מד מן 6.09: החצי הטוב יותר

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 27/05/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" עונה 6 פרק 9

Mad Men - 06x09 - The Better Half don

הביקורת מפורסמת כשמקדימות אותה 13 תגובות. אתם ממש זריזים הפעם.

דון: "לא, פגי, יש נכון ויש לא נכון".
פגי: "איך זה יכול להיות? מה שאתה אומר בעצם זה שיש אותך ויש אותו".

לא רציתי להגיד את זה בפירוש אחרי הפרק המופלא של השבוע שעבר, אבל איכשהו עכשיו אני מרגיש חופשי לומר שמסיבות כאלה ואחרות "ההתרסקות" היה בעיניי מאוד קרוב לפרק הטוב ביותר בסדרה, "המזוודה" מהעונה הרביעית. בשני הפרקים עצביו הרגשיים של דון היו חשופים מאי פעם, באחד הוא היה מטושטש מאלכוהול ובשני מסמים, למדנו עליו המון, הוא עבר במרוצת שני הפרקים תהליך, פגי שוב מצאה את עצמה בתפקיד המנחמת ובשני המקרים הפרק היה פשוט מעולה. אחרי "המזוודה" הגיע פרק נפלא נוסף, "איש הקיץ", והגם שהפרק החדש לא טוב כמותו, הוא בהחלט מעורר כמה תחושות דומות.

למעשה, התהליך שעובר על דון בעונה הנוכחית מזכיר מאוד את זה שעבר ברביעית, כשירד אל השפל בואכה הקרקעית. בשעתו זה היה אחרי הגירושין, הפעם זה כאשר נכנס כנראה לדיכאון בחיי הנישואין השניים שלו. "המזוודה" ו"ההתרסקות" הם נקודות המפנה של שתי העונות האלה, ושתיהן הגיעו באותו שלב בעונה (אם מחשיבים את פרק פתיחת העונה השישית הכפול כפרק אחד, מה שאני אכן עושה), שגם הוא במקרה מתרחש בעונת הקיץ. עכשיו אנחנו רואים את הבוקר שאחרי, במובן מסוים, כשיש בו דון חדש, צלול יותר. כיום הוא מפוכח יותר מאשר אז.

"איש הקיץ" כולל את המונולוג האהוב עלי בסדרה, זה של דון מיומנו לפני שלוש שנים. הרלוונטיות שלו שוב ושוב מוכיחה את עצמה. במיוחד סופו: אנחנו פגומים כי אנו רוצים כל כך הרבה יותר. אנחנו הרוסים כי אנו משיגים את הדברים האלה ומייחלים למה שהיה לנו. היסטוריה, אתם יודעים, היא זו שמקשרת בינינו. והנה, דון ובטי מתאחדים לרגע, ואפילו מציגים חזית שמחה ומאוחדת בדיינר כך שבובי יוכל להתפאר ששני הוריו פה. סצינה מקסימה ונוגעת ללב.

Mad Men - 06x09 - The Better Half bettyמה שהיה כל כך יפה באיחוד הזה של בטי ודון הוא שהגיע ברגע מאוד מפוכח עבור שניהם. בטי עצמה פלירטטה עם גבר שאינו בעלה במהלך אירוע כלשהו. הנרי יצא מהשירותים כדי לראות את רעייתו בדיוק באותו מצב שבו הייתה כאשר הוא עצמו התחיל איתה בעודה אשת איש. מי כמוהו יודע שזה יכול להמשיך הלאה? עכשיו כשהיא שוב רזה ומהממת, הביטחון שלה עולה והיא פועלת באסרטיביות שכמעט לא ראינו ממנה בעבר.

זה כמובן הגיע לשיא בשיחה שלה עם דון אחרי ששכבו, קרוב לוודאי הרגע הכי טהור שלהם ביחד. כשאדם נכנס לחדר הוא מביא איתו את כל חייו, וזה נכון שבעתיים בין שני אנשים שיש להם היסטוריה כה מורכבת כמו דון ובטי. לא יכולתי שלא לחשוב על הסיבה שבעטיה זרקה אותו. "יכולתי לדעת", דון אמר פעם לאנה על בטי, "ברגע שהיא ידעה מי אני שהיא לא רצתה יותר להסתכל עלי". זה כנראה נכון, אבל אף אחד לא יכול לומר שבטי לא אהבה אותו. היום היא זו שסיפקה את משפט המפתח: "הבחורה האומללה הזו, היא לא יודעת שלאהוב אותך זו הדרך הגרועה ביותר להגיע אליך". השיחה ביניהם הייתה כל כך כנה, בלי שום כחל ושרק. כשדון שאל את בטי אם היא חשה אשמה, היא אמרה, "לא, זה קרה לפני הרבה זמן". פעם, כשהם עוד היו ביחד, כאילו פסעו רגע אל ערב קיץ ישן מהעבר. אבל זה לא נכון. הדבר הזה לא יכול היה לקרות בשום אופן לפני הרבה זמן, כי בעבר דון מעולם לא יכול היה להיות איתה כה גלוי לב. עכשיו היא כבר לא אוהבת אותו ולכן יכולה להגיע אליו.

 

בלונדינית קלאסית

מצחיק היה לראות את מייגן מתקשה לשחק שתי דמויות תאומות, כלומר להכיל בה שתי נשים שונות שלא ינהגו אותו דבר, בזמן שבעלה עושה את זה באדיקות כבר עשרים שנה. "זה לא שלא עשו את זה בעבר", הוא אומר לה. חה. אולי הוא זה שצריך לשחק בסבוניה [1]. חוסר היכולת של מייגן לשחק את התאומה המוצלחת לא רק שונה בתכלית מהאופן שבו דון עושה את זה, אלא גם מפגין את האירוניה בכך שהיא חסרה כרגע את מה שבעלה צריך. "אחותך קורין היא המשרתת", הבמאי אומר לה. "את קולט כרגע, מותק. היא בלונדינית, קלאסית". כמו בטי פרנסיס, למשל? כי בדיוק יום אחרי שמייגן לא מצליחה להיות בטי, דון זקוק לאחת כזו.

[1] היה רגע אירוני נחמד גם בכל הנוגע לסבוניה של מייגן, "לאחוז ולשמור". ארלין, חברתה העוגבת, אמרה לה, "אז לבסוף אמרתי למל – 'או שאני אמא שלו או שאני החברה שלו. אני לא יכולה להיות שתיהן'. זו כתיבה גרועה". קריצה של "מד מן" כלפינו. הכתיבה בה רחוקה מלהיות גרועה, כמובן. אפילו הסצינה מהסבוניה שבתוכה הייתה שנונה: "אנחנו מאוד דומות, שתינו מתעניינות בדברים ששייכים לי".

ובמקרה של דון לא מדובר רק בדיק, אלא במשאת הנפש שלו. אם תקשיבו הוא יספר לכם על הפעם שבה חשב שהוא מלאך, או חלם להיות מושלם. "הוא התחיל לקשקש על איך שהן שני חצאים של אותו אדם והם רוצים את אותו דבר", מייגן מספרת לדון, "אבל הם מנסים להשיג את זה בדרכים שונות". הדהוד מובהק ליתר הפרק, אבל בעיקר לדון מול טד: "אתם אותו אדם לפעמים", פגי אמרה לדון בפירוש.

"והם רוצים את אותו הדבר", מייגן המשיכה לצטט, "אבל הם מנסים להשיג את זה בדרכים שונות". אכן, וזה הרבה יותר גדול מהמרגרינה. אושר, תחושת השלמה, משהו שניתן לחיות איתו. קשה לדמיין את דון עושה מהלך כה קלאסי כפי שעשה טד כשדחה לבסוף את פגי. כי טד, בניגוד לדון, הוא אדם הרבה פחות משובש, והוא יקריב את תחושת ההתחלה הזו, את ההתאהבות הזו, כדי לשמר משהו חשוב וגדול יותר.

