מד מן 6.04: לאחוז ולשמור

פורסם ע"י ‏yaddo‏
בתאריך 22/04/2013 בקטגוריה ‏כתבות, סיכומי פרקים

ספוילר "מד מן" 6.04

Mad Men - 06x04 - To Have And To Hold

בעת פרסום הביקורת מקדימות אותה שלוש תגובות

הבעיה העיקרית שלי עם העונה החמישית של "מד מן" נבעה לא רק מהעובדה שהייתה כה בוטה בסמליה, אלא כי היא ניזונה מסנסציות. המאורעות הגדולים שהתרחשו בה עלו על כל העונות שקדמו לה גם יחד (לא באמת ספרתי, אבל זאת התחושה): ג'ואן התגרשה, רוג'ר התגרש (ולקח LSD), דון ומייגן רבו מספר פעמים בדרמטיות, סאלי תפסה את מארי מוצצת לרוג'ר, הסוכנות סרסרה בג'ואן והיא הסכימה, פגי עזבה וכמובן – ליין תלה את עצמו. ניתן כמובן לשייך את זה לקיצוניות של הזמנים, אבל זה באמת תירוץ קלוש שמכסה על דרך קלוקלת לספר את הסיפור.

לא הבנתי עד כמה העונה החמישית פגמה בהנאה שלי עד שהגיעה העונה הזו. כלומר, נהניתי משלושת הפרקים הראשונים עד כה, ואהבתי את העובדה שחתכו מאותם חסרונות שפרחו בקודמתה, אבל אני מוצא את עצמי קצת חסר סבלנות כלפי הסדרה. כן, זוהי רק תחילת העונה. כן, הפתיחות של שלוש העונות הראשונות – שהעונה הנוכחית עד כה מאוד מזכירה אותן – גם כן לא היו מאוד מסעירות ובכל זאת מתגמלות בהמשכן. אבל העובדה היא שישבתי עכשיו חסר חשק מול הדף הריק, ובמהלך הצפייה בפרק חשתי שאני רואה דברים שברובם כבר ראיתי. על כן, יותר מאשר בדרך כלל, הביקורת הזו חלקית במכוון ומתמקדת רק במה שבא לי להתמקד בו.

הפרק נפתח עם הפגישה של פיט ודון עם היינץ קטשופ, שנערכה בדירת הבגידות של פיט. שוב אלמנט הבגידות והנאמנות, שוב גניבת דעת מאחורי הגב של מישהו אחר, האירוניה של נדרי הנישואין שגלומה בשם הפרק (ובשם הסבוניה של מייגן) To Have and to Hold, הנכונה גם לאהבה וגם לעסקים. המוטיבים מתחילים לעייף אותי, ונותר רק לברך על כך שהדמויות, לפחות באופן חלקי, שמרו על עניין.

למשל ג'ואן, שאולי התקדמה רבות מאז 1962, אבל כשהיא מפטרת את סקארלט היא זוכה כמעט לשידור חוזר לפיטוריה של ג'יין – המזכירה הסוררת ניצלת על ידי אחד הגברים. אם בפעם שעברה הגבר היה אחד משני השותפים, הפעם מדובר במישהו שאמור להיות מתחתיה בדרגות, כשהיא עצמה שותפה. והארי, שהוא אולי דושבאג, אבל גם לגמרי צודק בכל מה שאמר, מן התרומה שלו לחברה ועד לעלבון שהטיח בג'ואן בישיבת השותפים, "אני מצטער שההישגים שלי קרו לאור יום". אאוץ'. אני שמח שהעלו את זה על פני השטח, זה לא מסוג הדברים שעמיתים לעבודה אמורים לעבור עליהם בשתיקה.

