מחלקת גנים ונוף 5.22: האם עדיף לכם

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 03/05/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מחלקת גנים ונוף" 5.22, אחרון לעונה

Parks and Recreation - 05x22 - Are You Better Off

מפתיע להיווכח עד כמה אנדי דוואייר חיוני לסדרה – לאורך העונה הוא ממש נמוג אל הרקע, אולי מפאת הלו"ז הצפוף של כריס פראט, ואילו עכשיו המסע שלו לחקר האמת איפשר לו לרחף מעל יתר הסיפורים בפרק ולהבהיר שתמיד כיף היכן שהוא נמצא. שובו המבורך של ברט מקלין, פרצוף ה"וולקאם טו דה FBI" המבסוט שנתן לאן בתמורה להמבורגרים, "התיק הזה בדיוק נשאר מעניין", החלום של אפריל כפי שידע ב-20 השניות האחרונות, ולמעשה בערך כל דבר שאמר או עשה.

הפרק הדגים את "מחלקת גנים ונוף" במיטבה, כי למרות שהיה מאוד מפוכח בואכה מדכדך, מן הסתם בעיקר מפאת העליהום של ההמונים על לזלי, האמונה והדבקות שלה בצדקת דרכה הפכו את הנושא לאתגר נוסף שהיא תנסה לבלוע (ותצליח). כמובן שהעובדה שהכל סביבה ובתוכה מלא אופטימיות עוזר לבלוע את הגלולה המרה. בן יודע לעודד היטב את אשתו: "אולי זו לא את, אולי זו קייט אפטון". וכריס התעלה על עצמו הפעם עם פנינים כמו "יחד, כעיירה, השלנו משקל השווה ל-800 פרות ים הרות", "האחרון שירים 100 קופסאות חלודות, עדיין מימש הישג גדול", וגם משהו מעט פחות אופטימי: "בשל אי הבנה טראגית, תחרות החזיר הכי יפה הוחלפה בתחרות ברביקיו צלעות חזיר. או לא". אני מצטט כל כך הרבה מהפרק כי כמעט כל משפט בו היה צטיט.

גם הפעם קיבלנו תזכורות להמון רגעים ודמויות מהעבר, מעין חגיגת סיום עונה שבה כמעט כולם מגיעים, אפילו ג'ייסון שוורצמן. ז'אן ראלפיו האדיר גנב את ההצגה כמו תמיד, מגיח פתאום משום מקום (כמו בסוף העונה הקודמת), במיוחד כשיש לנו קנה מידה מעצבן כמו אחותו. גם ממנה הוא מוציא את המיטב, ואין כמו שירת ה-"That was hilarious" המשותפת שלהם כדי להמחיש זאת. טום מגיב להם כל כך טוב, כמו ה"אוי אלוהים, מה עשיתי? כאילו, לאנושות?!". סחתיין על ההצלחה של טום, מגיע לו, ומעניין לראות מי עומד מאחורי החנות המתחרה. הניחוש המתבקש הוא פי דידי. סליחה, דניס פיינשטיין.

סיפורי ההיריון מוצאים חן בעיני. אשכרה Womb, There It Is. גם אן מנסה, גם לזלי רוצה משפחה עם בן, וכעת גם דיאן ורון מצפים – כל הסיפורים האלה מבטיחים דינמיקה מעניינת בעונה הבאה, וזה טוב כי רענון בהחלט יועיל לסדרה.

  • מיס בוז'רסקי

    כל מה שאמרת.

    וגם, קודוס להם שהצליחו להפתיע אותי בסוף. היה ברור כמובן שזו לא אפריל, אבל אני הימרתי על לזלי. בכלל לא חשבתי על דייאן…