הפרק ניצל יפה את מצבו של דון בין הנכון ללא נכון, בין העכשיו לבין ההיסטוריה כפי ששניהם מגולמים במייגן ובטי – "החצי הטוב יותר" שלו בהווה לעומת זה של העבר – לבין עוד כמה אנשים שנקלעים בין שני אחרים. בטי שמזגזגת לערב אחד בין הנרי לדון, ג'ואן מבלה עם בוב אבל רוג'ר קופץ לביקור, גם רוג'ר המסכן עצמו, שנקלע בין שני ילדים לשתי אמותיהם. אפילו אצל בוב נוצר מצב עדין כאשר נאלץ ללהטט מול פיט בלי להפיל את ג'ואן. אצל פיט אלה לא היו אנשים אלא חברות – הסוכנות הנוכחית לעומת האופציות שמציע לו דאק, והצורך שהוא מציב לו לאזן בין המשפחה לבין העבודה [2], טד נשוי לננסי אבל מאוהב בפגי. וכמובן, הייתה פגי עצמה.

[2] השיחה של דאק עם פיט הייתה מצוינת. מכוכב דורך בשנה שעברה, פיט הפך לאחרונה לדמות חיוורת במשרד. ההתעלמות של עמיתיו ממנו הייתה ממש בולטת, והסצינה שלו עם ג'ואן נראתה כמו תמונת מראה לשיחת השידול שלו בפרק "האישה האחרת" – דווקא מבחינתה הוא הצליח איכשהו להפוך לדמות חיובית. נחמד היה לראות את דאק כך, מפוכח, והעצה שלו לפיט נשמעת מאוד מדויקת: כדאי שתנהל את חיי המשפחה שלך או שלא תנהל כלום.

בחייה הפרטיים נמצאים אייב מצד אחד וטד מנגד, ובחייה המקצועיים אלה הם דון ושוב טד. בשני המקרים חוסר היכולת שלה לבחור מביא אותה להיות הנפגעת העיקרית. "את אדם מפוחד שמתחבא מאחורי שאננות", אייב אומר לה. חבל לי שהם נפרדו. לא בשבילה, היא לא ראויה לו – היא אפילו נראתה ממש מבואסת כשהפגין שוב את טוב לבו והסכים שהם צריכים לעבור דירה – אלא כי ממש חיבבתי אותו וחבל לי אם לא נראה אותו יותר. החנית שדחקה לבטנו, סכין שמחוברת למקל, נראתה כמו הלהב שמחברים חיילים לרובה שלהם במלחמה, נאמנה לתפישה של פגי שהדקירה של אייב יוצרת אצלו טראומה כמו אחרי קרב. וכמו בקרב, לפעמים נפגעים בטעות אנשים מהצד שאינו האויב. אבל יש כמובן סמליות רבה בעובדה שזוהי הדרך שבה פגי פוגעת באייב – היא לא מצליחה לזהות אותו בתור האיש שבצד שלה. אייב, עם כל כאביו, אומר לה את זה בפירוש, "את תמיד תהיי האויב", ונפרד ממנה עם פאנץ' ליין נפלא: "לזכותך ייאמר, הבאת לי סוף מעולה למאמר שלי".

 

קטנה:

* סירנות, סירנות ועוד סירנות, אם זה בשכונה מוכת הפשע של דון ופגי ואם זה בשכונת היוקרה של דון ומייגן. הפרק הקודם כבר הבהיר לנו שניו יורק מצויה בתהליך הפיכה לגיהנום שהייתה ידועה בגללו בשנות ה-70, והפרק הזה ממשיך את המגמה ביתר שאת. אייב המסכן נדקר פעמיים תמימות.
* עדכון מאוחר: ברבות הימים השבוע התפתחה תיאוריה בנוגע לחולצה שלובשת מייגן בסצינה על המרפסת. דיברנו עליה בתגובות.

תגיות:
  • לירון

    שכל הפרק, כל העונה, כל הסדרה כל הייסורים שהעבירו את דמותה של בטי דרייפר, היו שווים בשביל משפט המפתח שנכתב עבורה:
    That poor girl, she doesn't know that
    loving you is the worst way to get to you
    אה כן וסחתיין על זיהוי מוטיב הדלתות, הן אכן נטרקות בפנינו בכל פעם מחדש העונה.

  • יערה

    הו, מד מן.
    זה היה פרק ממש טוב, עד שהגענו לרגע בו פגי דוקרת את אייב בחנית מאולתרת. ראיתי ביקורת כלשהיא שמודדת את רמת הטירוף בכל פרק בסדרה על סקאלה של אנשים שמכסחת דשא הורידה להם רגל. בהתחלה הייתי בטוחה שכל עניין הדקירה הוא חלום, מכיוון שלא – 3.5/5 על סקאלת מכסחת הדשא. מספיק לזעזע לשם הזעזוע, מד מן!
    עם זאת, אני שמחה שהשניים נפרדו, זה היה עניין של זמן.
    טוב, עכשיו כשהוצאתי את זה –
    העלילה של דון ובטי היתה נפלאה, וכמו שלירון ציינה (ציין?) בעיקר בזכות השיחה הכנה ביניהם במיטה.
    ההשוואה בין מייגן שמשחקת שתי דמויות ודון וטד היתה קצת יותר מדי on the nose, אבל עדיין הביאה לתובנות מעניינות.
    פיט לא היה חלאה הפרק! מה היה מאמין?
    כשבוב בא אליו בסוף הפרק ממש חשבתי שזה יכריע סופית את הדמות שלו – אם הוא ילשין על ג'ואן ורוג'ר הוא יצא חלאת-על, עם הוא ידבר על האחות הוא יוצא מותק של בחור. מאוד רווח לי שהוא הלך על האופציה השניה.
    פגי המסכנה, למרות שזה לא פייר לדרוש ממנה לבחור צדדים, מסתבר שהיא היתה צריכה ללכת על כיוון כלשהוא במקום ההתנהגות הפאסיבית והלא אופיינית שהיא הציגה בפגישה על המרגרינה. בסוף זה חזר אליה כמו בומרנג, עם הרבה דלתות נטרקות.

    נ.ב. הילד שמשחק את בובי ממש עולה לי על העצבים

    • miss bojarsky

      כן, אני מסכימה שהדקירה הייתה מיותרת והזויה. אבל אחר כך הרגשתי שזה קצת הגיע לאייב. זו באמת שכונה לא נעימה לחיות בה ואפשר להבין למה פגי לא מרוצה ומפחודת, לא יפה להגיד לה שהיא לא אמיצה ולזרוק אותה בצורה כזו.

      ומסכנה, דון אמר לה שטד הוא בדיוק כמוהו והוא צדק. הוא רצה אותה כל עוד היא הייתה בלתי מושגת, ברגע שהיא הופכת לפנויה הוא מתנער ממנה וטורק את הדלת בפניה (אכן, מוטיב דלתות).

      כשמייגן דיברה על שתי הדמויות אני דווקא חשבתי על דון ודיק. ואת עכשיו כשאת אומרת אז בהחלט, דון וטד, שניהם רוצים את אותם הדברים אבל משיגים אותם בדרכים אחרות.

      אני גם שמחתי שבוב התייחס לעניין האחות ולא לעניין רוג'ר וג'ואן.

      בטי מחפשת אישור מחודש לכמה שהיא יפה ומושכת ומשיגה אותו בעזרתו של דון, *ה*סמכות בעניין.

      ומייגן סוף סוף מבינה שהיא צריכה לדבר על הבעיות שלה עם דון, וול, עם דון. אני בספק שזה יעזור וגם מעדיפה שלא, אבל זה טוב שהיא שמה את הקלפים על השולחן ומפסיקה להעמיד פנים.

      • ocean

        ספוילר ספוילר

        לדעתי לגמרי הגיע לה. ככה זה כשמסתחררים והולכים נגד עצמך. מאד שמחתי כשאייב אמר לה את מה שטענתי לגביה במשך עונות שלמות: היא אדם מפוחד שמתחבא מתחת לאיצטלה של יהירות – הפטרונות וההתנשאות של פגי נובעות בעליל מחוסר ביטחון. אהבתי גם שטד הוכיח את מה שדון אמר לה בתחילת הפרק, וגרם לה להרגיש חרא. רבאק, היא הרי *באמת* הניחה לקשקוש הרומן ביניהם. ברגע שהוא פלט משהו (וסייג אותו באופן חד-משמעי) פתאום היא החליטה לא רק שלא להניח לזה, אלא גם לפתח רגשות. היא פאקינג היתה על סף דמעות כשטד דבק במה שאמר לה קודם לכן ואיחל לה למצוא מישהו אחר. אני פשוט לא מבינה אותה.