כמו במקרה של ג'ואן, גם דון בוודאי ראה פלאשבקים מהעבר, במקרה שלו הפסד מוהוק איירליינס לטובת ניסיון כושל להשיג את אמריקן איירליינס. זוהי פעם נוספת שבה חוסר הנאמנות של החברה משאיר את הסוכנות קירחת מכאן ומכאן, והפעם דון היה שותף מלא לכך. אגב כך, בקטע נפלא בעיניי, לראשונה דון ניצב חזיתית מול פגי בתחרות. זה היה כה מרגש, לא רק כי זוהי הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותם שוב באותו חלל מאז הפגישה בקולנוע בסוף העונה הקודמת, אלא כי למראה שלה המבט על פניו של דון היה… מה בדיוק? לא יודע. נבגד? חושש? הוא הצמיד את אוזנו לדלת כדי להקשיב למצגת שלה, זה בוודאי לא היה מסקרנות בלבד. ושם, כמובן, שמע שלוחה של עצמו: "אני תמיד אומרת – אם אתם לא אוהבים את מה שאומרים עליכם, שנו את נושא השיחה".

מאוחר יותר, כאשר כולם ישבו בפאב, מבטה של פגי כשהבחינה בהם נדמָה כאילו היא חושבת שמאוחר מכדי לסגת. ישבה שם שורה של גברים עם סכינים בגבם: פיט, שלקח את העניין פחות קשה, דון ובעיקר סטן, שדאג להבהיר לה היטב את תחושתו בזמן שעל פניה חיוך מאולץ ונבוך. אני כותב שהוא כזה, אבל לא באמת יודע אם זה נכון, או השלכה מהאופן שבו אני הייתי חש בסיטואציה כזו. בכל מקרה, לא סביר שמדובר בחיוך ניצחון, לאור העובדה שכולם הפסידו.

וגם קן היה שם, נכנס בזעם כדי לוודא שעיניו של ריימונד אכן לא שיטו בו. לא יכולתי שלא להבחין בכך שהוא מתעלם כליל מפגי, אפילו לא מתייחס לקיומה. היא הייתה כל כך גועלית אליו רגע לפני שעזבה את "סטרלינג קופר דרייפר פרייס", כאשר ניסה להציע לה נחמה אחרי הפעם האחרונה שדון התנהג אליה כמו זבל. אבל מה אנחנו יודעים, אולי הוא היה נסער מכדי לשים לב שהיא שם.

בסופו של דבר, במערכה הזו של היינץ קטשופ, פגי, השלוחה של דון, הובסה בדיוק באותו אופן שבו הוא הובס – לא זכתה בלקוח ואגב כך איבדה בן ברית.

תגיות:
  • מיס בוז'רסקי

    עצוב לי נורא בשביל דון, סטן וקני שגילו על בגידתה של פגי (ובמקרה של קני המשרד עצמו). דון היה צריך לדבוק בעמדתו שלא לעשות זאת במקום להיכנע למניפולציות של פיט. לפיט מגיע לגמרי לאבד את שני החשבונות, לאחרים לא.
    פגי לא רק מתעלת את דון בפגישה שלה, היא מעתיקה ממנו בבוטות עם ה"אני תמיד אומרת שאם אתם לא אוהבים את מה שיש להם לומר, תשנו את השיחה" שלה. לא יפה פגי, לא יפה. וגם האיפור שלך מחריד.

    ג'ואן לעומת זאת מלכה כתמיד, אני לא הייתי מסוגלת להתמודד בשלוות נפש ואצילות שכזו עם מה שקרה בישיבת השותפים. אני מחכה לרגע שבו כולם שם ישלמו על מה שהם עשו לה.

    מה שקורה בין דון למייגן האמת לא מאד מרתק אותי, היא מעצבנת אותי, תמיד עצבנה. שייגמרו עם הנישואים האלה כבר. אהבתי את הרגע שבו הוא מגיע אל סילביה נכון לקרב והיא מוציאה לו את הרוח מהמפרשים עם מילות חמלה. אני גם מתפללת שמתישהו הוא ימצא שלווה, אבל בספק שזה יקרה.

    נחמד שהתחילו לתת יותר בשר לדמותה של דון המזכירה.

