחרי שהוא התפוגג לא שמענו כלום בגנותו (או ששכחתי)

  • מיכ

    איפה מוצאים את הניתוחים של טום ולורנצו על הבגדים בפרק?

  • ההרצליינית

    פרק ממש מהנה! נהניתי מכל שניה בו.

    – יש לי תחושה די חזקה שמייגן אכן בהיריון, כי בפרומו של הפרק הבא, מראים אותה ניגשת לדון ואומרת לו שיש לה משהו חשוב להגיד לו. מקווה שהעתיד המשותף שדון בכל-זאת רוצה ומעוניין שיהיה להם, יצליח, כי אז לדון יהיו יציבות ואושר, שעד עכשיו חסרו לו (בייחוד יציבות) בחייו.

    – ג'ואן המלכה! אהבתי שלמרות שתיקתה הרועמת מול פיט (המניאק המבחיל), ולאחר מכן, מול פיט וטד, היא עדיין התעקשה ולא נכנעה. פגי די עצבנה אותי בויכוח ביניהן. אבל לאחר מכן, גם פגי יצאה סוג של מלכה, בכך שסייעה לג'ואן מול פיט וטד. זה מה שנקרא, אחווה נשית במיטבה!

    – פיט ממשיך להפסיד. מגיע לו, למניאק הדוחה הזה!

    – בוב הוא בהחלט בחור שאפתן שרוצה ומעוניין להתקדם בחברה. אבל הוא בסה"כ עושה רושם של בחור נחמד ולא מזיק. הסצנה עם ג'ואן בבית-החולים, הסצנה בפרק שעבר שבה הביא לפיט פרטים על אח סיעודי, העובדה שלא סיפר על רוג'ר וג'ואן, והסצנה בפרק הנוכחי, שבה הרגיע את גינזברג והשיא לו עצות, מוכיחות את זה בצורה טובה.

    -לעומתו, קאטלר עושה רושם של שועל אמיתי. כזה, שמומלץ מאוד להיזהר ממנו.
    *נראה לי שהארי המלין, לא יכל לחלום על קאמבק יותר מוצלח מזה, בקריירה שלו.

    -ובאמת, איפה סאל????

    • ocean

      אם יש משהו שאנחנו יודעים על מד מן, זה שהפרומואים שלה תלושים לחלוטין ממציאות הסדרה.

      • ההרצליינית

        באמת? לא ידעתי את זה…

        • Tomer Soiker

          ב-Happy Place סיכמו את זה מעולה בגרסת הפייסבוק של פרק 8 (הקטע האחרון).
          http://www.happyplace.com/24068/mad-men-facebook-recap-season-6-episode-8

          • choenmo

            ובפרק 3

            אם כי זה היה מצחיק יותר בפרק 8.
            Poop.

          • maayan1

            LOL. אכן.
            מעניין אותי למה הם עושים את הקטעים האלה של "בפרקים הבאים" בכלל.

            אולי AMC מכריחים אותם, והם (מת'יו ווינר) לא רוצים, אז הם עושים את זה בצורה כזאת שלא תשרת את המטרה של זה כמעין אמירת – fuck you למנהלים או משהו. (והאמת זה גורם לי דיי להעריך אותם, שהם לא מסתמכים על טיזרים כדי למשוך את הצופים לפרקים הבאים).
            אם הם לא חייבים לעשות את "בפרקים הבאים" והם סתם עושים את זה ככה, זה מוזר מאוד…

    • ocean

      העניין הזה של "הזדמנות שניה" גרם לי להרהר:

      לא זוכרת מי זה היה פה שהעלה את תיאוריית החלפת הזהויות הנוספת של דון, אבל מפרק לפרק זה נראה לי כמו הפינאלה הראויה של דון ושל הסדרה – דון יהיה חלק מאסון רב-נפגעים, וינצל את ההזדמנות לברוח שוב. גם לנווד מילדותו היו ילדים ומשפחה, ועדיין הוא העדיף את האופציה של מזור לנפשו על פני להיות אבא ובעל.