        נ.ב: היא לבשה פעמיים בגדים מנוקדים במשרד של טד, כאלה שהזכירו את הציור השואב של רוג'ר שהיה תלוי שם בתחילת המיזוג (והוחלף במן טאפט/ציור סיקסטיז אחר). רוצה לומר: בניגוד אליה, טד הוא לא בן אדם שמסתחרר או נשאב בקלות.

        • יערה

          אני לא הייתי מגדירה את פגי כאדם פחדן במהותה, היא עשתה בסדרה הזו מספיק דברים אמיצים, ולא זכור לי אירוע שהיא פעלה בו מתוך פחדנות. לא באופן עקבי שמעיד על אופי. אני כן מסכימה שכשהיא לא בטוחה במשהו היא לרוב מגיבה בצורה מתנשאת.

          בנוגע לרומן עם טד – מוזר שכל אחד פה ראה את זה אחרת. לפי מה שאני ראיתי, אף אחד משניהם לא ממש היה סגור על איך הוא מרגיש, שניהם התנדנדו והחליטו משהו וחזרו בהם, עד שטד סגר את העניין סופית. זה מובן – הוא נשוי, בעוד שפגי כרגע נזרקה ואין לה מה להפסיד.

          • ocean

            ספוילר ספוילר

            מלבד נטישת הסוכנות ואולי הסצינה במלון עם סטן, פגי לא עשתה שום דבר אמיץ. אני דבקה בפרשנות שלי לגבי בן אדם מפוחד = אדם חסר ביטחון (להבדיל מאדם פחדן). כל הדוגמאות שהבאתי בעבר לגבי הסחרור של פגי בכלל ובפרט ממה שגברים מציעים לה, מרכיבות נהדר את הדפוס הזה. זו דעתי בכל אופן.

            • miss bojarsky

              אבל בפרק הקודם סטן ניסה לשכב איתה והיא לא הסתחררה מזה בכלל ולא שיתפה פעולה.

              ולגבי אייב – הוא לא נפרד ממנה בגלל טד, הוא נפרד ממנה בגלל שהיא מפחדת לגור בשכונה הקריפית שלהם וזה בעיני לא הוגן. זה גם הופך את ההצעה שלו לעבור ללא כנה. הרגשות האמיתיים התפרצו בזמן שהוא פצוע וחוש הצנזורה העצמית שלו פחות תפקד.

              אם פגי הייתה נפרדת ממנו בגלל מה שטד אמר, הייתי אומרת שלגמרי מגיע לה, אבל היא לא, אייב נפרד ממנה ובגלל סיבה אחרת לגמרי.

              • ocean

                ספוילר ספוילר

                סטן הוא לא גבר בעל עוצמה / בעמדת כוח, ולכן הוא לא יכול לסחרר את פגי.

                לא כתבתי שאייב נפרד מפגי בגלל טד, אלא בדיוק בגלל המשפט שציטטתי לגבי היהירות שלה. מן הסתם לא מדובר על הדירה, אלא על הגישה הכוללת שלה – פגי תמיד ניסתה לסרס את אייב, להתנגד למהות שלו ולהתנשא מעליה. הגישה הזאת מאד מאפיינת את הדמות, והיא נובעת לדידי מחוסר ביטחון (בדיוק כמו הסחרור).

                כתבתי שמגיע לה שאייב זרק אותה בגלל הנ"ל, ובגלל שהיא הלכה נגד עצמה.

                • ocean

                  וללכת נגד עצמה = ללכת על הדירה הזאת למרות שהיא לא רצתה להיות בה, רק כי אייב פלט משהו על ילדים. היא צעקה עליו בשלב מסוים שהוא זה שהביא אותה למקום הזה, וזה פשוט לא נכון – הוא הציע רעיון, והיא זאת שביצעה אותו בפועל מהסיבות הלא נכונות. בלי הכסף וההסכמה שלה, היא לא היתה חיה במקום הזה.

                  • יערה

                    אני חושבת שבגלל שהם כל כך שונים, הסירוס וההתנגדות למהות אחד של השניה הגיע מכיוון שניהם כל הזמן, חלק במודע וחלק באופן סמוי. גם לאייב היו כמה וכמה פעמים שהוא התנשא על פגי עם זעם קדוש.
                    בנוגע לדירה – אני לא ראיתי אותה כמישהי שהתנגדה לעבור לדירה הזו והלכה נגד עצמה בהסכמה לעבור אליה, אלא כמישהי שהתפשרה, נתנה צ'אנס, והתחרטה.
                    נ.ב. – אני יודעת שאת לא מחבבת את הדמות של פגי, אז חשוב לי להבהיר שאני לא מנסה לשכנע אותך שהיא אחלה בחלה של בנאדם, אלא רק שאלו שכן מחבבים אותה כנראה תופסים את המניעים שלה בצורה אחרת.

                    • ocean

                      אני לא יודעת בכלל מה המניע שלה. אם כבר, אני תוהה שוב ושוב למה לעזאזל היא מסתחררת כך, מדוע היא כל כך חסרת ביטחון.

                      בשורה התחתונה, פגי לא שכרה דירה. פגי קנתה בניין. ב-נ-י-י-ן. שלם. בשכונה מפוקפקת. זאת לא פשרה, זה לא צ'אנס, וגם לא טבילת בוהן במים. זה סחרור. ואין לכך שום קשר לחיבתי או סלידתי מהדמות.

                    • יערה

                      אושן – מגיבה לך כאן כי לא יכולה להגיב לך ישירות
                      בסה"כ הרבה דמויות בסדרה מתנהגות ככה, פועלות מתוך חוסר ביטחון ועושות דברים שבסופו של דבר פוגעים בהן. דון הסתחרר מסילביה, ושם זין על עבודה במשרד ועל אישתו כדי לנסות לחזור אליה, ואז הבין שזה לא טוב, ואז שכב עם בטי, ועכשיו שוב הבין שזאת לא הדרך. כנ"ל פיט עם שלל מאהבותיו והמעבר לפרברים שכה שנואים עליו. רוג'ר שמפחד שחייו לא שווים כלום לאף אחד והסתחרר הפרק אחרי ילדים שיוכל לשמש להם דמות אב. אני בטוחה שיש עוד דוגמאות, אבל מאוחר והמוח שלי לא עובד. הפואנטה שלי היא – הסדרה מלאה בדמויות עם פחדים וחוסר ביטחון, שלובשות מסכות ומאבדות את הראש בגלל בני המין השני ושאר סיבות. מבחינתי פגי לא כזו שונה מהשאר במובן זה. כולם פגומים.
                      בכל הנוגע לרכישת הבניין – שם נסכים שלא להסכים.

                    • miss bojarsky

                      אני רואה את הדברים כמוך (גם בתגובות למטה יותר, פשוט אין לי אפשרות להגיב עליהן).

          • miss bojarsky

            נתתן לי חומר למחשבה, אבל אני עדיין חושבת שטד יצא די מאנייאק מהעניין. הוא זה שנישק אותה והוא זה שהעלה בפרק הזה את הנושא ואמר לה שהוא מאוהב בה וגרר אותה לתוך הסיפור ואז כשהיא אומרת לו שהיא פנוייה הוא בורח כל עוד נפשו בו. אולי הפרקים הבאים יגרמו לי לראות זאת אחרת.

            • יערה

              זה נכון שהוא לא יצא בסדר בזה שהוא העלה שוב את הנושא (רק בשביל להגיד שעדיין הם לא צריכים להיות ביחד!), אבל בתכל'ס אני לא רואה במה זה עלה לפגי. הרי היא בסוף הפרק העלתה את הנושא מולו שוב רק כי היא ואייב נפרדו, זה לא שהיא שקלה להיפרד מאייב למענו (לפחות ממה שידוע לנו).
              נראה לי שהוא פשוט היה צריך לשמור את החיבוטים שלו לעצמו, אבל משום מה הוא היה בטוח שפגי מתחילה איתו, וזה מה שגרם לו להעלות את הנושא מלכתחילה.