    • תתש

      מה כולם עשו לג'ואן? אף אחד לא הכריח אותה בשום אופן. אפשר להתווכח על מידת האחריות אם בכלל של שאר השותפים, אבל להסיר אחריות מג'ואן לגמרי זה לא נכון ומפספס את הכוונה של וויינר.

      • הדס

        מי שבעיקר מוטלת עליו האחריות לזוועה הזאת שעברה ג'ואן הוא פיט שהפעיל עליה מניפולציה ודחק אותה לפינה. שאר השותפים היו צריכים להוריד את הרב מהרעיון הנאלח שלו עוד לפני שהוא בכלל הגיע לג'ואן.

        • תתש

          זה שג'ואן קיבלה את דבריו של פיט כתורה מסיני ולא הורידה לו סטירה במקום זה על אחריותה.

    • תתש

      וויינר צריך להפסיק ללהק פנים מוכרות לתפקידי האורח. זה לגמרי מסיח את הדעת שג'פרסון מנשואים פלוס מזמין את דון ומייגן לאורגיה.

      • Tomer Soiker

        כנראה הוא לא שמע על כך שטד מקגינלי הוא אחד הסימנים המעידים על קפיצה מעל הכריש.

        • ההרצליינית

          מל היה טד מקינגלי מ"נשואים פלוס"? איך לא שמתי-לב לכך??

          • המשקפיים ומרחק השנים הצליחו להסוות אותו במקרה שלי. אם כי הייתה לי תחושה שאני מכיר אותו מאיפשהוא.

    • ההרצליינית

      לא ההתנהגות והאיפור של פגי מחרידים- גם התספורת שלה מחרידה.

      וג'ואן היתה ממש רעה כלפי סקרלט. לא אהבתי את ההתנהגות הזאת של ג'ואן.

      • ההרצליינית

        *לא רק ההתנהגות והאיפור

  • אגב, אהבתי את הפיץ' של דון יותר מאשר את של פגי. הרבה יותר. והם היו לגמרי הפוכים בגישות שלהם.

    • מיס בוז'רסקי

      גם אני.
      אכישהו פספסתי את זה שגם פגי לא זכתב בתקציב, חשבתי שכן.

      • Saturn

        היא זכתה. טד אמר שהיינז קנו את הרעיון על המקום.

        • לא היא לא. טד אמר שג'יי וולטר תומפסון זכו על המקום, חברה שלישית (וענקית).

          • Saturn

            אה.

            מעניין מה היה הקמפיין הזוכה. בכל הנוגע לרצות את בקבוק הקטשופ במרכז התמונה, ההצעה של CGC נראתה טובה.

        • Tomer Soiker

          CGC הפסידה גם כן. כשהם נכנסים לפאב, טד אומר שסוכנות ג'יי וולטר ת'ומפסון זכתה בתקציב.

  • קלטתי פתע: הארי מרוויח 22 אלף לשנה, יותר מה-19 של פגי. בעונה שעברה כשרוג'ר שאל אותו "כמה אתה מרוויח בחודש, בערך אלף?", הארי הנהן. או שהוא שיקר, או שהסכום זינק בשנה בעשרת אלפים דולר לשנה, או שמתיו וויינר פשוט שכח את הפרט הזה.

    • Tomer Soiker

      הזכירו כמה הוא מרוויח? למיטב הבנתי הצ'ק שקיבל היה בונוס על עסקת ה-150 אלף שהשיג.

      • Saturn

        כן. הארי נשאל כמה הוא מרוויח לשנה והוא ענה 22אלף. הצ'ק היה 25אלף דולר.בגלל זה ברט ורוג'ר שאלו אותו כי הוא המשיך להזעיף פנים גם אחרי שהם ידעו שנתנו לו צ'ק על סך גדול יותר מאשר משכורתו השנתית.