      גם חשבתי על כמה שהמילה 'אוטופיה' מתאימה להתחלות של דון; אם בעבר התייחסנו לכך רק בהקשר של מערכות היחסים שלו, הרי שניתן לייחס זאת גם ללידתו מחדש. במילים אחרות – כל המהות של דון היא המקום הטוב, אבל גם המקום שלא יכול להיות. אי לכך האפשרויות העומדות בפניו הן להיוולד שוב מחדש כדי לחוות את תחושת השחרור לזמן קצר (ואז לחזור לדפוס הרגיל), או לחדול = להמשיך להתייסר בתופת חייו הנוכחיים / למות.

      גם מבחינה תסריטאית זה טוב – ויינר בעצם "יהרוג" את הדמות הראשית שלו ויצא מלך, ובה בעת עדיין יתן מענה הולם לסוף הסדרה. וזה יהיה אפילו עוד יותר נחמד אם העלילה הזו תתרחש ב-23 ליולי/

      • ההרצליינית

        גם לי יש הרגשה שדון ימות בסיום הסידרה.

      • miss bojarsky

        מעניין

    • לגבי בוב בנסון, תיאוריית ה"הוא רוצה להתקדם" הכי נראית לי. רואים אותו יושב במשרד ומקשיב לתקליטים של עזרה-עצמית. אחרי זה כשהוא מנסה להרגיע את גינצברג, הוא מדקלם כל מיני משפטים מאד אופיניים לספרי והרצאות "הצלחה" כאלה. רק כשהוא מתעצבן ואומר לו משהו לא קלישאי – זה מצליח.

  • דון דרייפר

    בכל פעם שדון נוסע לקליפורניה, העניינים מסתבכים ונהיים מוזרים. זה לדעתי נעוץ גם כן בשם של הפרק בין שתי ערים – בין שתי ערים שלעולם אי אפשר לגשר בניהן (וכמו שטוענים מנהלי המפעל של הגלידה או מה שזה לא יהיה).
    מעניין לראות שבתת המודע של דון הוא מבין שמייגן יודעת שהוא בוגד בה (ואולי בעצם הודה בפניה על כך בפירוש בפרק הקודם כשאמר "אני לא הייתי כאן"), אבל גם מניח שבדרכה הסלחנית היא תסלח לו. (מעניין איפה הסערה המתפרצת שראינו ממנה בפתיחת העונה הקודמת).
    באיזה פרק פגשנו את דון סיגל? ג'יין – גרושתו של רוג'ר היתה זו אותה לקח איתו כדי לסגור את העסיקה מול מנישביץ. פגישה לא מוצלחת עם סיגל אחר היא גם ההכרזה שזה מת?

    בוב בנסון נוגע ללב עם המאמצים שלו להתחבב

    • דון דרייפר

      ועוד משהו, למה דון כ"כ מתרגש מזה שמייגן בהריון, הלא הוא הודה בפניה כבר שהוא לא ממש אוהב את ילדיו

    • אתה מתכוון לדני סיגל? הוא היה עובד בסטרלינג קופר דרייפר פרייס בעונה הרביעית ואז פוטר כשנאלצו לקצץ.

      לגבי ההיריון, כתבתי בניתוח למעלה: "הוא רוצה איתה עתיד, הוא שוב מחפש הזדמנות שנייה (שלישית, רביעית)". זה מן הסתם מה שההיריון מסמל עבורו.

      • דון דרייפר

        תודה כבר לא זכרתי מתי ראינו אותו. הוא בן דוד של ג'יין או משהו?

        • אכן. הוא קיבל את העבודה בסוכנות מהסיבה הזו. בראיון העבודה עם דון ופגי הוא הציג את אותו קופי במספר וריאציות שונות, ובתיק העבודות שלו היו כלולות גם עבודות של אחרים כי הן עוררו בו השראה.

          • דון דרייפר

            כעת אני מתחיל להיזכר בו…

© עידו ישעיהו