              • miss bojarsky

                זה עלה לה באכזבה ממישהו שהיא חשבה שהוא אחר וטוב יותר.

                אני לא חושבת שטדי הוא אדם איום ונורא, אבל אני בהחלט לא חושבת שההתנהגות שלו בפרק הזה הייתה קלאסית והוגנת והעידה על כך שהוא איש טוב יותר מדון (כפי שאחרים, לא את, טענו).

            • מירב

              מסכימה לגבי טד, יצא מניאק, והוא לא כמו דון, דון הוא החצי הטוב, הפרק הזה מזכיר לנו ולפגי את זה.

  • תתש

    אתם מוציאים את טד כאילו הוא עשה משהו רע. הוא לא עשה כלום, זה כל הקטע. הוא לא דון, הוא לא יבגוד באשתו בגלל קראש רגעי ובוודאי לא עם זוטרה שלו. ההתנהגות של פגי בשיחה עם טד היא בבירור התנהגות דרייפרית, היא ממש לא תקועה באמצע. עוד מישהו חשב לפני שדון סגר את הדלת שלו שפגי תיכנס למשרד שלו ותנסה לעשות משהו, או שקראתי את הסצנה באופן לא נכון?

    אני עדיין לא משוכנע לגבי בוב באנסון! עד שקן קוסגרוב לא משנה את דעתו עליו אני עדיין בדעה שהוא מאסטר מניפולטור.

    • דור

      לגבי בוב בנסון – החבר'ה ברדיט נזכרו שבפרק הראשון הוא ציין שאבא שלו נפטר וכמה זה היה קשה, ובפרק הזה הוא אומר שהוא בסדר. אז או שהוא אכן מסתיר משהו, או שיש לו שני אבות (אפשר גם אב חורג,לא חייב זוג הומואים).

      • ocean

        כן, הוא אמר את זה בתגובה לביקורת של קן על הסלסילה ששלח לאשכבה של אמו של רוג'ר (פרק 1-2). ושכחת את האופציה הכי הגיונית: הוא שיקר גם אז וגם עכשיו. מן הסתם הוא מסתיר משהו. חבל לי מאד שהוא נדבק לג'ואן.

      • יערה

        בבלוג של טום ולורנזו הם גם ציינו את זה , אבל הסתייגו ואמרו שיכול גם להיות שמתישהו אבא שלו היה חולה והבריא בעזרת אח, ועדיין נפטר מתישהו אחר כך – שתי נקודות זמן שונות.

      • זה לא חברי לגנוב לי דברים שכתבתי.

    • יערה

      בנוגע לסצינה בסוף עם פגי ודון – אני לא חושבת שהיתה לפגי סיבה להיכנס למשרד של דון באותו הרגע. זה נראה לי נעשה באופן קצת מלאכותי בשביל האפקט הדרמטי של טריקת הדלתות גם אצל טד וגם אצל דון.

  • דור

    הדבר הכי חשוב בפרק היה שבוב הביא כוס קפה גם לעצמו וגם לג'ואן כשהם התכוננו ללכת לים. הבנאדם עקבי כמו גאות ושפל.

  • שחר

    קיבלתי דה זה וו מהמבט החודר של דון בבטי כשראה אותה עם בובי. כשהוא לקח את מייגן והילדים לנופש בסוף עונה ארבע, הוא ראה את מייגן באור שונה לאחר שהצליחה להתחבר לילדים ולטפל בהם. היה לו את אותו מבט כשצפה משתאה בבטי ובובי שרים ורוקדים כמו משפחה מתפקדת, רגע לפני שהצטרף אליהם.
    * אני דווקא קישרתי את סירנת האמבולנס שעברה מתחת לבית של מייגן ודון כאמבולנס של פגי ואייב שהייתה בדיוק סצינה אחת לפני, האם יכול להיות שמדובר באותו אמבולנס? זה מתחבר גם למיקום הסצינה: פגי מפוחדת בחושך, מסתכלת באימה עם היתד שהכינה דרך התריסים המוגפים של החלון (זה הדבר הכי קרוב למרפסת שיש בבית שלה), רגע הדקירה, ומיד אחר כך עוברים למייגן שעומדת באמצע המרפסת בבית שלה- פתוחה, מרווחת, משקיפה בתחתוניה מלמעלה על העיר.

    • בהחלט ייתכן שמדובר באותן סירנות, אולי מישהו שמכיר את ניו יורק ידע לשפוך אור.

      • דור

        קצת לא סביר, כי פגי ואייב גרים ממערב לסנטרל פארק ואילו דון ומייגן גרים ממזרח אליו.

        • יערה

          זה לא פשוט תלוי בבית חולים שהאמבולנס נסע אליו?

          • דור

            זה כן, אבל אלה שכונות שונות ומאוד לא נגישות אחת לשניה. אמורים להיות מספיק בתי חולים נגישים להם הרבה יותר.
            מכיוון שגם לפני כן היו סירנות בבית של דון ומייגן אני חושב שאין באמת קשר בין הדברים.

    • מירב

      לגמרי דה זה וו…

    • דנה

      גם אני קיבלתי את אותו דג'ה וו בדיוק
      וזה לא מקרי
      דון התאהב במייגן בגלל ההתנהגות שלה עם הילדים

  • ocean

    ספוילרים לפרק

    * אני ראיתי את מלחמת החצאים הזאת כהמשך ישיר לתמה של פיי מילר: מה שאני רוצה לעומת שמה שמצופה ממני.

    * ההשוואה בין בטי למייגן כקולט היתה צורמת. אפילו היו להן עגילים דומים.

    * "מחר הוא יום חדש": זה מה שסקרלט אוהרה אומרת לעצמה אחרי שרט נוטש אותה ב"חלף עם הרוח" (המשפט האחרון המפורסם). זה גם מה שדון אומר למייגן בארוחת הערב. לא ברור אם זה היווה כלי להמחשת הקלישאה שהפכה להיות מערכת הנישואין שלהם, או משהו מעבר.

    * כשמייגן אמרה לדון בסוף הפרק "אני מתגעגעת אליך כל הזמן", זה הדהד לי לחלוטין לשיחה של ג'יין ורוג'ר בפרק "מקומות רחוקים". היא אהבה אותו, הוא (כבר) לא.

    * אליבא דדון, סקס לא קשור לאהבה. אחרי הפרק הקודם אפשר לחלוטין להבין למה.

    * ואם כבר הפרק הקודם, המשפט המצוטט בפוסט מפיה של ארלין לא נועד לדעתי לקרוץ לכתיבה של מד מן, אלא להדגיש את הסוריאליזם שמלווה את דון: אפילו ב"סטנדרט" של אופרת סבון, סיפור החיים שלו נחשב מופרך.

    * עניין הסכין של פגי באייב הוא גם מטאפורה חוזרת של עולם הפרסום האסקפיסטי, מול העיתונות החופשית המציאותית.

    * כל הדיון הזה לגבי האסטרטגיה הנכונה לפיצ' של המרגרינה, הזכיר לי מאד את פערי הגישות בין רייצ'ל מנקן לדון בנוגע לחנות של אביה.

    * הסירנות: מעבר למה שנאמר בתגובות ובפוסט, הראו לנו 3 זוגות – לשניים מהם תמיד היו סירנות ברקע. אחד מהם נפרד. מה זה אומר לגבי מייגן ודון?

    * אהבתי את בטי המפוכחת, שפחות או יותר אמרה לדון שהוא אוהב רק התחלות: "אני אוהבת שאתה מסתכל עלי כך. אבל אז זה מתנוון".

    * בעיניי בטי שיחקה במשחקי תפקידים בהתאם לסיטואציות בה הראו לנו אותה: עם הנרי בתא הרכב היא היתה ילדה רעה שנתפסה, עם דון – אשה חזקה ואסרטיבית, ועם הנרי בדיינר היא נראתה מהוגנת ומטרונית.