        • assafTV

          ניטפוק: הצ'ק היה 23,500$

  • מירב

    מסכימה עם כל מילה, מדשדש ומגיע לקיצוניות מבחינת הגועל והחזרתיות. חשתי כל הפרק את הניתוק הקיצוני של דון, פשוט הייתי מנותקת. אני גם מתפללת יחד עם סילביה שויינר לוקח אותנו אל תחתית הבור כדי להתחיל מחדש לטפס למעלה. ושוב, ובשנית, דון שובר את ליבי. גיבורי הטרגי והמיוסר המוסרי הוא חתיכת אגואיסט שוביניסט מניאק. בלתי נסלח מה שהוא עשה למייגן, כמעט כמו רציחתו את (קמפיין הקוקה קולה של) בטי.

    • במקרה של קוקה קולה קשה להאשים את דון, הוא לא עשה דבר חוץ מלסרב להצעת העבודה של המניאק ההוא ממקאן, שמלכתחילה שכר את בטי כדי לפתות את בעלה.

  • מירב

    לא נראה לי. הוא אומר להוא ממקאן שגם הרעיון לשכור את בטי לא לרוחו. ההוא ממקאן עונה לו משהו כמו שהוא לא משאיר אף אבן בלתי הפוכה…

    • דון אמר לו שהוא לא אוהב את העובדה שהוא שוכר את בטי כדי להגיע אליו דרכה, לא כי יש לו בעיה עקרונית עם העובדה שבטי תעבוד (הוא אמר לה שהוא רוצה שתהיה מאושרת) אלא כי זה היה תכסיס זול להשפיע על דון. על כך הבכיר ענה את מה שאמרת, וכוונתו הייתה שהוא ינסה את כל מה שהוא יכול כדי לפתות את דון אליו. בטי התקבלה לעבודה הזו בקלות יתרה רק מהסיבה הזו, וזאת למרות שהייתה מנותקת מהסצינה אחרי שנים שנעדרה, והגיעה לאודישנים בשמלה מנופחת ומביכה לעומת הנבחנות האחרות. היא כמובן מהממת ביופיה ויודעת לעבוד, אבל זו לא הסיבה שנשכרה, והפרק היה חד משמעי בנוגע לזה.

      • מירב

        לא מסכימה אתך כלל וכלל. אכן היא זכתה בזה בזכות דון, אבל בהחלט לא בעידודו, ולדעתי זה די חד משמעי שהוא הורג את זה. זה קורה גם כן אחרי שהוא נוחל איזה כשלון, לא זוכרת בדיוק איזה, לא אתפלא אם יש הקבלות בין הפרקים מבחינת התנאים שמעוררים את השד. בפרק הזה זה כמובן הפיחסה עם היינץ וגם חוסר השליטה בסילביה ביוצאה מהמעלית בלי להיות מוכנה לספר לו לאן. בפרק ההוא יש גם את התקרית עם הכלב והיונים של השכן. הוא אומר לבטי אמנם שהוא רוצה שתהיה מאושרת, אבל כדרכו הוא לא מתכוון לזה. הוא רוצה שהיא ומייגן יהיו מאושרות רק מלהיות איתו.אבל כל הפרק משדר אחרת

        • ג'ים הוברט ממקאן אריקסון שלח לדון את התמונות של אשתו בהפקה של קוקה קולה, שם היא כמובן נראית מאושרת ופורחת (כולל הפרחים בשמלה).
          בשיחה שלהם אמר ג'ים הוברט לדון, "חשבתי שהעובדה שאשתך באה לכאן אומרת שאתה מעוניין".
          דון אמר, "לא, זה היה הרעיון שלה".
          הוברט אמר, "אתה לא יכול להאשים אותי שניסיתי".
          בשלב הזה דון הרים שוב את התמונות, הסתכל על בטי המאושרת ואמר לו, "אולי לא, אבל אני לא יכול לומר שזה היה מהלך של ליגה לאומית".
          והוברט השיב, "הכל מותר. להפוך כל אבן, נכון?".

          כלומר, הסצינה הזו מציגה את דון בפירוש נוזף בו, אם אפשר לקרוא לזה כך, על כך שהשתמש בבטי והעלה לה את הציפיות, והסיבה היחידה שהיא מפוטרת היא שדון לא מעוניין לעזוב למקאן. דון לא אמר ולא רמז דבר לגבי המשך עבודתה של בטי, אבל היה ברור שנוכחותה של בטי בצילומי הפרסומת כרוכה במעבר של דון. לבסוף הוברט אמר שהוא מצטער לראות את שניהם הולכים.