  • Velvet

    חשבתי שהפינאלה תצא במהלך שבוע הבא ולא הבנתי את הטעות שלי עד אחרי שראיתי את הפרק וקראתי פה שנגמרה העונה. אני לא יודע מה בדיוק זה אומר על הפרק, אבל אני חייב להגיד שהוא לא היה מדהים במיוחד בעיני (זה מתקשר ככה"נ).
    בדיוק סיימתי לצפות בכל הסדרה בפעם השנייה, ואני חייב להגיד שהעונה הזאת עייפה אותי. אני יודע שזו כנראה בעיה שלי, ולא של הסדרה, כי כל מי שמסביבי לא מאוכזב כמוני, אבל הרגשתי היא שהגאונות של הסדרה, הלכה ונשחקה והיא בדרך להיעלם.
    כמובן שזה לא אומר שאני לא חושב שהעונה הזאת לא טובה, אני פשוט קצת חושב שמשהו אבד בדרך, רוצה לומר, זה לא הצניחה המטאורית באיכות כמו ב'איך פגשתי את אמא' או משהו כזה, אלא פשוט מין לאות כזאת.
    עדיין יש רגעים יפים בעונה, אבל מרגיש לי כאילו חסר את הברק שהיה פעם. פארקס הייתה מאז ומתמיד סדרה מקורית, מרגשת, מצחיקה, ובעיקר מאוד רעננה, כזאת שעושה לך כיף בלב לראות אותה מהסיבות הכי נכונות, כזאת שאתה מאוהב בכל אחד ואחת מהדמויות, ובקיצור – אחת הקומדיות היותר טובות שיצא לי לראות. עכשיו זה קצת מרגיש לי כאילו האינרציה השתלטה על ההפקה של הסדרה, ואמנם חלק גדול מהתכונות נשארו, אבל הרעננות נעלמה.
    אני זוכר רגעים מעולים מתחילת העונה, אבל כל מה שמסביבם הוא מין ערפל אפור ותפל שמאוד לא אופייני לזכרונות שלי מהעונות הקודמות.
    אני מאוד מקווה שהסדרה תחזור להפתיע ולענג אותי כמו שהיא עשתה בעונות שלוש וארבע.

  • איימס

    פרק underwhelming לסיום עונה underwhelming.

    אז מה, בעונה הבאה דיאן, לזלי ואן כולן תהינה בהריון? נשמע כמו בוז גדול, אבל אולי לא.

  • maayan1

    השלמתי את הסדרה באיחור והגעתי לקצב המקורי שלה רק בחצי העונה האחרונה הזו, בדיוק כשהפסקתם לכתוב עליה. מזל הא. \:

    אז אם כבר יש הזדמנות אני חייבת להגיד כמה דברים על הסדרה. ראשית, אני מסכימה עם מי שאמר שבחצי העונה האחרונה, באמת הרגיש לי קצת ירידה, לא יודעת בדיוק למה או לשים את האצבע על מה בדיוק היה חסר.
    אבל אולי לפני זה אני פשוט חייבת להגיד ש-omg הסדרה הזאת היא אחת הדברים הכי מענגים, מצחיקים, מרגשים, מגניבים שקיימים בטלוויזיה.
    וכל עונה הרגישה לי כמו עליית מדרגה, כל עונה שדרגה את הסדרה יותר.
    העונה השניה הייתה כ"כ מרגשת, לדעתי בגלל שהיא הצליחה לעשות כמעט את הבלתי יאומן- להפוך דמויות שהוצגו כמאוד מעצבנות בעונה הראשונה למתוקות ואהובות. זה היה מרגש. במיוחד לזלי ואנדי. שניהם היו נורא מעצבנים בששת הפרקים הראשונים, והשינוי שחל עליהם היה פשוט נפלא. ובכלל לראות איך אנדי השתנה, כמה מגעיל הוא היה בעונה הראשונה וכמה הוא התבגר (ועדיין שמר על הילדותיות החמודה שלו). והתפתחות מערכת היחסים בינו לבין אפריל בעונה 2 הייתה קו העלילה הכי חזק של העונה ההיא – זה היה כ"כ נוגע ללב, גם לראות את אפריל הקרה אנושית, הופכת פגיעה ומפתחת רגשות (אודרי פלוזה היא אחת הנשים שמסוגלת להעביר אותי צד, אני כ"כ מאוהבת בה), ואנדי שמתבגר. וכשהם סוף סוף התחברו זה היה כ"כ מרגש. הם פשוט היו חמודים ברמה לא חוקית.
    עונה 3 גם השתדרגה בהרבה, במיוחד כשבן וכריס הגיעו. אני לא מתה על דינמיקות של will they/wont they, אבל הסדרה הזאת הצליחה לסחוף אותי לשתיים כאלה- אפריל ואנדי, ואח"כ בן ולזלי. אין לתאר כמה רציתי שהם יהיו ביחד, וכל פעם כשעוד מכשול נערם בדרך רציתי לתלוש לעצמי את השערות. זה פשוט לא היה מתקבל על הדעת שהם לא יסיימו ביחד.
    בעונה 4- התמה של העונה- מסע הבחירות של לזלי עשה את העונה הזאת כנראה לכמעט מושלמת. ואני בתור אלרגית לקיצ' פשוט טבעתי ונהניתי מכל רגע שלו- כשהחברים שלה עוזרים לה, כשבן עוזר לה, כשהיא זוכה. אין, ידעתי שזה לא מציאותי, אבל לא היה אכפת לי פשוט רציתי שזה ימשך (חבל שהפוליטיקה לא עובדת ככה ב'סמויה', או בעולם האמיתי).
    גם חצי העונה הראשונה של עונה זו דווקא ממש מצא חן בעיני, לא יודעת, אולי כל העניין שבן רחוק, ושוב האיום של מערכת היחסים שלו עם לזלי. ופאק איך התרגשתי כשהוא הציע לה נישואים (הסדרה הזאת גורמת לי להתרגש מדברים שאני בד"כ סולדת מהם. כמו הצעות נישואין זה מדהים).
    אבל החצי השני באמת הרגיש לי נפילה. אולי כי לא ממש הרגשתי שהיה קו עלילה מתמשך חזק שממש משך אותי אליו (נגיד כמו יחסי אפריל-אנדי בעונה 2, בן-לזלי בעונה 3, והקמפיין של לזלי בעונה 4). אן לא ממש עניינה, ולא כזה אכפת לי שהיא רוצה ילד. העסק של טום אמנם חמוד ביותר, אבל זה לא וואו. הצדקה של בן- כנ"ל.
    ובנוסף הרגשתי מעין הרגשה כזאת שלא הייתה לי בפרקים הקודמים, שכל פרק נגמר עם איזה "לקח" או "תובנה" או הבנה של אנשים שהחברים שלהם כ"כ נחמדים אליהם, או משהו בסגנון. גם אם היו דברים כאלה בפרקים הקודמים, הם לא הרגישו לי כה בולטים, או צפויים. זה התחיל להרגיש קצת מאוס ובדיוק מסוג הקיצ' שאני לא אוהבת.
    דבר אחד ממש טוב שהם עשו- זה לתת ללזלי ובן עלילות נפרדות כמעט כל פרק, ורק מדי פעם לתת להם עלילה משותפת. אני חושבת שזה היה חכם כי בשלב הזה מערכת היחסים שלהם כבר הייתה יותר מדי עבורי, והיה מרענן להחזיר אותם לעלילות נפרדות ולא לגרום לי למאוס בהם.
    הפרק הזה (היו עוד כמה שבלטו לטובה, הוא לא היחיד) באמת הרגיש כאילו החזיר לי קצת את הניצוץ של פעם. מצחיק בטירוף (לגמרי כל משפט צטיט, אנדי הוא אחד הנכסים של התכנית הזאת. אולי ההתדרדרות קשורה גם לפחות פוקוס עליו), שילב את האירוניה הגדולה שהסדרה יודעת לספק (כמו התושבים המטומטמים והטענות שלהם ללזלי) והוציא את המיטב מכל הדמויות. לא יודעת אם הפרק ממש משתווה לזמנים הבאמת גדולים של הסדרה, אבל הוא באמת הרגיש כמו "טעם של פעם".
    אהבתי גם את התושבים הזועמים על לזלי. קו העלילה הזה עזר להעביר קצת את גודש המתיקות של הפרקים הקודמים שהיה יותר מדי- והחזירה אותי לעולם קצת פחות ורוד וכייפי, אבל הרבה יותר מעניין. גם אם התובנה של לזלי הייתה צפויה (שאם היא מרוצה מהעבודה שלה זה מה שחשוב), היא עדיין הייתה מספקת מאוד.
    מונה ליזה וז'אן רפליו דמויות גדולות. שתמיד כייף לראות.
    שמחה שבסוף דיאן היא זו שבהריון מסיבה דיי מצערת והיא שאני שונאת עלילות הריון ולידה בסדרות, וממש לא בא לי לראות את אחת הדמויות המרכזיות נכנסת להריון (טוב, מ-אן לא כזה אכפת לי, אז לה אני מרשה, אבל זה ממש יבאס אם לזלי תכנס להריון. מזל שאפריל לא תכנס להריון כי היא רוצה לאמץ תאומים גדולים בגיל 50. איזה מלכה!).

    זאת עדיין אחת הסדרות הכי טובות שיש היום. וגם התדרדרות קלה של הסדרה, זה רק כי הרף שהיא כבר הציבה לעצה היה כה גבוה שאי אפשר לעמוד בו כל הזמן. אבל הפרק הזה היה סיום יאה לעונה, ובהחלט השאיר טעם של ציפייה לעונה הבאה.

