ארסטד דיבלופמנט 4.01: טיסת הפיניקס

ספוילר "ארסטד דיבלופמנט" 4.01

Arrested Development 04x01 - Flight of the Phoenix

ביום שישי, יומיים לפני שהגיעה העונה החדשה, שחררה נטפליקס ארבעה טיזרים לקראת העונה החדשה של "ארסטד דיבלופמנט", שהצטרפו לאחד שכבר שוחרר לפני חודשים רבים. כמעט כולם הורידו לי דרסטית את הציפיות, שבהחלט היו גבוהות, מהעונה החדשה. ניתן היה לומר שאי אפשר באמת לשפוט את טיבה של העונה על פי הקטעים הללו כשהם מנותקים מהקשר, אבל במקרה של "ארסטד", האלופה בגאגים וסצינות קורעות מצחוק, אם אלה המתאבנים אז אנחנו בצרה.

עדיף כך, חשבתי לעצמי, להגיע אליה מעט יותר מפוכח, פחות מבעד לעננת הגעגועים ויותר בידיעה שהמשימה שמיץ' הורביץ לקח על עצמו היא עצומת ממדים. לא רק בגלל שמיליוני מעריצים ממתינים לה בשקיקה, אלא כי היא הופקה תחת קשיים לוגיסטיים גדולים ואילוצי הלו"ז של השחקנים. כולם כל כך עסוקים בפרויקטים המרכזיים שלהם, עד שהורביץ החליט ליצור פרקים שיתרכזו בכל דמות בנפרד. אותה דמות תיפגש בפרק שלה עם כמה דמויות אחרות, אבל היא תהווה את המוקד.

הפרק הראשון עסק במייקל, כמתבקש. ברגע שהוא התחיל, הציפיות שלי זינקו שוב, מה שהתברר כמצער. אבל ההתחלה אכן הייתה נהדרת. המפגש של מייקל השכחן וג'וב אחרי איזו תקרית לא נעימה + קריסטן וויג שתיעלה בדיוק רב ומענג את ג'סיקה וולטר. תוספת הגרינצ'יות שלה בסוף הסצינה, ועוד עם הקריינות הד"ר סוסית של רון האוורד, היו נפלאים. סת' רוגן בתור ג'ורג' היה יותר ברקע, אבל אולי נראה אותו עושה יותר בפרק/ים שיעסקו באב המשפחה. הקול היה לא רע.

מעבר להם הפרק די התדרדר. מפתיע כמה היה קשה לי לראות את מייקל ככה כלוזר. הרי במשך שלוש עונות ראינו אותו כסלע איתן, מלהטט בין המון כדורים באוויר, חלקם בלתי שפויים בעליל, אבל עכשיו דווקא כשהוא רחוק ממשפחתו הוא קורס. אהבתי כל כך את העובדה שהוא החליט להימלט מהמשפחה בסוף הסדרה הקודמת, זה היה סיום מושלם עבורו, כך שלראות שבעצם הוא חזר כעבור חודשים ספורים (אם לא פחות) כדי לחלץ שוב את קרוביו מהפחת – אפילו לזמן קצוב – היה פשוט מבאס.

ומבאס היא מילת המפתח כאן. שבע השנים שחלפו לא היטיבו עם מייקל, ו-וואו, כמה שסצינת ההצבעה בחדר במעונות הייתה עגומה ומדכדכת. כלומר, זה לא שחסרה בעבר ב"ארסטד" מנת ציניות נדיבה ודמויות שסופגות מהלומות, אבל הריכוז הזה וההתמקדות בדמות אחת עשו את ההבדל. מייקל יכול לסבול, אבל בתור הגיבור שתמיד מנסה לעשות הכל נכון, ההשפלות שהוא ספג היו לטעמי יותר מדי: מנודה על ידי ג'ורג' מייקל ("אב מייקל") [1] ומייבי באופן העצוב ביותר שניתן להעלות על הדעת, מפסיד הון על השכונה שבנה, נאלץ להזנות את עצמו בשביל חובו ללוסיל 2 (לייזה מינלי נראית כמו בובת פלסטיק, כשמייקל שם לה את הפלסטר חשבתי לרגע שזו פיסת עור שהוא מחזיר למקומה) – גורם לה בכך להשלים סריה של כל בני בלות' הבוגרים – זוכה לבוז מסאלי סיטוול, ואפילו בנמל התעופה מול הוורקוהוליקים הוא לא מצליח לזכות בניצחון אחד קטן ולקבל מגזין מסכן. הרגל הייתה חזק-חזק על דוושת הומור המבוכה. או ליתר דיוק, סתם מבוכה. כלומר, מקלחת משותפת של מייקל ובנו, ועוד כשיש דוש מקלחת נוסף בצמוד?

[1] ג'ורג' מייקל הזכיר לי את מייקל ביובש ובשנינות שלו, מהמעט שראינו. הגיוני.

אין לי בעיה עקרונית בהתמקדות בדמות אחת בכל פעם, אני מאוד מאוד אוהב את הסגנון הראשומוני שחושף סיפור שלם על פי כמה נקודות מבט (האם זה היה ג'ורג' שנכנס אחרי ג'וב לחנות ה-Forget Me Now בדקה 5:22? ועם מי היה ג'וב בבית לדוגמה כשמייקל תפס אותו? אולי שוב אן? Her?), אבל חוזקה של "ארסטד", הכיף שלה, לנצח טמון בדמויות הקיצוניות שתמיד נמצאות בסביבה. תמיד מישהו בא למטבח או נכנס בדלת, ותמיד הוא היה דביל מושלם. מישהו יכול היה להפתיע אותנו מאיפשהו, אם זה ג'וב שמנסה להרע לו או להתחבב עליו, טוביאס בעוד רצף מעורר השתאות של כפלי משמעות, לינדזי בבטלנות התהומית שלה וכהנה וכהנה. זה לא פרק של "ארסטד" אם לא כולם נמצאים שם, יורים על מייקל את השטות הנוכחית שלהם וזוכים בתמורה ביובש אדיש וקורע, והפרק הזה אכן הקנה לי תחושה מאוד פגומה.

יתר על כן, מלכתחילה חששתי שזה יקרה, אבל העובדה שבנטפליקס אין כוח להיצמד למספר דקות מסוים, כמו ה-21 דקות בפרקים ששודרו בפוקס, היא פרצה שתאפשר לתוכן להימרח. חשבתי שאולי ניתקל פה ושם בכמה דקות שטוב היה לו היו נשארות על רצפתה הדיגיטלית של חדר העריכה, אבל דיון כה מייגע ולא מצחיק כמו זה שניהל מייקל עם בנו ואחייניתו היה פשוט יותר מדי. והכי חמור, הוא לא היה מצחיק. למעשה, כמעט הפרק כולו לא היה מצחיק. מלבד הרגעים עם ג'וב – איך לא – כל הפרק היה ממש צחיח. זה, מבחינתי, כבר בלתי נסלח.

© עידו ישעיהו