  • שוקשוקית

    מישהו שם לב שאשת התסריטאי לחשה לדון "אתה אוהב לצפות" כשעמד וצפה במייגן מבצעת סצנת אהבה אמינה ללא ידיעתה? זה זרק אותי ישר לפרק הקודם בו כילד, הוא מציץ לחדר בו אימו ההרה נאלצת לשכב עם דודו המטונף. וגם, כשהוא מקשיב מבעד לדלת לפגי בפרזנטציה. הוא בוחר לצפות ולחוות את הבגידות בו שוב ושוב, כאילו הוא מעניש את עצמו על בגידתיו. הוא אוהב להכאיב לעצמו, או שהוא רואה בזה לגיטימציה לבגידות שלו?

    וגם, מה הקטע עם המזכירה השחורה? לא הצלחתי להבין למה ראינו אותה כל כך הרבה הפרק.

    וגם 2- הפנים של דון אחרי שהבין שסילביה רואה את הפצע העמוק בנשמתו זה הדבר היחיד האמיתי שקרה הפרק הזה. זה המקום היחיד שבו הוא נאמן לעצמו.

    • נקודות יפות בנוגע לצפייה מהצד.

      באשר לשחר, כמו שכתבתי, מדובר בפרק שמשתמש באירוניה בנוסח נדרי הנישואין ועוסק בנאמנות ובגניבת דעת. דון השתתפה בזה גם כחברתה של הכלה הייעודה וגם בתור זאת במשרד שתמיד יש לה מה להפסיד מבחינה חברתית, או לפחות כך היא מרגישה. לכן כאשר סקארלט מבקשת ממנה להחתים לה את הכרטיס, שחר חשה מחויבת לעשות את זה. כך אן כך, מבחינתי עצם העובדה שעושים בה שימוש הוא מבורך, ואני גם מחכה לעוד גינזברג (במקום בוב בנסון הזה שוב ושוב).

      • Tomer Soiker

        לפחות לגינזברג הייתה את השורה הכי מצחיקה בפרק.

        • maayan1

          אפשר תזכורת למה היא הייתה?

          למה דה פאק הם לא מתמקדים בגינזבורג?!?!? יש להם פאקינג זהב ביד.

          גם אני אהבתי מאוד לראות סיפור יותר עמוק על דון המזכירה (אהבתי את הכינוי שחר). היא מתוקה אמיתית.

    • אה, רציתי גם להגיב לגבי סילביה – זה נכון מה שאתה אומר, הוא מרשה לעצמו להיות איתה, כבר בפרק הראשון לעונה כשהודה שהוא רוצה להפסיק עם זה (והיא אמרה שהיא יודעת). העצוב הוא שמהבחינה הזו היא מהווה תחליף עצוב במיוחד לאנה זצ"ל.

  • איימס

    הסדרה פשוט כבר לא מצליחה לעשות לי כלום.
    הרבה יותר אהבתי את הפיץ' של פגי, ואיך היא למדה מדון את מה שצריך, אבל יודעת לעשות יותר. אולי טד לימד אותה את זה. כי היא יודעת, כמו קוסגרוב, לתת ללקוח מה שהוא בכלל לא ידע שהוא רוצה. דון יודע להתעקש על איזו איכות לא נגישה. כשהוא רוצה לקנות את הלקוח, עליו לעשות מה שהלקוח רוצה, ויותר.
    בעונה שעברה פגי ניסתה להיות כמו דון. להתעקש, לריב, להגיד ללקוח שהוא טועה.
    העונה היא כבר יודעת שעדיף להתגמש. עדיף להתמודד עם האילוצים כי הם לפחות אומרים שיש לך עבודה.