    * תהרגו אותי למה, אבל המגזינים על השולחן של פיט שיגעו אותי. עוד יותר שיגע אותי לגלות שהם ישנים. אפשר להגיד שזה מתאר את הניוון של פיט בהיעדרה של טרודי. ואפשר לחפש משמעויות נוספות:

    לייף, מאי 1967 – וולטר שירה ותוכנית אפולו.

    נשיונל ג'יאוגרפיק, דצמבר 1967 – "היכן שישו צעד" (הינו, הארץ המובטחת).

    נ.ב: מעניין אם הפיג'מה של מייגן, כלומר הטי-שרט עם הכוכב האדום, היא משהו שמסמל את הילדות שלה בחסות אביה הקומוניסט.

    וזהו 🙂

    • Tomer Soiker

      התפתחה תיאוריה בנוגע לעתידה הטראגי של מייגן, מאחר והחולצה שלבשה בסוף היא זו שלבשה שרון טייט בצילומים לגיליון Esquire של דצמבר 1967. מעצבת התלבושות של הסדרה, ג'ייני בראיינט, אישרה (בתגובה לציוץ של בתו של הצלם המקורי, לא סתם) שהבחירה בחולצה הזו הייתה במודע. בעניין גורלה של מייגן, כידוע טייט נרצחה ב-1969 יחד עם אחרים ע"י כנופייתו של צ'ארלס מנסון. אפשר להוסיף גם את הסירנות שנשמעו ברקע כל שיחה שלה עם דון בדירה, וגל הפשע הגובר בעיר.

      • בדיוק באתי לחלוק את זה. תיאוריה מאוד מרתקת, אבל אם מייגן תמות באופן אלים זה יהיה ממש מוגזם. אדם וויטמן, ליין פרייס ואז היא? האם דון דרייפר בדרך להיות איוב?

        • יערה

          זה לאו דווקא חייב להיות מוות. אולי זה יהיה איזה פסיכי שיפצע אותה בגלל התפקיד שלה, אולי זה יהיה אקט רנדומלי של אלימות.
          מצד שני, זה יהיה ממש מוזר מצד בריינט להשתמש בקישור למישהי שנרצחה בצורה כל כך ברוטאלית ומזעזעת (כשהיא היתה בהריון, להזכירכם) אם מה שכביכול יקרה למייגן יהיה בקנה מידה קטן יותר. אני מאוד מקווה שהקונוטציה פה מוגזמת.

          • יערה

            הייתי אומרת שאולי מייגן תושפע מהפרשה בצורה כזו או אחרת, אבל הסדרה כרגע ב1968, והרצח התרחש באוגוסט של 1969.

          • Tomer Soiker

            אלא אם היא תהיה מעורבת ישירות בטבח עצמו בקיץ 69' (ד"ש לבריאן אדאמס) כחלק ממעורבותה בברנז'ה, וכוכבה שיגדל עד אז. מצד שני, לא זכורים לי תקדימים של שיכתוב ההיסטוריה האמיתית בסדרה, אז ספק רב אם וויינר יעשה משהו כזה.

            אופציה נוספת, שעדיין תשמר את הקשר לשרון טייט, היא שעד השנה הבאה מייגן תיכנס להריון פעם נוספת כחלק ממערכת הנישואים המשתפרת עם דון והפעם הוא יתקדם כראוי, אבל היא תשלם בחייה באופן טרגי בשיאו.

            אני עדיין מקווה שאלו בסה"כ רפרנסים והתייחסויות לאירועי התקופה, ולאו דווקא עדות לעתידה של דמות כזו או אחרת. כפי שיאדו כתב, מוות ברוטאלי נוסף בסביבתו של דון יהיה מוגזם מדי.

            • יערה

              לפי ראיונות עם בראיינט הבנתי שהיא לא רואה את התסריט כל כך קדימה. אאלט כל עונה בסדרה נפרשת על פני כמה חודשים, כשקפיצות בזמן נעשות אך ורק בין עונה לעונה. מכיוון שלא נראה לי שנגיע העונה לאוגוסט 1969 קשה לי להאמין שבראיינט יודעת פרט כל כך רחוק בעלילה של העונה הבאה. לכן נדמה לי שמה שיותר סביר הוא שלמייגן יקרה משהו שיהווה מעיין הד רטרואקטיבי (מה כתבתי עכשיו?) למקרה של שרון טייט, ושהוא יתרחש כבר העונה.
              גם אני ממש מקווה שהכל תיאוריות מופרכות, עם כמה שכיף לחפור על זה. לא רק בגלל שאני לא רוצה שמשהו רע יקרה למייגן, אלא גם בגלל שהעונה הזו גורמת לי לפקפק קצת ביכולת הכותבים להוציא לפועל התרחשות כזו בצורה ראויה.

              • Tomer Soiker

                מה שלא תהיה המשמעות, אני בטוח שאם עניין החולצה לא הגיע כהוראה מוויינר, אז זה לפחות עבר דרכו.

                ובכל מקרה, ההתייחסות שלי ל-69' הייתה בנוגע לעונה הבאה.

      • ocean

        תודה, תומר, כלל לא הייתי מודעת להיסטוריה של החולצה הזאת. לפחות זה מסביר למה היא כל כך משכה לי את העין. מקווה שמדובר במטאפורה לעתיד לא מזהיר מאשר שיקוף הלכה למעשה שלו. הרי כמה אנשים קרובים לדון אפשר להרוג? זה יהיה כבר בלתי נסבל מבחינתי.

        ועכשיו שמישהו ימצא לי משהו גם על המגזינים שהזכרתי 🙂

        • Tomer Soiker

          אני לא יודע איפה ניתן למצוא את תוכן העניינים של גיליון הנשיונל ג'יאוגרפיק, אבל בקישור שלך ללייף התוכן מפורט. אולי אפשר למצוא שם איזשהו רמז? (בריפרוף קל לא מצאתי משהו קונקרטי.)

          • ocean

            בדקתי עוד קצת. הגיליון של לייף מן הסתם מדבר על אפולו. הגיליון של נאשיונל ג'יאוגרפיק לא מדבר על ארץ האבות, אלא על התקדמות האנושות – מהמקום בו ישו צעד (להלן – תחילת הספירה), ועד לחללית אפולו.

            יש פה בעצם סקירה של החיים עד לנקודה לכאורה הגבוהה ביותר אליה הגעת, וממנה אפשר לכבוש עוד פסגה או להתרסק. אם מוספים לזה את ההספד של ברט קופר על מיס בלאנקנשיפ – "היא נולדה באסם ומתה בקומה ה-37 של גורד שחקים. היא היתה אסטרונאוטית", זה בכלל מסקרן. אישית אני מעדיפה שפיט יתרסק לאיטו בסוכנות, או שיפרח מחדש במקום אחר ורחוק.

            • Tomer Soiker

              ברוסיה הסובייטית. בוב בנסון כבר יסדר לו משהו.

  • liron z

    מעניין, תודה על הביקורת! בנוגע לטד ופגי: הייתכן והוא ניצל אותה בזמן שהייתה בזוגיות??

  • דור

    גם בובי 5 זו קריצה לצופים, לא?

    • יערה

      ייתכן!
      פרט טריוויה מעניין (אותי לפחות) – לאורך כל שנות ה60 רוברט היה אחד מחמשת השמות הכי פופולריים לבנים בארה"ב.

      • ocean

        אולי באמת, אם כי נדמה לי שבסדרה היו רק 4 שחקנים שגילמו את בובי ולא חמישה (יוחזר בובי 2!).

        • Tomer Soiker

          5 זה מספר הדגם הנוכחי של רובו-ג'נוארי ג'ונס.

    • maayan1

      וואי.. יפה.. לא חשבתי על זה.
      אושן- אולי 5 כי כוללים את בובי קנדי? P:

      ישאר בובי 4! 🙂

  • תתש

    בקשר לסירנות, למיטב הבנתי דון ופגי גרים בערך באותו איזור גיאוגרפי, האפר ווסט-סייד, למרות שדון כנראה גר ממש קרוב לסנטרל פארק בעוד פגי גרה צפונה יותר.