  • ocean

    סיום חמוד לעונה בינונית. יאדה על כריס פראט – מבחינתי היעדרו הוא הגורם העיקרי לעונה המדשדשת הזאת, יחד עם מעט מדי רון סוונסון (וגם אז – יחסית מתון).

    כרגיל אני מתה על דמויות הרקע ההזויות של העיירה – אוסף של אנשים אנקדוטליים אך עם התנהלות עקבית. כמובן אין עוררין על האהוב מכל: ז'אן ראלפיו! מי יתן ולבן שוורץ יהיה מעט יותר זמן לתרום לסדרה. האיש מלך.

    מקווה שההריונות הקיימים (קלעתי בול) והמתוכננים רק ישדרגו בחזרה את הסדרה, ויחזירו לה מעט מהטירוף שקצת אבד לה.

  • Saturn

    מסכים עם רגשות הMEH כלפי הפרק והעונה. גם אני לא ידעתי שזה פרק סיום (למרות המספור) והוא לא הרגיש ככזה.

    למען האמת אני לא יודע למה הסדרה עדיין רצה ולא סיימה את דרכה. העונה והפרק הזה הדגישו את עייפות החומר של הסדרה.

    ג'רי המסכן יצא לגמלאות, אבל לא, החזירו אותו ליום בשבוע אבל נראה שהוא ממשיך להיות שם כדי להסתלבט עליו. מסכן הבחור, זו כבר התעללות. ולמרות שזה מצחיק, קצת חוזר על עצמו. הייתי רוצה לראות עוד ממנו בביתו, שם הוא פשוט קוסם עם קורדינציה מופתית ולא גמלוני בעליל.

    אנדי דווייר זה הדבר היחיד שעדיין עובד ותמיד מצחיק.

    אני אמור להתרגש מהמכשול החדש בחייה הפוליטיים של לזלי? לי זה נראה שהיא הגיעה לשיא החיים הפוליטיים בפאוני אז לא ברור מה הם יכולים לעשות עוד וזה שהיא חשבה כאילו אמורה להלחם להשאר בתפקיד לא עושה לי כלום. עם כל הכבוד לעיירה המטורפת הזו אני שם את הגבול בניסיון להדיח את לזלי בגלל שגעונות שכאלה.

    הסדרה הייתה צריכה להגמר בפרק החתונה המקסים ובייחוד טקס הנישואין במשרדים.

    החברה של רון בהריון. אן וכריס בדרך הבטוחה לשם. בן ולזלי רוצים להקים משפחה. מה בדיוק יהיה סיום יותר טוב מזה? אין עוד לאן ללכת, כמעט כולם השיגו את שלהם בסדרה.

    מונה-ליזה דמות מעצבנת. זה היה נחמד בשביל פעם-פעמיים אבל לא יותר. גם אחיה באותה קלחת — בערך כמו אנדי במצב הכי מעצבן שלו ב'המשרד'.

    טום נראה שמצא את העסק המצליח שלו שסולל את המשך חייו, למרות המתחרה החדש והאלמוני. ובסך כל, מדובר בסוג האנשים שאם חושבים על זה קשה מאוד לחבב. לא מסוכל להתחיל את היום בלי סבב פייסבוק\טוויטר\רדאיט\אינסטגרם. מכור לדברי מותגים. מתשגע עם הפלאפון שלו נופל לרצפה. מצייץ בזמן נהיגה.

    מצד אחד עדיין מצחיק אבל מייד אחר כך אני חושב על איך שאנשים כאלה מעצבנים אותי.

    עוד בעיה היא שהסדרה לא הכניסה דמויות חדשות שיערבבו את העניינים היותר מדי מוכרים האלה. בעונות קודמות קיבלנו את כריס המצויין. מה קיבלנו מאז? בערך כלום. בטח לא בדמות עם זמן מסך דומה לזה של כריס.

    הנסיון עם ג'אם העונה לא היה מוצלח יותר מדי.

    הדבר המבטיח היחיד שאני מרגיש בעונה הבאה הוא ההריון של חברתו של רון. זה פשוט חובה שיעשו שהוא זה שייקח את חופשת הלידה ואז נראה אותו מסתדר עם התינוק ומחנך אותו בדרכו הכה-יחידית וקורעת של סוואנסון.

    מצידי שיעשו מזה ספין-אוף.

© עידו ישעיהו