    לגבי כל היתר, ובכן… ברגע הראשון חשבתי שאולי חברתה של ג'ואן היא קרול, שותפתה המאוהבת מפעם, אבל לא. זה היה יכול להיות יותר מעניין.

    • פרשנות מעניינת לפיצ'ים.
      אני חושב שפגי לא רק מתמודדת עם אילוצים כאן, אלא גם יוצאת מההנחה שמה שמצופה כאן הוא קמפיין "גברי" ולא קמפיין משאלות סמויות בנוסח דון. הקמפיין של דון דומה לזה שהציע למלונות, ואולי המטרה היא להראות שדון מנסה למעשה לכפות את מצבו הנפשי על הלקוחות שלו.
      עוד מטען שדון מגיע איתו לפיץ' הוא השעועית – הזיהוי של היינץ עם קטשופ וההתעלמות המכוונת מהשעועית היא חלק מהקונספט של דון שנועד להראות נאמנות ללקוח החדש, בעוד הפיץ' של פגי מכוון לעימות עם התחרות מבחוץ.
      ועוד משהו – פגי מרגישה אשמה לגבי סטאן. לא מן הנמנע שהיא בחרה בפיץ' שידעה שייכשל כדי לא לשרוף גשרים לחלוטין – בדומה למה שדון עשה עם יגואר.

      • maayan1

        לא הרגשתי שהיא ניסתה למכור קמפיין רע.. ממש לא.
        ואגב- סרטון מעניין שמנתח את הפרק: http://www.youtube.com/watch?v=VL34aXRUAEw

        בו גם מראים את הפרסומת האמיתית של קטשופ היינץ שרצה בתקופה והיא דומה יותר לקונספט של פגי.

  • Well, you win some, you make everyone insanely uncomfortable with your lifestyle some.
    הנה "מד מן" לו התרחשה בפייסבוק.
    http://www.happyplace.com/23413/mad-men-facebook-recap-season-6-episode-4

  • אליאב

    אני נורא נהנה שמראים קצת יותר מהתרחשויות במשרד ולא רק את דון. בנוסף תמיד טוב שמראים קצת יותר מהאווירה של סוף שנות השישים: גראס הרבה יותר בולט, מדברים על ויאטנם ועל פוליטיקה. הם צריכים להתעסק יותר בדמויות קטנות ומשניות, אין להם רעיונות חדשים לדמויות הגדולות והם ממחזרים אותם יותר מידי, אולי היוצר מנסה להעביר את המסר ל רוג'ר בתחילת העונה "אין דבר כזה בן אדם שמשתנה" וזה מסר יפה אבל עדיין… קצת לגוון!
    אגב שמתם לב שבפרק הזה היה הרבה מוזיקת רקע? נתן קצת אווירה של סדרות ישנות או משהו כזה…

    • Tomer Soiker

      אגב פוליטיקה, מעניין שכבר שני פרקים פעמיים העונה ראינו תגובה שלילית כלפי מלחמת וייטנאם, אולי עדות להשפעות תרבות ההיפים וההתנגדות למלחמה שהתעצמו ככל שהתקרב סוף העשור. קודם היו אלו קוס שביקשו לחמוק מפרסומת שתקשר אותם לאירועי מחרידים משדה הקרב בעקבות בדיחה בתכנית אירוח, השבוע קני ביקר את החברה של חותנו באוזני הארי בגלל מעורבותה במלחמה.

      • אליאב

        לפי דעתי זה סוג של פלצנות של להציג דעות בדיעבד. הרי לא הגיוני שכל החברה תדבר נגד מלחמת ויאטנם, זה לא היה ככה בשנים ההם. אנחנו שומעים את קולם של היוצרים שמדברים אחרי שנים שהבינו שהמלחמה לא עשתה טוב לארה"ב. באותם שנים לא כולם יצאו נגד המלחמה

        • אני לא חושב שהסדרה אומרת שכולם יצאו נגד המלחמה. להיפך, היחס למלחמה מוצג בעיקר כנובע מהאינטרס העסקי. כלומר יותר משמעניין את הסדרה לייצג באופן אמין או מאוזן את הנושא הזה, זה משהו שהסדרה משתמשת בו כדי לאפיין את הדמויות שלה.