    • חנה

      לא מדויק. דון גר באפר איסט סייד (שתמיד היה יוקרתי) בעוד שפגי מתגוררת באפר ווסט סייד (שבתקופה ההיא היה איזור מפוקפק).
      סביר להניח שלא מדובר בסירנות האמבולנס שאייב ופגי נסעו בו.

    • דור

      דון גר באפר איסט סייד, איזור שהיה הרבה יותר טוב בשנות השישים מהאפר ווסט (ועדיין נחשב יוקרתי יותר). זה גם מוזכר בפרק, כשמייגן מופתעת לשמוע שארלין הלכה אליה דרך הפארק "כל הדרך מהצד המערבי".

  • maayan1

    סיכום נפלא כרגיל. הערות/דעות/תובנות שלי:

    – אהבתי מאוד את הניתוח של עלילת דון בטי- מאוד אהבתי את ההתנהלות של העלילה הזאת, את הדברים שבטי אמרה. נראה שהיא בהחלט התגברה על דון ורואה אותו ממקום הרבה יותר מפוקח.

    – יערה- מסכימה שכל התמה של דמויות מראה/דמויות מקבילות וכו' הייתה נורא on the nose. גם בדבריה של פגי (אתם אותו אדם, נו באמת…) וגם בתיאור של מייגן את הדמות, ובעצם יצירת הדמות של האחות התאומה. כאילו מד מן, אנחנו מספיק אינטיליגנטים, תנו לנו קצת קרדיט, לא צריך להאכיל בכפית כל דבר.
    היו אכן המון דמויות שדרשו השוואה, וכבר פורט בפוסט ובתגובות את רוב הדברים החשובים לגביהם: דון-טד, טד-אייב, מייגן-בטי, דון-הנרי, דיק-דון.
    רק עוד מחשבה בקשר לכל ההשוואות האלה – מדד ההשוואה הראשון שעלה לי היה חמאה ומרגרינה- בין כל הזוגות- יש אחד חמאה, ואחד מרגרינה, אחד המקור ואחד החיקוי, אבל בכל זוג מיהו המקור ומיהו החיקוי? וזה לא מוטיב שמופיע פעם ראשונה, לפני 2 פרקים גם דובר על מרגרינה מול חמאה וגם אז הייתה השוואה ברורה בין טד לדון. ובעונה שעבר היה שוב מוטיב הדברים ה"מזוייפים" מול האמיתיים (בפרק עם הווייפט קרים, לעומת קצפת).
    אבל אז חשבתי, ואולי ההשוואה היא בכלל לא בין מרגרינה לחמאה, אלא בין שתי הגישות לפיצ'ים (אני מקווה שהבנתי נכון את הדיאלוג, כי התקשתי קצת בהיעדר תרגום), אבל הבנתי שהויכוח היה בין התמקדות על הטעם המיוחד של המרגרינה (לעומת מרגרינות אחרות)- דון, מול התמקדות על המחיר הזול.
    ואולי לפי קריטריון זה יש לשפוט את ההשוואות בין דמויות המראה בפרק. איזה מהם הוא ה"טעם"? (איזה מהם מספק את העניין החווייתי- איזה מהם מענג יותר) לבין איזה מהם יותר זול? יותר משתלם?
    אצל בטי- דון הוא הטעם, הוא מושך והחוויה שלו איתה עולה על החוויה שלה עם הנרי, אך הוא פחות משתלם מהנרי- ולכן הנרי הוא זה שנשאר- הוא הבן זוג הטוב יותר, הוא זה ששווה להחזיק.
    טד מושך את פגי יותר מאייב, אבל עם טד זה בעייתי, הוא נשוי, הוא הבוס וכו'. אייב "פחות טועים, אבל יותר משתלם". וכו'.

    – יערה- גם אני חשבתי בהתחלה שזה חלום. האמת, לא יודעת למה, המון סצנות שראיתי הפרק, למרות שהוא לא היה סוריאליסטי במיוחד, הרגישו לי כמו התחלה של חלום. לא יודעת למה.

    – כל הקטע עם אייב/פגי- אני רואה שיש המון דעות שונות (היא הייתה לא בסדר כלפיו, הוא היה לא בסדר כלפיה וכו'). אני בצד של פגי, מה בדיוק היא לא עשתה נכון בקשר עם אייב? היא לא בגדה בו למרות שהיו לה 2 הזדמנויות (ועם טד היא גם רצתה, וראו), היא פאקינג הסכימה לעבור לגור לאיפה שהוא רצה, למרות שהיא ממש לא רצתה לגור שם.
    וזה שהיא רצתה לעבור? כאילו סיראייסלי? סליחה שהיא לא רוצה לגור בשכונה שבה זורקים אבנים לתוך בתים, ושחבר שלה מותקף ברחוב. איזה בן אדם נורא ואדיש למצוקות החברה היא.
    במבט לאחור, באמת נראה שהיא ואייב לא מתאימים, וקשה לי לראות מה החזיק אותם ביחד. הגישות שלהם לחיים שונות בהרבה, וכנראה שהפרידה הייתה צריכה להגיע. אבל איך שהוא זרק אותה היה קטע דושי לחלוטין (וכן, סביר להניח שזה כי הוא לא היה הכי צלול בגלל המצב, אבל עדיין כ"כ עצוב לי עליה, לא היה מגיע לה שיפרד ממנה ככה).

    – בנוגע לאינטראקציה טד-פגי- הנה דעתי גם (תגובה במיוחד לתתש): זה לא שאני לא אוהבת את טד, להיפך, כתבתי בפוסט הקודם אאל"ט שהוא אולי הדמות האהובה עלי בסדרה כרגע, ולגמרי תוספת מבורכת אליה.
    כתבת: "אתם מוציאים את טד כאילו הוא עשה משהו רע. הוא לא עשה כלום, זה כל הקטע. הוא לא דון, הוא לא יבגוד באשתו בגלל קראש רגעי ובוודאי לא עם זוטרה שלו. ההתנהגות של פגי בשיחה עם טד היא בבירור התנהגות דרייפרית" –

    כ"כ לא מסכימה, טד ניסה פעמיים להתחיל איתה, ואם היא הייתה זורמת איתו הוא היה הולך על זה. הוא לא קדוש. זה לא גורם לי לשנוא אותו או משהו, אנשים מושלמים גם ככה משעממים, אבל גם לקרוא את היחסים בינו לבין פגי רק לפי הסצנה האחרונה זה קצת מעצבן. ונכון שהיא פנתה אליו בסוף בקטע יותר אנוכי, בגלל הפרידה מאייב ובגלל הרצון שלה להתנחם. אבל הנשיקה הראשונה שהוא נישק אותה היה גם כשהוא היה במשבר (המחלה של השותף שלו) וגם כי רצה נחמה (לצד העובדה שהוא נמשך ונדלק עליה, כמו שהיא אליו). אני לא רואה איך זה שונה אחד מהשני. וממש לא הייתי קוראת להתנהגות שלה בסוף "דרייפרית". אולי אפשר לבקר אותה על זה, אבל זה לא מאותו מקום שבו פועל דון כששהוא רודף אחרי אישה. הוא לא שומע לא, הוא בא בתחושת עליונות שמגיע לו, שהוא לא יעזוב עד שיכבוש. היא באה ממקום הרבה יותר פגיע, מרומז, כן, קצת מניפולטיבי עם הצגת הילדה המסכנה שנזרקה, אבל זה הרבה פחות נורא לדעתי מאיך שדון פועל בד"כ.
    וכן, זכותו של טד לדחות אותה. אבל היה לי קצת עצוב עליה, כי הוא עשה את זה באופן קצת רע, או לא מתחשב. לא יודעת.

    וממש לא חשבתי שהיא תלך אחרי דון (דון ופגי בקטע רומנטי- לא יקרה לעולם). אבל כמובן שסצנת טריקת הדלתות בסוף הייתה מאוד סמלית- בתחילת הפרק 2 גברים (אולי 3) רדפו אחרי, וחיפשו את אישורה. כעת לשלושתם כבר לא אכפת ממנה, כפי שהדלתות מסמלות.

    • יערה

      אני לא כל כך מחבבת את העניין של המרגרינה-חמאה והקבלתה לדמויות בעניין של זול ויקר, כי זה מרגיש לי יותר מדי רדוד ומאוד מוריד מהערך של הדמויות כאנשים בפני עצמם. אני כן מעדיפה להסתכל על זה כעניין של גישה, וצד שחייבים לבחור בסופו של דבר.
      אגב, למה את רואה בלי כתוביות? תמיד יש כתוביות באנגלית, למי שזה מתאים לו. זאת באמת סדרה שחבל לפספס בה ניואנסים.

      במוגע לאייב ופגי – הם אף פעם לא נראו לי מתאימים ותמיד ממש צרם לי שהם זוג. שני אנשים שונים לגמרי שלא ברור למה הם ביחד, אה רגע מראים לנו אותם גרים ביחד או מתנשקים אז זה בסדר. בעיקרון מערכת היחסים שלהם נראתה לי די שיוויונית, אבל אני מסכימה שבפרידה הוא יצא דוש לגמרי. נראה שהיה לו איזה מצבור מרירות שהצטבר. חלק מזה היה לגיטימי, זכותו להתנגד לאספקטים קפיטליסטים או גזעניים בתרבות שבה הוא חי, ולכעוס שהעניינים האלה הם מפגי והלאה, אבל גם לו היו את הקטעים הנאייבים-עד-מטומטמים שלו.

      • maayan1

        אני בד"כ מבינה לגמרי סדרות דוברות אנגלית ללא תרגום, ויכולה לראות עונות שלמות כאלה (כמובן, אלא עם שפה אנגלית "נורמלית" לא כמו הסמויה או משהו- כאלה אני חייבת תרגום).
        ובכל מקרה כתוביות באנגלית לא יעזרו לי, אני מבינה אנגלית ברמת הדיבור הרבה יותר טוב מבקריאה, שבה אני נורא מתקשה. אני משתדלת לעבוד על עניין הקריאה שלי באנגלית, אבל אני עצלנית 🙂 (בכמה מקרים בודדים שראיתי סרט לא דובר אנגלית עם כתוביות באנגלית עצרתי אותו כ"כ הרבה פעמים שזה העריך לי את זמן הצפייה בהרבה והעיק לגמרי).
        במד מן אין לי בד"כ בעיה גדולה של להבין מה שהם אומרים.
        אני חושבת שלפעמים אני מאבדת ריכוז בסצנות מסויימות, או שהיה משהו שם שבלבל אותי (כי אני זוכרת שהוא פנה לפיט ודיברו משהו על market share של המרגרינה שלא הבנתי איך זה מתקשר בכלל לכל העניין, ולא נראה לי שכתוביות בעברית או באנגלית היו עוזרות לי להבין).
        בכל מקרה, מלבד הסצנה הזאת, לא הייתה לי בעיה להבין מה הדמויות אומרות, וגם בה אני חושבת שהבנתי את הכוונה.

        מסכימה לגבי אייב ופגי.. הייתה לה תקופה קטנה בעונה ה-4 שהיא החברה עם קבוצת היפים וככה הכירה את אייב, ולמרות שהיא עבדה כביכול בעבודה שסותרת את תפיסת העולם של ההיפים, כנראה שאז היא שיחקה באנטי-ממסדיות בקטנה. (והייתה לה גם את החברה הלסבית הזאת אז, שהכירה לה את החבורה, ואז ראיתי את girls וראיתי אותה שם בתפקיד שושנה והייתי כ"כ – omg!!! איזה תפקידים שונים, זה מדהים). אז לא יודעת. גם אומרים שהפכים נמשכים, לכי תביני. יש משהו מושך (אותי לפחות) בהיפי מורד ואנטי ממסדי שדוגל בהרס החברה (ואני לגמרי באה מהצד הממסדי של החיים P-:). אולי זה גם עובד הפוך? לא יודעת.
        אבל כן, לראייה לטווח ארוך, אני יכולה להבין אותם כרומן, אבל הם לא מתאימים להתיישבות והקמת משפחה, הם שונים מדי, רובים במיוחד את הגישות למשל לאיפה לגור וכזה.
        אני גם דיי אהבתי את אייב (למרות שזה לא הרבה חכמה כי גם לא הראו לנו אותו הרבה), אבל היו לו קטעים יפים, כמו למשל שהוא לא הרגיש פגיעה באגו כשפגי קנתה את הבית ולא הוא (אני יודעת שלהרבה גברים הייתה יכולה להיות בעיה עם דבר כזה אפילו היום, שלא לדבר על אז).
        אני מסכימה, זכותו נגיד שימאס לו מפגי כי היא יותר ממסדית ממנו או כל טענה אחרת שיש לו כלפיה, אבל אף אחד לא הכריח אותו להישאר במערכת היחסים הזאת. הוא יכל לעזוב. והיא לא הייתה רעה אליו, הבעיה היחידה בינהם כפי שאני תופסת את זה היא תפיסות העולם השונות בינהם. לכן לגמרי לא מגיעה לה האמירות המגעילות שלו אליה בפרידה.

      • miss bojarsky

        אכן, זה שהוא נפרד ממנה לא מפריע לי, זה איך שהוא עשה את זה.

  • מירב

    אחח איזה פרק תענוג!!! דון סוף סוף יוצא מהאקווריום ונוכח, ועוד איזה נוכחות! כל כך מעולה שווינר בחר לעשות את זה עם בטי! ועם מימיקה מלאה ולא מוסתרת בשכבות תוספת סנטר. בטי הבוגרת הבשלה, באה אליו כאישה ולא כילדה, באה אליו מהזדהות עם החצי שלו, ללא רגשות אשם. זה היה מזמן, היא עכשיו סלחה ומבינה… . דון ובטי בלי הסודות ביניהם. ובהמשך למה שיאדו כתב, יש בזה תיקון לדון, כי הפעם בטי יודעת מי הוא, ואוהבת את זה, וחשוב לו גם לדעת שהיא חשבה על זה. המון אינטימיות מרגשת בפרק. ופוספס פה, ממה שקראתי בתגובות וסליחה לא קראתי הכל, דיון על הדברים של דון לגבי סקס ואינטימיות. הורסס. וגם זה שדון אומר לפגי על צ,ואו, הוא לא מכיר אותך… תזכורת לעוצמת האינטימיות ביניהם. ודבר אחרון, עכשיו כשאני מרגישה את ההקלה של היציאה של דון מהאקווריום )מסכימה לגמרי יאדו, כמו פרק הקיץ אחרי המזוודה), אני מבינה כמה היה קשה לשאת את הפרקים שקדמו לו, בתוך הכהות הזאת שלו. ווינר לדעתי השאיר איתו העונה רק את הנאמנים שמוכנים לעבור את מדורי הגיהינום של דנטה…

  • Tomer Soiker

    עוד רשימת תיאוריות על דמותו של בוב בנסון, חלקן כבר הופיעו ברשימה אחרת אליה קישרתי בתחילת העונה.
    http://www.buzzsugar.com/Bob-Benson-Mad-Men-30649888

  • יערה

    בסיכום האופנה השבועי של טום ולורנזו:

    – פגי הדיפלומטית הכושלת לובשת תלבושת צהובה ולבנה לפגישה בנוגע למרגרינה. באותה פגישה טד צ'או לובש צהוב ודון לובש לבן. אין לי מושג מי אמור להיות מה. עד כמה שזכור לי גם מרגרינה וגם חמאה באות בצהוב ולבן.
    – האם למוירה, מזכירתו של טד, צפוי תפקיד יותר משמעותי בסדרה? התלבושות שלה בעלות יותר נוכחות לאחרונה, באותה הדרך שבה מייגן לאט-לאט הוכנסה לסדרה.
    – מייגן לובשת חולצה המזוהה עם שרון טייט. הו לא! מה זה אמור להביע? מזל שכבר חפרנו על זה.
    – פגי עם נקודות, גברים עם פסים – סימן לא טוב.
    – בטי היא חמאה. חמאה עם רפידות בירכיים ובחזה. כן.
    – בוב בנסון, מה הקטע שלך? לא ברור, אבל מסתבר שבגד הים שלו דווקא סטנדרטי לחלוטין לאותה התקופה. פעם גברים לא חששו לאוורר את הירכיים שלהם.
    – התגלית האמיתית – בוב הוא כוס קפה אנושית!
    http://www.tomandlorenzo.com/2013/05/mad-style-the-better-half.html

  • Tomer Soiker

    לא חושב שמישהו ציין את הסיפור עם רוג'ר ונכדו, אבל ממש לא אהבתי את היחס המגעיל של מרגרט כלפיו, מספר פרקים אחרי שהתחנחנה בפני אביה בבקשה שיממן את היוזמה החדשה של בעלה.