  • תתש

    אני לא מאלו שמתעצבנים מזה שוויינר בוחר להתעלם/לא להזכיר במפורש אירועים היסטוריים, אבל 15 שניות של ג'וני קרסון, שיחה במסעדה וחותנו של קן כדי להציג את מתקפת טט (האירוע הכי גדול בשנה של אירועים גדולים) מרגיש כזלזול כלפי הצופים. עם ההסתכלות הפתאומית לעולמה של שחר זה נראה שהרצח של מרטין לות'ר קינג כן יקבל אזכור משמעותי (כנראה בפרק הבא).

  • Tomer Soiker

    מי אתה, בוב בנסון?
    http://www.tv.com/news/mad-men-speculation-who-the-hell-is-james-wolks-bob-benson-136682755159/

    גם יש לו חשבון טוויטר. באופן לא מפתיע, הוא מצא חבר חדש, גלן.
    https://twitter.com/BobBensonHere

    • יש שם כמה רעיונות ממש נחמדים. וה-Something Vaguely Villainous הוא כמעט אחד לאחד עלילת הסרט הסיקסטיזי (הלגמרי מטופש) "איך להצליח בעסקים בלי להתאמץ", בכיכובו של לא אחר מאשר ברט קופר, כלומר רוברט מורס.

      • Tomer Soiker

        אז אולי, בשונה מהארי, בוב הוא מה שקופר היה בצעירותו…

  • ההרצליינית

    עכשיו שוב צפיתי בפרק, בקטע של הוא הופיע. איזה קטעים, זה באמת הוא!

    • ההרצליינית

      *שבו הוא הופיע.

  • אסף שלח לי במקום לפרסם ואני חולק עם כל הכיתה: הפרק עשה שאוט-אאוט זעיר וכמעט בלתי מורגש ל"רוק 30".
    http://entertainment.time.com/2013/04/23/latest-mad-men-episode-makes-super-obscure-30-rock-reference/

  • הדס

    היה פרק סליזי מדי לטעמי. איבדנו הרבה מהעידון שאיפיין את הסדרה בעונות הראשונות וחבל שכך. מסכימה עם Chen Honig. שני הפרקים האחרונים מרגישים לי כמו מחווה לאופרות סבון מהסיקטיז. אני מאמינה שלזה התכוון ויינר אבל זה גורע מהדמויות שהופכות לחד מימדיות ומשעממות.

  • Tally

    נדמה לי שאני היחידה שראיתי חיוך קטן על הפנים של דון כשהוא צותת למצגת של פגי. ההיה או חלמתי חלום?

    • יערה

      נדמה לי שזה היה חיוך מריר למדי…

      • מיס בוז'רסקי

        גם לי

        • זה קרה כשהיא ציטטה את המשפט שלו, "אם אתם לא אוהבים את מה שנאמר וגו'".

          • הדס

            אני חושבת שהוא היה קצת בהלם ממנה. לא מספיק שהיא מתחרה במי שגילה אותה, היא גם מצטטת אותו מילה במילה?

  • Michael Ginzburg

    מה? זה היה ג'פרסון מ'נשואים פלוס'? או מיי גאד. הסצינה הזו זקוקה עכשיו לצפייה שנייה, תודה!

  • ג'ורג'י

    אני צופה לראשונה כמעט שנתיים אחרי השידור ומגיב בהתאם..
    מה שאהבתי בפרק הזה יותר מהכל הם הרגעים של סטרלינג וקופר יחד. בסופו של יום הם עדיין אלו שמשלמים את הבונוסים (אני עדיין זוכר את הבונוס שקופר נתן לדון על 5,000 דולר, זה נעשה אז בחרדת קודש הרבה יותר מאשר ניתנו ה23,500 להארי קריין. אגב, ההשוואה של הארי את עצמו לברט קופר, גם כן היא רפרנס לעבר וכבר הוזכרה

© עידו ישעיהו