    • יערה

      צודק, אבל היא בת מפונקת לאבא שהוא בעצמו מפונק, ורוג'ר לרוב עובר בשתיקה על יחס כזה כלפיו.

  • Tomer Soiker

    גם לבאזפיד יש תובנות בכל הנוגע לתיאוריה הסובבת את מייגן. אני חושב שזה מתמצת יפה (ומוסיף) את כל מה שדובר עליו בימים האחרונים.
    http://www.buzzfeed.com/louispeitzman/is-megan-going-to-be-murdered-on-mad-men

  • An oldie, but a goody
    הנה "מד מן" 6.09 לו התרחש רק בפייסבוק.

    • יערה

      יצא להם מוצלח מהרגיל השבוע

      • בהחלט. לוקח לו זמן להתניע אבל אחרי כן זה עולה על הגל.

  • אילת

    הפרק נפתח עם דיון על שאלת המחיר כאשר משני שימו לב מי בסוף הפרק לא מוכן לשלם את ה"מחיר"

  • לגבי הדלתות הנטרקות על פגי:

    מישהו שם לב שהיא נשארת תקועה במסדרון בעודה מתבוננת בעינים כלות בחדר הפרטנרים שאליו היא כל כך שואפת להגיע? טריקת הדלתות גם מסמלת לדעתי את התרחקות החלום האמיתי של פגי: להפוך לשותפה מן המנין.

    • ocean

      דווקא שמתי לב. בפעם האחרונה שפגי לטשה עיניים כך לעבר החדר הזה, היא עזבה את הסוכנות. בעיקר שמתי לב "לטריקת" הדלת שלה על אייב, שהיתה די משעשעת בהתחשב בעובדה שהיתה להם דלת הזזה כפולה בדירה.

  • לגבי בוב בנסון:

    לדעתי אין שום מסתורין.

    בוב בנסון הוא דון דרייפר מלפני 15 שנה – צעיר נאה, אמביציוזי, מהמעמד הלא גבוה, ללא קשרים וללא חינוך פרטי.

    הוא אולי לא מוכשר כמו דרייפר, אבל הוא לא פחות אמביציוזי.

    כל מי שעבד אי פעם במשרד מכיר אותו: הוא הבחור החביב \ חמוד שתמיד עוזר, אף פעם לא מתלונן וכולם מחבבים. תמיד יהיו אלו שיגנו עליו ו\ או יקדמו אותו.

    הימור שלי: הוא עוד יקבל כסא בהנהלה עוד לפני פגי. כי ככה מסתובב העולם: הגברים מעדיפים בחור נחמד בחברתם מאשר אשה דעתנית. ואל תשכחו שיש לו את ג'ואן כבר בכיס. זה עוד יגיע לכך.

  • לגבי מייגן:

    כן, לצערי היא עוזבת אותנו לעולם שכולו טוב.

    דמותה כמעט ונעלמה העונה, עם הרבה פחות זמן מסך וענין אמיתי, וחבל. היא מקסימה הבחורה הזאת. אבל היא סיימה את תפקידה, ולכן לעניות דעתי היא עומדת לעזוב אותנו בדרמה לא קטנה. כנראה מוות, כנראה ע"י מעריץ מטורף או סתם פושע בחוצות ניו יורק.

    והחיבוק החם והמגונן שהעניק לה דון על המרפסת לא יציל אותה מאימת הסירנות מחרישות האוזניים ברחבי ניו יורק. וגם האלימות המתוארת על אייב ופגי, כולל הדקירה, הם רק הכנה ליציאת מייגן מהתמונה.
    יהיה מ-פ-ח-י-ד.

  • יפית

    בוב בנסון-מייגן

    תיאוריה נוספת, האם יש קשר בין בוב בנסון לבין עתידה של מייגן? הייתכן שהוא מעריץ ? בינתיים לא ניתן לדעת לאיזו קרבה הוא חותר: גו'אן,דון,רוג'ר,פיט..?

    • קשה לי להאמין, האיש אפילו לא פגש אותה פעם אחת, כך שהוא מעריץ גרוע ביותר אם התיאוריה שלך נכונה. (:
      בשביל לפגוש בה כל מה שצריך זה לארוב ליד המעלית בבניין של דון, כבר ראינו שמדובר במקום מפגש חברתי מהמעלה הראשונה.

      • Tomer Soiker

        אם כבר, אז גינזבורג היה דלוק עליה לפחות עד שעזבה.

        • יפית

          בנסון ומנסון..

  • ניצן

    לא מבינה איך אפשר לאהוב את אייב בעונה הזאת (בעונה הקודמת דווקא חיבבתי אותו) אבל עכשיו הוא הפך ממש להיפי מעצבן (בהתאם לתקופה)
    בכל הסצינה עם השוטר וזאת שלאחריה התחשק לי לעיף לו סטירה (או שהשוטר המסכן יעיף לו אחת מה שיצדיק בדיעבד את ההתנהגות המגעילה שלו)

    "אוי אוי אוי הילדים השחורים המסכנים הם נכדים של עבדים ולכן זה מצדיק את ההתנהגות החוליגנית שלהם גם שהם דוקרים אותי"

    אתה לא ישו אייב, אתה אדיוט. פושעים מקומם בכלא.
    נמאס לי לשמוע על אוכלוסיות "מוחלשות" כהצדקה לפושעים במציאות וזה מעצבן אותי שזה חודר לי גם בטלוויזיה (ומצד שני מזכיר שאין חדש תחת השמש, ההיפים של המחאה היום הם חיקוי חיוור של שנות ה70)

    במקום להיות גאה בפגי שהתפתחה לאשת עסקים שיכולה לרכוש בניין בתקופה שבה לנשים זה היה קרוב לבלתי אפשרי הוא מצפה שתהיה "מודעת לפריבלגיות שלה" כלבנה עשירה (כשהוא לא חושב על הפריבילגיות שלו כגבר, למשל שבעוד הוא מפחד גג מדקירה היא בוודאי מבועתת מתקיפה מינית "ומי יגן עליי שאתה עם יד אחת" היא שואלת בפרק) ועוד מכנה אותה "האויב".

    אדיוט מחוצף, מגיע לו שדקרה אותו 🙂

  • דון דרייפר

    כמו תמיד אצל דון, כשהוא עושה משהו למען ילדיו זה מלווה בבגידה. כך למשל כשהלך למסיבה בכיתבה של סאלי והחל אז את הקשר עם המורה שלה (בעונה השלישית). וכך כעת כשהוא נוסע למחנה הקיץ של בובי ובוגד עם בטי. (כמה חמוד הלעג שלה עליו רגע אחרי שהוא אומר שמבחינתו כל מה שצריך זה שהיא תהיה תחת זרועותיו ואז עומד בדבריו).
    ופגי שהתחילה את הפרק לבושה ומטופחת עד כדי צעצוע ושעשוע ולא רצתה לבחור צדדים, מסיימת אותו ברישול, לא מאופרת ועם 2 דלתות שנסגרות בפניה. כך זה בחיים אם אין לך בחירה מוחלטת, תצא קירח מכאן ומכאן (אני מהמר שזה המסר שהעונה תמשיך איתו)

© עידו ישעיהו